קלאו ויום הטרק בכפרים

קלאו -; יום הטרק והחוויות המיוחדות
עיירה קטנה ומאד סימפטית , ממנה ניתן לצאת לטיולים רגליים ולטרקים.
אנחנו בחרנו "בטרק " של יום אחד הכולל ביקור בכפרים מרוחקים. שהיה חוויתי ומעניין.
יצאנו לטרק עם בחורה מקסימה ,משבט הפאו , דוברת אנגלית מצוינת ומלאת ידע , על חיי השבטים, הגידולים החקלאיים ומנהגי המסורת בשבטים השונים.
מיד בתחילת הדרך , פוגשים חבורת ילדים בדרכם לבית הספר ,לבושים בתלבושת האחידה הנהוגה, מאירי פנים בחיוכים ומבקשים להצטלם אתנו , ילדה אחת הגישה לי , בחיוך ביישני , זר קטן של פרחים שקטפה ... מחווה מרגש...
מטפסים במעלה ההר ונהנים מהנוף הירוק , פסגות ההרים המחודדות והשמיים הכחולים ה"מקושטים" במצבורים קטנים של עננים לבנים.
הכפר הראשון -;Minka של שבט ה -;Danu שבו מקדש מאד מאד עתיק בנוי מעץ טיק , משמש כיום רק כסלון ארוח והתכנסות ומטבח -; למגורי הנזירים נבנה כבר מבנה אחר בסמוך.
מגיעים לבית הספר של הכפר, מבקשים ,ומקבלים רשות להכנס ולצלם.
המבנה ארוך ומחולק לכתות באמצעות לוח הכתה. ארבע כתות לפי גילאים .כאן אין תלבושת אחידה והגילאים בכל כתה די מעורבים.
שיטת הלימוד,- המורה כותבת על הלוח והילדים בכתות של הגדולים , קוראים בקול ומשננים .
 בכיתת הגן , הילדים ממש קטנים , והמורה/ גננת עומדת ליד הלוח , כשתינוקה קשור על גבה , הוא ישן והיא מלמדת ...
התארחנו בכפר זה , אצל משפחה -; התקבלנו , ע"י אדם זקן בן 80 לבבי מאד וחייכן , חיוך נטול שיניים ... באמצעות המדריכה שלנו אנחנו "משוחחים" אתו , על המשפחה הגדולה שלו , 12 ילדים ו...39 נכדים -; כולם בכפר , מתפרנסים מחקלאות.
הוא מאד מתעניין בנו , מהיכן אנחנו, משפחתנו וכו' -; יושבים בניחותא על המחצלת ליד השולחן הנמוך , מתכבדים בתה הירוק המסורתי ושומעים בעניין על החיים , הכל כך אחרים .
במהלך הביקור , מגיעה הבת הצעירה שמסורתית היא זו הדואגת להורים הזקנים , וגרה עם משפחתה בבית אביה.
ממשיכים עוד כשעתיים הליכה , בין שדות אורז קצור -; מחכים לגשמים לעונת השתילה, גידולי ירקות שונים עצי פרי הדר.
בדרך המדריכה מספרת לנו על הווי החיים , מנהגי החיזור והחתונה בשבט שלה - הפאו .
 הם נוהגים להתחתן בתוך השבט וזה נשמר מאד בקנאות עד כדי כך שאם בן או בת מהשבט מתחתן שלא עם בן שבטו , אסור לו לגור בכפר הולדתו ! זהו ממש סוג של גירוש כך שאם ירצה לבוא לבקר את הוריו/ בני משפחה בשבטו , יהא עליו לשלם "קנס" לצ'יף של הכפר ! כן , עונש לחריגים !
מנהגי החיזור מאד מעניינים -; המחזר יגיע לבית הבחורה עם מתנות , יתכן ויגיעו מספר מחזרים בו זמנית ,במקרה כזה , אלו המרגישים שאין להם סיכוי , יעזבו במהלך הערב, ויישאר האחד שאיתו מותר לבחורה לשבת ולדבר אפילו כל הלילה .
ההורים מפנים את השטח אבל ... נמצאים בטווח שמיעה...
אין חובה שהבחורה תתרצה לאותו אחד , התהליך עשוי לחזור על עצמו עד שיימצא המתאים ואז היא תחזיר את המתנות שקבלה לכל האחרים , ולאט לאט יתקדמו לקראת החתונה.
החתונה עצמה מתחילה בבוקר האורחים לבושים בבגדים מסורתיים החגיגה נמשכת כל היום ועד הלילה , אכל שירה וריקודים.
מתנות החתונה -; בין הכפריים נהוג לתת כסף . המוזמנים מהעיר מביאים מתנות כמו כלי בית וכו'
נהוג שהחתן אחראי על בניית הבית וציודו , אם לא הספיק, יגור הזוג הצעיר אצל הורי הכלה מספר חודשים עד להשלמת ביתם.
בצהריים הגענו לכפר Peynepi -; הפסקה ממושכת , בבית משפחה מארחת והמדריכה שלנו מבשלת עבורנו ארוחה ותוך כדי , מעשירה את החוויה בהסברים , סיפורי מנהגים ותרגום דברי המארחים כך שאנחנו ממש "משוחחים" אתם. והכל באוירה נינוחה ומחויכת.
הבישול על אש פתוחה המוזנת בגזרי עצים , למעשה מדורה בתוך חלל הבית , המשמשת לבישול ולחימום ודולקת תמיד.
הבית , כולו חלל די גדול המשמש למגורים , שינה בישול ואחסון שקי האורז.
גרים כאן ההורים המבוגרים הסבא בן 8 הסבתא בת 63 ומספר מיליהם ונכדיהם.
הסבא הוא היחידי בכפר היודע קרוא וכתוב מתקופת היותו נזיר , ולכן לקח על עצמו את תיעוד תולדות הכפר.
הוא כותב בספר מיוחד, ויש לא מעט כרכים כאלו בביתו. צורת הספר כאקורדיון רוחבי.
כתב היד , הוא המיוחד לכפר זה , והוא לא הכתב הבורמזי הרגיל.
הנייר המיוחד מיוצא בתהליך מיוחד המעובד מבמבוק.
הדיו -; ייחודית ועמידה במים -; מיוצרת ע"י ערוב של פיח הנאסף מהרשת שמעל המדורה בתוספת של תה ירוק.
גם כאן "משוחחים" , בעיקר עם הסבתא החביבה מרובת הילדים -10 , הנכדים -24 , והנינים 4 וכולה בת 63 ! צעירה ממני...
באמצעות המדריכה , הסבתא החביבה מתעניינת בחיים שלנו , ושואלת על חיי המשפחה האם הילדים והנכדים גרים אתנו, מי ידאג לנו בזקנתנו ועוד...
ב"שיחה" משתתפים גם שני בנים של בני הזוג.
ארוחת הצהריים שהכינה המדריכה, טעימה ממש . היא מאד משתדלת , ומצליחה ! להנעים את זמננו היום.
מפגש נוסף באותו כפר עם אורגת הבדים המיוחדים המשמשים לבגדים המסורתיים האפייניים לבני השבט. הלונגי הג'קט והכובע , ואותה אשה בחיוכים ו"בשפת הידיים" מבקשת להלביש אותי באותם הבגדים ולו למען התמונה...
מכאן , מתחילים את הדרך חזרה לקלאו , בין מטעי אבוקדו והדרים , בין השאר אתרוגים גדולים ויפים!
 הלכנו היום לדברי המדריכה כ -; 14 ק"מ , וכל אחד מהם טעון בחוויות ,רשמים והתנסויות בעולם כל כך מיוחד ושונה ומעניין כשגולת הכותרת הם המפגשים עם האנשים המקסימים כאן.