1. סימון חנייה עם שני פסים ולא אחד, כדי שיישאר רווח בין מכונית למכונית.
2. בכל פעם שנכה על כסא גלגלים צריך לרדת או לעלות מהרכבת, הוא מצלצל בפעמון ושני סדרנים ממתינים לו (ולא הוא להם) ומסייעים לו לרדת/לעלות.
3. גינת כלבים שמחולקת לשני מתחמים - אחד לכלבים קטנים, והשני לכלבים גדולים.
4. עבודות בכביש? יש שוטר/סדרן שמכווין את האנשים (זה שדומה לשילוב של נינג'ה ופאוור ריינג'ר), איך לחצות את הכביש.
5. מסעדת ראמן בטוקיו - בדיוק כמו בחניונים, יש שילוט אלקטרוני שבאמצעותו ניתן לראות איזה מהשולחנות תפוסים ואיזה פנויים.
6. נכנסת לשירותים ואתה עם התינוק? הושב אותו לצדך וחרבן בנחת. כן, גם בשירותי הגברים. אגב, יש מתלה לתיקים/מטרייה ליד המשתנה.
7. כמו במתקנים בסופרלנד, אנשים עומדים בתור מפותל, רק בלי הברזלים.
8. רוצים להכנס לאונסן (בריכה חמה)? תצטרכו להתקלח קודם, להסתבן היטב, לשטוף מעליכם כל בועת סבון, ולהכנס בעירום מלא.
ולא רק זה - יפן מלאה בהסברים ואזהרות שצצים בכל מקום ובכל זמן, בכתב ובעל פה. לעיתים אפילו עד כדי גיחוך. באחת המסעדות שבה ביקרנו היה אפילו שלט עם הסברים איך לשטוף את הידיים עם סבון (האמת? לא נראה לי שממש התעמקתי איך לעשות זאת אי פעם). בתא שירותים הסבר לפי שלבים - 1) להוריד את מושב האסלה, 2) לשבת היטב, 3) לנגב עם נייר ולזרוק אותו לתוך האסלה, 4) להוריד את המים.
אבל אחרי זמן מה אתה מבין את היתרונות בכך שטורחים להסביר לך כל מיני דברים במקום לתת לך לשבור את הראש - אתה יכול להיות בטוח שאתה מתנהג באופן הרצוי והנהוג. וברור לחלוטין מה רצוי ומה נהוג. ואם לא כתוב שאסור משהו, אז כנראה שזה בסדר. וטורחים להגדיר את הכללים, במקום גישת ה"בואו נזרום, יהיה בסדר". עולם משונה שכזה
