התכנון לטיול השלישי באינדונזיה היה פפואה המערבית (הטיול הראשון היה לסומטרה, והשני לסולווסי), אבל ימים ספורים לפני הנסיעה נודע לי שהמצב שם מתוח מאוד ושהטרקים שתכננתי סגורים. אז שיניתי תכניות והתמקדתי באי ג'אווה, שהוא ה"לב" התרבותי והכלכלי של המדינה האינדונזית, הנפרסת על פני אלפי איים. מתגוררים בו כ- 160 מיליון איש, המהווים למעלה ממחצית מהאוכלוסיה באינדונזיה, החיים בצפיפות מהגבוהות בעולם עם למעלה מ- 1000 נפש לקמ"ר. האי ארוך (1000 ק"מ) וצר (כ- 200 ק"מ), ונמצא בין סומטרה במערב לבאלי במזרח. לאורך האי למעלה מ- 100 הרי געש, עשרות מהם פעילים וחלקם אף מתפרצים בעוצמה מידי פעם. אלבום תמונות מהטיול.
הנוכחות האנושית בג'אווה החלה לפני למעלה מ- 1.5 מיליון שנה, עם הגעתו של הומו ארקטוס לקצה גבול התפוצה המזרחי שלו, שנכח באי עד לפני כ- 100,000 שנה - האוכלוסיה הידועה האחרונה של הומו ארקטוס בעולם. מעט לאחר מכן הגיעו לאזור בני מיננו הומו ספיינס. לפני כ- 4500 שנה הגיעו לאזור האוסטרונזים, שמוצאם מטיוואן, והביאו עימם את האורז, שדומיננטי בשדות ג'אווה מאז ועד היום, כמו גם בעלי חיים מבויתים, והחליפו את אוכלוסיות הציידים-לקטים. כיום רוב השפות בארכיפלג האינדונזי הן ממוצא אוסטרונזי (למעט פפואה).
לפני כ- 2000 שנה החלה השפעה הודית באי, ובמהרה נוסדו ממלכות הינדיות ובודהיסטיות חזקות, שהגיעו לשיא עם אימפריית Majapahit, ששלטה בכמה איים אינדונזיים גדולים ובסחר האזורי. ממלכות אלו פינו מקומן לאיסלאם המתפשט במהלך המאה ה- 16, שאז גם החלה הבחישה של מדינות אירופאיות באזור, שנמשכו לסחר התבלינים עתיר הכסף. פורטוגל, ספרד והולנד נאבקו בסולטנויות ובינן לבין עצמן, עד לבסוף, במהלך המאה ה- 18, הצליחו ההולנדים להגיע להגמוניה באזור, והם שקבעו את הגבולות והניחו את התשתית למדינה האינדונזית המודרנית. זו הוקמה ב- 1945, לאחר כיבוש יפני קצר אך אכזרי במהלך מלחמת העולם השניה, ולמרות התנגדות הולנד, שניסתה להשתלט מחדש על מושבתה לשעבר.
עמד לרשותי רק חודש, כך שנאלצתי להתמקד במספר יעדים באי, ולוותר על אחרים. הקדשתי כמה ימים לבירה ג'קארטה, ממנה יצאתי לשתי גיחות: הראשונה מערבה למחוז Banten לשיטוט בין כפרי שבט Badui האנימיסטי שאנשיו משמרים מסורות עבר ונמנעים מסממני קידמה. הגיחה השניה דרומה לאתר הפרהיסטורי המסתורי Gunung Padang, ולאחר מכן טיפוס להר הגעש Gede וביקור בעיר הגנים Bogor. סך הכל הקדשתי לחלק הזה של הטיול כעשרה ימים.
חזרתי לג'קארטה וטסתי ל Yogyakarta, הנחשבת לבירה התרבותית של ג'אווה ואינדונזיה כולה. הקדשתי לעיר ולאזור כעשרה ימים, שכללו שיטוטים רגליים נעימים בסמטאות העיר, שווקיה ודוכני האוכל; מופעי תרבות רבים; ביקור במקדשי Borobodur ו Parambanan, שני אתרים מדהימים בקנה מידה עולמי; טיפוס על הר געש Merbabu; ביקור ב Surakarta, בירת ה Batik של אינדונזיה, ממנה יצאתי לגיחה קצרה ל Sangiran, שם נמצאו שרידי אדם קדמון המתוארכים ללפני 1.7 מיליון שנה.
החלק האחרון של הטיול התמקד במזרח ג'אווה, וכלל את Malang - ממנה יצאנו לטיול יום במפלי Tumpak Sewu המרשימים, ושני הרי געש מפורסמים: Bromo - שסביבו עשיתי טרק רגלי של יומיים, ו Ijen - אליו עליתי בלילה כדי לצפות באש הכחולה המפורסמת. הקדשתי לחלק הזה של הטיול כשבוע. לקינוח חציתי במעבורת לבאלי, ואת היומיים שנותרו הקדשתי לשיטוטים סביב לכפר ההררי Munduk, בינות למפלים מרשימים וטרסות אורז.
ג'קרטה היא עיר עצומה שבה כ- 10 מיליון תושבים. את היומיים הראשונים בה הקדשתי לשני מוזיאונים מעניינים: מוזיאון הטקסטיל והמוזיאון הלאומי. בשני המוזיאונים מוצגים מרחבי אינדונזיה, וסיור בהם ממחיש את פסיפס התרבויות והמגוון העצום בארכיפלג, שדבורות בו למעלה מ- 700 שפות. גודלה של ג'קארטה, כמו גם החום והלחות הבלתי נסבלים, לא מעודדים הליכה ברגל, אבל מערכת התחבורה הציבורית טובה ומאפשרת להגיע לכל מקום במהירות יחסית, תודות לנתיבים בלעדיים שחפים מפקקי התנועה האימתניים של העיר. האוכל בדוכני הרחוב בבירה מגוון ומצטיין במיוחד. בערב ביקרתי במסגד העצמאות העצום - אינדונזיה היא האומה המוסלמית הגדולה בעולם, עם למעלה מ- 220 מיליון מוסלמים. מול המסגד כנסייה גדולה, המייצגת את המיעוט הנוצרי המונה קרוב ל- 10% מתושבי המדינה.
למחרת נסעתי ברכבת ל- Rangka, וממנה במונית לכפר Ciboleger, שער הכניסה לכפרי שבט Badui. בני השבט משמרים אורח חיים מסורתי נטול מכונות ומודרנה, ועדיין דבקים באמונה ופולחנים אנימיסטיים. כמה מהכפרים, המוגדרים כ"פנימיים" (Dalam באינדונזית), אסורים לביקורים של זרים. הכפרים ה"חיצוניים" (Luar) מקיימים מעט יותר קשרים עם העולם החיצון וניתן לבקר בהם אבל אך ורק בהליכה רגלית. לא מצאתי בצ'יבולגר מדריך דובר אנגלית, אז הסתפקתי בטלפון כתחליף חלקי. הקדשתי יומיים קצרים להליכה מצ'יבולגר דרך מספר כפרי באדוי ל Cijahe, כפר שמחובר בכביש לעולם החיצון. את הלילה עשיתי בכפר היפה Gazeboh, התארחתי אצל משפחה מקסימה, מה שעזר להתגבר על קשיי התקשורת. בתי הכפר בנויים בצפיפות מחומרים אורגניים בלבד, בקצה הכפר גשר גבוה ומרשים שעשוי כולו ממוטות במבוק. התושבים עוסקים בחקלאות זעירה, כמו גם במלאכות מסורתיות כמו אריגה ונפחות.
נחלצתי איכשהו מ Cijahe וחזרתי לג'קרטה דרך רנגקה. למחרת בבוקר לקחתי שוב רכבת, ל- Cianjur, וממנה מונית ל Gunung Padang. במקום אתר מגליתי מסתורי הבנוי כולו מאבני בזלת מוארכות עם חתך מחומש, במבנה דמוי פירמידת מדרגות גדולה. מסיבה עלומה כלשהי המחקר אודות האתר מעורר רגשות עזים ומערב גם פוליטיקה אינדונזית. התיאוריות נעות בין "הפירמידה העתיקה ביותר שנבנתה על ידי האדם" עם תארוך סביב 20,000 שנה לפני זמננו, לבין היווצרות טבעית בלוע של הר געש כבוי, האמת כנראה איפשהו באמצע, כלומר מעשה ידי אדם אבל לא כה מוקדם. יהיה אשר יהיה הסיפור ההיסטורי, המבנה מרשים מאוד.
ביליתי את הלילה בהומסטיי נחמד סמוך לאתר, למחרת בבוקר יצאתי לסיבוב רגלי מענג בגבעות הסמוכות בין הכפרים הקטנים וטרסות האורז. נסיעה קצרה באופנוע הביאה אותי לתחנת רכבת כפרית. הרכבת היתה דחוסה אבל הביאה אותי ביעילות לעיר Cianjur, שם הסתובבתי קצת בשוק התוסס. המשכתי במונית לכפר Cibodas, נקודת היציאה לטיפוס על הר הגעש Gunung Gede, שם ישנתי ב"בייס קמפ" בתנאים ספרטאניים. למחרת עם אור ראשון יצאתי לדרך המפרכת, עם עלייה וירידה של 1600 מ', יחד עם לא מעט תיירים מקומיים. השביל עולה תחילה ביער עננים יפה, עובר בסמוך למפל לוהט, ובגובה של כמעט 3000 מ' מגיע לדופן הר הגעש שעדיין מעשן במרץ. מכאן נשקפים נופים נרחבים לכל הכיוונים, כולל גם אגם לוע קטן אבל מסנוור בצבע תכלת עז. ירדתי בשביל אחר, תחילה בעמק צר נטול עצים, ובהמשך שוב ביער עננים יפה. מצ'יבודאס אליה חזרתי לאחר כ- 10 שעות הליכה מעייפות לקחתי מונית לכביש הראשי, ותפסתי אוטובוס ל Bogor.
העיר Bogor ידועה בגן הבוטאני שלה, שריד מהתקופה ההולנדית הארוכה - 300 שנה - של אינדונזיה. הגן, שנמצא במרכז העיר, אכן יפה מאוד וכולל גם חממות עם צמחים טורפים וסחלבים. נסיעה קצרה ברכבת החזירה אותי לג'קרטה, שם הקדשתי את אחר הצהריים לשריד נוסף מהתקופה ההולנדית - השכונה הלבנה Kota Tua, עם מבנים קולוניאליים גדולים וכמה מוזיאונים מעניינים. המוזיאונים נסגרים מוקדם, כתחליף הסתפקתי במופע קצר של תיאטרון בובות ג'וואנזי במוזיאון פרטי קטן ויפה.
אם יום המחרת הקדשתי כולו לביקור ב Taman Mini Indonesia Indah, מוזיאון פתוח גדול שהעיקר בו הם עשרות ביתנים שמייצגים איים ואזורים שונים באינדונזיה. שיטוט בין הביתנים, שגדושים בחפצי אמנות, תלבושות והדגמות, ממחיש את המגוון העצום של תרבויות ושבטים שקובץ על ידי ההולנדים והפך לאינדונזיה המודרנית.
הקדשתי את הבוקר האחרון בג'קרטה לביקור במוזיאון הבובות המעניין בקוטה, ואחר הצהריים המראתי ליעד הבא - העיר Yogyakarta. העיר הנעימה הזו נחשבת בצדק לבירה התרבותית של ג'אווה, נשמרות בה מסורות עתיקות של אמנות, כמו גם הסולטן ומשפחתו שעדיין מנהלים את העיר מארמונם הגדוש באוצרות תרבותיים. העיר אמנם מתוירת מאוד, אבל בניגוד לג'קרטה ולערים אינדונזיות רבות אחרות שבהן ביקרתי, ההסתובבות ברגל נעימה: סמטאות צרות, שווקים, בתי קפה, חנויות באטיק, ובערב רחוב הבילויים, הקניות ודוכני האוכל Malioboro, שהמוני אנשים צועדים בו הלוך וחזור לתוך הלילה.
חלקים מארמון הסולטן פתוחים לקהל, עם כמה אולמות גדושים בחפצים מחיי העושר שהמשפחה הזו מנהלת כבר מאות שנים, אבל האטרקציה המרכזית בעיני בארמון היא ההופעות החיות של אמנויות מסורתיות שמתקיימות בחצר כמעט מידי בוקר (כרטיס הכניסה לארמון זול וכולל את ההופעות). אלה כוללות שירה מסורתית, תיאטרון בובות, תיאטרון בובות אנושיות, תזמורת גמלן (כלי הקשה מסורתיים) ועוד. הופעות חיות יפות של תיאטרון בובות מתקיימות מידי פעם גם בחצר מוזיאון Museum Sonobudoyo, שמומלץ מאוד לבקר בו.
אחרי יומיים נינוחים בעיר חזר החשק לכבוש פסגות. הר הגעש המפורסם Merapi המאיים מקרוב על העיר סגור למטיילים בשנים האחרונות עקב פעילות יתר, כתחליף עליתי להר הגעש הרדום והרגוע Merbabu (3150 מ'). יום לפני כן נסעתי לכפר Celo, שנמצא במיקום אסטרטגי בין שני הרי הגעש. הסתובבתי כמה שעות בינות לשדות ולכפרים הקטנים הפזורים במורדות מראפי למרות הסיכון הרב שבקרבה אליו, שכן האדמה כאן פוריה מאוד הודות לאפר הגעשי הנפלט מידי פעם ממראפי. את הלילה עשיתי אצל Andi הנחמד ודובר האנגלית בגסטהאוס שפתח לא מזמן בשם Homestay Ayem Tentrem. למחרת השכם בבוקר הרכיב אותי אנדי על אופנועו ונסענו לנקודת ההתחלה של השביל הרגלי בגובה של כמעט 2000 מ', שם שילמתי דמי כניסה צנועים. הפסגה משקיפה אל מראפי ואל נופים נרחבים יפים, המדרונות הגבוהים מכוסים בעשב בצבעים זהובים.
אחרי עוד לילה אצל אנדי נסעתי במונית ל Borobudur, המקדש הבודהיסטי המהולל. הצלחתי להשיג כרטיס לסיור הזריחה במקדש (יקר), וישנתי בגסטהאוס סמוך ומומלץ בשם Anugrah Borobudur Cottage & Homestay. את הזמן שנותר מהיום ניצלתי לשוטטות בין הכפרים, השדות, המקדשים הקטנים ובתי המלאכה שמקיפים את המקדש.
בבוקר השמש סירבה לשתף פעולה והסתתרה רוב הזמן בינות לעננים, אבל טיול הזריחה במקדש היה בכל זאת יפה ביותר. בורובודור הוא מלאכת מחשבת ארכיטקטונית, בנוי כפירמידת מדרגות בגובה 35 מ', עם שש רמפות ריבועיות שמעליהן שלוש רמפות עגולות, וניראה מלמעלה כמנדלה. המקדש נבנה במאה התשיעית, בשיאה של התקופה הבודהיסטית בג'אווה, ננטש בתקופה המוסלמית והתגלה מחדש במאה ה- 19. הקירות של כל קומה מכוסים באלפי תבליטים המספרים את סיפורו של הבודהא והגעתו להארה, אורכם הכולל מגיע לשלושה קילומטרים, שעולי הרגל צועדים לאורכם בסדר הנכון מלמטה למעלה ועם כיוון השעון. מאות פסלים של הבודהא בתנוחות שונות מפוזרים על פני המונומנט, כמו גם עשרות סטפות עגולות. המבנה מדהים ולדעתי נכנס בקלות לרשימת פלאי העולם. בהמשך הבוקר יצאתי לסיור נוסף בנבכי המבנה (נדרש להזמין כרטיס מראש לחלון הזמנים הרצוי, שכן מספר האנשים על המבנה מוגבל).
בצהריים חזרתי לג'וקג'ה ולמנעמי רחוב מליובורו. למחרת נסעתי קצרות ברכבת לעוד מתחם מקדשים מדהים, הפעם הינדי, Candi Prambanan, שגם הוא נבנה במאה התשיעית. במתחם שמונה מקדשים יפהפיים, שלושה מהם גדולים מאוד ומוקדשים לשיווה, ברהמה ווישנו. המתחם מוקף במאות מקדשים קטנים שרק חלקם שוחזרו. בערב צפיתי באופרה עם הרבה אש ופירוטכניקה בתיאטרון פתוח שמשקיף על המקדשים.
למחרת לקחתי רכבת ל Surakarta, אחותה הפחות זוהרת אבל יש אומרים היותר אותנטית של ג'וקג'ה. סורקארטה ידועה בתעשיית אופנת הבאטיק שלה, שנחשבת לטובה ביותר באינדונזיה. הסתובבתי בשווקים התוססים, קניתי שתי חולצות באטיק, ובערב ראיתי הופעת תיאטרון מסורתי נהדרת ב Sriwedari Wayang Orang Dance Theatre, מומלץ.
למחרת נסעתי בתחבורה ציבורית ל Sangiran, שם נמצאו שרידים של הומו ארקטוס, המתוארכים ללפני כ- 1.5 מיליון שנה. בסנגירן ובסביבתה מספר מוזיאונים המוקדשים למציאות האלה, אבל ניתן לראות רק העתקים של הממצאים המקוריים, המאוחסנים במרתפים. מדריכה מקומית לקחה אותי לשניים מהאתרים שבהם נמצאו חלק מהשרידים.
חזרתי לסוראקרטה ועליתי על רכבת ל Malang, אליה הגעתי באמצע הלילה בשל תאונה שעיכבה את הרכבת. במלאנג פגשתי את אביעד, ושוטטנו קצת בעיר, בשכונה הצבעונית ובשוק החיות המעניין. למחרת נסענו למפלי Tumpak Sewu המפורסמים, שהצדיקו את המוניטין שיצא להם כמדהימים. המים נופלים מגבוה בפרסה רחבה ומתיזים סילונים של רסיסים מרטיבים. שביל יפה ביותר ממשיך קצרות במורד הקניון ועולה ממנו חזרה לנקודת המוצא דרך מפלים צנועים יותר אבל נהדרים, אל תחמיצו את השביל הזה. חזרנו למלאנג לעת ערב בטרמפ עם צמד תיירות הולנדיות.
למחרת, אחרי בוקר שליו באחד מבתי הקפה האופנתיים של מלאנג, נסענו במונית ל Cemoro Lawang, כפר גבוה (2200 מ') ועתיר מלונות על דופן הר הגעש Bromo. ההר פעיל ומושך המוני תיירים. לפנות בוקר יצאנו בקור עז לנסיעה קצרה בג'יפ, והמשכנו ברגל בעלייה תלולה לנקודת תצפית אל הר הגעש המעשן והזריחה. המאמץ השתלם, שכן הזריחה צבעה באדום את העננים ואת הקלדרה הענקית ויצרה מראה מרהיב.
לאחר ששבענו מהמראות חזרנו לג'יפ שהוריד אותנו מצ'מורו ל"ים החולות" שמקיף את הלוע המעשן של ההר. ממגרש חניה עצום עלינו ברגל עם המוני תיירים אל הדופן של הלוע, משם אפשר להביט מקרוב בלוע הפעור עתיר הגופרית הצהובה ובעשן המאיים הנפלט ממנו, מראה מרשים ביותר. כאן נפרדו דרכנו, אביעד חזר עם הג'יפ לצ'מורו והמשיך ברכבת ובמעבורת לבאלי, ואילו אני המשכתי ברגל לטרק של יומיים שאלתרתי באמצעות המפה. לאחר הליכה קצרה בים החולות הגעתי למעיין עם מקדש צנוע לשיווה, יחד איתי הגיעו כמה מקומיים וערכו פוג'ה לכבוד האל ההינדי, מסתבר שברומו עדיין מושך עולי רגל הינדיים מבאלי השכנה. המשכתי בהליכה, תחילה בעלייה ואחר כך בשביל יפה נופים על קו רכס בקצה הקלדרה עד לכפר Ngada, שם מצאתי הומסטיי נחמד ללילה. הכפר הזה משקיף מקרוב על הר הגעש Semeru, הגבוה בג'אווה (3700 מ') וגם פעיל מאוד, פולט גוש עצום של עשן כל כ- 20 דקות. הטיפוס עליו אסור עד שיירגע. הכפר היפה מוקף בשדות בצל וירקות אחרים וניראה פסטורלי, אבל קשה להאמין שהחיים בצל ההר המאיים באמת רגועים.
למחרת ירדתי שוב אל המכתש הגדול המקיף את הר ברומו כמו גם פסגות נוספות ולועות קדומים, ועליתי בשביל קלוש ותלול ביותר אל דופן של קלדרה קדומה. ההליכה על שפת הקלדרה כבר היתה קלה ומאוד מתגמלת, עם נופים ירחיים בכל הכיוונים. הגעתי דרך Gunung Kursi אל הר ברומו, הפעם מדרום. לכבודי ההר היה פעיל במיוחד, ופלט ענן עשן עצום שכמעט בלע אותי, אבל ירידה של כמה מטרים אל מתחת לקו הרכס החזירה אותי אל האוויר הצח. לעת ערב הגעתי עייף אבל גם מרוצה לצ'מורו, ללילה באחד הגסטהאוסים.
למחרת ירדתי באוטובוס ל Probolingo, ולאחר קפה טוב עליתי לרכבת ל Banyuwangi, הקצה של ג'אווה ונקודת המוצא של המעבורת לבאלי. אבל עוד לא תמו פלאי ג'אווה, ויצאתי בלילה בקבוצה מאורגנת ל Ijen, כמובן הר געש, אבל הפעם עם תופעה ייחודית בדמות אש כחולה שניתן לראותה רק בחשיכה. כך שנאלצתי לצאת מהמלון לפני חצות, לעבור בדרך בדיקה רפואית, ולפגוש כ- 2000 תיירים טרוטי עיניים נוספים למרגלות ההר, שם ציידו אותנו בפנסים ובמסכות גז, שכן האדים הנפלטים בסביבת האש הכחולה רעילים. המדריך שלנו התברר ככריזמטי במיוחד, והריץ אותנו במעלה ההר אל דופן הקלדרה על מנת להקדים את הקבוצות האחרות, מה שהתברר כנחוץ מאוד, שכן השביל היורד מדופן הקלדרה אל ה"אש הכחולה" ואגם הלוע צר ומשמש גם לעלייה חזרה לקלדרה, כך שנוצרים פקקי תנועה קשים.
האש הכחולה באמת יפה מאוד ושווה את הבלגן. כולם מתעקשים להצטלם כמעט בתוך האש ומסתירים אותה, אבל עם קצת סבלנות אפשר לצפות בה מקרוב. למרבה המזל המסכה מאוד יעילה בסינון הגזים. בסמוך עובדים כמה מקומיים נטולי מסיכות בחציבת גופרית שמצטברת מסביב לנקודות הפליטה של הגזים. הם סוחבים את לבני הגופרית הכבדים על כתפיהם בעליה התלולה אל הקלדרה, ומשם במריצות למטה אל הכביש. איזו עבודה גיהנומית.
הצלחנו איכשהו לעלות חזרה לקלדרה, נדחפים דרך המוני האנשים שהגיעו אחרינו וניסו להספיק לרדת אל האש הכחולה הנכספת לפני עלות השחר. מכאן הלכנו כבר בנחת על דופן הקלדרה לנקודה הגבוהה ביותר, הצופה אל הזריחה מצד אחד ואל אגם הלוע הענק המעשן והמדהים בצבע תכלת עז מצד שני. השמש הזורחת צבעה את העננים, הצוקים והעשן בכתום. איזה יופי.
ירדנו מרוצים מההר, חזרתי לגסטהאוס, ולמרות העייפות לקחתי מונית אל הנמל ועליתי על המעבורת לבאלי. את היומיים עד לטיסה לאוסטרליה מדנפסאר העברתי בכפר הגבוה Munduk. התכוונתי לנוח, אבל מצאתי את עצמי מתרוצץ בין מפלים נהדרים, טרסות אורז בוהקות בירוק, בתי קפה ומסעדות טעימות. להתראות אינדונזיה, שלום אוסטרליה.
תם ונשלם להפעם, עד לפרק ד'. אמנם הטיול התחיל ברגל שמאל שכן נאלצתי לוותר על פפואה המערבית ולהסתפק בג'אווה, אבל יצא מגוון ומעניין: תרבות ג'אוונזית עשירה בג'וקג'ה וסורקאטה; ארכיאולוגיה מכל מיני תקופות, החל בהומו ארקטוס בסנגירן, עבור בפירמידה המוזרה בגונונג פדאנג, וכלה במקדשים המדהימים בקנה מידה עולמי בורובודור הבודהיסטי ופראמבנאן ההינדי; מוזיאונים מעניינים בג'קארטה וג'וקג'ה; ארבעה הרי געש - גדה, מרבאבו, ברומו ואיג'ן; שבט הבאדוי שקפא בזמן; וטעימה קצרצרה מבאלי. בניגוד לפפואה, הטיול בג'אווה פשוט, בתנאים מפנקים יחסית - מלונות, רכבות, מסעדות טובות, והכי חשוב - אנשים נחמדים ושמחים לעזור. טרימה קאסי.
