ויאטנם - טיול בשניים - סאפה

באתרי האינטרנט השונים יפנו אתכם לקנות כרטיסי רכבת מראש -; לרוב אין צורך -; ופער המחיר שווה רכישה אישית בתחנת רכבת -; רק נא לזכור הם בהפסקה בין 11:30 ו 13:30

יש מספר תחנות רכבת בהנוי ויש לוודא שאתם בתחנה הנכונה (רכבת צפון)-; לכל אלו שלא זוכרים את בעיותיו של המפוזר מכפר אז"ר.

רכשנו 4 כרטיסים ע"מ להבטיח לעצמנו תא פרטי בנסיעה הלוך וחזור ושילמנו 172$ במקום 320$ או 260$ שהתבקשנו באתרים השונים. מזכיר לכם שאת השירות למצוא את הקרון המתאים עזר לנו נציג המלון.

יחד איתנו הגיעו זוג מניוזילנד שרכשו את הכרטיסים באחת הסוכנויות וגילו תקלה בכרטיס ברגע האחרון.

הרכבת לסאפא נוסעת כל הלילה ומי שחושב שניתן לישון מי יודע מה בקרון -; צריך להיות חייל בחופשה או גוויה -; אנחנו דיי היטלטלנו והגענו לסאפא -; קצת רצוצים אחר לילה ארוך.

לאחר לילה מתיש התקבלנו למלון הנמצא במרכז העיירה או בצידה -; לא ברור עדיין, המלון מרווח מאוד וקיבלנו חדר גדול ומעוצב. בסאפא מלונות רבים לכל מחיר ולכל רמה -; פשוט תבחרו, ליד האגם יותר שקט מאחורי הכנסיה יותר פעילות ערב ולילה ( כל אלו ברמת פעילות של עיר פיתוח ישנונית). את היום הראשון בילינו על גבי טוסטוס בנסיעה עצמית לאתרי תיירות כמו המפל המוכסף, נקודת המעבר TAM TOM ושבט ה TA PHIN סיור עצמי זה עלה לנו 10$ + דלק 3$ למיכל מלא ואת כולו הסדרנו במלון (שוב, חבל על המאמץ להזמין מראש). לאלו שרוצים יותר מכך ישנם מספר סוכנויות בסאפא שניתן דרכם לארגן הכל במקום. בלאו הכי כל מארגני האינטרנט השונים שולחים אתכם אליהם ורק גוזרים קופונים.

בצהרים, התיישבנו במסעדה מקומית (מול תחנת האוטובוס), שריחותיה משכו את תשומת ליבנו עוד מהבוקר ורצינו להזמין ארוחה צנועה. ביקשנו מרק ונאמר לנו שכאן אין מרק יש HOT POT. הזמנו. אחרי רגע שינינו את דעתנו מאחר והבנו לפי המחיר שכנראה מדובר בכמות אוכל לגדוד - אבל זה כבר היה מאוחר מדי. על השולחן הונחה סוג של פלטה חשמלית ועליה הוצבה קערה ענקית (פיילה היה קורא לה חנוך לוין) עם נוזל שנראה כמו מרק. לתוך המרק, לנגד עינינו המשתאות החלה המלצרית לשפוך אין סוף רכיבים: פיטריות, כ- 20 ביצי שלו מבושלות וקלופות, בשר, עוף, טופו, עגבניות חתוכות, כל מיני עשבים, נודלס וסוג של ירק שנראה כמו עלי רוקט או תרד שהציבה לידנו בסלסלה גדולה ועודדה אותנו להוסיף למרק. כשסיימנו להוסיף את כל הדברים אמרה לנו להמתין 5 דקות בשעה שהעסק מבעבע מול עינינו ואז לאכול. לאכול לא הייתה משימה כל כך פשוטה כפי שנדמה מאחר והקושי הראשון היה בלהעביר את התכולה המרגשת לקעריות קטנטנות בעזרת מקלות כדי לאכול. בעוד היפה החלה להתייאש מהמשימה, מצא החזק דרך להתמודד עם הדבר ומילא את הקעריות הקטנטנות שוב ושוב.

אחר הצהריים רכבנו אל שבט ה טא פין, 12 ק"מ מסאפא. מדובר ברכיבה על כביש משובש במעלה ההר, וזה הזמן והמקום לשיעור נוסף בחוקי הכביש המקומיים, הפעם מצד הנהג. נתחיל מהסוף -; מי שנוהג בויאטנם, רצוי שיהיה בקיא בחוקי השייט או לחילופין בחוקי גן חובה. הווה אומר, זכות הקדימה שייכת למי שתפס ראשון את הכביש ולא משנה מה גודלו ואיך תפס את המקום. מותר לשחק בחסימות רצוי ואף חובה לצפצף כמה שיותר (פשוט כדי שידעו שאתם באזור, הנהגים המקומיים לא ממש מכירים את נוהל מראות הצד). בכל העניין לא מעורבות אמוציות בכלל. קו לבן רבותי הוא סימן שלצובע נשאר הרבה צבע במיכל ולא שום דבר מעבר לכך. עוקפים חופשי ולא משנה אם הקו לבן, הכביש מתפתל ושדה הראייה אפסי, כל עוד ציפצפתם בשעת המעשה. אם יצאתם לעקיפה וממול הגיחה לפתע משאית, אל תפחדו. המשיכו כמתוכנן, אבל צפצפו כדי שזה שעוקפים אותו ידע שאתם גם עומדים לחתוך אותו על מנת לשרוד. תאמינו או לא -; זה עובד. עקיפה מימין או משמאל, תלויה רק בתנאי השטח. הזמן היחידי שאפשר לקלל, זה כשהממזר ממול עושה לכם את אותו תרגיל, אבל בהפתעה, כלומר -; בלי לצפצף. דבר אחרון וכפי שלימד אותנו באנג, השיעור הראשון בנהיגה ויאטנמית מתחיל בהוראה מפורשת: "לא יוצאים לכביש בלי לצפצף ולאותת". חריגה מכלל זה רבותי, תעלה לכם בטסט נוסף (באמת!!!).

נחזור לשבט הטא פין, שהיינו, כאמור בדרכנו המשובשת אליו, תוך כדי מילוי כל הכללים לעיל'. אחרי רכיבה קצרה באזור של השבט, עצרנו לרגע להיטיב את קסדותינו (שוב, המלצה בלבד, גם כשאתם מרכיבים את תינוקות וילדים רכים בשנים, הקפידו לשים מחסום לאפם כדי שלא ינשמו אויר מזוהם, אבל קסדות רבותי -; פשוט מיותר). פנתה אלינו אישה צעירה מבנות השבט שהייתה עסוקה ליד באיסוף אורז שיובש בשמש לשקים, והציגה עצמה בשם מייגן. היא שאלה לשמותינו והחלה לקשור שיחה. באחת, הוזמנו לבית סבתא, קשישה בת שמונים עם ארבע שיניים וחיוך לבבי. הבית היה צריף עץ, רחב ידיים וחשוך למדי. מרביתו משמשת לאיפסון תבואה. בפנים בוערת מדורה השומרת על חום וסירחון קבועים ולצידה, טלויזיה לווינית וטלפון ביתי. כאמור, זכות הביקור משתלבת היטב בחובה לקנות... ועד מהרה פרשו הסבתא ומייגן את מרכולתן ... קנינו. רצינו להמשיך בדרכנו אולם השמיים החלו להמטיר. התכסינו בשכמיות הגשם (שנרכשו בארץ -; טעות! תקנו בויאטנם. הכל תקנו בויאטנם. כולל תיקים מקוריים של The North Face) ) והנהיגה חזרה נעשתה, כמובן, תחת כל הכללים האמורים לעיל' רק בתנאי גשם, כלומר, צריך לצפצף לעיתים קרובות יותר.

היום השני תוכנן לאיזור סאפא, לטיול רגלי של כ 3 שעות בשדות האורז בדרך לאחד השבטים. אולם לילה גשום מאוד ובוקר סגריר וגשום הטביע את הרעיון בים של בוץ. הצעת המלון ( והם טובים בהצעות) הייתה להעזר במדריך ע"מ להגיע לשבטים היושבים מעבר להר בעמק קסום. למותר לציין שהמדריך שקיבלנו בחור צעיר בן 30 בשם באנג ( [email protected] +82 912 270 321 ) היה הצלחת היום. רהוט באנגלית עם חן וקסם של אדם, שגרמו ליום הסגרירי להפוך להיום ב -;ה הידיעה.

מעבר לשרשרת ההרים העוטפת את סאפא משתרע עמק המיושב במספר שבטים ממוצא תאילנדי, המגוון כל כך רחב עד כי בן שני כפרים הנמצאים במרחק קילומטר אחד מהשני יש שתי שפות מדוברות שונות אחת מן השניה ואין קשרי חתונה בן שני הכפרים (לא מזכיר לכם אותנו???). במקור אלו שבטים נודדים שהיו מעבדים את חלקותיהם ואחת לכמה שנים נוטשים את הקרקע לטובת קרקע חדשה.

הכביש המוביל לכפרים משובש עד כדי הרוס ומרוחק מסאפא כ 55 ק"מ ( בתנאי ויאטנם זה מעל 1:30 שעות נהיגה), לכן זהו אזור מתוייר בדלילות אך שווה את המאמץ. הכפריים מאוד ידידותיים והוזמנו לבייתם לכוס תה -; מר באופן מחריד. המשפחות הכפריות הם בעצם משק אוטרקי המסוגל לספק את כל צרכיו. לכל משפחה יש בריכת דגים קטנה, משק חיי מתחת לבית, גינת ירק ושדות אורז ותירס. יחד עם הפשטות לכולם יש טלפון, אנטנה לווינית וטוסטוס.

הילדים לומדים עד 11:30 -; ואז מצטרפים לעבודות הבית השונות. נשות השבט הבוגרות מחייכות בפה מלא שיניים אך בצבע שחור ( לכל רופאי השיניים שבינכם זה לא ריקבון) מתברר שעל מנת לשמור על בריאות השיניים הם לועסות מין של אגוז אשר מצד אחד משחיר אותן אך משמר אותן לארך זמן.

כשם שלנו מעניין לצפות בהם -; הרי שאני החזק היוויתי אטרקצייה לא קטנה מאחר ואני גם חזק וגם שעיר (לעזאזל) ולכן לא רק ניצפתי אלא גם מוששתי כהלכה על ידי הנועזת שבין נשות השבט. נשות השבט עסוקות בטוויה של בדים ותפירת שמלות מסורתיות צבעוניות למדי והכל בנול ידני חצי אוטומטי.

לשמחת ביטננו הגבנו בחיוב להצעתו של באנג לאכול במסעדה המועדפת עליו באיזור. המסעדה המקומית התגלתה כצריף רעוע למדי שבכלל היה סגור. המסעדן בעצם נמנם את שנת הצהריים שלו ופתח את המסעדה, צריף, לטובתנו.

המנה כללה קערת נודלס גדולה עם שני סוגי בשר בקר ובצל ירוק. מסתבר שאת טעם המרק מקבלים מבישול ארוך של ציר מרק עצם הבופאלו. שווה כל ביס שלא לדבר על העובדה שארוחה זו עולה 1$ לסועד.

בדרכנו חזרה לסאפא עצרנו בחווה לגידול דגי סלמון. מה לסלמון וויאטנם?. מסתבר שהממשל יזם ייבוא של בצי סלמון לגידולם בחוות ע"מ לגוון את יכולות הפרנסה של המקומיים. פלגי מיים זכים הזורמים במורד ההר מזינים את בריכות הדגים ומספקים שפע של דגי סלמון לשווקים.

היום השלישי בסאפא ,שבת בבוקר, ויתרנו על ארוחת הבוקר של המלון ואותו באנג מאתמול הגיע פונקט ב 07:00 לקחת אותנו ל נסיעה שאורכת 3 שעות בדרכים לא דרכים ונופים סוף הדרך. יורדים מסאפא לעמק ועולים מחדש בין גאיות והרים משובצי שדות אורז ותירס שקצרה היריעה והיכולת לתאר. צריך לראות.

השוק עצמו שייך לבני המונג ופתוח בסופש בלבד. זהו שוק של מקומיים הכולל: תוצרת חקלאית, לבוש מסורתי של בנות שבט המונג, המאופיין באינסוף שכבות וצבעים של רקמות יד, וכן -; בקר (בופאלו, פרים, סוסים). בנוסף, מצוי במקום אזור של דוכני אוכל שאמור לספק לסוחרים מזון למשך היום (וגם לא מעט שתייה אלכוהולית). מחירי השוק לתיירים מוכפלים ב 2 או 3 . תגרנות ישראלית ומיקוח בהחלט עוזרים למי שאוהב את זה.

סאפא והאזור מציעים טיולים רגליים, רכובים בטוסטוס ורכב, עם או בלי מדריך. התושבים והכפריים נחמדים ומאירי פנים. טיול ללא מדריך בין השבטים מתקבל באהדה, ארחו אותנו במאור פנים אממה יצפו שתרכשו ממרכולתם -; וזה נחמד. זהו סיימנו שלושה ימים בסאפא ואנחנו בדרך לרכבת הלילה (לקהיר) להנוי ומשם בטיסה להואה!!!!!!