כמו שאומרים נסעתי בגלל המחיר יצאתי בהלם בגלל המקום.. טוב אתחיל מהגילוי הכי משמעותי שהיה לי- הסרבים ממש אוהבים ישראלים . לא סתם מסבירי פנים אלא ממש אוהבים. וזה משמח. הסרבים בעלי הסטוריה רצופת תלאות חשים שותפות גורל ונכון להיום הם מפגינים את זה. מקווה שנמשיך לעשות שגרירות מכבדת ונמשיך לקיים את הקשר הנפלא הזה.
ברמה העקרונית נוח לטייל בבלגרד, מזג אויר שאנחנו טיילנו בו (אמצע יולי) היה נוח. היו קטעים שהיה קצת סגרירי אבל היה ממש מושלם לטיול. קראתי לפני הטיול פוסט על החום הבלתי נסבל שם ולכן נערכתי למזג אויר שרבי בפועל היו ערבים שנקקתי לעליון.. כך שאני ממליצה לדחוף משהו ארוך בתיק רק ליתר ביטחון.
נסעתי עם שתי בנותיי לטיול “לפני גיוס” אבל ראיתי איך בקלות אפשר להעביר שם חופשה רומנטית.. לנו במלון Argo hotel garni , המלון במיקום מצויין, החדר היה קצת קטן אך נוח ונקי, ארוחת בוקר מספקת ושירות אדיב ביותר.
אני בטוחה שבכל הפוסטים המרכזיים יש את כל העצות והמקומות. אז אוסיף רק מספר דברים מהחוויה האישית.
התנהלות עם כסף מאוד נוחה וקלה לחישוב כי כל שקל=30 דינר סרבי . כל יורו שווה 118 דינר. יש change בכל מקום כך שקל להחליף כסף. לרוב יתנו לכם שער של 117.80 אבל יש מקומות בעיקר ככל שהתקרבנו לכיכר המרכזית ”ככר הרפובליקה” (עם פסל הפרש על הסוס) השער השתפר עד לשער 118 אבל תכלס לא צריך לחפש בטירוף את המקום עם השער הכי טוב כי מדובר בסופו של דבר בפער של שקלים בודדים.
הישיבה במסעדות זולה יחסית לארץ והיופי שזה מאפשר לכם ליהנות מתפריט עשיר כולל השארת טיפ נדיב מבלי שיכאב לכם הכיס. נאמר לנו במלון שהסרבים אוהבים בשר והמנות במסעדות גדולות.
עם זאת כשהיינו בבתי קפה התיאור הזה לא תמיד היה בהלימה למציאות. אחר כך הבנתי שהיינו במסעדות הלא נכונות.. הבנתי את זה כשביקרנו ערב אחד ברובע סקדרלייה Skadarlija ונכנסנו למסעדה Tri Sesira עליה המליצו לנו במלון.
(מסעדה ממולצת שחברים שלנו היו בה היא לורנצו וקהקהלמבה- אוכל מצויין, מנות ענקיות, מחירים סבירים והכי חשוב כהגדרתם “הצגה” העיצוב של המקום והגשת האוכל בדרך תיאטרלית מתוארת כשואו שהוא לא יאומן, בקיצור חזרו עם ניצוצות בעינים- הבטחתי לעצמי שבטיול הבא אדגום את המסעדה..)
על סקדרלייה שמעתי שזה גיהנום להולכות על עקבים לכן באנו מוכנות עם הנעליים הכי שטוחות שלנו. כל מה שאומרים נכון. המקום מהמם ונותן חוויה נהדרת של סרביה האותנטית. נגני מיתר עוברים בין מסעדה למסעדה והאוירה אינטימית ושמחה במקביל. קצת מזכיר אוירה בכפר איטלקית. לא היינו שם בבוקר אבל הבנו שזו גם חוויה יפה אבל שונה. וכן , הרצפה עקומה..
דבר נוסף שלא ידעתי זה שיש בתי קפה/ בארים שמגישים רק שתיה. אנחנו נפלנו על משחק הגמר של המונדיאל ורצינו לשבת במקום שמקרין את המשחק, לשתות בירה (רק אני כמובן, הבנות שתו משקה לא אלכוהולי..) ולנשנש משהו. מתחת למלון היו מעין מסעדות ובארים עם ישיבה בחוץ, כשבקשתי תפריט הדבר היחיד שהוגש לי היה תפריט משקאות. אז אם בא לכם לעשות עצירה קלה בכיף עם קפה ועוגה או בירה וצ'יפס וכד' תבדקו קודם אם המקום מגיש גם אוכל..
דבר נוסף שלא ידעתי זה כמה כיף סאגווי יכול להיות.. הבנות ואני עשינו טיול בן שעתיים, לא זול אבל הרבה יותר זול מכל מקום אחר שנתקלתי בו. עלה לנו אחרי הנחה 40 יורו לאדם. בהתחלה לא האמנתי שאני משלמת את הסכום הזה במיוחד לאור העובדה שהכל כל כך זול שם. ויכול להיות שהייתי יכולה להתמקח יותר אבל היה שווה כל רגע. הסיור היה פרטי והמדריך דיבר באנגלית ובעברית שבורה. ספר לנו על ההסטוריה הסרבית ועל הקשר שלהם עם העם היהודי. בנוסף לאטרקציות המוכרות כמו המצודה וחיבור הנהרות דנובה-סאבה, הוא הראה לנו דברים שספק אם היינו רואות בסיור עצמאי. היה מרגש וחווית הרכיבה היתה כיפית. הבנות לא רצו לרדת...
ועכשיו אפשר להתמקד בקניות.. אומרים שאין כמו הקניות בבלגרד. יש בזה משהו.. קניון אוסצ'ה
עושה את העבודה יפה מאוד. אבל גם הקניה ברחוב הראשי קנז מיכאלובה יכולה להיות משתלמת. בנוסף מול המלון שלנו (קרוב ל היה “שוק סיני” מן חנות כלבו ענקית לא זוכרת את שמה אבל הסמל שלה הוא דב פנדה. הלבשה תחתונה זולה שם מאוד ויש שם עוד כל מיני דברים. אנחנו היינו בקומה אחת כי כמה אפשר לקנות… אבל מי שאוהב שילך על זה.
לא היינו בנובי סאד ולא בזמון כמו שכולם עושים. פשוט לקחנו לנו את הזמן וטיילנו בכיף.
הלכנו למוזיאון לאומי שנפתח אחרי 15 שנה, היה מעניין , הסברתי לבנות על מה שמוצג ונראה שזה ריתק אותן. ביקור במוזיאון תמיד משמעותי יותר כשהוא מלווה בהסבר..
אחרון חביב עניין בלויי הלילה בבלגראד. גם כאן אני שמחה לספר שכל מה שכתבו לפני נכון.
יש מקום שנקרא בטון הלה Beton Hala , ליד גדת הנהר מקום עם מסעדות לאורכו. כמו סקדרלייה המקום אינו מאוד גדול אבל מספק בהחלט. אנחנו ישבנו במסעדת “טורו”, היתה אוירה נעימה, צעירה, מוסיקה טובה, שירות מצויין והאוכל שהזמנו היה טוב. קצת יותר יקר מהמסעדות בעיר.
לילה אחרון החלטנו לבדוק את המועדונים. כיוון שיום קודם ראינו מבטון הלה את המועדונים בצד השני של הגדה אמרנו לנהג המונית שיקח אותנו למועדונים שבבטון הלה. כשהגענו הבנו מהנהג שאמנם שני המקומות נמצאים על הגדה אבל בטון הלה זה מקום אחד בעוד שלצד של המועדונים יש שם אחר. תהרגו אותי אם אוכל לבטא את זה , אבל מה שחשוב שתדעו שכשאתם רוצים להגיע לשם פשוט תאמרו לנהג שאתם רוצים לנסוע למועדון לילה על גדת הנהר. הוא כבר יבין. כשמגיעים לשם נראה כי המועדונים הם מעין יאכטות שעשו הסבה, ספק מבנה על המים. מוסיקה בוקעת מכל מבנה כזה וצריך רק לבחור. אנחנו הגענו כמעט עד הסוף למועדון שווה במיוחד. נראה מקום של אוליגרכים כשאני חושבת על זה. שאלו אותנו אם אנחנו מוזמנות. אמרנו שלא. מארחת גבוהה וחטובה לקחה אותנו סביב הבר ומקמה אותנו בנקודה שאמורה היתה להיות הנקודה שלנו לכל אותו הערב “כי מקומות הישיבה מוזמנים” , הגענו ב24:00 במקום היו מעט אנשים. ככל שהלילה התארך המועדון החל להתמלא עד לאפס מקום. היתה מוסיקה טובה ובהמשך הופיע זמר שנראה כאילו הוא עומר אדם של הסרבים, כולם השתוללו וידעו את כל המילים. היתה חוויה מעניינת וכיפית בו זמנית. חזרנו מאוחר מאוד.
