חזרנו מהטיול שלנו ובתור קוראת סיפורי טיולים מושבעת הנה הגרסה שלנו לטיול הכה שגרתי של דרום מערב ארה"ב.

אנחנו, אבא, אמא ושני בנים בני 13 ו16. טיול שני לארה"ב, אחרי טיול לחוף המזרחי לפני שלוש שנים.

טיסות – אל על ישיר הלוך וחזור, הכל היה מצוין מלבד מערכת הבידור שנראית משנות ה-90. לא ברור לי למה בטיסות ללונדון יש מערכת יותר מתקדמת מבטיסות ללוס אנג'לס.

רכב – GMC Yukon XL – מדהים! נוח, בטיחותי, כל השכלולים האפשריים. הבחורה בדלפק הציעה לנו GPS מובנה, סירבנו כי התכנון היה שאם אין באוטו נקנה בוולמרט. כאשר קיבלנו את האוטו, הבחורה שמסרה לנו את האוטו אמרה בדרך אגב שיש GPS מובנה ברכב... הוא שירת אותנו נאמנה במקומות הרבים בהם לא היתה קליטה.

כמיטב המסורת שלנו כל הלינות הוזמנו מראש. מלבד נפילה אחת כואבת (פרטים בהמשך...) היה מצוין, אם כי ברוב המקרים כפי שתראו בהמשך אלו לא מלונות למחפשי מציאות, אנחנו מפונקים גדולים...

אוכל – אנחנו לא מאסכולת להכין סנדוויצ'ים בבוקר (הילדים לא אוכלים סנדביצ'ים...) וגם בופה לא מדבר אלינו. כיוון שמהפעם הקודמת בחו"ל עברנו מהפך בריאותי (בייחוד אני ויש הרבה דברים שאני משתדלת לא לגעת בהם כמו קמח לבן וסוכר לבן, בשר בקר וכו') גם המקומות בהם אכלנו השתדלו להיות יותר מסעדות ופחות מזון מהיר. לא תמיד זה הצליח. בניגוד לטיול הקודם בו לרוב אכלנו שתי ארוחות ביום עם נשנושים הפעם בן ה-16 התעקש על 3 ארוחות ביום, אחרת המסכן נשאר רעב. כמות האוכל שהוא חיסל גרמה להשתאות מצד אחד ולמחשבה שאנחנו כנראה מרעיבים את הילד בארץ, כשחזרנו הביתה גילינו שהילד עלה 5 קילו... כיוון שהוא היה ועדיין מאוד רזה זה לא באמת אסון.

30.6 – יום שלישי

הנחיתה, לקיחת האוטו והנסיעה לאנהיים עברו חלק, אפילו התנועה היתה בסדר גמור. כשהגענו למלון כמובן שלא היה עדיין חדר פנוי, לכן השארנו את המזוודות וביקשנו המלצה לארוחת בוקר. פקידת הקבלה הפנתה אותנו לIHOP מעבר לכביש, היה מצוין. משם המשכנו לקניות בטרגט סמוך, מכל הדברים שכחתי לקנות צידנית! חזרנו למלון וביקשנו יפה חדר בהקדם. פקידת הקבלה אמרה שאם אנחנו מוכנים לקבל חדר שיש בו מיטת קומותיים בנוסף לשתי מיטות זוגיות, יש כבר חדר פנוי. כשהבנו שמדובר בחדר מרווח (כמו שהזמנתי), והתוספת לא תפריע אלא להיפך גרמה לבנים אושר גדול כיוון שיכלו לישון בנפרד, לקחנו את החדר בשמחה. נסענו לקנות כרטיסים לדיסני בAAA וגיליתי שפישלתי. מסתבר שהם לא מוכרים כרטיסים רק ליום אחד, רק יומיים ויותר. את הכרטיסים קניתי לבסוף במחיר מלא במלון, לא חסכתי כסף רק זמן. לקחתי מפה של נבאדה ויוטה, כך שלפחות משהו יצא לנו. משם המשכנו לCamelot Golfland, מקום נחמד בו יש מסלול מיני גולף מעולה. יש גם ארקייד ועוד אבל הסתפקנו בגולף. עוד ארוחת ערב ואז חזרה למלון לשינה מיוחלת.

1.7 – יום רביעי

אם יש דבר שלמדתי בטיול הזה באופן סופי על המשפחה שלי, זה שגם עם ג'ט לג אנחנו לא מצליחים להתחיל יום מוקדם. הגענו לפארק ב9:00, אנחנו לא חובבי אקסטרים וגם בדרך כלל מסתפקים בפעם אחת למתקן. היינו בפארק מ9 עד 3 וחצי ואז חזרנו למלון לנוח וחזרנו להופעת סיום שהיתה מדהימה. מופע של אור ומים. כשהולכים אח"כ ליציאה אפשר לעמוד ולראות גם את מופע הזיקוקים של דיסנילנד.

המתקן הכי שווה והכי עמוס הוא זה של המכוניות, קחו קודם כל פאסט פאס אליו - שווה מאוד והפאסט פס נגמרים מוקדם. אחכ לקחנו פאסט פס גם לסורינ׳ וגם בו נהנינו מאוד. שייט האבובים אחד הטובים שהיינו בו שימו לב שמאוד נרטבים ולכן כדאי ללכת בשעות צהריים, בערב יש קרירות מאוד נעימה באוויר אבל פחות נחמד להירטב. גם בית ספר לטיסה של גופי שהיא רכבת לפחדנים היתה נחמדה מאוד. בגלגל הענק דווקא עלינו לגונדולה מתנדנדת, מומלץ! המתקן של טוי מאניה אפילו מוצלח יותר מאורלנדו לטעמנו, אם כי כמובן מאוד דומה. הגענו אליו די מוקדם אז זמן ההמתנה היה כרבע שעה, סביר ביותר. שורה תחתונה – אהבנו מאוד!

2.7 – יום חמישי

נסענו לוגאס, בברסטאו עצרנו לתדלק, אבל הרגיש לנו מוקדם מדי לעצירה יותר משמעותית ולכן המשכנו לפרים. אחרי מזג האוויר הנעים באנהיים, יצאנו מהאוטו בפרים לחום הבלתי נסבל של המדבר. לא יצאנו בידים ריקות מהאאוטלט אבל גם לא התלהבנו, גם מבחר האוכל היה לא מלהיב כך שהבנים אכלו מקדונלדס ואני הסתפקתי בתערובת שקדים, אגוזים וחמוציות שהיתה לי.

הגענו לוגאס ולמלון שהזמנו – Wynn. לגמרי וואו, הרעיון היה חווית וגאס אולטימטיבית במלון הכי הכי ואת זה קיבלנו. כל מלון אחר בסטריפ החויר לעומתו. אם כי חשוב להגיד, עכשיו אנחנו יודעים בוודאות שאנחנו לא אנשי וגאס. לא שזה מאוד הפתיע אותי, אנחנו לא מעשנים, לא שותים ולא מהמרים...

בערב נסענו לסירקוס סירקוס, הילדים גילו חוסר עניין מוחלט בקומת המשחקים המיועדת לילדים, גם הופעת הקרקס לא ממש עשתה להם את זה. הלכנו למסעדת סטייקים שהמליץ חבר, The Steak House, המסעדה באמת היתה מצוינת, כל הטקס של מזיגת המים וכו' שעשע את הילדים. הסטייקים ענקיים ויש אפשרות לחלוק, גובים תשלום קטן וכל אחד מהחולקים מקבל תוספת וסלט. גם מי שלא אוכל סטייקים (כמוני) ימצא את עצמו.

3.7 - יום שישי

קמנו די מוקדם וירדנו לאכול ארוחת בוקר במסעדה שקראתי עליה המלצות חמות לארוחת בוקר – Tableau בWynn. כולנו נשארנו עם הפה פעור, היה לגמרי מדהים, גם מבחינת איכות האוכל וגם מבחינת השירות. המחיר בהתאם. שימו לב שאם אתם כן רוצים להתפנק בארוחת בוקר כזו כדאי להזמין מקום מראש.

הלכנו להסתובב בFashion Mall ואחרי ארוחת צהריים שם חזרנו למלון למנוחה קצרה ובריכה. יש בWynn שתי בריכות המחוברות ביניהן. אחת כל היום בצל, השניה כל היום בשמש. אנחנו כמובן התיישבנו בצל ואז גילינו שזאת בריכת המשפחות והמבוגרים. בבריכה שבשמש מתנהל האקשן, לי ולילדים הצד הזה התאים מאוד, בעלי walked on the wild side...

התארגנו להופעה של Jeff Dunham במלון פלאנט הוליווד. ההופעה הזו הוזמנה לפי בקשה של הבן הבכור שמכיר את הפיתום מקטעים ביוטיוב. אני והבנים נהננו וצחקנו, אבל צריך לדעת אנגלית ממש טוב כדי להנות מההופעה וגם ידע בתרבות/פוליטיקה אמריקאית עוזר, אם כי זה חלק קטן מההופעה. ההופעה היתה מלאה לגמרי. בעלי לא הבין ממה אנחנו צוחקים, הבדיחות לא היו לטעמו. אחרי ההופעות הסתובבנו קצת באיזור המירקל מייל אבל ארוחת ערב אכלנו דווקא במסעדה בWynn בשם Mizumi, ממנה דווקא לא נפלנו, אכלנו כבר סושי יותר טוב.

בבית הבנים הטילו וטו מוחלט על הופעה של סירק דה סוליי והתקשיתי להחליט האם לקנות כרטיסים לעוד הופעה (חשבתי על דייויד קופרפילד). אחרי ההופעה של ג'ף דנהאם, הבעל התעקש שהוא רוצה ללכת להופעה וגאסית, ובמיוחד La Reve, עליה שמענו המון דברים טובים מחברים.

4.7 - שבת

קמנו יותר מאוחר ליום העצמאות האמריקאי ופתחנו בארוחת בוקר נוספת ב-Tableau. קודם כל קנינו כרטיסים להופעה, La Reve, 125$ לכרטיס. למרות שהיה סופ"ש וחג לא היתה בעיה למצוא כרטיסים, האולם עצמו היה רק מלא. המשכנו לביקור במלונות Venetian, אליו הלכנו ברגל ואז לקחנו מונית לניו יורק ניו יורק כדי לבקר בחנויות בסביבה (במיוחד אהבנו את Stupididiotic שלא הכרנו קודם) וכדי לאכול צהריים ב- Shake Shack הכה אהובה על הבנים. המשכנו לחנות M&M וכד'. נכנסנו גם לMGM ולבסוף מונית חזרה למלון. בילינו עוד קצת בבריכה והתארגנו להופעה. בעלי ואני מאוד אהבנו את La Reve, אם כי הוא אמר שעם כל הכבוד המחיר נראה לו מוגזם. הילדים אמרו שהיה בסדר. הבן הגדול אמר שהוא לא הבין מה הסיפור, כשדיברנו על זה, הבנתי שהוא הבין מצוין רק חשב שאמור להיות יותר מזה ולכן הרגיש שפספס משהו. נראה לי שבהופעות האלו לא שווה לחפש עלילה.

לאחר ההופעה יצאנו לחפש זיקוקים, במלון הציעו לנסות את גג החניון, אז הלכנו לשם. מצאנו את עצמנו עומדים עם רוב הקאסט של La Reve, בחורים ובחורות אמריקאים צעירים שבאו לחפש קצת הרגשת חג. הכוכב של ההצגה דיבר עם זוג צעיר מאחורינו ונתן להם זוג כרטיסים בחינם להופעה! ראינו זיקוקים רחוקים אבל ראינו ששום דבר לא מגיע מכיוון הסטרטוספיר, אליו כיוונו. בסוף ויתרנו וירדנו לסטריפ שם ראינו תצוגה יפה של זיקוקים ממלון בצד השני ששמו פרח ממני.

ארוחת ערב אכלנו שוב בWynn במסעדה איטלקית בשם Alegro, היתה מצוינת ושפויה במחיר לעומת מסעדות המלון.

אני מניחה שהבחנתם בין השורות בחוסר ההתלהבות שלנו מהעיר, היה לנו מאוד טעים ובילינו לא רע בכלל אבל זאת לא כוס התה שלנו. ניסיתי לחשוב האם לעיתוי היתה השפעה ואני ממש לא חושבת שאם היינו מגיעים בסוף הטיול היינו נהנים יותר, להיפך היינו מסיימים עם טעם רע. חזרנו ללילה אחד אחרי ברייס וציון שהיה יותר נחמד ועל כך בהמשך.

5.7 – יום ראשון – יום של ניגודים

התארגנו בבוקר ונסענו לברייס, עצרנו עצירה קצרה בסיינט ג'ורג' לצורך תדלוק, מקום עם המון אפשרויות אוכל ותדלוק. גם מסקיט אופציה טובה.

הנסיעה ארוכה וכבר בדרך הנוף משתנה מחום לירוק, בקטעים מסוימים נוסעים בדרכים צרות בין הרים והטמפרטורות המופיעות על צג הGPS מתחילות לרדת, בשלב מסוים גם ירד גשם, למרות שלא הכביד מדי על הנהיגה. הגענו לברייס ועשינו צ'ק אין במלון – בסט ווסטרן פלוס קרוב לכניסה לפארק – מלון מאוד נוח, ממוקם נפלא עם ארוחת בוקר טובה.

נסענו לפארק וקנינו את מה שבעלי כינה "הקניה הטובה ביותר בטיול" – כרטיס הפארקים השנתי, את הכינוי הוא קיבל לא בגלל החסכון של 10$ במחיר לשלושת הפארקים בהם ביקרנו אלא העובדה הנפלאה שלפחות שלוש פעמים היה תור ארוך בכניסה וכיוון שכבר היה לנו כרטיס פארקים העבירו אותנו במסלול מימין בלי לחכות. חנינו במרכז המבקרים של הפארק ולפי עצת הריינג'רית נסענו עם השאטל עד ל-Bryce Point ומשם הלכנו לInspiration Point, מסלול מאוד נחמד. חזרנו עם השאטל לנקודת הכניסה ולקחנו את האוטו לסיבוב נוסף בפארק, ראינו איילים ולבסוף נסענו לסאנסט פוינט. דווקא השקיעה לא הפילה אותנו, אבל הפארק בכללי היה נהדר. ארוחת ערב אכלנו ב-Ruby's Inn, שנמצא מול הבסט ווסטרן, יש שם בופה לחובבי הז'אנר, אני לקחתי את האופציה של בופה רק לסלט ומרק ויצאתי מרוצה. הבנים אכלו מהתפריט, ואמרו שההמבורגרים שהם אכלו בדיינר שליד (נקרא דיינר, למעשה מסעדת מזון מהיר) בצהריים היו יותר טובים.

6.7 – יום שני

בבוקר רצינו ללכת את מסלול הנבאחו מסאנסט פוינט אבל ירד גשם והחלטנו לוותר, יש לנו עוד נסיעה מפותלת לציון. אנחנו מגיעים מהכניסה המזרחית, מצטלמים לאורך כל הדרך, עוברים במנהרה ומגיעים למרכז המבקרים. מתייעצים לגבי מסלולים עם הריינג'רית (מסבירים שאנחנו מעוניינים במסלולים לא ארוכים מדי, על אנגל'ס לנדינג ויתרנו מראש, את הnarrows התכוונתי לנסות למכור במקום, אבל הבנים שלי לא בקטע של מים). בקיצור לקחנו את השאטל למסלול מאוד קליל שנקרא Weeping Rock, היה מעולה להתחלה. נסענו למלון לעשות צ'ק אין (Hampton Inn – Springdale – יופי של מלון!), וכמובן לחפש מקום לאכול כי היינו מורעבים, בהמלצת פקידת הקבלה הלכנו למקום בשם Oscar's Cafe, היה טעים ממש!

ראינו בדרך שיש את הסרט "עולם היורה" באולם הקולנוע של ספרינגדייל והחלטנו ללכת כי לא הגענו לזה בארץ. ממליצה בחום על הקולנוע, המסך שם מדהים.

7.7 – יום שלישי

לשמחתנו התעוררנו לבוקר נעים ומעונן. עשינו את המסלול של הLower & Upper Emerald Pools, והמשכנו בחזרה דרך הגרוטו. אני בטוחה שלרבים המסלול הזה מאוד קל, כמו שהיה לבן ה-16 שלנו שהוא בכושר מצוין. לנו הוא היה בסדר.

לאחר ארוחת צהריים, אבא והבן הקטן החליטו שהספיק להם ממסלולים והם רוצים בטן גב בבריכה, התפצלנו ואני הלכתי עם הבן הגדול למסלול שנקרא Watchman's Trail לפי כמות האנשים אפשר לראות שהוא הרבה פחות מטויל, אבל לא היינו לבד. אחה"צ כבר התחמם וסיימנו את העליה הלא קלה אדומים ומזיעים. הנוף היה נפלא. הירידה כמובן היתה קלילה. שאר המשפחה באה לאסוף אותנו ממרכז המבקרים ועצרנו לגלידה בחנות שנקראת Candy factory, מבחר סוכריות ושוקולדים לא מהעולם הזה.

8.7 – יום רביעי

עזבנו את ציון לכיוון לאס וגאס, עצרנו בוולמארט במסקיט להצטיידות וסוף סוף קניתי את הצידנית שנשכחה ממני ביום הראשון.

נסענו לסכר הובר – במקום יש סיור שמתחיל בצפיה בסרט ואח”כ לוקח אותך מדריך (במקרה שלנו מאוד מעניין ומשעשע, מניחה שלכולם אותו טקסט) לסיור בו אפשר לראות את הטורבינות ולשמוע פרטים מעניינים על תהליך הבניה.

הפעם ישנו בוגאס במלון פלטינום, מלון שלא נמצא על הסטריפ, אבל מאוד קרוב, כ-500 מטר מהפלמינגו. חדר מרווח עם סלון, מטבח, אמבטיה וחדר שינה עם שתי מיטות זוגיות. מומלץ בחום.

יצאנו להשלים את מה שלא הספקנו בלאס וגאס – קודם כל שחיתות, ארוחה במסעדת הסטייקים של גורדון רמזי שנמצאת במלון פריז, כמה יקר ככה טעים. מסעדת יוקרה אמיתית, למרות שישבנו בכניסה כי לא הזמנו מקום מראש...

הסתובבנו במלון פריז, בבלאג'יו ובסיזרס פאלאס – ההספק היה מדהים, כנראה שילוב של מזג אוויר קצת יותר נעים והעובדה שאחרי כל כך הרבה טבע שמחנו לקצת עיר.

9.7 – יום חמישי

יום שהוקדש לנסיעה מוגאס לממות' לייקס. אני עד עכשיו לא יודעת להחליט אם זו נסיעה יותר יפה או יותר מפחידה. לפי העצות שקיבלנו כאן בפורום נסענו מוגאס לביטי, אח"כ לעצירה לצהריים ותדלוק בטונופה. רוב הדרך אתה נוסע בדרכים שאין בהם כלום ורק כלי רכב בודדים חולפים מדי פעם, אין קליטה כמובן, אותי זה הלחיץ. הדרך לקראת סופה בה הגענו למקומות גבוהים והרגשנו שעוד רגע אנחנו נושקים לעננים היתה באמת מדהימה. הנסיעה עם ההפסקות לקחה לנו כ-6 שעות.

הגענו לממות לייקס, המלון המוזמן Westin Monache Resort היה נפלא. אמנם ספה מתקפלת ולא שתי מיטות קווין אבל החדר המרווח והנעים פיצה על כך, והספה היתה נוחה מאוד. הטמפרטורה בחוץ היתה 12 מעלות, שלפנו בגדים ארוכים ולאחר התמקמות הלכנו להסתובב ברחוב הראשי של העיירה. חנות מפתה של רלף לורן עם מבצעים נהדרים סחפה אותנו לקצת קניות ואז ביקרנו במאפיה המפורסמת מבישופ שיש לה סניף גם בממות' לייקס – Paul Schat's Bakery. את ארוחת הערב אכלנו ברחוב שמתחת למלון במסעדה איטלקית נחמדה בשם Campo. באמצע גם עשינו כביסה בחדר הכביסה הנוח במלון.

10.7 - יום שישי

התעוררתי מוקדם כדי לבדוק האם מעבר טיוגה פתוח, לאחר שאתמול באירוע מזג אוויר חריג, ירד שלג ביולי(!) שגרם לסגירת המעבר ל-3 שעות. לשמחתי המעבר היה פתוח וכך יכולנו להמשיך לפי התוכנית.

החלטנו לפני הנסיעה ליוסמיטי להציץ גם באגמים של ממות' לייקס ולא התאכזבנו. לי האיזור הזכיר את הדולמיטים רק בלי הצבעים העזים. עצרנו בבוקר שוב במאפיה להצטייד בכריכים ומאפים להמשך היום כי לא הייתי בטוחה מה יהיה לאכול בחלק של יוסמיטי בו נבקר היום. תמיד היה לנו באוטו גם מים, Trail mix שונים שקנינו וגם חטיפים שהילדים בחרו.

המשכנו ליוסמיטי, מעבר טיוגה, עצרנו בצד כדי לצלם את השלג שנשאר מאתמול וגרם לנו שמחה רבה.

המשכנו למרכז המבקרים ליד Tuolumne Meadows לקחנו מפה והלכנו לטייל באחו. גשם דקיק ירד אבל ההליכה היתה נעימה, סנאים נראו בכל מקום והיה כיף גדול. נסענו הלאה לTenaya Lake, אני מניחה שבמזג אוויר נעים אפשר לערוך שם פיקניק אבל לנו היה קר... הלאה לOlmsted Point, שם יצאנו, טיפסנו לתמונות על הסלע שנמצא למעלה אבל ויתרנו על המסלול שוב בגלל גשם. עשינו שם הפסקת אוכל בתוך האוטו, מול הנוף.

התחנה הבאה שלנו היתה Tuolumne Grove, חורשת סקויות שנמצאת אחרי ירידה של קילומטר, הולכים מסלול מעגלי בחורשה ואז צריך לטפס את הקילומטר, לא נורא בכלל. הילדים רצו למעלה וכשהגענו הסתכלו עלינו במבט של "עכשיו באים?". הם מאוד אהבו את המסלול הזה, אין הרבה סקויות אבל אלו שקיימות מאוד מרשימות. זאת היתה פשרה הכרחית כיוון שחורשת מריפוסה נסגרה לשיפוצים.

נסענו למקום הלינה – Yosemite View Lodge – נתחיל בחיובי : מיקום מנצח, במרחק נגיעה מהפארק. חדרים סבירים, נהר המרסד זורם מאחורי הלודג', לכל בניין יש בריכה ויש במקום מסעדה נחמדה מאוד ופיצריה. ליד הקבלה יש חנות כדי להצטייד במים, חטיפים וכו'.

החוויה האישית שלנו שהפריעה לכל הטוב הזה – הגענו לקבלה, קיבלנו את המפתח והלכנו לחדר. פרקנו את המזוודות (היינו צריכים לרדת מדרגות) והילדים ישר הורידו נעליים, אחרי כמה דקות הם הודיעו לי שהגרביים שלהם ספוגות במים. השטיח בחדר היה לגמרי ספוג במים, התקשרנו לקבלה והם אמרו שנבוא להחליף חדר. העלנו את המזוודות ויצאנו מהחדר.

לקח חשוב (שלא יושם) להמשך הטיול : קודם לבדוק את החדר, אחר כך לפרוק מזוודות!

החדר החלופי שקיבלנו היה מול חדר הכביסה של הלודג' שהיה הומה אנשים, חזרנו לקבלה וביקשתי חדר שקט. פקיד הקבלה אמר לי כך "יש לי עוד חדר אחד להציע לך ואם הוא לא יראה לכם, אתם יכולים לבטל ולחפש מלון אחר". שפקיד קבלה אמריקאי יגיד דבר כזה??? לשמחתנו החדר השלישי היה גם יבש וגם שקט.

11.7 – יום שבת

קמנו בבוקר (לטעמי מאוחר מדי) והגענו ליוסמיטי וואלי רק בסביבות 11. מטבע השעה והעובדה שמדובר ביום שבת היה די עמוס, עצרנו בדרך לתצפיות ולהצטלם. הגענו לחניה שהיתה מאוד עמוסה, בסוף הצלחנו למצוא חניה ואחרי התייעצות עם הריינג'רית החלטנו לגשת קודם למסלול קליל שנקרא Cook's Meadow Loop ולאחר מכן למסלול הקליל של המפל התחתון של יוסמיטי. נסענו לשם עם השאטל ואחרי שסיימנו את המסלולים הנחמדים, במזג אוויר אידאלי, הלכנו לאכול צהריים בפוד קורט של יוסמיטי לודג'. פוד קורט ממש מוצלח עם מגוון טוב – אם הילדים יכלו לאכול המבורגר ואני פלפל ממולא קינואה, אי אפשר לבקש יותר.

חזרנו לאוטו ונסענו לגליישר פוינט. הדרך הארוכה והמפותלת לגמרי שווה – אל תפספסו! יש לנו תמונות של הבנים משם כשהרקע נראה כמו תמונה שתולה כיוון שאי אפשר להאמין שיופי כזה באמת קיים. בעיקרון היה כתוב באתר שעד חמש יש שאטלים מנקודה מסוימת ואי אפשר להגיע עם האוטו ממש עד לנקודת התצפית אבל כשהגענו בסביבות ארבע כבר איפשרו למכוניות להיכנס, ראינו אנשים שהגיעו קצת לפנינו עם השאטל. לצערנו לא היה לנו זמן למסלול של Taft Point, שהיה בתכנון.

בצער נפרדנו מיוסמיטי ונסענו למקום הלינה הבא – Yosemite Westgate Lodge. מדובר במוטל משודרג ששוב יתרונו הגדול במיקום, אבל הוא היה הפתעה מאוד נעימה. החדר היה נעים, די מרווח ונקי. מה אפשר לבקש יותר באמצע שום מקום? בצמוד יש מסעדה, דיינר טיפוסי, בשם Buck Meadows, שם אכלנו ארוחת ערב ובוקר.

12.7 – יום ראשון

היום אנחנו נוסעים לסן פרנסיסקו. בדרך החלטנו לעצור באאוטלט בליוורמור. הוא אאוטלט ממש נחמד, גודל סביר וכשאנחנו היינו היו מבצעים מוצלחים ולא פחות חשוב מזג אוויר נפלא. הדרך היתה נחמדה, בשלב כלשהו היה איזור חקלאי וכל כמה מאות מטרים יש דוכן של פירות אחרי שפספסנו כמה, הבנו את הרעיון ועצרנו באחד להצטייד בתותים, דובדבנים וכו'.

הגענו לסן פרנסיסקו בשעות הערב המוקדמות, עשינו צ'ק אין במלון שלנו – JW Marriott Union Square – המלון נפלא, מפנק ונוח. הבעיה מעבר למחיר היקר היא שהם גובים עבור חניה ואפילו אינטרנט אלחוטי, אם כי הבנתי שאם נבקש יפה, יתנו אינטרנט חינם ואכן כך היה.

שורה תחתונה לגבי העיר ומיקום המלון – אנחנו אוהבים את סן פרנסיסקו, בסוף הטיול כל אחד מאיתנו דירג את המקומות שהוא הכי אהב ואצל כולנו סן פרנסיסקו כיכבה.

בעיני המיקום של המלון היה מעולה, קרוב להכל, נגיש, נמצא ליד איזור קניות ומסעדות בקיצור כל מה שאני מחפשת במלון בעיר גדולה. אכן יש הומלסים בסביבה, אבל היו גם באיזור הפירים וגם במקומות אחרים בהם ביקרנו. היה לי רגע של גאווה אמהית כיוון שתהיתי כיצד הבנים יגיבו לתופעה, הם לא נבהלו או נרתעו אלא רצו להבין למה יש הומלסים בארה"ב ואיך אפשר לפתור את התופעה ולמה לא עוזרים להם.

הלכנו לעשות סיבוב ביוניון סקוור, נכנסנו למייסיס ורצינו לאכול ב-Cheese Cake Factory שנמצא בקומה השמינית. זמן ההמתנה היה 40 דקות! אנחנו היינו רעבים מדי ולכן התפשרנו על מסעדת בורגרים משודרגת בקומה ה-6. היה נחמד.

13.7 – יום שני

הזמנתי לנו כרטיסים לאלקטרז ל-10:30, לכן החלטנו לקום יחסית מוקדם ולהגיע לפיר 33 על מנת להחליף את הכרטיסים בסיטי פאס. יצאנו מהמלון בסביבות 8:30 (שיא בשבילנו!) וכל עניין ההגעה והחלפת הכרטיסים התנהל ביעילות ובמהירות. הלכנו לפיר 39 (ממש קרוב!) ואכלנו ארוחת בוקר במקום נחמד בשם Wipe Out. ניצלנו את השעה המוקדמת ומיעוט האנשים להצטלם.

חזרנו לפיר 33 לקראת השיט לאלקטרז. הביקור באלקטרז היה הצלחה גדולה. הגענו לאי, נכנסנו לראות את הסרט ואז עלינו לכלא עצמו. בכניסה נותנים לכל אחד אוזניות ל-Audio Tour. לקחת! אחד הסיורים הכי מעניינים שהייתי בהם, הילדים היו מרותקים. הסיור כמובן באנגלית אבל יש עוד שפות, כמובן שלא עברית אבל אם אתם דוברי ספרדית, צרפתית וכד' שווה לבדוק. היינו על האי כ-3 שעות. הפלגנו בחזרה והלכנו לפיר 39, הסתובבנו בין החנויות, אכלנו צהריים ונכנסנו למבוך המראות (ממש מוצלח). המשכנו לכיוון פיר 45 כדי להגיע למוזיאון מכונות המשחק, באופן לא מפתיע הוא היה הצלחה כבירה – פשוט מקום מדהים! המשכנו עוד למאפיה של בודין ואז חזרה למלון.

אחרי מנוחה קצרה, הלכנו לקניון ווסטפילד (חמש דקות הליכה מהמלון, ברחוב מרקט) אכלנו ארוחת ערב במסעדה סינית ממש מוצלחת בתוך הקניון בשם M.Y. China. המנות הראשונות היו מעולות, העיקריות טובות.

שני הבנים שלי אמרו שזה היה היום הכי טוב בכל הטיול.

14.7 יום שלישי

חיפשתי מקום קרוב למלון לארוחת בוקר ומצאתי מקום מקסים בשם Honey Honey Cafe and , Creperyנמצא ברחוב Post. אכלנו שם בכל שלושת הבקרים הבאים, כי הרכב מנצח לא מחליפים!

לקחנו מונית לקויט טאואר, הצטלמנו בחוץ וגם עלינו לראות את הנוף. בגדול לא חייבים לשלם ולעלות, יש מספיק מקומות לראות נוף אבל אם הגענו עד שם…

התחלנו ללכת לכיוון צ'יינה טאון, חייבים ללכת קצת ברחובות המטורפים האלה, רק שתבינו אני נולדתי וגדלתי בחיפה, עליות וירידות הן לא דבר זר לי, אבל סן פרנסיסקו זה רמה אחרת, עיר שהיא רכבת הרים, מה לקח מי שתכנן את העיר הזאת?

הלכנו ברחובות צ'יינה טאון, ביקרנו גם במפעל עוגיות המזל הידוע, תרשמו לכם את הכתובת (56 Ross Alley) כי זו סמטה קטנה ואין כמעט סיכוי להגיע לשם במקרה. זה ביקור של חמש דקות, נכנסים מסתכלים על ההכנה, מצטלמים וקונים חבילת עוגיות. להפתעתנו העוגיות היו ממש טעימות, כך שהמשכנו בהליכה כשאנחנו אוכלים עוגיות מזל וקוראים עתידות.

הלכנו כל הדרך חזרה למלון, כיוון שהכל היה ירידה או מישור, זה היה פשוט מאוד.

לקחנו את הרכב ונסענו לכיוון סוסליטו, בדרך עברנו על גשר הזהב ועצרנו בצד בנקודת התצפית כדי להצטלם. הבנים בשלב זה כבר פיתחו אלרגיה קלה למילים "בואו להצטלם"...

הגענו לסוסליטו, איזו עיירונת חמודה! שילוב נהדר של חנויות, מסעדות ונוף! אכלנו צהריים באחת המסעדות עם נוף למים, באמת שלא חייבים. אחר כך הסתובבנו קצת בחנויות ולאורך המרינה, אחד מבעלי הסירות הגיע עם אשתו ושאל את הבנים אם הם רוצים לעלות ולהצטלם על הסירה, לא היה נעים לסרב אז עלינו...

נסענו בחזרה לסן פרנסיסקו לטווין פיקס, עלינו את כל הדרך הנוף היה מדהים, אבל איזו רוח!

חזרנו לאיזור המלון והחלטנו להשלים מחויבות לילדים אז חיכינו את 40 הדקות כדי לאכול ב-Cheese Cake Factory. היה מאוד טעים, העוגות ענקיות!

15.7 – יום רביעי

את רוב היום הזה הקדשנו לגולדן גייט פארק. נסענו אליו ברכב וחנינו בחניון שנמצא בכניסה הדרומית, בין מוזיאון המדע למוזיאון דה יאנג. למרות שהגענו בסביבות 11 היתה חניה בשפע.

מוזיאון המדע היה נהדר, אנחנו מחובבי הז'אנר והוא היה אחד המוצלחים שביקרנו בהם. הסרט בפלנטריום היה מעניין, האקווריומים מדהימים והאיזור הטרופי נפלא. השתמשנו בסיטי פאס כדי להיכנס.

משם המשכנו לגן התה היפני – מאוד יפה ומטופח והיה כיף לטפס על הגשר התלול וללכת בו אבל יחסית לאורך הביקור הוא יקר, בעיני שווה, אבל לא בטוח שמתאים לכל אחד.

שכרנו אופניים ל-4 ודיוושנו מסביב לפארק, למען האמת זה היה קצת גדול עלינו, אז חלק מהדרך נחנו וחלק הלכנו אבל היה נחמד. רק לידיעה, חשבתי להזמין סיור סגוואי וכל הזמן לא הצלחתי להחליט אם כן או לא, באותו יום כשהגענו כל הסיורים היו מלאים, אז אם אתם רוצים תזמינו מראש.

נסענו חזרה למלון, השארנו את המכונית וצעדנו לקניון ווסטפילד כדי לאכול בפוד מרקט המדהים שלו, מבחר נהדר.

כשיצאנו מהקניון ראינו שהתור לכייבל קאר די קצר והחלטנו שהגיע הזמן לסמן וי גם פה. אחרי כרבע שעה עלינו לקרונית, התחלנו בנסיעה ובאחת העליות התלולות, לפתע הקרונית משמיעה קול מפחיד ועוצרת. רואים שיש תכונה לא רגילה, הנהג מושך את בלם היד הענק, אני עסוקה בלהרגיע את הבן הצעיר ולבסוף מבקשים מאיתנו לרדת ולטפס ברגל עד המקום בו העליה נהיית מישורית לפני עליה נוספת. כולנו קופצים למטה, מטפסים ועולים חזרה על הקרונית. מכאן היא נסעה חלק. ירדנו בלומברד סטריט, הלכנו במורד הרחוב, עלינו בחזרה למעלה ובסוף חיכינו שתבוא קרונית בכיוון ההפוך. קרונית ראשונה הגיעה מלאה ולא עצרה, שניה לא נראתה באופק, התחיל להיות לנו קר והבן הצעיר כל הזמן מבהיר שהספיקה לו פעם אחת בקרונית. ויתרנו, לקחנו מונית וחזרנו למלון.

הבן הגדול ביקש כמובן ארוחת ערב, אבל כל האחרים היו שבעים לגמרי. אבא והבן הצעיר חזרו למלון ואני והגדול הלכנו לאכול במסעדה סמוכה למלון. לקראת סוף הארוחה הרחוב התמלא בכבאיות, סיימנו לאכול והצטרפנו לרחוב הומה אדם שחיכה לראות מה קורה. חיכינו כרבע שעה ואחרי שהבנו שלא נראה שום דבר מלהיב, ויתרנו והלכנו לישון. עד עכשיו לא ברור לי על מה הזניקו 3 כבאיות וכל כך הרבה כבאים.

16.7 – יום חמישי

ליום הזה הזמנתי לנו סיור במיסטרי ספוט לשעה 12:24. הכנתי שתי חלופות לנסיעה – דרך כביש 1 במקרה ונקום מוקדם (כן, בטח) או פשוט נסיעה בכביש המהיר. מי שעקב עד פה כבר מבין שנסענו בדרך המהירה, הגענו לסיור ב-12:21... הילדים (גם אנחנו) מאוד נהנו מהסיור (הקצר). הקטע שעומדים על שולחן ונראה שנוטים קדימה בזוית אבל לא נופלים, היסטרי! הילדים גם היו הכי גבוהים בסיור אז המדריכה השתמשה בהם להדגמה כשהיא מעמידה אנשים לפי הגובה, היה כיף.

המשכנו למונטריי, המלון – Comfort Inn Monterey. הוא היה בסדר אבל לא עשה לי את זה... נמצא ברחוב של המון מלונות (יותר מוטלים משודרגים). יש שדה תעופה מאוד קרוב, מה שהלחיץ אותי בהתחלה אבל כנראה (לפי השקט שהיה) שאסור לטוס בשעות הלילה. ארוחת בוקר בסיסית.

אחרי הצ'ק אין אכלנו צהריים בDenny's בהמשך הרחוב (יש גם CVS) ונסענו לאקווריום. האקווריום בסדר, אבל ממש לא חובה. אני חושבת שהוא מתאים יותר לילדים יותר צעירים משלי, מאוד יכול להיות שהביקור שלנו יום קודם באקווריום המאוד מרשים של מוזיאון המדע בסן פרנסיסקו הפריע להנאה. אם אתם מתכננים את שניהם כדאי לא יום אחרי יום... יצאנו מהאקווריום והסתובבנו ב – Cannery Row.

השעה היתה 18:00 כך שהחלטתי שנמשיך לדרך 17 המייל וכך נחסוך זמן למחרת. אני יודעת שהדעות חלוקות בעניין אבל לי היתה הרגשה שנאהב ואכן כך היה. בעלי מאוד התלהב, אני אהבתי והילדים אהבו חלקים מסוימים, בעיקר את הסלע עם הציפורים ואריות הים. כשמגיעים לחלק הזה אפשר להשקיף עליהם עם משקפות שקבועות במקום, דווקא אז לא היו לי קוורטרס!!! אז טיפ קטן – תדאגו שתמיד יהיו לכם רבעי דולר ובמיוחד שם. בשעות הערב היה ממש קר, צריך לפחות סווטשירט אם לא יותר…

חזרנו למונטריי ונכנסנו לפישרמנ'ס וורף לארוחת ערב. ראינו מסעדה בשם Sapporo – Sushi and Steakhouse, התאים לנו מאוד ונכנסנו. ואז התברר שצריך לבחור באיזה צד לשבת, או סושי או סטייק, הבן הצעיר שלא אוכל סושי הסתכל עלינו במבט שאומר הכל, steakhouse it is! הסתבר שהשם מחביא מאחוריו מסעדה בסגנון היבאצ'י. בכל שולחן יש משטח הכנה ואם אתה מזמין מהתפריט משהו תחת הכותרת "היבאצ'י" השף יוצא ומבשל מולך וכך מקבלים גם מופע וגם ארוחת ערב. האוכל היה נחמד ולא יותר אבל ההצגה לגמרי היתה שווה, הילדים נורא נהנו. הגדול אמר שזה היה מוצלח יותר ממופע האבירים שראינו באיטליה...

17.7 – יום שישי ממונטריי לקמבריה

ניסיתי להסביר למשפחה שהיום צריך לקום מוקדם כדי להגיע לפוינט לובוס ולמצוא חניה, אז ניסיתי...

כל האמינות שלי התנפצה כשהגענו לשמורה ב-10:30 ונכנסנו בלי בעיה. אני מזכירה - משלמים 10$ בכניסה שתופסים גם בשמורות בהמשך הדרך לאותו היום, אפשר גם לקנות מפה ב-2$.

עשינו שני מסלולי הליכה, הנופים היו מקסימים, מזג האוויר נעים עד קריר ואפילו ראינו אריות ים.

נסענו הלאה לכיוון שמורת ג'וליה פייפר. אי אפשר לתאר את הנוף המדהים, אם אתם לא מגיעים לשם בקרוב לפחות תעשו פה הפסקה ותלכו לראות תמונות בגוגל או סרטונים ביוטיוב, שום דבר שאני אכתוב לא יצליח לתאר את כל הכחול הזה. יש המון נקודות עצירה בדרך אבל שימו לב לעצור בכל נקודה שנקראת vista point, הן תמיד הכי מוצלחות.

הגענו לשמורה ופה נתקלנו במה שקראתי לגבי פוינט לובוס, השמורה היתה מלאה לחלוטין כך שאפשר להיכנס רק אם רכב יוצא. זה לא ממש בעיה כי אפשר לחנות על הכביש ולהיכנס פנימה בקלות. לנו היה מזל והיה רכב שיצא והריינג'ר ממש התעקש שאנחנו נחנה שם (ממש עמד וכיוון אותנו), אולי כי ראה שכבר שילמנו בשמורה אחרת אולי כי הרכב היה מפלצת, אולי סתם מצאנו חן בעיניו...

המסלול בשמורה הזאת מאוד קליל ומאוד נחמד.

נסענו הלאה במטרה להגיע למקום לצהריים שנראה לי נחמד – Lucia Lodge, הארוחה היתה מצוינת והישיבה היא במיקום מנצח על מרפסת מול הנוף (יש גם מקום בפנים, אלא אם כן יורד גשם, שבו בחוץ!)

בדרך למקום הלינה בקמבריה, עצרנו גם במושבת פילי הים Piedras Blancas שנמצאת על הדרך, אי אפשר לפספס. חוויה! כמו שאמר הבן הבכור "בחיים לא הסתכלתי כל כך הרבה זמן על חיה".

התלבטתי רבות בין לינה בקמבריה ללינה במורו ביי ומשהו בקמבריה מאוד קסם לי, בדיעבד תחושת הבטן שלי היתה נכונה. המלון בקמבריה היה בדיוק מה שאנחנו אוהבים, לא מפואר אבל ממוקם נפלא קרוב לשפת המים, טיילנו על החוף, ראינו שקיעה מדהימה וקינחנו בארוחת ערב במסעדה ליד המלון. כל הרחוב מלא ב-Inns שמשקיפים למים, זה שישנו בו Castle Inn, היה מקסים, חדר נעים ונקי, ארוחת בוקר בסיסית, היתה גם בריכה קטנה ויש בחוץ סוג של כסאות נוח כך שאת הבוקר של היום הבא ביליתי בישיבה בחוץ מול הים, רק אני, ספר וכוס קפה עד שהבנים התעוררו, היה קסום.

18.7 – שבת

איך נראה הבוקר שלי כבר תיארתי, הבנים התעוררו יותר מאוחר כיוון שהיום לא מיהרנו. ארוחת הבוקר במלון לא הספיקה לרעבתנים שלי והצעתי שנתארגן וניסע למורו ביי ושם נאכל ארוחת בוקר, זה מה שעשינו. במורו ביי הצטלמנו עם הסלע המפורסם, אכלנו, קנינו חולצות והמשכנו הלאה לפארק חבלים.

חיפשתי אטרקציה לילדים שתהיה בדרך, כיוון שחשבתי שהם ירצו להוציא אנרגיה בין כל הנופים ולפני יום שיוקדש לקניות. פארק החבלים Vista Lago Adventure Park שנמצא ב- Lopez Lake Recreation Area היה הצלחה מסחררת. הוא ממוקם באיזור נופש, אליו מגיעים הרבה קרוואנים, יש שם גם אגם ופארק מים קטנטן. האיזור כולו היה חום עם כתמים ירוקים מעטים, משיחה עם המפעילים הבנתי שזו תוצאה של הבצורת, שבשנים עברו היה הרבה יותר ירוק והרבה יותר מים.

בפארק החבלים יש אפשרות ל-4 מסלולים, אפילו הקל היה מאתגר בשבילי... הבן הגדול עשה את שני המסלולים הראשונים בקלות. יש גם מסלול נפרד לילדים קטנים יותר ויש אומגה רצינית, מי שרוצה יכול לעשות רק אומגה. היינו בפארק חבלים לפני שנתיים וחצי באיטליה, אין ספק שאם הסדר היה הפוך לא הייתי עולה באיטליה אחרי שראיתי איך מתנהל פארק מתוקן בארה"ב. הכל מסודר, מתוקתק, מאובטח – פשוט נהדר.

עייפים אך מרוצים המשכנו לסלובנג, אכלנו צהריים ועשינו סיבוב קטן בעיירה הנחמדה. בהמלצה של קרוב משפחה קנינו פאדג' – אוף כמה שזה מתוק! היה נחמד לעצירה אבל לא הכרחי.

נסענו לסנטה ברברה, המלון – Lemon Tree Inn – עוד אחד מהמוטלים המשודרגים, נחמד, מיקום טוב (רחוב ראשי עם מלא חנויות ומסעדות), בריכה ממש נחמדה. היה לנו חדר ממש נחמד עם יציאה לשולחן על שפת הבריכה.

את הערב הקדשנו לכביסה ופיצה.

19.7 – יום ראשון

בבוקר אכלנו ארוחת בוקר מעולה בבית קפה ברחוב של המלון בשם Renaud's Patisserie & Bistro, שוב האפליקציה של טריפ אדוויזור לגמרי שיחקה אותה. אני אחסוך מכם תיאורי בריוש וקרואסונים.

נסענו לאאוטלט בקמרילו. מדובר באאוטלט מאוד גדול, עברנו בין החלקים עם האוטו ועשינו השלמת קניות. היה מאוד מוצלח, פחדתי שבגלל שמדובר ביום ראשון יהיה עמוס, אבל היה בסדר גמור.

ועכשיו נשימה ארוכה לפני האכזבה של הטיול מבחינת מלונות, למרות שבסוף הכל הסתדר לטובה. הזמנתי שלושה לילות בוילשר קרסט שמומלץ פה רבות ובעיקר כי אחי, שהיה שם, המליץ לי בחום. תחושת הבטן שלי אמרה שזו אולי טעות, אבל בכל זאת כזו המלצה חמה מאח, הלכתי על זה. הגענו ובקבלה היה בחור צעיר, מאוד נחמד, שאינו פקיד קבלה אלא מנהל חשבונות ורק מילא מקום. נתן לנו מפתחות לחדר אחרי שהסביר שיש בעיה ואין להם ללילה הראשון לתת לנו חדר עם שתי מיטות קווין (מה שהזמנו) אלא חדר עם מיטה זוגית ויכניסו מיטה מתקפלת. ניסיתי להסביר שאנחנו עם שני נערים, לא ילדים והוא אמר שיהיה בסדר.

נכנסנו לחדר, היתה בו רק מיטה זוגית ואז ראינו שיש בו מזוודה וז'קט תלוי ומפתחות, בקיצור מישהו כבר מתאכסן שם. חזרנו לקבלה ולקחנו מפתח לחדר אחר. נכנסנו ושוב חדר עם מיטה זוגית בלבד ומעבר לכך חנוק וחם. בעלי אמר שזה מספיק לו והוא לא מעוניין להישאר שם. התחלתי לחפש חלופות, ירדנו בחזרה לקבלה, הסברנו שהחדר חם ויש רק מיטה זוגית וקיבלנו מפתחות לחדר שלישי. החדר השלישי היה עם מיטה זוגית ומיטה מתקפלת יחידה. חזרנו לקבלה, הבחור באמת היה מקסים ואמר שאנחנו יכולים לקבל שני חדרים או לבטל, אבל החום בחדרים וכל מה שהיה עד עכשיו הספיק לנו וביקשנו ממנו לבטל את ההזמנה.

עברנו למלון Double Tree by Hilton Downtown – זה מלון יותר מתאים למפונקים, יותר יקר, יותר שווה...

20.7 – יום שני, יוניברסל סטודיוס

אתמול בהגעה ללוס אנג'לס ירד לנו גשם וראיתי שגם היום יש 50% סיכוי לגשם, התלבטתי אולי לדחות את יוניברסל ליום הבא אבל בסוף נשארנו בתוכנית המקורית, לא ירדה טיפה.

הריטואל בו אני מנסה לגרור את כולם מהמיטה מוקדם שוב חוזר על עצמו, כרגיל אני לא ממש מצליחה וב-9:30 הגענו ליוניברסל. חנינו בחניה הרגילה, אכן אין שום צורך לשדרג. בכניסה ביררתי לגבי כרטיס פרונט אוף דה ליין – הקופאי הציע לשדרג בהתחלה ולא לחכות כי בכל הימים האחרונים נגמרו הכרטיסים, לא ממש האמנתי לו ובכל מקרה לא ראיתי טעם בשדרוג כי הילדים שלי במילא יעשו רק מבחר מצומצם של מתקנים. בערך בשתיים עברנו ליד דוכן כרטיסים בתוך הפארק ומסקרנות הצצתי לראות האם עדיין יש כרטיסי פרונט אוף דה ליין וכבר לא היו, קחו בחשבון אם אתם מגיעים בתקופות עמוסות.

בבוקר ואחה"צ (בערך אחרי 16:00) מספר האנשים בפארק עוד היה סביר אבל בין 11-16 תהיתי אם הם לא השתגעו מבחינת כמות האנשים שהם מכניסים לפארק, היתה הרגשה של צפיפות.

הגענו לפארק ומייד ניגשנו לעשות את הסיור בסטודיו, היה מעניין ומאוד מוצלח. האטרקציה החדשה של מהיר ועצבני גרמה להנאה רבה לבעלי ולבן הגדול. היינו בכל המופעים – מוצלחים מאוד ובראשם עולם המים. ומהמתקנים עשינו רק את המיניונים והסימפסונים (נהדר!). מי שרוצה את הריידים בחלק התחתון של הפארק, כדאי שיתחיל שם.

למי שלא מזהה – התמונה מראה את החזית של הבניין מהסרט “בחזרה לעתיד”, כיוון שמשתמשים בחזית לסרטים רבים שינו את העמודים מקדימה.

חלק מההנאה הרבה בפארק הזה היתה להצטלם עם דמויות שמדברות אלינו יותר מדמויות דיסני – הסימפסונים, שרק, דינוזאורים, וין דיזל, רובוטריקים ועוד.

יצאנו מהפארק בשעה 19:30, הסתובבנו מעט ב-city walk, אכלנו וחזרנו למלון מותשים.

21.7 – יום שלישי

היום התחלנו עוד יותר מאוחר (זה היה השוחד שלי אתמול כששלפתי אותם מהמיטות מוקדם...)

נסענו לשדרות הוליווד, ראינו את הכוכבים על המדרכה ובעיקר הקדשנו זמן לרחבה שלפני התיאטרון הסיני, בה מוטבעים חתימות וטביעות ידיים ורגליים.

משם המשכנו לבברלי הילס – רודאו דרייב. כאלה מקומות אנחנו אוהבים, להסתובב, לא לקנות...

אכלנו ארוחת צהריים מצוינת במסעדת רשת נחמדה בשם California Pizza Kitchen.

המשכנו לפארק גריפית', החניה היתה מלאה והצלחנו למצוא חניה בתחילת העליה במקום מכונית שבדיוק יצאה. עלינו למעלה, נוף מרהיב של לוס אנג'לס וכמובן השלט של הוליווד. הסתובבנו, צילמנו וטיפסנו לגג, לא נכנסנו.

כולם אמרו שיש פקקים נוראיים בלוס אנג'לס, אבל עד שלא חווים את זה לא מבינים, רחמיי עליהם, למרות שבעלי טען שהאיילון לא יותר טוב...

חזרנו למלון כדי לארוז מזוודות לקראת הטיסה מחר.

22.7 – הטיסה הביתה

הפעם לא היתה להם ברירה, כולם קמו מוקדם. החזרנו בצער רב את האוטו ולקחנו שאטל לשדה התעופה. הטיסה חזרה הביתה היתה נטולת אירועים לשמחתי.

בערב האחרון כל אחד מבני המשפחה התבקש לדרג את שלושת המקומות האהובים עליו:

אבא –

1. סן פרנסיסקו

2. יוסמיטי

3. כביש מס' 1

הבכור –

1. היום באלקטרז ופיר 39

2. פארק ציון

3. לאס וגאס – אחה"צ אחרי שחזרנו מציון.

הצעיר –

1. היום באלקטרז ופיר 39

2. כביש מס' 1

3. פארק ציון

הדירוג שלי משתנה בהתאם למתי שואלים אותי אבל אין ספק שהכי הכי סן פרנסיסקו ואחר כך כביש מס' 1. אח"כ ציון ויוסמיטי וגם ברייס.