אז טסת לבד לגרמניה?
לבד לגמרי.
זה נראה נורמלי שאנשים אחרי צבא טסים להודו לעשות סמים בלי תאריך חזרה מוגדר, אבל שאישה בת 34, טסה לבד למדינה מערבית שהיא מבינה את שפתה, לקראת סוף קורס סוכני נסיעות, עם מספיק כסף ותכנית מסודרת, זה נראה מוזר. קשה לי להבין למה.
זו התכנית שלי. או ליתר דיוק זה מה שהיה בפועל, התכנית עצמה היתה הרבה יותר שאפתנית והתעלמה מהקור המקפיא, הגשם, המרחקים בתוך העיר, הזמן שלוקח להחליט איזה פאזל לקנות ומה לאכול.
יום ראשון 30.09.12
נחיתה בגרמניה בעשר בדיוק. בשדה התעופה מחכים לי ולאנשים שלקחו איתי את החבילה נציגים של "חופש ותעופה", איתמר ותבור שמייצגים את "ברלין טורס לאה". הם מספקים מידע על הטיולים המוצעים, אבל לא דוחפים. מתנצלים על הבלאגן בעקבות מרתון ברלין ומתחילים בפיזור. המלון שאני שוהה בו הוא הראשון והמרכזי מכולם. אני עושה צ'ק אין, מפקידה את המזוודה ויוצאת לחפש את לשכת התיירות, עליה ארחיב בהמשך. העיר סגורה וקר מאוד. ארוחת בוקר במקום היחיד שפתוח-מובנפיק באירופה סנטר-הסמל על דלתותיו מרמז מי החברה השולטת בו-בנק הפועלים (השם כתוב פונטית).
קו S7 יורדת בשלוש תחנות:
תחנה ראשונה: רציף 17 ממנו בוצעו המשלוחים למחנות ההשמדה. נדמה לי שמדובר בתחנת גרונוולד. יורדים והולכים ימינה לגלייס 17. גלייס=רציף. במקום אין הסבר ולא ידוע לי אם הרציף עובד. הוא פתוח ואפשר לעלות ולראות את בתי הנופש בסמוך אליו.
תחנה שנייה: תחנת ואנזה. להחליף במקום לקו 114. העיירה יושבת על אגם (זה=אגם). האוטובוס חד כיווני ומוריד אותי מול בית ועידת ואנזה. המקום, מהכניסה משולט בעברית.
אני ממשיכה ממנו לפארק סאנסואי. הקור הולם בי ומוציא לי את החשק להיכנס ולראות דברים כמו שצריך, העייפות משתלטת עלי, בכל זאת, טיסת לילה. האוטובוס לרכבת מראה את כל מה שאין לי כוח לעלות לראות.
תחנה שלישית ברכבת: פוטסדאם. מחליפה במקום לאוטובוס ואחרי נסיעה קצרה בליווי גברת חביבה אני יורדת ברובע ההולנדי שבטח יפה מאוד כשהוא פתוח. ארוחת צהריים-ערב וחזרה לתחנת הרכבת. האוטובוס מוריד אותי בשום מקום והנהג לא יודע אנגלית. בתחנה נמצאים גרמנים שעברו גם הם דרך נהגים מסוג דומה.
יום שני 01.10.12
ארוחת בוקר בסגנון בופה. אין שפע של אוכל, אבל יש מספיק מבחר, כדי שכל אחד ימצא משהו. פחות ירקות והרבה פחות בשר משחשבתי שיהיו. אין קינוחים יצירתיים, אבל גם אין פירות ים. עבורי, זה בסדר גמור. הזריחה בברלין. נטולת שמש ומדכאת. לאורך כל הביקור בעיר סבלתי מהחושך והקור. היתה פעם אחת שכמעט התעלפתי מהקור. לא מצחיק ולא נעים.
לאחר ארוחת הבוקר אני מחליטה להתחכם ולצאת לטייל בעיר, אולי בכל זאת משהו יהיה פתוח לפני עשר בבוקר. מתברר שהמקום היחיד שנפתח כה מוקדם הוא תחנת הרכבת. אני עולה על קו 100 לאונטר דן לינדן, המקום שמהווה נקודת יציאה לסיור למחנה הריכוז סכסנהוזן ומקדימה בשעה.ברנדנבורג תור. תור=שער. מקום המפגש המרכזי של תיירים בעיר. האוטובוס עוצר מול חנות מקסימה. דקה אחרי שאני נכנסת אליה מצטרפת אלי קבוצה של יפנים שמצלמים וקונים כמעט כל מה שהם רואים. בזמן שנותר לי אני מטיילת ברחוב ורואה חנות מזכרות נוספת של ברלין, רק שבזו יש מוזיאון של העיר. חמישה יורו ופיקדון (כרטיס האדי שלי שהוא כולו בעברית) ואני בפנים.
הסיור מתחיל. אנחנו שתי קבוצות: דוברת ספרדית ודוברת אנגלית. למדריך שלנו קוראים מתיו והוא מליברפול, בריטניה. המדריכה דוברת הספרדית נאלצת להתמודד עם קבוצה ששרה ברכבת בקולי קולות ועונה לשם הכולל-קוסטה ריקה. די מהר אנחנו נפרדים מהקבוצה דוברת הספרדית. הנסיעה למחנה היא בשני קווים בהתחלה ב-S שמגיע לאוריינבורג ומשם בקו של הטראם. סך הכל נסיעה של שעה בתוך ברלין. סכסנהוזן שקטה ועדינה.
אנחנו מקבלים הסברים מפורטים ממתיו-הבחור עם הסרט האדום. מהרגע שאנחנו נכנסים למחנה. לא מרשים לנו להיכנס לביתנים, אבל אנחנו מסתכלים מבחוץ. המחנה שימש לריכוז ורצח יהודים, פולנים, צוענים והומואים ולאחר המלחמה לרצח מתנגדים לשלטון הקומוניסטי. בכניסה למחנה הזיכרון של המצלמה שלי ששרת אותי נאמנה שלוש שנים נגמר ואני מעבירה כמה דקות במחיקת תמונות ופינוי מקום. זה עובד. השוהים במחנה סבלו מעינויים, התעללות, עבודה בפרך, ניסויים ללא הרדמה ונרצחו ביריות או בתאי גזים שהיו במקום.
אני ממשיכה לקניון אלקסה שמתגלה כמתחם ענק של קניונים. זה מתחם שדורש ביקור של יום שלם. חמש השעות שלי במקום רחוקות מלמצא את היצע הקניות שבו. החל מאיפור של חברות בינלאומיות שעולה עשירית מישראל וכלה בפאזלים שאי אפשר לוותר עליהם. בנוסף, קניתי המון שוקולדים של מותגים מקומיים ופרטיים.
יום שלישי 02.10.12
שיחה בארוחת הבוקר מגלה שמחר בשל יום העצמאות הגרמני החנויות יהיו סגורות. כלומר בחמישה ימים בהם אני בברלין, יומיים הם שבתון ובשאר הימים העיר נפתחת רק בעשר. אני מתחילה בחיפוש חנות של אפל עבור אבא ומקבלת הסבר שאין כזו חנות. ההסבר הזה מפתיע מעט בהתחשב בגודל העיר. בישראל יש יותר מחנות אחת, על הרבה פחות אנשים. מכאן היום מתחלק לשניים: רחוב קורפושטנדם שהמלון בו אני שוהה נמצא באחד הרחובות המסתעפים ממנו והמשך ביקור מאתמול באלכסנדרפלאץ. זו הפעם הראשונה שאני מבקרת בקורפושטנדם אחרי השעה עשר בבוקר, כשהחנויות כבר נפתחות. ברחוב נמצאים שני מרכזי קניות:קו דה ווה שיש בו רק מותגי יוקרה והביקור עבורי מהווה בזבוז זמן ואירופה סנטר.
חוזרת לאלכסנדרפלאץ, הפעם בשעות האור. נכנסת לבית הכלבו הענק-גלריה, הנמצא בסמוך לתחנת הרכבת, כלבו שאתמול הספקתי לבקר בו זמן קצר. אחרי שעתיים יש לי שני פאזלים במחיר מציאה ותחפושת ליהונתן. בזאת סגרתי מתנות ליהונתן, מיקה ואביב. בקומה החמישית יש תאי שמירה. הדברים שלי נשארים שם ואני חוזרת לקניון אלקסה להשלמות. דקה לאחר שאני קונה מזוודה במחיר סביר, מתברר לי שבחנות מעל עושים היום מכירת חיסול ואותה מזוודה עולה 40 יורו פחות. מעצבן, במיוחד שחרשתי את העיר לפני שקניתי את המזוודה ואיכשהו פספסתי את המבצע בחנות ההיא. ליד הקו דה ווה נמצאת חנות של לגו. המחירים בחנות מצחיקים. קצת לפני הלגו יש חנות נעליים שמוכרת נעלי נשים גם למידה שלי. לא מדובר בחנות אחת-יש ברחוב הזה מספר חנויות שמוכרות נעלי נשים במידות גדולות. המגפונים שאני קונה עולים כמעט חצי מחיר מבישראל. רחוב קורפורשטנדם: בקצה אחד קניון המותגים המדובר, בקצה השני חנויות המותגים.
יום רביעי 03.10.12
יום האיחוד או יום העצמאות של גרמניה.
היום מתחיל בלילה גשום שהופך ליום קר מאוד, המתחלף ביום סביר רק בסביבות אחת בצהריים. אני משתמשת במפה שמצאתי באינטרנט שמופיעים בה האתרים המרכזיים לאורך אונטר דן לינדן. תחנת הרכבת שבה ירדתי רחוקה בערך ארבע קילומטרים מתחילת המסלול במפה. קילומטרים של הליכה בקור. אני הולכת לפי השילוט על שטרסה דס 17 יוני ומגיעה לפלאץ דס 18 מרץ המוקפת בארבעה שערי ניצחון. התחנה הבאה היא הרייכסטג. השילוט מכוון אותי לשביל צדדי שבשעה תשע וחצי בבוקר מרגיש כמו שש בערב. הליכה לבד. ברלין מיוערת והשביל הזה לא נחמד. בקצה השביל יש מגדל פעמונים כנסייתי. מאחוריו, מצד שמאל נמצא מתחם הופעות בשם טיפו, מצד ימין ישנו גן פסלים חביב ומלפנים נמצא בניין ענק. אני מתיישבת מול הבניין ולרגע נדמה לי שיש בקומה השנייה שלו מכונית ורודה. הליכה ימינה מובילה אותי לככר גדולה שאין לי מושג מה שמה. הככר חושפת בפני צד נוסף של הבניין הענק, מכאן הוא נראה גדול יותר. התיירים הצרפתים אומרים לי שזה הבית של אנגלה מרקל. מול הבית נמצאים מצד ימין-הבודנסטג ומצד שמאל הרייכסטאג. בצד השמאלי של הבודנסטג נמצאת שגרירות שוויץ. הבודנסטג והרייכסטאג פרוסים על מבנים רבים ומתוחמים עם שוטרים לאורך נהר השפרה.
האנדרטה לנספים בשואה- לא מצאתי במקום איזכור אמיתי לשואה. הדבר היחיד שמטריד באנדרטה הזו הוא המיקום שלה בנקודה החשובה בעיר, כשהיא מוקפת מקומות בילוי ובנייני מגורים ובני נוער יושבים עליה. הם לא יודעים או מתעלמים מהמשמעות שלה? על האבנים לא כתוב דבר, הם בנויים כמעברים צרים כשגודל האבנים משתנה והקרקע עליה הן עומדות היא גלית.
אני עוברת דרך מספר שגרירויות: ההונגרית לא מורגשת, הבריטית מאובטחת בשני שומרים שעומדים ומחמיצים פנים לנוכח בני הנוער והאמריקנית, השוויצרית והרוסית שכולן יושבות על שטחים גדולים ויקרים מידי. פרדריך שטרסה לא משולט בגלל השיפוצים הנרחבים שנעשים בדיוק בפינה שלו עם אונטר דן לינדן. פספסתי ושנייה אחרי חזרתי אליו. הבניין המשתפץ מושך אנשים רבים: זהו בניין של פולקסווגן. מדלגת עליו וחוזרת כשעיני קולטות שלט של מובנפיק. השלט אומר את הדברים הבאים: יש במקום אוכל זול, שירותים, מקום לשבת והחשוב מכל- חימום. הקור עלה לי לראש. צ'ק פוינט צ'רלי-המקום בו עמדה חומת ברלין. אזור הומה אדם ומרגש.
יום חמישי 04.10.12
יום אחרון שמוקדש להשלמות: קניית מזכרות וביקור באי המוזיאונים. אחרי שלושה מוזיאונים כשהראשון מאלו שביקרתי בהם והיפה מכולם הוא פרגמון אני ממצה. כדאי להקשיב לעצת הגברת באלטה מיוזיאום ולקנות אצלה כרטיס במקום לעמוד בתור במוזיאום פרגמון. התמונה כוללת את התרשים של הגברת לפי שעות הפתיחה. השיחה אגב, התנהלה בגרמנית, השפה היחידה שהגברת ידעה ושמישהו מכלל עובדי המוזיאונים דובר. היום עצמו גשום וקר.
אוכל
אכלתי רק דברים זולים מאוד מאוד וכך גם היתה רמתם. אכלתי ירקות עם אורז או נודלס וחטיפי צ'יפס. התפריט שלי לא כלל בשר ודגים וארוחת הבוקר במלון שהיתה בסדר גמור לא הצליחה לשכנע אותי לזוז מעמדת הלחם עם שוקולד שלי. אכלתי פעמיים במובנפיק, פעם אחת אוכל-קרואסונים ופעם שנייה עוגות. בשתי הפעמים היה סביר. היום אכלתי במקום שנקרא ווק טו ווק שנמצא מול תחנת הזולוגישר גרטן, בתחנה הסופית של האוטובוסים. לשם שינוי היה באמת טעים. אין במקררים בחנויות מבחר מיצים כמו בארץ ומי שלא שותה קולה, קינלי, ספרייט יימצא את עצמו מתלבט בין אייס טי למים.
המלון
מארק הוטל ליד הקורפורשטנדם. תתעלמו ממה שכתוב באינטרנט: אמנם אין וואי פיי, אבל הצוות למד אנגלית וספרדית והיה אדיב ומסביר פנים לאורך כל השהות שלי. החדר היה משופץ, יש אומרים מעט צפוף, לי היה נוח. המסדרונות נעימים וארוחת היתה נחמדה מאוד. ללא חסר כלום ולא היו דברים מוזרים מידי. המיקום של המלון מדהים: במרכז העיר כשבית הקפה הקרוב אליו על הקורפורשטנדם היה הארד רוק קפה, מה שהביא אוכלוסייה מנומסת (ולא פאב עם שתיינים או מועדון ריקודים רועש). 
