גיל ואדיס בבוואריה וטירול - חלק א'

גיל ואדיס בבוואריה וטירול - חלק א'
 

אנחנו בני שלושים פלוס (או שמא נאמר ארבעים מינוס?) שאוהבים מאד טיולים רגליים. לא מחפשים אטרקציות משפחתיות, פארקי חבלים, גני חיות, ופינות ליטוף למינהן, מצד שני פיתחנו התמכרות ילדותית למגלשות אלפיניות. יום טיול אידיאלי מבחינתנו כולל מסלול רגלי (או אופניים) של מספר שעות, שלאחריו רביצה/שחייה נינוחה באיזה אגם, ולסיום לגימת בירה בעיר/עיירה רצוי כמה שיותר הומת אדם.

דבר נוסף: לא אוהבים נהיגות ארוכות . אפילו אם זו 'דרך נופית מרהיבה'.נכון שכדי להגיע מנקודה A לנקודה B נעדיף את הדרך היפה יותר אבל כעקרון אני משתדל לא לתכנן יותר מ-'נסיעה לשם נסיעה' אחת בטיול.
 לי קשה להתחבר לנוף מתוך הרכב (גם אם החלונות פתוחים וגם אם עוצרים כל כמה מטרים) ולבת הזוג משמשות הנהיגות, בעיקר במעברי ההרים, כמקור בלתי נלאה לריבים איתי ('גיל תאט... גיל תסתכל על הכביש בבקשה...גיל ביקשתי שתאט, לא?... תגיד אתה עושה לי בכוונה?...' וכו...)

הערה :

בטיול ארוך שכזה (כמעט 16 יום נטו של טיול) -; אם מסתכלים עליו כעל שרשרת אטרקציות, באיזשהו שלב עניינים מתחילים בסה"כ לחזור על עצמם: עוד ערוץ נחל, עוד אגם, עוד רכבל ועוד תצפית, ועוד יער...

אנחנו, שמטיילים בעיקר ברגל ממש לא רואים את זה ככה: לכל קניון של נחל יש את טוואי השטח שלו, לכל מפל את שאון המים הייחודי לו, ולכל יער את הצבע והריח הספיציפיים שלו -; דברים שקל לפספס בטיול נהוג (מלשון נהיגה. יש בכלל מילה כזאת או שהמצאתי?) ומורגש מאד בהליכה ברגל.

 במלים אחרות: למרות שהיינו בשלושה קניונים, המון אגמים, יערות, רכבלים, הרים, תצפיות ועיירות, כל' מקום היה עבורנו שונה ומיוחד בדרכו ולא הרגשנו שעמום, מיצוי, או תחושה של 'דברים חוזרים' - אפילו פעם אחת.

מפרט טכני לינה

7 לילות במלון 'פרנקנהוף' בעיירה שארניץ, הממוקמת ממש על גבול אוסטריה-גרמניה, מהצד האוסטרי. באמצע הדרך בין מיטנוולד לסיפילד:
http://www.booking.com/hotel/at/frankenhof.html?aid=329424&a mp;a mp;label=postbooking_modemail
מלון משפחתי מקסים, מנוהל ע"י צעירה דוברת אנגלית מצויינת, ושופעת מידע, רצון טוב, והמלצות על מסלולים רגליים ומסלולי אופניים באיזור.
תמורה מעולה למחיר: 55 יורו ללינה וארוחת בוקר מושקעת לזוג.
שני חסרונות יחסיים: במלון אין מעלית, ושעות הערב יש בעיירה בערך מסעדה וחצי שפועלות אחרי 8 בערב. מצד שני מיטנוולד וסיפילד במרחק של 10 דקות נסיעה.

 לילה אחד במלון 'שפרהוף' בעיירה האיטלקית רסינס, הסמוכה לויפיטנו, קרוב לגבול אוסטריה-איטליה.
http://www.booking.com/hotel/it/schaferhof.html?aid=329424&a mp;a mp;label=postbooking_confemail.
78 יורו ללינה + ארוחת בוקר לזוג. מחיר סביר יחסית לצד האיטלקי שהוא יקר יותר.
מלון משפחתי, צוות נחמד ושופע רצון לעזור ולספק מידע. חדרים יפים ומרוווחים. ארוחת בוקר סבירה, מושקעת פחות מה-'צד האוסטרי'.
חסרון: מקום שכוח אל, העיירה היא מקבץ של מספר מלונות ורחובון אחד. למצוא שם אספרסו אחרי 7 וחצי בערב זה כמעט מישן-אימפסיבל. קרובה אומנם מאוד לויפיטנו, אך גם האחרונה לא בדיוק הטיילת של ת"א בערב.

 5 לילות במלון garni anita בעיירה אוטס בכניסה לעמק אוטס:
http://www.booking.com/hotel/at/garni-anita.html?aid=304142& amp; amp;label=postbooking_modemail
66 יורו ללילה + ארוחת בוקר לזוג.
עוד מלון משפחתי מקסים. מרפסת החדר יושבת ממש על שפת הנהר והנוף מדהים. המלון ממוקם ממש צמוד למרכז העיירה השוקק והתוסס. ארוחת בוקר טובה. החדרים ענקיים ומזכירים יותר סוויטה -; משפחה 'קטנה' יכולה להכנס בהם בלי בעייה (אבל גם בלי הרבה פרטיות).
 חסרון: אין מעלית.

הערה: המיקום שלנו בעיירה אוטס מרוחק פחות משעה נסיעה מהמלון הראשון בשארניץ ועדיין הפיצול איפשר לנו להעמיק מכל אחת מהלינות לאיזור אחר.

 4 לילות במלון wallis במינכן:
http://www.booking.com/hotel/de/wallis.html?aid=304142&l abel=postbooking_modemail
95 יורו ללילה לזוג כולל ארוחת בוקר שנראית כאילו יצאה מהדילים של תורקיה:
נקניקים, גבינות, דגים מעושנים, שרימפס, מאפים, סופגניות, אננסים ופירות יער טריים, קרמבויים, סלטים שונים ומשונים...
המלון במיקום מעולה (למי שלא מפריע לו דאונטאון אמיתי הכולל הרבה מועדונים מפוקפקים וריכוז גבוה של אוכלוסיה מוסלמית) -; דקות הליכה מהתחנת רכבת המרכזית ומכיכר מריאן.
הקבלה יעילה מאד ועוזרת מאד בכל מידע אפשרי על תחבורה, מוזיאונים ואתרים.
המחיר -; במונחי מינכן -; סביר.

 כל המלונות הוזמנו כאמור, דרך אתר בוקינג. כתוצאה מביטול טיסות סאנדור למינכן ושינוי תאריכי הטיסות שלנו 'שיגענו' את בוקינג לא מעט פעמים עם שינויי תאריכים והזזות -; לכל אורך הדרך התפעמנו שוב מהיעילות המושלמת של האתר המצויין הזה.

עלויות

טיסת אל-על תל-אביב מינכן -; 4500 ש"ח לזוג הלוך ושוב
השכרת רכב ל-14 יום -; שלמה סיקסט -; 1500 ש"ח (אחרי הנחת AMEX )
לינה כולל ארוחת בוקר ל-16 יום: בערך 5000 ש"ח
מחייה: ארוחות, בירות, גלידות, רכבלים, דלק, חניונים, אתרים וכו': 7000 ש"ח

סה"כ כל הטיול, כולל הכל, עלה בערך 18,000 ש"ח. הדבר היחיד שלא נכלל בחישוב הזה זה קניות יותר גדולות (טוב נו -; סברוסבקי) שירד מתישהו מהכרטיס ויזה בארץ...

כעקרון -; לא חוסכים בכלום בטיול. לעולם לא מוותרים על אטרקציה או אתר או מסעדה משיקולי מחיר (עד גבול מסויים כמובן...)
מחירי הלינה והאוכל זולים מאלו של שאר מערב אירופה (ספרד, צרפת, שוויץ, איטליה) - ומי שיחפש לינות זולות, יקנה אוכל בסופר, יעשה פיקניקים בטבע ויטייל הרבה ברגל, יכול לטייל בעליות סבירות.

 מצד שני - אטרקציות כמו רכבלים, ומגלשות - עולות הרבה, ובעיקר נמצאות בכל מקום והן בהחלט מעלות את עלויות הטיול למי, שכמונו, חלשי אופי ולא יכולים להתאפק..

תכנון טיול

את המסלול התחלתי לתכנן כחודשיים מראש והוא הסתמך על המקורות הבאים:

א. פספורט לאוסטריה וגרמניה -; ספר מפורט מאד. שלא לומר מפורט מידי. שלא לומר טרחני משהו. לפעמים היתה לי הרגשה שלא קיים כפר נידח או עיירה סתמית שזאב יפת לא עצר בה לכוס קפה. הספר חלש מאד במסלולים רגליים.

ב. מדריך מישלין לאוסטריה -; כמו כל שאר מדריכי מישלן, גם המדריך הזה מצויין, מפורט, ומכיל המון מידע למסלולים רגליים בכל הרמות

ג. אתר המטייל -; סיפורי גולשים וטיפים -; האתר מוצף בים של מידע על טירול ובוואריה והיווה את הבסיס לבניית שלד הטיול.
הבעיה, ואני לא חלילה מעביר ביקורת, היא שרוב הטיולים והמידע מתאימים יותר לטיולי משפחות, ופחות לזוגות שעיקר טיולים הוא רגלי.
כמו כן, למרבה הפלא רוב הטיולים הם רפליקה די מדויקת אחד של השני...

ד. אתרים ישראלים נוספים בהם נעזרנו: קרם בוואריה של ספי רן -; מכיל הרבה מאד רעיונות על טירול ובוואריה -; כדרכם של אתרים מסחריים, המידע הוא 'גולמי' וצריך לעבד אותו...
 אתר מצויין נוסף: http://www.megalim.co.il -; מכיל הרבה מידע בעיקר על איזור דרום בוואריה.

ה. לישכת תיירות מקומיות - למעשה, רוב הבשר של הטיול, הגיע מהם. לכל תת איזור באוסטריה ודרום בוואריה יש אתר מפורט עם אינספור הצעות ומסלולים מכל סוג ולכל רמה. כולם באנגלית, נגישים, ועונים מהר, בשימחה ובפירוט על כל שאלה.
 אלו של מיטנוולד, ושל עמק גשניץ, למשל, הגדילו ושלחו לי לכתובתי שבהוד השרון, חבילות דואר מלאות ברושורים וחוברות עם המון מידע על מסלולים באיזור.

ו. תודה חמה ומיוחדת לאיש הכתום של גוגל-מפ - שהפעם לקח חלק פעיל בתיכנון הטיול ובהעלאת רעיונות למסלולים, ולא רק הסתפק בחישוב ותזמוני דרכים...

גרמנים ואוסטרים

אני מניח שאני לא באמת צריך לפרט למה יצאתי עם 'אנטי' עד שלא 'נכנסה הופעה' ביולי במינכן מעולם לא היה האיזור הזה בראש סדר העדיפויות.

כך יצא שבניגוד לטיולים קודמים בהם תמיד הייתי מכין מראש 'שיחון' לתקשורת בסיסית הפעם זה לא קרה. בדימיוני הפרוע ביותר לא יכולתי לדמיין את עצמי מוציא מפי מילה בגרמנית...

אז נכון שלא פיתחנו עם אף גרמני או אוסטרי שיחת נפש סביב הסוגייה 'אז מה סבא עשה בצבא...'
 ועדיין - אנחנו בהחלט יכולים להעיד שלכל אורך הטיול נתקלנו ביחס אדיב, הרבה רצון לעזור ולשוחח, וסקרנות כלפי ישראל - אף פעם לא ניסינו להסתיר את עובדת היותנו מישראל - (ומצד שני גם לא נופפנו בעובדה הזו...)

שיטת הדירוג של גיל ואדיס

('מי לעזאזל הם חושבים שהם? מישלן?...)

***** מדהים. שווה לנסוע במיוחד.
**** מומלץ מאד
*** כדאי לבקר אם זה על הדרך או באיזור
** אפשר לוותר
* מיותר (רמז -; יהיה רק אחד כזה)

הדירוג כמובן סובייקטיבי לחלוטין ולא משקף כלום חוץ מאת דעתם חסרת החשיבות של כותב הבלוג ובת זוגו

 וחוץ מזה הדירוג הוא יחסי: 2 כוכבים באוסטריה עדיין יכולים להיות מראה עוצר נשימה במונחים ישראליים, אבל כנראה פחות מרשים במונחים אוסטרו-בוואריים...

מזג אויר

כמו כל דבר, זאת יודע כל דרדק, גם מזג האויר באוסטריה, מתחלק ל-3:

א. ימים בהירים, נעימים, ושמשיים
ב. ימים גשומים, קרירים, ואפורים
ג. ימים שמז'א בהם מתחלף: כלומר גשם לפרקים ובין לבין שמש.

בפועל, במחצית השניה של חודש יולי 2011, מזג-האויר ממש לא התיישב עם החלוקה הזו. למעשה היה לנו גשם כמעט כל יום. לפעמים כל היום.
מתוך 17 ימים בטירול ובוואריה היו לנו 4 ימים קיציים ויפים ללא גשם. בשאר הימים הגשם בהחלט היה שחקן מרכזי.

אני לא מדבר על גשם אירופאי קיצי וחינני אותו אנחנו אוהבים לדמיין בישראל (זירזוף בריטי לא מזיק או להבדיל ענן סמיך שבא לאיזה מבול של כמה דקות ואז מפנה את מקומו חזרה לטובת שמיים כחולים) אלא ממש ימי חורף אמיתיים.

המקומיים טוענים שזה נדיר מאד מאד לראות ביולי כאלה רצפים של ימי חורף עם שמיים אפורים וגשם בלי הפסקה. אפילו בחדשות דיברו על זה כל הזמן: חודש יולי הקר והגשום ביותר בעשרים שנה האחרונות, היום הכי קר ב-25 שנה האחרונות ביולי וכו'.

 כעקרון באנו די מוכנים לגשם: שכמיות טובות למסלולי הליכה, מטריות, וחלופות שונות ומשונות לימי גשם -;

אבל האמת היא שאף אחד לא בא טירול בשביל כנסיות ומוזיאונים...

טירות, או הליכה עם מיטרייה בעיירה מבית קפה לבית קפה זה נחמד לכמה זמן אבל בסופו של דבר כולם נוסעים לשם בקיץ בשביל הטבע, הנופים, האגמים, והפסגות.

למרות שהיינו די ערוכים ומצויידים , היינו צריכים להיות מאד יצירתיים וגמישים מבחינת התכנון היומי -; שלפעמים השתנה כמה פעמים ביום מהרגע להרגע בגלל שינויים מהירים במז'א (לרוב שינויים לרעה -; כלומר יום שהתחיל אביבי והפך לחורף בדקות...)

 ללכת בטבע אפשר גם בגשם, אבל טיול שמבוסס על קפיצה לתוך מימי אגם קריר, או טיפוס לתצפית נוף מאד גבוהה, יכול בהחלט להפגם.

מצד שני, כשנחתנו ל-33 מעלות וללחות המטורפת של איזור המרכז פתאום הגשם והעננים של טירול כבר לא נראו כל-כך גרוע.

יום 1 -; מינכן, אגם Tegernsee, הדרך הגרמנית האלפינית, אגם walchensee 

ממריאים באיחור של שעה ונוחתים במינכן בעשר בבוקר.

תור ארוך בדלפקי שלמה סיקסט. כמונו, גם שאר הטיסה קיבלה מהם את הדיל הכי זול...
את התור הארוך משרתת פקידה אחת מסכנה (ו-3 נוספות יושבות כמעט מובטלות בדלפקים המיועדים ללקוחות מזדמנים ללא ואוצ'ר...)

 אחרי המתנה של שעה ורבע (!!!) גברת סיקסט גאה לבשר לנו ששודרגנו לפורד פוקוס (איפה פה בדיוק השידרוג?? זה לא מהקלס שהזמנתי???)
היציאה מהשדה נוחה. השילוט מצויין. לא נרשמת אפילו ההתברברות המסורתית שלנו שפותחת באופן קבוע כל טיול בשלב היציאה מנמל התעופה.

אחרי פחות מחצי שעה על האוטוסטרדה אנחנו יורדים לכיוון אגם .Tegernsee (****)
הנוף מקסים (רובריקה שהולכת לחזור שוב ושוב בתיאור הטיול) -; יערות, כפרים קטנים וציוריים, עיירות מקסימות, קאנטרי-סייד אמיתי.

מגיעים לעיירה על גדות האגם שנקראת Wiessee bad (***) לארוחת צהריים.

מוצאים על הטיילת מסעדה עם נוף מדהים, ויושבים לארוחה צהריים ראשונה. זוהי מלכודת תיירים טיפוסית: מלצרים בחליפות, מחירים יקרים, תפריט באנגלית-גרמנית-צרפתית-איטלקית, ועדיין האוכל טעים ובעיקר יש למסעדה את תצפית מדהימה על האגם אז מה איכפת לנו?...

אחרי ארוחת הצהריים אנחנו נוסעים לכיוון העיירה krueth -; ממנה עולים על כביש 307 (****) שזהו בעצם חלק מהדרך האלפינית הגרמנית.

יעד הלינה הראשון שלנו, העיירה שרניץ, ממוקמת פחות משעה וחצי נהיגת אוטוסטרדה ממינכן, אבל אנחנו מעדיפים, למרות הלילה הלבן, לנוע על אדי האדרנלין ולטייל את היום הראשון במלואו, או עד שניפול מהרגליים, מה שיבוא קודם...

הדרך האלפינית הגרמנית מקסימה ומתפתלת בין יערות, כרי דשא מלאים פריחה, ונחל זורם.
 קטע השיא הוא בין העיירה קרוט לבין העיירה פורדריס -; כשהכביש הוא למעשה גשר שחוצה את אגם סילברסטיין . מראה מרהיב. הכביש, אגב, בתשלום סימלי של 2 יורו.

היעד הבא שלנו, ולפי מצב העייפות, מסתמן כאחרון לאותו יום הוא אגם walchensee (****).
איזה אגם מרשים ומקסים!! אחד היפים שראינו בטיול הזה!!! אצילי, מלא הוד, מוקף בהרים -;

מדובר בקטן משני אגמים צמודים (השני - אגם קוחל) שבינהם רכבל לתצפית על האגמים והאיזור. היה בתכנון ומפאת עייפות ויתרנו..

 ילדונת גרמנייה ואבא שלה משתשכים באגם.

'קולד'? אני שואל את האבא

'ניין, ניין קולד..' הוא עונה, ואני מחליף לבגד-ים וקופץ פנימה לכל מחאותיה הרפות של אישתי העייפה.

טוב. אני אחרי שחייה במי קרח, רענן כמו תלתן, אבל אדיס כבר מראה סימני עצבנות הולכים וגוברים ואנחנו מכוונים למלון בשרניץ.

מתפשרים על זה ש-'ברור שנחזור שוב לאגם המקסים הזה עם בגדי ים...' מה שכמובן לא יקרה (ע.ע. 'מזג-אויר')
 20 דקות של נסיעה באיזור כפרי מקסים-מקסים-מקסים דרך כרי אחו משובצים אסמים. עוברים דרך העיירות וולאגו, וקרון, מגיעים למלון, ומתמוטטים עד למחרת בבוקר

יום שני - טיול באיזור שרניץ-מיטנוולד

כל דרדק יודע שיומו השני של טיול, זה שאחרי הנחיתה, מוקדש להסתגלות למעבר החד ממצב של עבד לקצב החיים המערבי-קפיטלסטי ל-'מוד' טיולים נינוח

אחד מחוקי היסוד של הטיולים שלנו הוא שביום הזה לא נוסעים רחוק מידי.
אני, שעבר קודם נחתתי בשעה 21:00 במיטה, בשש בבוקר כבר עירני ומלא מרץ ואדרנלין.

את אדיס, עשר שעות השינה כלל לא מדגדגים, ואני יוצא לטיול בוקר לבדי - להכיר את שרניץ בה נגור בשבוע הקרוב.

שרניץ נבחרה, כאמור, בגלל מיקומה על גבול גרמניה-אוסטריה שפחות או יותר מירכז עבורנו את רוב מסלולי הטיול של השבוע הראשון. בנוסף, חיפשנו עיירה שקטה שתהיה קרובה יחסית לעיירות גדולות יותר למקרה שנשתעמם איש בחברת רעהו ונרצה לשמוע קצת יותר 'המולת אנשים' בערב, ואכן, שרניץ נמצאת בידיוק באמצע הדרך, במרחק דקות נסיעה ממיטנוולד ומסיפילד, ששתיהן, במונחים אוסטרו-בוואריים, שוקקות יחסית בערב ('שוקקות' זה כמובן דבר יחסי - וביחס לשרניץ שהולכת לישון בשמונה בערב אז כן. הן שוקקות) -

כמו כן, חיפשנו עיירה ללינה שתספק נוף יפה מהחלון - זו כמובן משימה קלה מאד בטירול.

משרניץ יוצאים אינספור מסלולי הליכה לתוך שמורת קרוונדל. בחדר שלנו יש חוברת מסלולים מוכנה , ובנוסף אני מצוייד במידע רב שהגיע מלישכת התיירות של מיטנוולד השכנה על האיזור.
אני בוחר מסלול קצר לכיוון scharnitzalm (***) שאמור תוך שעתיים להחזיר אותי לעיירה.

השמיים בהירים, האויר קריר, צלול ונעים. תענוג אמיתי לטפס בהרים ולנשום את האויר הנקי הזה.
 אני חוזר אחרי כשעתיים וחצי. מתקלח. נכנס למיטה. נרדם לשעה, מתעורר שוב, מתקלח. ומעיר את הגברת שכועסת על זה ש-'גם בטיולים אתה לא נותן לי לישון כמו שצריך?..'

אנדריאה, המארחת, מבטיחה לנו יום יפה ושימשי ואנחנו נוסעים נסיעה קצרה של כמה דקות לכיוון מיטנוולד. היעד הראשון הוא קניון לאוטש (***). אין טעם שוב לפרט את המסלול עליו יש המון מידע בפורום.
ובכל זאת:
1. המסלול הקצר (ה-'גרמני' ) אכן 'משפחתי' ולא קשה, אך נפתח בעלייה לא קלה בכלל
 2. אם כבר מגיעים, בהחלט שווה לא להתקמצן, לשלם גם את השני יורו בסוף וללכת למפל במסלול הירוק הקצרצר.

במשפט אחד: שווה, ולו רק בגלל התצפית על ומהגשר הפנורמי

האירוע המרכזי של היום:
 מסלול רגלי ממיטנוולד לכיוון karznberghaus והאגמים lautersee ו-ferchensee (****)

החוברות של לשכת התיירות המקומית מגדירות את המסלול  '3 שעות של הליכה קלה לכל המשפחה'
לתחילת המסלול מגיעים ברכבל כיסאות חינני שנקרא karnzberg chairlift. מתחנת ההר של הרכבל יש מסלול רגליים יחפות שנראה מקסים. הגרמנים, ברובם, מוותרים על הרכבל ועושים גם את החלק הזה של המסלול ברגל.

 הסיפתח של המסלול הוא עלייה מפרכת מאד של כשעה לנקודת תצפית מרהיבה ביופיה - karzenberhaus - נישמתי כמעט פרחה, ובקושי היה לנו אויר לענות 'גוטה-מורגן' לכל הקשישות הגרמניות שעקפו אותנו בקלילות...

בסוף העלייה - נקודת תצפית מהממת מלמעלה על מיטנוולד המוקפת הרים, אגמים ויערות.
מהנקודה הזו, שאר המסלול באמת ידידותי ולא קשה, ורובו ירידה די מתונה למטה.

 סה"כ - כל המסלול, כולל 2 עצירות ארוחות לשחייה בשני האגמים, ועצירות צילום - לקחו כמעט 5 שעות.

בכלל -; צריך לקחת בחשבון שמסלול הליכה באיזור, גם כזה שמוגדר 'קליל', 'משפחתי' 'למוגבלים ולנכים' או ל-'זקנים מעל גיל 85' -; יכלול תמיד גם עליות, שמאטות מאד את הקצב של מי שלא מורגל לטפס בהרים - אין מה לעשות, המקומיים חיים שם ומורגלים בזה ואנחנו לא.

טיפ: אגמים לאוטרסי ופרצ'נסי הם אגמים מקסימים ונעימים (יחסית...) לשחייה. מגיעים אליהם בכביש לא סלול ממיטנוולד, שחסום לכניסת רכבים פרטיים. ההגעה אליהם מתאפשרת בהליכה נינוחה של כ-45 דקות (ועוד 20 דקות בין שני האגמים), אופניים, או אוטובוס מקומי שנוסע בין העיירה לבין שני האגמים.

 מומלץ מאד למי שנמצא באיזור ביום חם.

אחרי המסלול המקסים והכיפי אנחנו מקדישים את אחה"צ למיטנוולד (**)
קראנו עליה המון המלצות פה באתר ופייר? לא נפלנו מהרגליים
בסדר. הבתים מצויירים. אבל מעבר לזה, נראתה לנו קיטשית, ומצועצעת. כמו שאדיס הגדירה את זה 'מדרחוב לשם מדרחוב'.

אנחנו מוצאים גן בירה הומה ושמח ומתיישבים לאכול. מלצריות צעירות דקות ושבריריות מסתובבות עם מגשים ועליהם 3-4 כוסות בירה של ליטר.
אותנו, לכל אורך הטיול, מקפידים לשאול אם אנחנו רוצים בירה קטנה או גדולה (קטנה זה חצי ליטר...) - את המקומיים המלצרים אף פעם לא טורחים לשאול ומביאים להם באופן אוטומטי ליטר בירה...

להקה מקומית מתכוננת למופע. אנחנו מתיישבים קרוב לבמה.
זו מתבררת כטעות. איזו מוסיקה מעצבנת... הכל מבוסס על אותן 3 דרגות מז'וריות שלא מתחלפות, וחוץ מזה זה שמח מידי -; או שאני לא שתוי מספיק...
ועדיין, כיף לשבת תחת כיפת השמיים בגן בירה הומה עם הרבה גרמנים שמחים... ואז מתחיל גשם - ורק לפני שעה עוד שחיתי באגם...
המנהלת במקום לא נלחצת .היא לוחצת על כפתור סודי בקיר ותוך שנייה החצר בירה הופכת לאולם בירה מקורה...

 את הלילה במקום אנחנו מעבירים מכורבלים כשבחוץ סופת גשם

 ...

יום 3 - עמק שטובאי

אנחנו מתעוררים לעוד בוקר מקסים של שמיים כחולים ושמש נעימה. אנדריאה טוענת באופטימות ש-'זה ישאר ככה לפחות עד אחרי הצהריים...' מחליטים לנצל את יום השמש לעלייה לקרחון שבקצה עמק שטובאי.

בכניסה לעמק עוצרים בעיירה Mieders (****) -; לראות מה זה לעזאזל מגלשה אלפינית. השמש מחייכת, השמיים בהירים, ואנחנו מתאהבים בהמצאה הגאונית הזו ששמה 'מגלשה אלפינית'

המגלשה בעמק שטובאי לא פחות מהירה, מפחידה, ארוכה, או אקסטרימית מזו המפורסמת שב-imst.
 גם המחירים דומים. אבל בעוד שבאימסט מחכים בין שעה לשעתיים בתור, פה אין תור בכלל.

נפרדים בצער מהמגלשה ומתחילים בנסיעה פנימה לתוך העמק. מדובר בכביש אחד צמוד לנהר. ככל שנכנסים פנימה לתוך העמק הוא נהיה מרשים ומרהיב יותר. מכל עבר נופלים מפלים מההרים לעמק. מראה מכשף.
היעד הבא: מפלי grawa (****)

המפלים לא גדולים כמו מפלי שטוייבן או קרימל, אבל מיוחדים מאד ומרשימים.
את המפלים רואים גם מהכביש כך שאפשר פשוט לעצור ולרדת להתרשם ולצלם.

 אנחנו עשינו מסלול הליכה מקסים בתוך היער בצמוד לנהר שעובר מספר מפלונים קטנים עד שמגיע למפל הראשי. סה"כ חצי שעה הליכה נינוחה מאד הלוך ושוב.

מהמפלים -; ליעד העיקרי שלנו -; mutterbergalm -; שזה למעשה קצה העמק ומשם יוצא רכבל (כפול) לקרחון.
במהלך הנסיעה השמיים התחילו להתענן בהדרגה אבל קיווינו שעוד נספיק לראות משהו שם למעלה.
גם העובדה שמגרש החנייה הענק של אחת מהאטרקציות הגדולות של העמק היה די שומם לא ריפתה את ידינו.

קנינו כרטיס הלוך ושוב עד התחנה הסופית.

זה כמובן היתה טעות. הרכבל יקר. 21 יורו לסיבוב שלם לבנאדם. קצת אחרי החלפת הרכבלים ותחילת הטיפוס ברכבל השני לפסגה הראות ירדה לאפס. פשוט לא ראו כלום. טיפסנו בתוך ענן.

מעבר לביזבוז הכספי, ולאכזבה מזה ש-'פספסנו' את מה שאמורה להיות אחת מנקודות התצפית המרהיבות של טירול, הנסיעה, כש-'לא רואים ממטר (במובן המילולי הטהור...) לא נעימה ואפילו קצת קלסטרופובית.
 בתחנה הסופית, קפואים מקור, מיותר לציין, זינקנו מהר לרכבל שמוריד למטה אל מול מבטיו המרחמים של המפעיל.

ומה שהכי מעצבן בסיפור זה הבחורה למטה שלקחה מאיתנו 42 יורו מבלי לטרוח ליידע אותנו שפשוט לא רואים למעלה כלום ואין בכלל טעם לעלות עד הפסגה.

בתחנת האמצע, למרות העננים האפורים, הראות עדיין סבירה ואנחנו מחליטים לרדת ולעשות מסלול הליכה. מדובר בעלייה קצרה לאגם הרים, אותו ראינו גם מהרכבל, וממנו ירידה חזרה כל הדרך עד החניון.

המסלול ל- mutterberg lake (****) כולל טיפוס מפרך למדי של כ-45 דקות ואז ירידה של כשעתיים וחצי עד למטה.
המסלול מקסים. באמת. אני מניח שאני חוזר הרבה פעמים על המנטרה הזו וגם נדיב מאד בחלוקת הכוכבים אבל באמת שזה היה עוד מסלול מעולה.

 את הנופים של ההליכה הזו כבר ראינו למעשה מהרכבל אבל כשיורדים ברגל שמים לב פתאום לכל הדברים שלא מבחינים בהם מהרכבל: למשל צבעי הפרחים הקטנים שבאחו, צליל הנחלים והמפלים שזורמים מכל עבר, פעמוני הפרות שמסתובבות חופשי סביבנו, ריח האויר הנקי וגווני הירוק הבלתי אפשריים באחו האלפיני שאנו צועדים בו...

השמיים כבר אפורים לגמרי ורוב הירידה אנחנו עושים בגשם. אין זכר לקיץ שהיה בבוקר. איתנו יורדים עוד עשרות אוסטריים. משפחות שלמות עם ילדים קטנים, קשישים וקשישות. כולם יורדים בהר לכיוון מוטלברג. חוויה מיוחדת.
ברכב הגשם הופך למבול, אנחנו נוסעים חזרה לכיוון היציאה מהעמק ונפעמים: האוסטרים, למרות הגשם, ולמרות שאפור וקר, ממשיכים לצעוד סביבנו בשבילים בהרים...

אנחנו עוצרים לאכול בעיירה Neustift im Stubaital (****) -; איזו עיירה מקסימה!!! מוכתרת מייד בתור בירת העדניות של אוסטריה.
כל בית יותר מקסים מהשני. הגשם פסק. אנחנו מסתובבים קצת בעיירה הקטנה, לא מפסיקים לצלם עדניות פרחים בחלונות למרות שברמה הלוגית אנחנו מבינים שבעוד שנייה בדיוק נראה עוד עדנית, יפה אפילו יותר.

 מסיימים בארוחה מעולה במסעדה איטלקית. ברגע שנכנסים לרכב, בדרך למלון, המבול מתחדש...

יום 4 -; סברוסקי, טירת טרצנברג, אינסברוק

כל הלילה ירד גשם ללא הפסקה. מה שאומר שעד הבוקר הוא אמור להיגמר והשמש אמורה לחזור.
מה, לא? אז זהו שלא.

חורף. אמיתי. העננים יורדים ממש לתוך העצים שמחוץ לחלון שלנו. עוד שניה איזה ענן ייכנס מבעד לחלון לתוך המלון לשתות כוס קפה. קר. גשום.

ליום הזה הזמנתי עוד מהארץ כרטיסים לטירת נוישווינשטיין. מחליטים לוותר על הטירה כי חבל שלא נהנה מהנופים שמסביב.
טלפון אחד והסיור מוחלף ליום קדימה. בשביל מה יש לנו אופציות ליום חורפי?...

 בארוחת הבוקר אנחנו 'נוזפים' באנדריאה על מזג-האויר וכל מה שהיא מסוגלת לומר כדי לעודד אותנו זה ש-'טומורו וויל בי מץ' וורס....'

היעד הראשון שלנו ליום סגריר -; מוזיאון סברובסקי. עשר בבוקר ומגרשי החנייה מפוצצים. מה? יכול להיות שעוד מישהו חשב על הרעיון הגאוני של סברובסקי ליום סגריר? 

 שיטת הכוכבים של לא תופסת פה. המוזיאון בלתי ניתן לדירוג. או לתיאור. מה לכתוב עליו? הזוי? מופרך? מוגזם? עירבוב לא הגיוני של קיטש, גאונות, מקוריות?...

 בסוף המוזיאון -; עונשו של הקב"ה למין הגברי -; אולם מכירות ענק ונוצץ. אדיס, שרק אתמול בערב רטנה ש-'אולי נוריד קצת קצב' ניעורה לחיים. פטיש התכשיטים הבלתי נשלט שלה התפרץ בסערה.

גברים במוזיאון סברוסקי מתחלקים לשניים.

לקבוצה הראשונה משתייכים גברים שנוקטים בטקטיקה האקטיבית:
הם חושבים, בטעות, שאם יצמדו לבת-זוגם, יפקחו מקרוב על הארנק, וישחררו במינון נכון וקבוע משפטים כמו 'זה נורא יקר' או 'יש כזה גם בארץ' או 'רואים שזה בסה"כ זכוכית' -; הם יקטינו את הנזק הכלכלי.

הם כמובן טועים. ככל שהם נצמדים לבנות זוגן, אלו, רק נתקפות בדחף חזק עוד יותר לנוצצים.

 הרוב, ואני בינהם, נוקטים בשיטה השניה. הפאטליסטית. לפיה, אם נגזר עלינו לבזבז פה שעות בטלה והמון כסף לפחות נשב בסבבה שלנו ונישתה איזה בירה...

וכך קורה שבקפיטריה של סברובסקי, יושבים גברים בלבד, אני בינהם, עם פרצוף שאומר משהו כמו אין-מה-לעשות-צריך-איכשהו-לעבור-את -היום-סברובסקי-הזה-עם-מינימום-נזק ... וממתינים... וממתינים...

אני מזמין חצי ליטר בירה. שותה אותו לאט. ואז מזמין שניצל. ואחרי זה קפה. עם קרם-שניט. ואז הולך להציץ מה קורה שם באולם...

אדיס עם עיניים בורקות, 6 זוגות עגילים ביד אחת, וחיות קטנטנות מזכוכית בשנייה מבשרת לי שהיא כבר כמעט סיימה...

אז אני הולך לשתות עוד חצי ליטר בירה.

 שעתיים וחצי אחרי, בדרך לחנייה, אדיס מאשימה אותי שבגלל שאני הלחצתי אותה לסיים היא ויתרה בסוף על הצמיד התורקיז המנצנץ ועל השרשרת הארגמנית אבל לא נורא, גם באינסברוק יש סברוסבקי...

הגשם ממשיך לרדת שעות בלי הפוגה ורק מתחזק ומתחזק. אנחנו בדרך לטירת טרצברג (**). הנוף נחמד, הגישה לטירה בקרוניות שזו חוויה חיננית וגם הטירה יפה אבל אלמלא היום הגשום לא היה שווה 'לבזבז' עליה זמן.

לקראת שעות הצהריים המאוחרות אנחנו מגיעים לאינסברוק (***). ולמי שתוהה לגבי הגשם, הנפסק הוא באם לאו אז ממש לאו...

 אינסברוק חביבה עלינו מאד. לא אלאה בפירוט הסיבוב במדרחוב שלה על הסתעפויותיו. 'פספורט' עושה זאת מצויין... 

למרות הגשם שלא פוסק העיר הומה ושוקקת, ואנשים מסתובבים עם מטריות ובתי הקפה מפוצצים. עיר כיפית, שמחה, ותוססת.

בכלל, אחרי 3 ימים של המון נופים וטבע כיף להיות פתאום בעיר ולראות אנשים לבושים יפה ולשמוע המולת בני אדם...

 אדיס, לחרדתי, מוצאת סניף של 'exprit' ('בא לך לעשות רגע סיבוב בלעדי ?- אני נכנסת שניה למדוד ג'ינס...') ומתאכזבת לגלות שבסבורסקי-אינסברוק אין את הצמיד והשרשרת שהיא לא קנתה (בגללי) במוזיאון.

אנחנו יושבים בבית קפה ומנהלים דיון נוקב, על טארט תותים ועוגת גבינה, איפה הקינוחים הכי טובים באירופה, ומגיעים בסוף למסקנה חד משמעית שעם כל הכבוד לאוסטריה או גרמניה, צרפת עדיין במקום הראשון ואיטליה בשני -;

 ובערב חוזרים הביתה מרוצים ורטובים עד שד עצמותנו. הגשם לא הפסיק גם במשך כל הלילה.

יום 5 - טירת נוישוויינשטיין

כל הלילה, כאמור, המבול המשיך ללא הפסקה. בשש בבוקר התעוררתי, הצצתי בחלון. גשום, אפור, מפחיד. חוזרים לישון...

בשמונה בבוקר התעוררתי שוב. הפלא ופלא, שמיים בהירים, ושמש שמתחילה לטפס למעלה. מסקנה?...

 בארוחת הבוקר אנחנו עוקצים את אנדריאה על התחזית הפסימית שלה לגבי המזג-אויר היום. והיא, במקום לשמוח בשמחתנו רק מחייכת חיוך עצוב ואומרת לנו. 'יו הד בטר יוז דיס דיי...'

הזמנתי כרטיסים לסיור של 13:00 בצהריים. צריך להיות שעה לפני.
רציתי לעבור בדרך באגם plansee אבל עד שיוצאים ועד שמתקרבים לאגם כבר נהיה מאוחר אז נוסעים ישר לאיזור הטירה.

איזה סדר ואירגון גרמני: סדרן במגרש החנייה לוקח כל רכב בדיוק עד המקום שהוא צריך לחנות, רכב ניקיון נוסע אחרי כרכרות הסוסים כדי לנקות מייד את מה שהם מלכלכים...

 בשעה 12:00 בצהריים, באמצע יולי, יש תור של עשרות מטרים לייד קופת הכרטיסים. אני מה'כפת לי? אני הזמנתי כרטיסים באינטרנט ואני ניגש לקופת 'guide' ומקבל כרטיסים בלי תור.

לפחות בטירת נויישווינשטיין ארצות-הברית-של-אמריקה היא עדיין המעצמה החזקה בעולם.

 אמריקאים בכמויות. מכל הסוגים. קולניים, ומרגישים מאד בבית...
וגם הרבה ישראליים (שעד עכשיו פגשנו אותם רק בסברוסקי) והמוני יפניים.

עולים ברגל - בניגוד למה שקראתי פה באתר העלייה ממש לא קשה.
סה"כ 25 דקות של עלייה לא תלולה ודי נוחה. יש דרכים רבות לטפס לטירה אנחנו בחרנו לעלות בזו שהסוסים עולים בה - הרוב עולים משם והיא הכי נוחה לצעידה.

 אין טעם להעיק בעוד תיאורים על הטירה שתוארה כבר שוב ושוב -

במשפט אחד: נאה הטירה (***) מדהים הוא הנוף (*****)

אחרי הסיור יורדים לתצפית המפורסמת על הטירה מהגשר - marien brucke
וכמו במקומות אחרים שמהווים אטרקציה תיירותית גדולה, קשה לנו להתרגש מהמקום. אי אפשר לעלות על הגשר מרוב עומס של נחילי אדם שנדחפים אליו כדי לתקתק איזו תמונה...

 על זה שהתצפית מהגשר מדהימה, אגב, גם אנחנו לא נתווכח...

לא רחוק מהגשר יש שלט לערוץ של נחל. לא זוכר את השם זה משהו עם poullete עד כמה שזכור לי.
המסלול מקסים, ומחזיר אותנו חזרה למטה דרך נחל, מפלונים ויערות.

כאמור מזג האויר חמים, נעים, שמיים כחולים - ואם יש משהו שלא חסר בבוואריה זה אגמים.
 אז ממש לייד החניון מסתתר לו עוד אגם מקסים -Alpsee (***), ותוך דקות אני במים...

השעה 15:00, התורים בקופות כבר הסתיימו אבל האיזור עמוס מאד. תור לנקניקיה בדוכן (הרי אנחנו בגרמניה) לוקח 20 דקות.
מיצינו את הטירה ואנחנו בדרך ל- Fussen (****) לביקור במפלי Lech waterfalls (**) הסמוכים.

פיסן היא למעשה קצה 'הדרך הרומנטית' ומדובר בעיירה מקסימה במיוחד. התאהבנו בה מייד. המדרחוב שלה מגיע עד הנהר והליכה בצמוד אליו מביאה אותנו תוך רבע שעה למפלי לך.

האמת? מהומה על לא מאומה. לקחו נהר, בנו בתוכו מין בטונאדה, כזו שצה'ל משתמש למחסומים בכניסה לבסיסים שלו בשטחים, ועשו מפל...
סינטטי ולא מאד מרשים בעיננו...

מצד שני, מי שכבר ממילא בפוסן ויש לו זמן פנוי...

בפוסן, בחזרה, אנחנו יושבים במדרחוב המלבב לקפה ועוגה. ומה קורה? נכון! גשם...

בנוהל הרגיל - תוך דקה כל הרחבה שעד לפני שנייה היתה תחת כיפת השמיים הופכת למקורה תחת מעטה סככות שנסגרות.

 תככננו לבקר בדרך חזרה בכנסיית Weiskirche הסמוכה אבל השעה כבר 18:00 ונראה שפספסנו, וחוץ מזה אנחנו גדושים במראות ונופים ליום אחד ומחליטים לוותר.

טיפ: בדרך חזרה, מי שמגיע מכיוון Wies לכיוון Oberammergau - שיחפש שילוט שמודיע על גשר Echelsbacherbrucke - מהגשר יש תצפית נוף יפיפייה על ערוץ נחל מיוער. 

יש לנו מספיק זמן עד החשכה, והגשם , אחרי אתמול, נינוח ולא מאיים. אז אנחנו משנים את ההגדרות ב-ג'יפיאס ומבקשים ממנו לקחת אותנו חזרה בדרכים צדדיות ולא מהירות, והוא, ממזר, בתגובה עושה לנו טיול בבווריה הכפרית בין כפרונים מקסימים וירוקים, כרי אחו, יערות, שדות נוצצים משובצים אסמים ופרחים...

 עוד יום מקסים מגיע לסיומו...

 יום 6 -; קניון partnach, הליכה בהרי גרמיש, טירת לינדרהוף.

הגשם שהתחיל בפוסן ערב קודם לא פסק כל הלילה. וגם לא במשך כל היום שלמחרת.
למעשה מהרגע שפתחנו את העיניים בבוקר עד הרגע בו חזרנו בערב למלון ירד מבול שלא הפסיק אפילו לשנייה. במהלך היממה הזו ראינו יותר גשם ממש שאנחנו רואים בארץ בחורף שלם.
שוב -; לא מדובר בזרזיף בריטי מנומס, אלא במבול שפשוט יורד שעות ולא מפסיק.

 בבוקר עוד ניסינו להיות אופטימיים ולשכנע את עצמנו ש-'מזג-אויר כזה יכול מפה רק להשתפר...' 
אוי כמה שטעינו...
היום הזה תוכנן במקור כאופצייה ליום גשם, או כיום חזרה למינכן מעמק אוטס.

היעד הראשון -; קניון partnach (****) - נבחר כיעד מתאים ליום גשום כי רובו כולל הליכה בין נקרות, וגם כי ממילא מתרטבים בו.
המסלול מתחיל מרחק צעידה של כרבע שעה מאיצטדיון הסקי האולימפי של גרמיש שם מחנים את הרכב.
הקניון מיוחד מאד ומרשים. במהלך הצעידה בו נוזלים עלינו מים מכל מקום: מהקירות, מהתקרה, מהמפלים, מהמטריות של אנשים שעוברים מולנו...
המסלול קצר, לוקח כחצי שעה ובסיומו צריך להחליט: לחזור שוב את הקניון בכיוון הפוך ואז לחזור לרכב, או להתחיל מצידו השני מסלול רגלי להרים לכיוון partnachalm שאמור להחזיר אותנו בסופו של דבר לחנייה.

 אדיס מפתיעה וטוענת ש-'אם כבר אנחנו פה בוא נעשה את המסלול, זו דוקא תהיה חוויה...'
 מכיוון שסה"כ אנחנו ערוכים לא רע עם שכמיות, מטריות, גרביים להחלפה ברכב ונעליים טובות, אנחנו יוצאים לדרך...

לא ברור לי מה בדיוק השתבש. או שרשמתי תזמונים לא נכונים לגבי המסלול, או שאיכשהו טעינו בשבילים...

כך או אחרת -; הלכנו לאיבוד שם בין ההרים והיערות.

הלכנו, והלכנו, והלכנו... במשך למעלה משעתיים השילוט היחיד שראינו היה 'צוגשפיץ 6 שעות...'
הגשם רק התחזק והתחזק והמסלול טיפס וטיפס. שיכמיות הגשם המסכנות כבר מזמן הרימו ידיים מול כמויות הגשם, ושנינו כבר היינו רטובים עד לשד עצמותנו.

 באורח פלא, העם הגרמני, שממלא כל שביל באלפים עם מקלות ההליכה המדוגמים , לא נראה בשום מקום. שלוש שעות הליכה ואין נפש חיה, שלט, משהו? מה, לא יכולים לשים שלט קטן? 'ים'?

 אחרי כמעט 4 שעות הגענו לנקודת היעד המקורית של המסלול: partnachalm -; שם, הפלא ופלא, באמצע שום מקום, על נקודת תצפית מרהיבה ביופיה מול הצוגשפיץ, שוכן לו פונדק דרכים, ועשרות גרמנים, שאלוהים יודע מאיפה צצו, יושבים מתחת לגגון עם גלונים של בירה מול הנוף המהמם שהעננים הכבדים לא פוגעים בו - רק משווים לו מראה עוד יותר מכשף.
אנחנו רטובים לחלוטין, רועדים מקור, ואין לנו חשק לעצור למנוחה או אפילו להוציא מצלמה ולצלם..

שעת הליכה נוספת ואנחנו ברכב.

סה"כ 6 שעות הליכה די מפרכות.

השארתי באוטו כרטיס חנייה לשעתיים. הן, כמובן, חלפו כבר לפני שעות אבל שום דו"ח לא מחכה לי. עוד לא נולד הפקח שיסתובב לחלק דוחות חנייה במזג-אויר כזה. אפילו לא בגרמניה...

 אני מנסה לפתות את אדיס במקלחת חמה במלון. אבל היא, למרבה ההפתעה פוסקת ש-'לא מבטלים תוכניות בגלל קצת גשם, ממשיכים כמתוכנן...'
אז מחליפים באוטו בגדים וגרביים, ומפעילים את החימום על הרגליים ואנחנו בדרך לארמון לינדרהוף.

הספקנו להגיע לסיור האחרון -; של 17:30. המקום כבר ריק כמעט לגמרי והמוכרת כרטיסים לא מבינה מאיפה נחתנו עליה באמצע הסופה.

אנחנו מבקשים ומקבלים סיור באנגלית. אנחנו דוברי האנגלית היחידים בסיור שכולל מלבדנו משפחה מפורטוגל, וזוג פנסיונרים גרמנים. מדיסילדורף.
למדריך יש מבט עגמומי בעיניים של 'מה-;נסגר-איתכם-;עכשיו-במזג-אויר- זה-תלכו-כבר-; הביתה-באמא'שלי...'
 אני מנסה להעלות לו את המורל עם משפטים כמו 'איטס אביט רייני טודיי? איסנט איט?'אבל הוא לא נראה משועשע.

טירת לינדרהוף (*****) מדהימה ביופיה. איזה מקום מופרך, מוגזם, ומרהיב.

הגשם, החזק ממילא, מתחזק עוד. זה כבר לא מבול, זה פשוט גשם זלעפות. אבל אנחנו לא מוותרים על הסיור בגנים..
בשלב כלשהו מוותרים על המטריות. שנינו ממילא נראים כאילו יצאנו עם הבגדים מתוך בריכת שחייה.
 זוג אמריקאים מתוסכל שמסתובב סחוט ורטוב כמונו בגנים מסכם את זה היטב במשפט: 'and that's supose to be there summer'

 בערב, כשחוזרים למלון עייפים, מותשים, רטובים ומאד גאים בעצמנו. אנדריאה רואה אותנו וישר משתפת אותנו בעובדה שיש לה מייבש אם אנחנו צריכים במקרה...

יום 7 - סיפילד ומפלי קרימל

אחרי תצוגת התכלית של מזג-האויר מאתמול, אנחנו מתעוררים ושמחים לגלות שיפור משמעותי...
 כשאני אומר 'משמעותי' אני לא מתכוון, חלילה וחס, לאיזה יום שמש נעים ובהיר, מה פתאום -; אני מתכוון שהשמיים עדיין מעוננים ואפורים, אבל בינתיים בלי גשם.

 אנדריאה, החזאית התורנית, מגדירה את מז'א הצפוי להיום 'סטייבל... מייבי פיו שאוורס היר אנד דר... בט נסינג לייק יסטרדיי...'

וואלה. קנינו. אחרי אתמול אנחנו במצב-רוח עצלני. אז נוסעים לסיפילד השכנה (**)

סיפילד עצמה לא הרשימה אותנו. מדרחוב מלוקק שמיצינו אותו מהר.
בכניסה לעיר יש כנסייה יפה בשם Seekirchl (***) הממוקמת באחו מקסים ופורח. מומלץ לעצור בה למי שמגיע לשם. על האגם ויתרנו.

בעקבות המלצות מהטוריסט אינפורמיישן המקומי חיפשנו את השילוט לכיוון rosshutte על מנת להגיע לרכבל seefelderjochbahn (*****)

כרטיס לרכבת שיניים + רכבל עולה 21 יורו (יש אפשרות גם לרכוש רק לרכבת או לרכבת + 2 רכבלים שבעצם יוצאים מאותה נקודה לשני הרים שונים...).
 העלייה ברכבת הדחוסה לא נעימה, והתור לרכבל היה מעצבן, ולמרות כל זאת ועל אף העננים, העלייה לתצפית היתה אחת מנקודות השיא של הטיול כולו.
מהתצפית (ואפילו מנקודת אמצע הגובה -; איפה שמחליפים את רכבת השיניים ברכבל) נשקף נוף פנורמי לפסגות מושלגות והרים לכל הכיוונים.
 פשוט נוף מדהים ואחת מתצפיות הנוף היפות שראינו.

עכשיו, לי ולאדיס יש מין קטע כזה: תמיד, אבל תמיד, כשאנחנו טסים, אנחנו פוגשים בחו'ל סלב. אחרי שפגשנו כבר את משה איבגי בפאריז, את טומי ואיילה ביוון, את דני ענבר מערוץ הספורט ועוד ועוד - הפעם פגשנו עוד זוג מפורסם מאד מאחת מתוכניות הריאליטי - ממש על ההר בסיפילד, ואפילו נתנו להם את סיכומי הטיול המודפסים שלנו. נראה לי ששמם ישאר בעילום שם כרגע - נראה מי יזהה את הגב שלהם בתמונה...

עד שיורדים למטה השעה כבר שעת צהריים די מתקדמת. ובינתיים גם התמלאנו מרץ מחודש.
אז מה עושים? נוסעים למפלי קרימל (***).

הגי'-פי-אס מתזמן את הנסיעה בכשעה וחצי. כולל עצירה לגלידה אנחנו מגיעים למפלים בשעה 3 וחצי.
התכנון המקורי היה להקדיש למפלים יום מלא של טיול רגלי: טיפוס ברגל מלמטה עד האחו (שזו התחנה האחרונה של המוניות) וירידה חזרה.
מפאת השעה, ברור שלא נספיק, ולכן אנחנו מחליטים לקחת מונית עד לנקודה העליונה ומשם לרדת ברגל.

 אני תופס נהג מונית אוסטרי קשיש וחביב.

'גבר, יש מצב שתקפיץ אותנו עד למעלה?...' ככה פחות או יותר אני שואל אותו

'ניין, ניין..' הוא אומר ומוסיף עוד בליל מילים בגרמנית. הוא לוקח אותי לשלט, מראה את המפל השני בציור, ומסמן על השעון שלו.
אוקי. הבנו. באנו מאוחר, ובשעה הזו אפשר לנסוע רק עד המפל השני ומשם לרדת ברגל.
 אני מנסה בכל זאת: 'אחי, זה בסדר, אנחנו זריזים. נגיע למטה בזמן לפני שסוגרים המפל... עלי...'
'ניין...נייין..' מתעקש הנהג האוסטרי הקשיש, ואנחנו מחליטים, בעברית, ללכת על הפתרון הפשוט: נעלה איתו עד איפה שהוא מוכן לקחת אותנו, משם נטפס למעלה עד הסוף רגלית ואז נרד חזרה...

 הנהג מוריד אותנו במפל השני. אני משלם ואנחנו מתחילים לטפס. הנהג יוצא מהמונית ורץ אחרינו. 'ניין, ניין...'הוא רץ אחרינו נעלב ומסמן לנו בכיוון למטה..
טוב, אז התחלנו לרדת ורק כשוידאנו שהוא הפליג לו לדרכו המשכנו לטפס.

הטיפוס מהמפל השני עד למעלה לוקח כחצי שעה ואח"כ ירידה חזרה על למטה של קצת יותר משעתיים -; העלייה יחסית לא קשה, אבל הירידה, עבורי, היתה סיוט - אחרי כמעט שבוע של טירול כבר התחלתי 'להרגיש את הברכיים'
 דוקא אדיס, שבכל עליות טירול קרטעה באיטיות נרגנת שעטה פתאום קדימה כאיילה שלוחת רסן ביחד עם הקשישות האוסטריות הנמרצות ומפעם לפעם שלחה לעברי קריאות מתנשאות בסגנון 'מחזיק מעמד שם מאחור? עוד מעט מגיעים...'

במהלך המסלול, אגב, התחיל טיפטוף, שנמשך לכל אורך הטיול במפלים, אבל לא התפתח למשהו רציני יותר.
הדיעות חלוקות לגבי המפלים. אדיס התלהבה מאד והגדירה אותם כ- 'אחד משיאי הטיול' -;
אני התלהבתי פחות -; המפלים מרשימים ועוצמתיים ומצד שני היתה בהם הרגשה קצת סינטטית - לצעוד על דרך סלולה ועם המוני התיירים מנקודת תצפית לנקודת תצפית.

 הירידה מקרימל חזרה לאוטוסטרדה דרך עמק זילר מדהימה ביופייה. אין ספק שמדובר באיזור ש-'שווה' פעם לבוא ולהעמיק בו יותר.

בדרך חזרה הביתה אנחנו מחליטים לעצור לארוחת ערב וביקור קצר בעיירה hall in tirol (***)

 העיירה יפיפייה -; איטלקית לחלוטין במראה שלה -; פשוט נראית כמו אתר צילומים של סרט של פליני עם הסימטאות המרוצפות שלה -; רק חסרה איטלקייה עם שמלה מתנפנפת שאיטלקי חם מזג עם גופייה לבנה שר לה סרנדה מתחת לחלון.

רק מה? באתר הצילומים של הסרט הזה, הקאסט כנראה הלך הביתה לפני כמה שעות...

 בשעה 7 וחצי בערב האל היא עיירת רפאים. כלב לא מסתובב ברחובות. בית קפה אחד פתוח, שומם לגמרי ובשלבי סגירה, ועוד מסעדה איטלקית יפיפייה פתוחה, עם שני לקוחות על הבר. החלטנו לבחור בה. בגלל שני הלקוחות על הבר. הם התבררו כבן של בעלת המסעדה ודוד נוסף...

'זה לא כל-כך נעים לראות גן סגור, זה לא כל-כך נעים לראות גן סגור....'התפייט בזמנו י.גפן, ולנו לא כל-כך נעים לאכול במסעדה ריקה בתוך עיירה ריקה.
מסיימים, אפילו בלי אספרסו, וחוזרים חזרה למלון.

לא ברור איך הצלחנו לעשות את זה, אבל בדרך חזרה איכשהו טעינו בדרך. הג'יפיאס מכובה בתיק ומאיזשהי סיבה, עליתי באוטוסטרדה על נתיב לא נכון וכשגילינו את זה כבר היינו בלי אפשרות מילוט על הנתיב לכיוון מעבר ברנר...

אז שילמנו בכמעט שעה נהיגה מיותרת, תשלום כפול בגשר אירופה (פעם בהלוך ופעם בחזור), הרבה מאד עצבים, נהיגה לא סימפטית בחושך מוחלט בחזרה לשארניץ -;

 אבל... הגענו בטעות לאחת מהעיירות המקסימות שפגשנו באוסטריה בשם matrei im brener שהחלטנו פה אחד ש-'מחר חוזרים לפה בנחת על הבוקר לאיזה קפה...'

 בערב ארזנו. מחר, אחרי שבוע, ממשיכים דרומה לכיוון מעבר ברנר ואיטליה.

יום 8 -; מוסרן, עמק וויפטל, עמק גשניץ, אגם אוברנברגרסי, ויפיטנו

 

קמים בבוקר, בחוץ גשם ושמיים אפורים, טוב נו, מה חדש? נפרדים מאנדריאה ('פליז טייק דה בלאדי ריין וויז יו אס פר אס פוסיבל...') וממשיכים דרומה לכיוון גבול איטליה.

הרעיון הוא להתקדם על הציר המקביל לאוטוסטרדה: כביש 182 -; עמק וויפטל, וממנו לפנות לעמק צדדי -; עמק גשניץ, ולעשות בו מסלול הליכה.

היעד הראשון שלנו -; העיירה מוסרן. יש המון מידע וטיפים פה באתר על העיירה ושתי האטרקציות המרכזיות שלה:גבעת הפעמון (**) ואגם Möserer See(**).
 נכון, יש באגם חן מסויים, בעיקר בעובדה שהוא חבוי ממש בתוך היער, והנוף מהתצפית יפה, אבל בהשוואה לאחרות שראינו...

במשפט אחד: האגמים של בוואריה בינתיים 'שווים' יותר

המלצה שקיבלנו מלשכת התיירות ובגלל הגשם ויתרנו: אפשר לעשות טיול רגלי יפה ולא קשה דרך היער מאגם מוסרן דרך שני אגמים נוספים: אגם Wildmoossee ואגם Lottensee לסיפילד.

נפרדים ממוסרן ועולים על כביש 182 דרומה לכיוון הגבול האיטלקי. הכביש מקביל לאוטוסטרדה ומדובר בדרך מקסימה שגם מעניקה תצפית יפה מלמטה על גשר אירופה. עוצרים לצלם, ואפילו זוכים לראות כמה בחורים צעירים קופצים בנג'י מהגשר...

עוצרים ב-matrei im brener (***) -; העיירה אליה הגענו בטעות ערב קודם. איזו עיירה מקסימה!!! אם ערב קודם היינו בעיירה מסרט של פליני, עכשיו הגענו לעיירת בוקרים ממערובני המערב הפרוע. רק חסר איזה שיכור שיצא ממסבאה, ישלוף שני אקדחים וירה באויר...

 הפתעה: הגשם פסק, העננים מתפזרים, השמש יוצאת ורואים שמיים כחולים.
'איזה יופי, איך התבהר, מעכשיו כנראה יהיה לנו יום יפה...'חושב בתמימות זוג מישראל שטופת השמש...

 אחרי עצירה לקפה והמון תמונות ממשיכים לכיוון עמק גשניץ. מהכביש (B182) פונים ימינה עם השילוט לכיוון העיירות trins ו-gcshnitz.

הערה: עמק גשניץ לא מאד מפורסם. לא ב-'למטייל', ולא באתרים אחרים. אפילו מדריך מישלן בקושי מתייחס אליו. ולא ברור למה:

מדובר באחד העמקים המרהיבים שפגשנו בטיול, ואחד האיזורים המקסימים והיפים שראינו בטירול. האיזור הוא פשוט גן-עדן לחובבי טבע ומסלולי הליכה רגליים, ואגב, מוצף בתיירות מקומית.

אנחנו מאד נשתדל שבביקור הבא בטירול נוכל להקדיש לו יומיים-שלושה ולטייל בו קצת יותר לעומק.

בדרך לגשניץ, שם מתחיל מסלול ההליכה שלנו, עוברים בעיירה טרינס (***), שהיא העיירה (היחסית...) יותר מרכזית ושוקקת בעמק. איזו עיירה מקסימה ויפיפייה!!! איך זה לא נגמר להם, לאוסטרים האלה, העיירות המקסימות האלו?... כבר לא ממש בא לנו עוד קפה, שתינו במאטריי, וגם במלון, אבל אי אפשר להעליב את הטרינסאים...

20 דקות מטרינס ואנחנו בעיירה היפיפייה גשניץ שהיא קצה העמק. אנחנו בוחרים מסלול הליכה לכיוון Laponesalm (****) -; מסלול מקסים שמטפס בצמוד לנחל שוצף בתוך יערות ובין כרי אחו מלאים מפלונים ופריחה מדהימה.
 סה"כ שעתיים הליכה נעימה ולא קשה -; אפשר לבצע את המסלול גם על דרך סלולה ונוחה ואז הוא מתקצר עוד ונהיה כמעט הליכת כביש נוחה.

במהלך המסלול, השמיים מתבהרים כמעט לחלוטין, והשמש, שדפקה נפקדות במשך כמה ימים, ממש קופחת!! כנראה גם היא מבינה שהיא לא הולכת להשאר איתנו לאורך זמן וכדאי לה לגשת ישר לעניינים בלי משחק מקדים...

בסיום המסלול, אנחנו מזמינים קפה ועוגה בבית הקפה של גשניץ היפיפייה ומגלים שהשמיים שוב אפורים והגשם חזר...
 ברכב, דרומה על כביש B182, הטיפטוף הפך לגשם זלעפות. באופק אנחנו רואים שמיים כחולים, ושמש, ואז יוצאת קשת מרהיבה ומושלמת.

היעד המתוכנן הבא הוא אגם obernbergersee -; שנמצא קרוב למעבר ברנר, ממש לפני המעבר לאיטליה. אנחנו מחליטים לוותר. נראה לנו קצת דבילי לצעוד לאגם בגשם כזה. אבל קצת לפני היישוב obernberger, שוב נפסק הגשם, השמיים מתבהרים והשמש יוצאת.

מחנים ביישוב, וחצי שעת הליכה מובילה אותנו לאגם obernbergersee (****) שהוא אחד האגמים היפים שראינו באוסטריה.


קצת אחרי האגם חוצים את הגבול לאיטליה. ככה אומר לנו שלט לצד הכביש, וגם הג'י.פי.אס, שכהרגלו נאלם חסר אונים כל פעם שחוצים ממדינה למדינה.
ממש על הגבול יש קניון ענק, למי שבעניין. אדיס כמובן בעניין, אבל אנחנו יותר בעניין של לאכול אז ממשיכים לכיוון ויפיטנו.

עוצרים בעיירה vipiteno (****) לשוטטות קצרה וארוחת ערב. אין לחץ, המלון אמור להיות במרחק של פחות מעשר דקות נהיגה.

ויפיטנו היא עוד עיירה מקסימה, בינתיים השמיים שוב התבהרו, והמדרחוב שוקק בהמוני תיירים. אנחנו מזמינים פסטה במסעדה על המדרחה תחת כיפת השמיים.
 ואני פוצח בנאום נלהב על זה ש-'עברנו מאוסטריה הגשומה לאיטליה שטופת השמש ושאיטליה היא בעצם מדינה ים-תיכונית-עם-קיץ-כמו-בישראל-כמעט ולכן לפחות עד מחר בצהריים כשנחצה את מעבר טימסליוך חזרה לאוסטריה, אין לנו שום סיכוי לגשם, הרי לעננים אסור לחצות את המרחב האוירי של איטליה וחובה עליהם להשאר באוסטריה ולהמטיר שם את תכולתם'...

בשניה שאני גומר את הנאום הארוך הזה מתחדש המבול (זה לא יאומן איך בדקות שמיים בהירים פה הופכים לשבר ענן) וכל המדרחוב השוקק מתרוקן לתוך בתי הקפה והחנויות...

נפרדים מויפיטנו ונוסעים למלון שפרדהוף ברסינס - אחד הימים המקסימים בטיול מגיע לסופו

 אגם אחרון לסיום חלק א':

לחלק השני: