טסנו מישראל בחברת רינאייר בחודש מאי 2022, התוכנית הייתה לקחת רכב בשדה התעופה מיד עם הגעתנו ולצאת לטיול רכוב של שבועיים,

במסגרת ההכנות לטיול נעזרנו בשני ספרים שרכשנו (העולם, ובולגריה של ליאון אברהמי) שני הספרים מאד שטחיים לטעמי ואינם נותנים ולא קצה קצהו של המידע הנדרש לארגון טיול שכזה ולכן נעזרנו בכל המידע שניתן להשיג ברשת ובכלל זה ברשתות החברתיות (פייסבוק ווואצאפ)

לקראת נסיעתנו סגרנו על תוכנית גלישה באמצעות חברה ישראלית בארץ ובמסגרת זו קיבלנו גם גלישה של 15 ג'גה וגם גלישה חופשית ללא מגבלות בוואצאפ, וויז ועוד תוכנות, הגלישה החופשית בוויז מאד מסייעת לטיול עצמאי שכזה.

בולגריה מדינה שטרם עברה את הלם המעבר בין השלטון הקומוניסטי מאחורי מסך הברזל למדינה מערבית מתקדמת, ואת זה ניתן לראות בתשתיות הרעועות שלה הן בכבישים המטולאים והן בבתים המוזנחים בכפרים וגם בערים. בהמשך אסקור עוד מאפיינים שהתרשמנו מהם במדינה

כאמור הגענו בשעות הצהרים לסופיה הבירה, לקחנו את הרכב משדה התעופה ושמנו את פעמינו לכיוון העיר מונטנה (Montana) המקום שתכננו לסוף היום הראשון, בדרך עברנו דרך העירה ברקוביצה (Berkovitsa), שם ניסינו למצוא זכר לעבר היהודי המפואר שלה אבל התקשינו בכך ולכן הסתפקנו בעצירה במרכז העיירה, טיילנו מעט, רכשנו קצת פרודוקטים לארוחת הערב והמשכנו ליעד הסופי – העיר מונטנה.

הזמנו שם מלון שנמצא בסמוך לאגם הגדול שיש בה, התמקמנו ונסענו למרכז העיירה, קראנו שיש שם שדירה יפה עם מזרקות ואכן בקלות יחסית הגענו לשם, הסתובבנו שם כשעה, התרשמנו מהבתים המוזנחים המקיפים את השדרה וחזרנו למלון.

ביום השני לטיול יצאנו מהעיר מונטנה כשהיעד הסופי ליום זה הייתה העיר וראצה (Vratza)

אחרי כ-70 ק"מ הגענו ל- בלוגראדצ'יק Belogradchik)) בבלוגראדצ'יק וסביבתה רצינו לראות את תצורות הסלעים המיוחדות האופייניות לאזור הזה ואכן כבר בסמוך לעיירה ניתן להתרשם מגודלם, צורותיהם וצבעם האדום הייחודי.

כשמגיעים לעיירה נפגשים עם הכיכר המרכזית ממנה יש אפשרות לרדת בשביל ולטייל בין הסלעים המיוחדים הללו.

היעד הבא בעיירה זו היה המבצר, ניסיתי למצוא אותו בגוגל מפות ובוויז ולא קיבלתי שום אזכור למבצר הזה, אבל תמונה שראיתי של המבצר, חיזקה אצלי את התחושה שלשם חייבים להגיע, שאלנו ובררנו, ואכן הגענו למדרגות שעלו לכיוון חומה שהייתה על ההר בין הסלעים המיוחדים. השלט לפני המדרגות הסביר שיש למעלה מוזיאון טבע, אבל ההסבר שקיבלנו הוא ששם המבצר שחיפשנו, אז טיפסנו את כל המדרגות הרבות למעלה ולבסוף הגענו לשער בכניסה למבצר (בדיעבד הבנו שניתן להגיע עד השער ברכב ומה שכותב גוגל הוא הכוונה לכניסה זו) המבצר נקרא גם בשם קָאלֵטוֹ Калето שמקורו במילה טורקית למושג מצודה.

שילמנו 6 לבה לכרטיס (המטבע הבולגרי ששוויו כ-1.91 שקל ל-1 לבה) ונכנסנו למבצר, למעשה מדובר במבצר שיש לו שערים וחומות שנעזרים בסלעים המיוחדים והשילוב הזה נותן תמונה מרהיבה – לא לוותר!!

כדי להגיע למרומי המבצר צריך לטפס עוד כמה עשרות מדרגות כדי להגיע לפסגה משם רואים הן את העיירה בתוך סבך היער והן את הסלעים המיוחדים שנמצאים שם.

חזרנו לרכב כשפעמינו למערת מגורה (magura) שלפי מה שקראנו זו אחת המערות הגדולות והיפות בבולגריה שמציעה אוסף גדול של תצורות גאולוגיות וציורים מתקופת האדם הקדמון, בשביל מערה זו כך התרשמנו, היה כדאי לנסוע עוד 20 ק"מ.

כשהגענו לשם לחניה (שעולה 2.4 לבה) זרזו אותנו לעלות במדרגות ולהגיע במהרה לכניסה כדי להספיק לסיור של שעה 2 ואכן הזדרזנו והגענו לכניסה בזמן ושם התבשרנו שהאולם עם הציורים הפרהיסטוריים, סגור, חבל ראשון במסכת של אכזבות. המחיר לכניסה 12 לבה לאדם, נכנסנו עם "מדריך" שכל תפקידו היה ללכת בסבך המדרגות והשבילים במערה הארוכה הזו, מילה הוא לא הוציא. המערה אמנם עצומה אבל דלה מאד כמערת נטיפים (אין בכלל מה להשוות למערה שלנו ליד בית שמש), בקיצור עלינו וירדנו כ-30 דקות ויצאנו מפתח אחר, בחוץ עמדו קרוניות שאמורות היו להחזיר אותנו לכניסה והחניה, אולם לא היו נהגים אז הלכנו ברגל כ-25 דקות עד שהגענו.

בקיצור – תעשו טובה לעצמכם ותמנעו מלהגיע לשם, בולגריה מלאה במערות וזו אולי מלאה בסופרלטיביים אבל מיותרת לחלוטין.

מערה נוספת שנסענו אליה אחרי מגורה הייתה Venetsa Cave שוב מערת נטיפים, נסענו כ-40 ק"מ אליה, שילמנו 6 לבה לאדם ונכנסנו עם מדריכה שגם היא הייתה אמורה לשמש כמורה דרך מפני שלא ידעה מילה באנגלית.

גם על זו קראנו הרבה סופרלטיביים, נכון שיש בה אוסף מרשים של נטיפים וזקיפים, מוארים באורות צבעוניים אבל היא לא מרשימה במיוחד וראינו מערות רבות מרשימות ממנה, הכניסה אליה לא מיועדת לאנשים עם חוט שדרה או גבוהים מהממוצע, צריך להתפתל במדרגות בין הסלעים אך בהמשך ההליכה סבירה.

סיימנו עם המערה אחרי כחצי שעה, ושמנו פעמינו בכיוון העיר וראצה Vratza מרחק של 105 ק"מ, למלון, שם סיימנו את היום השני.

את היום השלישי התחלנו ביעד שנקרא  נקיק וראצטה (Vratsata pass), כדי להגיע אליו היינו צריכים לחזור מס' ק"מ, בהמשך תכננו להגיע למפל שנמצא בקרבת מקום (Skaklya Waterfall)

נקיק וראצטה הוא למעשה כביש העובר בערוץ נחל לבה בין מצוקים גבוהים, המראה מרשים למדי אבל בנסיעה, החוויה מסתיימת כהרף עין.

היעד השני היה מפל סקקליה, מתמונות שראינו, התרשמנו שמדובר במפל מרשים ועל כן ניסינו להגיע אליו אולם התברר לנו שאפשר להגיע עם הרכב עד נקודה רחוקה מהמפל ומשם צריך להמשיך רגלית כשעתיים לפחות ולנו לא היה את הזמן לכך אז ויתרנו ונצמדנו ליעדי היום השלישי לטיול.

נסיעה של כ-140 ק"מ (כשעתיים וחצי בדרכים שחלקם משובש למדי) הביאה אותנו לעיירה קופריבשטיצה (Koprivshtitsa), העיירה המרשימה ביותר שראינו עד כה בבולגריה, גם הספרים והכתבות על העיירה, מלאים סופרלטיביים על עיירה שעברה שימור, עיירת תיירות מרשימה עם רחובות אבן ובתים מיוחדים ששופצו ברוח התחיה הבולגרית, אולם כשאנחנו הגענו לשם היינו בין האורחים הבודדים שטיילו בה, ועל כן מרבית החנויות היו סגורות, אנו הסתפקנו בסיור שעשינו בה, ועזבנו עם טעם של עוד.

היעד הבא הייתה העיר טרויאן, מרחק של כ-88 ק"מ מקופריבשטיצה שם תכננו להגיע למלון שהזמנו מראש, בדרך טיפסנו בדרך עקלקלה כדי להגיע למעבר ההרים Beklemeto Pass, מעבר הרים בגובה 1.520 מטר, היה מי שהגדיר את הדרך למעלה כלא מיועדת לחלשי ריאות, לב או רגליים, הדרך מצריכה ערנות רבה בפיתולים הרבים, כשממול צצות להן מכוניות שמקצרות באמצעות כניסה לנתיב שלך.

בדרך למעבר ההרים ראינו משטחי שלג שטרם נמסו, על מעבר ההרים יש אנדרטה לזכר קרב מ-1878, מהחניה צריך לעלות כ-400 מ' לאנדרטה כדי ליהנות מהנוף. ממעבר ההרים ירדנו לכיוון טרויאן והגענו למלון שהזמנו, בערב יצאנו לתור את מה שקרוי פה מרכז העיר, כבר בשעה 20:00 רוב החנויות היו סגורות ואווירת נמנום השתררה על העיר, את המשך ההיכרות עם העיר נעשה מחר.

קמנו ביום שבת ליום הרביעי בטיול והיעד הסופי שלנו היא העיר רוס הנמצאת על שפת הדנובה בגבול עם רומניה.

את היום התחלנו בנסיעה של כ-12 ק"מ לעיירה אורשק (Oreshak) שבדרומה יש מנזר מפורסם מנזר טרויאן (Troyanski manastir), המנזר השלישי בגודלו בבולגריה, זהו המפגש הראשון שלנו עם מנזר במדינה זו, ובהמשך הטיול מחכים לנו מנזרים נוספים, כמו מערות רבות הנמצאות כאן, יש גם מנזרים רבים.

לפני הכניסה למתחם יש צורך לשלם עבור חניה (3 לבה), הכניסה למנזר אינה עולה כסף, נכנסנו למתחם ונדהמנו מיופיו של המנזר, יש במתחם מס' מבנים חלקם בנויים מאבן וחלקם מעץ, חלקם מקושטים בציורי קיר , נכנסנו לכנסייה שבמתחם, כמו מרבית הכנסיות האורטודוקסיות אין פינה שאינה מקושטת בתמונות וציורי קיר, הסתובבנו במתחם כשעה ויצאנו למתחם החנויות שנמצא בכניסה ומשם שמנו פעמינו לעיירה Debnevo מרחק של כ-15 ק"מ מאורשק.

בעיירה זו כפי שקראנו ישנן כובסות הנעזרות בסכר על הנהר ליד גשר העץ, חוויה שרצינו לראות, נכנסנו לעיירה חיפשנו את גשר העץ ורק לאחר שנעזרתי בתרגום של גוגל הפנו אותי למקום.

גשר העץ הוא גשר רעוע שמן הסתם היו לו ימים יפים יותר, את הסכר ראינו אבל כובסות לא היו שם, יתכן שיש להם לוח זמנים שונה משלנו ויתכן שהקדמה ביטלה את הצורך בעבודתן המסורתית.

היעד הבא היה קניון אמן (Emen canyon), נסיעה של כ-45 ק"מ לתוככי הכפר אמן, הביא אותנו למגרש החניה לפני תחילת המסלול. אני מציע לכל מי שמעוניין להגיע לשם להיעזר בשם "Eco road" או Eco way "canyon of Emen" בתוכנת הניווט שלו, הוויז הוביל אותנו לגשר עץ חדש שלאחריו מתחילה הצעידה לעבר היעד הסופי  והוא המפל שנופל לבריכה גדולה בין הסלעים.

הדרך לשם ארכה כ-45 דקות וכללה טיפוס מפרך במקצת בין הסלעים, יש שילוט לא רע שמאפשר לבחור את השביל הנכון כדי להגיע ליעד, בסה"כ זו חוויה לא קלה לבני גילנו, אבל מהנה ומפצה למדי. חזרנו לרכב שחיכה לנו בחניה לפני גשר העץ, משם התכוונו להגיע לעיר רוס לבית המלון שהזמנו, בדרך תכננו לעבור דרך העיירה ביאלה (Byala) כדי לראות את גשר קוליו פיצ'טו, אולם בגלל חוסר קליטה, נאלצנו לוותר על השימוש בוויז והחלטנו שאין אלו הנסיבות המתאימות להתפתל בין עיירות ונסענו ישירות לרוס.

רוס עיר של ממש, כאמור שוכנת ליד נהר הדנובה העצום, התארגנו במלון ויצאנו לטייל בעיר, הגענו למדרחוב ומשם המשכנו לכיכר החירות, אכלנו בדרך וחזרנו למלון לתכנן את היום למחרת.

היום למחרת, הוא היום החמישי לטיול יצאנו מרוס ומנופי נהר הדנובה ליום מיוחד של מנזרים וכנסיות, התחלנו בנסיעה של כ-19 ק"מ למנזר הסלע Basarbovo Monastery)) זו לא הפעם הראשונה שאנו מגיעים למנזרים כאלו הבנויים בתוך הסלע ומתאימים אותו לצרכיהם, אולם בכל פעם זה מעורר השתאות מחדש, לחשוב על הבנייה בתוך הסלע במקום נידח ובטכנולוגיה שלפני מאות שנים זה בלתי יאומן.

גם המנזר הזה היה מיוחד עם המבנים והחצר המטופחת, מחיר כניסה 4 לבה לאדם.

הכנסייה הבאה שהגענו אליה היא כנסיית איבאנובו  Churches Ivanovo Rock)) מגיעים למגרש החניה ורואים את המרפסת של מה שהיה בעבר כנסייה, משקיפה ממרומי הסלע, לשם צריך להגיע בשביל משולב במדרגות, עלייה של כ-12 דקות, הגענו לחדרי הכנסייה ושם חיכה לנו אדם שדרש מחיר כניסה 5 לבה, די היססתי אם מדובר בנוכל והחלטתי להמשיך לטפס לפסגה, שם הצלחתי בעזרת התרגום של גוגל לשאול לגביו של ה"כרטיסן" ונאמר לי שהוא אכן נמצא במקום בדין, חזרנו לכנסיה, שילמנו ונכנסנו, שני חדרים בסלע, לאחד מהם יש מרפסת ועל הקירות ציורים מהברית החדשה, הכנסייה כבר אינה מתפקדת ככנסייה אבל מרשימה למדי.

כשירדנו, נגשנו למוכר שמייצר תמונות וחפצים מעץ ורכשנו ממנו תמונה מגולפת, מזכרת מהמקום היפה הזה.

 יצאנו משם שפנינו לעיר ארבנסי (Arbanasi), מרבית הכפרים וגם הערים שביקרנו בהם בטיול עד כה אופיינו בהזנחה של התשתיות והבתים, הכבישים ודרכי הגישה ישנים ומוזנחים כך גם הבתים וניכר עליהם שתיירות היא עדיין לא גורם מפתח משמעותי בכלכלתן.

הכפר הראשון שחרג מהגדרות אלו היה הכפר קופריבשטיצה שבו ביקרנו ביום השלישי לטיול, ארבנסי היה הכפר השני, נכנסנו אליו וראינו כפר משופץ, בתים מטופחים ותחושה שהגענו למקום אחר ושונה ממה שראינו עד כה.

חיפשנו ומצאנו את מתחם המנזר שנמצא בעיירה, "כנסיית לידת ישו" (Church of the Nativity), , הכנסייה אינה משמשת עוד ככנסייה פעילה אלא כמוזיאון המשמר את ציורי הקיר המדהימים שיש בה, כמו במרבית הכנסיות האורטודוקסיות, גם זו לא משאירה פינה שאין בה ציור קיר כולל התקרות, לשאלתנו מדוע היא הפסיקה לשמש ככנסייה, הסבירה לנו העובדת במקום שפיח הנרות גרם לנזקים לציורים ועל כן ומתוך כוונה לשמר את ציורי הקיר, ביטלו את התפילה במקום.

מארבנסי שמנו פעמינו ל-וליקו טרנובו, Veliko Tarnovo)), שם הזמנו מלון, בערב סיירנו בעיר היפה הזו, אולי היפה בערים שראינו עד כה בבולגריה, שילוב של בתים מטופחים, טופוגרפיה מיוחדת של גבעות ונוף ירוק העוטף את העיר.

את היום השישי לטיול התחלנו בנסיעה לכיוון מנזר דריאנובו (Dryanovo) הנמצא במרחק של 23 ק"מ מנקודת המוצא שלנו – העיר וליקו טרנובו.

הדרך לשם בהחלט סבירה בהשוואה למה שהורגלנו בהתחלת הטיול באזור הצפון מערבי של בולגריה. הגענו למגרש החניה ונדרשנו לשלם עבור החניה – 1 לבה, הכניסה למנזר אינה עולה.

המתחם של המנזר מדהים ביופיו, שוב השילוב של מצוקי סלע עצומים ומבנים הנצבים למרגלותיהם, יש שם כמובן כנסיה יפה והמקום מאד מצטופח כולל גן חיות קטן להנאת המבקרים, בחוץ בחניה יש דוכנים רבים עם ציורים, חפצי עץ  וצעצועים, רכשנו שם בקבוק מצוייר והמשכנו לפי התכנית לכפר בוזנטסי (Bojentsi), כפר משומר שלפי מה שנכתב עליו, הוא העיר הצרה והארוכה ביותר בבולגריה, למעשה מדובר בכפר קטן ביער עם מעט בתים ומרכזון קטן, כדי להגיע השתמשנו בתוכנת הוויז שלפני הכניסה לכפר, הסיטה אותנו שמאלה לדרך חתחתים שבה המשכנו גם בכפר עד שהגענו למרכזון שבו, זו הייתה הדרך הקשה, המסוכנת והמתישה ביותר שנסעתי בה, לא הבנתי איזה טירוף אחז בתוכנת הניווט ומדוע הורידה אותי מדרך המלך המצוינת,

אחרי שסיימנו את הסיור בכפר ועמדנו לצאת, הגענו למחסום שבו נדרשנו להכניס את הכרטיס שכביכול קיבלנו בכניסה, אבל הגב' הנחמדה הבינה שכנראה אנחנו עוד קורבן למערכת הניווט וריחמה עלינו, כנראה שגם שיקולי עלות נכנסים בפרמטרים של הוויז.

מהכפר המשומר נסענו לכפר האוטונוגרפי Etarat כפר שאמור להציג את החיים  בתקופות עברו, את אמצעי המחיה והעבודות, ואת המנהגים, התרבות והאומנות הבולגרית.

כניסה למתחם עולה 5 לבה, יש גם תשלום של 1 לבה לחניה, נכנסנו למקום המטופח הזה, יחד איתנו היו מבקרים רבים, מראה די נדיר ממה שהתרשמנו במקומות אחרים בטיול זה.

הובאו ונבנו במקום בתי מלאכה בסגנון עבר, טחנות קמח ומכשור שחלקו משוחזר וחלקו מקורי מהעבר, היינו במקום כשעה וחצי, מרשים ומומלץ.

משם פנינו היו מיועדות לפלובדיב (Plodiv), זו תחנתנו האחרונה ליום זה, בדרך תכננו לעבור דרך האנדרטה (Monument to Freedom) לזכר מאות אלפי החללים הרוסים שנפלו בקרבות עם העותמנים על עצמאותה של בולגריה.

האנדרטה נמצאת על פסגת מעבר הרים (Stoletov peak‏) ומהכביש מגיעים אליה בעליה של 890 מדרגות, אנחנו כמעט החלטנו לוותר על התענוג הזה, אבל שמנו לב שהכביש ממשיך משם בעליה והחלטנו לנסוע עימו ואכן הגענו לחניה הקרובה לאנדרטה, משם יש עוד כ-140 מדרגות.

מונומנט נוסף לזכר החללים הרוסים במלחמה זו היא הכנסייה הרוסית הנמצאת בפאתי העיר Shipka, הכנסייה בולטת עם כיפות הבצל המוזהבות שלה, היא ממוקמת במקום קסום בלב היער, משם עוד כ-100 ק"מ ואנחנו בעיר השנייה בגודלה בבולגריה – פלודיב, אחרי שהתמקמנו במלון, הלכנו רגלית לעיר העתיקה שנמצאת במרחק לא רב מהמלון, סימנו לעצמנו מבעוד מועד את האתרים שברצוננו לראות בה, מחר נשלים את הסיור ונמשיך בדרכנו על פי התכנון.

קמנו ליום השביעי לטיול כשפנינו דרומה, היעד הראשון שלנו הייתה מצודת אסן (Assen's Fortress), כשבדרך החלטנו לעבור דרך העיר  אסנובגראד Asenovgrad)) העיר השנייה בגודלה במחוז, הגענו אליה ניסינו למצוא מדוע ראינו חוות דעת הממליצה לעבור דרכה, לא מצאנו סיבה להמשיך ולחפש ונסענו למצודה מרחק של כ- 5 ק"מ מהעיר.

הסיפור על תולדות המצודה והסיבות להקמתה ארוך ומתחיל לפני הספירה מיקומו של המבצר על אם הדרך מאסנובגרד לכיוון סמוליאן המבצר נמצא על מצוק גבוה ומיקומו יחד עם הבנייה המסיבית שלו הפכו אותו לגורם משמעותי בשליטה על האזור, כיום נשאר שם רק זכר לחומות האבות שהיו בו והמבנה היחיד שנשאר, בולט מעל הצוק, זו הכנסייה היפה, כדי להגיע למבצר והכנסייה, צריך לרדת רגלית מהחניה בפסגת ההר, שילוב של מדרגות ושביל אבנים, הכניסה עולה 2 לבה לאדם.

מהמבצר/מצודה, המשכנו למנזר באצ'קבו (Bachkovski manastir) מרחק של כ-10 ק"מ מהמבצר. המנזר הוא מהגדולים והוותיקים בבולגריה וכמו שראינו עד כה, כל מנזר מבטיח חוויה מיוחדת בעיצוב והאווירה שבו, הגענו לחניה, המקום שקק במבקרים כולל תלמידי בית ספר, ליד החניה התחתונה (בדיעבד התברר לנו שיש גם חניה עליונה ליד המנזר) ראינו מפל מרשים היורד לבריכת מים, הרבה דוכנים פזורים שם, כמעט כולם מציעים סחורה דומה. התחלנו לעלות רגלית לכיוון המנזר (בערך כ-300 מ' בעליה לא קשה), הגענו ונכנסנו לשטח המנזר וכמו שצפינו אכן חוויה מיוחדת, הקירות מצוירים גם בחוץ וגם בכנסיה המפוארת, חצר מטופחת מבנים מיוחדים, מרשים ומיוחד.

היעד הבא – הגשרים המופלאים, נסיעה לא קלה של 16 ק"מ שארכה למעלה מחצי שעה בדרך מדהימה ביופיה ובעליה על כביש משובש למדי (בעיקר חלקו השני) הגשרים המופלאים או בשמם בוויז The Wonderful bridges , הם תופעת טבע  שנוצרה עקב פעילות הנהר העובר במקום, ההשערה אומרת שבעבר הייתה שם מערה שחלקה קרס כתוצאה מרעידת אדמה ונוצר מאין גשר שיש אדיר מימדים.

מגיעים לחניה ליד בקתת Chudnite Mostove, משם ניתן לעלות לנקודת תצפית על שני הגשרים (מימין למשרד המידע שסגור כנראה רוב הזמן), או לרדת למרגלות הגשרים מדרך שמתחילה בין הדוכנים משמאל למשרד, הירידה בשביל מסודר, פוגשים בדרך מסעדה וממשיכים בעליה לכיוון הגדר הירוקה, מיד בתחילת העלייה יש ירידה ימינה לכיוון הגשר הגדול, זו נקודת התצפית העדיפה לדעתי, הדרך אינה קשה, אם רוצים אפשר לחזור ולהמשיך את הטיפוס לאורך הגדר הירוקה כמה מטרים לנקודת תצפית נוספת.

היעד האחרון ליום זה היא העיר הדרומית סמוליאן (smolyan), שם הזמנו מלון לסיום היום, בדרך חלפנו על שתי ערי סקי: Chepelare, pamporovo אולם התקופה אינה תקופת סקי (חודש מאי) ואין להן באמת מה לחדש לנו (חוץ ממגדל הטלביזיה הממוקם בפסגת Snezhanka בגובה 150 מ' וכולל מרפסת תצפית אולם בשעה שעברנו שם כבר היה סגור לפי הכתובים),

לסמוליאן הגענו לפנות ערב, התארגנו במלון והלכנו לחפש מקום להשביע את רעבוננו, ישבנו במסעדה והזמנו מהתפריט שלהם (דבר שכשלעצמו אינו חביב עלי ומביא ברוב המקרים לאכזבות), במקום הזה החלטתי שהסתיים הרומן שלי עם הקבב הבולגרי, ועל כך עוד אספר בהמשך.

את היום השמיני של הטיול התחלנו כשפנינו לכיוון קניון המפלים (waterfalls canyon), זהו מסלול טבע ביער בצידי נחל גועש עם הרבה מפלים קטנים וגדולים, את הנחל חוצים מס' גשרי עץ.

אני מוצא לנכון לתאר את הדרך לשם כי המידע מועט וסופרלטיבים נלהבים לא מספיקים כדי לשקול החלטה לגבי ההגעה למקום. 

עבורנו הדרך לשם ארכה דקות מספר (6 ק"מ מהעיר סמוליאן), נוסעים עד שהוויז מודיע חגיגית שהגעת ליעד ואז צריך לשקול מה עושים. אפשרות אחת להתחיל את ההליכה הרגלית והאפשרות השנייה להמשיך בנסיעה אחרי הפניה, למעבה היער בדרך שחלקה כביש משובש וחלקה היה פעם כביש והיום זו דרך חתחתים סלעית. אנחנו החלטנו להמשיך בזהירות ברכב עד שנגיע לדרך שאינה עבירה לרכב כמו שלנו, בכך חסכנו כ-2 ק"מ הליכה מיותרת לפחות.

לבסוף הגענו לרחבה גדולה שכוללת מס' מבנים הרוסים למחצה, רובם מעץ וברכות בטון שכנראה שימשו בעבר כבריכות דגים, יש שם גם מבנה שהיה בעבר (אולי סגור זמנית) בית קפה ותחנת מידע בשם "וילה גלינה" (הגוגל תירגם לי את השם שרשום על המבנה), שם החנינו את הרכב והתחלנו ללכת בשביל מאחורי וילה גלינה, הלכנו כ-15 דקות בעליה קלילה ביער עד שהגענו לרחבה כשמולנו בית, עליו יש שילוט מידע על קניון המפלים.

נכנסנו לחצר הבית (ממש כך) בעל הבית יצא לקראתנו עם מפה וגב' צעירה שהייתה שם, דוברת אנגלית, הסבירה לנו את המשך המסלול (שיוצא מחצר ביתה), היא הסבירה לנו שאחד הגשרים בדרך התמוטט ואנחנו מוגבלים במסלול ההליכה (שבמקור הוא סיבובי)

מהמקום שהיינו ועד למפל הגדול יש הליכה של בין שעתיים לשלוש שעות ביער ובהמשך עוד כמה שעות כדי להשלים את המעגל בנסיבות שניתן לעשות זאת.

הודנו לה ויצאנו לדרך, בתחילה בשביל כשהנחל משמאל למטה, לאחר מכן מגיעים לגובה הנחל ונהנים מזרימה עזה היוצרת גם מפלים קטנים ותצורות טבע מרשימות, ההליכה בשביל מתחלפת להליכה בין הסלעים לסירוגין ודילוג מעל מכשולים, המקום מאד פסטורלי ונזכרנו בקניונים מסודרים שטיילנו בהם באירופה, פה יש מעט מאד התערבות במה שהטבע נתן ולטעמנו, פוטנציאל עצום שאינו מאפשר לרבים לחוות אותו. אחר כשעת הליכה הכוללת חציית שני גשרים, הגענו לנקודה שבה היינו צריכים לעצור ולחשוב על האפשרויות להתקדם, גם השמים המעוננים איימו לקלקל לנו את החוויה והחלטנו שזה הרגע שכדאי להסב לאחור ולחזור לרכב. הליכה של כחצי שעה (הפעם רוב הזמן בירידה) הביאה אותנו לרכב, ומיד כשהגענו החל ברד עז לרדת ואנו ברכנו על מזלנו להגיע בתזמון נפלא שכזה.

בדרך חזרה כשעברנו דרך הבית שבו ראינו את המפה, צילמתי אותה והרי היא לפניכם:


היעד הבא שלנו היה היישוב שירוקה לייק (Shiroka Lâka) עליו קראנו ושמענו הרבה המלצות, 26 ק"מ נסיעה, הסתובבנו מעט ביישוב שנמצא בתוך יער ואינו דומה למה שהורגלנו לראות בכפרים, היישוב מטופח ופסטורלי, עשינו שם הפסקה בבית קפה ומיהרנו להספיק לצאת כדי להגיע למערת השטן     (Devils Throa)

הדרך לשם עוברת בתוך ערוץ טריגארד, הצוקים הגבוהים של הרי השיש מצד אחד והנחל הזורם בצד השני בנוף הירוק, מקנים מראה מקסים ועוד כ-2 ק"מ אנחנו מגיעים למערת השטן והופ.....רכבים עומדים בשיירה בשני צידי הכביש והתנועה עומדת, הלכנו לברר מה פשר העיכוב והתברר שיש עבודות בכביש הצר בין שני מצוקים, לפי מה שהבנתי העבודות יסתיימו רק בסביבות השעה 18:00 והמעבר יהיה חסום עד אז, את המערה להיום הפסדנו ובינתיים גם למלון בטריגארד אנחנו לא יכולים להגיע אז חזרנו מעט לאחור, עצרנו ליד מפל גדול שראינו וחיכינו שהמעבר ייפתח.

אחרי כשעה חזרנו למעבר הסגור, בינתיים הוא נפתח בצורה מאולתרת, הצלחנו להעביר את הרכב ולהמשיך עד לכפר טריגארד, כפר קטן חסר חן, המתבסס  כלכלית על קרבתו למערת לוע השטן ולכן יש פה מלונות ותנועת מבקרים, למחרת נתחיל במערה ונמשיך בתוכנית שתכננו ליום התשיעי לטיול.

התכנון ליום התשיעי של הטיול היה אמור להתחיל עם מערת לוע השטן אותה החמצנו אמש בגלל העבודות בכביש לשם, אולם בערב ראיתי מייל מהמלון שנשלח בבוקר שבו המלון מבשר לנו על העבודות הללו ומודיע לנו שגם למחרת הן ימשכו משעה 8 בבוקר ועד 5 אחה"צ, זה אומר מבחינתנו שצריך לברוח מוקדם בבוקר מטריגארד לפני שהעבודות יחלו וניתקע בכפרון הקטן הזה, זה גם אומר שלמערת לוע השטן לא נוכל להגיע כי היא נפתחת בשעה 10, ואכן קמנו מוקדם, התארגנו, לקחנו את ארוחת הבוקר שביקשנו אמש להכין לנו ויצאנו מהמלון כשפנינו לכיוון מערת יגודינה (Yagodina Cave) מרחק של כ-20 ק"מ, הגענו לשם כשעה לפני פתיחתה וחיכינו בחניה.

הדרך לשם אחת מהדרכים היפות שנסענו בה, לא רק בבולגריה אלא בכלל, המשך לערוץ טריגארד המדהים עם הנהר הזורם מהצד האחד והצוקים המיוערים בצד השני, עצרתי מס' פעמים כדי לצלם את המראות המדהימים עד שהגענו לחניה ליד המערה.

הכללים שלהם במערה שכל שעה עגולה יש סיור עם מוביל (לא מדריך), הסיור נמשך 45 דקות ועולה 10 לבה לאדם, היות ובשעה היעודה לפתיחתה, היינו רק אנחנו שנינו, והמינימום לסיור הוא 3 מבקרים, שילמנו עבור מבקר וירטואלי נוסף ונכנסנו למערה, התרשמות: מערה גדולה יש בה סוגי סלעים מעניינים יש גם זקיפים ונטיפים אבל המרשים ביותר זה גודלה, 45 דקות של הליכה בתוכה, היא לא מערת הנטיפים היפה ביותר שראיתי גם לא המרשימה ביותר בהרכבה אבל בהחלט ראויה לביקור.

היעד הבא היה עין הנשר (Eagle Eye), ניתן לראות אותו מחניון המערה על פסגת הר בגובה של כ-1,550 מ', העלייה לשם רק עם ג'יפים ונהגים מיומנים, שמחכים ליד פתח מערת יגודינה, ג'יפ מכיל עד 6 נוסעים ועולה 80 לבה היות ולא היו 6 נוסעים, גם לא 4, סיכמנו עם הנהג שנשלם 60 לבה ונעלה רק שנינו.

העלייה לעין הנשר מאתגרת, מאתגרת מאד, הדרך אינה סלולה כדרך וזרועה בהרבה סלעים ובוץ מהגשם של אמש, הנסיעה קופצנית ומחייבת הרבה סבלנות, כוח ולב חזק, הנהגים מיומנים ומצליחים לצלוח את כל האתגרים בדרך, הנסיעה לכל צד אורכת כ-45 דקות, למעלה מקבלים נוף מגובה רב על כל הסביבה ומרפסת הבולטת לתהום. בהחלט אתגר מעניין ואתר חובה באזור. אחרי שחזרנו והתאוששנו, המשכנו בתוכנית והיעד הבא היה הסכר ליד העיר דוספט (Dospat), הוויז לא הבין על איזה סכר אנחנו מדברים אבל בסופו של דבר הגענו לנקודת תצפית על הסכר, מיותר לחלוטין, הסכר אמנם ארוך אבל אינו סכר מתרומם אלא סוללת אבנים שחוסמת את מעבר המים, לא ניתן להתקרב אליו, וודאי לא לנסוע עליו, בקיצור מיותר.

היעד הבא היה הכפר דולאן (Dolen) שמוגדר ככפר אתני עם בתי עץ משומרים, נכנסנו לכפר והתחלנו בחיפוש אחר האתניות המקומית, על פניו זה היה כמו עוד כפר, אבל בחיפושינו ראינו משהו שתואם להגדרה באזור העמק למטה, נסענו לשם, (כרגיל בדרך לא דרך) החנינו את הרכב וסיירנו במקום, היו כמה בתים שניכר שעברו שיחזור ושימור, שילוט כמעט ולא היה, הכוונה גם כן לא, התרשמנו ממה שראינו והמשכנו ליעד האחרון ליום זה, העיר בנסקו, עיר סקי ידועה שגדולתה בימי החורף המושלגים, יש בה הרבה מלונות וחדרים פנויים לתקופה זו, הזמנו מלון יפה הכולל SPA ויצאנו לתור את העיר העתיקה, מהיפות שראינו עד כה בבולגריה, זה לא שהיא שוקקת חיים מעבר לשעה 20:00 אבל עיר יפה ומושקעת על רקע ההרים המושלגים. אחרי הסיור בעיר העתיקה חזרנו למלון כדי להכין את היום הבא שלאחריו נגיע למס' ימים לעיר הבירה סופיה.

את היום העשירי התחלנו בנסיעה של 69 ק"מ לעיירה Stob שלידה יש תופעת טבע הנקראת הפירמידות של סטוב (Stob Earth Pyramids), אלו סלעים מחודדים בגוונים של אדום שעל חלקם יש מאין כיפה.

לא היה מידע רב לגבי תופעת הטבע הזו ולא היינו בטוחים שאנו יודעים מה מצפה לנו, הדרך עד לכפר הייתה סבירה בהחלט ומהכפר לחניון של האתר, הדרך הייתה כמו בכפרים בבולגריה, שום סיממן שהדרך מובילה לחניה לאתר תיירות, כמו בהרבה אתרים אחרים שהיינו בהם.

הגענו לחניה והופתענו, חניה מושקעת עם ביתן מידע ומכירת כרטיסים (2 לבה לאדם), שילמנו ויצאנו לדרך, חצי שעה היא אמרה לנו, בפועל אלו היו 50 דקות של עליה די מפרכת ומאתגרת, עולים ועולים לפסגת ההר, רק שם או מעט לפני הפסגה, ניתן לראות את התופעה המרשימה הזו, הופתענו מאד מהשילוט הרב בדרך, מהספסלים הרבים למנוחת העולים, ואפילו שולחנות היו שם, אתר מושקע שלא אופייני כל כך לאתרים אחרים במדינה, הגענו למעלה, התרשמנו, צילמנו וירדנו, כ-25 דקות ירידה לחניון.

משם 27 ק"מ בטבע כשנחל והרים מיוערים מקיפים אותנו למנזר רילה     Rilski manastir)), המנזר הגדול ביותר ואחד מהאתרים המבוקשים בבולגריה.

המנזר המפואר והגדול הזה שוכן בהרי רילה בעמק סמוך לנהר רילסקה, הוא הוקם במאה ה-10 ועבר תלאות של כיבוש ושרפה ובניה מחדש,

המנזר ממוקם בגובה 1,147 מטרים מעל פני הים במרכזו של יער סבוך, הגענו אליו, שילמנו דמי חניה של 5 לבה ונכנסנו למתחם העצום, החצר המרכזית מוקפת במבנים בגובה של 3 קומות (+קומת קרקע), הכנסייה עצומה ומדהימה ביופייה.

היינו שם למעלה משעה מתבוננים, מצלמים (בכנסיה אסור) ומתפעלים, ועזבנו ליעד הבא לפני שנשים פעמינו למלון.

היעד – מפל גוריצ'ה (Goritsa waterfall) הנמצא ליד הכפר אובצ'רטסי-ovchartsi) ), הוויז הוביל אותנו סמוך למדרגות המובילות לשביל המוביל לדרך שמגיעה למפל, כרבע שעה הליכה בין עצי האורן כשלצדנו זורם ברעש רב נהר ה-"סוריצה" , הגענו למפל המרשים הנופל מגובה של כ-30 מ' וממשיך לעוד מפל קטן יותר הנחבא בין הצמחייה מסביבו. שווה את המאמץ ומומלץ.

חזרנו לרכב לנסיעה של כ-45 ק"מ לעיירה ברובץ, עיירת סקי מפורסמת שגדולתה כמובן בימי החורף המושלגים, יש בעיירה עשרות מלונות יפים ומרשימים שנותנים לה תדמית ייחודית שונה המותאמת לגולשים המציפים אותה בחורף, בתקופה זו שהגענו אליה, לא היו בה תיירים רבים וחלק מהמלונות היו סגורים, אנחנו הזמנו מלון נפלא, מפנק ויפה הממוקם בתוך היער 4 כוכבים בציון גבוה במחיר מגוחך.

הסתובבנו מעט במרכז שלה, הרבה חנויות, מסעדות ומזכרות, רובן סגורות כמובן משעה 20:00,

מחר היום האחרון שלנו מחוץ לסופיה, מגיעים לבירה הבולגרית, נפרדים מהרכב שליווה אותנו למעלה מ-10 ימים, עוד מס' ימים בסופיה וחוזרים לישראל, עד אז יש לנו את היום האחד עשרה בטיול.

את היום הזה התחלנו בחיפוש Tourist Information Center נאמר לנו שהמרכז היחיד בעיירה ברובץ, נמצא במלון הגדול רילה, כשהגענו לשם התברר לנו שאנחנו למעשה בין העונות ובתקופה זו ועד אמצע יוני החיים עוברים לניוטרל, אין רכבלים, אתרים מסוימים סוגרים או מצמצמים פעילות וגם ה- Tourist Information Centerאינו פועל.

ויתרנו באין ברירה וחזרנו לתוכנית המקורית שלנו עם השינויים המתבקשים, היעד הראשון היה ארמון ביסטריצה , (Bistritsa), קראנו לא מעט על מה שיש בארמון ששימש את חלק ממלכי בולגריה עד האחרון שבהם.

הוויז הוביל אותנו לפתח הישן של האחוזה אבל הכניסה היום, נמצאת כקילומטר לפני (כשבאים מבורבץ), שילמנו כניסה (5 לבה לאדם) ונכנסנו פנימה, הולכים לאורך השביל בתוך גן מטופח עד שמגיעים לארמון (כ-200 מ' הליכה), בדרך חוצים נהר גועש. חיפשנו את הכניסה עד שמצאנו עובד שסיפר לנו שהאפיזודה שנכנסים לארמון, חלפה מהעולם, למעשה קנינו כרטיסים להיכנס לגן כמו גם לבקר בגלריה בנמצאת מאחורי בית הקפה והכוללת מעט חפצים שנלקחו מהארמון.

בדרך ליעד הבא עברנו בעיר סמוקוב הסמוכה לבורבץ, יש עדויות על קהילה יהודית עשירה שחיה במקום במאה ה-19 ומהעבר היהודי לא נשאר הרבה זולת בית כנסת והבית של אחד מראש הקהילה ומעשירי בולגריה, הוויז דווקא שמע על הסיפור הזה וידע להוביל אותנו בקלות לפאתי העיר ישירות לבית הכנסת, למעשה נעצרנו ליד חומה שמאחוריה עמד מבנה גדול הרוס לחלוטין בתוכו, חשבנו שאכן מדובר בבית הכנסת והצלחנו לחדור לחצר המבנה דרך חרכים בגדר, עמדנו בפתח המבנה וחיפשנו סימנים שאכן מדובר בבית כנסת, מצאנו כאלו רק על התקרה המקושטת, כל השאר היה הרוס, בניסיון לצלם את מיקום ארון הקודש, נכנסתי פנימה למבנה ואז הופעלה מערכת ההזעקה ואנו נמלטנו מהמקום, בדיעבד הבנו שהשער למבנה השני מוביל לביתה של משפחת אריה שבניה בנו גם את בית הכנסת הצמוד לבית המשפחה.

היעד המתוכנן הבא היה מה שנקרא: Lift Simeonovo הרכבל העולה להר ויטושה, אבל אלו כאמור סגורים בעונה זו אז המשכנו לפי התוכנית ונסענו למנזר דרגלווטסי (Dragalevtsi Monastery), מנזר הטובל בירוק באזור פסטורלי, בכלל המנזרים כולם הוקמו עקב רצונם של הנזירים להתרחק מחיי היום יום הם היו בעבר במקומות מבודדים ורגל אדם לא דרכה בהם, כיום הנזירות והחיים המודרניים, משלבים ידיים, המנזרים נגישים למבקרים (תמיד בחינם) והמבקרים מציפים את המקומות הללו בהמוניהם.

אחרי הביקור במנזר לקחנו פסק זמן וירדנו לעיירה Dragalevtsi כדי למצוא מקום להפסקת אוכל, מצאנו מקום שקט, אכלנו, נחנו ויצאנו למימוש המשך התוכנית ביום האחרון שלנו בטיול מחוץ לעיר סופיה.

היעד שרצינו לראות היו הגנים הבוטניים (Botanicheska Gradina) אולם כשהגענו לשם התברר שכבר סגור (אנחנו ביום שבת, לקראת סוף השבוע פה)

החלטנו לנסות ולהגיע לכנסיית בויאנה (Boyana Church), כנסיה שהוקמה במאה העשירית ועברה מאז הרבה תהפוכות ושינויים הכנסייה הוכרזה כאתר מורשת עולמית ע"י אונסקו, המקום משמש כיום כמוזיאון והכניסה עולה 10 לבה לאדם. בדרך כלל צריך להזמין מראש מקום לסיור, אולם מאמצינו לעשות כן לפני יציאתנו, עלו בתוהו אז ניסינו את מזלנו, ואכן בשעה שהגענו לא היו מבקרים רבים ובמהרה הוזמנו לסיור, 10 דקות על השעון, כמה מילים של המדריכה (שלנו ההדרכה הייתה באנגלית), סיור קצר בכנסייה הקטנה     (אורכה כ-19 מטר ורוחבה המרבי הוא תשעה מטרים) ומפנים מקום לבאים בתור.

מהכנסייה נסענו למלון שהזמנו זה מכבר בלב העיר סופיה, הגענו לשם סביב השעה 18:00 מצאנו מקום מצוין ליד המלון פרקנו את כל הציוד שהיה עמנו ברכב באחד עשרה הימים מאז בואנו לבולגריה, עכשיו צריך לקוות שלא יגיע פקח עד השעה 20:00 ואז אנחנו מסודרים עם מקום מצוין לכל סוף השבוע.

התארגנו במלון, הכנו את הרכב להחזרתו ויצאנו בערב לראות את המדרחוב הקרוי ויטושה שנמצא במרחק של 100 מ' מהמלון שלנו.

האמת שלא ראינו בכל הטיול שלנו בבולגריה מדרחוב שכזה, הומה עם אלפי אנשים הצועדים בו, כשמשני צדיו חנויות רבות מכל סוג וצבע, מדרחוב שוקק מלא חיים גם בשעה  22:00 , הלכנו לכל אורכו וחזרנו למלון.

ממחר יש לנו עוד יומיים וחצי בסופיה עם תוכנית מלאה, ביום ג' בערב אנחנו אמורים לחזור בתקווה שאל-על לא תבטל את הטיסה.

המלצות, טיפים והערות שכדאי לדעת למי שמתכנן טיול עצמאי ליעד הזה:

1.    מרבית הכבישים בבולגריה משובשים, במקרה הטוב מדובר בכביש טלאים שמחייב נהיגה זהירה.

2.    יש הרבה מצלמות והרבה ניידות בכבישים, שילוט המהירות המותרת כאילו נועד לאפשר לשוטרים להתפרנס בכבוד, ברוב הכבישים המהירות המותרת משתנה בכל כמה שניות, במעט פעמים הבנתי את ההיגיון בשינוי בהרבה לא היה כל היגיון, כאמור, ציות לתמרורים ונסיעה במהירות המותרת, תחסוך  קנסות ואי נעימויות יקרות

3.    מרבית הבולגרים אינם יודעים את השפה האנגלית ומאד קשה לתקשר עימם, אני נעזרתי בתוכנת התרגום של גוגל במקרים רבים, אולם לשם כך נדרשת גלישה.

4.    ואם בגלישה עסקנן, מפות גוגל והוויז מאד סייעו למימוש התוכנית שתכננו בבית, אמנם הוויז משתגע לפעמים ופעמים רבות הוביל אותנו בדרכים פנימיות משובשות ליעד, לפעמים הכניס אותנו גם לאין כניסה או הוביל אותנו לדרך ללא מוצא אבל בסה"כ התוכנה הואילה לנו מאד.

5.    אין כמעט שולחנות בצדי הדרכים, היו ימים שלא ראינו כלל, היו ימים (בודדים וספורים) שראינו שולחנות פיקניק בכל מס' ק"מ.

6.    אין גם מה שקרוי בכביש המהיר אזורי מנוחה מסודרים, יש אזורים בעיקר למשאיות, אין בהם דבר מעבר לצינור ביוב שמשמש כפח אשפה מלא עד אפס מקום.

7.    הכניסות לאתרים ומחירי החניות בחניונים הן זולות מאד, על פי רוב מס' לבות (לבה ברבים)

8.    כשחשבתי על הצד הקולנרי לפני ההגעה לבולגריה, חשבתי על גבינה בולגרית ובורקס, מהר מאד הבנתי שזה לא זה, הבורקס פה שנקרא "בניצה" הוא מאפה פילו שאמור להיות ממולא בגבינה, בפועל זה בעיקר פילו שמן ומאכזב (הכול עניין של טעם כמובן)

9.    עוד על קולנריה, אכזבה נוספת שלי מהאוכל הבולגרי הוא הקבב שלהם, אולי זה הרכב הבשר שמזכיר יותר בשר עוף או אולי התבלין הבולגרי צ’ובריצה שמוסיפים לתערובת, טעמתי ולא חזרתי לזה.

10. הדרכים שנסענו בהן יפות מאד, מרבית הדרכים הבין עירוניות עוברות בעמקים שמצד אחד עובר נהר ומהצד השני הר מיוער, לא זכור לי מדינה כל כך מיוערת כמו בולגריה, במרבית הדרכים יש מתקן התופס את מימי הפשרת השלגים ומיועד לשתייה, רבים גם ממלאים מכלי מים במקום לקנות מים.

11. התחושה שלי כמעט בכל מקום שהיינו בו ברחבי בולגריה, שהבולגרים פשוט אינם מבינים את פוטנציאל התיירות שיש להם, שפע המים, היערות ויצירות הטבע שלהם, הם בסיס נפלא לפיתוח התיירות, אולם כאן בבולגריה במעט מקומות ניתן לראות השקעה כלשהי באתרים כדי לנצל את מה שהטבע נתן להם, הדרכים כאמור לא מטופלות, האגמים ומאגרי המים הגדולים, לא זוכים לטיפוח, אין כל פעילות סביבם, הערים ברובן מנומנמות משעת ערב מוקדמת, הבולגרים אינם דוברים אנגלית והשילוט לא מתייחס כלל לאלו שאינם דוברים את שפת המקום.

12. יש בבולגריה הרבה מערות והרבה מנזרים, מהמערות לא התרשמתי במיוחד, מערת הנטיפים בבית שמש, יפה ומפותחת יותר, אולם המנזרים זו חוויה מיוחדת שהעין אינם שבעה מלראות.

13. הבולגרים עם נדיב ונחמד, הם תמיד התנדבו לעזור גם עם מגבלת השפה, מומלץ להצטייד כאמור בגלישה כדי להפעיל את תוכנת התרגום של גוגל זה מקל על התקשורת.

14. אנחנו לא אנשי קניות ואיני יכול להמליץ על קניונים ומרכזי קניות, אולם האוכל בבולגריה זול מאד, איך אמרה חברה שהייתה פה, "לא נעים לשלם על ארוחה טובה כל כך מעט כסף".

15. אפרופו מחירים זולים, התקופה שאנו היינו פה (חודש מאי) היא התקופה שבין התקופות, עונת החורף הסתיימה ועונת הקיץ בפתח, יש יתרונות להיות פה בתקופה זו, יש גם חסרונות, מחירי המלונות זולים מאד, התנועה דלילה למדי, אין תורים בכניסות לאטרקציות ואולם בתקופה זו גם חלק מהמלונות והאטרקציות לא פעיל, יתרונות וחסרונות.

16.  לסיכום – בולגריה לא אכזבה, נהפוך הוא, מדינה עם אתרי טבע רבים, תצורות נוף, מנזרים מרשימים ועם נחמד ואדיב, מי שמחפש את זה לא יתאכזב, גם מי שמחפש אתרי סקי לא יתאכזב, המטייל העצמאי כמונו, צריך להתכונן לטיול כמו לכל טיול, אלא שבמקרה זה, עדיין יש מעט חומר כתוב ומסודר, הספרים הקיימים דלים במידע ברובו שטחי, ולכן נעזרים בעיקר באינטרנט ובחוויות כתובות של מי שהיה שם. מומלץ.