22-04-2016 ערב פסח תשע"ו.

עם ישראל בדרכו לחגוג את ליל הסדר ואנחנו חוגגים במטוס בדרך אל טיול של שבעה ימים בגיאורגייה. הנבחרת יצאה בהרכב של שלושה זוגות חברים. ההכנות כללו קריאה של ספר לונלי פלנט בעברית, מפגש הכנה עם דוד חסיד מדריך טיולים גיאורגי שעלה לארץ. טל' 0526219010. הזמנת רכב שכור ומלונות לארבעת הלילות הראשונים. הטיסה הייתה קצרה יחסית. בקושי הספקנו להמריא וכבר מנמיכים לנחיתה בטביליסי.

המטבע של הגיאורגים נקרא לירי ושערו - 0.6 שקלים כלומר 1.66 שקל שווה אחד לירי. החלפנו קצת כסף בשדה התעופה ולקחנו מוניות למלון SALO שהזמנו דרך אתר booking במאה שקל ללילה לחדר ללא ארוחת בוקר. המלון התגלה כגסטהאוס משופר אבל לנו לא היה אכפת. בניגוד למוצג באתר, המלון לא ממש נמצא 200 מטרים ממרכז העיר העתיקה. מילא. בהכוונת פקיד הקבלה, הלבבי הלכנו ברגל למסעדה סמוכה – "בית החינקלי" כדי לחגוג את הנחיתה. על אף השעה המאוחרת, המסעדה שקקה חיים. משפחות וצעירים זללו ורקדו לצלילי מוזיקה מקומית. התפריטים היו בכתב גיאורגי, שמזכיר קצת כתב תיאלנדי. למרבית המזל המלצרית דיברה אנגלית רצוצה ולאחר כמה דקות הגיעו צלחות עמוסות בחינקאלי, חצ'אפורי סלטים טעימים גבינות ובירה.

שבעים ומבושמים, נסענו במונית לעיר העתיקה לצורך הסתובבות רגלית בין סמטאות, מזללות ובתי קפה הומים. בשעת לילה מאוחרת חזרנו במונית למלון.

גיאורגייה נחשבת למדינה בטוחה, שקל לטייל בה בטיול מארגן, עם מדריך ואפילו לבד. מרבית תושביה נוצרים. העם הגיאורגי קיבל עליו את הנצרות בשנת 327 לספירה והיה השלישי לאחר הארמנים ומלכות אקסום האתיופית.

למחרת בבוקר 23-4-2016, הגיע למלון, הרכב השכור אותו הזמנו מהארץ. ואן מיצובישי DELICA עם 8 מקומות ועם הנעה קדמית ועם הגה בצד ימין, על אף שבגאורגיה נוהגים בצד שמאל.

שלומי התיישב על ההגה ויצאנו לדרך. לפני היציאה מטביליסי עצרנו לקנות קצת נישנושים , להחליף עוד כסף ולקנות כרטיסי סים מקומיים. 20 לארי מחיר הכרטיס, שמספיק בקלות לשבוע של אינטרנט ולשיחות מקומיות ללא הגבלה.

יצאנו מטביליסי לכיוון מערב. אחרי חצי שעה נסיעה עצרנו בצד הדרך , על שפת נהר "קורה" הגועש, כדי לאכול לחם טרי, גבינה מלוחה נורא, עגבנייה ומלפפון חתוכים ונקניק טעים. הנהר מגיע מארמניה דרך מזרח טורקיה, חוצה את גיאורגיה בדרכו לאזרביג'אן ולים הכספי. סך כל אורכו של הנהר הוא 1,364 ק"מ. הנהר נקרא על שמו של כורש מלך פרס. הגיאורגים קוראים לו מטקווארי.

על בטן מלאה המשכנו את הנסיעה וכעבור שעה הגענו לגורי. עיר תעשייתית קטנה בה נולד יוסיף ויסריונוביץ' ג'וגאשווילי הוא סטאלין.

סטאלין, היה אחד מגדולי העריצים בכל הזמנים. שלטונו האכזרי לווה בחיסול כפייתי של מתנגדיו. בזמן הנהגתו, נרצחו מיליוני אנשים, נכלאו ומתו במחנות כפייה. סטלין הפך את ברית המועצות למעצמת על והנהיג את המלחמה בנאצים עד לניצחון. באתר ההנצחה אפשר לראות את הבית בו נולד ולבקר במוזיאון המתעד את חייו ופועלו ומכיל פריטים אישיים, חפצים ומסיכת מוות של "שמש העמים" (כך כונה). המדריכה המקומית הובילה אותנו באנגלית טובה דרך תחנות חייו של סטאלין אישיותו, מנהגיו, חייו האישיים, גורל בני משפחתו, פשעיו ומנהיגותו האכזרית. לקינוח ביקרנו בקרון הרכבת האישי והמאובזר, בו נהג להתנייד ברחבי ברית המועצות. סטאלין פחד לטוס ולכן העדיף לנוע ברכבת. בזמן מלחמת העולם, הגרמנים הציעו להחליף את בנו שנפל בשבי תמורת גנרל גרמני. תשובתו הייתה – "לא מחליפים מפקד תמורת חייל". לאחר מותו, שוחררו יותר ממיליון כלואים, שנחשדו כמתנגדיו.

לא הרחק מגורי, נמצאת עיר המערות אופליסציחה. על רכס גדול של אבן חול , חצובה עיר מערות ענקית, שתחילתה לפני 3000 שנה. מיקומה של העיר, על דרך המשי החוצה את גיאורגייה ממערב למזרח הפך אותה למבוקשת לכל אורך ההיסטוריה. העיר שימשה כמרכז דתי ושלטוני לאורך שנים רבות, בעיקר בתקופה הפאגנית. הגענו לשם לקראת הצהריים המאוחרים. התברר כי המדריך דובר האנגלית נמצא כבר בסיור וצריך להמתין לו. נכנסנו למרכז המבקרים, שם יש סרטון מעניין על העיר עם כתוביות באנגלית. המדריך התעכב. ניצלנו את ההזדמנות לארוחת צהריים מאולתרת ולשתיית יין אדום אותו רכשנו בדרך. הגיאורגים טוענים כי הם הראשונים בעולם שייצרו יין. כשחזרנו לכניסה התברר כי המדריך הוא בכלל מדריכה בלונדית עם תווי פנים סלביים. יפיפייה מקומית אמיתית שמדברת אנגלית משובחת. בגיאורגייה שוכנים כמה עמים שונים. רוסיה הצארית שלטה החל מ-1800, בתמורה להגנה מכובשים מוסלמים, טורקים בדרך כלל. גבולות המדינה הנוכחיים, נקבעו על ידי הסובייטים בחלוקה מנהלית. מאז התפרקה ברית המועצות ועד היום יש סכסוכים וחיכוכים והמצב לא יציב. הסיור באופליסציחה, עיר המערות ארך כ- שעה וחצי. כיום נותרו 150 מערות ובהן שרידים של אתרי פולחן, בתי מרקחת, מנזר, כנסייה, מרתפי יין, תיאטרון, תשתיות ניקוז ואגירת מים. לסיום ירדנו בניקבה סודית אל הנהר, השוצף למרגלות העיר.

חזרנו לגורי כדי להמשיך את הנסיעה מזרחה. הגי .פי .אס. (תוכנת IGO ) התחיל לתת הוראות סותרות. הסתבכנו קצת ברחובות העיר ושלומי חתך נתיב. סירנה נשמעה ושוטר מגולח כחול מדים הוריד אותנו לצד הדרך. קצת התפלאנו כי הגיאורגים נוהגים בלי חוקים כמו במשחק מחשב. ניסינו לשכנע אותו שיוותר על הקנס. אולי שייקח תשלום במקום. לודמילה דוברת הרוסית ניסתה לשכנע אותו שככה נוהגים במוסקבה. לא עזרו התחנונים ולא כלום. הוא לקח את הרישיון והדרכון והקליד משהו לתוך מסופון שהוציא פלט מודפס בכתב גיאורגי. קנס 20 לארי (30 שקל) לתשלום בכל סניף בנק. נו באמת. בשביל זה התווכחנו ?

המשכנו לנסוע מזרחה. ליד חשורי פנינו ימינה אל סוראמי, היא מולדתו של סוראמללו, ההוא מסיפורי יוסי בנאי. במנהרה ארוכה חצינו את קו פרשת המים של גיאורגייה. מערבה ממנו יורדים אל הים השחור, מזרחה לים הכספי. נסענו בין שני רכסי הרים גבוהים המתרוממים ממזרח למערב. בצפון , רכס הקווקז הגבוה, שבצדו הצפוני נמצאת רוסיה. בדרום, רכס הקווקז הנמוך שמדרום לו, טורקיה ארמניה ואזרביג'אן.

לפנות ערב הגענו לעיר השנייה בגודלה בגאורגיה היא קוטאיסי. העיר קיימת כבר 4000 שנים ושימשה כבירת ממלכת קולכיס העתיקה מתקופה ההלניסטית. יאסון וחבורת הארגונאוטים היווניים, גנבו ממנה את גיזת הזהב במסעם המיתולוגי לפני אלפי שנים.

הספקנו לעלות לקתדרלת באגרטי המשקיפה על העיר ועל חלקים גדולים ממערב גיאורגייה. הקתדרלה המרשימה, נבנתה לראשונה על ידי המלך באגארט השלישי לפני כאלף שנים. מאז נהרסה ונבנתה מספר פעמים. לאחרונה הוכרזה כאתר מורשת עולמית ועבודות שיקום ושחזור מתבצעות במקום.

משם ירדנו לעיר העתיקה כדי לאכול ארוחת ערב. התיישבנו במסעדה מקומית, סמוך לכיכר העיר העתיקה. אין תפריטים באנגלית. בעזרת לודמילה, הזמנו מבחר קבבים, מרק, עוף שטוח, ושפע של סלטים מיוחדים. מנה של חציל ממולא בממרח אגוזים וגרגרי רימון גנבה את ההצגה. בשר העוף היה קשה ובטעם שונה מהפרגיות הישראליות, שהופכות תוך 40 יום מאפרוח למנה בצלחת. דומה לתרנגולות ערביות.

שבעים מהארוחה ועייפים מנסיעה של יותר מ250 קילומטרים חיפשנו את המלון שהוזמן דרך האינטרנט, imperator palace . השעה הייתה כבר 22:00 ואף אחד לא ידע להגיד לנו איפה זה. הגי. פי. אס. לא מצא את המקום. אחרי כמעט שעה של חיפושים שילמנו כסף לנהג מונית שייקח אותנו לשם. הוא נסע 300 מטרים והביא אותנו אל המלון, צמוד לגשר הנטוי מעל הנהר ריוני. מסתבר שעברנו ליד המלון, אולי עשר פעמים. מצאנו פקיד קבלה מנומנם שהתעצבן על ההפרעה. סחבנו את המזוודות שלוש קומות למעלה, מקלחת ולישון. הסתיים יום טיול ראשון.

24-4-2016

הבוקר האיר על קוטאיסי העיר השניה בגודלה בגיאורגיה. . יצאתי למרפסת המלון כדי לגלות נוף מרהיב נהר שוצף בתוכה, קתדרלות עתיקות ושוק צבעוני הומה. ירדנו לאכול ארוחת בוקר קלה במלון. יצאנו לסייר בשוק. כל המוכרות הן נשים. ברחוב ישבו נשים עם ארגזים ובהם עשבי תיבול, ירקות ופירות. בתוך השוק המקורה אפשר היה למצוא שפע של אוכל. צ'וצחלות, לדר, תבלינים, פירות, כל מיני תבואות וסוגי קמח. בלטו בנוכחותם העופות מרוטי הנוצות וחנויות הבשר והדגים המגרות.

משם הלכנו כמה מאות מטרים לכיוון בית הכנסת העתיק שבעיר. קצת התברברנו. שאלנו נהג ג'יפ גדול שהוריד שתי נשים בפתח כנסייה הומה אדם. הוא קצת התקשה בהסבר אז במקום להתאמץ הזמין אותנו להצטופף בג'יפ ולקח אותנו לפתח בית הכנסת שהיה במרחק של 250 מטרים.

נכנסנו לומר שלום באמצע תפילת הבוקר. אפילו אתנו לא התקיים מניין. בית הכנסת העתיק הוא אחד משלושה, בקהילה של 20 אלף יהודים שחיו בקוטאיסי החל מהמאה ה-19. המתחם יש בית כנסת נוסף וגם בית ספר. כיום נותרו בקוטאיסי כמה עשרות יהודים בקהילה זעירה.

חזרנו למלון, עלינו לרכב והתחלנו את הדרך הארוכה אל מֶסטיה, בירת חבל סוֲונֶטי, השוכנת בקווקז הגבוה. לפנינו 250 קילומטרים של נסיעה. תשתית הכבישים בגיאורגיה נמצא בפיתוח. אין כמעט כבישים דו מסלוליים. לעיתים קרובות הכביש לא עוקף כפר אלא עובר דרכו. בני אדם ובעלי חיים מסתובבים באמצע הכביש. לאחר שעתיים של נסיעה הגענו לזוגדידי. עיר קטנה במערבה של גיאורגיה, בירת חבל סמגרלו. עצרנו לשוטט קצת בשוק התוסס והססגוני.

בזוגדידי יש לא מעט פליטים מאבחזיה. בעבר היתה אבחזיה ובירתה סוחומי , שעל שפת הים השחור, הרביירה הסובייטית. לאחר התפרקות ברית המועצות התנתק אבחזיה מגיאורגיה והכריזה על עצמאות בחסות רוסית. שני שליש מאוכלוסיית אבחזייה, איבדה את ביתה בסיכסוי השליטה והדמים.

בשוק שאלנו איפה אפשר לאכול במסעדה מקומית. אחת המוכרות הצמידה לנו את בנה, שיוביל אותנו למסעדה בלב השוק. מסעדת פועלים קטנה עם שני שלחנות לעשרה סועדים בקושי. הזמנו חצ'אפורי, חינקאלי, מרק ולקינוח צ'צ'ה, סוג של וודקה גיאורגית. החצ'אפורי הוא מאפה בצק שמגיע בכל מיני גרסאות. עם גבינה, עם ביצה, עם ירקות, עם בשר ועוד. החינקאלי הם כיסוני בצק ממולאים בבשר בדרך כלל מבושלים במים חמים ומוגשים לוהטים.

לידנו ישב איש קטוע רגל ואכל ארוחת צהריים. כששמע שאנחנו מישראל אמר למלצרית לקחת בחזרה את הצ'צה, התקשר בטלפון לבנו שיביא לנו בקבוק צ'צ'ה איכותית יותר שמו "גיאורגי" והוא סוחר דגים מקומי שאיבד את רגלו במלחמה באבחזייה. שתינו לחייו, לחיי גיאורגיה, לחיי ישראל, לחיי הנשים היפות, לחיי הנשים שצריך קצת צ'צ'ה כדי שיהיו יפות ולחיי החיים. הענקנו לו מצית עם דגל ישראל מצויר עליו והוא היה מאושר. גם אנחנו. בשנים האחרונות לא נוח להבליט את הישראליות בחו"ל. בגיאורגיה יש חמימות גדולה והערצה לישראלים. כולם רוצים לארח ולעזור ולשמח. אין פחד.

מזוגדידי התחלנו לעלות לכיוון הרי הקווקז מושלגי הפסגות. עברנו ליד אגם אנגורי שנוצר על ידי סכר שנבנה ב1980. הסכר מספק 40% מהחשמל בגיאורגיה ונחשב לקונסטרוקציה הגבוהה בקווקז.

הדרך אל מסטיה חוצה את נהר האנגורי השוצף על פני מספר גשרים. אנחנו בתקופת הפשרת השלגים. המון מים זורמים מכל מדרון והר אל הנהר. לאורך הכביש זרועות אבנים שנפלו מהצוקים הסמוכים. הנוך הופך לאלפיני. פסגות מושלגות, קרחונים ועמקים מקסימים. פריחת הדובדבן הלבנה מעטרת העצים בצד הדרכים.

ליד אחד הגשרים עצרנו כדי להשקיף על הנהר השוצף מלמעלה. שם מצאנו את גבריאל. יהודי גיאורגי, רופא שיניים במקצועו שעוסק בתיירות דובר אנגלית ורוסית מעולה. מסתבר שממנו שכרנו את הרכב. הדריך שלושה ישראלים שהיו אתנו בטיסה ושכרו את שרותיו משדה התעופה ועד שדה התעופה. את מזגן הרכב הוא לא סידר אבל עזר לנו מאד בהמשך הטיול עם מלונות ובייעוץ על תכנית הטיול.

לפנות ערב הגענו סוף סוף למסטיה בירת חבל סווֲנֶטי ( svaneti ) עיירה קטנה שמזכירה עיירת סקי באלפים. הסוואנטיים הם עם עתיק יומין שחי בבידוד על רכסי הקווקז הגבוה, אלפי שנים. השליטים של רוסיה ושל גיאורגייה מיעטו להגיע לחבל. באיזור שפע של מסלולי טיולים רגליים ורכובים. טרקים בני כמה ימים, פסגות הרים לטיפוס ומסלולי סקי. מגדלי האבן הסוונטיים המפורסמים, ניצבים ליד כל בית. המגדלים נבנו במקור לצורך הגנה ואחסון ולאחר מכן הפכו לסמל סטאטוס.

הגסטהאוס של מרינה, קרוב למרכז העיירה. החדרים מאד בסיסיים , לא הכול פועל והשירותים מחוץ לחדרים. מצד שני הכנסת האורחים חמה והאוכל טעים. מרינה נולדה במקום. עד לפני עשר שנים הייתה חקלאים והתפרנסה מגידול בעלי חיים ומשק עזר. ילדיה עזבו את המקום. בהתחלה השכירה חדרים בתוך הבית. ביחד עם בעלה, בנתה בית אירוח עם 15 חדרים. את הדיר בו חיו בעלי החיים במהלך החורף הפכה לחדר אוכל רומנטי בו הוגשה ארוחת הערב.

25-04-2016

התעוררנו בבוקר ליום יפייפה. ארוחת בוקר טעימה, תדלוק , צידה לדרך כבר אנחנו נוסעים לאושגולי. אושגולי הוא מקבץ של 4 כפרים קטנים שנמצאים למרגלות הר שחארה. ההר הגבוה בקווקז. פסגתו מתנשאת לגובה 5,200 מטרים והוא יעד טיפוס פופולארי. הכפרים הסוונטים נחשבים ליישובי הקבע הגבוהים באירופה.

המרחק הוא רק 48 קילומטרים אבל הדרך משובשת. מרביתה שביל עפר סוג ב'. נוסעים עליה, עשרות רכבים ביום. הדרך יפה ואטרקטיבית לא פחות מהכפרים עצמם.

הדרך התפתלה בין צוקים, מפלי מים, גשרים, סלעי ענק, ומגדלי אבן. מגדל אחד נבנה על שפת בנחל אבל לא היה צמוד אליו בית כמו לשאר המגדלים. התברר, שזהו מגדל עם סיפור רומיאו ויוליה שנשאר כעדות לאהבה האסורה. שילמנו לארי וחצי, ונכנסנו כדי לטפס מבפנים בין המפלסים השונים.

שלוש שעות של נסיעה איטית וזהירה עם הרבה הפסקות, הביאו אותנו לכפרים הסוונטיים למרגלות הר שחארה. שלג כיסה את מדרונות ההרים וערפל קל הופיע מידי פעם. הגענו לנקודה הגבוהה בכפר שם עצרנו. כומר חביב הרשה לנו להיכנס למנזר המבודד. בתוך קפלה קטנה ראינו כתבי יד וציורי קיר עתיקים. המנזר והכנסייה נבנו כאן לפני מאות שנים. בחצר המנזר היו פזורים קברים עתיקים, ביניהם גידלו תפוחי אדמה.

שוטטנו בין המגדלים והסמטאות. ליד מבנה ציבור כלשהו שוחח אתנו ילד אולי בן 10 באנגלית משובחת במבטא אוקספורד.

הדרך חזרה ארכה רק שעה וחצי של שיכרון נופים. לקראת החזרה לעיירה מסטיה החלו פני השמים להתקדר. הגענו לרכבל כדי לעלות על הר השקילי – heshkili המשקיף על מסטיה וסביבתה, ממנו יורדים מסלולי סקי. היה קר מאוחר וגם סגור. גשם החל לרדת. חזרנו לגסטהאוס של מרינה למנוחה קלה, מקלחת וקצת צ'צ'ה.

קבענו להפגש עם גבריאל מדריך הטיולים שהשכיר לנו את הרכב ובמקביל הדריך שלושה אחרים ששכרו מראש את שרותיו לכל התקופה. בקפה "לילה" שבמרכז מסטיה. גבריאל עזר לנו לתכנו את ההמשך ולסגור את המלונות לשלושת הימים שנותרו. המרכז בנוי סביב כיכר עם תחנת משטרה כמה חנויות, בית קפה ופסל מיוחד של המלכה תמר.

תמר בָּגְרַטְיוֹנִי הייתה מלכת הממלכה הגאורגית המאוחדת מ-1184 ועד למותה ב-1213. תקופת שלטונה נחשבת כתור הזהב של העם הגאורגי. היא עצמה נחשבה בעיני נתיניה למלכה מוצלחת ומיטיבה שכונתה "מלך המלכים ומלכת המלכות" ו"תמרה הגדולה. היא הוכתרה למלכה על ידי אביה. לאחר מותו, נאבקה באצילים הגיאורגים שכפו עליה נישואין. התגרשה מבעלה וגרשה אותו ואת מתנגדיה. נישאה לנסיך שבחרה בעצמה והורישה ממלכה ענקית וחזקה לבניה שמלכו תחתיה.

למרגלות הפסל מצאנו מקבץ סמלים מעניין. מנורה עברית, חצי סהר מוסלמי, רוזטה צלב אורתודוכסי, ועוד סמל לא ברור. לשאלתנו סביר גבריאל כי הסמלים על פסלה של תמר מסמלים אוניברסליות, סובלנות, ידידות ורב תרבותיות כפי שהיה נהוג בזמן שלטונה לפני 800 שנה.

גשם שוטף וחזק החל לרדת. נמלטנו לחדר האוכל הרומנטי של מרינה. זללנו כרוב כבוש, סלטים מעולים כולל ההוא עם החציל ממולא בממרח אגוזים וגרגרי רימונים, מרקים, בשר וכמובן הרבה יין. מרינה המקסימה הדליקה תנור חזק וחם, התיישבה לידנו ובעזרת לודמילה, חברתנו למשלחת סיפרה על חייה במסטיה, ובכלל. עלות הארוחה, 15 לארי לבנאדם (23 שקלים). הגשם הכבד ירד ברציפות כל הלילה.

25-4-2016

בבוקר כשהתעוררנו פסק קצת הגשם. נפרדנו ממרינה בארוחת בוקר מרגשת, שכללה פיינקייק וריבות במבחר טעמים.

ממסטיה נסענו לכיוון שדה התעופה. עברנו אותו והמשכנו עוד חצי שעה בדרך עפר לכיוון הקרחון צ'לאדי. חצינו ברגל גשר תלוי מעל הנהר השוצף והתקדמנו כמה מאות מטרים בערוץ המיוער, על הקרקע המושלגת. הלכנו עד סלע גדול והשקפנו על שדות השלג המשתרעים מפסגות ההרים לערוץ הענקי. שמענו ממטיילים שהיו שם אתמול כי אי אפשר להגיע עד הקרחון עצמו וככל שמתקדמים הדרך מסוכנת עקב מפולות שלגים סלעים ובוץ.

הסתובבנו וחזרנו לרכב. משם נסענו לרכבל שהחמצנו אתמול. הרכבל העלה אותנו לפסגת הר השקילי – heshkili ממנו נשקף נוף מרהיב של עמק נהר האנגורי, עיירת ההרים מסטיה, והפסגות שסביבה.

אפילו היו כמה גולשי סקי שניצלו את ימי השלג האחרונים, לגלישה במורדות ההר.

חזרנו למסטיה לביקור במוזיאון הסוונטי. המוזיאון קטן מודרני ובו תצוגות מרשימות של אורח החיים בסביבה, צילומים ישנים, כלי עבודה ונגינה מסורתיים, נשק וכתבי קודש בני יותר מאלף שנים. שליטים טרחו להחביא במסטיה חפצים יקרים וערכיים מעיני הכובשים ששלטו בגיאורגיה לאורך השנים.

לארוחת הצהריים עצרנו בצד הדרך היורדת ממסטיה שבמרומי הקווקז. על סלע גדול פרשנו גבינות , ירקות, ולחם טרי. משאית קטנה עצרה לידינו. הנהג ירד מנפנף בידיו ומתרגש.

"מה זה צריך להיות? ככה אוכלים?" תרגמה לנו לודמילה.

"מה כבר עשינו לא בסדר?" שאלנו.

במקום תשובה קיבלנו 3 בקבוקי יין קאחאתי משובח רענן ואדום בפעם פירותי. הנהג התגלה כסוחר יין מקומי המוכר לחנויות ולמסעדות. שתינו אחד, אתו ולכבודו, ולכבוד הנוף שמסביב...ככה זה בגיאורגיה.

המשכנו בנסיעה בדרך הראשית לזוגדידי, ומשם לצ'חלטובו. Tskaltubo . הגי פי אס אמנם סימן שיש דרך קצרה יותר, אבל קצת נמאס לנו לנסוע בדרכים משובשות. גם בדרך הראשית, נתקלנו במאות פרות וחזירים רועים על הכבישים סמוך לבתים. הבהמות הצטופפו ליד שערי הדירים והרפתות, מחכות שיפתחו להם את הדלת. מרבית הגיאורגים חיים בכפרים ומתפרנסים מחקלאות משקי עזר. ראינו לא מעט בתים נטושים והרבה עזובה. המדינה עדיין לא התאוששה ממשבר ההגירה השלילית וההזנחה לאחר התפרקות בריה"מ.

מלון פרומיתיאוס Prometheus שגבריאל סידר לנו במחיר של 65 לארי לחדר כולל ארוחת ערב, היווה שידרוג משמעותי לעומת הגסטהאוס במסטייה. מיטות ענקיות, סדינים מלטפים וחלומות פז.

26-04-2016

בלילה ירד גשם קל. בבוקר התחזק. התעוררנו בניחותא במלון פרומיתיאוס בעיר צחלטובו הסמוכה לקוטאיסי. שמנו פעמינו לפארק סטפאליה, כדי לסייר בשמורת טבע, שבה התגלו עקבות דינוזאורים. הגשם התחזק. חיכינו כדי שהגשם יחלוף אבל הוא הפך למבול. עזבנו את פארק סטפאליה ושמנו פעמינו למערת פרומיתיאוס הסמוכה. המערה התגלתה במקרה לפני כמה שנים. קילומטר וחצי של נטיפים יפים בצורות ובגוונים מיוחדים. לאורך המסלול יש תאורה מודרנית. ניתן לקחת מסופונים עם הסברה לאורך הדרך. בסוף הסיור אפשר לצאת בשיט קצר על הנהר התת קרקעי הזורם לאורך המערה.

פרומיתיאוס מהמיתולוגיה היוונית יצר את האדם וגילה לו את סוד האש. כעונש כבל אותו זאוס על צוק בהרי הקווקז הסמוכים. בכל יום היה מגיע עיט ואוכל לפרומתיאוס את הכבד. בלילה היה הכבד צומח בחזרה. עד שבא הרקולס וירה חץ בעיט. הרקולס בעצמו השתתף במסע של יאסון להשגת גיזת הזהב מקולכיס שבמזרח הים השחור (מערב גיאורגיה) . איך זה קשור למערה ? השד יודע.

הגשם לא פסק לרגע. עצרנו בשוק הסמוך לאכול ארוחת צהריים במסעדה חביבה. בגיאורגיה אפשר לעשן חופשי בכל מקום.

מאיזור קוטאיסי, נסענו מזרחה על כביש האורך המרכזי של גיאורגייה. לאחר שעתיים הגענו בחזרה לסוראמי ולחאטשורי. שם פנינו דרום מערבה לכיוון בורג'ומי. הגשם התחזק והנסיעה עברה באיטיות, לאורך נהר המטקאברי השוצף.

בורג'ומי היא עיירת נופש מקסימה המצויה בהרי הקווקז התחתון. העיירה מפורסמת בזכות מפעל המים המינרלים שנובעים בה. "בורג'ומי" הוא מותג מים מינרליים בכל מזרח אירופה מזה שנים רבות. בעיירה נבנו ארמונות הקיץ של עשירי רוסיה הצארית ושל הסובייטים. הגשם רק התחזק ואי אפשר היה לשוטט בפארק היפה. נכנסנו למסעדה קטנה וביתית והיטבנו ליבנו באוכל וביין.

מבורג'ומי נסענו לבקוריאני, עיירת סקי קטנה במרומי ההרים. כאן הזמין לנו גבריאל מלון מפנק, (Hotel Prima) כמו תמיד הסתבכנו באיתור המלון. אחרי חצי שעה של בירבור בחושך ובגשם מצאנו תחנת משטרה, שהתקשרה למלון. אחרי חמש דקות הגיע ג'יפ שהוביל אותנו אחריו אל המלון, שהיה ברמה מצוינת.

27-04-2016

בבוקר התעוררנו למזג אויר טוב הרבה יותר. סביבנו התנשאו פסגות הרים מושלגות. התכנית המקורית הייתה לנסוע לוארדזיה, עיר מערות שנמצאת שעתיים וחצי נסיעה למרומי הקווקז הנמוך, סמוך לגבול הארמני. ויתרנו על הנסיעה הארוכה כי אנחנו בטיול ולא במרוץ. ירדנו בחזרה לבורג'ומי כדי לטייל בפארק היפה שהחמצנו אתמול עקב הגשם. עלינו ברכבל קצר כדי ללכת קצת ביער העבות שממנו והלאה נמצאת אחת משמורות הטבע הגדולות באירופה – "בורג'ומי חרגאולי".

המשכנו מזרחה לכיוון טביליסי. עשרים קילומטרים מטביליסי נמצאת העיר מצחטה. עצרנו כדי לבקר בקתדרלת סווטיצחובלי Svetitskhoveli. עמוד החיים. לפני הביקור רצינו לעצור ולאכול משהו. כרגיל שאלנו מישהי מקומית איפה כדאי לאכול. נשלחנו למרכז העיר, ליד מזרקה גדולה נמצאה מסעדה חדשה ומעניינת. The Chamber of Wine ‪- מעין מוזיאון פולקלור אוכל ויין עם הדגמות ומטבח פתוח לצפיה, המכין אוכל גיאורגי אותנטי – שיפודי בשר טחון בכמה גרסאות, חצ'פורי, חינקאלי, צוצחלה ולוביו (תבשיל שעועית). במרתף המסעדה יש יקב יין ובו כל טוב יינות גיאורגייה.

המסעדה יקרה מאד במונחים גיאורגיים – 150 לארי (250 ₪) לשישה סועדים שלא יכלו למנות העצומות והטעימות ולכמויות היין שנחתו על השולחן.

כדי להוריד את כל האוכל הטוב הזה הלכנו לבקר בכנסיית עמוד החיים.

על פי המסורת שני יהודים מגיאורגייה שנכחו בצליבת ישו חזרו לגיאורגיה עם גלימת הצלוב. כשחזרו התעטפה אחותו של אחד מהם בגלימה ומתה במקום. היא נקברה עם הגלימה עליה. מאות שנים לאחר מכן בעת התנצרות הגיאורגים נבנתה על קברה כנסייה. כשניסו לבנות את הכנסייה התגלו קשיים במיקום אחד העמודים. נינו הקדושה (האשה שניצרה את גיאורגייה במאה הרביעית לספירה) חלמה על המיקום הנכון ומאז העמוד מפיח חיים ובריאות בכל מי שבא אתו במגע.

ממצחטה עלינו למנזר ג'ווארי המתנוסס על גבעה גבוהה ומשקיף על מפגש הנהרות ארגבי ומטקאוורי ועל העיר מצחתה. המנזר המרשים נבנה על הצלב שהקימה נינו הקדושה והוא אחד המקומות היותר קדושים בגאורגיה. שוב החל לרדת גשם שהבריח אותנו לאוטו לנסיעה אל המלון new hotel לילה אחרון בטביליסי ובגאורגיה. בטווח 15 דקות במונית לעיר העתיקה.

בערב יצאנו שוב לאכול, לשמוח ולרקוד במועדון מסעדה. מאות תיירים , ים של אוכל, מופעי פולקלור ומוזיקה גיאורגיים. הקהל היה מורכב מתיירים מכל העולם. קזאחים, , אזארים, רוסים, אירופים, יפנים, אמריקאים, ליטאים ועוד. ככל שהתקדם הערב הפכה המוזיקה לפסטיבל שירים לאומיים. סוג של מלכודת תיירים חביבה ושמחה. חזרנו למלון שמחים וטובי לב.

29-04-2016

בבוקר התעוררנו ליום האחרון בגיאורגיה. הקדשנו אותו לשיטוט חופשי בטביליסי. באזור העיר העתיקה ממוקדות לא מעט אטרקציות ואתרים מעניינים לביקור. תחילה נסענו במונית לגשר השלום הסמוך לכניסה לעיר העתיקה. סמוך לגשר מתנוסס פסל מלך גיאורגי אכטאנג גורגסאלי, מייסד העיר, ולידו כנסייה עתיקת יומין. שווה ביקר קצר ותצפית. ירדנו בחזרה לרכבל הסמוך בעזרתו העפלנו לפסל אימא גיאורגיה. הפסל מתנוסס במקום מ-1958. אישה מיתולוגית שבידה האחת חרב ובשנייה כד יין. הגבורה והחיים הטובים.

הפסל מתרומם באמצע טיילת נוף ממנה יש תצפית נהדרת על טביליסי הנפרשת בתמונה פנורמית מקסימה. גגות אדומים , חומות וקתדרלות עתיקות ובמרכז נהר המטקווארי השוצף בעונה זו. שוטטנו בין קירות במצודת נריקאלה עתיקה וירדנו ברכבל בחזרה לעיר. הגשר כדי להסתובב ליד אזור המרחצאות העתיקים. משם לקחנו מונית אל תחנת הרכבת המרכזית , שבה יש שוק ענקי לרווחת ולהרגעת תאוות הקניות והטעימות.

כשמיצינו את השוק הענקי חזרנו במונית לאזור העיר העתיקה להמשך שיטוט בכנסיית סיוני, בבית הכנסת, לאורך רחוב רוסטאבלי ועל גדת הנהר.

רוסטאבלי היה נסיך גאורגי ובעל תפקידים חשובים בחצרה של המלכה תמר. ייתכן והיה המאהב שלה. הוא הורחק ונאלץ לנדוד לירושלים והתיישב במנזר המצלבה. שם כתב את האפוס המיתולוגי הגיאורגי המפורסם - "עוטה עור הנמר". סיפור אהבתו של נסיך עוטה עור נמרה לבת המלך ועלילות האבירים הנלחמים ברוע כדי להגשים את האהבה. בכל עיר גאורגית יש רחוב ראשי על שמו. אחד התרגומים החשובים של האפוס התבצע על ידי דב גפונוב יהודי מקוטאיסי, שזכה לכבוד גדול והנצחה בגיאורגיה.

בית הכנסת היה פתוח לקהל. נעים היה לראות כי אין שום אבטחה במקום ואפשר להיכנס ולהתרשם מחיי היהודים הנינוחים בטביליסי ומההיסטוריה המרתקת של קהילה יהודית חמה תוססת ועתיקת יומין.

לרגל חג הפסחא המו הכנסיות ברחובות הסמוכים, בהמוני גיאורגים שצבאו על הפתחים והקשיבו לדרשות והשתתפו בטקסים החגיגיים.

כשהתעייפנו, התיישבנו לאכול (איך לא ) בבר קפה ובו מאות סועדים, ממש בכניסה לעיר העתיקה.

כך חלפו להן השעות האחרונות בטיול של שבעה ימים בגיאורגיה. אני סבור כי כדאי להשקיע במדינה הזו לפחות עוד 3-4 ימים כדי לטייל בקאזבגי, במרומי הקווקז הגבוה, בוארדזיה ואולי גם באיזור קאחתי.

מה לעשות תמיד יש טעם של עוד.

חזרנו למלון ומשם במונית לשדה התעופה. שעתיים וחצי של טיסת ישראייר והגענו הביתה להפתעה. הבן הגדול חזר מטיול של שנה בהודו. יש רגעים מדהימים בחיים.