יומן מסע לקוטב הצפוני - סבלברד

 משפחות דקל ושחק אוגוסט 2010 Svalbard  יומן מסע נורווגיה -; אוסלו וסוולבארד

יצאנו לדרך, אילן טובה לירון ואסף לטיול בן 13 ימים לאוסלו ולקוטב הצפוני, שם עוד לא היינו!!!

אנחנו חדורי מוטיבציה לפגוש בדרך ניבתנים (Walrus), לוויתנים, שועלים ארקטיים, איילי הצפון, מגוון ציפורים, נופים מרהיבים, צמחיה ארקטית, וכמובן דובי קוטב!!!!

5.8.10
 אוסלו

ב 0200 הגיעה המונית ויצאנו לנתב"ג, המראנו כמתוכנן ב 0505 בטיסת klm לאמסטרדם ומשם לאוסלו, ב 16:00 נחתנו באוסלו.

שדה התעופה באוסלו די קטן וקל מאוד להתמצא בו. אספנו את המזוודות ויצאנו לדרך. תכננו לקחת מונית למלון, אבל התברר שזול יותר לקחת אוטובוס של חברת sas מרציף 17 b למרכז אוסלו (יש תחנה ממש ליד המלון) מחיר מונית 700 קרונות נורווגיות, מחיר אוטובוס 140 קרונות לאדם ואם קונים כרטיס הלוך ושוב אז יש הנחה של 40 קרונות לאדם. שיחה שקיימתי עם זוג ישראלים התברר שהם שלמו 1200 קרונות (בערך 800 ₪) לנסיעה במונית עם מונה משדה התעופה למלון.

הדרך משדה התעופה לאוסלו נמשכה כ 45 דקות, הנוף יפה גבעות ירוקות, יערות, בתים כפריים (אדומים, כחולים, לבנים ואפורים), חוות חקלאיות ומיכלי פלסטיק גליליים לבנים בהם מאחסנים תבואה לעונת החורף.

בדרך טפטף מידי פעם, לא משהו יותר מידי רציני אבל גשם שלא היה מבייש יום חורף בארץ. מידי פעם הופיעו קרני השמש כשהם מאירים את היערות ואת שטחי האחו הירוקים וגורמים לטיפות המים לנצנץ ולבהוק.

אוסלו יפה, שכונות של בתים פרטיים טובלים בירוק, מרכזי קניות, גורדי שחקים, כבישים ראשיים וכבישים משניים, כיכרות עיליים (פטנט יפה שלא מוכר לי מאף מקום בעולם -; היציאה מהכביש הראשי כמו גם הכניסה אליו, מתבצעת בכיכר הממוקמת מעל הכביש הראשי). ככל שהתקרבנו למרכז העיר פגשנו יותר ויותר מבנים מונומנטלים, בשלב זה אנחנו לא יודעים למה בדיוק הם משמשים אבל הם נראים ממש טוב.

הגענו למלון בסט ווסטרן, קרל ג'והן (karl johan) מיקומו מרכזי ביותר, התמקמנו בחדרים חלפנו על פני בית העירייה ותוך שבע דקות היינו כבר ב"אקר בריגה" -; אזור המזחים ששימש בעבר כמרכז לאחסון סחורות, מקום טעינה ופריקה של ספינות, נקודת בדיקת מטענים, בקיצור אזור תעשיה מלוכלך ומצחין, כיום ממוקמות בו עשרות מסעדות ובתי קפה שוקקי חיים. עם מעט מזל ניתן לראות דייגים המוכרים את מרכולתם -; דגים, סרטנים ושלל פירות ים, ישירות מהסירות לאנשים שעל המזח.

הגענו לקיוסק בראדהאוסבריגה 3, המוכר חטיפים, משקאות וגם כרטיסים להפלגת שונות בפיורד של אוסלו. החלטנו לעלות על ספינת עץ המפליגה למשך 3 שעות באוסלו פיורד, ההפלגה כללה בופה נורווגי טיפוסי הכולל שרימפסים שלוקים, חמאה, מיונז, לימון ומספר סוגי לחמים, הכל חופשי חופשי. השייט בפיורד איטי בתיה של אוסלו נחשפים בשולי ההרים הגולשים למי הפיורד, בתים פרטיים עם מזחים קטנים בהם עוגנות סירות. ניתן גם לראות בתי קייט, ומחסנים קטנים הבנויים על גבי קלונסאות מעל פני הים. מידי עם ירד גשם, מים זלגו מירעת השמשונית והשפריצו על התיירים (רובם רוסים). לירון לא נהנתה מהשרימפסים היא אמרה שהם "מסתכלים עליה" והיא לא יכולה לאכול אותם, אז היא אכלה לחם זיתים וחמאה. אבל לא נורא אילן טובה ואני אכלנו גם בשבילה. אחרי זלילה של צלחת שרימפס גדושה נרגענו מעט ובהדרגה פיתחנו מיומנות קילוף שרימפס וכך "פרקנו" עוד צלחת ועוד צלחת, שאריות השרימפסים, קליפות הלימון, ואריזות המיונז והחמאה נאספו על ידי אנשי הצוות לדליי פינוי ענקיים. בסביבות 2100 התחיל להיות קר, התעטפנו בשמיכות שסופקו לנו ע"י סגל הספינה, רצינו כבר לחזור למלון, להתקלח ולישון. התענוג עולה 395 קרונות לאדם(בסביבות 250 ₪) ניתן להזמין כרטיסים מראש באתר www.boatsightseeing.com .

בסביבות 2230 הגענו לחדרים, מקלחת ולישון.

6.7.10

קמנו ב 0630 ב 0700 אכלנו ארוחת בוקר מפנקת ועשירה במלון -; כמה סוגי נקניקים, כמה סוגי גבינות קשות, גבינות ברי וקממבר, גרנולה, יוגורט, קפה, אספרסו, תה, סלמון מעושן ועוד....

צעדנו לעבר תחנת האוטובוס ב 0720 הגיע האוטובוס ונסענו לשדה התעופה של אוסלו. ב0955 עלינו למטוס כשפעמינו לונגביירן (longyearbyen) עם עצירת ביניים בטרומסה (Tromsa). לידי ישב נורווגי צעיר שאמר שלום, שאל מאיפה אני ומיד אח"כ שאל מה דעתי על פלסטין. נו נו איך שהוא הרים לי להנחתה, וכך מורטון בן ה -; 21, חייל צעיר בשירות חובה ביחידת השיטור הימי של נורווגיה, קיבל הרצאה של כשעה שהתחילה בימי אברהם אביו, והסתיימה בתיאור המשט הטורכי. בדרך כמובן הזכרתי גם את שלטון דוד המלך, הולדת ישו, המכבים, מוחמד ופועלו, האימפריה העותמנית, שלטון המנדט הבריטי, הסכמי אוסלו, ערפת, חמאס, הג'יהד האיסלאמי, החיסול של חרריר בלבנון, וברק אובמה. על הדרך הוא קיבל גם תחזית מדוייקת לעתיד לא כ"כ ורוד. אם לפני הטיסה מורטון הנורווגי הצעיר לא היה סגור על יחסו לישראל, ברור שהדבר הראשון שהתכוון לעשות כשירד מהמטוס היה להתפקד לישראל ביתנו.

הטיסה הייתה נעימה, מידי פעם ניתן היה לראות מבעד לעננים חלקות יער, הרים מושלגים ופלגי מים.

לאחר חניית ביניים של כחצי שעה בטרומסה המראנו שוב לטיסה בת שעה ועשרים וחמש דקות בדרך ללונגביירן העיירה בשפיץ ברגן האי הגדול בקבוצת איי סוורבאלד.

פירוט לגבי סוורבאלד Svalbard  ו שפיצברגן -

ארכיפלג של איים בגודל 61000 מטרים מרובעים, משנת 1925 בשליטת נורווגיה ותחת הסכם סוואלבארד עליו חתומות כ -; 40 מדינות בשנת 1920.

גודל האי שפיצברגן 39,044 קמ"ר. מקור השם מצוי במבנה ההרים המחודדים שבו והוא ניתן לאי ע"י ויליאם ברנס מגלה עולמות הולנדי שגילה את האי.

תופעת "שמש חצות" מתרחשת כל שנה בין התאריכים 19.4 - 23.8

בין ה -; 28.10 עד 14.2 אור השמש נראה קלוש בקצה האופק והחושך שולט.

ווליאם ברנס, הולנדי גילה אותה ב 1596. באותה תקופה פורטוגזים וספרדים גילו ושלטו במרבית נתיבי הים והוא חיפש מעבר צפון מזרחי לסין, מאירופה לסין.

הספינה של ברנס נלכדה בקרח, הוא ואנשיו בנו בקתה וחיו פה מספר חודשים, ובשלב מסוים חזרו לאירופה. ברנס עצמו מת במהלך המסע ולא הצליח לשוב להולנד.

אחריהם הגיעו לאזור מגלי עולמות רבים.

בעיירה קטנה שההולנדים הקימו באחד האיים הצפוניים בסוואלבאלד התפתחה תעשיית הפקת שמן מלווייתנים, עד היום ניתן לראות באי סמירנברג שרידים של העיירה. ב - 1660 ננטשה העיירה.

הלוויתן אותו צדו ציידיי הלוויתנים הראשונים היה מסוג "בו הד" הוא אוהב לשוט ליד החוף, בקו הקרח, עצום בגודלו, וכשהורגים אותו הוא צף, ואז אפשר לגרור אותו בקלות ולעבד את הלוויתן - שמן, חלק מהבשר ומעיין מניפה קרנית שממוקמת בפה הלוויתן. צייד לוויתן זה הווה בסיס כלכלי למתיישבים הראשונים באזור.

בלונגביירן העיירה הגדולה בשפיצברגן -; האי הגדול ביותר בסווארבלד, חיים כיום כ -; 2000 תושבים המתפרנסים מעבודה במכרות פחם, תיירות ומכון מחקר הממוקמים באי.

בעיירה כ 10 בתי מלון ברמות שונות, מספר מסעדות, פאבים, מועדון לילה, סופר מרקט, מרכז קניות קטן, וחנויות מזכרות.

ניתן ללון גם בקמפינג (בחוף ובכל מקום שנראה מתאים לקמפינג).

הפעילויות משתנות לפי עונות השנה, כך למשל בחורף ניתן לעשות טיולי יום עד מספר ימים בשטח הטיולים כוללים לינות במבנים (איגלו, אוהלים, בקתות ומערות שלג), טיולי מזחלות כלבים (מיום אחד ועד 12 ימים), טיולים למערות קרח, טיולי סקי (מיום אחד עד 7 ימים),טיולים עם אופנועי שלג.

בקיץ מגוון הפעילויות משתנה והוא כולל בין השאר: טיול על גליישרים, שייט בספינות יום עד מספר ימים, טיולים בעקבות מאובנים, טיולי צפרות, טיולי נופים, טיולי עגלות כלבים,שייט קיאקי ים.

במהלך כל השנה ניתן לבקר במכרות, מוזיאון, רכיבה על סוסים,צפייה בנוף.

הכל בתאום מראש. ניתן להיעזר באתר -; www.svalbard.net

הישוב השני בגודלו באי שפיצברגן היא עיירת כורי פחם רוסית בשם ברנשטסטבורג (Barentsburg), העיירה כולה על מתקניה נמכרה מההולנדים לחברה סובייטית ב 1932.

ליד העיר לונגביירן, הקימה הממשלה הנורווגית מחסן תת קרקעי ייחודי, בעומק 120 מטר בו שוררת טמפרטורה של מינוס 6 מעלות סלזיוס עד למינוס 18 מעלות סלזיוס, המחסן התת קרקעי הזה מהווה בנק זרעים עולמי המכיל את המגוון הרחב ביותר של זרעים מכל מיני הצמחים הקיימים בעולם.

המחסן נעול בדלתות חסינות הדף, ויש בו מספר חדרים ודלתות המגנות על המטען הייחודי של הזרעים שבתוכו.

תכלית הקמת המחסן ושימור הזרעים הינו מניעת הכחדה של מיני צמחים כתופעות לוואי של שימוש בהנדסה גנטית, וכמאגר חירום של זרעים במקרה ותתחולל קטסטרופה גלובאלית בעקבות שינויי אקלים קיצוניים או מלחמה גרעינית.

את דלתות המחסן ניתן לראות בדרך משדה התעופה בלונגביירן לעיירה עצמה.

כשנחתנו עלינו על אוטובוס של חברת גאפ אדוונצ'ר ולאחר נסיעה של כחמש דקות הגענו לעיירה לונגביירן. ירדנו בתחנה הראשונה ליד בית המלון שלנו -; mery an polbrig........

התמקמנו בחדר המשפחתי שלנו ויצאנו לטיול בעיירה שנאמר לנו שיש בה כל מה שצריך. העיירה מנומנמת משהוא, פסטורלית, בתים בשלל צבעים עם גגות משופעים בזוויות חדות בכדי למנוע את הצטברות השלג, נכנסנו למתחם של כמה חנויות ספורט ומזכרות הכל מאוד מאוד יקר (גם שיש 50% הנחה). קניתי נעלי התעמלות, זאת לאחר שהנעליים שלי התפרקו אתמול כשצעדתי מהספינה למלון אתמול בערב באוסלו וכל היום הסתובבתי עם מגפי רפתנים המיועדות להליכה על קרחונים.

משם המשכנו ללשכת התיירות בה קיבלנו מידע על מגוון הפעילויות שניתן לקיים באזור מתברר שיש המון דברים לעשות אבל צריך לתכנן ולהזמין מקומות מראש. בכל אופן מה שיכלנו לעשות היום בערב היה שייט בים הכולל צפייה בגליישרים וארוחת ערב -; דבר שלא התאים לנו לאחר השייט של אתמול מה גם שאנו עומדים לשוט בתשעת הימים הבאים - או לעשות מסע עם עגלות רתומות לכלבים ארקטיים היו לנו 5 דקות להחליט לגבי הפעילות שנעשה מכיוון בהן מתחילות בדיוק ב 1900, החלטנו לא להילחץ, לוותר על האטרקציות, ליהנות מהעיירה ולאכול במסעדה טובה.

התייעצנו עם מספר מקומיים לגבי המקום בו נאכל את ארוחת הערב, רצינו מה שהוא אותנטי. אז ההמלצות נעו בין מקום שמגיש רק בשר לוויתנים -; מסעדת המלון שלנו, שתי מסעדות גורמה הממוקמות בשתי המלונות היקרים ביותר בעיירה והמחירים במסעדות בהתאם, למסעדה המגישה מגוון מנות מפיצה והמבורגר ועד בשר כלבי ים. בחרנו באחרונה.

הגענו למסעדת "קרואה" kroa) ) אווירה מגניבה, הכל מעץ, תמונות של ציידי דובי קוטב המציגים את שללם המושבים מרופדים פרוות אייל, בחרנו בארבע מנות מעניינות בשר כלבי ים על מצע אספרגוס, בשר אייל צפון ברוטב אוכמניות ותאנים, דג טרי מהים הארקטי מונח על מצע פירה אוורירי, וסטייק בקר ברוטב פלפלת עם תפ"א מוקרימים. ואו... חוויה.

הכל טעים ומיוחד, טוב אולי לא הכל טעים ולא הכל מיוחד אבל סבבה. הדג היה די סתמי, מה שהוא בסגנון נסיכת הנילוס, כלב הים מאוד הזכיר בטעמו כבד, סטייק זה סטייק ובשר האייל היה רך וטעים. שתינו בירות, לטובה הסתובב הראש.

מנה ממוצעת במסעדה עולה 220 קרונות שזה בערך 140 ₪.

חצי ליטר בירה מהחבית עולה 55 קרונות שזה בערך 35 ₪.

השמש ממשיכה לזרוח ולא נראה שהא מתכוונת לשקוע, לפחות לא לפני ספטמבר.

חזרנו לחדר במלון, התקלחנו, אני מקווה שמאוחר יותר נצא לפאב לשתות משהוא.

7.8.10

קמנו בערך בתשע, ארוחת בוקר מפנקת במלון, מן החלון ראינו שני שועלים ארקטיים, התברר שהטבח שלנו נותן להם אוכל מידי פעם ולכן הם הגיעו למלון שלנו.

עשינו צ'ק אאוט ושילמתי על המלון 2800 קרונות (בערך 1700 ₪ )עבור חדר המשפחה שקיבלנו וארוחת הבוקר.

החלטנו לצאת לטיול רגלי למכרה פחם נטוש, ההחלטה התבררה כמוצלחת. ההליכה לא הייתה קלה אבל עשינו זאת לאחר כשעה ורבע הגענו למכרה הנטוש. אילן ולירון פחדו להיכנס לעומק, אני וטובה לקחנו פנס שבקושי עבד והתחלנו לעבור בין החדרים השונים, ראינו שירותים, חדרי מכונות, כלי עבודה שונים פזורים בכל מקום, מסילות רכבת... אינדיאנה ג'ונס קטן עלינו. בחדר המרכזי נתקלנו בקיר תמך עשוי קורות עץ התומך גוש ענק של קרח, בחדר ראינו המון נטיפי קרח, מראה מדהים, הסתובבנו בעוד כמה חדרים, חלק מקורות העץ היו שבורות, חלק מהתקרות התמוטטו, כלי עבודה היו פזורים בחדרים השונים, מסורים, מפוחים, רתכות, דודים שונים וג'ריקנים, מאזנים, כמו גם ארגזי אחסון לחומר נפץ שעליהם התנוסס סמל החברה, שם חומר הנפץ -; ניטרו גליצרין שיוצר באוסלו בשנת 1956.

חזרנו העירה, ביקרנו בחנות של עורות, עצרנו בסופר, קנינו נקניק, גבינות, לחם, מלפפון, שתייה קלה (200 קרונות, בערך 120 ₪) ועשינו פיקניק על ספסל במרכז העיירה.

ב 16:00 הגענו למקום המפגש של גאפ אדוונצ'רס במלון בלו רדיסון, ומשם נסענו באוטובוס למזח בו עגנה ה -; ms expedition.

הספינה היא למעשה מלון צף, יש בה חדר כושר, סאונה, בר, לובי גדול, חדר אוכל, ספריה, חדר תקשורת ועוד ועוד. התאים מרווחים למדי וכל אחד מהם מצוייד במקלחת ושירותים צמודים.

מעט נתונים על הספינה - "אקספדישייון" כפי שהקפטן סיפר לנו: הספינה נבנתה ב - 1972, 108 מטר אורך 18 מטר רוחב ויכולה לשאת 140 אנשים. התחילה כמעבורת, והוסבה לשימוש כספינת מסעות חקר תיירותיים.

קיבלנו את התא שלנו, השתתפנו בתרגיל המדמה נטישת הספינה הכולל רישום ושיבוץ האנשים לסירות הצלה, לבישת חגורת הצלה, הגעה בפועל לסירות ההצלה וכניסה לתוכן. יפה שמתרגלים על יבש את הסכנה שבטביעה רטובה.

אחר כך הציגו לנו מצגת לגבי אופן הכניסה והיציאה מסירות הזודיאק, נראה מדליק, מעט מסובך, אבל כיף.

לאחר התארגנות בחדרים, התכנסנו בלובי המרכזי קיבלנו הנחיות נוספות ממנהלת המלון, מנהל המשלחת, וכל חברי הצוות המרכזיים הציגו את עצמם ואת התחומים עליהם הם אחראים. בין השאר יש בצוות רופא, גיאולוג, בוטנאי, צפר, מדריכים אקולוגיים, מומחה לזוחלים וליונקים, מומחה ללווייתנים ושאר יונקים ימיים, ועוד....

ארוחת הערב הייתה מצויינת מבחר מנות הכל בטוב טעם.

חזרנו לתאנו, מקלחת התארגנות ויצאתי לכתוב ביומן ולהסתכל בתמונות.

פגשתי משפחה של ישראלים סבא סבתא בן ונכד ושיחקנו טאקי.

הספינה מתנדנדת מצד לצד, תחושה מוזרה. אני מקווה שנתרגל אליה ולא נקבל בחילה. יצאנו מהפיורד של לונגרביין לים הפתוח לכיוון דרום כדי להגיע למספר אתרים מעניינים מחר.

השעה 23:20 אני לבד בלובי המרכזי, רוב האנשים ישנים או שותים בבר.

ירדתי לתא שלנו לירון ישנה, אני מקווה שהיא מרגישה טוב יותר, מהחלון שבתא רואים רק ים ים ועוד ים, גלים, אדוות וקצף לבן. מידי פעם רואים שחף עף ליד הספינה או שט על פני הים.

רוב התיירים, 125 במספר, אירופאים, יש גם קנדים ואמריקאים וכ 15 ישראלים.

נראה שגילם הממוצע של הישראלים (סביבות 60), גבוה מגילם הממוצע של שאר התיירים (סביבות 40), מעניין למה?.

לילה טוב.

8.7.10

ב -; 0700 העיר אותנו לורי -; מנהל המשלחת, באמצעות מערכת הקריזה ב 0730 כבר אכלנו ארוחת בוקר. ב 0830 שמענו הרצאה בנושא שימוש בנשק והתנהגות במפגש עם דובי קוטב, מתברר שהדובים הללו מסוכנים למדי, הם תוקפים מיוזמתם בני אדם, הם מהירים מאוד שומעים פי 7 טוב יותר מבני אדם בעלי חוש ריח בין הטובים ביותר בעולם החי, מהירים וחזקים ביותר. לפני שבועיים, כאן באי, דוב פרץ למתחם קמפינג, גרר מטייל בראש כ 40 מטר ופצע אותו קשות עד ששותפו ירה בו למוות.

ב 11:00 היינו בחדר הבוץ, לבושים במיטב מחלצותינו גטקס, טרניג, מכנס חרמונית ומכנס סערה, וכמובן שגם בפלג העליון של הגוף אותו מספר שכבות + מחמם צוואר וכובע.

ב 11:10הורדנו לסירות הזודיאק משני צידי הספינה והתחלנו בשייט מרהיב בין קרחונים בפיורד. הרים מושלגים ביניהם גליישרים קפואים הגולשים לאיטם למי הים. קולות הפצפוץ והבקיעה של הקרחונים נשמעים בבירור, מים בטמפרטורה של 1.2 -; מעלות סלזיוס, סוגים שונים של ציפורי ים חגות סביבנו, נוחתות בים ועל הקרחונים שסביבנו.

לפתע זיהנו 3 דובי קוטב -; אמא ו2 גורים בוגרים, אמא ושני גורים בוגרים, בהמשך ראינו עוד זכר צעיר ששחה במים. זו הצלחה ממש גדלה, הדוב הגדול שראינו היום שוקל בסביבות 6000 פאונד והגדולים ביותר מגיעים ל 1500 פאונד.

האמא טרפה גוויה של אייל צפון. התגלגלה בשלג, והמשיכה בדרכה. המדריך הסביר שהאייל כנראה מת ממחלה או היה פצוע, הדובים ניזונים בעיקר מכלבי ים, וכל מיני דברים שנקרים בדרכם, הם לא מהירים מספיק ולא "שווה" להם להתאמץ ולנסות לצוד איילים מהירים.

הוא נע בקצב של עד 25 מייל לשעה.

הקרח הצף במים בחלקו לבן ובחלקו כחול שקוף, לעיתים ניתן לראות סלעים ואבנים משובצים בתוך הקרח. מתברר שהקרח הכחול שקוף דחוס יותר ועתיק יותר מהקרח הלבן והוא הולך והופך כחלכל ותורכיזי ככול שעובר הזמן.

עלינו חזרה לסיפון, החלפנו חוויות, הסתכלנו בתמונות, לירון הצליחה לצלם סרטונים מדהימים בווידיאו, ממש רואים איך הדב קורע את הבשר מגופת האייל ולאחר מכן מתגלגל בשלג וממשיך לדרכו.

טובה אילן ולירון הלכו לישון ואני הלכתי לסאונה, היה ממש כיף, סאונה יבשה כל עשר דקות יצאתי לטוש קפוא, אבל ממש קפוא, וחזרתי חזרה לעוד עשר דקות בסאונה.

חזרתי לחדר, התקלחתי, ועלינו לשמוע הרצאה בנושא גיאולוגיה של האזור, תוך כדי ההרצאה נשמעה הודעה בקריזה המודיע כי נצפו לוויתנים, מיד טסנו לסיפון הקדמי, אני עם הנעלים ביד מצלמה ומשקפת תלויים על צווארי, מתעטף במעיל נגד גשם, מתחיל לצלם, קור מקפיא כמעט נשרו לי האצבעות, חזרתי חזרה להתלבש טוב, ויצאתי שוב הפעם מוכן יותר, ראינו לפחות 3 לוויתנים מסוג "האמפ בק". הגב שחור מבהיק עם סנפיר קטן, הבטן ותחתית סנפירי הצד לבנים עם תצורות שונות, בראש הראש מספר גושים מעוגלים, מראה מרשים ביותר, הלווייתנים עסקו בצייד קריל, הם עלו לקו המים וצללו לעומק כשהם פוערים את פיותיהם, בולעים ליטרים רבים של מים, ומסננים דרך מסננת מיוחדת את הקריל לבטנם ואת המים חזרה לים.

הקור הכניע אותנו ונכנסנו חזרה ללובי. ברמקול הזמינו אותנו לחדר האוכל לסעוד ארוחת הערב, שכרגיל הייתה טעימה ביותר.

בסביבות 2130 שמענו הרצאה על לוויתנים ובסופה למרבה הפלא נשמעה בקריזה הודעה נוספת לגבי הימצאות לוויתנים. שוב יצאנו, שוב צילמנו, הפעם היה זה לוייתן מסוג בלו פין.

השעה 2230 השמש זורחת במלוא עוזה, ראות מדהימה. פשוט קשה להאמין.

אחרי יום כזה אני כבר לא יודע למה לצפות. ראינו דובים, לווייתנים..... רף הציפיות להמשך מאוד גבוה.

אם לא אראה דוב טורף כלב ים, או לוויתן מזדווג עם לווייתנה אני ממש אתאכזב.

9810 -;

קמנו כרגיל ב 0700 לקולו הערב של לורי שהוסיף פתגם יפה.

ב 0730 ארוחת בוקר, ב 0830 נסיעה ראשונה בזודיאק לצפות בניבתנים(Walrus). מכיוון שבקרבת הניבתנים נצפה דוב החליטו שלא נרד ליבשה אלא נתקרב ללהקת הניבתנים מהים. כך עשינו, ככול שהתקרבנו הרחנו את הניבתנים יותר ויותר, הם מסריחים ממש משהו בסגנון מילק שייק של אנשובי וביצים סרוחות. הניבתנים ניזונים מצדפות (clams) אותם הם שואבים לקרבם מקרקעית הים, יש לניבתנים מנגנון יניקה וסינון משוכלל, הם מרסקים את הקונכיות שואבים לקרבם את הרכיכה עצמה ויורקים את הקונכייה המרוסקת בחזרה לים.

מההסבר שקיבלנו התברר שאלו להקת זכרים בלבד, הנקבות יחד עם הגורים נמצאות במקום אחר. הדוב רבץ בקרבתם כ - 30 מטרים מהם. נראה נינוח ופשוט מחכה להזדמנות בה יוכל לתפוס נבתן. הניבתנים ענקיים שוקלים פי 2 יותר מהדוב, ומצויידים בניבים אימתניים. בדרך כלל דוב קוטב לא מנסה לטרוף ניבתן זכר בוגר, הוא טורף גורים, ופרטים חלשים או חולים.

בירידה השנייה ב -; 13:30 התמקדנו באיילי צפון וצמחיית טונדרה. צעדנו על טחב וצפינו באיילי צפון מלחכים צמחיה. גם לזכרים וגם לנקבות יש קרניים, לזכרים ענקיות לנקבות קטנות הרבה יותר, כל שנה הם משירים את הקרניים ומצמיחים חדשות. הגללים שלהם משתנים בהתאם לסוג המזון אותו הם אוכלים ולמידת הלחות שבו, במידה שבמזון שאכלו יש מעט לחות הגללים נראים כקבוצת כדורים קטנטנים, במידה ובמזון שאכלו הייתה לחות רבה הגללים נראים כגוש חרא קטן העשוי טבעת טבעות.

באופק נצפו דובים והתקבלה הנחייה לשוב מיד לזודיאקים, כשהגענו לחוף הים סער וסירות הזודיאק לא הצליחו להתקרב מספיק לחוף, אז כל התיירים המשיכו למפרץ סמוך, כק"מ הליכה, ושם במאמצים רבים הצליח הצוות להעלות את כל התיירים לזודיאקים ולספינה. זה מדהים איך תוך דקות מזג האוויר השתנה, רוחות עזות, גלים גבוהים וזרמים המקשים על תמרון הסירות. הקפטן של הספינה הרים עוגן נתן לספינה להיסחף לכיוון החוף, ואז תמרן עם הספינה למצב בו הספינה שמשה כשובר גלים המאפשר עליית נוסעים מהזודיאקים לספינה. כולנו נרטבנו, גלים בגובה של 2 -; 3 מטרים, העיפו אותנו מצד לצד, מספר אנשים ולירון ביניהם נפלו למים בשלב העלייה לזודיאק, השייט לכיוון הספינה היה מטלטל ומפחיד, המון אנדרנלין, ואו איזו חוויה!!!!!

הגעתי לחדר שטפתי את המשקפים וודאתי שהמצלמות לא נרטבו, החלפתי לבגד ים וירדתי לסאונה. בהדרגה הגיעו לסאונה: יגאל -;ישראלי בן 75,פנסיונר אגד שטייל בכול העולם מכיר הכול ויודע הכל, וכמעט כל אנשי הצוות שבאו להפשיר לאחר שעמלו קשה מאוד לייצב את הזודיאק ים ולהשיבנו בשלום לספינה. אוסי ישראלית לשעבר הגיע במצב קשה למדי -;חיוורת, מתנשמת בכבדות, קפואה למחצה, היא, כמו כל אנשי הצוות, עבדו קשה מאוד בתוך מים קפואים בגלים וזרמים עזים, כדי שאנחנו נוכל לעלות על הזודיאק ים בבטחה ולשוב לספינה.

ב 2200 הקרינו סרט הוליוודי ישן בכיכובו של שון קונרי על מקרה אמיתי שקרה ובו צפלין בשם "איטליה" שטס מעל סוואלבאלד התרסק, הסרט מתאר את סיפור הישרדות חלק מנוסעיו וכל התלאות שחוו.

ואו איזה יום מדהים.

מספר מילים על איילי צפון (reindeer  ו -; caribou):

הקריבו גדולים יותר הם מלחכים עשב וניזונים גם מחזזיות (lichens). כך הם שורדים את החורף הארוך והקפוא באזור הטונדרה בה הם נודדים כל שנה. קרני (antlers) האיילים הזכרים גדלים לגדלים מרשימים ביותר לעיתים עד לרחב של 4 פייט (בערך מטר).

פרג צהוב ופרג לבן. פורחים מהר, אין להם הרבה זמן לפרוח ולחנוט.

Ywllow marsh saxifrage - כדורים קטנים של פרחים לבנים .

Alpine saxifrage - פרח על גבעול ניצב לקרקע.

Spider plant- גבעולים אדומים -; שולח שלוחות אדומות עם פריחה צהובה.

הוא גם פורח וגם שולח שלוחות למה? אין הרבה מאבקים טבעיים פה? כנראה הגיע לכאן מאזורים ארקטיים אחרים במקום שהיו בו מאביקים טבעיים.

Pigmy buttercup נוריות ננסיות -;

Mouse ear chichweed -; פריחה לבנה עלים ירוקים עם זיפים לבנים. עלי הכותרת בצורת אזני עכבר.

Arctic danein -;

Nodding lychnis -;

10810 -

0700 השכמה, 0730 ארוחת בוקר 0830 הודעה של לורי, ראש המשלחת, שלא נוכל לרדת לסיור כי יש עדיין גלים גבוהים כחלק מהנחשול והזרמים שחווינו אתמול. כתחליף הרצו לנו אנשי הצוות על דובי קוטב, ועל ההיסטוריה של האזור. לאחר ארוחת הצהריים תוך כדי שאנו ממשיכים להפליג צפונה וכבר חצינו את קו רוחב 80, הודיע לורי בקשר שוב שלא נוכל לרדת לסירות הזודיאק, כי הגלים גבוהים והרוח משנה כיוון כל הזמן. במקום זאת קיבלנו עוד הרצאות מאנשי הצוות אחד סיפר על חווייתו כשהשתתף במשלחת שחצתה את הקוטב הצפוני, שני הרצה על לווייתנים שלישי סיפר בדיחות, וכך העברנו את היום.

אני כבר כמעט השתגעתי, יום שלם בספינה, כמה אפשר לאכול ולשמוע הרצאות, צריך אקשן!! מבחינתי זה לא מספיק להלעיט אותנו במידע, הרצאות, או לשתף אותנו באופן קבלת ההחלטות שלא לרדת לחוף, אני רוצה אקשן. אם אני הייתי מנהל את ההפלגה הייתי מחלק משקאות חינם לתיירים, דואג למופע קברט או מה שהוא שיבדר את התיירים.

Alpine gliciers  (גליישרים אלפיניים): במורדות הרים שלג מצטבר הופך לקרח המחליק לאיטו במורדות ההר.

Vally glaciers גלישירי עמקים.

Ice caps (כיסי קרח): ממוקמים בלב היבשה כיסי קרח לכודים.

Ice sheets ( קרח) - 

Ice shelves  (מדפי קרח): יש כאלה ענקיים לשם השוואה בגודל ספרד בעומר 200 -; 3000 מטרים 

Ice berg  (קרח ים): חלקים שנשברו ממדפי הקרח ו/ או ים קפוא. 

הגליישרים נושאים בקרבם חומרים שונים החורצים בקרקע סימנים יש בו בולדרים, סלעים, הופכים ערוצי נחלים מצורת וי v  לצורת יו u.

בערך ב 1700 ירדתי לסאונה, היו שם יחד איתי שוודי (ערום), דנית (לבושה בגד ים), יגאל וצחי קליין -; בחור ישראלי שביים סרט בנושא קנביס רפואי.

בערך ב -; 18:30 לורי הודיע במערכת הכריזה שאנחנו ממשיכים להפליג צפונה ומתכוונים לעגון בין קבוצת איים קטנה שאמורים להגן עלינו מפני הגלים ואם הדבר יתאפשר שב 2300 בלילה נרד לחוף. אני מקווה שזה יצא לפועל.

היום הכרתי גם את פיטר, פרופסור לחינוך מאחת האוניברסיטאות בסקוטלנד, נוצרי שמאוד אוהב את ישראל. דיברנו על דת, פוליטיקה ומשמעות החיים. איש נעים ומעניין.

11810 -

ירידת הבוקר הייתה למקום בו יש מעיינות חמים, מדובר במספר נביעות של מים מתוקים חמימים, לא ממש חמים, אבל בהשוואה למי האוקיינוס הארקטי המקיפים את סוואלבאלד, מדובר במים חמים הטמפרטורות שנמדדו 56 פרנהייט (בערך 12.5 מעלת סלזיוס???). הנביעה מתרחשת במספר מקומות לאורך מספר סדקים שנוצרו כתוצאה מפעילות טקטונית.

טיולנו בחוף כשעתיים, התבוננו במגוון צמחים, חזזיות, טחבים, ובסלעים ייחודיים גם סלעים מגמאתיים (תהום ופרץ) וגם סלעי משקע.

לאחר ארוחת הצהרים נחתנו שוב על אחד החופים הפעם שטנו לכיוון מערת גליישר בפתחה ראינו ציפורים רבות בשעת סעודה -; מאות ציפורים משלל סוגים כולם יחד סועדות סוג של דגיגיונים וסוג של מדוזות קטנות שנמצאת בהמוניהן בפתח מערת הגליישר, מקום בו יש ערבוב של מים מתוקים (מהפשרת הגליישר) ומים מלוחים (מי הים). לפתע הופיע לוויתן מסוג בלוגה, כן גם הוא רצה להשתתף בחגיגה. הבלוגה שייט להנאתו לאורך דפנות הגליישר, וליד פתח המערה, הוא עלה לשאוף אוויר לזמן קצר בלבד, חשף בפנינו את גבו הבהיר (גוון אופ וויט) ונעלם למי הקרח.

בלילה עלינו ל"פולו בר בר", מתברר שיש חיים ואלכוהול בבר בלילה, רקדנו, שתינו, בסביבות אחת הלכנו לישון.

מעט מידע לגבי לוויתן הבלוגה (beluga whales) -;

עגלי הלוויתנים נולדים אפורים -; חומים, צבעם דוהה עד לשב בו הם מגיעים לבגרות מינית בסביבות גיל 5 בו הם הופכים לבנים. אורכם בסביבות 4 עד 6 מטר, והם שוקלים 500 עד 700 ק"ג, שזה מאוד קטן יחסית ללווייתנים אחרים. תוחלת החיים שלהם 35 -; 50 שנה. אין להם סנפיר גב (dorsal fin), מצחם מעוגל, צאוורם גמיש ובניגוד למרבית הלווייתנים מאפשר להם להפנות את ראשם בגמישות רבה לכל הכיוונים.

12810 -

קמנו כרגיל התחלקנו ל 3 קבוצות אני הייתי היחיד מבין הישראלים שהצטרף לקבוצת מטיבי הלכת.

צעדנו כארבע שעות והגיענו לאחת הפסגות באי. מהפסגה יש תצפית מדהימה על הפיורד הגליישרים והאגמים. ההליכה לא הייתה קשה כ"כ, בוודאי לא מבחינת סיבולת לב ריאה, אבל היה קר, רוח חזקה נשבה מכיוון צפון כך שצד שמאל של הפנים שלי כמעט קפא והייתה לי תחושה של נימול בפנים, בנוסף הקרקע מאוד טרשית, חלקי סלע חדים נתקעים בסוליה הרכה של מגפי הגומי מה שלא מקל על ההליכה. מפעם לפעם צעדנו במעין אדמה ביצתית עם גושי ירוקת וטחב, ולעיתים צעדנו על גבי כיסי שלג.

הנוף מהפסגה היה מקסים, הספינה והאנשים על החוף נראו כנקודות קטנות, זרקנו כדורי שלג אחד על השני, צילמנו אחד את השני וגם עשינו תמונה קבוצתית בראש ההר.

תוך כדי ההליכה פגשתי מספר טיילים שזו הפעם הראשונה בה יצא לנו לדבר - שוודי, גרמני, ודני, כולם גיששו, ושאלו, מי יותר בעדינות מי פחות בעדינות, לגבי היחס שלי לפלסטינים, למשט ולשלל סוגיות פוליטיות באזור. גם ככה זה לא קל לשוחח ולהסביר את המצב, מאיפה להתחיל? אברהם אבינו?דוד המלך?הסכם סייקס - פיקו? 1948? קמפ דיויד? רבין ערפת? ברק אבו מאזן? פתח חמאס? אירן? תזכרו שהכל, תוך כדי הליכה במעלה פסגה מושלגות בטמפרטורה של 3 מעלות סלזיוס ובאנגלית!!! לא נורא, הסתדרתי הדני והגרמני יצביעו לליברמן והשוודי מפד"ל. אז הכל בסדר!

את הדרך למטה עשינו לסירוגין בצעדה ובגלישת ישבן על גבי כיסי שלג. פשוט יושבים על התחת מרימים רגלים וגולשים למטה במהירות, לפני סוף כיס השלג מאטים בעזרת הרגלים כדי שלא להתרסק על הסלעים. איזה כיף!! יש תמונות!!

עלינו לספינה, ארוחת צהריים, ושוב התארגנות לשייט זודיאקים, הפעם במגדלנה פיורד. ירדנו למים שטו בין קרחונים התקרבנו לחוף כדי לצפות בדוב שצד כלב ים ואכל אותו להנאתו כשהוא יושב על קרחון במים. כשהגענו לקרחון הדוב כבר לא היה עליו אבל שאריות כלב הים היו, ניתן היה לראות שאריות של זרוע, מעיים ועוד מספר עצמות. המשכנו לשייט בין הקרחונים, ליד הקירות הזקורים והמחורצים של הגליישר. החלטנו לשוט לאחד החופים הסמוכים בהם יש 2 בקתות ובית קברות בן 200 שנה בו קבורים עשרות ציידי לווייתנים. כשכבר כמעט הגענו למקום לורי קיבל הודעה בקשר שהדוב נמצא על החוף בקרבת המים סועד את ליבו בארוחה דשנה. כל נוסעי הזודיאק החליטו פה אחד לוותר על בית הקברות ולשוב לאזור בו נצפה הדוב. כשהגענו ראינו אותו -; גדול, יותר חום בהיר מלבן, מוכתם בדם, בולס, קורע נתחים ממה שהיה עד לפני זמן קצר כלב ים שמנמן וחמוד. לכל עבריו שחפים צווחים מקווים לזכות בנתח או שנים מבשר כלב הים, וכך במשך כמעט שעה וחצי צפינו בו. מפעם לפעם הרים את ראשו, התנשם הכבדות, כשהוא מסתכל לעברנו, מסדיר נשימה וחוזר לבלוס.

שאלתי את לורי איך הדוב צד את כלב הים, הרי כלב הים שוחה הרבה יותר מהר מהדוב, לורי ענה שכנראה הדוב הפתיע אותו בים תוך כדי שחייה, או שייתכן מאוד שהדוב פגש אותו כשהוא פשוט ישן.

הצוואר של הדוב אדיר, ממש רואים את עוביו ואת שריריו המשורגים כשהוא קורע נתחי בשר. מפעם לפעם הדוב צעד צעד מאיים לכיוון השחפים, הם צווחו ועפו למרחק בטוח ותוך דקות ספורות כבר שבו לקרבת הדוב ולגוויית כלב הים.

על פי לורי מדובר בזכר צעיר בן 7 -; 8.

לורי דיבר בקשר עם מנהלת המלון וביקש להקדים את ארוחת הערב כדי שנספיק לעשות עוד ירידה לחוף, הפעם לאותו בית קברות שפספסנו מקודם. אז חזרנו לספינה, אכלנו, וירדנו שוב לזודיאקים לבית הקברות העתיק. בית הקברות מוקף בשרשרת ברזל לשמירת הקדושה של המקום. סיירנו במקום כשעה ושטנו חזרה לספינה.

13810 -

לאחר ההשכמה וארוחת הבוקר נכנסנו לוזודיאקים ושטנו לחוף, התארגנו בשלוש קבוצות וצעדנו לכיוון הגליישר. לאחר כ 45 דקות הליכה בבוץ, ועל גבי שברי סלעים הגענו למרגלות הגליישר הקפוא, בתוכו ניתן היה לראות סלעים, אבנים, חול ועוד ועוד שלל גוונים -; משחור דרך אפור וכלה בתכול שקוף. כשראיתי את המראה הזה יכולתי ממש לדמיין איך הגליישר פועל, כשהוא דוחף, גורף, מערבל ומוחץ כל מה שנקרה בדרכו, כשהוא מתקדם לכיוון הים. בדמיוני ניתן היה לשמוע את קולות המחיצה והחריצה שהגליישר הענק משמיע כשהוא מתקדם בבטחה, מלא עצמה, לקו המים.

צעדנו במעלה הגליישר, להפתעתי ההליכה על הגליישר לא הייתה חלקלקה, סוליות הגומי של המגפיים אחזו היטב את שכבת הקרח וכך בלא כל בעיות מיוחדות הגענו למשטח קרח ענק החרוץ בפלגי מים קטנטנים. מי הגליישר מתוקים וטעימים. הנוף הנשקף מדהים, מגלשת הקרח עליה עמדנו מסתיימת במניפה שחורה אפורה של חול, שברי סלעים ועפר הנשפכת לים כחול עמוק שמעברו השני מופיע גליישר נוסף שגולש היישר למי הים. מימין ומשמאל לשלי ישרים הרים משוננים שפסגותיהם טבולות בלבן בוהק. ואו איזה מראה, ממש גלויה. יש תמונות מדהימות!!!

בדרך חזרה מטיילת בריטית טבעה בבוץ טובעני, המדריך שבא לחלצה טבע גם הוא, מדריך נוסף "בנה" שביל מאבנים בכדי להגיע לתקועים בבוץ, והוא אכן הצליח תוך דקות ספורות לחלצם.

חזרנו לספינה, שטפנו את הבוץ מהמגפיים, בחדר הבוץ, החלפנו בגדים ועלינו לאכל צהרים במסעדה.

הירידה השנייה לחוף הייתה בסביבות 15:00 מטרת הירידה הפעם הייתה צפייה בניבתנים. המדריכים בכוח החלוץ, איתרו שני ניבתנים סימנו את המרחק המומלץ להתקרבות אליהם וקראו לנו בקשר להגיע. כשהגענו ראינו שני ניבתנים אימתניים, הניבתנים בקושי זזו, אבל זה מה שניבתנים עושים. צילמנו אותם קיווינו שיזוזו מעט אבל זה כמעט ולא קרה.

חזרנו לזודאקים ומהם לספינה גלי הים היו מעט גבוהים אז השייט הזכיר רכיבה ברכבת הרים מה שהיה מאוד נחמד בעיני.

תקרית בסאונה -

בסביבות 1730 הגעתי לסאונה, בפעם הראשונה אילן הצטרף אלי. כשהגענו היו כבר בסאונה ג'וליין שחקנית הרוגבי הבריטית, עוד בחורה שאני לא יודע את שמה צחי ונועם ויגאל. נראה שהסאונה לא פעלה במיטבה. ואז פרץ ויכוח בין יגאל לצחי, צחי האשים את יגאל במצב, קראתי לאיש צוות שקרא לחשמלאי שהגיע למסקנה שהתנור בסאונה הוצף במים, צחי מיד האשים את יגאל ששפך דלי מים על התנור, יגאל אמר לו שהוא לא מבין כלום ושהוא כבר 60 שנה עושה סאונות, הבריטית והתיירת השנייה נעלמו תוך כדי שהויכוח התלהט, אילן נעלם גם כן, כך הסתיים הביקור בסאונה.

בארוחת הערב חגגו ללאה קליין יום הולדת 70.

לילה טוב.

140810 -

קמנו בבוקר, סעדנו ארוחת בוקר ומיד אחריה ירדנו לרציף של עיר כורים רוסית בשם Barentsburg. כשברית המועצות הייתה בשיאה היו באי שפיצברגן 3 עיירות כורי פחם רוסיות, בעיר הזו חיו 1500 תושבים. היום שתי הערים האחרות ננטשו ובעיר זו מתגוררים 400 תושבים (70 אחוז אוקראינם 20 אחוז רוסים ועשרה אחוז ממולדובה, ועוד מדינות שונות). מרבית המבנים נטושים, יש כנסיה, חממה בה מגדלים את הירקות לאורך כל השנה, חזיריה ובה 100 חזירים, בית חולים, סופר, אולם ספורט, חדר כושר, בריכת שחיה עם מי ים מחוממים לטמפרטורה של 24 מעלות סלזיוס. הסתובבנו בעיירה. התחושה היא של חזרה במנהרת הזמן לפחות 80 שנה. טלפוני חוגה, ארונות חשמל עם פקקים מחרסינה, כבישים מקוביות בטון, פסל של לנין, לוחות פרסום מצויירים ועוד המון פרטים שמשרים אווירה קסומה.

המדריך הצעיר, דימיטרי, היה חמוד, הוא סטודנט לגיאוגרפיה מסן פטרסבורג, הגיע לבראנטשבורג בסוף יוני ומתכוון לעזוב באוקטובר. בהמון הומור עצמי סיפר על ההווי בעיירה על המחסור בנשים מול גברים, האספקה המצומצמת -; ליטר וודקה לאדם לחודש, בשר חזיר בהקצבה, מעט עגבניות ותפ"א מעופשים ופטריות שאוספים בשטח. אין פירות בכלל.

הסתובבנו בין הבתים, חלקם נטושים, בחלקם גרים, הכל כמעט עשוי מעץ, משקופים מהוקצעים, פיתוחי עץ, מדרגות ומעקות ממש יפים. נכנסנו למלון שלהם, לבר המקומי, לחנות המזכרות ולסניף הדואר.

המקומיים העלו בפנינו מופע פולקלור ובו הציגו את מיטב להיטי רוסיה ואוקרינה. כולל בבושקה, קטיושה ועוד ועוד.... ואנחנו שמחנו לגלות הרבה שירים מוכרים. הרי התרבות הישראלית מתובלת היטב בשירי פולקלור רוסיים.

ב 1200 נכנסנו בחזרה לספינה ב 12:30 ארוחת צהריים.

בערך ב 1400 ירדנו שוב לחוף, הפעם כדי לצפות בצוק מרשים ובו מקננות מספר מושבות ציפורים. לא יכולנו להתקרב יותר מידי לצוק מחשש להתמוטטות ומפולות סלעים. יכולנו לשמוע את צווחות הציפורים ולראות אותם מעופפות באלפיהן. תוך כיד הליכה נתקלנו בשני קריבו, אחד עמד ואכל שני ישב ונראה כי הוא מעלה גירה. שלג התחיל לרדת והנוף של הים, הצוק, האחו הירוק של הטחב שהתמלא בפתיתי שלג לבנים הפכו למחזה מרהיב. בים בקרבת קו החוף ראיתי משפחה של אווזי ברניקל אמא אבא וארבעה אווזונים שוחים במבנה ראש חץ. לפתע ראינו שועל ארקטי עם פרווה לבנה חומה וזנב עבות מתרוצץ על הרכס ממש לידנו. אך איזה יופי.

זהו, ראינו כל מה שחלמנו לראות בקוטב הצפוני -; דובי קוטב (אחד אפילו טורף כלב ים), ניבתנים, כלבי ים, שלושה סוגי לווייתנים, שועלים ארקטיים, עשרות מיני ציפורים. עכשיו אפשר לחזור לארץ. המשימה הושלמה!

 את היומיים הבאים בילינו באוסלו. עיר יפה מאוד, נעימה, ארכיטקטורה מרשימה של מבנים, ירוקה ביותר, מלאת אפשרויות בילוי לתייר (העשיר).

נראה שכדי לראות מראות מדהימים ולחוות חוויות מרגשות, יש צורך לקחת סיכונים, לבקר במחוזות לא נודעים ולהיות מוכנים ללכת על הקצה!!!

 תהנו!!!!!