יומן טיול משפחת דקל לדרום מערב צרפת יולי 2014

טיול משפחת דקל, החלפת בתים דרום צרפת 14 -; 31 יולי 2014

14.7.14

פגשנו את הצרפתים בנתב"ג החלפנו ברכות, חיבוקים, נשיקות וגם את מפתחות הרכב וכרטיס החניה. עלינו לטיסה לרומא ומשם לבורדו. הכל עבר כמו שתוכנן (אלאיטליה לרומא 3.5 שעות המתנה וטיסת המשך עם אייר פראנס בקוד משותף בממוצע משפחתי - 514 דולר לאדם). נחתנו ובלי בעיה מצאנו את האופל זפירה של הצרפתים ונסענו ל - Saint Morillion בדרך פגשנו את ז'אן מארק השכן של פביאן ואלן, הוא היה בדרך לביתם לראות אם הגענו ואיך התאקלמנו. הבית ממש חמוד, לא פלצני, כל חדר מעוצב אחרת, והחצר סוף.... בריכת שחיה, דשא ענק, סל, טרמפולינה ענקית, שערי כדור רגל... שקט ושלווה.

הילדים שחקו... אנחנו נסענו לסיבוב היכרות בעיירה... קנינו בגטים חזרנו הכנו ארוחת ערב קלה ובסביבות 21:30 נפלנו שדודים למיטה.

טיפ: בעיירה Saint Morillion, ואני מניח שבאזורים רבים בצרפת בכלל, בימי ראשון בתי העסק פתוחים עד 12:30 בלבד. תתארגנו בהתאם!!!

15.7

משפט היום: "עוד מעט תראו שיש לו קרן של חד -; פוני" (זיו דקל).

קמנו ב 08:30 אחרי שינה מתוקה ונהדרת... ארוחת בוקר ויצאנו ל dune du pilat, הדיונה הגדולה באירופה. כשיצאנו מ - Saint Morillion חלפנו על פני שטח פתוח בו רעו שני סוסים יפים האחד לבן והשני לבן עם נקודות שחורות, כבר ראינו אותם בעבר, אז זיו אמרה משפט שייכנס לדפי ההיסטוריה, או לפחות ההיסטריה שלנו, כי נקרענו מצחוק... והמשפט הוא: " עוד מעט תראו את הקרן של החד -; פוני"!!!

הנסיעה ארכה פחות משעה עברנו בעיירות דייגים יפות צבעוניות, אדניות פורחות מכל עבר. עצרנו במודיעין לתיירים כדי לקבל טיפים ולבחור מה כדאי לעשות באזור, אז רק מלאו אותנו במפות וברושורים, לא ממש עזרו. הגענו לעיירה בשם -; Gujan ובה עצרנו במעגן סירות בשם - Port de larros בה אכלנו צדפות טריות, חלזונות ים וג'מבו שרימפס, ממש טריים מהים במסעדה מיוחדת שמה שמותר לה להגיש על פי חוק זה רק מאכלי ים ספציפיים שדגו / שלו מהים במפרץ Arcachon ויין. המלצרית נקרעה מצחוק -; היא לא ידעה אנגלית ואנחנו לא ידענו לאכול את הרכיכות הללו... אז מה שלא עושה השפה המילולית עושה הפנטומימה... המלצרית הדגימה אני חיקיתי אותה ואכלתי מכל הרכיכות שהגישו לנו.. לרכך את המנה הגישו לנו סלסלת לחם ופטה חזיר. חוויה לא קלה... יש תמונות... הארוחה כולה עלתה לנו 23 יורו. את ה - Oysters שהוגשו ממיינים בפיילות לפי גודל. ככול שה- Oysters גדולים יותר כך הם עולים יותר. מקובל לסחוט מעליהם לימון או סוג של חומץ מתקתק, כמובן שניסיתי הכל רק כדי לא להרגיש את הטעם והמרקם (גלי מלוח, קריר ורוטט בטעם שקשה להסביר במילים). מי שיראה את הפרצופים שעשיתי יבין לבד. משם המשכנו ל - dune du pilat, הכניסה לחניה עלתה 4 יורו לרכב, בילינו במקום כשלוש שעות, עלינו במדרגות ונגלה לעינינו נוף מרהיב: מצד אחד יער עבות, דיונה באמצע ומהצד השני המפרץ וים. המון תיירים, בעיקר צרפתים, הילדים רצו השתעשעו בחול, עד שנמאס להם.

טיפ: באזור מפרץ Arcachon מומלץ לשכור אופניים ולדווש בין עיירות הדייגים, המזחים והמעגנים. רואים המון עופות מים והמון ירוק בעיניים. אפשר גם לשכור קאנו או קיאק ניתן גם לצאת עם חקלאים מקומיים שעוסקים בגידול ה- Oysters לשייט בו הם מסבירים על עבודתם. השייט נמשך כ 5 שעות עולה 45 יורו לאדם וכולל חוץ מהחוויה וההסברים גם ארוחת Oysters. שמו לב ההשתתפות מגיל 8 ומעלה וצריך להזמין כמה ימים מראש. אנחנו לא הצלחנו כולם היו תפוסים ומי שהיה לו מקום עבורנו לא ידע אנגלית בכלל, אז מי שמעוניין, נא להזמין מראש. שם של חקלאי בשם פאבריס שעושה סיורים כאלה בחוות האוויסטרים שלו כתובת מייל [email protected] טלפון 0643347572.

הידעת? ל -; Oysters ממפרצים שונים יש טעמים שונים חלקם בטעם חלב ממותק, חלקם בטעם מינרלים ומלחים חלקם בעלי ניחוח פרי הדר לימוני וחלקם בטעם אגוזים קלויים!!!

אחרי הדיונה נסענו לעיירה בשם Arcachon החנינו ליד הים הסתובבנו בטיילת, טיילנו על המזח, אכלנו גלידה... יאמי... משם חזרה הביתה ל -; Saint Morillion, בדרך עצרנו בסופר, הצטיידנו באוכל ובחטיפים... הגענו הביתה בסביבות 18:30 ארוחת ערב מושקעת, מקלחות שיחות סקייפ ווייבר למשפחה, התעדכנות במה שקורה בארץ ולילה טוב.

תמונה -

dune du pilat

תמונה האוכל במפרץ Arcachon

16.7

משפט היום: "אין כמו חרבון בוקר, אתה נכנס כבד יוצא קל כמו פרפר" (המשפט מלווה בתנועות ידיים גליות של מעוף עדין... אסף דקל).

קמנו מוקדם ב- 07:00 א.ב. התארגנות ונסיעה לכיוון La Roschelle, היו לנו כמה דברים יפים לעשות בעיירה, וגם נסיעה של כשעתים וחצי לכל כיוון. יצאנו מ - Saint Morillion ב -; A10 לכיוון צפון בשלב מסויים הכביש הופך לכביש אגרה. המשכנו איתו עד La Roschelle. הכביש מצוין עובר בשדות חקלאיים ועיירות קטנות, חלפנו ליד עיר Congac, עלות הנסיעה (כיוון אחד) 15.4 יורו.

הגענו ל -; Aquariom בעיר (עלות כניסה לכולנו 62 יורו). הכניסה לאקווריום במעלית דמוית צוללת, ואז דרך מנהרה שקופה מעליה מדוזות "משייטות" מעל ראשינו. האקווריום מקסים, מיצורים ימיים מקרוסקופיים, ועד כרישי מסור וכרישים כחולים גדולים מאוד. יש הסברים (לא רק בצרפתית), הסתובבנו באקווריום כשלוש שעות.

הידעת: נקבת התמנון שוזרת את ביציה ב"שרשראות רוק" ותולה אותן בתקרת הנקיק / המערה בו היא גרה, הנקבה שומרת על ביציה ללא הפסקה, ומגיעה לתשישות עד כדי כך שביום בו התמנו נונים הקטנים בוקעים, היא מתה!!

מהאקווריום המשכנו למוזיאון בובות מכניות ( Des Automates and Modeles Reduits). עלות לשני המוזיאונים יחד לכל משפחתנו 49 יורו. במוזיאון הבובות המכניות יש בובות מכל הגדלים זזות, עושות קסמים, רוקדות, מנגנות... פסנתר המנגן "לבד", שחזור של בתי עסק ורבעים מפריז, דמויות מוכרות (צארלי צ'פלין, פיירו (הליצן הבוכה), ועוד). מוזיאון מ ק ס י ם !! משם עברנו למוזיאון דגמי המכוניות והרכבות. מי שאובה מכניקה, מנועים, אופנועים, מכוניות סירות וספינות ייהנה מאוד מי שלא ייהנה פחות. רכבות נוסעות, מופע אור קולי צנוע ובו דגמי ספינות שטות עם תפאורות מתחלפות. במהלך הביקור במוזיאון אחת הרכבות גרמה לקצר חשמלי, כל המוזיאון הוחשך, האחראי במקום תיקן, סידר ובחר בעדי להיות זה שילחץ על המתג להדליק את החשמל ולהפעיל מחדש את כל המוזיאון. כבוד גדול! עוד יסופר בתולדות מוזיאון המכוניות והרכבות ב - La Roschelle!!!

חזרנו למכונית שילמנו חניה (5 יורו) ויצאנו דרומה, לזיו התחיל כאב ראש, עצרנו בסופר ענק... קנינו עוף שלם בגריל, סושי ועוד כמה נשנושים, לפיקניק ארוחת ערב שנעשה מתישהוא בדרך הבית. המשכנו לשמורת טבע ייחודית בה מטיילים בסביבת תעלות וביצות. הגענו לשמורה ב 17:20, למזלנו ב 17:30 היה סיור עם צפר בשם פייר ובעלות סמלית של 13 יורו עבור כולנו, הצטרפנו לסיור בן שעה, כל אחד מאיתנו קיבל משקפת, יצאנו לעבר בקתת מספור בה צפינו לעבר הביצות ובריכות המים וזיהינו כמה וכמה מיני ציורים בחיות באזור. אחרי כחצי שעה

מתברר שב 2010 גל גדול מהאוקיינוס האטלנטי שטף את כל האזור, האזור היה ומוצף כמה חודשים, חקלאים רבים איבדו את כל חוות גידול האויסטטרס שלהם, כמו גם את ציודם ורכושם, היו כמה שנאלצו לשחות כדי להציל את חייהם. כמה זני צמחים נעלמו ולא רואים אותם עוד מאז.

אני די נהנתי, שאר המשפחה פחות... ואז שלפתי משפט מחץ: "מה קרה לכם? מכל העולם באים לראות את המקום המיוחד הזה וככה אתם מתייחסים למקום" אף אחד לא הושפע ממש מהמשפט.

המשכנו דרומה עברנו שטחים אדירים של חמניות, תירס, ענבים וחציר, הנוף פסטורלי וכולל חבילות חציר מגולגלות, תותחי השקייה המשקים שדות תירס, ישובים כפריים גבעות עגלגלות, והמון המון ייקבי בוטיק המציעים ביקור + טעימות יין.

עצרנו באחד הכפרים לפיקניק, שיחקנו "אמת וחובה", והמשכנו בדרכנו, הגענו הביתה ב 22:15, יום ארוך וגדוש,רק אחת החתולות קיבלה את פנינו, אני מקווה שהשנייה תגיע מחר...הילדים עוד המשיכו לשחק במחשב.

טיפ כללי: כסף - בכמה מקומות נתקלנו בתופעה שבעלי עסק לא הסכימו לקבל מאיתנו שטרות גדולים (100 יורו), גם עבור תשלום של 40 ו -; 60 יורו, הצרפתים פשוט לא רגילים/ לא אוהבים, לתת עודף, ולכן תכינו הרבה שטרות קטנים (50 , 20 ו 10). כרטיסי אשראי עובדים בכל מקום!!

טיפ: חנייה ב- La Roschelle החנייה של האקווריום עולה כסף (לנו עלתה 5 יורו), בין האקווריום לאזור מוזיאון הבובות המכניות ומוזיאון דגמי המכוניות והרכבות, יש המון חניה ללא תשלום שווה לחנות שם (3 דקות להליכה לאקווריום ולמוזיאונים).

טיפ: מוזיאון בובות מכניות ( Des Automates and Modeles Reduits). בעיר La Roschelle עלות משפחתית - 49 יורו. במוזיאון הבובות המכניות יש בובות מכל הגדלים זזות, עושות קסמים, רוקדות, מנגנות... פסנתר המנגן "לבד", שחזור של בתי עסק ורבעים מפריז, דמויות מוכרות (צארלי צ'פלין, פיירו (הליצן הבוכה), ועוד). מוזיאון מ ק ס י ם !!

תמונה מוזיאון בובות La Roschelle -;

תמונה אקווריום La Roschelle -;

17.7

היום קמנו מאוחר, כל אחד קם מתי שבא לו, חוץ מזיו שהייתי צריך לגרור אותה מהמיטה גם בשעה 10:30...ארוחת בוקר מגוונת... ובסביבות 12:00 יצאנו לבורדו. גשר היציאה מ - Saint Morillion נסגר לשיפוצים, מתברר שהוא יהיה סגור בשלושת הימים הבאים בין השעות 08:00 -; 17:00, הסתובבנו באזור, התברברנו באזור עד שחברנו לכביש שמוביל לבורדו. נסענו עד ללב העיר החנינו בחניה צמודה לנהר הגואר והטיילת שלו, ממש ליד אטרקציית מראת המים הענקית. הגענו חלצנו נעליים, עדי נשאר בתחתונים בלבד, רצנו, קפצנו, השתכשכנו על גבי מרצפות הגרניט עליהם יש שכבת מים דקיקה של שני ס"מ, כל כמה דקות המים נשאבים, יוצאים בצורת סילונים דקיקים וזרם מים עדין עד שמתמלאים לגובה 2 ס"מ וחוזר חלילה...המון אנשים מגיעים, משתזפים, משתעשעים... אי אפשר להישאר אדיש!! משם המשכנו למודיעין לתיירים, קיבלנו הסבר על העיר והמבנים המיוחדים שבה, כמו גם מפות והצעות לפעילות. הלכנו להנגאר מספר 20 על בטיילת שעל גדות נהר הגואר בו מתקיימות 3 תערוכת, שילמנו 16 יורו עבור כולנו ונכנסנו למתחם התערוכות התערוכה הראשונה והמרשימה מכולם עסקה בדינוזאורים בכלל ובטי רקס בפרט, הכל בצרפתית... פניתי למדריכה אחת ושאלתי אם תוכל ללוות אותנו ולהסביר לנו באנגלית, היא הסכימה מה ששדרג באופן משמעותי מאוד את הכיף שלנו, המדריכה הייתה מאוד נחמדה לוותה אותנו כמעט שעה, הצטלמנו, שיחקנו ולמדנו המון על הטי רקס.

הידעת? הדינוזאורים השתייכו כנראה למשפחת הציפורים ולא לזוחלים כפי שרבים נוטים לחשוב. הטי רקס שוקל 6 טון, ראשו בגודל אוטובוס. עד היום לא ידוע עם עורו היה מכוסה בקשקשים, שריון נוצות או כל דבר אחר! עד היום לא ידוע איזה קול השמיע הטי רקס! כל המאובנים של הטי רקס נמצאו בארצות הברית!

עברנו לתערוכה הבאה שעסקה בחידושים בטכנולוגיה, ומייד אחריה לתערוכה שעסקה במגוון הצומח בעולם ובטכניקות הישרדות והתרבות של צמחים. פה היה לנו פחות מזל, לא מצאנו מדריכ/ה דובר אנגלית ובכל מקרה כבר נמאס לנו ללמוד כל כך הרבה דברים. יצאנו והמשכנו בטיילת לחניה. נראה לנו שווה לבוא שוב בשעות הערב והלילה מלא בתי קפה, מסעדות ובמות להופעות חיות. נקווה שנחזור עוד בטיול הזה.

מבורדו חזרנו לבית, בדרך עצרנו לקניות...הקופאית כמעט קיבלה שבץ כשבקשתי לשלם בשטר של 500 יורו (כן יש דבר כזה) נאלצנו להמתין כמעט 10 דקות עד שארגנו לנו עודף...

הגענו הביתה, ארוחת פיצות וסלט ירקות, פתחנו את כיסוי הבריכה וקפצנו למים... השתוללנו, שחינו, אפילו עדי הקטן, שעוד לא ממש יודע לשחות, אבל לא מפחד לנסות וללגום את המים שבבריכה. קפצנו בטרמפולינה שבחצר... מקלחות.. משחקי מחשב ולמיטה. כשפתחנו אינטרנט הבנו שבארץ שוב נכשל הניסיון להשיג הפסקת אש עם החמאס ושכוחות צה"ל החלו במתקפה רגלית בעזה. מחזיקים אצבעות לחיילים ומקווים שיהיו כמה שפחות נפגעים חפים מפשע בשני הצדדים. מחר אנחנו קמים מוקדם, נצא מהבית לשני לילות שלושה ימים לטייל בפירנאים הצרפתיים...

תמונות בורדו -

18.7

השאיפה הייתה לצאת לפני 08:00 בבוקר מכיוון שאז סוגרים את הגשר לשיפוצים... הגענו לגשר בדיוק ב 08:00, ממש על הכסכס... מיד אחרי שעברנו סגרו את הגשר. נסענו לכיוון העיירה לורדס על כביש אגרה מהיר, הנסיעה עלתה 24 יורו ונמשכה כמעט 3 שעות. מלורדס המשכנו לכיוון העיירה Luz saint Sauveur, עיירת קייט המשמשת כבסיס יציאה לטרקים בפירנאים ובחורף, עיירת סקי, התמקמנו במלון Val de Roland, אותו הזמנו בעזרת האינטרנט מבעוד מועד, התמקמנו בדירה שלנו, ויצאנו למרכז העיר לקנות מפת סימון שבילים עבור הטיול בהרים המתוכנן ליומיים הבאים, קנינו גם נעלי הליכה טובות לאראל ולעדי (40 ו -; 15 יורו בהתאמה). לאחר הקניות יצאנו לטיול בן כמה שעות המתחיל בעיירה גברני (Gavarnie). החנינו באזור מסודר במרכז העיירה (עלות חניה 4 יורו) ויצאנו למסלול שנקרא " Cirque De Gavarnie ", המסלול אמור להמשך כשלוש שעות הלוך חזור, אנחנו הארכנו אותו כי המשכנו ממש עד למרגלות המפלים ולנו המסלול נמשך 5 שעות. הכפר ציורי, בתי קפה, מוכרי גבינות וגלידות, בתי מלון, אתרי קמפינג, נהר שוצף וגשרי אבן מאפשרים את חצייתו מגדה לגדה. מזג האוויר מצוין כ -; 18 מעלות צלזיוס. בשלב מסוים נגלה לעינינו נוף מדהים: קירות תלולים, כמעט אנכיים, מקיפים אותנו במעגל של כ 180 מעלות, עליהם יורדים מפלים רבים, המתנקזים לנהר גועש, גושי שלג בוהקים. נוף מדהים, המשכנו ללכת לאורך הנהר, בין עצים, פרחים, אחו ירוק ועורבים שחורים עם מקורה כתום. הפריחה בשיאה, צהובה, כחולה, כתומה, וורודה ולבנה. הפרח המרשים ביותר, כך לפחות בעיננו -; אירוס כחול! הגענו לסוף המסלול, לפחות למקום בו כל מי שרוכב על סוס /חמור, או מלווה בכלב, רשאי להגיע, והחלטנו להמשיך בשביל פחות ברור לכיוון המפלים, הדבר דרש מאיתנו לדלג בין פלגי מים, לגלות יכולת אלתור ועזרה הדדית, וכך עשינו. אני ואראל הגענו הכי קרוב למפל, הבגדים שלנו נספגו באדי המים ונרטבנו ממש. חוויה נהדרת! בדרך חזרה למכונית שמענו קולות חזקים וראינו אנשים עושים תנועות משונות על גבעה סמוכה, כמובן שלא נתנו לדבר הזה לעבור בלי שנבדוק במה דברים אמורים, שמנו פעמינו לכיוון הגבעה, כשהתקרבנו ראינו שהשטח חסום בסס"ל ושעושים שם חזרות למופע ענק או אולי מצלמים סרט. היו שם: מערכת הגברה ותאורה, המון שחקנים ותלבושות, במאי שנותן הוראות. לאחר שהיה ברור שלא חסר להם ניצבים ושכנראה זה לא הזמן שלאראל לפרוץ בקריירה הוליוודית שלו, המשכנו Gavarnie ומשם לרכב.

הנסיעה חזרה למלון נמשכה כחצי שעה, התקלחנו, התארגנו ויצאנו למסעדה מצוינת בשם Chez Christina, אכלנו מגוון פאסטות ופיצות, אבל מושקעות. אווירה טובה, מבנה אבן עם קורות עץ, מלצר מדהים, מקצועי ומצחיק.

בסביבות 22:00 הלכנו לישון.

טיפ: מסעדה מומלצת ב Luz saint Sauveur - " Chez Christina" אווירה ביתית, אוכל טעים, מחירים סבירים (בין 9 -; 15 יורו למנה עיקרית) טלפון 0562928681.

טיפ: את המסלול Cirque De Gavarnie ניתן לעשות על גבי חמורים ו/או סוסים אותם ניתן לשכור ולרכב עליהם את המסלול 25 יורו לאדם הלוך ושוב, ניתן לשלם פחות ולעשות רק חלק מהמסלול.

טיפ, טרק בפירינאים: מי שמתכנן טרק בקיץ בפירינאים, גם אם בן כמה שעות בלבד, כדאי להגיע עם ציוד טוב שכולל: נעלי הליכה אטומות למים (גרו טקס) מכנסי טיולים, מקל הליכה (לפחות אחד עדיף שתיים לאדם), קרם הגנה, משקפי שמש, כובע לראש (כובע גרב)/ צעיף או משהוא שמכסה את הצוואר ובייחוד את האזנים (לגבי טרק בחורף, לדעתי זה לא אפשרי בכלל).

טיפ: בקתות הרים בפירינאים: למי שמתכנן ללון בבקתות הרים חשוב לברר מבעוד מועד מה יש לבקתה להציע למטיילים, יש בקתות פשוטות מאוד ויש כאלה המספקות ציוד שינה, ארוחות, ומקלחות.

לקנות את הציוד עדיף באירופה הרבה יותר זול מבארץ (לשם השוואה מקל הליכה איכותי עולה בצרפת בסביבות 12 יורו, יש גם ב 6 יורו, בארץ יותר מפי 5), כך גם לגבי מכנסי טיולים, פלסים מעילי גשם ועוד).

טיפ: גבינות -; יש המון גבינות קשות מדהימות בצרפת, קנינו כמה, כדי לטעום הנה שתיים מומלצות בייחוד לטעמינו: Bethmale ו -; Osseau-Iraty.

תמונות Gavarnie -;

19.7

קמנו ב 06:30 הכנו את התיקים לטרק, מזוודה עם חלק מהציוד השארנו במכונית, תיק גב גדול ושניים קטנים לקחנו יתנו ליומיים הבאים. נסענו שוב ל- Gavarnie, משם המשכנו בדרכי עפר לכיוון החנינו את הרכב ויצאנו לכיוון ההרים במסלול שלפי השילוט אורך 4 שעות ורבע. הצעידה בנוף הררי, המון ירוק ופורח בעיניים, התיקים על הגב, לאחר כ 45 דקות הגענו לסכר וממנו למעשה מתחיל הטיפוס להר. חיפשנו את הסימון (אדום לבן) ולא מצאנו, הסתכלנו במפה והבנו שאנחנו צריכים לחצות את נהר, ואח"כ בפעם הראשונה להבין שאפשר ואפילו כדאי לצעוד על שלג, וכך עשינו. הטיפוס במעלה ההר כלל כמה וכמה מעברי שלג, פלגי ומפלוני מים. ניסינו לא להירטב, גם ככה די קר, הנוף מדהים, שאון המפלים מפתיע אותנו כל פעם מחדש כשאנו פונים לעבר פסגה נוספת, או עוברים מעל גוש שלג נוסף. לירון והילדים הולכים כמו ענקים, לא מקטרים, מתפעמים מהנוף, מהאוויר הצלול, מידי פעם אנחנו רואים מטיילים מקומיים, עם שרירי רגליים משורגים, ציוד מליון דולר, מברכים אותנו בברכה שלום (Bonzure??), שאלנו אותם שאלות לגבי המשך הדרך ומשך הזמן שייקח לנו להגיע לבקתה שלנו, וכשהם ראו שאנחנו עם ילדים ובייחוד עדי הקטן (בן 6) התחילו לעשות פרצופים, חישבו מחדש את הזמן, מלמלו בצרפתית כמה מילים, מה שגרם לנו להבין שקל זה לא יהיה... אנחנו ממשיכים, עוד גבעה ועוד פיסטין, עוד גוש שלג, עוד נהר ועוד מפל, מחליפים תיקים, בדרך פגשנו עז הרים פראית שדילגה בקלילות בהרים מעלינו, ראינו גם עדר של כבשים (מבויית), ציפורי שיר, עופות דורסים, חומט, חשופיות והרבה מכרסמים דמויי בונה לדעתי קוראים להם משהוא כמו "מרמונט". המקל שהבאנו מהארץ כמו גם זה שמצאנו בדרך, התבררו כציוד חשוב ומסייע לא להחליק על השלג ואף מקל במעט ממשקל הגוף והציוד. מידי פעם עצרנו להפסקת אנרגיה -; הורדנו מכתפינו את התרמילים, אכלנו חטיפי אנרגיה ופירות, שתינו, נשמנו לרווחה והמשכנו הלאה, למעלה, לבקתה המיוחלת. כשנהייה ממש קשה כבר הפסקנו לצלם, נחנו יותר והתקדמנו לאט יותר. בשלב מסוים נתנו שמות לכל בני המשפחה : אראל -; עז הרים מכיוון שהוא דילג בקלילות והוביל אותנו, זיו -; מרמונט שבהתחלה הובילה ונראה שהיא חיית שטח, אבל ככול שעלינו, התחילה לצחוק, להסתחרר ולאבד כיוון, עדי -; פינגווין מכיוון שפיתח סגנון הליכה ייחודי, ששילב הליכה, דילוג וזחילת תחת. לירון -; צב מכיוון שהיא הולכת לאט לאט אבל בטוח ואני -; חמור סוחב את הציוד.

בשלב מסוים החלו להכות רוחות עזות, בחוזק רב שכמעט העיפו אותנו. ואז אראל ראה שלט בו כתוב 30 דקות לבקתה, ואו איזו הקלה!! המשכנו בקצב איטי אך בטוח, כשהרוח מכה בנו ולאחר כחמש וחצי שעות הגענו לבקתה. בבקתה יש חדר בו מניחים את הציוד, מורידים נעלים מכניסים רק את הציוד שצריכים ללינה לתוך סלסלות ואיתם נכנסים לאזור ההסבה ולאזור המגורים. זיו לא הרגישה טוב, היו לה סחרחורות, כאב ראש והיא הייתה תשושה, אקמול ולמיטה, אנחנו שתינו שוקו חם (לא טעים אבל עולה 3 יורו לכוס), עלינו לנוח בחדר, היינו מעולפים, וב 18:30 ירדנו לארוחת הערב, שיחקנו ג'נגל ספיד, האור נדלק וכבה מעת לעת (חיסכון באנרגיה) ואז הוציאו שלטים עליהם כתובים שמות המתארחים בבקתה ולפי השילוט הושיבו את המטיילים וחלקו את הארוחה, מנת פתיחה מרק תפ"א או ערמונים סמיך, מנה שנייה פאסטה ותבשיל בשר בקר מעולה, מנת ביניים לחם, מנה אחרונה גבינה צהובה מדהימה, מנה אחרונה אחרונה סוג של פנקוטה עם ריבת פטל.

מ ד ה י ם!!!

חזרנו לחדר, נרדמנו מיד, באמצע הלילה התחיל לי כאב ראש, אופטלגין...

תמונה טרק פירינאים -;

20.7

קמנו ב 06:00 , ארוחת הבוקר המאוחרת ביותר הוגשה ב 07:00 , אני עדיין לא הרגשתי טוב, בקושי אכלתי ארוחת בוקר, לקחנו "ארוזיות" לדרך (8 יורו לאדם) התלבשנו עם הציוד ויצאנו לדרך כשפעמינו בגדול למטה, לרכב. הפעם היה לנו קל יותר, הדרך מוכרת, המכשולים הקשים ידועים, הגוף מפעיל שרירים אחרים כשעולים וכשיורדים (פחות סיבולת לב ריאה אבל יותר כוחות בלימה ושיקול דעת לא להחליק ולהתדרדר), עשינו את הדרך בחצי שעה פחות (4 שעות ושלושת רבעי).

לסיכום הטרק הקצר ניתן לומר שאנחנו משפחת מטיילים ממוצעת +, לא מקצוענים, אבל גם לא אנשי קניונים ופארקים, המסלול היה די קשה, בייחוד השעה וחצי האחרונות של העלייה לבקתה, הנוף עוצר נשימה, צעדנו מעל ומתחת לעננים, בין מפלים, פלגי מים ומשטחי קרח ושלג. הרבה יותר משווה את המאמץ!!! אין דברים כאלה, חוויה של פעם בחיים!!!!!

הגענו לרכב, איזה כיף, והתחלנו בנסיעה חזרה ל - Saint Morillion, כשהגענו ל - Luz saint Sauveur גילינו שהכביש חסום מכיוון שיש מרוץ אופניים ונאלץ להמתין 4 שעות. מתברר שבאזור זה עבר הטור דה פראנס וכעת מתקיים באותו התוואי מירוץ של חובבים / מקצוענים למחצה. בלב ברירה הסתובבנו בעיירה, חיפשנו מסעדה או בית קפה לנשנש משהוא ולהעביר את הזמן, אך התברר לנו שוב שבצרפת מכבדים את הזמן הפנוי וההפסקות בשעות היום יותר מאת הכסף וכי המסעדות ובתי הקפה כמו גם רוב בתי העסק סגורים מבערך 13:00 עד בערך 19:00, כן גם כך אפשר לחיות ואפילו לחיות טוב!! מה שנשאר לנו זה לעודד, יחד עם המקומיים ותיירים נוספים, את רוכבי האופנים, חלקם היו ממש רטובים וקפואים, רעדו מקור, רכבו עם מעיין סמיכות מילוט מתחת למעילים, לידנו הייתה תחנת אנרגיה, הרוכבים עצרו שתו אבקות וחטיפי אנרגיה, מי שהיה צריך קיבל גם טיפול רפואי, והמשיכו בדרכם. זיו שאלה אותי למה אנשים עושים לעצמם את זה, לא ממש ידעתי להסביר לה, אמרתי משהוא על התמדה, עמידות, להגיע לקצה היכולת, לא ממש שכנעתי את עצמי ובוודאי שלא את זיו. כשהכביש נפתח לתנועה, היו עדיין פקקי ענק ולקח לנו כמעט שעה חצי להגיע ללורדס ומשם המשכנו הביתה. ב 22:00 הגענו... שפוכים, מקלחות... ולילה טוב.

תמונה טרק פירינאים -;

21.7

קמנו באיזי.. סביבות 09:00 ארוחת בוקר... הילדים שחקו בחצר, לירון סדרה את הבית ואת הררי הכביסה שהצטברו משלושת ימי הטיול בפירינאים, ואני יצאתי לקניות. בסביבות 12:00 יצאנו לטירה בשם Chateau De Roquetaillade, שילמנו 32 יורו עבור סיור מודרך בטירה וסביבתה, למדנו על המשפחה שגרה בטירה מהמאה ה 13 ועד היום ברצף. על הבנייה של הטירה, השיפוצים שעברה ובייחוד השיפוץ במאה ה -; 19 שנעשה ע"י אדריכל מפורסם, מתברר שהבעלים של הטירה והאדמות באזור לא נרצח כמו מרבית חבריו במהפכה הצרפתית מכיוון שהיה לו מספיק שכל לשלם לפועליו כסף רב ולהכניסם לטירה איתו, בנוסף לתת להם כמנה יין שירצו, וכך ניצל. בטירה ביקרנו בסלון, חדר שינה, מטבח, ובעוד חדרים קיבלנו הסברים מלומדים על הארכיטקטורה, אופן הבישול, האירוח, מתקני הפינוק והפנאי, הריהוט ועוד ועוד, קנינו יין אדום מיקב הטירה (9 יורו, ממש מציאה נקווה שיהיה טעים) והמשכנו בדרכנו, בדרך חזרה ראינו שלט לאיזו אחוזת יין, נכנסנו, חלפנו על פני טירה מקסימה עם גנים ואגם, המקום נקרא -; Chateau Filhot Sauternes , הגענו ליקב עצמו, החנינו ונכנסנו, איש ניגש אלינו והתחיל להסביר לנו על המקום, הייחודיות שביין שמייצרים בו. במקום מייצרים רק ין לבן מתוק ועוד סוג של יין לבן יבש, הייחודיות בענבים וביין המקומי מתבטאת בכמה וכמה מרכיבים (היחס בין הסוכר, האלכוהול והחומציות , כמו גם בעוד דברים כמו מיקום ביחס לנהר הגרון, הקרקע, הלחות ועוד ועוד, אבל מה שמיוחד למקום הספציפי אליו הגענו הוא פטריה בשם בוטריטוס??!!, שיושבת על העינב וגורמת לנוזלים לצאת ולנוזלים שנותרים בעינב להיות סמיכים מתוקים מאוד (בשונה מצימוקים שעוברים תהליך פשוט של ייבוש בו המים יוצאים מהעינב והוא מתייבש, פה הפטרייה עושה זאת והיא משחקת תפקיד מכריע במרקם, טעם וצבע של היין המופק מענבים אלו), זה השלב בו בוצרים את העינב, השלב בו הוא נראה מדובלל וחצי מת, זה נעשה כל שנה בחודשים ספטמבר -; אוקטובר. מתברר שהסיור והטעימות בחינם! אנחנו לא משפחה של חובבי יין גדולים, בקושי לוגמים אפילו בארוחת שישי, אבל כשטעמנו, להפתעתנו הרבה ,כולנו קראנו קריאת התפעלות ממש באותו זמן, היין פשוט נפלא, אף פעם לא טעמנו יין טעים כל כך, מתוק ( ללא תוספת של סוכר ו/או בישול או עיבוד כלשהו), פירותי אוורירי. קנינו 2 בקבוקים קטנים, אחד מבציר 2010 כמו שטעמנו ואחד מבציר 2009 (14.5 יורו כל אחד). עשינו פיקניק ליד האגם בטירה וחזרנו הביתה.

לא זוכר אם ציינתי אבל הימים פה מאוד ארוכים, השמש לא שוקעת עד 22:15 זה מטורף, כמה זמן יש, כמה אפשר להספיק, מעניין מה קרה אצלנו? אי אפשר לסדר משהוא עכשיו כשש"ס ואגודת ישראל מחוץ לקואליציה?

טיפ: עוגות מקומיות המיוחדות לאזור בורדו -; Canneles, המתכון בן מאות שנים, עוגה כבדה, מלאה, טעם עמוק. ניתן לקנות בכל חנות עוגות (Baiccardan).

תמונה Chateau De Roquetaillade -

22.7

תכננו לצאת מוקדם לנסועה מזרחה לאיזה חור / בור / מערה / נהר תת קרקעי , לא ממש ברור, התארגנו אכלנו וב 08:15 יצאנו לדרכנו, החלטנו לנסוע על כבישים קטנים יותר (במפה מסומנים ירוקים, צהובים ולבנים) כדי לחוות את הכפרים והעיירות הציוריות, לעשות פיקניק במקום יפה ועל הדרך, לחסוך את עלות הנסיעה בכבישי האגרה. נסענו ונסענו, נסענו ונסענו, באמת מקסים, המון שטחים של חיטה, חמניות, ישובים חקלאיים עתיקים, מבני אבן, כיכרות קטנטנות, מאפיות, ובתי עסק קטנים, מפעם לפעם עיירה טיפה יותר גדולה, חניון והמון תיירים שיוצאים לטיולים רגליים, לרכיבה על אופניים ו/או לשייט בנהר. האזורים בהם עברנו החלו להיות יותר ויותר מקסימים, הנהר, יובליו והתעלות סביבו פסטורליים בהרבה מקומות ניתן לשכור קיאק או קאנו ולפשוט לשוט בכיף...כמעט ושינינו את התכניות שלנו.. זוכרים? להגיע לאיזה חור / בור / מערה / נהר תת קרקעי, לא ממש ברור... המשכנו בדרכנו, עשינו פיקניק של עוגיות ופירות.. מידי פעם ראינו טירה מבצבצת בפסגת גבעה, או טירה חצובה בסלע... הנהר ממשיך להתפתל לצידנו ואנחנו חוצים עיירות וגשרים... כך נסענו כארבע שעות... ואז האזור השתנה, הכביש הפך צר יותר הגבעות הפכו מעט יותר הרריות, הסלעים באזור (נראה לי גיר) הפכו מחורצים, ותוואי הנהר התה עמוק וקניוני יותר ויותר, עברנו ביערות, עליות יערות, בכפרים קטנטנים.. כך המשכנו עוד כשעה וחצי. הגענו אל ה - חור / בור / מערה / נהר תת קרקעי , לא ממש ברור... וכפי שצפינו המקום למרות הריחוק שלו מנקודות ישוב גדולות, היה מלא מפה לפה, חניון ענק, אזורי פיקניק מסודרים, גנים מטופחים, מזרקות, גן חיות לחרקים ושלט בו כתוב -; Gouffre De Pardiac. כשהתקרבנו לכניסה לאתר ראינו תור של כמה עשרות אולי מאות מבקרים, הצטרפנו אליו.. תוכך כדי ההמתנה בתור נשנשנו את הסנדביצ'ים שהכנו מבעוד מועד. מתברר שהמקום התגלה על ידי מדען ואיש מחקר בשם מרטל משהוא בשנת 1889, הוא מיפה אותו, ואחריו הגיעו חוקרים והרפתקנים רבים. אני לא ממש זוכר את הנתונים המדויקים אבל מדובר בנהר תת קרקעי מאה ומשהוא מטרים מתחת לאדמה, ובו גם מערות נטיפים וזקיפים, תאורה וכמה מיצגים אורקוליים, הביקור כולו מלווה בהדרכה (בצרפתית כמובן), כולל ירידה ועלייה במאות מדרגות, שייט בסירות משוטים (המדריך משיט ומסביר). הנהר זורם עשרות קילומטרים, התקרה מעלינו בגובה של יותר ממאה מטר. לדעת הילדים היה שווה את הנסיעה הארוכה. ניתן לעלות ולרדת במעלית. אנחנו ירדנו ברגל ועלינו במעלית!

התלבטנו אם ללון באזור או לנסוע בחזרה לבית שלנו ב - Saint Morillion, תוך כדי שאנחנו נוסעים ראינו שלטים לחווה חקלאית של אווזים / ברווזים, נסענו אליה, מצאנו אותה, כמו גם את החנות בו מציעים את תוצרתם לתיירים... מדובר בחווה שמתמחה בגידול, ייצור, אריזה ושיווק של מוצרי ברווזים. הסבירו לנו על תהליך ייצור כבד האווז (לדעתי מדובר בכבד ברווז), מרגע הבקיעה הברווז גדל באחו ובמתחמים גדולים בהם הוא אוכל ונהנה כך במשך 17 שבועות, אז הוא נכנס לתקופה של 15 ימים בהם מפטמים אותו באינטנסיביות, הכבד שלו גדל לממדים ענקיים ואז. זהו סוף הסיפור. שחיטה, הוצאת הכבד, עיבוד שאר החלקים, אריזה שיווק ומכירה. אחרי ההסבר שקיבלנו, עברנו לחלק הטעימות, המוכרת החביבה נתנה לנו טעימות מגוונות, של בשר אווז בממרח, פטה אווז, פטה אווז מעוטר בפטה חזיר. הטעימות ניתנו על גבי בגטים. זיו בהתחלה סירבה לאכול בגלל הסבל של הברווזים, אראל טעם ואמר שבסך הכל טעים מאוד ושהם מאוד נדיבים בצרפת, עדי כמובן לא הסכים לטעום. כולנו הסכמנו שהכי טעים היה הפטה אווז. אז קנינו שיהיה לחגיגה עם המשפחה המורחבת בארץ. טיילנו מעט בחווה, ביקרנו את האווזים, הברווזים והפניניות בחווה, והמשכנו לדרכנו.

נקודה למחשבה לגבי כבד אווז: נכון שפיטום הברווזים מזעזע, בכלל גידול ושחיטה שלהם, כמו גם של בע"ח אחרים, הוא תהליך לא נעים שבדרך כלל מוסתר מעין הציבור, אבל אנחנו לא שופטים, מאות ואלפי שנות אבולוציה של המין האנושי, ויש מקום לכבד גם מסורות מקומיות של חקלאים שמדורי דורות חיים ומתפרנסים ממקצוע זה. אין ספק שיש רבים שחושבים אחרת, הרי פיטום אווזים נאסר על פי חוק בארצות רבות כולל בישראל. כל אחד יבחר לנהוג לפי מיטב הבנתו.

ניתן לקנות כבד שלם של אווז אחד בעלות של 17 יורו, 1 ק"ג של פטה אווז 94 יורו! אנחנו קנינו 120 גרם בקופסת שימורים 10.9 יורו.

טיפ: Gouffre De Pardiac -; מדובר בירידה לסדק בקרקע וצעידה ושייט בנהר תת קרקעי כמאה ומשהוא מטרים מתחת לאדמה, במקום גם נטיפים וזקיפים, תאורה וכמה מיצגים אורקוליים, הביקור כולו מלווה בהדרכה, וכולל שייט ועליה וירידה במעלית. עלויות: ילד (4 -; 14) 6.9 יורו, מבוגר 10.30 יורו. לסיכום: לא אתגרי במיוחד, מערת אבשלום הרבה יותר יפה, הנהר, העומק מתחת לאדמה הגודל והשייט עושים את המקום למיוחד ושווה. מומלץ בחום!

המשכנו לנסוע, הפעם בכביש המהיר, תוך 3 שעות הינו בבית. עלות הנסיעה בכבישי האגרה 14 יורו.

ארוחת ערב -; פיצות וסלט, סרט dvd,עדכונים מ- y net על מה שקורה בארץ, מחזיקים אצבעות, שלא יהרגו עוד חיילים ואזרחים חפים מפשע. לילה טוב!!

23.7

קמנו די מאוחר בסביבות 10:00 לקחנו את הבוקר באיזי... בסביבות 12:00 נסענו ל -; Pessac עיירה קטנה צמודה לבורדו במרכז העיירה החנינו ואת הרכב ונסענו ברכבת לתחנה מרכזית של בורדו - Saint jean , משם שמנו פעמינו לטיול בעיר. עברנו אזור של הרבה דוברי ערבית, מסעדות שישליק, קבאב, חנויות של אפריקאים, מספרות, צמות ותסרוקות, הגענו לכיכר הניצחון ומשם למרכז קניות גדול בשם Medirac, דבר ראשון -; ארוחת צהריים: המבורגרים ושטויות נוספות במסעדת מזון מהיר 25 יורו לכולנו, אח"כ קניות, בעיקר של בגדים ומתנה לקטיושקה, הרבה יותר מ 25 יורו...

בשלב מסוים לאראל ולעדי נמאס מכל הבגדים האלו... המשכנו לכיוון מרכז העיר, העיר יפה, כנסיות, קתדרלות, כיכרות, בתי קפה, מסעדות, המון מבלים ונהנים, בשבע בערב כל בתי העסק נסגרים (למרות שיש אור עוד כמה שעות), וזו השעה בה מתחילות להיפתח המסעדות ויש המון ומכל סוג! בחרנו במסעדה צרפתית שהציעה כמה תפריטי ארוחה מובנים וכמובן תפריט פתוח (בצרפתית...). הזמנו 3 תפריטים עבורנו, ואז מנהל המסעדה שמלכתחילה לא היה נחמד במיוחד, הודיע לנו שלא נוכל להזמין 3 תפריטים, וכי אנחנו צריכים להזמין 5, אז קמנו והלכנו... השעה הייתה בערך 22:10 והרכבת האחרונה שלנו ל -; Pessac יוצאת ב 23:05. מצאנו מסעדה נחמדה על גדות נהר הגרון, המלצרית ידעה אנגלית וחייכה אז ישבנו והזמנו שלוש ארוחות שלמות שכללו מגוון מנות ראשונות, מנות עיקריות וקינוחים. אראל היה בשמיים, הוא כבר הכין את עצמו נפשית שלא נאכל במסעדה הערב מה שהעציב אותו.. ולכן שמח מאוד, ובייחוד לאור העובדה שהמנות היו טעימות -; סלומון מאודה עם רוטב עדין, וסטייק בקר עטוף בבייקון... לירון לא ממש התלהבה והגדירה את המנות כ"בסדר, לא יותר". קינוחים, חשבון (60 יורו כולל טיפ) והמשכנו לתחנת הרכבת. חיכינו 35 דקות, ביררנו מאיזה רציף יוצאת הרכבת שלנו, הגיעה בזמן, ותוך 5 דקות היינו ב -; Pessac. כשירדנו מהרכבת והגענו לחניון, השעה הייתה 11:12, הכל היה סגור ומסוגר, המעלית לא עבדה ודלתות החניון היו נעולות. פגשנו חבורה של נערים ונערות, והם הראו לנו איך בעזרת כרטיס החניה פותחים את דלתות החניון, שמחנו, כבר תכננו לינה במלון מקומי... שילמנו את התשלום עבור החניה (8 יורו) ויצאנו לביתנו הקט. ב 12:10 הגענו הביתה, עדי לא הפסיק לדבר כל היום וגם בשעה מאוחרת זו כשכולנו שפוכים ומתים לישון, הוא התעקש להוריד משחק נוסף למיני אייפד, דיבר ודיבר, שר וצפצף כל הזמן.

לסיכום היום האורבני הזה ניתן לומר, שמבחינת מאמץ פיזי, טיול עירוני הכולל: קניות וביקור במבנים ומונומנטים עירוניים, כמעט שקול לטיפוס בפירינאים, מה שבטוח הוא הרבה יותר יקר.

לילה טוב!!

תמונה של קונדיטוריה בבורדו -;

24.7

גם היום קמנו באיזי, העברנו את היום בבית, בחצר, בבריכה, בטרמפולינה, קראנו, שחקנו במחשבים ובמיני אייפד, דילגנו על ארוחת הבוקר והכנו ארוחת צהריים טובה: סלט כרובית ועגבניות, תפ"א בתנור, כרובית, תרד, קרפים עם גבינה ושנקיין, ג'מבו שרימפסים בחמאה (בתנור). לירון אמרה שהארוחה הייתה יותר טובה מארוחה במסעדה, אז הכל מצויין!!! ב 16:30 יצאנו לכיוון בורדו, שמנו פעמינו לגן הבוטאני של בורדו -; Jardin. הגענו בצ'יק צק פחות מחצי שעה, כישורי הניווט של לירון לא מאכזבים אף פעם! בדרך ראינו מעיין אזור תעשייה / האנגרים תעשייתיים נטושים, השכונה נקראת Darwin. נכנסנו, החנינו את הרכב והסתובבנו בין המבנים. חלק מהמבנים נטושים, חלקם ללא תקרה, חלקם משמשים כאתרי מיון ומחזור, חלקם לתערוכות, חלקם לאימוני רכיבה על סקייטים, רולרבליידס, קורקינטיים, אופניים וכל מה שיש לו גלגלים, מסעדות, בתי קפה, הכל בעיצוב תעשייתי פראי, גס (מוטות ברזל, פיגומים, לוחות עץ כיו"ב). מבחוץ הקירות מכוסים בגרפיטי מדליקים, בין המבנים היו גם 2 מבני Tetrodon- דגמי בתים מפלסטיק שהוצגו בשנות השישים בכמה תערוכות והיו תקווה לייצור המוני לבתים מודולריים, בצורות פרקטיות, בהם ניתן להוסיף / להסיר רכיב לבית באופן נוח (איזור לינה, איזור מטבח, איזור אירוח וכן הלאה), הבתים האלו החלו להתפשט ולהימכר ברחבי העולם, ויש כפר נופש שלם שהוקם רק עם בתים כאלו. בכל מקרה משבר הנפט הגדול והעלות הגבוהה יחסית של ייצור הבתים הביאו להפסקת הפרויקט ובתים אלה לא הציפו את העולם! כל הקירות של המבנים בשכונה הזו מעוטרים בציורי גרפיטי מדליקים...נערים ומשפחות מגיעות לאתרי ההחלקה ונהנים, גם אנחנו נהנינו.

טיפ: מסעדה בבורדו -; בשכונת Darwin מעברו המזרחי של נהר הגרון: Magasin General- מסעדה מדליקה במרכז תעשייתי חצי נטוש. זוגות, משפחות וחברים, הכל הולך, אווירה צעירה, תערוכות מתחלפות, הופעות חיות, מיוחדת מומלץ בחום!!

המשכנו לגנים הבוטאניים, מתברר שהם לא ממש מה שהיה לנו בראש, הגנים דומים יותר לגינה ציבורית בה יש חלקות אישיות או לגינות מחקר של אוניברסיטה, בכל חלקה יש בריכת איגום למי נגר עילי, וממנה יש פתח השקייה למספר ערוגות. הסתובבנו בין דלועים, עגבניות, חמניות, פלפלים ועוד סוגי צמחים, פרחים ועצים. הגענו לערוגה בה גדלו צמחי "אל תיגע בי" נהנינו מאוד לנגוע בהם ולראות איך הם מגיבים...בקצה הגן, הוקמו אוהלים כחלק מפסטיבל ג'אז שמתקיים בעיר, דיברתי עם המארגנים, מתוכננות הערב כמה הופעות אחת מהן של סקסופוניסט מאוד מפורסם בצרפת. המשכנו לטייל, חצינו את הנהר, חזרנו ללב העיר הקסום, השעה הייתה בערך 19:30, מאות המסעדות נפתחו, לבקשת זיו, בחרנו לנו מסעדה יפנית, הזמנו כמה סוגי מנות, האוכל טעים, בשירותים הכיור מעץ (פעם ראשונה שראינו כיור מעץ!!). המשכנו לטייל בעיר, הגענו לקונצרט ג'אז בחצר בית מלון מרשים, נכנסנו, ראינו התרשמנו, להקות שונות מופיעות, מאות עוברים ושבים צופים בהופעות, יש שירותים, דוכני אוכל, הפנינג של תרבות ומוסיקה. עדי מצא חבר מקומי, אצו רצו שיחקו בהנאה, והחליפו מזכרת (אבן קטנה). המשכנו לטייל בסמטאות הציוריות, המוני מבלים, אומני רחוב, כיף כיף, כיף! הגענו למסעדת קרפים קטנה, הזמנו כל מיני קרפים, יאמי... הגענו לאזור מראות המים על גדות ה"גרון", השתכשכנו מעט, חצינו את הנהר וצעדנו לכיוון הרכב שלנו... בדרך שרנו, קשקשנו בשפת הג'יבריש, הגענו לרכב ונסענו הביתה. ב 23:50 הגענו.. לילה טוב!

תמונה בורדו שכונת Darwin-;

תמונה בורדו בלילה -;

25.7

קמנו, אכלנו, סידרנו את הבית, בסביבות 11:30 יצאנו לכיוון סיינט אמיליון (ST Emillion ) עיירה מאוד מפורסמת בצרפת שבשנת 1999 הוכרזה העיירה וסביבותיה כאתר מורשת עולמי ע"י אונסקו. בעיירה המון יקבי בוטיק, והמון מבנים חשובים מעל ומתחת לפני הקרקע. ניתן לסייר בה בכמה סיורים מודרכים, וניתן לצאת לעשרות טיולים רגליים בעיירה ובסביבותיה. בעיירה מרכז מידע מצוין לתיירים, העובדים במרכז דוברי שפות רבות המספקים מידע וכרטיסים למגוון אטרקציות. אנחנו בחרנו בסיור תת קרקעי, בעקבות ההיסטוריה של העיירה והנזיר אמיליון שעל שמו נקראת העיירה. אמיליון היה נזיר בנדיקטי שהגיע לכאן במאה השמינית בדרך ייחסו לו כמה ניסים והיו לו כמה מאמינים. הוא גר במערה את 17 השנים האחרונות של חייו (750 -; 767 לספירה הנוצרית), ביקרנו במערה, ביקרנו באתר קבורה תת קרקעי ובו קטקומבות ועוד תשמישי קבורה, וביקרנו בכנסייה מונוליתית, החצובה בסלע מתחת לקרקע, ראינו ציורי קיר, המתארים את סיפורי התנ"ך, שמענו על מנהגי התושבים בימי הביניים, על מגדל הפעמונים ששוקל 4500 טון ושנמצא ממש מעל הכנסייה המונוליתית בה ביקרנו שבתקרתה נסדקו סדקים. לפני כמה שנים הבינו שהכנסייה בסכנת התמוטטות גם בגלל שמשקל מגדל הפעמונים לא מתחלק באופן שוויוני על יסודות הכנסייה החצובה בסלע ובעיקר בעקבות העובדה שבסלע הגיר יש כמה סדקים בהם זורמים מים, מה שגורם להתפוררות הסלע. לכן סגרו את הכנסייה למבקרים לחמש עשרה חודשים, שמו פיגומי מתכת לאזן ולפזר את משקל מגדל הפעמונים ובנוסף יצרו מערכת לניקוז המים מתחת לכנסייה וגילו שכבר קיימת מערכת ניקוז בת מאות שנים רק שהיא לא טופלה ולכן נסתמה. סידרו את הכל ופתחו את הכנסייה שוב לציבור...

הסיור נמשך כשעה וחצי, מה ששכחתי לספר זה שבזמן הסיור ירד גשם זלעפות, ונרטבנו עד לשד עצמותינו. בקטעים שהיינו מעל פני האדמה, רצנו בגשם, במדרונות חלקלקים, עם מטריות ומעילים נגד גשם. חוויה שהעצימה מאוד את הביקור, יש מקרב בני המשפחה שיאמרו שאף הפכו את הביקור ב - סיינט אמיליון ( ST Emillion) למיותר. אני אומר: "קשה באימונים קל בקרב". למזלנו אנחנו ניידים, החלטנו לשנות את התכניות לא להמשיך לבטליון דה קסטליון (Castillon La Bataille) כבר עכשיו אלא לנסוע חזרה הביתה, להתקלח, להתחמם, להחליף בגדים ולחזור שוב ממש כמעט לאותו מקום כדי לראות את שחזור הקרב המפורסם Castillon. הגענו הביתה, התקלחנו, אכלנו, נחנו מעט ויצאנו Castillon . נסיעה של שעה נמשכה כמעט 3 שעות כי פשוט התברבנו באזור. לא היו שלטים המכוונים לאירוע, התברר שיש שלושה כפרים / עיירות שונות עם שם מאוד דומה, והאנשים ששאלנו בעצמם לא ידעו או שהטעו אותנו, שלא במתכוון, כך יצא שהסתובבנו כמעט שעתיים ברדיוס של 20 ק"מ למצוא את המקום, הייתה שקיעה מהממת, אבל לא ממש התחשק לי לצלם, רציתי רק להגיע כבר. בשלב מסוים פשוט חסמנו נתיב בכביש, חיכינו שתעבור מכונית חולפת, עצרנו אותה ו.... לא לא שדדנו את יושבי הרכב, גם לא חטפנו אותם, פשוט הצגנו להם את כרטיסי המופע ושאלנו איך להגיע... במקרה אחר פשוט נכנסנו לחצר בית בו כמה חברים עשו על האש ובקשנו הכוונה... האירוע היה מתוכנן להתחיל ב 22:30 ב 22:28 הגענו לחניה! כאילו משום מקום, על צלע הר ליד עמק ירוק, הופיעו עשרות סדרני חנייה, שלטי הכוונה, מאות מכוניות ואלפי בני אדם, העושים דרכם לעבר טריבונות כנקיות שנבנו מול ההר. קנינו תוכניה באנגלית,מתברר שהמופע משחזר את חיי היומיום של תושבי הכפר לפני כארבע מאות שנה, בתקופה שמכונה מלחמת 100 השנים, מלחמה שהתרחשה בין צרפת לאנגליה על שליטה באזור הזה. המופע מרהיב, מאות שחקנים לבושים בבגדי התקופה, חיות משק - סוסים, שוורים, חזירים, כבשים, אווזים, וכפריים המטפלים בהם..בעלי מלאכה, אבירים לוחמים, צבע, אור, הגברה מעולה, מופע סוחף קרבות, טקטיקות לחימה, פיצוצים, זיקוקים, טובים, רעים, סיפור אהבה...כך במשך כשעתיים וחצי. חזרנו נפעמים, ב 01:00 בלילה הגענו הביתה!!

טיפ: עיירה סיינט אמיליון (ST Emillion ) - עיירה מאוד מפורסמת בצרפת הוכרזה כאתר מורשת עולמי ע"י אונסקו. בעיירה המון יקבי בוטיק, והמון מבנים עתיקים ומרשימים מעל ומתחת לפני הקרקע. ניתן לסייר בה בכמה סיורים מודרכים, וניתן לצאת לעשרות טיולים רגליים בעיירה ובסביבותיה. בעיירה מרכז מידע מצוין לתיירים, בו מדברים שפות רבות (עברית אינה אחת מהן) ומספק מידע וכרטיסים למגוון אטרקציות בין השאר משחק טעימות יין בו מלמדים טכניקות לטעימות יין. אנחנו בחרנו בסיור תת קרקעי, בעקבות ההיסטוריה של העיירה והנזיר אמיליון. הסיור התת קרקעי בו בחרנו עולה 7.5 יורו לאדם, מתבגר 5.25 ילד מתחת גיל 10 חינם.

26.7

בסביבות 10:00 יצאנו מהבית, היום תכננו נסיעה ארוכה למופע הלילה בפארק Du Puy Du Fou, שם המופע -; Cinescnie, מופע מרהיב המתקיים בשטח הפארק Du Puy Du Fou ומציג את חיי התושבים באזור, תרבותם, מורשתם, עיסוקם, מנהגיהם ואורח חייהם כפי שנהוג מדורי דורות. בדרך עצרנו בקוניאק (Cognac), עיירה בה מייצרים וממנה משוקים את מותגי הקוניאק הגדולים והמפורסמים בעולם. החנינו באחד מחניוני העיירה. התחלנו לטייל בסמטאות בתי האבן, מתברר שהגענו בדיוק ביום השני לפסטיבל מוזיקה וקוניאק בעיירה, הרבה רחובות הוסבו למדרחובים, אזור הנהר כולו מלא דוכנים ובמות, הכל שומם, ללא נפש אדם, מחכה לערב ולאלפי המבקרים, כך צעדנו עד שהגענו למרכז המבקרים של חברת "Henssey", לצערנו הרב, פספסנו ב 20 דקות את הסיור האחרון באנגלית, בקשנו שייבררו אם לחברות אחרות (רמי מרטן, קורבוזייר, מרטל ועוד) יש עדיין מקום בסיורים באנגלית, מהבדיקה שעשו התברר שלא, ואמרו לנו שכולם מלאים מראש. אבל אנחנו לא מוותרים.. סוגרים דלת, מנסים להיכנס מהחלון... המשכנו ללכת לכיוון מרכז המבקרים של Mertel. מכיוון שהמדריך באנגלית היה שם, ושהקבוצה לה המתין אחרה, הסכימו להכניס אותנו וקיבלנו סיור מאלף בחברת Mertel, הסיור נמשך כשעתיים,המון ידע טכני על הפקת הקוניאק וגם פרטים מאוד מעניינים על העסק המשפחתי, המייסד, השיווק וההפצה שלפני 300 שנים והיום, על צריכת הקוניאק, על תכנון אסטרטגי ארוך טווח בתנאי אי וודאות (קוניאק שמיוצר היום יימכר בעול כמה עשרות שנים) על שינויים בשווקים כיום ארה"ב היא השוק הגדול ביותר בכמות הקוניאק, אבל סין היא השוק הגדל בקצב המהיר ביותר וגם הכי רווחי! הסיור כולל חדר המחשה המוקדש לתעשיית ייצור חביות עץ האלון, מתברר שעד היום רוב תהליך הייצור נעשה בידיים עובדות ולא במכונות ורובוטים, נדרשת המון מיומנות וטכניקה לחיתוך, כיפוף והידוק קורות האלון והפיכתם לחבית יין. בחבית משתמשים פעמים רבות, יש לה השפעה רבה על מרקם, טעם וצבע היין ו /א הקוניאק שמתיישן בה. ככול שהיא צעירה יותר צבעו הקוניאק כהה יותר. הסיור מלווה בסרטונים, באולמות תצוגה, במחסני יישון, ערבוב, אולמות הסבה, תערוכות אומנות בנות זמנינו, מלמד, נעים וכולל אפילו טעימות. שווה ומומלץ לכולם, גם מי שמעדיף ג'ינגר אייל על קוניאק. אנחנו טעמנו, אראל השתנק, עדי לא הסכים, זיו ולירון אמרו שהג'ינגיר אייל הרבה יותר טעים מהקוניאק.

מתנדנדים קלות... סתאאאם...חזרנו למכונית, והמשכנו בנסיעה צפון מערבה. בסביבות 20:30 מצאנו בית כפרי בכניסה ליישוב לס הרביר (Ies Herbiers) היו שלטים שסימנו כי הבית מארח אנשים ללינה כפרית (המונח הצרפתי לחדרים להשכרה / צימר /B and B הוא Chambers), הבית היה פתוח אך לא היו בו אנשים. בבית השכן ראינו אנשים אז עצרנו נכנסנו, שאלנו... מתברר שבבית גרה הבת של המשפחה והיא התקשרה לאמא שלה וכך סגרנו על הלינה... 120 יורו כולל ארוחת בוקר. מהחדר ראינו שדות חיטה רחבים, דמדומי שקיעה הופיעו בשמיים ובחלקת החיטה הקצורה, התרוצצו שתי ארנבות. אין אזעקות, אין רקטות, אין כיפת ברזל, אין חמאס, ג'יהד ושאר חולירות... התקלחנו, ויצאנו למופע - Cinescnie. בכניסה לפארק קנינו מכשיר המתרגם את המופע לאנגלית + אוזניות.

מופע מ ד ה י ם!!

1200 שחקים, להטוטנים, פרשים, רקדנים, אומנים, תפאורה משתנה לפי הסצנות השונות, עונות השנה, טירות, אגמים. מוזיקה והגברה נפלאים, לייזרים, אש, זיקוקים, מזרקות מים... סיפור דרמטי על מאות שנות היסטוריה של צרפת, המסופר דרך ג'אן, ילד קטן הנוסע בזמן. השפה גבוהה מאוד, דרמטית, מעט נוגה (גם למי שמבין אנגלית היטב, קשה להבין), כשתרגמתי לבני המשפחה הרבה פעמים המצאתי מילים, שיפרתי שיניתי את הטקסט, מה שגרם לצחוקים רבים ואבסורדים, אבל החוויה מופלאה, ומקסימה.

המופע נמשך כשעתיים וחצי.

ב 01:00 הגענו לבית האבן, לחדרים הענקיים שלנו צללנו למיטות ולילה טוב!!

טיפ: מופעי לילה קייציים בצרפת: מתברר שבצרפת יש מופעים מיוחדים המתקיימים רק בסופי שבוע בחודשי הקייץ, הם מושקעים מאוד וכוללים תפאורה מדהימה, פירוטכניקה, פעלולים מיומנויות מדהימות של רכיבה, להטוטים ואש ומעורבים בהם באופן ישיר אלפי שחקנים ובאופן עקיף אלפים רבים של עובדי במה ואנשי תחזוקה. אנחנו ראינו שניים, אולי יש עוד, הקרב על קסטליון ו -; Cinescnie עלות משפחתית בין 100 ל150 יורו למשפחה למופע.

טיפ: מרכז המבקרים של מרטל בעיירה קוניאק: סיור עולה בין 7.5 ל - 18 יורו לאדם (הסיור הוא אותו סיור בדיוק ההבדל במחיר תלוי בסוג הקוניאק שהמבקר בוחר לטעום), ילדים מתחת גיל 10 חינם. משך כשעה וחצי -; שעתיים. הסיור מלווה בסרטונים, באולמות תצוגה, במחסני יישון, ערבוב, אולמות הסבה, תערוכות אומנות בנות זמנינו, מלמד, נעים וכולל אפילו טעימות. שווה ומומלץ לכולם, גם מי שמעדיף ג'ינגר אייל על קוניאק. מומלץ מאוד לתאם מראש.

תמונה של מופע הלילה Cinescnie בפארק Du Puy Du Fou -

27.7

קמנו ב 08:30 ארוחת בוקר ב 09:00 הוגשה במבנה אבן סמוך לבית בו ישנו, להפתעתנו, פגשנו עוד 3 משפחות של תיירים בארוחת הבוקר. סוגי לחמים שונים, סוגי ריבות שונות, כמה סוגי קורנפלקס, שתייה קלה ושתייה חמה. מעניין לא שמעו בצרפת על גבינות רכות? לא שמעו על ירקות? היה טעים ומשמין!! נפרדנו לשלום מבעלת הבית ונסענו כ 10 דקות לפארק - Du Puy Du Fou.

טיפ: פארק מיוחד בצרפת: Du Puy Du Fou -; פארק מיוחד מאוד, הכולל עשרות מיצגים בכל אחד מהם סצנות מתקופות שונות בהיסטוריה שלאירופה בכלל וצרפת בפרט, בכל סצנה תפאורה, שחקנים, פירוטכניקה ופעלולים המחיים את התקופה בה הסצנה עוסקת. ויקינגים, רומאים, אבירים ועוד ועוד. הפארק ענק הסתובבנו בו מ 10:00 -; 20:00 ולא ראינו את כולו. מומלץ לבקר בפארק יומיים. מושקע ביותר מאוד מומלץ! ילד מתחת גיל 5 חינם. הכניסה עלתה לנו בסביבות 145 יורו.

המשכנו לכיוון בית מלון אותו הזמנתי מראש בעיירה Manoir de Beauvoir, הממוקמת כרבע שעה ליד פאר המדע והעתיד -; Futuroscope. לאחר נסיעה של כשעתיים + התברברות קלה, הגענו למלון, עייפים, שפוכים, לילה טוב!

28.7

קמנו ב 08:30, ארוחת בוקר ב 09:00. התארגנות ויציאה לפארק -; Futuroscope עלות כניסה למשפחתנו 145 יורו, עלות חניה 7 יורו. יום שלם של סרטים D3 ו -; D4 איימקסים, מעליות תצפית, סירות ואופני מים, מייצגי עתיק על החלל, אסטרוטנאיטים, מופע אשליות, סרטים דוקומנטריים מדהימים על מסכי ענק מעל ומתחת האדמה במגוון נושאים כמו למשל: הצלת בע"ח מהכחדה, טלסקופ החלל האבל, ארכיאולוגיה. סרטי איימקס מדהימים בשלל נושאים כמו למשל הקשר בין מאובנים לענקים ששלטו בכדור הארץ לפני עשרות מיליוני שנים, ארתור והמינימונים, פלישת הרבידים... סימולטורים, רובוטים מרקדים, הכל בשיא הטכנולוגיה, נקי, גדול, מ ד ה י ם !!! היינו בפארק עד 20:30 ועדיין נותרו כמה מתקנים וכמה סרטי איימקס שלא ראינו!! מומלץ לתכנן את הביקור בפארק, יש מופעים שרצים כל הזמן בלי הפסקה, ויש כאלה שמתקיימים רק כמה פעמים ביום, בשעות קבועות. יש גם אפשרות לבקר בפארק בלילה...

אחרי הפארק נסיעה של כשלוש שעות, עצירה לפיקניק לילי בחניון של סופר ענק... ב 24:40 הגענו הביתה. גמורים אך מרוצים. לילה טוב.

טיפ: פארק Futuroscope: עלות כניסה למשפחתנו 145 יורו, עלות חניה 7 יורו. סרטים D3 ו -; D4, איימקסים, מעליות תצפית, סירות ואופני מים, מייצגי עתיק על החלל, אסטרוטנאיטים, מופע אשליות, סרטים דוקומנטריים מדהימים על מסכי ענק מעל ומתחת האדמה במגוון נושאים, סימולטורים, רובוטים מרקדים, הכל בשיא הטכנולוגיה, נקי, גדול, מ ד ה י ם !!! מומלץ לתכנן את הביקור בפארק יש מופעים שרצים כל הזמן בלי הפסקה, ויש כאלה שמתקיימים רק כמה פעמים ביום, בשעות קבועות. יש גם אפשרות לבקר בפארק בלילה.

29.7

קמנו מאוחר... ארוחת בוהוריים... יציאה לקניות אחרונות... הסתובבנו בכמה מרכזי קניות, בכמה ערים קרובות, קנינו מתנות (בעיקר שוקולדים ויינות, וגם מכשירי רדיו שמקרינים נתונים שונים על קיר / תקרה). ארוחת ערב ביתית... סרט "חיי פאי"... לילה טוב

30.7

ארוחת בוקר.. תכנית עבודה לניקיון וסידור הבית + שטיפה וניקוי המכונית, אריזת המזוודות... בערב נסיעה לשדה התעופה בבורדו לאסוף את משפחת רסט, ארוחת ערב משותפת (שאני הכנתי). ידענו שפביאן אחות, ובמהלך השיחה בארוחת הערב הבנו שאלן מורה לשרטוט טכני ושיש לו משרה נוספת כמעצב המתמחה בעיצוב דלפקים (לבתי מלון, לבתי עסק, למלונות...). סיפרו לנו על החוויות שלהם מישראל - הכי אהבו את החופים בנתניה, ירושלים, מצדה וים המלח... במהלך השהייה בישראל היו להם שתי אזעקות, בראשונה לא הבינו בכלל מה זה ולא נכנסו לממד, בשנייה נכנסו לממד לכמה דקות, היה להם קשה להתרגל לחום, למדו לשתות הרבה מים והכי אהבו את האננס והמנגו של סבא צביקה וסבתא מירי. סיפרנו להם על החוויות שלנו מצרפת. נפרדנו מבני המשפחה ועל פי תאום מראש, עברנו ללון בבית של השכנים.

31.7

אלן הכין לנו ארוחת בוקר מפנקת,הסיע אותנו לשדה התעופה, ליווה אותנו עד לדלפק בו עשינו צ'ק אין.. הודינו אחד לשני, וסיכמנו שנסמך להיפגש שוב בעתיק ליותר זמן משותף ובוודאי שנשמור על קשר.

הידעת?

• רוב מכריע של החשמל המיוצר בצרפת מופק בתחנות כוח גרעיניות!!

• ארוחת בוקר צרפתית טיפוסית כוללת: בגטים, קוראסוני חמאה, קוראסוני שוקולד, חמאה, ריבה ושתייה חמה.

  יש מגוון ענק של גבינות קשות, במנעד טעמים ומרקמים רחב (ממתוק ועד מר עבש) שווה לנסות כמה שיותר, יש טעמים שישראלי ממוצע לא יודע שקיימים בכלל!!!

• עלות המחייה בצרפת די דומה לזו שבארץ: דלק זול יותר, מזון, לינהואטרקציות כמו בישראל.

• מזג האוויר ביולי היה נעים עד חם (16-31 מעלות סלזיוס), מעט ימי גשם (בדרך כלל טפטוף של כמה דקות ויום אחד ממש גשום).