טיול על גלגלים בנופי ההרים של בולגריה

בסוף מאי , תחילת יוני 2017 טילנו בבולגריה. המועד נבחר כי חג שבועות חל באמצע השבוע, כך לא הפסדנו כמעט ימי עבודה ,ואילו בבולגריה ,כמו אצלנו, זוהי התקופה היפה בין קיץ לאביב, השלגים הפשירו מזמן ,כל הדרכים פתוחות ,הארץ פורחת במלוא תפארתה החסידות מקננות ובנוסף לכך בתחילת יוני מתחיל קטיף הורדים ופסטיבל הורדים שעליו ידובר בהמשך.

להכנת הטיול נעזרתי רבות בבלוגים במטייל, בספר על בולגריה מסדרת וויטנס איי וגם באתרים של gotravel ומסע אחר וגם באתר הרישמי של מישרד התיירות הבולגרי שבין היתר מתורגם לעיברית ולמי שיש סבלנות יכול למצוא בו את כל אתרי העניין בבולגריה http://www.bulgariatravel.org/he . וכן באתר המתאר דרכים מסוכנות שאני הייתי מגדיר יותר כמאתגרות ומהנות, הקישור שלו מובא כאן:

http://www.dangerousroads.org/eastern-europe/bulgaria.html

רב המסלולים מתוארים כסיבוב עם כיוון השעון כלומר נחיתה בסופיה עליה צפונה ואז ירידה לסנטרל בלקן ופלובדיב המשך להרי הרודופי, ועליה חזרה צפונה דרך הפירין והרילה. אנחנו עשינו סיבוב הפוך כשהסיבה העיקרית היתה מועד פסטיבל הורדים בקזלאנק. למעשה לא עלינו צפונה ממש. כלומר הרי הרילה , פירין הרודופי עליה דרך פלובדיב לסנטרל בלקן וחזרה לרילה ולסופיה.

את הרכב הזמנו בחברת Sikon (, www.sikongroup.com) על החברה יש עליה המלצות רבות ואנחנו מצטרפים בלב שלם. הזמנו דצ'יה דסטר עם הנעה בכל הגלגלים ונציג החברה אכן חיכה לנו בשדה ומסר לנו רכב כמעט חדש. בקיצור חברה מומלצת מאוד גם מחיר אטרקטיבי וגם רכבים במצב מעולה. את יאסן כניראה מבעלי החברה פגשנו כשהחזרנו את הרכב וקיבלנו בחזרה ללא שום בדיקה את 100 היורו שנימסרו כפיקדון.

טסנו בחברת בולגריה איר בטיסת לילה שנחתה ב-12 בלילה. נכון שהמטוס מאוד צפוף אבל אורך הטיסה רק שעתיים והשירות של הדילים בזמן הטיסה מצוין.

בבולגריה היציאה מהמטוס לאולם איסוף המזוודות היא תהליך מאוד מהיר ולאחר שקיבלנו את הרכב נסענו למלון ATM הנימצא במרחק של כחמש דקות נסיעה קרוב לכביש הטבעת ובהחלט מומלץ כמלון לילה בסופיה. יש בו מיטות חשמליות מתכוננות במחיר של 130 ₪ לחדר כולל ארוחת בוקר. למלון יתרון נוסף של בנק צמוד בו ניתן להמיר כסף (בשדה השער נמוך ולא כדי להחליף). כאן המקום להזכיר את GPS החינמי או כמעט חינמי והמצויין OSMEND לאנדרואיד שאינו מצריך אינטרנט שבו השתמשנו במהלך הטיול. למי שעדיין אין מומלץ, כמובן שיש להוריד מראש את מפת בולגריה (בחינם). זאת מפת קוד פתוח המתעדכנת כל הזמן ומכילה גם שבילים רכבלים וכו'. ואילו התוכנה עצמה מכילה נקודות עניין עיקריות אתרים מלונות ומסעדות בקיצור מכל טוב. לצערי לאיפון אין ממש משהוא מקביל אלא רק מפות של גוגל בו ניתן להוריד מפות לשימוש לא מקוון.

למעשה עד כאן המינהלות וכעת ניתן לעבור לתיאור הטיול עצמו:

יום 1 – אחרי ארוחת הבוקר והחלפת הכסף בבנק הצמוד יצאנו לבוקר די חורפי וגשום ניגוד מרענן לקיץ הנצחי שהתחיל כאן אצלנו לכיוון ספראבה בניה . עקפנו את הר הויטושה ממערב ולאחר נסיעה של קצת מעל לשעה הגענו לספרבה בניה ולגייזר המתורבת שלה היוצא ממזרקה בתוך גן יפה בלב העיר.

איור 1. הגיזר בספראבה בניה

הגשם פסק ולאחר שצילמנו והצטלמנו ליד הגיזר התחלנו את העליה לכיוון הרכבל לשבעת האגמים. הדרך יפה ומטפסת עד לרכבל הכסאות לבקתת רילסקי. ליד הרכבל עמדו ג'יפים רבים שחיכו למטילים המעדיפים לעשות את הדרך למעלה בג'יפ. אנחנו עלינו ברכבל (עובד כל השנה) משלב מסוים נכנסנו לתוך ענן וזו הייתה חוויה די קסומה של ריחוף בתוך ענן כאשר הקולות היחידים הן קולות המים הזורמים בפלגים מתחת. הבעיה הייתה שהענן ליווה אותנו עד למעלה ואפילו את הביקתה לא ראינו כאשר ירדנו ממנו. הסתובבנו מעט ליד הביקתה ראינו פריחה של כרכומים אך ללכת לאגמים כאשר טווח הראיה הוא כעשרה מטר ניראה כרעיון לא מוצלח ולכן ירדנו בחזרה לרכב ומשם לספרבה בניה לארוחת צהרים במסעדה מול המיזרקה שזיהינו בעיקר לפי הריח . המלצרית ובעל המסעדה כמובן שלא ידעו אנגלית עם קצת תנועות וכמה מילים הסתדרנו. משם התחלנו את הדרך לכיוון מינזר רילה. הדרך לאחר העיירה רילה עוברת לאורך נהר, ויפה לכשעצמה. בדרך עברנו ליד מלון בשם ולאדיס היות וידענו שנלון באיזור שאלנו אם יש מקום ומתי ניסגר המינזר. הם אמרו שיהיה מקום והמינזר פתוח עד 17:00 . מיהרנו למינזר והגענו אליו בערך ב- 16:00. לאחר תשלום של שני לב בחניה נכנסנו פנימה. המינזר באמת מרהיב הן הבנינים סביב והן הכנסיה מרכזית.

איור 2. מנזר רילה וההרים העוטפים אותו

הסתובבנו בו ומסביבו כמעט שעה ואז המשכנו במעלה העמק היפה לאורך הנהר. השמש הגיחה מבין העננים ואנחנו עצרנו באחת מפינות הפיקניק להפסקת קפה ולקצת שיטוט ליד הנחל. משם חזרנו למלון Valdis הנימצא מצידו הצפוני של הנהר המקום בהחלט מעוצב יפה עם שולחנות וספסלים ליד הנהר ולולא הגשם בהחלט מקום נאה לבילוי ליד הנהר. קיבלנו ביקתה מצועצעת במחיר של כ-50 לב. את ארוחת הערב באותו יום אכלנו במיסעדה קצת אחרי הכפר פסטרה לכיוון המינזר. ובכך למעשה תם היום הראשון.

יום 2- עזבנו את Valdis לכיוון הכפר Bielitsa ממנו יוצאת הדרך למיקלט הדובים . זו למעשה גם הדרך לבנסקו. בכפר kocherinovo ברחבת הכפר חיפשנו בניצה טריה ולא מצאנו, אבל בית עם שני קיני חסידה על כל אחת מארובותיו נגלה לעיננו כך שיצא שכרנו בהפסדנו.

איור 3. בית אחד ושני קינים של חסידות

הדרך עוברת לאורך נהר הסטרומה ולאחר מכן פונה לכיוון razlogh. לאחר הפניה לבנסקו ניתן לראות לאורך הדרך את המסילה הצרה של הרכבת התירותית הנוסעת מדוברנשיטה לולינגראד. ב-Bielitsa הדרך לשמורת הדובים המרקדים משולטת והיא דרך יפה לאורך נחל הזורם בנחת בעמק ירוק. השמורה ניפתחת רק ב-12:00 ואנו הגענו מוקדם. בסוף הכביש יש מסעדת פורלים יפה המנוהל בידי זוג צעיר המדבר אנגלית ומאחר וראינו שלט עם סימון למפל סטינקבו שאלנו אותם כיצד מגיעים ונסענו לשם עד שתפתח השמורה. הדרך לשם עבירה לכל רכב אבל זו דרך יער ללא אספלט. ממש לפני שחוצים את הנחל ומתחילים לטפס לכיוון השמורה יש דרך סולינג המתפצלת שמאלה וגם שלט קטן מעץ. ממשיכים בדרך הזו שלאורכה עוד מספר שלטי הכוונה כארבע קילומטר ואז באמצע עליה מצד שמאל נימצאים המפלים ויש שביל גישה אליהם. מצורפת תמונה. אם הגעתם לפינת פיקניק עם גשר רעוע ומיפגש של כמה דרכים סימן שעברתם את המפלים ויש לחזור כחצי ק"מ אחורה.

איור 4. מפל סטינקובו

משם חזרנו לשמורה אליה מובילה דרך עפר כבושה היטב המתפצלת מהכביש ימינה. להפתעתנו כשהגענו המקום המה מבקרים ומספר כיתות בית ספר בטיול. לפני הסיור מוסרט סרטון הסבר ,הסיור מודרך בבולגרית עם תרגום לאנגלית, בין הדובים ששימשו כדובים מרקדים בעברם וכיום חיים בשמורה בדומה לשמורה הקיימת גם ברומניה.

איור 5. בשמורת הדובים המרקדים

הסתובבנו שם כשעה צילמנו את הדובים והנוף ונסענו לדוברנשיטה מתוך מטרה לעלות לביקתת ביזבוג שלידה אגם יפה וגם תחילת המסלול לאגם פופובו. בדוברנשיטה מעינות מים מינארלים הטובים לכל מיחושי הבטן (כך כתוב שם) בפארק במרכז העירה וגם בריכות טרמיות יפות הפתוחות לקהל הרחב. כשהגענו התחיל לטפטף ורק בריכה אחת פעלה ואנחנו החלטנו לנסות את מזלנו ברכבל העובד כל השנה. טיפסנו בדרך היפה המובילה אליו (השלט לביזבוג) ואז התחיל גשם שוטף שלא ניפסק גם כשהגענו למעלה. מכיוון והפיסגה היתה אפופת עננים בנוסף לגשם, ניחמנו את עצמנו בארוחה במיסעדת פורלים שווה הצמודה לרכבל כאשר המלצר ידע אנגלית מושלמת והסתבר שהוא בהכשרתו עו"ד ולדעתי עוזר למישפחה בסופי שבוע. משם ירדנו ונסענו לבנסקו למלון הבוטיק Momini הנימצא ממש במרכז. הגענו אליו בגשם שוטף . זו גם מסעדה שבדיוק היתה בשיפוצים. לא ניתן להגיע אליו ברכב ויש לחנות במיגרש חניה סמוך, ואם מתאמים מראש אפשר להגיע למוסך של המלון ולהחנות שם. המקום מאוד מושקע.

לאחר שפסק הגשם יצאנו לסיור בבנסקו היפה שמעליה מתנשאים רכסי הפירין שעדיין הכילו שרידים של שלג ואפילו ניתקלנו בשלט בעברית המוצג בתמונה המצורפת. המסעדה עצמה היתה סגורה.

איור 6. המסעדה בבנסקו

ירדנו לשוק והגענו לנהר. בערב שוטטנו עוד קצת אכלנו באחת המסעדות במרכז העיר. אבל בנסקו הלכה לישון והכל היה סגור וגם אנחנו נהגנו כמו כולם. תם היום השני.

איור 7. בנסקו בלילה

יום 3 – רצינו לעלות בבוקר מבנסקו לפסגת הווירן –יש כביש המטפס לשם אבל פסגות ההרים היו עפופות עננים ולכן ויתרנו והמשכנו ישירות למלניק. הכביש דרומה לאורך נהר הסטרומה רצוף שלטים של חברות רפטינג למי שמעוניין וגם בהרבה משאיות מיוון ומקדוניה העושות דרכן לאורך e79 צפונה . הכביש עצמו במימון אירופי הופך אט אט לאוטוסטרדה. ובתקופה הזו השדות סביבו היו מכוסים במרבדים אדומים כתומים של פרגים ענקיים במשטחים מרהיבים.

מלניק עצמה היא למעשה כפר משוקם של מאין רחוב אחד המכיל בעיקר בתי מלון מסעדות ובתים המשמשים כמוזיאונים מעברה המפואר וכמובן מערות האיחסון של יין מלניק המפורסם. זהו יין המיוצר בשיטות הגיאורגיות או הארמניות כלומר תסיסה ביחד עם הקליפות. בהמשך כמובן נאמר לנו ביקב של Shestaka ששיטת היצור הזאת התפתחה במקביל בכל החגורה של ארצות אלו. הלכנו ברחוב הראשי לכיוון בית Kordopulov וקצת לפניו טיפסנו לפי השילוט ליקב של Shestaka ממנו נוף יפה והמשפחה לה שייך מייצרת יין כבר למעלה מ-150 .מערת האיחסון אינה גדולה במיוחד אבל את היין אחד מבני המשפחה מוזג לך ישירות מהחבית וגם ממלא בקבוק לקניה ישירות מחבית בהתאם לסוג היין שבוחרים לקנות כפי שניתן לראות בתמונה המצורפת ,זהו למעשה המקום הכי זול לקנות ממש יין מלניק. ובנוסף הוא מדבר אנגלית מצויינת.

איור 8.מזיגת יין ביקב שסטקה

אז אחרי כוס יין ועוד בקבוק למזכרת וגם הנחיות איך להגיע לאשתו שלה חנות מזכרות ממש לפני העליה ליקב המשכנו לבית קארדופולובו שהוא גם בית משופץ המשמש כמוזיאון וגם יקב עם מערות האיחסון הגדולות ביותר במלניק. הסיור בבית עצמאי עם הסברים הכתובים באנגלית בכל חדר, בסופו מגיעים למערות היקב וכמובן למקום לקנות יין. כפי שכבר אמרנו שסטקה הוא המקום לקנות יין ובבית קארדופולובו חובה לבקר.

איור 9. בית קארדופולובו

המשכנו קצת במעלה הערוץ עם הפיסולים באבן החול וחזרנו למרכז העיר ומשם נסענו למינזר רוז'אן כאשר לאורך הדרך מלווים אותנו חרוטי החול המפורסמים.

איור 10. חרוט חול בין מלניק לרוז'אן

ממינזר רוז'אן נישקף נוף נהדר ואילו המינזר עצמו די רעוע אבל מאפשר ישיבה בראש השולחן הארוך בחד"א כפי שניתן לראות בתמונות המצורפות.

איור 11. הנוף ממינזר רוז'אן

איור 12. בראש השולחן במנזר רוז'אן

ירדנו בחזרה לרוזאן ופנינו לכיוון ליבוויצ'ה ובהמשך קאשינה. הכביש צר ואינו מתוחזק אך מוביל למינהרה מרשימה החפורה ברכס החול המקיף את רוז'אן. בהחלט חוויה לעבור בה לצד השני. עד קשינה הדרך עבירה לכל רכב והנופים ממנה יפים. מקשינה דרך עבירה רק לרכב עם הנעה בכל הגלגלים ואפשר להגיע איתה לגורנו ספנצ'בו כפי שאנחנו עשינו או אפילו לכפר פירין. זו כמובן נסיעה איטית אבל יפה ואנחנו אפילו ניתקלנו בבולגרים שבדיוק ביצעו עבודות תחזוקה לשיקום אחד המעברים לאורך הדרך. למי שממהר או אין רכב או רצון לבצע נסיעת שטח תמיד פתוחה האפשרות לחזור ולנסוע בדרך בה הגיע ולפנות לכביש 198 לכיוון גוסטה דלצ'ב. אז כפי שנאמר אנחנו פגשנו את כביש 198 בגורנה ספנצ'בו שם ישבנו גם לקפה ובדיוק הגיע חבורת רוכבי אופני שטח בולגריים שהסבירו שהאיזור מאוד מתאים לרכיבת אופניים. אנחנו המשכנו בכביש 198 היפה והמפותל המטפס למעבר פופובי וממנו יורד לכיוון העמק של גוסטה דלצ'ב. החלטנו לא לעצור בגוסטה דלצ'ב אלא להמשיך ישר לכיוון הכפרים המשוקמים לשטן וקובציביצ'ה. הנוף מלשטן מקסים והחלטנו ללון בה ולאחר חיפושים מעטים מצאנו ממש על הכביש הראשי כ-200 מטר לפני מרכז הכפר מלון בשם Skenderova house שבמיסעדה שלו מתגורר זוג השומר על המקום אבל בבית נוסף ויפה היו חדרים. למעשה קיבלנו את כל הבית לרשותנו כאשר הבעיה העיקרית היתה שגם נמלים גילו שהבית ריק אך חוץ מזה מקום מדליק לכל הדעות בעל נוף משגע! המשכנו לביקור בקובצביצ'ה שגם היא כפר משוקם ובדרך עוברים בכפר דרוינבו שהוא כפר מיושב בו ממש חיים בולגרים ולא רק תיירים. ולמי שצריך יש בו אפילו מיסגד.

איור 13. בדרך בין דרוינבו לקובצביצ'ה

את ארוחת הערב אכלנו במיסעדה המצויינת שבמרכז לשטן ששוה ביקור בפני עצמה. ואת שאר הערב בילינו על המירפסת מול הנוף הנהדר של העמק מתחת.

יום 4- לאחר קפה במירפסת יצאנו לכיוון דוספאט והאגם שלידה. לאורך כל הדרך מפוזרים אתרים להכנת האבנים בהם מכוסים הגגות באיזור כאילו כל תעשיית האבנים האפורות של בולגריה התרכזה לאורך כביש 197. בדוספאט הצלחנו לאחר 4 ימים בבולגריה למצוא חנות המוכרת בניצה טעימה וטריה. לאגם אין ממש דרכי גישה , ואנו המשכנו לכיוון קניון יגודינה ומערת יגודינה בנופים היפים של הרודופי לאורך דרך עתיקה שלאורכה גם ניסלל הכביש החדש כפי שאפשר לראות בתמונת הגשר העתיק שמצאנו לאורכה.

איור 14. גשר עתיק בין דוספאט ליגודינה

כבר בכניסה לקניון חיכו מספר ג'יפים ושאלו אם אנחנו רוצים טיול שטח. בהמשך נספר עליו. אנחנו המשכנו ברכבנו בקניון בדרך הצרה המתפתלת בין הקירות הזקופים לאורך הנחל עד למערת יגודינה.

איור 15. קניון יגודינה

הסיור שם מתקיים כל שעה עגולה ואנחנו קצת הקדמנו לכן המשכנו בנסיעה בקניון הנפלא עד שהוא למעשה נפתח ואז חזרנו לפתח המערה. קנינו כרטיסים וצורפנו לסיור בבולגרית. המדריך אמר שאין הסברים באנגלית אבל לאחר הכניסה למערה אמר לנו שאין סיבה שנחכה ואנחנו יכולים להתקדם לפני הקבוצה. המסלול במערה הוא של כקילומטר מתוך ה-10 הקילמטר שהתגלו. אי אפשר היה להקדים את המדריך בהרבה כי האורות במערה נדלקו בהתאם לקצב ההתקדמות שלו.

איור 16.מערת יגודינה

בשלב מסוים הוא שכח שאסור לו להסביר באנגלית וסיפר לנו קצת על המערה ותהליך ההיווצרות שלה. המערה יפה, ההליכה בה מאוד נעימה ללא עליות או ירידות מיוחדות והסיור נימשך כשעה ביציאה יש לפנות ימינה ולרדת בכביש מספר מאות מטרים חזרה לחניה שם מחכים נהגי הג'יפים הקשוחים לטיול לעין הנשר שהיא מרפסת תצפית מעל הכפר יגודינה על אחת מדפנות הצוק של הקניון. אנחנו עלינו עם הרכב לכפר מתוך מחשבה שהארבע על ארבע של הדצ'יה יספיקו. בכיכר המרכזית של הכפר שאלנו מקומי היכן הדרך למעלה. הוא הסביר שצריך רכב ארבע על ארבע הסתכל על הג'יפ והסכים להוביל אותנו לעין הנשר. התחלת הנסיעה היתה בהחלט מבטיחה אבל בהמשך הגענו לדרך בוצית ושם הדצ'יה שקעה. זה קרה בסמוך לדרך בה עולים שאר הג'יפים למעלה ואכן חיש מהר הגיע ג'יפ מקומי עמוס בתיירים ממרומי ההר הוא חילץ אותנו בשמחה בעוד התירים שעל הג'יפ ,רובם בולגרים,הסבירו שעד המקום שהגענו זה בכלל החלק הקל ואנחנו קיפלנו זנב וירדנו לכפר בדרך התלולה והקופצנית בה משתמשים שאר הג'יפים (הדצ'יה אולי שוקעת אבל בהחלט יש לה מרווח גחון נאה). איילה נשמה לרווחה ואילו אני הצטרפתי לאחד הג'יפים תמורת ששה לב לנסיעה למעלה שאירגן לי המדריך המאולתר. לאחר כחצי שעה של קפיצות וטילטולים הגענו לפיסגה ולמרפסת.

איור 17. תצפית עין הנשר מעל קניון יגודינה

בהחלט מקום שווה ואפילו מעט מפחיד לראות את התהום של 300 מטר הפעורה מתחתיך. מהכפר קיים שביל הולכי רגל העולה לעין הנשר ולפי זוג שפגשתי זו הליכה נינוחה של כשעתיים. אפשר כמובן לרדת בו. הוא מסומן בברור. הג'יפ לקח אותנו ואת המישפחה הבולגרית שאיתה תפסתי טרמפ למטה והלכנו לאכול צהרים במלון שבמרכז הכפר.

משם המשכנו לקניון טריגארד ולמערת לוע השטן. קניון טריגארד מרשים הרבה פחות מקניון יגודינה הקירות פחות זקופים והדרך אינה ממש על תחתיתו. הגענו למערת לוע השטן שהיא למעשה חלל ענקי בו זורם נהר תת קרקעי ונעלם למעמקי האדמה. כרגיל ההסבר היה בבולגרית ולכן שוחררנו מידית ללכת קדימה. החוויה העיקרית היא הטיפוס במעלה 300 מדרגות תלולות לראש המפל התת קרקעי ויציאה אל מקום הכניסה של הנחל לתוך החלל. קצת מאכזב לאחר הביקור במערת יגודינה רבת האתרים.

איור 18. אדים עולים מלוע השטן . כניסת הנהר לתוך החלל התת קרקעי

היתה כבר שעת ערב ואנחנו המשכנו לדווין כדאי לללון וגם לבקר למחרת בקניון שליד העיירה שבה נימצא מפעל מים מינראלים המספק מים לכל רחבי בולגריה. למלון שמצאנו קוראים Vieronika והוא נימצא ממש בשולי העיר ליד תחנת מכבי האש. החדרים היו מצוינים ויש גם מסעדה יפה למטה עם האוכל הכי רע שפגשנו בבולגריה כפי שנוכחנו בערב, ראו הוזהרתם. מחיר החדר (50 לב)כולל גם ארוחת בוקר סבירה. הסתובבנו מעט ברחבי העיר וחזרנו למלון כדי לגלות את העובדות על רמת הטבחית של המסעדה והיום תם.

יום 5 – לפני ארוחת הבוקר יצאנו לטיול בוקר בקניון שליד דווין. פשוט נוסעים עם הכביש היוצא מקצה העירה עוקפים את מפעל המים חוצים את הנהר ולאחר כק"מ מגיעים למיגרש חניה ממנו יוצאת הדרך במעלה הנהר . חולפים על פני בריכת שחיה והולכים לאורך הנהר היפה עד שמגיעים למיבנה ופינת פיקניקים בו שלט המסמן למפל ימינה. יש לקחת את השביל הצר הצמוד לדופן מהכיוון איתו הגעתם כי יש שביל רחב יותר המטפס גם הוא חצי ימינה אבל לא מוביל למפל. אנחנו דוקא התבלבלנו ולכן לא הגענו למפל שלפי כל התמונות והסיפורים שווה ביקור וחזרנו לאחר צעידת הבוקר הנמרצת למלון לארוחת בוקר.

איור 19. בקניון של דווין

משם יצאנו לכיוון שירוקה לוקה היפה והציורית. ראינו את השלט בעברית שהוצב במקום לכבוד ראש הכנסיה שהציל את יהודי בולגריה ,טילנו מעט בין המיבנים המשופצים והמשכנו הלאה לפומפרובו. עלינו עם הכביש עד למגדל המפורסם בראש ההר ולמרות שהמקום ניראה די שומם המעלית פעלה והמסעדה למעלה היתה פתוחה ועמוסה בילדים מטילים עם הורים מלווים ומורות ממש כמו אצלנו. הנוף מלמעלה מקסים ושוה כוס קפה.

איור 20. ממראות שירוקה לוקה

משם יצאנו צפונה בכביש 86 לכיוון הגשרים המופלאים Chudnite mastavo . מכביש 86 פונים שמאלה לכיון הכפר zabrado ולאחר כ-10 ק"מ פונים עוד פעם ימינה ומטפסים במעלה ההר עוד מספר ק"מ עד רחבת החניה ומוכרות המזכרות המסמנים שהגעתם למקום. יורדים בשביל לכיוון הגשרים האדירים שהם שרידים כניראה מתקרה שהתמוטטה לתוך הערוץ התת קרקעי של הנחל. כדי לרדת עד למטה ולעבור מתחתיהם. לאחר מכן אפשר להמשיך בשביל צר ללא מוצא המוביל לתצפית על הניקבה בה ניבלע הנהר בתוך הסלע (בדומה ללוע השטן) מי שרוצה גם יכול להמשיך ולטפס לתצפית על הגשרים ממנו גם יוצאת אומגה שלא פעלה כאשר הגענו המגיעה עד מתחת לגשר הגדול.

איור 21. הגשרים המופלאים ממרומי האומגה

לאחר הגשרים המשכנו לכיוון פולבדיב ובדרך ביקרנו המינזר בצ'קובו הנחשב לשני בגודלו לאחר רילה , הרבה פחות מרשים ממנו אבל גם בו לוח הוקרה בעיברית על הצלת יהודי בולגריה ע"י הכנסיה בזמן מלחמת העולם השניה. יום מלא מורשת. משם המשכנו ישירות לפלובדיב, להפתעתנו הגענו לעיר עם תנועה רמזורים ופקקים ומכיוון שכהרגלנו לא הזמנו מלון התחלנו לחפש ,במקום השני ששאלנו ששמו SkerZzo מצאנו חדר נהדר זאת גם מסעדה מצוינת. המקום נימצא ממש בכניסה למדרחוב הראשי של העיר ויש בו מיגרש חניה עבור האורחים. לאחר שהטמפרטורות קצת ירדו יצאנו לסייר בעיר. הלכנו לאורך המידרחוב השוקק הנימצא מעל הציר הראשי של פולבדיב הרומית כפי שמראים השלטים לאורכו. כאשר הגענו למיסגד וגם לשרידי ההיפודרום עלינו ימינה לעיר העתיקה זרמנו עם ההמונים והגענו לאמפי של פולבדיב. חייבים להודות- מרשים בהרבה מזה של קיסריה באותו יום נערכה בו הופעת רוק ומי שלא קנה כרטיס למופע פשוט ישב על הגדרות מסביב וראה את המופע.

איור 22. התיאטרון הרומי בפולבדיב

אנחנו המשכנו להסתובב בין הבתים משוחזרים שהפכו למוזאונים שכבר היו סגורים ברובם, הגענו לראש ההר לשרידי המצודה ולתצפית על פולבדיב וירדנו בחזרה לכיוון המלון. בדרך חזרה עברנו דרך הפארק בו נערך מופע מיזרקות צבעוני כל לילה ובסופי השבוע הוא גם מלווה במוזיקה. מופע המזרקות יפה גם ללא המוזיקה והפארק המה אנשים משפחות ובני נוער שנהנו ממנו.

איור 23. מופע המזרקות בפלובדיב

חזרנו למלון לארוחת ערב . בחור חביב דובר אנגלית, ש הוא בעל המסעדה קיבל את פנינו כשהגענו, אמר שאין תפריט באנגלית אבל לא צריך והוא יודע מה נאהב והזמין עבורנו תערובת של בשרים וירקות ותפוחי אדמה על האש כשמעל כל זה מתיכים גבינה. בהחלט מנה נהדרת. ישבנו במירפסת הפתוחה של המיסעדה יחד עם רוב אורחי המלון שגם הם כניראה גילו את סוד המקום ונהנו מהלילה בפולבדיב. דרך אגב הוא גם התעקש שמגיע לאורחי המלון כוס יין או בקבוק בירה חינם במסעדה. מקום מומלץ למרות שבחדר לא היה מזגן מאוורר הספיק לחלוטין.

יום 6 – על הבוקר יצאנו לעוד סיבוב בעיר העתיקה של פולבדיב. רצינו לראות את הבתים המיוחדים שחלקם שהיו סגורים ערב לפני ובכלל לשוטט עוד קצת בעיר היפה הזו. לאחר טיול הבוקר חזרנו למלון לארוחת בוקר מאוחרת ואז יצאנו לכיוון קלופר לביקור במסלול המפלים הלבנים. הם נימצאים בשיפולים הדרומיים של הרי הסנטראל בלקן.

איור 24. גן ילדים בעיר העתיקה של פלובדיב במיבנה משוחזר

מקלופר אין ממש שילוט אבל היצמדות כל פעם לפניה שמאלה לאחר הכניסה לכפר תוביל אתכם לדרך הנכונה או סתם להשתמש ב-GPS .ויתכן וגם הקישור הבא יעזור – http://www.kalofer.com/stranitsi/trip%20planning/karta%20region%20small_en.htm . בדרך למפלים התחילו להופיע מטעי הורדים ובאחד מהם אפילו קטפו עדיין שתי נשים ורדים למרות השעה המאוחרת והחום ששרר. את הורדים צריך לקטוף בשעות הבוקר. עשינו החלפות הן נתנו לנו כמה ורדים ואנחנו נתנו להן מים. לורדים לא תואר ולא הדר אבל ריח נפלא.

איור 25. קוטפות ורדים ליד קלופר בדרך למפלים הלבנים

הדרך למפלים ברובה דרך כורכר עבירה לכל רכב אם כי מצריכה נסיעה זהירה. את הרכב אפשר להחנות ליד מזנון / מסעדה שהיא גם מרכז של אתר קמפינג הנימצא שם. משם מתחיל מסלול נפלא של גשרים לאורך הנחל כאשר העצלנים יכולים לחתוך בערך בחצי מסלול. סה"כ מסלול של כשעה עד שעתיים שבסופו אפשר להכנס לנהר שבתחילת המסלול זורם בנחת באפיק רחב. מומלץ בחום.

איור 26. המפלים הלבנים והמסלול הבנוי

משם חזרנו לקלופר ופנינו ימינה לכיוון קארלובו ולמפלי שצ'ארום הנימצאים בקצה העיר בהמשכו של פארק גדול לאורך הנחל החוצה את העיר. ממשיכים עד קצה הכביש ומשם הולכים כמאתיים מטר לתחנת חשמל עוקפים אותה משמאל, לפתע מתגלים מפלים בסגנון הזוויתן והיהודיה שכל נערי העיר נימצאים בהם והאמיצים שבהם גם קופצים מהסלעים סביב או מעשנים נרגילה הגענו בדיוק ביום שהסתיימו הלימודים והנוער חגג.

איור 27. מפלי שצ'ארום בקרלובו

מקרלובו נסענו למעבר טרויין (כביש 35).הדרך מטפסת במעלה ההר עם נוף יפה של העמק למטה בשלב מסויים ניגמרים העצים ומתחילה להתגלות האנדרטה שבראש המעבר. בדיוק בפס עצמו יש כביש המתפצל ימינה ומוביל לאנדרטה ממנה נישקפים נופים יפים של הרי הבלקאן המרכזי. וכמובן גם רוח חזקה הטמפרטורות שוב צנחו ולעומת הקיץ ששרר למטה זה היה מרענן מאוד. המשכנו לכיוון טרויאן וממש לפני העיר בדיוק שיפצו גשר והדרך היתה חסומה עם סימון לא ברור למעקף כלשהוא. פנינו שמאלה והגענו לטרויאן באיגוף שמאלי. המשכנו ישר לכיוון הכפר אורשק ומינזר טריואן. בדרך למינזר מצאנו מקום בשם guest house nedelay (מופיע גם בבוקינג ) .

איור 28. מינזר טרויאן

המשכנו משם למינזר טרויאן שלדעתי יפה בהרבה ממינזר בוצ'קבו וחזרנו לאכול במיסעדה בשם קייזר ליד המלון המעוצבת להפליא (בהמלצת בעל בית הארחה) אבל עם אוכל די מזעזע. חזרנו לחדר היפה בנדלי שהוא מקום בהחלט מומלץ (יש שם גם מיטבח לשימוש האורחים ומשטח דשא גדול ליד). וכך תם עוד יום שטוף מיים וירק שלא נגמר בבולגריה.

יום 7. – יצאנו מאורשק צפונה לכיוון מפלי קורשנה. יוצאים מההרים והנוף הופך גיבעי ומכוסה שדות חיטה וחמניות מאופק לאופק. מפלי קרושנה הוא פארק בתשלום. מחנים את המכונית בשער וצועדים לכיוון המפלים היפים ולבריכות השכשוך אם חם. יש גם מסלול העולה למעלה לא ניסינו אותו והעליה עליו מהמפל האחרון היתה חסומה. המקום מקסים ואם תגיעו כאשר אינו הומה אדם, כמונו למשל, אפשר ממש להנות בהמשך הגיעו כמה אוטובוסים של בתי ספר וגם טיול של ילדים מוגבלים שלוו ע"י ההורים והיה מרגש לראות כיצד הבולגרים מתיחסים לאנשים שלא שפר עליהם גורלם. למי שעדיין לא הבין ההליכה קלה ונוחה מאוד.

איור 29. מפלי קרושנה (יש עוד מפלים)

משם יצאנו לכיוון ווילקו טרנבו , למעשה היעד הבא היה הוטנטיסה ליידה מפלים נוספים בשם קובה ברה. ליד החניון יש אתר פיקניק ולצערנו המסעדה שם עדיין לא עבדה . מיד בהתחלה יש את המפל הגדול עם בריכה נאה להתרחץ וממנו עולה שביל עם מדרגות , גישרונים וסולמות עץ מעל המפל ולתוך הנחל ועושה סיבוב וחוזר לבריכה ליד המפל. המסלול אינו ברמת התחזוקה של המפלים הלבנים ובקטעים מסוימים כמעט אתגרי. לא עשינו את כולו אבל הקטע שכן עשינו עד מעל המפל וקצת פנימה שווה ומדלג מגדה לגדה. מומלץ בזהירות.

איור 30. מפלי הוטנטיסה. מבט מלמעלה על המפל הגדול והבריכה מתחתיו

חזרנו למטה ולכפר עצמו לארוחת צהרים והחלטנו שראינו מספיק מפלים ויצאנו לכיוון ווילקו טרנובו. בתכנון רצינו לבקר גם בקניון אמן אבל היה חם והשעה התאחרה). לאחר חיפוש לא ארוך מצאנו את מלון Silviestr הנימצא במקום מעולה קרוב לכל האתרים של העיר העתיקה ובמרחק 300 מטר ממצודת צ'רבץ'. יש לו חניה לאורחים מתחתיו , צוות נעים בצורה יוצאת דופן , מזגנים בחדרים ונוף יפה. לאחר שחום היום שכך קצת יצאנו לטיול ברחבי העיר העתיקה עלינו לבתי הקפה הצופים על אנדרטת אסנבצ'י. ראו בתמונה.

איור 31. מבט על ווילקו טרנובו

בדרך לשם גילינו שאין בבית הספר התיכון הבולגרים תלבושת אחידה וגם לא קוד לבוש. המשכנו לאורך הרחוב הראשי ואז למידרחובים של העיר העתיקה העמוסים בחנויות מזכרות. וחזרנו למלון . קצת מעליו בפינת הרחובות היה קפה עמוס אנשים. כשהגענו למלון ושאלנו היכן אפשר לאכול אמרו לנו שזה המקום. בעל המקום אוסף כלי נגינה וסתם שמונצס והמקום מעוצב להפליא. (שמו Malkiya). אכלנו ומיהרנו למופע האור של המיבצר הנערך בערך בתשע בערב כל יום. מופע יפה לו ומרהיב לדעתנו מוסיקת רקע היתה משדרגת אותו. בסיומו שבנו למלון . כזכור הכל במרחק הליכה של כ-300 מטר.

איור 32. מופע האור במיבצר צ'רבץ'

יום 8- לאחר ארוחת בוקר על מרפסת המלון יצאנו לכיוון ארבאנסי. האטרקציה העיקרית בכפר היפה כלעצמו מסתתרת בבית נמוך מוקף חומה ולא ממש משולט –כנסית לידת ישו. הבולגרים לפחות מבינים את ערך המקום ולמרות המראה המט ליפול מבחוץ הם דורשים דמי כניסה ויודעים למה- ציורי הקיר בהם מעוטרים קירות הכנסיה מכף רגל ועד ראש פשוט יוצאים מהכלל. תוכלו גם לזהות את המקום לפי מספר דוכני מכירה הנימצאים לפני פתח הכנסיה.

איור 33. הציורים בכנסית לידת ישו בארבנסי

לאחר שהתרשמנו וגם צילמנו יצאנו בחזרה לווילקו טרנובו ומשם לטריאבנה הקטנה והיפה המיתהדרת גם היא במספר מיבנים משוחזרים ובמרכז יפה. ביקרנו בכנסיה שחציה קבור באדמה (מימי השלטון העותומאני) במיבנה ששימש כבית ספר וחלפנו על פני עוד כמה בתים עתיקים ויפים וגם ליד סמל העיר –לדעתנו המקום מזכיר כמו ברוז בבלגיה.

איור 34. בטריאבנה

המשכנו הלאה לכפר המשוחזר בוז'נצ'י. כניראה מקום אהוב על הבולגרים כי ממש לידו היה מלון גדול באמצע השום מקום. לפני הכפר מיגרש חניה בו משאירים את המכונית ומשם הסיור הוא רגלי. בכפר עצמו רוב הבתים הם בתי הארחה , מסעדות או מוזיאונים וכמובן חנויות למזכרות. ישבנו באחד המקומות לאכול צהרים כפי שעשו גם שאר המבקרים.

איור 35. בוזנאצ'י

המשכנו לכיוון קרלובו ומתחם אטרה שהוא מוזיאון פתוח לשימור מורשת הכפר הבולגרי. יש שם אוסף של בתים שהובאו ממקומות שונים, סדנאות אומנים בסגנון של פעם , ומיתקנים שונים המופעלים במים כמו טחנת קמח , מינסרה, חרש עץ, וכו'. חלקם לא פעלו כשהגענו אבל עדיין מקום יפה ומטופח ושווה ביקור.

כשעזבנו את עטרה לכיוון מעבר שיפקה התחילו השמים להתקדר ועד שהגענו למרומי המעבר כבר ירד גשם שוטף והאנדרטה במרומי המעבר היתה עטופה ערפל כבד. הכביש מגיע כמעט עד למרגלות האנדרטה לזכר הקרב שהיה במקום ומשם יש עליה לא ארוכה במדרגות למוזיאון הקטן בתחתית האנדרטה. עלינו למעלה וכמובן לא ראינו דבר.

חצינו את המעבר בערפל כבד וירדנו לשיפקה עצמה בה הסתבר שהזמנו מלון בדיוק מול הכנסיה הרוסית עם הבצלים המוזהבים שניבנתה גם היא לזכר אותו ניצחון (הרוסים ניצחו את הטורקים). למקום קוראים מלון Opalchenets וצמודה לו מיסעדה והוא בהחלט מומלץ. כשהגענו הכנסיה כבר היתה סגורה ולאחר התארגנות בחדר יצאנו לקזלאנק לפסטיבל הורדים. התאריך היה ה-2 ליוני ולפי התוכניה של הפסטיבל זה היה יום השיא. הגענו לגן הורדים של העיר שם היתה הרקדה המונית אבל הפסטיבל עצמו מתרחש בכיכר המרכזית של העיר - כיכר סיבטופוליס. לקחו אותנו לשם זוג צעיר שהגיע מאוקראינה לבולגריה בעקבות העבודה שמצאו בבולגריה. ככל שהתקרבנו לכיכר גברה הצפיפות ואנחנו הגענו לקראת סופו של פסטיבל ריקודי עם מסורתיים בולגריים, היה יפה מאוד ואותנטי.

איור 36. פסטיבל הפולקלור בקאזלנק

כל המידרחובים מסביב היו גדושים בדוכנים וגם אנחנו קנינו מזכרות מפסטבל הורד כגון בקבוקני בושם ורדים ואפילו ליקר וורדים – מסתבר שיש. לקראת חידוש הפסטיבל בתשע בערב כל קזאלנק נהרה לכיכר. החלטנו שראינו מספיק פולקלור בולגרי וחזרנו לשיפקה למלון לארוחת ערב.

יום 9 – לאחר ארוחת בוקר הכלולה במחיר המלון הלכנו לבקר בכנסיה הרוסית. זכינו אפילו לראות תפילה של שני הכמרים בכנסיה בליווי שירה. האקוסטיקה היתה נהדרת. סוף סוף ראינו כנסיה רוסית עם בצלי זהב מבפנים . (זאת של ירושלים סגורה רב הזמן למבקרים)

איור 37. הכנסיה הרוסית בשיפקה

משם יצאנו לכיוון קופריבשטיצ'ה כאשר אנו חוצים את עמק הורדים עם מטעי ורדים מישני צידי הדרך בכביש 56 שהוא כביש משובש ואינו מיועד ממש לתנועת מכוניות. משני צדדיו בנוסף למטעי הורדים גם הקברים של המלכים התארקים שניראים כמו האנגרים של מטוסים מכוסים בקרקע.

נעצרנו להתבונן בקוטפי וקוטפות הורדים . הם כמובן לא לבושים בבגדים בולגריים מסורתיים כפי שמופיע בכרזות הפירסומת וכניראה ששכרם הוא לפי משקל הפרחים שקטפו. וכמובן בכל מקום כזה גם היה מנהל עבודה שביצע את השקילה רשם במחברת וגם העמיס למשאית שחיכתה .

איור 38. קוטפות ורדים ושקילת הורדים שקטפו

המשכנו לקופריבשטיצ'ה שהיא ערש תנועת השחרור הבולגרית בדרך 606 היפה להלל. חנינו פחות או יותר במרכז העירה ויצאנו לשוטט בסימטאות הציוריות. אפשר לקנות כרטיס לביקור בשישה בתי מוזיאון משוחזרים כפי שלדוגמה עשתה קבוצת ישראלים שבדיוק הגיעה לביקור. אנחנו לא עשינו זאת אבל לאחר הליכה קצרה פגשנו מספר נשים בולגריות ואחת מהן הציעה לנו להיכנס בתור קבוצה לבית שלידו עמדנו שלמעשה היה מוסתר בגדר. צלצלנו בפעמון הדלת והגיע בחור חביב שאמר שבתור קבוצה עלינו לשלם 3 לב לאיש. כל הנשים למעט זו שדיברה איתנו החליטו לותר אבל אנחנו נכנסנו ומיסתבר שעשינו החלטה מאוד נבונה ונפלנו על הבית הכי מעניין בקופריבשטיצ'ה (זה היה כמובן גם כתוב בספר אבל לא שמנו לב) בית הסוחר Oslekov. בית בצורת בניה מיוחדת משומר ומתוחזק ששימש גם כבית מגורים וגם כבית המלאכה בו יוצרו המפות והשטיחים מצמר אותם מכר ברחבי אירופה. הסתבר שהבחור שקיבל את פנינו ופתח את השער שייך למישפחת הסוחר ואביו עדיין נולד וגדל בבית. אז הרווחנו סיור מודרך ובנוסף הסתבר שהאישה שהציעה את העיסקה (כניסה כקבוצה) היא מורה לאנגלית בגמלאות ,היא הגיעה מאוקראינה לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות בולגריה ועכשיו היא כאן בסיור עם חברות בעיקבות סופרים שחיו בקופריבשטיצ'ה.

איור 39. בית אוסולקב והמורה לאנגלית

לאחר סיור מרתק בבית המשכנו לכנסיה הצבועה כחול ולעוד מספר מיבנים משוחזרים אותם ראינו בעיקר מבחוץ. ראינו את הגשר שבו נורתה היריה הראשונה של המרד ולידו עמדה חבורת זמרים בבגדים מסורתיים שהסתתרה מפני הגשם שהחל לרדת ורק התגבר מרגע לרגע. מכיוון ואת המטריות שכחנו ברכב לא נותר לנו אלא להירטב מעט. לבסוף מצאנו מחסה ברכב והמשכנו לכיוון אגם בלמקאן Belmeken שהוא האגם המלאכותי הכי גבוה בבולגריה מעל 2000 מטר. נסענו אליו דרךBielovo ו-Undola . המראה למעלה מרהיב והאגם וסביבתו יפים להפליא.

איור 40. מראות באגם בלמקן

המשכנו לאורכו וירדנו בכביש המפותל ל-sesrimo בתחילה הדרך היתה מכוסה ערפל שנעלם כאשר הנמכנו ובדרך פוגשים את תחנת הכוח שמי המאגר מפעילים. דרך נוף נפלאה.

משם נסענו ישירות לבורבץ' למלון ינקייב שכל מי שעשה חופשת אופנים בבורבץ בטח שהה בו. מלון מצויין במחיר די מצחיק כשאתה מגיע לא בעונת הסקי. היה כבר מאוחר ואת ארוחת הערב אכלנו בפאתי סמוקוב. המחירים במסעדות המפוזרות לאורך הכביש בבורבץ' פשוט מופרזים (במונחים בולגריים כמובן).

יום 10 – את היום התחלנו בארוחת הבוקר במלון שהיא בהחלט משודרגת ביחס למה שפגשנו עד כה. אז כדאי לקחת את החדר יחד עם הארוחה (זה -80 לב לחדר במלון ארבע כוכבים אמיתי). כשירדנו למטה פגשנו חבורת רוכבי אופניים ישראלים מרכיבה את האופניים ומחכה לפגוש את קוסטא בהמשך היום. זה המקום לספר על קוסטא – בולגרי גדול שלמד עיברית לאור העבודה ארוכת השנים שלו עם ישראלים. בחורף הוא מדריך סקי או ליתר דיוק בעל בית ספר לסקי ואילו בקיץ הוא מוביל טיולי אופניים באיזור בורבץ'. אני טילתי איתו לפני שנה וזה היה אחד מהטריגרים לחזור ולטייל בבולגריה. קבוצות יכולות להתקשר איתו באופן עצמאי ויש לו אתר אינטרנט בעיברית - http://www.kostabike.co.il . אנחנו ממליצים עליו בחום. רצינו לעלות עם הרכבל לסיטניקבו. אבל למרות שלא היתה שום הודעה הרכבל לא עבד. כניראה שעדיין אין מספיק מבקרים ובאמת ההר היה עפוף ערפל. ביקרנו בסלע השחור- צריך לשאול את המקומיים איך להגיע אך גם הוא היה עפוף ערפל. בבורבץ' קיים מעון קייט של מלכי בולגריה (זה הטריגר לכך שהמקום הפך להיות מרכז סקי). הלכנו לבקר בו. המעון עצמו סגור כבר 5 שנים וחבל אבל הגן והנחל הזורם לידו סביבו שווים ביקור.

איור 41. הנחל במעון המלך בבורבץ'

משם המשכנו לכיוון באלי יסקר וגוברדאצ'י בדרך הנופית והיפה המחברת את בוברבץ לעמק של הנהר יסקר. חלפנו על פני גוברדאצ'י ועלינו למלוביצ'ה שהוא אתר סקי קטן וגם יציאה למספר טיולים באיזור.

איור 42. בדרך למאלוביצ'ה

שני ק"מ לפני מלוביצ'ה התחלנו לראות רוכבי אופנים יוצאים מדרך יער ועולים על הכביש לכיוון מלוביצ'ה. זו היתה קבוצה גדולה ומעורבת של נשים וגברים שהיה ברור שהם גם ישראלים. ומי הוביל אותם אם לא קוסטא בכבודו ובעצמו אותו פגשנו למעלה כאשר הקבוצה הגיעה למחסה באחד מבתי הקפה למעלה. מחסה כי שוב התחיל לרדת גשם. קוסטא סיפר לנו שבגוברדאצ'י יש היום פסטיבל וחגיגות לכבוד יום ההולדת של הכפר וכדאי לנו לבקר.

אז ירדנו לגוברדאצ'י ואכן היה פסטיבל ברחבת הכפר אבל עם נוכחות קטנה של תושבי הכפר שאחר כך ראינו אותם בבית הקברות אז או שהחגיגות מתחילות עם ביקור בבית הקברות או שפשוט היתה הלוויה. אנחנו בילינו שם שעה. שמענו מוזיקה בולגרית אכלנו באחד הדוכנים והחלטנו להמשיך לסופיה. הדרך לסופיה יפה גם היא ולאורכה הרבה מאוד אתרי נופש וחופים לאורך האגמים המלווים אותה רובם אגמים מלאכותיים הנוצרים מעצירת מי הנהר יסקר. בסופיה לנו במלון DREAM הקרוב לכביש הטבעת וגם לכביש המוביל לשדה התעופה. עוד מלון להעביר את הלילה הראשון או לילה לפני טיסה. ובנוסף הוא קרוב לדקטלון ולקניונים לאורך כביש הטבעת למי שרוצה. המלון עצמו טוב מאוד ומומלץ ונימצא בבוקינג. אנחנו באמת הלכנו לדקטלון אבל זה היה יום ראשון והיה נדמה שכל הבולגרים הגיעו והחנות הענקית פשוט היתה מלאה עד אפס מקום. ויתרנו ויצאנו למרכז העיר . התנועה בסופיה בהחלט זורמת ואין בעיה להסתדר עם מכונית . אנחנו החנינו ליד ארמון האומניות ויצאנו למסע ארוך דרך כיכר ארמון האומנית שהיתה מוצפת בצעירים לכיוון מידרחוב וויטושה העולה עד למרכז העיר ולאורכו חנויות בתי קפה ועם רב. המשכנו לרחבת התיאטרון הלאומי ובדרך פגשנו אירוע פתוח של זירת התגוששות מוקף קהל רב ומוקרן על מסכי ענק למי שלא קרוב מספיק לזירה,ובהמשך חבורה של מנגני חמת חלילים שהתאמנה לקראת הופעה . הקשבנו להם וגם לזמרת שהיתה איתם .

איור 43. נגני חמת חלילים בסופיה

ברחבה לפני התיאטרון היתה הרקדה המונית של ריקודי עם בולגרים צפינו בהם מעט , והתחלנו את הדרך חזרה לרכב. סופיה בהחלט מענינת בלילה והעיר מלאה בני נוער ואנשים צעירים כניראה בגלל האוניברסיטה הנימצאת ממש בלב העיר. מזכירה את תל אביב בכמה מיקטעים.

איור 44. ארמון האומניות בלילה

היה כבר מאוחר בלילה (בשבילנו לפחות) וחזרנו למלון ,כפי שכבר כתבתי קל להתנייד ברכב בסופיה.

יום 11 – היום האחרון. בערב הטיסה לישראל . הטיסה באחת עשרה בלילה כך שיש יום ארוך בסופיה. אנחנו התחלנו אותו בעליה לויטושה. לצערנו הרכבל מאחורי איקאה לא עבד כך שעשינו את הדרך למעלה במכונית וזו בהחלט עליה יפה בתוך יער עם נחלים ועצים ראו בתמונה המצורפת.

איור 45. מראות בויטושה

הכביש מגיע עד התחנה העליונה של רכבל ומשם מתחיל שביל לנהרות האבנים שהיא תופעה די יחודית לויטושה. השביל עובר ממש מעל אחד ה"נהרות" האלו על גשר עץ ומתחת ניתן לשמוע את מי הפשרת השלגים הזורמים מתחת לסלעים.וגם כאן פגשנו כיתה מטיילת עם מדריכה לידיעת הארץ שאפילו אפשרה לילדים לקפוץ בין הסלעים. קינאנו בהם- בישראל מרוב הוראות בטיחות בטח לא נותנים לעשות זאת. בדרך בחזרה ביקרנו במינזר דרגלווסטי המטופח.

איור 46. ילדים קופצים בין הסלעים של נהרות האבנים בויטושה

היתה שעת צהרים וחזרנו לפנות את החדר במלון ומשם יצאנו לשוטט בסופיה. ביקרנו כמובן בכנסיית אלכסנדר נבסקי וכדי לאזן מיד אחריה בבית הכנסת הגדול והמרשים של סופיה,

איור 47. בבית הכנסת הגדול בסופיה

ולאחריו בשוק הנשים ובשוק המקורה שמול בית הכנסת ולאחר מכן נסענו לראות את שוק Iliiantsi . שוק ענק עם אתם באמת רוצים לקנות משהוא. אנחנו הגענו אחה"צ והשוק כבר היה בשלבי סגירה. משם המשכנו לסניף השני של דקטלון בסופיה שהיה כמעט ריק בניגוד גמור לסניף הדרומי וחזרנו למרכז סופיה לאיזור בית הנשיא כדי לנוח ולהתרווח בעותינו האחרונות בבולגריה בגן בבית קפה של המוזיאון לאריכיאולוגיה. ניתן היה לראות ממנו את חילופי המשמר בבית הנשיא.

כאן למעשה מסתיים הטיול. בתשע פגשנו את יאסן בטרמינל של הטיסות היוצאות. החזרנו לו את הרכב והוא בלי לבדוק החזיר את מאה היורו של הפקדון. כמובן שלא היה תור במסירת המזוודות וחיש קל הגענו לאולם הטיסות היוצאות חוויה מאוד שונה ומבורכת לעומת בן גוריון ונמלי תעופה שוקקים אחרים. ולמרות שהמראנו באיחור של כמעט חצי שעה תוך שעתיים נחתנו בישראל. סיום נהדר לטיול בארץ נהדרת.

לסיכום – אם רוצים לנפוש בארץ ירוקה ,זולה ,בעלת נופים מופלאים ואנשים נעימים ומסבירי פנים שירותי תיירות מצויינים במרחק שעתיים מישראל בולגריה היא הכתובת ויש בה הרבה יותר מבתי הימורים.