אלפים צרפתיים - פעם שנייה - קיץ 2019

הטיול הזה הוא 'חזרה' פעם שנייה על טיול שערכתי במאי 2018 עם אשתי. התלבטתי רבות אם לנסוע פעם שנייה לאותו מקום, אולם לאחר הרבה עצות בפורום שאפשר וכדאי להגיע שוב, אכן הגעתי ולא התאכזבתי לרגע!

נסעתי רק עם בני בן העשר. כללית הוא היה מרוצה מעצם הטיול אז יכולתי להתמקד בטבע, אבל הוספתי 'נגיעות' של דברים שמעניינים גם אותו כמו מגלשת הרים וכד'.

על כל מקום נכתב ונטחן עד דק אבל אוסיף מעט משלי. הכרטיסים נקנו מראש באיזיג'ט, מחיר של 160 דולר לכרטיס. שכרתי רכב לאחר בדיקה מירבית – הקטן ביותר שיכולתי במחיר של 770 ש”ח לשבוע ועוד כ-85 ש”ח עלות ביטוח חיצוני. המלונות הוזמנו מראש בבוקינג. חזרתי למלון רוקיפופ בלה-זוש, בו הייתי גם שנה שעברה. הוא מאוד זול ומצוין, וגם חמש דקות משאמוני. דלק ואגרות כבישים 70 יורו. הכניסות לאתרים וכד' 430 יורו. סה”כ עלות הטיול (למעט מתנות ואוכל) היא 7,700 לשניים, ל-8-9 ימים.

יום ב'

הגענו לשדה”ת ועברנו בידוק מהיר ביותר. לקחנו תיקי גב ולא הייתה בעיה, וגם בקבוקי מים אין בעיה ביציאה מהארץ. היה לנו מספיק זמן לדיוטי פרי, מה שלא קרה לי מזה זמן רב. לאחר מכן עלינו לאוטובוס ומשם למטוס, והופ – המטוס יוצא (באיחור של כעשרים דקות).

נחתנו בז'נבה. בפעם הקודמת עמדנו בתור ארוך, הפעם הסתדרנו בזמן די קצר. משם עולים לצרפת, כיוון שהרכב הושכר בצרפת (economybookingcars – רכב של יורופקאר). קיבלנו רכב בדיוק כפי ששילמתי – זול וקטן, אבל מתאים לצרכיי. בדיוק לשתי מזוודות טרולי קטנות ועוד שתי שקיות בבגאז'. אם צריך יותר מזה, שמים מאחורה. הרכב הגיע בלי GPS ובלי מדבקה שוויצרית. ירדתי לחניון P21 לקחת אותו, לאחר צילום זריז. הוויז עשה בעיות בלהתאפס ונאלצתי לחכות כמה דקות כדי שיתאפס. יצאנו בערך בשש (הנחיתה הייתה 16:45). כיוונתי אותו בלי כבישים מהירים והוא נכנס לתוך ז'נבה עצמה. לקח לי זמן להבין שממש הוא נוסע על הרחובות הראשיים בז'נבה. כך ראיתי את הכיסא הלא-שלם, את מזרקת המים, את הגשר על האגם ואז נסעתי לאורך האגם.

משם דרך השדות, במשך כשעה, אל YVIORE. מיד בכניסה מגרשי חניה, משהים את הרכב ומטיילים רגלית. בגלל השעה המאוחרת יחסית היו פחות אנשים אז כל הטיול לקח לי שלושת רבעי שעה. עיירה מקסימה, מלאה ירק ופרחים. הגענו למזח מלא הסירות, הצטלמנו, וחזרנו ברגל.

משם נסענו לthonon les bains, מקום לינתנו. שכרנו חדר בבוקינג במלון על הדרך הראשית, החניה היא ברחבה (יש שם כנסייה), ובסה”כ המלון מיושן אבל נוח מאוד. חם באירופה לאחרונה יותר ויותר ועדיין יש רק מאוורר…

יצאנו עם הרכב לחוף. עשינו סיור קטן בקמפינגים השונים ואז דרך הפארק הגענו לקו החוף, שם הבן שלי ניסה את מזלו בהקפצת אבנים על המים. לוזאן נמצאת ממול, והשקיעה באגם ז'נבה יפה מאוד. תם היום הראשון.

יום ג'

ליום הזה תכננתי המון דברים, אבל בבוקר הבנתי שאני חייב לראות את אוויאן לה-בן, שמשום מה חשבתי לעשות בכמה דקות. שמנו פעמינו לשם. ברחוב הראשי לא הייתה חניה נראית לעין, אז נכנסנו לחניון. מעולם לא הייתי בדבר כזה – חושך צלמוות, נראה חניון מהארי פוטר. המכונה לא עבדה, וברחתי כלעומת שבאתי תוך בזבוז רבע שעה יקרה….

חניתי על הרחוב, צעדנו אל השוק הקטן שליד הקאזינו, הצטלמנו עם האגם היפהפה ממול, הגענו לפסל שעשוי מגזרי העץ ויוצר מעין מפלצת. סה”כ מקום מקסים לכשעה.

משם התחלנו, תוך פקקים, את דרך האלפים הגדולים, כביש D902 המפורסם והיפהפה, אל נקיק השטן.

כניסה לשנינו (18.5 יורו). למטה חיכה מדריך שהתיר לכל הקבוצה להיכנס יחד. אח”כ פגשתי אנשים שהיו באותו יום שם והתברר שהם נכנסו לבד. לא יודע מדוע אצלנו הייתה רק קבוצה. בכל מקרה הסיור כשעה וחצי. מדובר בירידה משמעותית אל הכניסה, ומשם לוקחים דף בעברית המסביר על המקום וחוסך את הדיבורים בצרפתית של המדריך. יש תחושה קצת קלסטרופובית בנקיק, אבל היא מתחלפת ביופי של המקום. רואים את גשר השטן, חורי הסיר, ואז חוזרים למעלה.

משם נוסעים במהירות לימת מונטריונד. היום יום חם יחסית ויש המוני רוחצים. תפסנו פינה נסתרת ונכנסנו למים – די קר! אבל הצבע הנפלא הטורקיז של המים – נהדר!

משם עלינו בסיבובים אלפינים יפהפיים לכפר העיזים, lindarets. מבחינת הבן שלי זה היה אחד משיאי הטיול, וגם אני מאוד נהניתי. עשרים מטר ממרכז הכפר לא הבנתי מה הסיפור ושאלתי מה יש כאן, אבל אז אתה עולה עוד עליה קטנה ומגיע לעשרות עיזים הפזורים סביבך, כשהילדים מלטפים ומצטלמים אתן, חנויות מזכרות, והכל בנוף מרהיב. ממש שווה!

משם חזרנו לימת מונטריונד, והמשכנו דרומה בדרך האלפים. קבענו מראש ראפטינג בכניסה לשמורת הקרקס בשעה ארבע ולכן גם ויתרתי בבוקר על טירת שיון (שהייתי בה פעם ולא זכרתי אותה כ'מאסט'). רציתי מאוד לחזור בדרך שבה באתי בטיול הראשון, col de joux plain, דרך מפותלת יפהפיה, אבל הבן התחיל להרגיש רע מעצם הנסיעה והמהסיבובים של כפר העיזים, וממילא בדרך הרגילה לרפטינג הייתי מגיע רק עשר דקות קודם, אז החלטתי לוותר…גם על מפל cascade de rough החלטתי לוותר בצער.

עברנו את מורזין, שנראית קצת חיוורת בקיץ, והמשכנו דרך הנופים המקסימה עד ל-samoens ומשם לכניסה לרפטינג.

הרפטינג עולה 35 יורו למבוגר ו-27 לילד. שווה כל גרוש! לבשנו את חליפות הצלילה, עלינו עם עוד משפחה מפאריז על הספינה ונסענו עם דיוויד, המדריך הנהדר שלנו. הנהר קוצף וגועש וזה כיף לא נורמלי. באמצע הדרך נכנסים לנקיק דיוסאז ורואים את המבקרים מסתכלים עלינו מלמעלה. עוצרים גם פעם לעלייה על 'צוק' בן 3-4 מטר וקפיצה ממנו למים הקרירים, וכן לשחייה של כמה עשרות מטרים במים. כיף נהדר. הגולם האבא הצליח גם ליפול פעם אחת למים, ובסה”כ חוויה נהדרת של שעתיים וחצי. כשעלינו לרכב האיסוף לחזור לכניסה לשמורת הקרקס, התחיל טפטוף גשם. איזה מזל! מבחינת הבן שלי זה היה שיא הטיול.

שש וחצי, אני בפתח שמורת הקרקס. בטיול הקודם עם אשתי התחיל גשם זלעפות בכניסה לשמורה וויתרנו עליה. עכשיו, מעשה שטן, אותו דבר… אבל החלטנו לא לוותר. לאחר כמה דקות הגשם (שלא היה באמת חזק) פסק, והחלטנו לקחת את המסלול הקצר בשמורה. חששנו מלהתקע בלילה שם, ולכן הציעו לנו מסלול של שלושת רבעי שעה, דרך המסעדה בכניסה ועד לפינה הימנית של הבתים (מעבר למרעה הפרות) ומשם לכלבייה ולחזור, אבל מהכלבייה פנינו ימינה לעומק השמורה, במסלול הידוע בפורום של la fond (השילוט טוב מאוד) והתפלאנו שתוך שעה הגענו לצומת הגשר. מתברר שלפחות בצרפת המסלולים 'ריאליים' גם לשתי פדלאות כמו הבן שלי ואני. בדרך כלל אני רגיל שאם כתוב שעה, לי זה לוקח שעה וחצי ואפילו שעתיים, אבל מהתרשמותנו, גם בהמשך הטיול, סה”כ השעות ריאליות וכוללות אפילו עצירה וצילומים וכו'. הלכנו בערך שעה פלוס לכל כיוון, חצינו את הגשר וחזרנו בגדה השמאלית בתוך היער.

להיזהר מהחבלים של הפרות – הם מחושמלים!

השמורה נהדרת וההרגשה של להיות כמעט יחיד שם שווה הכל.

בכמעט תשע יצאנו ממנה ודהרנו אל המלון שהזמנו מראש ב-cluses. מדובר בווילה שבעל הבית מעמיד לאורחים שלו. לא ראיתי בהזמנה שהיה כתוב שהשירותים משותף, אבל גם בדיעבד, מדובר בשלושה ארבעה חדרי אירוח עם שני שירותים ושתי אמבטיות מפוארות, ולא הייתי מחליף אותן בשום מלון. סכום מצחיק של 50 יורו לבן שלי ולי. הכל חדיש ויפה ובעל הבית רומיין, מתחשב ומקסים. ממליץ בחום! מדובר בדיוק בירידה מדרך האלפים, חצי קילומטר לתוך העיר, כך שזה נהדר. אתנחתא בין דרך האלפים המסולסלת לבין הכניסה לעמק שאמוני. הכתובת היא: 3, avenue de Châtillon, 74300 Cluses, והמלון נקרא הווילה של הלן. נפלא.

יום ד'

מראש בדקתי את אתר מזג האוויר והתברר שיום חמישי הוא היפה ביותר אז שמרתי אותו לאגוויל דו מידי. ביום ד' גם לא הגעתי מתוך שאמוני, כך שלא יכולנו להגיע מוקדם בין כה וכה. בעל המלון לחץ שנאכל ארוחת בוקר ולמרות שהסברתי שאנו שומרי כשרות שיגע אותנו שנזמין. אז הסברתי לו מה אפשר לאכול ובאמת, הוא עשה מעל ומעבר, ונתן לנו ארוחה של פירות וירקות עם קורנפלייקסים כשרים ומיץ תפוזים וקפה. היה נהדר!

יצאנו והגענו לשאמוני כשפנינו מועדות לרכבל הברוונט שצפונה. חניה שם (4 יורו לכ-4 שעות), רכשנו מולטי פאס לשלושה ימים רצופים (171 יורו לשנינו, אבל אם עולים לADM זה מאוד משתלם). עלינו לרכבל הראשון, ושם אמרו לנו רבים כי עדיף לנו לטייל כשפנינו כלפי מעלה מאשר לעלות לרכבל השני ולרדת לתחנה הראשונה, מה ש'דופק' את הברכיים. לא היינו לא עם נעלי הרים (אלא רק נעלי ספורט) ולא עם מקלות.

הערפל היה מאוד סמיך וכמעט ולא הייתה ראות. כבר התחלנו לפקפק אם כדאי לעלות אבל התחלנו. השבילים הרחבים יפהפיים, לידם הייתה פריחה, ומיד אחרי כמה עשרות מטרים הגענו למשטח הרחפנים, שקפצו את הערפל הלא נודע. הלכנו לפי ההסברים שכדאי לקחת את השביל השמאלי (הימני קצת קשה מדי וכולל טיפוסים על הסלעים) ואכן העליות היו קצת קשות בשבילנו, אבל נהדרות. כל כמה עשרות מטרים נחנו כמו שני זקנים, אבל בסופו של דבר הגענו לא בהרבה יותר זמן מהמסלול המקורי (1:45). עשינו ארוחה מאוחרת על העשב הסמוך, ובסה”כ הייתה אווירה מיוחדת של טיפוס בתנאי עננות. נדמה לי כי רוב המטיילים הגיעו מלמעלה למטה, אבל להרבה מהם היו מקלות.

לבסוף הגענו אל צוקים שעליהם עשו כמה קבוצות סנפלינג (אמאל'ה!) ואז פתאום כמו בסרט הנוף נפתח, והוא אכן שווה כל שקל. פשוט נהדר. תצפית בראשיתית על הצד המנוגד למון בלאן, כולל אגם יפהפה קטנטן. אכלנו באיזו פינה מול הטבע, והמשכנו למרפסת הצופה גם למון בלאן , כשבינתיים מאוד התבהר. ירדנו מקומה 2 ל-1 ומשם לחניון, והמשכנו למגלשת ההרים, כי הבן שלי לא הניח לי לעזוב את שאמוני בלי זה. חנינו בלי בעיה מיוחדת בחינם בחניון גרפון, ליד המגלשה.

כידוע, לבעלי המולטי פאס יש 1+1 במגלשה. כפי שאמרו, טודנאו זה לא, אבל בעיקר בגלל האורך (משהו כמו חמישית מטודנאו) ולא בגלל המהירות (שהיא זהה). בסה”כ זה כיף מאוד. באתר יש גם כל מיני שטויות לילדים, קונים אסימונים ויכולים להשתמש במתקנים. עלינו פעמיים על המגלשה (7 יורו לכל פעם, לשנינו, בגלל האחד פלוס אחד). אח”כ הלכנו לסיור בשאמוני, שהמתה אנשים מפה לפה והייתה יפהפיה כרגיל. התמונות משם משגעות. אפילו פגשנו מעט ישראלים.

היה חם מאוד ולא היה לי כוח להמשיך לגרנד מונטה, שהיה קצת עוד מאותו דבר. אז החלטתי לשלוף וללכת לרכבת האדומה, למרות ששנה שעברה הייתי בה ולא מי יודע מה נהניתי. והאמת? שהיה כדאי. מוכר הכרטיסים הצביע על כך שבדיוק יש רכבת ואפילו לא בדק את המולטי פאס, רצנו עליה, ותוך עשרים וחמש דקות מירידתנו מהמגלשה היינו כבר שם. אצנו רצנו במורד המדרגות (נדמה לי ש-486, או שכך זה היה ב-2018) ומערת הקרח הפתיעה אותי לטובה. הייתי שם במאי 2018 והיא הייתה סתמית, אבל בקיץ יש בה ספסל חצוב בקרח, כיסא, מעין ארמון, ועוד כל מיני גימיקים נחמדים. חזרנו בלי הרבה מדי קושי את העלייה (וזה עוד אחרי עלייה בבוקר במעלה ההר, משהו כמו 500 מטר גובה) נכנסנו גם למוזיאון הקטנטן לאבני קוורץ, וחזרנו ברכבת הכמעט אחרונה.

מאחר שלא היה טעם ללכת לשאמוני שוב, ומאחר שרוב הרכבלים סגורים בשש, החלטנו ללכת למלון בלה-זוש, מלון rockypop אליו הגעתי גם עם אשתי ואני ממליץ עליו מאוד. נוח, זול יחסית, תוך חמש דקות בשאמוני, יש חניה, יש גם הרבה דברים נחמדים מהצד (בקבוקי מים במקרר חופשי). עשינו ארוחת ערב קטנה ושיחקנו הלכנו לישון יחסית מוקדם כדי להיערך ליום מחר, ה-ADM. הפעם קיבלנו חדר אחורי בלי חלון למון בלאן, אבל עדיין היה יפה מאוד.

יום ד'

יצאנו והגענו לשאמוני כשפנינו מועדות לרכבל הברוונט בצפון הכפר. חניה שם (4 יורו לכ-4 שעות), רכשנו מולטי פאס לשלושה ימים רצופים (171 יורו לשנינו, אבל אם עולים לADM זה מאוד משתלם). עלינו לרכבל הראשון, ושם אמרו לנו רבים כי עדיף לנו לטייל כשפנינו כלפי מעלה מאשר לעלות לרכבל השני ולרדת לתחנה הראשונה, מה ש'דופק' את הברכיים. לא היינו לא עם נעלי הרים (אלא רק נעלי ספורט) ולא עם מקלות.

יום ה'

ביום ד' פגשנו ישראלים שהיו ב-ADM למטה וטענו שלא היה תור גדול. רצינו להתעורר בשש, להתפלל ולהגיע לשבע ורבע לפתח הרכבל, אבל התעוררנו טיפ טיפה מאוחר, ולכן הגענו לחניון בכניסה ומשם לרכבל בעשרים לשמונה. הופתענו לראות כבר מאות אנשים. כל חמש דקות עולה קרונית וקיבלנו את קרונית 13, שהייתה מיועדת לשמונה… למעשה עלינו רק בשמונה ורבע. זמנים זה לא הקטע הכי חזק של הצרפתים. עלינו למעלה וחשבנו להתרגל לגובה כמה דקות ולהמשיך, אבל הלחץ של האנשים גרם לנו לרצות לעלות למעלה מיידית ולפי התרשמותי גם לא ממש הייתה אופציה אחרת (חושב שהדרך לאגם הכחול הייתה סגורה).

מזג האוויר היה פנטסטי וכנראה אחרים גם כן עשו את אותו חשבון והגיעו אתנו…שנה שעברה הייתי כאמור ב-ADM ביום לא מאוד מעונן ונהניתי מאוד, אבל הפעם לא היו שום עננים והראות הייתה פנטסטית. אין ספק שכמי שראה כמה וכמה הרים (אמנם לא יותר מדי) טובים באירופה, המון בלאן עשה עלי בשנית רושם של הכי טוב by far.

המשכנו למעלה. גם כאן תור, והתורים ילוו אותנו לכל אורך היום. למעלה חשבתי שאני חכם גדול ורצתי מיד ל-step into the void, מה גם שבמודיעין למטה אמרו שהבלגן מתחיל בעליות רק אחרי עשר, אבל כבר אז היה תור של 35 דקות… אחרי כמה דקות עליתי, ומשם ועד לכניסה היה תור של שעה בערך. ניצלנו לפחות את הדרך לתמונות. היו ישראלים שעלו ולא הגיעו לתיבת הזכוכית ובדיעבד לא בטוח שזה לא יותר חכם.

משם החלטנו לנצל את מה שלא עשיתי בפעם הקודמת (בגלל שריפה) ולנסוע לאיטליה. קנייה של כרטיס להלברונר, בגשר הכניסה למנהרה, 57 יורו לשנינו, ועוד תור של 15-20 דקות. אבל המראות – חלום של ממש. אנשים קטנים מתחתינו פוסעים בחבל אל שדות הקרח (הבנתי שכניסה רק למקצוענים, והרכבל היוצא בשלישיית רכבלים מתחיל לנסוע, ואז עוצר, ושום נוסע. מ-ד-ה-י-ם. הנסיעה עצמה 20-30 דקות (יותר קרוב לחצי שעה), ולמעשה כשהגענו לאיטליה רואים מיד את הקלאסה בעיצוב: המבנה של האיטלקים יפהפה וחדשני, ולמעשה כולו כמעט step into the void (אמנם ברמה נמוכה יותר), כך שמי שנוסע לשם יכול לוותר בשקט על התיבה בצד הצרפתי. יש שם מוזיאון קטנטן של קווארצים. עלינו לבית קפה, וקנינו (מטעמי כשרות) רק אספרסו וקפוצ'ינו. הבן שלי התפלא על המחיר הזול לשניהם (3 יורו) עד שראה את גודל הכוס… הסברתי לו שכך זה גם בארץ. מ”מ הנוף לקורמאיור יפהפה, הנוף כאלו משתנה מיד עם ההגעה לאיטליה. הדבר היחיד שהיה חסר לי זה דגל איטליה (יש כזה איפה שהוא בדרך? לא ראינו).

יש גם כורסאות שיזוף ותצפית של 360 מעלות יפהפיה. חזרנו ברכבל לצרפת ולאט לאט התחיל לנו גם כאב ראש. את הזמן שבו אפשר לרדת מקבלים רק כשחוזרים מאיטליה. היה לנו משהו כמו 50 דקות. עשינו את המוזיאון בצד הצרפתי שמסביר על החוסר בחמצן (מעניין, וקצרצר), ואת כל התצפיות למיניהן, ואז ירדנו, ועשינו טיול מהמם לאגם הכחול. איזה יופי!! עשרים דקות הליכה, לכל היותר, בקפצוצים על סלעים, אבל לא מסלול קשה. פריחה מדהימה. חזרנו והמתנו עוד עשרים דקות לרדת, וירדנו למטה.

בסה”כ כל היום לקח לנו לא מעט (שמונה שעות וחצי) וזה בגלל התורים. אבל אין ספק שלא הייתי מוותר על כך.

ה'בעיה' שלי הייתה שהיו לי המון תוכניות וחשבתי שארד מהADM באחת-שתיים. מרוב עצבים איבדתי את כרטיס החניה שבחניון הADM, ודיברתי עם המוקדנית, וחשבתי שתרחם עלי כשאגיד שהגעתי בשבע וחצי. אבל היא חייבה אותי במלוא המחיר, 16 יורו. 8 יורו הלכו כפרות, שיהיה.

אכלנו ברכב חפיסת טובלרון ושעטנו לרכבל הכיסאות שהוזכר פה glacier des bossons. חונים בחניה קטנטנה ועולים ברכבל 'פתוח', סטייל החרמון. נחמד מאוד להתרענן. מרוב עצבים שכחתי את הפלאפון ברכב, אז גם לא צילמתי. למעלה יש תצפית נחמדה על הקרחון, ועוד אפשרות לכמה מסלולים, אבל החלטנו לרדת אחרי כמה דקות. התצפית עצמה שתי דקות (כתוב חמש, אבל זה שתיים) מהרכבל. ניצלנו את הירידה לאכול חטיפים ולהתרענן. האמת שאם היה לי זמן הייתי עושה את הרכבל הזה שוב וגם הבטחתי לעצמי לחזור אליו מחר (יום ו') אבל לא הספקתי.

מכיוון שישנו גם הלילה בלה-זוש ומכיוון שהרכבל הזה והבא קרובים מאוד, נסענו לרכבל ל'קן הנשרים' (כך זה נקרא? חשבתי שזה רק באוסטריה..מ”מ זה משהו עם נשרים). אבל היה מאוחר (חמש וחצי) והרכבל נסגר בשש. נתנו לנו לעלות רק לתחנה הראשונה, ה'בלוודר', ומשם לא יכולנו להמשיך. התרשמנו שבתחנה הזאת יש הרבה מסלולים עם נוף אחר לחלוטין – הרבה יותר 'מישורי', הרבה יותר כפרי, ופחות mainstream של הר וטיפוס. כמה תמונות עם הפריחה, ירדנו ברכבל האחרון, וחזרנו למלון עייפים אך מרוצים. שאלנו אם יש מה לעשות בלילה בלה-זוש ואם יש טעם ללכת שוב לשאמוני, אבל הבנו מהפקידים במלון שלא. נשארנו אפוא במלון.

כמו ישראלים טובים, ניצלנו היטב את המולטיפאס היום, והנפש יכולה לישון במנוחה…

יום ו'

כדתיים חיפשנו מלון כשר באזור. יש באנסי קהילה, אבל היינו שנה שעברה (היה מקסים), התעלקנו על הרב המקומי ולא היה לי נעים לעשות זאת שוב...(בכל זאת לא ישראלי לעניין זה). אז חיפשנו מבעוד מועד ונרשמנו לשבת בלה-פלאן la plagne, לשני לילות, בני ואני, במחיר של 350 יורו לפנסיון מלא בשבת ועוד ארוחת בוקר ביום ראשון. כבר אומר שנהנינו עד הגג (אמרתי את זה לדעתי כבר בפתיחת האשכול) אבל לא אקדים את המאוחר…

קמנו ומראש החלטנו לעשות את הגרנד מונטה. כידוע, השנה גם האגם הלבן (שלא בטוח שהיינו מסוגלים לעמוד בהליכה אליו, ומאידך לא הייתי עומד בניסיון לא ללכת אליו...) היה סגור וגם הגרנד מונטה. הפיתרון הוא לעלות לפלאן ז'וראן, ומשם ללכת ללוניאן lognan, ולהמשיך במעלה ההר לתצפיות. אלא שהיום סומן כיום של גשם. הסתכלתי היטב בכל אתרי מזג האוויר וקיללתי את הקמצנות הישראלית שלי שבגללה הזמנתי מנוי מולטי פאס לשלושה ימים במקום יומיים (הפרש של 8-10 יורו לאדם ליום השלישי). בכל האתרים היה כתוב משהו כמו 3-4 מ”מ גשם. בארץ זה לא הרבה, אבל אולי זה טובעני?

ניסיתי לחשוב מה אפשר לעשות, על פארק מרלט (שעשיתי כבר בטיול הקודם) החלטתי לוותר שהרי יש לי מנוי, ואז שאלתי את הפקידה במלון והיא אמרה לי שאפשר אבל להיזהר מסופות רעמים. מה זה אומר?

לא הייתה לי ברירה אז החלטתי לנסות.

בכל מקרה, לפני כן, החלטנו לעשות מפל בכניסה למנהרת המון בלאן. לא התאכזבנו. נוסעים בסיבוב של המנהרה ובערך כמה מאות מטרים לפניה, יש הפניה למפל. שומם, מקסים, כמה דקות צילומים והלאה.

נסעתי חצי שעה פנימה אחרי שאמוני ועברתי את les praz ואת ארג'נטין אל התחנה. הוויז הפנה אותי לאיזה שביל לא עביר, ואחרי תשאול קצרצר הבנתי שצריך להגיע לחניה בצורת פרסה. יש שם משהו כמו 7 חניות, הן היו כמעט נטושות בגלל שגרנד מונטה סגור השנה בשל שיפוצים לאחר שריפה. שאלתי את הפקידה ברכבל אם יהיה מסוכן לעשות טיול שם, ומבט התמיהה שהיא הסתכלה בי גרם לי להבין כי בכל זאת כדאי לטייל.

לא היה לי מי יודע מה זמן. הליכה מפלאן ז'וראן ללוניאן היא חצי שעה, ומשם לתצפית זה עוד שעה, כך שמדובר בשלוש שעות. אבל אמרו לי שלא כדאי ללכת בשביל ללוניאן אלא לקצר דרך שביל אדום. ואכן, הוא חסך לנו משהו כמו חצי שעה. הפריחה שם הייתה נפלאה, הרבה יותר יפה מבברוונט. ובהחלט יש טעם ללכת גם בגרנד מונטה וגם בברוונט, לפחות לטעמי. הדרך הזאת גם יש בה עליות וירידות והיא שונה מה'רק עלייה' של הברוונט.

לאחר כעשרים דקות התחילה ירידה מטורפת, בקושי עצרנו את עצמנו, ואז פגשנו זוג מטיילים שכיוונו אותנו ו'לימדו אותנו' לפתוח גוגל מאפס, וללכת בעצמנו. ראינו שאנחנו די קרובים. עברנו נחלי מים יפהפיים ופתאום שוב – הנוף נפתח, ואכן נוף הקרחון של ארג'נטיר מהמם. יש עוד תצפית גבוהה יותר, הגענו גם אליה בעוד טיפוס של כמה דקות. עצרנו לכשעה בתצפית הנמוכה, ואז חזרנו. החלטנו לא לחזור בדרך שבה באנו בגלל העליה המטורפת של הירידה ההיא, וחזרנו דרך לוניאן. זה באמת היה ארוך יותר. אבל מלוניאן רואים את הרכבל של פלאן ז'וראן, הכביש מתפתל ולא התפתינו שלא לקצר דרך השדות בעליה מתונה. ואכן, משהו כמו 25 דקות והגענו.

השעה הייתה שתיים ורבע, תפילת מנחה במלון הייתה בשבע וחצי, וביניהם הוויז מורה על שלוש שעות נסיעה. עשינו את כל שיחות ה'שבת שלום' מהוואטסאפ כשהבן שלי מחזיק לי את הטלפון בגשר המהמם המגיע לעמק שאמוני (לגשר הרכבת בירושלים הם קוראים גבוה? הגשר הזה גבוה פי שלוש), ופנינו למז'ב. נסענו בדרך ה-D1202 ו-905 כשפנינו לקורמה דה רוזלנד. עברנו בעיירות, הכל ירוק ויפהפה. נסעתי בכביש בשנה שעברה אז פחות התלהבתי, הבן פיתח את מחלת הנסיעות שלו ונרדם.

בבופור לא היה לי מה לעשות (לא אוכל גבינות בחו”ל) ובכל זאת, במאי שנה שעברה הייתה זרימה חזקה יותר ויפה יותר. אבל קורמה דה רוזלנד שהיה אז סגור, היה פתוח. ואכן, הסכר לא אכזב. איזה יופי! חנינו ליד הסכר, והלכנו את רובו הלוך וחזור וצילמנו בלי סוף. לפני הכניסה לסכר יש תצפית נוספת. משם נסיעה קצרה לקורמה דה רוזלנד ומתחילים שטחי אינסוף של פרות רועות באחו ושקט ושלווה. איזה יופי!

הבן נרדם ואני לחוץ משבת הקרבה ובאה. לא מאוד אחראי להגיע למלון שעה לפני התפילות, אבל למעשה שבת באירופה מתחילה יותר מאוחר ורק המלון קבע את התפילות מוקדם יותר. אז במקסימום לא אחלל שבת. נסעתי בסלאלום אינסופי מקורמה דה רוזלנד לבורג'ה סנט מוריס, פשוט אינסופי, בכבישים יפים, כשאני כל הזמן יורד ועוצר רק כשרכב בא מולי. לצערי לא היה זמן לעצירות ,אם כי לא היה משהו שלא ראיתי במקומות אחרים. רק פריחה של השיבולים הורודות-סגלגלות (מה הן?) בלי סוף.

הוויז הארור הפסיק לעבוד ולמזלי ידעתי שאין דרך אחרת בין קורמה דה רוזלנד וסנט מוריס. אחרי הרבה הרבה זמן הופיעה סנט מוריס, ומשם עוד 18 ק”מ ללה פלאן, ב-21 סיבובים אינסופיים. הכל יפהפה. הגענו בשש וחצי, למלון שכולו יהודי, בבעלות חב”דניקים, למשך כל הקיץ. מתברר שהם מחזיקים קבוצה כבר כ-30 שנה. מה שיפה שם הוא שזה 'לא לוחץ', יש מכל הגוונים ומכל המינים, מליון, פאריז, מרסיי, וכך אפשר להכיר את כל גווני יהדות צרפת. אין כמעט ישראלים (דיברתי עם בעל המלון על זה, כי לשומרי כשרות המקום מושלם). המקום עצמו קצת 'משעמם' לדעתי, בחורף אולי לה פלאן היא פסגת המתקנים האולימפיים אבל בקיץ אין המון מה לעשות, אבל למי שבא עם רכב יש בטווח נסיעה רפטינג טוב, ושלל דברים, שעוד אספר עליהם. בכל מקרה האווירה נהדרת ומשוחררת, רכבל עשרה מטר מהחלון שבחדר, טורינו כשר מחכה על השולחן, באה שבת באה מנוחה.