תחבורה במיאנמר

בלתי אפשרי לטייל במאינמר בלי להשתמש בתחבורה הציבורית, שימוש שיגרום לכם געגועים למערכת התחבורה הציבורית כאן בישראל.

מיאנמר היא מדינת עולם שלישי עם כל המשתמע מכך, עברה הקולוניאלי, הבעיות האתניות ומעל לכל עשרות שנים של הסתגרות מרצון (רצונה של החונטה הצבאית) ואמברגו מערבי גרמו למיאנמר להיות מפגרת טכנולוגית אחריי מדינות כמו תאילנד והודו והדבר ניכר מאוד בתשתיות התחבורתיות, בבלאגן בחברות פרטיות וכלי הרכב העתיקים שעדיים בשימוש. המצב הכלכלי הקשה של אזרחי המדינה מתבטא ברמת השירותים התחבורתיים הנמוכה שהם מקבלים. רק התיירים שידם משגת לקנות כרטיסי אוטובוס יותר יקרים יצליחו להנות מנסיעה “איכותית”, מרבית המכוניות שתראו על הכביש יהיו מוניות או שייכות לאנשי המעמד הגבוהה.

אם תצליחו לפתח שיחה עם אחד מנהגי המוניות תגלו שמחירי המכוניות במיאנמר הם מהגבוהים בעולם, הסיבה לכך היא שהממשלה מאשרת ייבוא של כמה אלפי מכוניות בשנה כשמספר התושבים כבר עבר את רף ה-50 מיליון, ישנו ייבוא מסיבי בלתי חוקי של רכבים שאיכותם מוטלת בספק בעיקר מתאילנד וסין.

ואם להוסיף חטא על פשע ברגע שתיכנסו לכל רכב במיאנמר תגלו שהצד הכביש בו נוהגים הוא צד ימין אבל צד הנהג ברכב עצמו משתנה מרכב לרכב בהתאם לארץ מוצאו של הרכב שכן הממשלה לא אוכפת איזה סוג רכב מיובא ולאף אחד כנראה לא אכפת.

בערים הגדולות מרבית התושבים מתניידים באופניים, אופנועים, מוניות טוקטוק, רכבי פיקאפ, מוניות רגילות או הולכים ברגל. התחבורה הבינעירונית היא בעיקר אוטובוסים, פיקאפים ורכבות. בכפרים ובעיירות הקטנות האופניים והאופנועים שכיחים מאוד.

תיירים המגיעים למיאנמר צריכים להיות מוכנים לנסיעות ארוכות מאוד (מעל 8 שעות ברוב המקרים) בין מרבית היעדים, לאיכות כלי רכב משתנה וגם סוכני נסיעות לא אמינים במיוחד.

בטיחות בדרכים:

קחו משנה זהירות בכל הקשור להליכה בצדי הכביש, על המדרכה ונסיעה ברכבים, מוניות, אוטובוסים ובעיקר אופנועים. תרבות הבטיחות בדרכים לא קיימת בכלל במיאנמר. והנסיעה היא מאוד מסוכנת. ברכבים רבים אין חגורות בטיחות ובאלו שישנן לא תידרשו לשים, אם יצא לכם לרכב או לנסוע באופנועים תגלו שלמרביתם אין קסדות ואם יש אז אלו קסדות חצי. בגלל ההזנחה רבת השנים מצב הכבישים הבינעירוניים גרוע מאוד, מרביתם בעלי נתיב אחד ועל תאורה אין מה לדבר, הנסיעות היותר מסוכנות שחווינו היו באזורים ההררים של מיאנמר ולא פעם נתקלנו ברכב שהיתדרדרו ונפלו לתהום. בגלל התפתחות הקשרים המסחריים עם סין ישנה תנועה רבה של משאיות משא בכבישים בצפון מיאנמר שלא מכבדות את חוקי התנועה ומתחרות באוטובוסים על הכביש.

מצב הכבישים במיאנמר הוא בכי רע אבל הממשלה עובדת על שיפור התשתיות בעיקר בכבישים הבינעירוניים, אתם תתקלו לא פעם בעבודות בכביש ובנייה של מערכות כבישים מהירים חדשים, בעיקר בין מנדליי לינגון. ישנם לא מעט מחסומי דרכים בכבישי האגרה השונים שמאיטים את זמן הנסיעה אבל התשלום כבר מגולם במחיר אותו שילמתם ולא תידרשו לשלם מעבר.

בערים הגדולות תשתדלו ללכת על המדרכה ולסרוק את הכביש כמה פעמים לפני שאתם עוברים במעבר חצייה רגיל או מרומזר. תתעקשו על זכותכם לשים חגורת בטיחות לפני נסיעה באם היא נמצאת במונית כי בדרך כלל הן נמצאות מאחורה והגישה בעייתית.

תחבורה בתוך הערים הגדולות:

אמנם במיאנמר חיים כיום כמעט 50 מיליון בני אדם אבל מרביתם חיים בעיירות ובכפרים קטנים. ישנן כמה ערים שהגדולה ביניהם היא ינגון (Yangon), הבירה לשעבר והלב הכלכלי-תרבותי של מיאנמר המכילה בערך 4.5 מיליון בני אדם. ינגון צפופה מאוד ולא בנוייה בצורה מתוכננת, חוסר התיכנון גרם לכך שהעיר משתרעת על פני שטח רב ללא ביניינים גבוהים והכבישים נבנים ללא מטרה או תיכנון מוקדם. על פי חוק (שנוגד אינסטינקטים מערביים) בתוך ינגון אסורה תנועת ריקשות, אופנועים ואופניים והתנועה בתוך העיר מחייבת שימוש במוניות, אוטובוסים או פיקאפים, אין מה לדבר על רכבת תחתית או עילית בתוך העיר. התחבורה הציבורית אינה ידידותית לתייר המערבי, קשה להתמצא בה בגלל מחסומי שפה, אין שלטי הכוונה על האוטובוסים או בתחנה באנגלית בכלל. בתוך ינגון נמצאת תחנת רכבת שתיקח אתכם צפונה לכיוון מנדליי ועוד קו מעגלי בתוך פרברי ינגון אבל גם ליעדים אחרים ברחבי מיאנמר. תחנת האוטובוס הבינעירונית של ינגון ממוקמת מחוצה לה והנסיעה די יקרה אז תשתדלו למצוא שותפים. מוניות לא חסר בינגון ומחיר ממוצע של נסיעה היה באוקטובר 2014 כ3000 צ'אט, הנהגים יתחילו ממחירים גבוהים בהרבה ואל תתביישו להתמקח איתם.

נמל התעופה הבינלאומי של ינגון ממוקם בפאתי העיר, הוא יחסית מודרני ולא נתקלנו בבעיות מיוחדות, ביציאה ממנו יחכו לכם נהגי מוניות לרוב שגם ידרשו מכם מחירים גבוהים, ישנה אופציה לצאת מחוץ לתחומי הנמל ולתפוס שם מונית אבל לדעתי עדיף להתחיל את הביקור במיאנמר בצורה רגועה ובהוצאה של עוד 3 דולר יותר.

העיר השנייה בגדולה במיאנמר וגם העיר השנייה בה תבקרו היא מנדליי (Mandalay) המרכז הכלכלי-תרבותי של מרכז וצפון מיאנמר ובה מתגוררים כמיליון בני אדם אבל התחושה היא שגרים בה פי-3 יותר אנשים. מנדליי נותנת תחושה של עיר מתכוננת בגלל הצורה העירונית שלה, שתי וערב שמקלה מאוד על הניווט בתוך העיר, שמות הרחובות במרכז העיר הם במספרים. התפתחות יחסי המחסר עם סין הביאו להגירה סינית מסיבית למיאנמר שמתבטאת בעיקר במנדליי עצמה, שם עיקר כבר יותר מ-50% מהתושבים הם סינים והעיר מתרחבת ונבנית מחדש, אתם תראו בינייני זכוכית חדשים, מרכזי קניות ומלונות חדשים. מנדליי היא לא ינגון, לכן תתקלו במגוון רחב של כלי רכב מכל הסוגים, הדגמים והשנים. חלק גדול מהתושבים מתניידים בפיקאפים, אוטובוסים, אופנועים ואופניים וגם לתייר המומצע אין סיבה לא לעשות זאת, המחירים הם בהחלט יותר זולים. במנדליי ישנו נמל נוסעים קטן לחופי נהר האירוודי המוציא מעבורות שבועיות לבאגאן ויעדים אחרים. נמל התעופה החדש יחסית של מנדליי הממוקם כחמישים קילומטרים ממנה משרת גם טיסות בינלאומיות לסין ותאילנד. במנדליי ישנה תחנת רכבת גדולה שקווים יוצאים ממנה צפונה לכיוון פין-או-לין, סיפו ולאשיו, מזרחה לאגם אינלה ודרומה לינגון.

תחבורה בעיירות ובכפרים:

היות ומיאנמר עוברת התפתחות כלכלית מואצת רמת הכבישים לא מצליחה לההדביק את הכמות ההולכת וגדלה של הרכבים ובעיקר הדו גלגליים המהווים את עיקר אפשרויות הניוד בתוך העיירות והכפרים.

במרבית העיירות הקטנות (קאלאו, סיפו, אגם אינלה ועוד) תתקלו בעיקר ברכבים דו גלגליים שבהם מרבית האוכלוסייה משתמשת, גודלן הקטן של העיירות מאפשר לכם ללכת ברגל למרבית היעדים,אני ממליץ לא לשכור אופנועים מסיבות בטיחותיות אבל גם מהאפשרות שינסו לעקוץ אתכם בתקלה מסתורית, אם לא בא לכם ללכת ברגל תקחו אופניים הנמצאים בשפע.

באגאן היא יוצאת מן הכלל בעניין הזה, בגלל שטחה הרב של באגאן, המרחק הגדול בין האתרים הארכיאולוגים ומספר רב של אתרים תיירותיים (באגאן החדשה, באגאן הישנה ועוד) ישנה נוכחות גדולה של מוניות, טנדרים וגם כירכרות עם סוסים אבל לא מעט אופנועים, אופניים ואופניים חשמליים.

תחבורה בינעירונית:

התחבורה הבינעירונית היא חלק חשוב מאוד וצריך לשים עליו דגש בגלל המרחקים הגדולים בין היעדים השונים במיאנמר שהנסיעה ביניהם לוקחת כמה שעות טובות כל פעם ועדיף לתכנן מראש את הנסיעות הבינעירוניות, אמנם לא לפני ההגעה למיאנמר אבל כן לפני המעבר ליעד הבא. התחבורה הבינעירונית במיאנמר מתחלקת ל-4: טיסות, רכבות, אוטובוסים ופיקאפים:

1. טיסות- הדרך הטובה, המהירה והיעילה ביותר לתנועה בתוך מיאנמר אבל גם היקרה ביותר וכזו שלא תפגיש אתכם עם הבורמזי הממוצע, באם אצה לכם הדרך ויש לכם כסף לבזבז אולי עדיף לקחת טיסה. פרישת שדות התעופה במיאנמר היא רחבה וישנו שדה תעופה בסמיכות לכל יעד תיירותי. לא שמענו על איזה שהן בעיות מיוחדות עם הטיסות פנים בתוך מיאנמר. שוב אני לא ממליץ על השימוש בדרך זו.
2. רכבות- לדעתי חובה על כל תייר לקחת לפחות פעם אחת נסיעה ברכבת במיאנמר, זוהי חוויה שאין דומה לה. מערכת מסילות הרכבת במיאנמר מפותחת יחסית לשכונותיה, ירושה מהשלטון הקולוניאלי הבריטי שאהב לבנות מסילות רכבת בכל אשר פנה. הרכבות מגיעות כמעט לכל נקודה במיאנמר. הבעיה היא ברמה הנמוכה עד גרועה של הקרונות עצמם, כנראה שלא הביאו חדשים מאז עצמאות בורמה, כל הכיסאות קשים, אין מזגנים וכדי מאוד להימנע מללכת לתאי השירותים ופשוט להתאפק, גם הנסיעה עצמה היא לא חוויה פשוטה בכלל שמרבית הזמן הרכבת מטלטלת מצד לצד ונוסעת בצורה איטית עד מחרידה. למרות כל זאת אני ממליץ בחום, בחום, לעשות לפחות נסיעה אחת ברכבת, במיוחד בקו שבין סיפו (Hsipaw) ופין-או-לין (Pyin Oo Iwin) שעליו הרחיב הקרוב. הרכבת היא כלי תחבורה זול מאוד, עד 5 דולר לאדם לעומת לפחות 18 דולר לאדם באוטובוס, בנוסף הרכבת היא אחלה דרך לפגוש את הבורמזי הממוצע, לפתח שיחה ולדבר. הרכבת עוברת בהמון כפרים ועיירות נידחות ונותנת לכם אפשרות לראות את החיים האמיתיים של תושבי מיאנמר וגם לחוות את הטבע המקומי. בכל תחנה שבה הכבת עוצרת יוצאו למכירה פירות טריים, אוכל שבושל זה עתה ונמכר בשקיות וגם שתייה קלה. למיאנמר יש מערכת מסילת רכבת המשתרעת על פני כל המדינה ומאפשרת נגישות טובה לחלקים נרחבים ממנה. תחנות הרכבת של מיאנמר עדיין לא הגיעו לשנות ה-50 של המאה הקודמת, הן מאוד מיושנות, אין שעון וקשה לדעת מתי הרכבת תגיעה, גם אין שילוט באנגלית, כל אחד יכול להיכנס לתוך התחנה ותמצאו בה תמיד מעין שוק קטן המוכר אוכל. אבל גולת הכותרת לדעתי של החוויה הזו היא מסילת הרכבת המחברת את סיפו לפין-או-לין, במיוחד המעבר מעל לנקיק גוטאיק (Goteik Viaduct), קטע של כמה מאות מטרים מעל לנקיק העמוק שנבנה על ידי הבריטים לפני כמאה שנה ועדיין מחזיק מעמד (גובהו של הגשר הוא כ-100 מטר), לפני המעבר הרכבת מאיטה עד כדי עצירה ואז תוכלו לראות את הנוף המדהים הנפתח לעינייכם מחלונות ואיפה שפעם היו הדלתות, המעבר עצמו לא לוקח יותר מחצי שעה אבל הוא בהחלט שווה את השמונה שעות שתעבירו ברכבת.
3. אוטובוסים - אולי הדרך הנוחה והמהירה ביותר להתניידות לתייר המומצע ברחבי מיאנמר. לא חסרים אוטובוסים שייקחו אתכם לכל יעד אותו חשקה נפשכם. שלא בדומה לישראל (או כל מדינה מערבית אחרת) אין במיאנמר חברות אוטובוסים “רשמיות” אלא אוסף של אוטובוסים שאוספים נוסעים מיעד ליעד ללא שום הבדל נראה לעין. אוטובוסים אלו נחלקים ל-2: אלו שמתאימים לתיירים, בהם תמצאו מזגנים מקפיאים, שמיכות סקביאס, שירותים, שתייה קלה, סרטים מיאנמרים ונוחות יחסית והסוג השני הזול מאוד, מאוד הוא המתאים למקומיים ובו לא תמצאו שום דבר ממה שכתבתי קודם לכן ועדיף גם לא לנסות אותו. אבל שימו לב בכל הקשור לנסיעה באוטובוסים להבדל הגדול בין הרצוי למצוי, הרבה פעמים ימכרו לכם סוכני הנסיעות חלומות ובסוף תתקלו במפח נפש, אוטובוסים שלא עומדים בסטנדרטים אותם מכרו, אוברבוקינג ותקלות לרוב. אל תתפתו לשלם יותר בגלל שזה נראה כאילו תקבלו יותר ותמיד תמיד תדרשו שהסוכן או מישהו מטעמו ישאר לידכם עד שהאוטובוס יגיע שלא יהיו תקלות כלשהן, לנו הבטיחו אוטובוס מסויים בבאגו ומאוד התאכזבנו מהתוצאה הסופית. הנסיעות באוטובוסים לוקחות כמה שעות טובות כשברוב המקרים יותר מ-8 ועל כן האוטובוסים עוצרים להתרעננות של חצי שעה בכל מיני מסעדות לאורך הדרך, כדי מאוד לנצל את ההזדמנות להתפנות ולאכול. מרבית הנסיעות יביאו אתכם ליעד מאוחר בלילה אז תזמינו מלון יום מראש להגעה קלה יחסית ליעד שלכם. מחירי הנסיעה לאדם באוטובוס נעים בין 12-20 דולר, תלוי בסוג האוטובוס כשהממוצע הוא 18 דולר לאדם. האוטובוסים תמיד יורידו אתכם במרכז העיר/עיירה אבל רצוי לבקש מאחד האחראים להעיר אתכם או להודיע לכם כשאתם מגיעים ליעד. אנחנו לא נתקלנו בגניבות מתיקים באוטובוס במהלך שהותנו. כרטיסים לאוטובוסים ניתן לקנות במלונות אבל גם בסוכניות נוסעים הנמצאות באזורים המתויירים.
4. פיקאפים- דרך מצויינת וזולה למעבר בין יעדים קרובים היא להצטרף לנסיעה ברכב פיקאפ. ברכבים אלו תתקלו בכל רחבי מיאנמר, הם לרוב טנדרים שלקבינה מאחורה הוספו מושבים ונוסעים בהם לפחות 20 איש כל פעם (גם על הגג). הנסיעות הן מאוד זולות, בסביבות ה 1-3 דולר לאדם, אני ממליץ להשתמש בתחבורה זו רק למרחקים קצרים בגלל הצפיפות והאי נוחות בגלל שלא פעם יעמיסו הנוסעים גם תיקים ושקים גדולים. הפיקאפים יוצאים מנקודות בתוך העיר ובמחוצה לה וייעצרו לכם איפה שתבקשו, הנהגים והמפעילים בדרך כלל נחמדים מאוד והנסיעה בפיקאפים היא חוויה טובה.