בקיץ 2012 נסענו לטיול של 10 ימים בחבל זלצבורג שבאוסטריה.
אנחנו - הורים ושלושה ילדים, בת 14, בן שחגג 11 במהלך הטיול ובן 7.
הטיול שלנו לא היה שונה מהרבה מטיולים אחרים שקראתי עליהם באתר זה. יחד עם זאת בחרתי לספרו בשל שתי סיבות מרכזיות שהן למעשה אחת. בארגון הטיול שלנו ובתכננו נעזרתי רבות כמטיילת סמוייה באתר זה, וזו ההזדמנות שלי לחלוק את מעט הידע והנסיון שצברתי. בנוסף בעת תכנון הטיול נהנייתי והתרגשתי לקרוא את סיפוריהם של מטיילים אחרים באזור ואני מניחה כי איני היחידה.

על הטיול חשבנו מזה מספר חודשים, יחד עם זאת בשל נסיבות משפחתיות, כלל לא היה ברור כי הוא יצא את הפועל, ולכן הארגון רכישת כרטיסי הטיסה והזמנת מקום הלינה בוצעו רק בסוף חודש יוני, כחודש לפני הנסיעה.
בשלב זה לא מצאנו כרטיסי טיסה במחיר סביר לחמש נפשות למינכן או לוינה ובהחלטה של כמעט רגע רכשנו כרטיסים במחיר סביר לפראג. בהתאם לבדיקה בגוגלמאפ, הנסיעה לאוסטריה היתה אמורה לקחת כשש שעות ואנו נערכנו לכך נפשית. בפועל נסענו קצת יותר.
אנו חסידים של טיולי כוכב, מגיעים למקום משתקעים בו, פורקים את כל המזוודות ולא אורזים כל פעם מחדש.
 מצאנו מקום לינה לתשעה לילות במחיר סביר בעיירה Radstadt, הנמצאת על כביש 10 דרומית ל-Werfen.
הדירה אותה קיבלנו היתה דירה מרווחת עם שלושה חדרי שינה, שני חדר שירותים ומטבח מאובזר, חצר ובה "בריכת שחיה" להשתכשכות וטרמפולינה לשמחת הילדים.
 הדירה היתה קרובה מאד למרכז מסחרי ובו סופר מוצלח, שנוצל על ידנו עד תום חנויות בגדים לא יקרות וכדומה.

יום חמישי 26.7.12

טסנו בטיסת לילה לפראג. הטיסה עברה בקלות ובמהירות ונחתנו בערך ב-7:30 בבוקר שעון פראג.
הבידוק היה מהיר ויעיל עד שהגענו לאיסוף המזוודות. נסענו עם שתי מזוודות ענק ועוד תיק, ובהם בגדים לכל עונות השנה האפשריות. (כמות בגדי החורף שלקחנו היתה גדולה יחסית, זכרון מטיול ליער השחור לפני שנתיים בו נפלנו באוגוסט על שבוע חורפי ולבשנו בגדים חמים. בדיעבד, לשמחתנו, הפעם חזרנו עם מרבית הבגדים החמים נקיים).
כמו כן הבאנו איתנו תיק נוסף ובו הבוסטר של הקטן וכן בגד הים שלו שהיה רטוב משיעור שחיה ערב קודם לכן, ולכן לא הוכנס למזוודות.
המזוודת והתיק הגיעו במהירות, אבל התיק ובו הבוסטר מיאן להגיע ומטען הפסיק להופיע על מסוע המזוודות.
פנינו לעמדת האבדות שם לקחו את פרטינו ומקום שהותנו העתידי והבטיחו כי האבידה תגיע אלינו תוך 48 שעות.
ואכן למחרת בבוקר הגיע טלפון לבעלת הצימר כי התיק הועבר לזלצבורג והוא נשלח עם מונית לדירה.

פנינו לעמדת קבלת הרכב, שהיתה ריקה. (השכרת הרכב מפראג היתה יקרה בכ-1000 ש"ח מהשכרתו בגרמניה ומגוון הרכבים היה מצומצם בהרבה), שכרנו בוסטר לקטן שהתלוננן על אי הגעתו של האחר, אליו הוא רגיל ויצאנו לדרך.
יום זה יועד כולו לנסיעה ולא תכננו כל פעילות נוספת, כל שכן לאחר לילה בלי שינה. בחרנו לנסוע דרך גרמניה בשל הכבישים הנוחים, למרות שהדרך ארוכה יותר בכ- 150 ק"מ ולא ישירות מצ'כיה לאוסטריה.
במהלך הנסיעה הארוכה עשינו הפסקת התרעננות אחת לשתיה וגלידות בעיירה חביבה בגרמניה שאינני יודעת את שמה ולא נצליח לזהותה בשנית גם אם נרצה.
 הגענו לדירה ב-Radstadt בסביבות 16:00 אחה"צ.
התמקמנו והלכנו המבוגרים ואחד הילדים להפרדת כוחות לקניות בסופר הקרוב.
אישית אני מאד אוהבת לעשות קניות בחו"ל, שם הכל נראה לי אחר ומעניין יותר ולכן נהנייתי מחווית הקניה.
 פרקנו את המזוודות, התמקמנו, ארוחת ערב בדירה ושינה מוקדמת לאחר יום מעייף ביותר עם ציפיות לקראת מחר.

יום שישי 27.7.12

קמנו לבוקר בהיר, ושוב לאחר חווית היער השחור כמעט והופתענו.-
הטיול תוכנן כימים עצמאיים הניתנים לשינוי בהתאם למזג האוויר, וההחלטה מה עושים בכל יום התקבלה בדרך כלל בשעות הבוקר. מן התנהלות שכזו.
 המבוגר שבחבורה החליט כי לאור מזג האוויר היפה ומאחר ולא מתחשק לו היום ללכת רגלית ניסע לגרוסגלוקנר.
רבות נכתב על המקום ואכן נופיו מרשימים.
בתחילת הדרך כמעט כל נקודת תצפית נראתה לנו כמיוחדת ודורשת עצירה. בסופו של דבר החלטנו להתקדם ועצרנו בתצפית הגבוהה בנקודה 4.
המשכנו עד לנקודה 11. הילדים התאכזבו כי לאורך הדרך לא היה כמעט שלג, והגעה לקרחון ברגל דורשת מאמץ הליכה ארוך שלא נראה לנו מתאים ליום ולשעה.
לאורך המסלול מזג האויר היה מצויין והראות היתה מלאה. הגדולה מציינת את המסלול כאחד משיאי הטיול מבחינתה. הבנים קצת פחות. אנו המבוגרים נהניינו, אבל אני חייבת לציין כי איני מבינה עד הסוף את ההתרגשות מהמקום.
 בעקבות המלצות שקראתי באתר החלטנו שלא לחזור כפי שבאנו, אלא לנסוע בכיוון ההפוך, לרכבת המכוניות ב - Mallnitz ומשם להמשיך למרחצאות בבאד-הופגשטיין.
נסענו בהתאם להניות ה-GPS ועד היום לא ברור לי איך נסענו ומה עשינו. עברנו בדרכים שחלקן פתלתלות וקשות למעבר, דרכים יפיפיות, אבל אני כאמונה על המפה, לא הצלחתי לאתרן. הנסיעה ארכה הרבה יותר זמן ממה ששיערנו, כשעה ומחצה. יכול להיות שטעינו איפה שהוא בדרך.
בסופו של דבר הגענו, כדברי ה-GPS ליעד. המתנו לרכבת, היוצאת כל עשר דקות לשעה עגולה, תוך כדי ליקוק גלידות בתחנת הרכבת.
הניסעה חביבה וקצרה ביותר.
 ירדנו מהרכבת והמשכנו לכיוון באד הופגשטיין.
קנינו כרטיס זלצבורכארד ששימש אותנו נאמנה במשך שישה ימים. (לדעתנו בהחלט מומלץ למי שמתכוון להשתמש בו ששה ימים, אם כי יש לקחת בחשבון כי האטרקציות, המרכזיות באזור, כמו מערות המלח או הקרח אינן נכללות בו).
ניכנסנו למרחצאות (הכלולות בכרטיס לשהייה של עד ארבע שעות), שהיו באופן מפתיע לא מאד עמוסות. מה שכן, כנראה הרבה ישראלים קוראים עליהן כי שם פגשנו הכי הרבה נופשים מהארץ.
ילדינו גדולים יחסית ולכן לא פנינו מידית לאזור הילדים.
מאמץ הנסיעה והנהיגה ביומיים האחרונים כנראה נתן את אותותיו במבוגר שבחבורה, והוא איבד כוחותיו התיישב על הכסא ונח...
אנוכי והילדים סרקנו את המקום, יצאנו לחלק הלא מקורה, המים חמימים ובסוף היום האוויר מתקרר אל מול נוף ירוקים, חוויה.
הלכנו גם לעולם הילדים שפחות הלהיב את ילדי.
לאחר כשעתיים במקום התחלנו לנסוע חזרה לדירה.
 ארוחת ערב זריזה ולישון...

יום שבת 28.7.12

קמים לעוד יום בהיר.. החלטנו להתחשב במבוגר הנוהג ולעשות מסלול נסיעות קצר יחסית.
 התחלנו את היום בנקיק Lammer (הכניסה כלולה בכרטיס). הלכנו במסלול הקצר והמרשים ביותר. לאחר מכן התחלנו ללכת לצד השני. לעניות דעתינו חביב אבל פחות מרשים מהמסלול הראשון. הלכנו כמחצית מהדרך והחלטנו שמספיק לנו וחזרנו על עקבותינו.
לאחר מכן נסענו למגלשות (כלולות בכרטיס) ב- Abtenau . נאמר לנו בכניסה כי התור הוא של כשעה, אבל הדבר כמובן לא הרתיע אותנו. עלינו ברכבל למעלה ההר והתחלנו לעמוד בתור האיטי. למעלה היה חם. לא ציפינו לחום שכזה ואני חושבת ששם לראשונה הבנתי כי מזג האויר המצפה לנו לא יהיה דומה לגרמניה, אבל... עוד נכונו הפתעות.
סוף סוף הגיע תורנו לגלוש. המבוגר האחראי (לא אני) שמתכנן הכל מראש, החליט שהגדולה תגלוש ראשונה, אחריה האמצעי, אני, הקטן והוא. בפועל הגיעה מגלשה ובה מושב מיוחד לילדים קטנים, ולכן שינינו את הסדר כך שהקטן גלש שלישי ואני רביעית.המבוגר האחראי לא אהב זאת, אך קיבל את הדין. למה אני מטריחה אתכם בכל הסיפור? כי כשהגענו למטה ראינו את האמצעי שטוף דמעות. מתברר שבדרך, הקטן במקום להאט כשראה את האמצעי המשיך והתנגש בו. מה שאמור להיות חוויה נגמר באכזבה לפחות לאחד מאיתנו.. בסוף היום נאלצנו לפצותו.
גלשנו במגלשות דומות גם ביער השחור. אישית אהבתי שם יותר את החוויה, אם כי גם הפעם נהיינתי מאד. כנראה אין כמו פעם ראשונה.
 כמתוכנן נסענו לאגםGosau. התמזל מזלנו ומצאנו חניה קרובה מאד לאגם. היום היה כזכור חם וראינו המון אנשים עם בגדי ים ומגבות שמים פעמיהם לאגם. בתחילה לא רואים כלום, אולם מטפסים עלייה קצרצרה ופתאום נגלה אגם בין הרים.
באופק מההרים ראינו ענני סערה מתקרבים.
שקלנו לעשות שיט אולם הסירות שהושכרו באגם נועדו לארבעה בלבד אז ויתרנו.
החלטנו לעלות ברכבל להרים מעל האגם (כלול בכרטיס). למעלה התחיל להתקרר ולהתקדר והעננים הלכו ותקרבו אלינו.
נאמנים להחלטה ליום קצר החלטנו לחזור לדירה.
אתם זוכרים את הפיצוי לאמצעי? הוא דרש מקדונלדס, אמרנו לו שנחפש אחד כזה בדרך לדירה.
התחלנו לנסוע ובדרך התחיל גשם שוטף. כן. הסערה הגיעה אלינו. בשלב מסויים אי אפשר היה לנהוג ואף עצרנו בצד הדרך למספר דקות.
בשלב מסויים של הנסיעה עצרו אותנו ואמרו לנו כי הדרך חסומה. דרך זו תישאר חסומה עוד מספר ימים, וגם כעבור כמעט שבוע כאשר נסענו בה נאלצנו לשוב על עקבותינו.
 חזרנו על עקבותינו וחיפשנו מקדונלדס. בעזרת ה-GPS מצאנו אחד כזה בסט. ג'והן, סיבוב קל של מעל 20 ק"מ. כמובן שנסענו! מה לא עושים בשביל ילדים שהגב כואב להם.

יום ראשון 29.7.12

זהו יום ההולדת של האמצעי וחייבים לציין אותו היום.
מזג האויר ליומיים הקורבים צפוי להיות גשום פה ושם.
 בעקבות ההכנה למסלולי גשם בחרנו לפנות למכרות המלח ב-Hallein. ציפינו לתור אין סופי לאור ההזהרות על מכרות המלח וימי גשם. כשהגענו התור לקופות היה ארוך ואיטי והכנו עצמנו להמתנה ארוכה.
בפועל לאחר כרבע שעה של המתנה בתור רכשנו כרטיסים כשהסיור אליו הופננו נערך כעשר דקות לאחר מכן. מזל?? לא יודעת..
רבים כתבו על הסיור במכרות, התלבשנו בבגדי הכורים הלבנים, גלשנו במגלשות, נסענו ושטנו. חביב אם כי לטעמי קצת ארוך. הקטן אהב מאד, אבל הוא לא מעז להגיד זאת בקול כי האמצעי לא אהב והוא מחקה אותו.
בסוף קנינו את התמונה המשפחתית.
 בניסיון להלהיב את הילדים לגבי הנסיעה הבטחנו להם טירת עינויים ואבירים וזה הזמן למצודה ב- Werfen.
מזג האויר התבהר בזמן שהיינו במכרה המלח והמצודה היתה שטופת שמש.
כעצלנים ידועים עלינו בפוניקולר, שעלותו אינה כלולה בכרטיס למצודה.
האמצעי התלהב מכלי הנשק. לאחר מכן שיחקו הוא והגדולה בקביים בחצר המצודה בעוד הקטן מתחפש לאביר ומשחק משחקי אבירים.
אהבתי את הפעילות והצבעוניות.
נכנסנו לסיור במצודה. הילדים התעניינו בעיקר במכשירי העינויים ואף נכנסו לסד. עלינו למגדל הפעמון, הנוף מרהיב.
שעת מופע הבזים, שאמור היה להיערך ב- 16:30 התקרבה, ולכן עזבנו את הסיור המודרך. דבר שהאוסטרים לא כ"כ הבינו.
צפינו במופע, שקראתי עליו רבות באתר, ובעיני היה פחות מרשים. כגודל הציפיות אולי גודל האכזבה.
קנינו לבנים מזכרות ועזבנו.
בילינו בטירה כשעתיים וחצי. אישית מאד אהבתי את המקום ואת תשומת הלב להפעלות לילדים. בנסיעה על כביש 10 רואים את הטירה מהכביש, וכל פעם התפעלתי ממנה מחדש.
 בתכנון ליום זה היו מפליGolling, שכמובן באופן הגיוני היו צריכים להיות בין מכרות המלח לטירה, ובשל לחץ הילדים להגיע לטירה פסחנו עליהם.
החלטנו לנסות מזלנו ולהגיע אליהם עתה.
הגענו לקראת השעה שש בערב. מזג האוויר שוב התקדר והתקרר. צפינו במפלים ומיהרנו לרכב. המפלים מרשימים אולם לא הצלחנו לחוות אותם. יחד עם זאת אם לא היינו מגיעים באותו יום כנראה שלא היינו מגיעים בכלל.
חזרנו לדירה ויצאנו למסעדה קרובה שהתבררה כפיצריה לחגוג יום הולדת לאמצעי. הזמנו גם עוגות וכולנו יצאנו שבעים ומרוצים.
 גילינו קיצור דרך רגלי של שתי דקות מהדירה למרכז המסחרי ומאז כל בוקר התחלנו בקניית לחמניות טריות.

יום שני 30.7.12

עד יום אפרורי אם כי לא גשום ולא קר. אנחנו בדרך לזלצבורג.
 התחלנו בגני Hellbrunn (הפעלנו את הכרטיס ל- 24 השעות הניתנות לעיר זלצבורג). הייתי שם לפני שנים ולא זכרתי את העושר של המקום. הסיור משעשע ונעים. מאד נהניינו, בעיקר הקטן. השתדלנו לא להרטב, אם כי בסופו של דבר כנראה שכולם נרטבים קצת.
משם נסענו לזלצבורג. חיפוש מקום חניה ארך זמן אולם בסוף מצאנו את עצמינו בחניון מיראבל.
התחלנו לצעוד לכיוון העיר. בזלצבורג, לפחות בעיני, יש שילוב של כל המאפיינים של עיר אירופאית, אולם היא לא גדולה. בפעמיים הקודמות שהייתי בה מאד אהבתי אותה וכך גם עכשיו.
שוטטנו בעיר, ליקקנו גלידה עלינו למצודה (כלול בכרטיס) הסתובבנו...
באיזה שהוא שלב האמצעי התעייף, הוא עדיין כנראה לא מתאים לטיול ערים, והתחיל לנדנד שנחזור למכונית. הספקנו עוד לראות את ביתו של מוצארט, אבל רק מבחוץ לאכזבת הבת הגדולה.
פיצינו בקניית שוקולד מוצארט באחת מאין סוף החנויות הפזורות ברחבי העיר.
ליד החניון ראינו את הכניסה לגני מיראבל והבטחנו לעצמינו שניכנס בדרך חזרה.
הילדים אומנם קיטרו, אבל נכנסנו, ואיזו הפתעה הגנים האלו! איזו צבעוניות. המבוגר שבכח התמוגג. הוא מאד אוהב גנים צבעוניים. הושבנו את הילדים על אחד הספסלים ושנינו התחלנו לתור את הגנים.
הנאה צרופה של צבע.
מבחינתנו סיום נהדר ליום מוצלח.
 בתוכנית היה לשוט על נהר הזלאך במסגרת הכרטיס, אבל ויתרנו לאור מחאות הקהל.

יום שלישי 31.7.12

מזג האויר שוב בהיר.
 אנו בדרכינו למפלי ה- Krimml המפלים הגבוהים באירופה.
כפי שלמדנו משיטוט באתר, ניתן לעלות במוניות יעודיות לאחת מהתחנות שבדרך, ולרדת ברגל, במקום לטפס למפלים, טיפוס שאינו פשוט, בעיקר לנו שפחות מורגלים בטיפוסים שכאלו.
בתחנת האיסוף המתינה איתנו עוד משפחה ישראלית. בסופו של דבר נדחסנו למונית עשרה אנשים, ומאחר שהיו חמישה ילדים קטנים הנהג הוזיל את העלות.
נסענו עד התחנה הראשונה.
הסתובננו באזור, ישבנו על אבנים הצופות אל המפל כמו רבים אחרים, קנינו גלידה, איך אפשר בלי?
והתחלנו לרדת.
המסלול נהדר. רואים את המפל מנקודות שונות. רסיסי המים מרטיבים, קשתות נוצרות בשבירת השמש והמים.
מאד אהבנו.
האמצעי ציין את המפלים כגולת הכותרת של הטיול מבחינתו.
 כשהמסלול הסתיים הלכנו לעולם המים הנמצא בכניסה לאתר. התלבטנו האם להכנס אם לאו, ואמרנו כי ניכנס לכמה דקות מאחר ואין עלות למחזיקי כרטיס זלצבורגכארד.
בדיעבד המקום היה הצלחה. היום היה חם והשעה שעת צהריים. שלושת הילדים נהנו להסתובב בין משחקי המים. הדרך היחידה לפתות אותם לעזוב היתה הבטחה לבריכה.
 נסענו לבריכה מקורה בZell am See, הכלולה בכרטיס. בבריכה היו מגלשת מים ומקפצות. הילדים נהנו מאד, האמצעי קפץ לראשונה בחייו ממקפצה. אני נחתי, המבוגר שבחבורה התעייף.
 כנראה שמשהו בחומרים הכימיים שבבריכות המקורות אינו מטיב איתו.

יום רביעי 1.8.12

ה- WOW של הטיול לפחות מבחינתי.
יום של אגמים ואני כ"כ אוהבת מים.
מזג האוויר היה בהיר וחמים.
 יצאנו מוקדם בבוקר, שלא כהרגלנו, עוד לפני השעה 9:00, ע"מ להגיע לשיט, הכלול בכרטיס, באגם Fuschl בשעה 10:30. קצת אחרי 10:20 הגענו למקום וראינו תור של אנשים ממתין לעליה לסירה. הסירה מכילה כעשרים אנשים.
עד שמצאנו מקום חניה וחצינו את הכביש כל הממתינים כבר עלו על הסירה והשער היה סגור.
אני כבר חשבתי שפיספסנו את האפשרות לשוט, היות והסיבוב הבא אמור היה להיות בסביבות 12:00, אולם שני תיירים אחרים פתחו את השער ועלו לסירה. כמובן שמייד עלינו אחריהם, דבר שלא היינו מעיזים לעשות בעצמנו.
המבוגר האחראי התקדם לקידמת הסירה ואמי המתנתי בירכתיים ע"מ לשלם לבעלים שעבר בין הנוסעים. כולם הוציאו כסף מזומן ואני כבר חשבתי שטעינו במקום. בסופו של דבר הוא הגיע אלי והבעיה לא היתה הכרטיס אלא העומס בסירה. רק לאחר שהבין כי התפצלנו וחלקינו כבר בקדמת הסירה הוא איפשר לנו להצטרף לשיט.
השיט איטי, רגוע, האגם יפה, הילדים השתעממו בשלב מסויים. הפסקה של עשר דקות באמצעו וחזרה לנקודת היציאה. הכל ארך קצת יותר משעה.
 עם סיום השיט נסענו לעיירה St. Gilgen. אני התאהבתי בעיירה הזו.
הגענו ורצינו לחנות בחניון שליד הרכבל העולה לתצפית מעל העיר. בחנייה, בדיעבד למזלנו, לא היה מקום. ניכנסנו עם הרכב לתוך העיר והתחלנו לחפש מקום חניה. בסופו של דבר מצאנו חניה בצידה השני של העיירה. בהליכה מהחניון לרכבל מצאנו נקודות חמד שספק אם היינו מגלים אחרת.
הראשונה, חוף רחצה ציבורי ללא תשלום אליו נהרו רבים מתושבי העיר ביום הקיץ החם. הבטחנו לעצמנו לחזור אליו לרחצה לאחר מכן. השנייה, גן משחקים עם אומגה ונדנדות מיוחדות ממנו ננהנו שלושת לדינו. כן גם הגדולה.
העיירה יפיפיה הבתים מעוטרים בציורי קיר ופרחים נשפכים מהמרפסות.
עלינו בקרונית הרכבל, בה ישבנו רק אנו, במעלה ההר. העלייה איטית וארוכה למדי, כאשר כל פעם נגלים מראות מרשימים נוספים.
בנקודות התצפית בפסגה אמורים לראות שבעה אגמים. אנו זיהינו חמישה מהם ואולי גם את השישי.
המקום משמש כנקודת יציאה למצנחי רחיפה.
קנינו גלידות וישבנו, כאשר חלק מהזמן אנו מסתכלים על הנוף המהמם וחלק על מצנחי הרחיפה.
ירדנו חזרה לעיר, המשכנו לטייל בה, עצרנו בגן המשחקים ופנינו לרחצה באגם.
המים היו קפואים, לנו לפחות, אם כי עם הזמן מתרגלים. המקום אינו תיירותי ומאפשר לראות אנשים בסביבתם הטבעית, אמהות עם ילדים, ילדי בי"ס נפגשים בחופשה הגדולה. עם צלצול פעמוני הכנסייה לשעה 17:00 המקום החל להתרוקן. לא פלא שהכל נסגר בשש לפנות ערב.
בשלב הזה גם אנו נפרדנו מחוף הרחצה והמשכנו להקיף את האגם.
 הגענו לעיירה St. Wolfgang.כשהגענו השעה נשקה ל-18:00 וחלק ניכר מהחנויות היו בשלבי סגירה. שוטטנו בעיירה היפה, אך המנונמנת בשלב זה, ואכלנו ארוחת ערב במסעדה איטלקית.
 יום נהדר עבר עלינו!




יום חמישי 2.8.12

היום מועדות פנינו למערת הקרח ב- Dachstein ולעיירה Hallstatt.
עפ"י המפה יש דרך המקשרת בין אזור מגורינו ליעדנו, ומאחר ואתמול הגענו מאוחר יחסית לדירה החלטנו לפרגן לעצמנו יום רגוע, ויצאנו מהדירה יחסית מאוחר.
אתם זוכרים את הדרך החסומה מתחילת השבוע? בדרך הזו התחלנו לנסוע. היה איזה שלט בגרמנית שלא הבנו במהלך הנסיעה, או שבחרנו שלא להבין, כי איך יכול להיות שכביש חסום כ"כ הרבה זמן? אז נסענו...
לאחר כעשרים דקות של נסיעה עצר אותנו אוסטרי חביב וסימן לנו לחזור לאחור.
כך הלכו להם כארבעים וחמש דקות ועוד דרך עוקפת ארוכה יותר.
לקראת שעות הצהריים הגענו למערת הקרח ב- Dachstein. בחרנו במערה הזו כי נבהלנו מהכושר הגופני שכנראה מצריכה המערה בוורפן.
קנינו כרטיסים לרכבל ולסיור במערה והתלבטנו האם לעלות גם לתצפית חמש האצבעות. בסופו של דבר לא קנינו כרטיסים לתצפית, ומאחר שמזג האוויר התענן והחל גשם כנראה שגם לא הפסדנו.
הטיפוס למערה תלול וארך כעשר דקות, אולם לנו הוא היה הרבה פחות קשה ממה שתואר, רק הקטן התלונן שקשה לו בעליות.
לקראת הכניסה למערה לבשנו מעילים, כובעים וכפפות. זה היה למעשה המקום היחיד בו השתמשנו במעילים, ואכן היה בהם צורך. במערה עוברים בין חלקים שונים, חלקם עם קרח וחלקם לא. יש טיפוס וירידה בעשרות ואולי מאות מדרגות, אולם הטיפוס אינו אינטנסיבי.
המבוגר האחראי מאד אהב את הסיור במערה ומבחינתו היא שיא הטיול, הילדים אהבו קצת פחות, אבל לא התלוננו.
יצאנו מהמערה לגשם שוטף. חיכינו שירגע מעט וירדנו חזרה.
השעה היתה שעת אחה"צ מוקדמת ונסענו ל- Hallstatt.
לצערינו הגשם השיג אותנו והתכנונים על סיור נינוח בעיירה ושיט באגם נגוזו.
הספקנו להסתובב ברחובה הראשי של העיר ובסמטאותיה ולהתרשם, אבל אין ספק כי לא מיצינו את העיר.
התחלנו לנסוע חזרה לדירה כאשר כל העת יורד גשם שוטף.
 ככל שהתקרבנו ל-Radstadt מזג האוויר התייצב, והחלטנו שזו הזדמנות לחקור את הסביבה הקרובה.
 עצרנו במרכז העיירה, שמפאת השעה (אחרי 18:00) היתה כמעט שוממה אבל יפה ופורחת. הסתובבנו ברחבות ואכלנו קבב במסעדה תורכית.

יום שישי 3.8.12

זה יום בלי תוכניות.
בנינו שבעה ימי טיול ועוד יומיים של נסיעות ואמרנו שביום השמיני נעשה מה שיתחשק.
הבוקר מעונן ואינו מזמין והבנים רצו בעיקר להשאר בדירה ולא לעשות כלום.
בקרבת הדירה היו מספר חנויות בגדים של רשתות זולות והבטחנו לגדולה כי באחד הימים היא תצא למסע קניות, ואם לא עכשיו אז מתי?
השארנו את הבנים בדירה, שבשלב הזה כבר היתה בית שני, ויצאנו לשוטט בחנויות.
בשלב מסויים המבוגר האחראי נשבר וחזר לדירה. הגדולה קנתה מספר לא מבוטל של חולצות במחירים מצחיקים של שניים עד ארבעה יורו. עכשיו היא יכולה לספר לכל החברות שהיא עשתה שופינג בחו"ל.
מודה באשמה גם אני הצטרפתי לחגיגה וקניתי מספר פריטים.
חזרנו לדירה ועכשיו גם הגדולה שסיפקה את מאוויה הצטרפה לאחיה ברצון שלא לעשות כלום.
השארנו את השלושה בדירה והתחלנו לנסוע ללא מטרה.
הגענו לעיירת סקי שוממה שכנראה מחכה לחורף 2013.
 שינינו כיוון ונסענו לעיירה אחרת. הגענו ל - Schladming. שגם היא עיירת סקי, אבל פחות נטושה מקודמתה. ישבנו בבית קפה ופינקנו את עצמנו בקפה ראשון בטיול. סיירנו בעיירה סיור של מבוגרים. היה כייף. וחזרנו למציאות ולילדים...
מאחר ומזג האויר התבהר, ובגינת הצימר יש מיני בריכה להשתכשכות וזה יומנו האחרון, פנו הילדים לרחצה בבריכה, שהרי צריך למצות את כל האפשרויות.
בערב החל בעיר Radstadt פסטיבל מקומי של שלושה ימים. ברור היה שלא נפסיד אותו.
הפסטיבל התחיל בתהלוכה של תושבי העיר לבושים במדים ייצוגיים שונים, המנגנים על כלי נשיפה. רבים מהתושבים שלא השתתפו בתהלוכה לבשו בגדים מסורתיים.
לאחר מכן החלה הפעלתם של מתקני לונה-פארק נייד. הילדים כמובן נהנו לעלות על המתקנים, מלבד רכבת השדים שהפחידה את הקטן בעל הדימיון המפותח.
 קנינו אוכל ירידים אותו אכלנו בדירה. אנחנו לא יודעים לאכול עוף צלוי בעמידה.

יום שבת 4.8.12

זה יומנו האחרון בטיול והבטחנו לעצמנו שהוא לא יוקדש רק לנסיעה.
 יצאנו מוקדם יחסית, כאשר הכיוון הפעם הוא קן הנשרים שבמובלעת הגרמנית.
המבוגר האחראי מתעניין במחלחמת העולם השניה, והוא רצה לראות את המקום.
לצערינו, הראות היה גרועה בלשון המעטה. היינו בתוך ענן ולא ראינו את הנופים, שהם נכון להיום, מרכז הביקור במקום. מרבית המבנה הוא מסעדה ואין כמעט תזכורת לעברו ההיסטורי - חבל.
בסביבות 13:30 התחלנו לנסוע לכיוון שדה התעופה בפראג לטיסה שהוקדמה ל- 22:30.
בכביש עוקף מינכן נתקענו בפקק תנועה ענקי בשל עבודות בכביש. ראינו את פקק התנועה בדרכינו לאוסטריה ולא ייחסנו לו חשיבות, עכשיו מצאנו את עצמנו בתוכו.
מזל שבחלק ניכר מהדרך אין מגבלת מהירות, כך שהגענו לשדה התעופה בסביבות 20:00. החזרנו את הרכב ופנינו לצ'ק אין שלא התקדם.
בסופו של דבר חל עיכוב בטיסה והמראנו לקראת 1:00 בלילה.
 חזרנו לחום וללחות של מישור החוף בבוקר יום ראשון.