אני חושב שאני מתחיל להרגיש...

 אני חושב שאני מתחיל להרגיש את זה....
הנסיעה שלי מתקרבת בצעדיי ענק ואצלי, מה לעשות, האסימונים נופלים מאוחר...וזה מתחיל עכשיו.
שלושה שבועות, זה מה שנשאר לי בארץ...זה נשמע הרבה...אבל עם זאת, זה גם כל-כך מעט!
זה משהו שחלמתי עליו מרגע שרגלי נכנסה לנעל צבאית והנה זה בא- האור הזה בקצה המנהרה מסנוור אותי מרוב שהוא קרוב!!!

מה צריך להרגיש? אני שמח, אבל גם כל כך מפחד, מאושר שחלומי מתקרב אבל מבולבל מאוד בכל מה שקשור לאירגונים האחרונים..
אני מאלה שקשורים חזק מאוד לבית.
מאז שהוריי נפרדו רק התקרבתי יותר לאמא שלי ועכשיו אני עוזב, ללא מעט זמן ...יהיה לה קשה..גם לי....

כתבתי שהאסימונים נופלים מאוחר אצלי? אז כנראה שלא כולם נפלו עדיין.......אני לא מודע בכלל לזמן הזה שלא אהיה פה ליד האנשים שחשובים לי.
 אני מקווה שאלמד להתמודד עם הקושי הזה בהתחלה ולנתב אותו למקומות הנכונים.....כי למי לא קשה בדרך חדשה?


:)
עוד קצת...