טיול לזנסקאר - העמק הנסתר של לדאק (הודו)

פעם חמישית שאני מטייל בלדאק, ופעם שלישית שאני כותב עליה, ולא בכדי. לדאק זכתה בטוב מרוב העולמות: נופי הימלאיה מרהיבים, מדבריים אבל עם נהרות כחולים ופסגות לבנות; כפרים עם בניה טיבטית מסורתית, פסיפסי שדות ירוקים וזהובים, גומפות עתיקות, הומסטייס ואנשים נחמדים ביותר; טרקים מדהימים; תרבות טיבטית למהדרין, מנזרים ופסטיבלים; מזג אוויר מושלם (בקיץ), שמיים נפלאים ביום וגם בלילה; אפשרות לטייל כמעט בכל מקום באופן חופשי וללא מגבלות.

הפעם מוקד הטיול לא היה טרקים כבטיולים הקודמים, אלא טיול רכוב לעמק זנסקאר הנידח, עם עצירות בכפרים וטיולי יום, טיול שנמשך שבועיים (קישור לאלבום התמונות מהטיול). אמנם הכי כיף להגיע ו/או לצאת מזנסקאר בטרק רגלי, כפי שעשיתי בשני טיולים קודמים (על אחד מהם כתבתי כאן - טרק ארוך, כמעט חודש, שחוצה את לדאק ועובר גם בעמק זנסקאר). אבל לטיול רכוב יתרונות משלו, ניתן להגיע ללא מאמץ כמעט לכל הכפרים והמנזרים, הנופים סביב הכבישים מדהימים (וחלקם אף לא היו נגישים ברגל), הלוגיסטיקה פשוטה יותר, ואם בכל זאת רוצים ללכת ברגל ניתן לצאת לטיולי יום, כפי שעשינו ברוב הימים. בכל זאת, לחובבי הטרקים, שילבתי בטקסט (באותיות ירוקות) הצעות לטרקים קצרים שיוצאים מהמסלול הרכוב. 

עד לאחרונה זנסקאר היתה מחוברת לעולם החיצוני בדרך רכב יחידה, מקארגיל שעל כביש לה-קשמיר, שפתוחה רק בחודשי הקיץ, אולם בשנים האחרונות נסללו שתי דרכים חדשות. האחת מקשרת את פאדום בירת זנסקאר לדארצ'ה שעל כביש לה-מנאלי, ובכך מאפשרת הגעה ממנאלי לפאדום ביום נסיעה אחד, לעומת שלושה ימים דרך לה וקארגיל. השניה נסללת לאורך נהר הזנסקאר, וכשתושלם תאפשר נסיעה מלה לפאדום ביום אחד, ותהיה פתוחה גם בחודשי החורף. בנתיים נפתח לתנועה הקטע שמהכפר ניראג לפאדום. לניראג מגיעה דרך מלמיורו שעל כביש לה-קשמיר, כך שמתאפשרת נסיעה מלה לפאדום דרך למיורו וניראג.

אנחנו בחרנו לצאת מלה ולחזור אליה, כאשר נסענו לפאדום דרך למיורו, ניראג וקניון הזנסקאר, וחזרנו ממנה ללה דרך עמק סורו וקארגיל. לצורך הטיול שכרנו מונית עם נהג - קארמה שנתן לנו שירות מופתי והוסיף הרבה לחוויית הטיול. מומלץ בחום להיעזר בשירותיו (טל'/וואטסאפ 916005311168+). את הלילות עשינו בהומסטייס בסיסיים בכפרים שבדרך ובמלון פשוט בפאדום. הפעם הצטרפו אלי סיוון ויעל.

לפני שיצאנו לטיול זכינו לשמוע הרצאה של הדלאי לאמה בלה. תושבי העיר כמו גם אנשים מהכפרים נהרו בהמוניהם לחצר בית הספר שבה התקיימה ההרצאה, לבושים בבגדים מסורתיים, והאזינו ברוב קשב למנהיגם הרוחני שמתקרב לגיל 90. ההרצאה, שתורגמה סימולטנית לאנגלית לטובת התיירים הרבים, עסקה בחינוך, והדלאי לאמה סיפר בין היתר על החשיבות הרבה שהוא רואה והדגש שהוא שם על חינוך למדעים, לאנגלית וכדומה בבתי הספר במוסדות ובמנזרים הבודהיסטיים. לפני ולאחר ההרצאה התקיימו מופעי ריקוד ונגינה להנאת הקהל הרב.

התחלנו את הטיול בלמיורו (כשעתיים וחצי נסיעה מלה, גובה 3,500 מ'), מנזר גדול ומרשים התלוי מעל צוקי קונגלומראט גבוהים ומשקיף אל נופי ירח, שרידי משקעים מאגם קדום. לאחר סיור במנזר יצאנו לטיול רגלי לא ארוך (חצי יום). ירדנו דרך הכפר והשדות עד לפניה לעמק צדדי שבו שביל שעולה לפאס הנמוך Prinkiti La (גובה 3,700 מ'), ממנו נשקפים נופים מדבריים צבעוניים בשני הכיוונים. מהפאס ירדנו בשביל נוח לכפר הקטן שילה, שם עזרנו למשפחה נחמדה בקטיף משמשים, שאין טעימים מהם בעולם כולו (אולי בפאמיר).

משילה אפשר לטרק לכפר Kanji, יומיים-שלושה דרך קניון השילה האדיר ופאס Yokma La. קנג'י מקושר בדרך רכב קצרה לכביש קשמיר-לדאק.

הליכה קצרה לאורך הנחל הביאה אותנו לכפר הגדול וואנלה (3,200 מ'), שם פגשנו שוב את קארמה והרכב. עשינו את הלילה בהומסטיי נחמד, ובבוקר עלינו לגומפה העתיקה של הכפר, שצופה אל נופים מרהיבים. מהגומפה יצאנו לטיול רגלי אל הכפר Ursi (גובה 3,650 מ'). השביל עולה, תחילה במתינות ובהמשך בתלילות, ובהמשך מקיף מספר שלוחות גבוהות. הנופים יפים, וחלק מהמדרונות היו מכוסים במרבדי פריחה סגולים וריחניים, אבל פה ושם היו חלקים לא נעימים - קטעי שביל צרים שחוצים מדרונות תלולים. 

מאורסי ניתן ללכת (או לנסוע קצרות) לכפר Hinju, שם מתחיל טרק העמקים הנסתרים היפהפה, שני ימי הליכה ארוכים ל Chiling דרך הכפר הקטן והמבודד Sumda Chenmo.

באורסי חברנו לקארמה, והשתכנו בהומסטיי נוח, כולל מקלחת חמה. עזרנו בהכנת מומו - כיסוני בצק ממולאים בירקות ומאודים - לארוחת הערב. בבוקר יצאנו בנסיעה, הדרך יורדת בדרמטיות אל קניון יפה, ומתחברת אל הכביש הראשי בכפר פנג'ילה. לאחר מספר קילומטרים בעמק הנהר הדרך חודרת שוב אל קניון צר ומרשים. סטינו קלות ועלינו בתלילות לכפר הקטן סומדו, המוקף בצוקים תלולים ומוזרים למראה. חזרנו לכביש הראשי, והמשכנו לאורך הנהר לכפר הנופאטה, שלאחריו מופיעות תצורות גיאולוגיות יפות. 

ניתן ללכת לקנג'י גם מקצה העמק שלפני העלייה לפאס סירסיר, יומיים.

עלייה תלולה עתירה בפיתולים חדים הביאה אותנו לפאס גבוה בשם Sirsir La (גובה 4,800 מ'), ממנו נשקפים נופים ביותר בשני הכיוונים. ירדנו מהרכב לתצפיות ולטיול רגלי קצר ליד הפאס. השנה היתה ברוכה יחסית בגשמים, והפריחה בהתאם. איזה יופי. מהפאס הדרך יורדת בפיתולים רחבים אל הכפר Photoksar (גובה 4,150 מ'). הגעתי לראשונה לפוטוקסאר בשנת 2011, בסיומו של טרק ארוך שהתחיל בדרצ'ה שעל כביש מנאלי-לה ועבר בפאדום. דרך הרכב שהגיעה בזמנו עד לפוטוקסאר הוארכה בנתיים עד ללינגשט, פחות או יותר על תוואי הטרק, והותירה אך מעט מהטרק היפה הזה. 

אחר הצהריים יצאנו לטיול רגלי קצר לכפרון Machu, השוכן במיקום דרמטי בפתחו של קניון אדיר מימדים. בעבר שביל רגלי ליווה את הקניון והוליך אל Askuta ובהמשך ל Sumdo שבו ביקרנו בבוקר, אולם לדברי המקומיים השביל התבלה בשטפונות ואינו עביר. בכפר הקטן משטחים גדולים של אבני מאני (אבנים המעוטרות בדברי תפילה) וסטופות יפות המשקיפות אל הנוף. בבוקר המחרת עלינו לגומפה של הכפר, בשביל התלוי על בלימה גבוה מעל הנהר, וצפינו מגבוה על הכפר ועמק הנהר.

מפוטוקסאר הכביש שוב עולה בתלילות, הפעם לפאס הגבוה Singe La (גובה 4,950 מ'). גם כאן לא התעצלנו למרות הקור, ויצאנו מהרכב לטיול רגלי קצר אבל פרחוני ועתיר נופים בסמוך לפאס. בצד שממנו עלינו נשקף העמק הצבעוני שבין פאס סינגה לבין פאס סירסיר, בעוד שבצד השני מתגלה קניון נהר הזנסקאר בינות לפסגות משוננות. הנהר עצמו אינו ניראה מהפאס בגלל עומקו של הקניון, אבל ניתן לראות את הכפר ניראג בצד המרוחק של הנהר, וחלק משדות הכפר Yulchung בצד הקרוב, שבו נלון הלילה.

זה הביקור השלישי שלי ביולצונג (4,000 מ'), בשתי הפעמים הקודמות הגעתי ועזבתי ברגל, הפעם התפנקנו והגענו אל הכפר היפה ברכב. אחר הצהריים הלכנו אל הגומפה של הכפר, אמנם קטנה אבל עשירה בציורי קיר ובחפצי פולחן יפים, והנופים הנשקפים ממנה מרשימים. בדרך חזרה הלכתי לבקר את סקארמה, שאצלה התארחתי בביקור הראשון, ובעלה ליווה אותנו עם סוסיו בטרק לניראג והלאה לעמק הזנסקאר בביקור השני, אולם לא היה איש בבית הענק דמוי הארמון.

השביל הרגלי מרובה הפאסים (שלושה) מיולצונג ללינגשט עדיין קיים, כיוון שדרך הרכב עוברת בנתיב שונה, והחלטנו לנצל זאת לטיול יום. קארמה לקח אותנו אל הפאס הראשון, Kayupa La ( גובה 4,450 מ'), וכך נחסכה מאיתנו עלייה תלולה. השביל יורד מהפאס לשני כפרים קטנים (גונגמה וסטומפאטה), עולה לפאס Netuke שם הוא פוגש שוב את דרך הרכב, וממשיך יחד עם הדרך בקטע קצרצר לפאס Murgum יפה הנופים המסומן בסטופה גדולה. מכאן כבר ניראה הכפר הגדול לינגשט (3,900 מ'), אליו ירדנו עם השביל. הקדשתי את אחר הצהריים לשיטוט בכפר שמתפרס על שטח נרחב. כל משטח שאינו משופע מידי מנוצל לגידול אפונה או שעורה, המראה של השדות הירוקים באמצע המדבר יפה להפליא.

לאחר ארוחת ערב דשנה ושנת לילה בהומסטיי נוח, עלינו בבוקר לביקור במנזר הגדול של הכפר. בדרך עצרנו בבית הספר, שיחקנו קצת עם התלמידים ששמחו לבואנו, וצפינו בהם מתרגלים צחצוח שיניים במגרש המסדרים. במנזר מוזיאון קטן אבל מעניין, הרבה פסלים יפים וגם כמה עולי רגל שבאו לחלוק כבוד לבודהא ולנזירים. 

מלינגשט ניתן להמשיך ברגל לפידמו שבעמק הזנסקאר, יומיים וחצי דרך פאס Hanuma La. זה כל מה שנשאר מטרק דרצ'ה-פדום-למיורו שהיה מאוד פופולרי בעבר, חלקיו האחרים הפכו לדרכי רכב. נדרש ציוד קמפינג. מלינגשט ניתן גם ללכת לכפר המבודד דיבלינג דרך פאס Barmi La (יומיים). משם ניתן להמשיך לראנגדום שעל כביש פדום-קארגיל (3 ימים נוספים) או לקאנג'י.

היעד הבא שלנו הוא הכפר ניראג (3,700 מ'), מעברו הדרומי של נהר הזנסקאר. הכביש אל הכפר יוצא מיולצונג, הפעם אנחנו עושים את הדרך מלינגשט ליולצונג בנסיעה נטולת מאמץ. לאור השמיים היפים עד מאוד והראות הנהדרת החלטנו לעלות לתצפית מגבעה הסמוכה לפאס נטוקה. מהגבעה נשקף נוף מדהים של קניון הזנסקאר וההרים המחודדים שמעברו הדרומי. בדרך חזרה לרכב פגשנו עדר עיזים גדול מובל על ידי רועה. בתחילת הירידה מיולצונג עלינו לנקודת תצפית נוספת, מפחידה מעט, בקצה צוק משולש אדיר הנופל אל הנהר, מקושט בדגלי תפילה. ניראג ניראה מולנו במרחק נגיעה, אבל צריך לחצות את הנהר. הירידה תלולה מאוד ועתירה בפיתולים חדים. גבוה מעל הנהר הוצב גשר מתכת גדול, מתחתיו ניראים שאריות מהגשר הישן נטול המעקה, שעליו צעדתי בחשש בביקורים הקודמים.

ניראג שונה מאוד מלינגשט ומיולצונג, הבתים סמוכים זה לזה והכפר ניראה כמתחם מבוצר. השתכנו בביתם של זוג מבוגרים חביבים במיוחד, שאירחו אותנו ברוחב לב כמיטב יכולתם. הראיתי תמונות מביקוריי הקודמים בכפר, מסתבר שהזוג הצעיר שבחתונתם השתתפתי ב- 2011 נטשו מזמן ללה, כמוהם כרוב הצעירים שגדלו בכפרים, המבוגרים נשארו לבדם ומתקשים לסיים בזמן את ההכנות לחורף הקשה.

בבוקר יצאנו לטיול רגלי אל הקניון הצדדי שיורד מסמוך לכפר אל הזנסקאר ומתחתר בין צוקים מרשימים. לאור התלילות הסתפקנו בהליכה על גבעות רכות בצד הקניון, עם נופים יפים של נהר הזנסקאר ושל הירידה התלולה מיולצונג שעשינו אתמול. ראינו עקבות של נמרי שלג, המקומיים סיפרו שבקיץ הם מבלים את זמנם בפסגות ההרים, אבל בחורף הם יורדים אל הכפר וקל מאוד לצפות בהם. ראינו גם עצי ערער אדום יפים, שנדירים בחלק הזה של לדאק. עלי הערער המחטניים משמשים בפולחן הטיבטי, כמעט בכל בית מדליקים בבוקר עלים בכלי מיוחד ומפזרים את העשן הריחני בבית ובסביבתו. העלים נמכרים לפי משקל בשוק בלה.

מניראג ניתן ללכת להוניה שבעמק הזנסקאר, 3 ימים. חלק מטרק "חוצה לדאק" שתיארתי כאן. 

נפרדנו ממארחינו בסדרת תמונות עם התלבושת המסורתית, ויצאנו אל הלא נודע - ה"כביש" החדש במעלה נהר הזנסקאר לפאדום. הנהר חתר כאן קניון עמוק וצר, שבעבר היה עביר רק בשיא חורף בהליכה על הקרח שמכסה את הנהר או ברפטינג הרפתקני בקיץ, והיווה אתגר גדול לבוני הדרך. פריצת הדרך ארכה שנים רבות, בחלקים רבים הדרך נחצבה בדינמיט בקירות הקניון, והיא חוצה מפעם לפעם את הנהר על פני גשרי מתכת. הסלילה עדיין בעיצומה, חלקים מהדרך צרים מאוד, ואחרים עדיין לא סלולים היטב. אבל קארמה ומכוניתו עמדו באתגרים. קירות הקניון עתירים בתופעות גיאולוגיות מרשימות. אחרי כשלוש שעות של נסיעה איטית ומלחיצה במקצת, נשמנו לרווחה כאשר הגחנו מהקניון הצר אל עמק זנסקאר רחב הידיים, והדרך הצרה התחלפה בכביש אספלט רחב ונוח. עצרנו לפיקניק טעים לחוף הנהר שלאחריו המשכנו לפאדום, שם סיימנו את החלק הראשון של המסע עם ההגעה ל"עיר הגדולה", הבירה של זנסקאר, בפועל עיירה קטנה ושכוחת אל (3,600 מ').

לאחר תלאות הדרך התנאים בפדום מרגישים לנו נוחים יחסית - מקלחת ומים חמים, בית הקפה החמוד של הירה ואשתו הקוריאנית שזכרו אותי מהביקורים הקודמים, מומו מצוין במסעדת לאסה וכדומה. בסביבת פאדום אתרים ומנזרים רבים הראויים לביקור, בחרנו שניים מהם: מנזר קארשה ומנזר סטונגדה. שני המנזרים משקיפים אל עמק זנסקאר הרחב והמנוקד בשדות, ואל רכס ההימאליה שמדרומו. בקארשה פגשנו נזיר מדריך שהתכונן לטרק אומאסי לה, שעשיתי כמה שנים קודם לכן.

מפדום וסביבתה יוצאים מספר טרקים, חלקם חוצים את רכס ההימלאיה דרומה להימצ'אל בפאסים גבוהים עם קרחונים (אומאסי לה שכבר הזכרתי, קאנג לה). טרק יפהפה שיוצא מהעמק וחוזר אליו - מפוגטאל גומפה המפורסמת לסטונגדה או לזנגלה דרך הכפר המבודד Shade, משך הטרק 3-4 ימים. 

למחרת ציפה לנו יום נסיעה ארוך, בכביש הישן לכיוון קארגיל. הכביש עובר תחילה בעמק נהר הסטוד, יובל גדול של הזנסקאר, המנוקד בכפרים. לקראת צהריים, אחרי עיכוב ממושך בשל עבודות בכביש, יצאנו מעמק הנהר בעלייה תלולה, והגענו לנקודת תצפית נהדרת על קרחון ארוך ומרשים בשם Drung Drung, שמגיע כמעט עד לכביש. הכביש עולה לפאס Penzi La (גובה 4,400 מ'), ירדנו מהרכב וחילצנו עצמות בטיול רגלי קצר לכמה אגמים תכולים סמוכים לפאס. אחר הצהריים הגענו למנזר ראנגדום, הניצב על גבעה במרכז עמק גדול, ומשקיף לנופים יפהפיים. המנזר העתיק גדוש בציורי קיר ובפסלי בודהיסטוות. את הלילה עשינו בכפר הסמוך (4,000 מ'), השמש השוקעת צבעה את ההרים בצבעים רכים, כולל פסגות נון וקון הלבנות, הגבוהות בלדאק (כ- 7,000 מ'), שילוו אותנו בימים הקרובים. במקום מייצרים גבינה מחלב יאק טרי שנחלב מידי יום.

מראנגדום יוצא טרק לקאנג'י, 3 ימים, או לדיבלינג ומשם ללינגשט (ר' לעיל).

למחרת לאחר נסיעה קצרה יצאנו לטיול רגלי בעמק Shafat, המוליך אל קרחונים גדולים היורדים מגוש נון וקון. הנופים יפים, אבל גולת הכותרת של הטיול היתה מפגש עם רועי צאן שהיו עסוקים בגזיזת הצמר מהכבשים, סוג של יום חג עבור הרועים. הרועים הנחמדים מגיעים לעמק הזה בכל קיץ מקשמיר הרחוקה בהליכה רגלית, בהרכב משפחתי מלא. הצמר נשלח לקארגיל שם הוא נמכר לסוחרים הודיים.

לעת ערב הגענו לכפר Parkachik (גובה 3,500 מ'), שם התארחנו ברסטהאוס הממשלתי, שהתגלה כמקום נחמד, בעיקר בזכות המארח היעיל. למחרת יצאנו לטיול יום בשביל מדהים שגיליתי בטיול קודם. השביל עולה בתלילות אל שלוחה גבוהה (4,500 מ' בקצה השביל), מצידה המערבי נשקף הרחק מתחתינו הפיתול הענק של נהר הסורו, ומצידה המזרחי, במרחק נגיעה, קרחון Parkachik במלוא הדרו, ופסגות נון וקון מעליו. אגם קטן שצמוד לקרחון משלים את התמונה פוערת הפה. חזרנו עייפים אבל מרוצים מאוד אל הרסטהאוס למנוחת הלילה.

למחרת יצאנו מפרקצ'יק לטיול רגלי נוסף, קליל יותר הפעם, אל הרכס ממערב לכפר, ממנו ירדנו לכפר Panikhar שבעמק סורו. משיא הרכס נשקפים נופים נפלאים של נון וקון והקרחונים ממזרח, ושל עמק סורו ממערב. עמק סורו מעובד כמעט כולו, מה שיוצר מראה מרהיב של פסיפסי שדות בגוונים שונים של ירוק. בפניקאר התארחנו במלון Khayul שזכרתי מהטיול הקודם, נוח מאוד והבעלים נותנים מידע על טיולים באזור ואף מארגנים טרקים לקשמיר שמעבר לרכס ממערב. פגשנו שם בחור ישראלי שהגיע לפסטיבל טיפוס שמתקיים כל שנה בעמק. תושבי עמק סורו הם מוסלמים, אבל מסיבות היסטוריות קשורים ללדאק יותר מאשר לקשמיר.

מפניקאר יוצא טרק לקשמיר, פרטים וארגון ניתן לקבל במלון קאיול.

 

בשלב הזה של הטיול, אחרי כמעט שבועיים בדרכים, כבר התעייפנו, והחלטנו להגביר קצב ולחזור ללה. אבל תחילה סטינו מעט מהכביש הראשי כדי לצפות בפסל בודהא ענק החצוב במצוק ליד Sanku, עדות לעברו הבודהיסטי של האזור. התחברנו לכביש סרינגר-לה בקארגיל, עצרנו במולבק על מנת לחזות בבודהא חצוב ענק נוסף, והמשכנו בנופים יפים, הכביש חוצה בפיתולים רבים שני פאסים גבוהים. את הלילה עשינו בלמיורו שבה התחלנו את הטיול, סגירת מעגל. למחרת השלמנו את הנסיעה הארוכה ושמחנו להגיע ללה ולפינוקיה, אחר הצהריים כבר התפנקתי בקפוצ'ינו ועוגת גבינה שהיו טעימים מהרגיל לאחר שבועיים ספרטניים למדי.

מפרספקטיבה של שלושה טיולים בעשר שנים לזנסקאר, אני יכול לומר שבנתיים העמק הנידח והמבודד הזה שמר על קיסמו, ועדיין לא נכנע לקידמה או לתיירות ההמונית שכבר מאפיינת את אזור לה, אבל לא לעולם חוסן. סביר שהכבישים החדשים, במיוחד הכביש מדרצ'ה שמאפשר נסיעה ממנאלי לפדום ביום אחד, וגם הכביש החדש לאורך נהר הזנסקאר לכשיושלם, יביאו להגדלה ניכרת בתיירות. תם ונשלם, עד לפעם הבאה. תודה לסיוון וליעל על החברה הנעימה, לקארמה על הנהיגה המעולה והשירות האדיב, ולמארחינו בכפרים על כך שפתחו את בתיהם בפנינו ואירחו אותנו למופת.