מסלול חד יומי ברומניה ”מכרות המלח בסלניק ועוד“

הגענו לנמל התעופה הנרי קונדה (אוטופני) ברומניה ושם היה אמור לחכות לנו נציג של חברת Cars 4 Rent (מזמינים מראש באינטרנט, ללא כל תשלום - הנציג מגיע בהתאם לשעת הטיסה המופיע בהזמנה). הנציג איחר קצת וחיפשנו אחר הסוכנות בשדה (הסתבר לנו שאין להם סוכנות בשדה עצמו) - אבל מצאנו אותו לאחר כ-רבע שעה במקום קבלת הפנים למגיעים. המכונית - נקראת רנו לוגן (דגם שאינו קיים בארץ - נחשב לקומפקט, אבל נוח מאוד עבור זוג +2, חלל גדול כולל בגאג' מרווח. המחיר ל-9 ימי השכרה כולל ביטול ביטוח השתתפות עצמית- 184 יורו (צריך להחזיר את הרכב לאחר ניקוי אחרת מחוייבים ב-40 ליי/ 10 יורו בעת ההחזרה). מפת כבישים קנינו בתחנת הדלק הראשונה שמצאנו - 22 ליי (קיימת מפה איכותית יותר - מצופה בפלסטיק - 33 ליי.

נסענו לעבר מכרות המלח בעיירה סלניק - פרחובה Slenis Prahova. השילוט בכבישים סביר בלבד - הרבה פעמים כאשר מגיעים לצומת, לא ברור לאן להמשיך כי חסר שלט. נעזרנו הרבה במקומיים, שאף שלרוב לא הבינו אנגלית, היו לבביים ועזרו מאוד. בהגיענו לעיירה סלניק, לא היה שום שלט לפני או בתוך העיירה על האתר, למרות היותו מתוייר מאוד. פשוט עוצרים ושואלים באמצעות תנועות ידיים ומקבלים הסבר ברומנית טהורה, אבל מצליחים להגיע באמצעותו. בכניסה למכרה יש מספר צוענים / מחפשי פרנסה ש"נדבקים" - לא נעים, לכן החלטנו להחנות את הרכב בחלק הקרוב יותר למכרה - שם נדרשנו לשלם עבור חנייה - 4 ליי.

עלות כניסה לאתר - מבוגר - 16 ליי, 6-18- 8 ליי. ירדנו לתוך המכרה במעלית, כ-10 אנשים בכל סבב והופתענו להגיע בשלום לאחר נסיעה של 2 דקות ועומק של כ-200 מטרים. המכרה מרשים בגודלו ותצורות המלח יפות. יש הרבה חללים וצריך פשוט להתרשם מהגודל והיופי. בפנים קר, כ-12 מעלות, כדאי להצטייד מראש במעיל ולהגיע עם צידה לדרך, יש הרבה שולחנות וספסלים וכדומה. כששוטטנו שם ראינו את הפיר של המעלית הפונה לתוך המכרה, חשבנו שזה משהו שאינו פעיל עוד. מאוחר יותר כשחזרנו, ראינו שזהו למעשה הפיר הפנימי של המעלית. נראה הרוס לחלוטין ומעורר מחשבות רעות על הדרך חזרה למעלה. הגענו בשלום (בחזרה תור גדול השתרך - כחצי שעה המתנה). משם יצאנו לכיוון פרדיאל Predeal, לכאורה רק 90 ק"מ, אבל חלק גדול מהנסיעה עוברת דרך כבישים צרים ומשובשים והייתה מאוד איטית. 

עברנו דרך כפר שבחצר כל בית, יש באר וחזינו כיצד אישה מסובבת את הגלגל להעלאת מים מהבאר, כשבידה דלי. ממש כמו לפני מאתיים שנה.ראינו שיש תשתית של חשמל, יתכן שגם של מים, אבל כנראה רוצים למקסם את השימוש במתנות החינם של הטבע.בהמשכו של אותו כפר, ראינו אדם המשקה את עדר הפרות שלו באמצעות באר. מצ"ב קישור לסרטון. כל מה שראינו בדרך נראה כאליו לקוח ממאה אחרת לגמרי. למרות כל התנאים הקשים בהם חיים הכפריים והעוני הבולט מאוד ובמלבושם, מצב הבתים ועוד, סביבת המגורים שלהם, מצוחצחת וכל הרחובות והחוצות מאוד נקיים ולא רואים שקיות וכדומה. בכל חצר מאין "משק אוטרקי" - כל אחד מגדל את הפירות והירקות לצרכיו האישיים והעודפים נמכרים בכניסה לחצר. נסענו בכביש פנימי בכפרים שלאורכם הרבה מאזני שקילה כבדים ובצידם ארגזים שהכילו את פרי גנם. הגענו לפרדיאל, לפנסיון שהזמנו מראש באמצעות אתר בוקינג קום - Pension Esperanta. הממוקם על שלוחה העולה על ההר ויוצאת מהרחוב הראשי בעיירה. פנסיון חביב, אינטרנט חופשי, חדרים פשוטים ונקיים, אבזור רגיל, אין אוורור למקלחת ולשירותים והיה חסר סבון רחצה - ריח לא נעים של רטיבות, צוות מסייע ומאיר פנים. במרכז העיירה מספר מסעדות טובות.