מסלול עד שבוע בפטרה ”קפיצה קטנה לירדן“

יצאנו לסוף שבוע ספונטני בירדן. מאילת לפטרה דרך עקבה, משם לואדי רם, וחזרה לעקבה. ביציאה ממעבר הגבול חיכה לנו נהג מונית שהבהיר לנו שהנסיעה לפטרה תעלה 70 דינר ולא, הוא לא עושה הנחות לישראלים (שאלנו). שתינו לא יודעות להתמקח וכדי לא לעצבן ירדני ביום חם סיכמנו על 60 דינר, פשוט כי לא הבאנו יותר מזה. זה המקום לתרגל באדיבות את הערבית שלמדנו בתיכון- כיף חאלק? אנא מבסוטה, שוקראן. הנהג התגלה כאיש נחמד, בדומה לשאר הירדנים שפגשנו אחר כך ודובר אנגלית עילגת בדיוק כמונו. הוא הסיע אותנו לעקבה- מרחק של כעשר דקות, נסענו בשכונות היוקרה והמלונות המפוארים של עקבה. אמרתי וואו, אבל האמת שעקבה נראית כמו עיר ממוצעת בשטחים. בעקבה החלפנו נהג ומונית, והתחלנו במסע- שעתיים נסיעה עד ואדי מוסא שהיא עיר הבית של פטרה. הכביש נראה כמו כביש הערבה, והנוף מדברי אדום. על מה מדברים במשך שעתיים עם נהג מונית ירדני? על המונדיאל, ועל המלך (שתמונתו הנאה נמצאת בכל חדר לפחות פעם אחת, ובמונית לפחות שלוש פעמים) וכשמבינים שספרד זאת הקבוצה היחידה שהוא מכיר, וגם זה לא ברור איך, אפשר להתחיל ללמד אותו מילים בעברית. ככל שעולים יותר צפונה הכביש נהיה פחות ראשי, ויותר בדואים נראים בצידי הדרך.

ואדי מוסא היא כפר גדול שפרוש לאורך הכביש במשך חצי שעה נסיעה ונמצא על הרים. ביקשנו מהנהג לקחת אתנו לsaba'a Hotel אחרי שקראנו פה שזה מלון נהדר ושאין צורך להזמין מקום מראש. החדרים מסודרים, יש שירותים ומקלחת ואפילו סבון, מאוורר ושקעי חשמל, וכל זה רק ב-18 דינר לאחת. בלי ארוחת בוקר. הגענו בשעה 15:00 לואדי מוסא והחלטנו לנצל את היום וללכת ברגל לפטרה (כעשרים דקות הליכה, ירידה תלולה). אחרי תשלום של 33 דינר לאדם נכנסנו לפטרה. כמה מלים על פטרה- מי שחובב אדריכלות והיסטוריה יזדקק ליום שלם של טיול רגוע בין הארמונות. אנחנו הבנו שמבט חטוף יספיק, ושהזמן לרעתנו (פטרה נסגרת למבקרים בשעה 19:00 ומי שרוצה להישאר ישלם תעריף לילה נוסף בסך 12 דינר). הליכה בפטרה היא הליכה בשביל שלאורכו יש מבנים חצובים בסלע מתקופות עתיקות. תחילת המסלול היא הסיק- קניון צר, מרוצף אבנים רומיות. מה עושות ישראליות שאין להן זמן, ועייפות מהיום הארוך שעבר? תופסות ירדני עם כרכרה וחמור בשם אמבר שיקח אותנו למטה. סיכמנו עם הנהג על 10 דינר כיוון אחד, עד לסוף הקניון, ושמשם נמשיך ברגל. הנסיעה מטלטלת ומצחיקה יותר ממה שאפשר לתאר, כשלא ברור מי עוד מעט נופל- אנחנו או החמור. נהג הכרכרה עצר מידי פעם והסביר על החיים במקום לפני כמה אלפי שנים. בסוף הסיק יש ארמון גדול שחובה להצטלם איתו, המסלול ממשיך למטה ובו יש עוד ארמונות חצובים ורוכלים שישמחו לרוקן לכם את הארנק. הקדשנו כשעה גם לחלק הזה,ואז חזרנו ברגל עד לכניסה, כשבחזרה ליווה אותנו ירדני מזדמן שהתעקש שנצטלם איתו. לא סירבנו.

9.7.10- יום שישי- לקחנו אוטובוס שעובר פעם ביום (בשעה 6:50) דרומה לואדי רם, עולה 5 דינר. האוטובוס הוריד אותנו בכניסה למדבר, שם צריך לשלם 10 דינר לאדם כדי להיכנס ושם מחכים בדואים ששואלים מה אנחנו רוצות לעשות. התשובה לא הייתה ממש חשובה, כי הם כבר יודעים מה אנחנו רוצות, וזה ללכת לשתות אצלם תה באוהל. כמובן שהסכמנו. באוהל פגשנו עוד תיירים, והוצעה ההצעה- טיול ג'יפים עם מדריך מקומי למשך יום שלם, שתי ארוחות בשריות ולינה מתחת לכוכבים ב-40 דינר לאחד. הטיול ג'יפים היה מדהים, עם המדריך מוחמד שבהפסקות ניגן בעוד. מידי פעם מוחמד עצר את הג'יפ לטיולים רגליים במעיין שנובע באמצע המדבר או בבית של לורנס איש ערב. בדרך רואים גמלים בצבעים שונים, ומקבלים אווירת מדבר מדהימה. אחר כך עצרנו לארוחת צהרים מטורפת באמצע המדבר (מקלובה - עוף ואורז ומי שרוצה יכול להוסיף יוגורט). המסלול מסתיים בשקיעה, כשהג'יפ מוריד אותנו בקניון אדום יפה, ואנחנו הולכים ברגל לראות את השקיעה- שמש ענקית וסיכום יפה ליום אדיר. אחריה נכנסנו למחנה לארוחת ערב ושינה על מזרונים מתחת לכוכבים.

10.7.10- יום שבת- בבוקר נפרדנו בחיבוקים מהתיירים וממוחמד המדריך, ונסעו חזרה לעקבה באוטובוס(5 דינר), שכרנו שנורקל ב15 דינר והעברנו את שאר היום בשנירקול בחופים הדרומיים של עקבה. מקום מהמם. מוניות בתוך עקבה עולות 5 דינר לכל כיון.ומשם- עייפות ומרוצות חזרנו הביתה.

לסיכום- הירדנים יפים ונחמדים באופן מיוחד. מבחינה בטחונית- אין ממה לפחד, חיוך פותר הכל. ובסך הכל יש מקום נהדר שנמצא במרחק כמה שעות נסיעה מפה, כדאי לבקר.