מסע תרמילאים בממלכת אדום

הרי אדום בצד הירדני מתנשאים לגבהים של עד 1,600 מטר, וטומנים בחיבם נוף בראשיתי של וואדיות קסומות, נחלים ומפלים. עזרא כהן ישר, טייל ותיק, יוצא עם החבורה אל עבר הסלע האדום לטיול אוהלים של ארבעה ימים, ועושה המון חשק לטייל קרוב לבית.
עזרא כהן-ישר
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: מסע תרמילאים בממלכת אדום

אל הרי אדום

"מעבר לסלע האדום
אומרות האגדות ישנו מקום
חלום ישן, צוקים, הרים ויופי של מדבר,
שאיש מהם אדיש אף פעם לא חזר "

 אחרי שכבר הספקנו להגיע ולחזור מהסלע האדום באוטובוס תיירים ממוזג, הבנו שהחלום של מאיר הר ציון ושל הטיילים הבודדים שחצו אז את המדבר לכיוון פטרה טמון עדיין אי שם במעמקי המדבר. לשם כך, ארזנו תרמילים גדולים עם ציוד לינה קל שנוכל לסחוב על הגב למשך ארבעה ימים ויצאנו לתור את הרי אדום.

הרי אדום תמיד נראו גבוהים ומאיימים לכל מי שחרש את הנגב הישראלי. התבוננות במפה מראה שהם מתרוממים כמו קיר גרניט לגובה של כ 1600 מטרים, הרבה מעל הרי הנגב שמטפסים בעצלתיים לגובה מכסימלי של כאלף מטר. השבר הסורי אפריקאי שקרע את האזור לגזרים דחף את ירדן 105 ק"מ צפונה יחסית לישראל ולכן הרים "שבצד שלנו" נמצאים בנואיבה ימצאו בירדן מול מרכז הנגב, בנוסף לכך מירדן מתמשך המדבר עד למפרץ הפרסי, מה שמבטיח אגני ניקוז גדולים לנחלים, אספקה בלתי נדלית של חול ומשקעים יבשתיים מעניינים. הרי אדום, כשמם כן הם, מחורצים בסלעי גרניט ועטופים באבני חול צבעוניות. בקיצור, כל מה שחובבי מדבר חולמים עליו בלילות עמוסי כוכבים.

 ביום שני של חול המועד פסח יצאנו לדרך. עם שחר השכמנו בתוך שדה תירס ירוק של קיבוץ אילות ממש ליד מעבר הגבול, רצינו הרי לסיים את המפגש עם נציגי הבירוקראטיה במהירות המרבית. שילמנו 70 שקל מס נמל ל"רשעות שדות התעופה", כאילו שאנחנו אכן משתמשים בנמל תעופה גדול ווירטואלי. הגמד הציני שבתוכי נזכר בחלומו של יצחק רבין, שעל שמו אגב קרוי הטרמינל, על איך הישראלים ילכו יום אחד לנגב חומוס לארוחת צהרים בעקבה, אבל בינינו, צחקתי, מי יסכים לשלם 70 שקל לסועד אפילו לפני שקיבל את התפריט. ואכן מעבר הגבול המה רק במטיילים כמונו ובתיירים זרים.

 בצד השני חיכה לנו מיניבוס ירדני שהסיע אותנו צפונה, מרחק שעה וחצי, לעיירה ואדי מוסא שליד פטרה.

 עצרנו בשוק כדי לקנות אוכל. העיירה עצמה מזכירה מאוד את הכפרים בגדה מהתקופה שקדמה לאינתיפאדה הראשונה: אין זעם בעיניים, הכול פשוט, מאורגן ונקי יחסית. אטליזים מוכרים עיזים שנשחטו הבוקר, תלויות בווים גדולים בפתח החנות, ראש בקר ללא קשר לגופו מציץ אלינו מאטליז שכן. מוכר מחשבים שנראים לילדינו כאילו יצאו מהתקופה הנבטית. הכול מחשבים נבטים (Nabatian Computers). מתנהל בקצב של מזרח תיכון חדש.

 העמסנו בשוק 10 קילו פיתות, ירקות, טחינה, ספגטי, אורז וגבינות וחיפשנו לנו מסעדה טובה ואותנטית. כששמעו שאנחנו מישראל כיוונו אותנו המקומיים לפלאפל אמיתי שהיה טעים מאוד ושונה כל כך ממה שאנחנו מכירים משווקי עפולה. הורדנו את הארוחה עם מיץ מנגו מסעודיה ונקטר גויאבות ממצרים והרגשנו, שלהבדיל ממשה רבנו וחבר מרעיו אנחנו מוכנים מבחינה קולונירית למסע ארוך במדבר.

 פטרה הקטנה דומה לאחותה הגדולה במבנה הקבורה המרשימים מאבן חול. האתר קטן בהרבה מפטרה הגדולה, אבל הכי חשוב שהביקור בו הוא חינם (להבדיל מדמי כניסה של כ 100 ¤ לאתר המוכר יותר). אנחנו נכנסים לסיק ברד (המעבר הקר, בערבית) ונהנים מצל וקרירות אפילו בשעות הצהרים החמות. אחרי שצברנו קצת מרץ אנחנו מטפסים לכמה קברים עתיקים וממשיכים באוטובוס עוד כמה קילומטרים עד לנקודת ההתחלה של הטרק.

לתחילת הכתבה

טיול בוואדיות

"התרמיל תמיד כבד יותר בקילומטר הראשון" אני מפזם לעצמי את המנטרה שאמורה לנחם את הגב תוך שהוא מנסה להתרגל למצבו החדש. אנחנו מטפסים קלות למעבר ההרים הראשון שייקח אותנו לעבר ואדי סאכאכין. בגבהים האלה שולטת אבן החול בגיאולוגיה ועצי ערער מצומקים מהווים את המורפולוגיה. שקע שרבי מלוב מזרים אובך ועננות גבוהה וצובע את הנוף באפור מתכתי. אנחנו יורדים לוואדי ומקווים שהשם "ואדי סאכאכין" (נחל הסכינים) אינו מרמז במשהו על הנפשות המתגוררות במקום.

את הבדואים אנחנו לא פוגשים במהלך היום, אבל אנחנו רואים את הגבינה שהם השאירו ליבוש על סלע גדול. בימים עברו, כשטרקטורונים וג`יפים לא חרצו בנוף, כל אחד ידע את מקומו בין הסלעים, ולכן הבדואים אינם חוששים להשאיר את מרכולתם כך ללא השגחה.

אנחנו מתקרבים למחנה הנטוש שלהם ורואים נול שמלופף עליו חוט עבה מצמר עזים שחור. הבדואיות הצעירות מעבירות את שעות הפנאי בטווית חוטים, אותם הם יארגו בסבלנות אין קיץ ליריעות ענק שיכסו את אוהליהם הגדולים. להבדיל מבארץ, אין במדבר הירדני דרכי טרקטורונים, שבילים מסומנים, קווי מתח גבוה, שטחי אש וגדרות תיל. אנחנו שוקעים במהירות לתוך השקט המדברי ומתמסרים לנופי בראשית.

ככל שיורדים בוואדי הוא נהיה תלול יותר ויותר, עד שלבסוף צריך להשתמש בחבלים כדי לרדת במפלים. הקניון הצר אוסף אליו את מעט מי התהום שזורמים בתת הקרקע וגורם להם לפרוץ החוצה בקילוחים דקים. אנחנו מנסים לפלס לנו דרך בין הצוקים, ההרדופים והבריכות הקטנות כך ששקי השנה לא יירטבו. כשיורדת השמש אנחנו מוצאים לנו קטע חולי בנחל והולכים לישון.

דרומית לעין גדי ולנחל ערוגות אין ולו נחל זורם אחד. בנגב ישנם כמה מעיינות אבל לא תוכל למצוא אפילו נחל איתן בודד במרחבי המדבר (חוץ משפכי הביוב של הכור בדימונה ועוד כמה מפגעים דומים). בצד השני, לעומת זאת, יש מעל 20 נחלים שזורמים לכל אורכם. בצהרי היום השני הגענו למקום בו נשפך נחל סאכאכין לנחל הגדול, ואדי פאד. תוך דקות התפזרנו לנו בין ברכות המים, מנסים לצבור כמה שיותר קרירות מהמים הזכים לפני העלייה הגדולה שמחכה לנו.

 השילוב של הירוק מהצמחייה העשירה והאדום של סלעי הגרניט מעניק לנחל יופי משכר. כששבענו מהרחצה התחלנו בעליה הגדולה, 800 מטר מעלינו התנוסס ג`בל פאד, ההר שדרכו נעקוף את המפלים שמחייבים ציוד סנפלינג שאין לנו. העלייה תלולה מאוד, אבנים מתדרדרות בכל צעד. לא נראה שהרבה אנשים טיפסו לפנינו בדרך הזאת. השקע השרבי מביא איתו הרבה אובך. לצערנו, לא רואים מן הפסגות את "הארץ המובטחת". מזל שלמשה רבנו אלוהים סידר יום עם ראות יותר טובה.

החום והיובש גורם למיכלי המים להתרוקן במהירות. אני בוחן בדקדקנות את הנקיקים בהר. יש!!!! רבע שעה לפני השקיעה אני מוצא גב מים קטן. אני יורד אליו וממלא כעשרה קנקלים וחוזר למחנה עם החשכה. אני מסביר לכולם שהמים שהבאתי ישמשו אותנו לתה ולבישול ארוחת ערב בלי לפרט יותר מדי למה. ואכן, לכל אורכו של הערב אני שומע תשבחות על התה הנפלא שחלטתי, גם לארוחת הערב יש טעם נפלא. רק למחרת בבוקר מתברר שלמים שהבאתי יש צבע של קינלי לימון, ושבתוכם חיים בשלווה ובנחת עשרות זחלי יתושים ועוד כמה מיני פרעושים.

 בעזרת הבקבוק האחרון של "מי גן-חיות" אנחנו מכבים את מדורת הבוקר ויורדים מצידו השני של ההר כדי לפגוש שוב את ואדי פאד, אלא שהפעם אנחנו מגיעים עליו מעל הקניון הבלתי עביר. בדרך אני רואה איש רחב רוכב על חמור קטן, בידו רובה ארוך קנה והוא לבוש מדי חאקי מנומרים וקובע קאסקאט. שיערתי שהוא כנראה צייד שמחפש את היעלים האחרונים ששרדו בסביבה. רציתי לצלם אותו אבל לא העזתי, לך תדע, אולי הוא קשור לצבא או לאיזה ארגון מודיעין כלשהו? בעוד אני מהסס, מתקרב אלי הבחור ואז שואל אותי בקול מהוסס "?photo", אני מחייך, "yes". הבחור מסמן לנורית שהלכה מעט אחרי להתקרב אלי, מוציא מכיסו טלפון סלולארי, מבקש שנחייך ומצלם אותנו למזכרת.

 מוואדי פרד אנחנו ממשיכים לממלכת אבן החול הלבנה, עולים בקניון צר, חוצים עוד קו פרשת מים ומתחילים לרדת בוואדי בארוואס לכיוון הערבה. בדרך אנחנו פוגשים בדואים שמעלים לראש הוואדי את עדריהם מהערבה הרותחת. למרות הכול, עם 250 עיזים הם הולכים מהר יותר מאיתנו. לפני המפלים האחרונים אנחנו עוצרים ללילה אחרון בארץ הקניונים. ככל שהסלעים סוגרים עלינו יותר ככה הלב נפתח, מגלים שאחד מחברי הקבוצה הוא מורה לקראטה וצ`י-קונג וכך אנחנו זוכים לשיעור מענג על החול הרך.

אחרי שהתגברנו על המפלים האחרונים וחיסלנו את שרידי האוכל שעוד נותר לנו אנחנו יוצאים מהקניון המוצל אל הערבה הירדנית. הנחלים בהרי אדום מביאים איתם לעבר הערבה הרבה יותר סחף מעמיתיהם הישראלים, לכן הערבה הירדנית רחבה הרבה יותר מזו שלנו.

 אנחנו לומדים את זה, כרגיל דרך הרגלים, עלינו לצעוד עוד שמונה קילומטר דרך דיונות החול ושדות אבנים עד שנגיע לפאתי הכפר הראשון. טפטפות סגולות מספרות לנו על צמיחתה של חקלאות ירדנים בתולית ושוב אנחנו מוצאים את עצמנו נושקים לאט לאט לציוויליזציה. אנחנו מסיימים את הטיול עם עוד בקבוק מיץ מנגו קר מסעודיה ונוסעים על כביש הערבה הירדני לעבר איזור הסחר החופשי שנושק לעקבה.

"קניתם משהו?" שואל אותנו המוכס הצעיר במסוף הגבול הישראלי. "כן, עשר קילו פיתות" אומרת לו נורית בצחוק. "אבל אל תדאג" היא אומרת לו כדי לכסות את השתיקה שבעיניו "אכלנו את כולן". המבט בעיני המוכס מסגיר לנו שאמרנו, כנראה, משהו לא נכון.
חזרנו אלייך ישראל, בדיוק לחג השני של פסח.

 אפשר לצפות בעוד תמונות מהטיול ב http://eidom-jordan-07.blogspot.com

תודה לשי בייטנר שהדריך את הטיול,
 ולאמיר באר שהפיק וארגן .

לתחילת הכתבה

קצת מידע שימושי

המדריך הטוב ביותר לטיולי שטח בירדן: את המדריך כתב, איך לא, בחור ישראלי בשם איתי חביב. הספר בשם Trekking and canyoning in Jordan
 ניתן להשגה בחנויות הטיולים המובחרות ומכיל פירוט מדויק של הדרכים והמסלולים.

עונה מומלצת לטיולים בהרי אדום: אביב וסתיו, בחורף תצטרכו לסחוב הרבה בגדים חמים ובקיץ חום אימים. באביב יהיה יותר מים בנחלים ובגבים ויש פחות חשש מלהיתקע עם חוסר מי שתייה.

קבוצות: מעל 4 או 8 איש צריכות לארגן את הטיול עם חברת נסיעות ירדנית. החברה תארגן לכם הסעות, מדריך מקומי ושוטר שבדרך כלל לא ירדו אתכם לשטח.

מחבר הספר " דנאי -; לחיות אתך באהבה" (הוצאת גל, 2006) טייל, חוקר, ותלמיד בשבילי הטבע והרוח. עזרא מארגן טיולים המחברים את החיפוש הרוחני עם אהבת הטבע והקשר לאדמה.

 פרטים נוספים באתר: www.live-in-love.org

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

הזמנת חופשה לפטרה

כתבות מומלצות עבורך על פטרה

קצת השראה לטיול הבא

הכתבות הכי נצפות השבוע

הפוסטים הכי נצפים השבוע

הטיפים הכי נצפים השבוע

עקבו אחרינו לכל העדכונים החמים בארץ ובעולם