שלום אורח
מספר צפיות: 11990 | מספר תגובות: 1 לתגובות
ה``קרם דה לה קרם`` של האמנות אצור בפריז, שהיא עצמה נדמית ליצירה שובת לב... לכו להתרשם מהעיר דרך עיני גדולי הפסלים והציירים הצרפתיים, וגם לראות מקרוב את היצירות הגדולות כמו ``המונה ליזה`` במוזיאון הלובר, "האדם החושב" בגן הפסלים במוזיאון רודן ועוד - קבלו את רשימה של מוזיאונים בפריז שחובה להכיר.
בפריז נמצאים מוזיאונים מפורסמים - גדולים וקטנים כאחד, וביקור חד-פעמי בוודאי שלא יספיק כדי לבקר בכולם. הביקור במוזיאון גדול יכול להמשך יום שלם, וגם בסופו לא תמיד תספיקו לבחון את כל היצירות בתערוכות הקבועות והמתחלפות. בסקירה שלפניכם תמצאו את רשימת המוזיאונים המוכרים, לצד אלו המוכרים פחות. אנא זכרו לבדוק בדלפק מודיעין הכניסה למוזיאון אילו תערוכות מתחלפות רצות בזמן שהותכם בעיר או אלו עומדות להפתח. המלצה נוספת היא להעזר במדריך השבועי הסוקר את חיי התרבות בעיר שנקרא "פריסקופ" (Pariscope). במדריך ישנה רשימה ארוכה של מוזיאונים המסווגים על פי קטגוריות - היסטוריה, אמנות לסוגיה, ועוד.
הלובר (Louvre), הארמון הגדול בצרפת, משמש כיום אכסניה לאחד מאוספי האמנות והעתיקות המרשימים ביותר בעולם. המוזיאון מחולק לשלושה אגפים, ברוב הגלריות קבועים לוחות הסבר, הכוללים תרגומים לחמש שפות ומתארים את היצירות ואת ההקשר הכללי: אגף סולי: ההיסטוריה של הלובר, הלובר בימי הביניים, עתיקות מצרים (כולל יצירות מתקופת אחנתון) ואוסף בייסטגי. אגף דנון: עתיקות יוון (כולל פסל "ניקה מסמוטרקה" מהמאה השניה, ואוסף כדים מצוירים), עתיקות אטרוסקיות, עתיקות מהתקופה הרומית והנוצרית הקדומה, גלריית אפולו, פיסול איטלקי (פסל "פסיכה ואמור" של קונדיבי, פסלי "העבדים" של מיכאלאנג`לו ועוד), הפיסול באסכולות הצפוניות, ציור צרפתי מהמאה ה-19 וציור ספרדי. אגף רישלייה: ציור באסכולות הצפוניות, ציור צרפתי מהמאות ה-14 ועד ה-17, חפצי אמנות מימי הביניים, פיסול צרפתי, עתיקות המזרח הקדום, אמנות איסלמית ("הבפטיסטר של סן לואי" ויצירות ממלוכיות נוספות, גם יצירות משאר חלקי האימפריה האיסלאמית של ימי הביניים) ותערוכות מיוחדות (אמנות בת זמננו בעיקר). סיורים מודרכים נערכים במוזיאון כל יום, משך סיור ממוצע הוא שעה וחצי, מומלץ לקחת את סיור היצירות העיקריות של המוזיאון. קיימת אפשרות לקבל הדרכה מוקלטת בשש שפות. בחנויות ודוכני המוזיאון ניתן להשיג רפרודוקציות של היצירות המוצגות. בגלריה קרוסל (הפירמידה ההפוכה) יש חנויות יוקרתיות, בתי קפה ומסעדות.
מוזיאון פיקסו (Musee Picasso) שוכן בבנין מהמאה ה-17, שנבנה עבור מוכר המלח Aubert de Fontenay. במוזיאון מרוכזות יצירות מהתקופות השונות בעשייה של פיקסו (הכחולה, הורודה והקוביזם), השימוש בחומרים שונים, ציור ופיסול. ארבע יצירות ראויות לתשומת לב מיוחדת: "הדיוקן העצמי" (1901) -התמונה צוירה באחת התקופות הקשות בחיי פיקסו: בדידות וחורף קשה בעת שהותו בפריז בשנת 1901. "שני אחים", שצויר בקטלוניה, ספרד (1906). "שתי נשים רצות על החוף" (1922) - הציור שימש כוילון תפאורה עבור הבלט "הרכבת הכחולה". "הנשיקה" (1969) - בשנת 1961 נשא פיקסו את ז`קלין רוקו, ובאותו זמן שב לנושאים המוכרים של חיי זוג ובכלל זה חיי האהבה. בקומה השניה מרוכזות יצירות של פיקאסו, שעוסקות בתמה של מלחמות השוורים ודיוקנאות שלו.
הפסל הצרפתי הגדול של המאה ה-19, התגורר ועבד ב-Hotel Biron, אחוזה מהמאה ה-18 (1908-1917). רודן השאיר את עבודותיו לאומה. בגן מוצגים כמה מפסליו הידועים: "אזרחי קלה", "האדם החושב", "שערי גיהינום", "בלזק". התצוגה הפנימית היא בסדר כרונולוגי, שתי היצירות החשובות והנודעות בתצוגה הן: "הנשיקה" ו"חווה". רודן, אקספרסיוניסט גדול, ואבי הפיסול המודרני, לדעת רבים, מצליח לרתק בפסליו גם את האדיש שבאנשים. הרעיונות שלו מודרניים להפליא, ובזמנו נחשבו לשערורייתיים. הפסלים של בלזק למשל, בהם נראה הסופר הדגול בכל סרבולו וגודלו, יצרו מהומה רבה בקרב אגודת הסופרים שהזמינה את הפסל מרודן. רודן אפילו העיז לפסל את בלזק בכתונת לילה, בתנוחה ומצב לא ממש מקובלים דאז, משום שחשב שזה מיצג את אופיו ורוחו של בלזק האיש. כך גם היצירה "שערי היגהנום" (כאנטי תזה לגן העדן הנוצרי), בהם נראים בני האדם נואשים, מתפתלים ומטפסים בדרכם האבודה, עד למעלה. שם, בראש השער (מקום מסורתי להצבת ישו המושיע במחשבה והאמנות הנוצרית), ניצבים שלושה אנשים "חושבים", יחדיו. רודן הוא אחד הראשונים לייצג את התקווה עלי אדמות במחשבה, בחילון, למרות שדקרט תבע את אמירתו (הכופרת והמהפכנית) "אני חושב משמע אני קיים" כבר באמצע המאה השמונה עשרה. הפרשנות של רודן על מקום האדם בחיים המודרניים, על משמעה של הנצרות והכנסייה נוכחים בתרבות המערב עד היום. הצילום בתצוגה הפנימית אסור.
שמו הרשמי של המוזיאון הוא Musee National du Moyen Age Thermes de Cluny. המוזיאון הוא שילוב מיוחד של שרידים רומיים גאליים ואחוזה מימי הביניים. במוזיאון נמצא אחד האוספים הטובים בעולם של אמנות מימי הביניים. המוזיאון נקרא על שם הקניין של השרידים בשנת 1330. כדאי להקדיש תשומת לב מיוחדת לגלריית המלכים - 21 ראשי מלכי יהודה, המרחצאות הגאלו-רומיים, ורד הזהב של בזל (משנת 1330), תשמיש קדושה שניתן לאפיפיור ג`ון ה-12, סדרת השטיחים "הגברת עם חדי הקרן" - עבודה מעודנת לבני האצולה שמציגה על שטיחי קיר ארגמניים את חמשת החושים. היצירה השישית, בה רואים את הגבירה האצילה ושברירית עם המשרתת בפתח אוהל מפואר, סובבת סביב הכתובת, שמשמעותה "כל שליבך חפץ". השטיחים מייצגים נאמנה את תענוגות המעמד הגבוה ואת הריסון והשליטה בחושים וביצרים, שדרשו מעצמם כנוצרים טובים. חד הקרן, אותה חיה קסומה שמככבת באגדות רבות של ימי הביניים מסמלת גם את הטהור מכל לפי הקתולים - את ישו בכבודו ובעצמו. גם שאר בעלי החיים, שנראים על האריגים מסמלים ערכים ורעיונות נוצריים שונים.
47 שנה אחרי שנסגר בשנת 1986, ולאחר ששימש כתחנת הרכבת Gare d'Orsay, המפעילה את קו פריז-אורליאן (Orléans) וכמלון, נפתח מוזיאון ד'אורסיי (Musee d`Orsay), המציג מגוון רחב של אמנויות משנת 1848 עד 1914: ארכיטקטורה, פיסול, ציור (אימפרסיוניזם, פוסט אימפרסיוניזם, נטורליזם, אר נובו ועוד). בין היצירות החשובות בו נמצא את: "המעיין"/אנגר, "הכובסת"/דומייה, "ציד האריות"/ דלקרואה, "הולדת ונוס"/קבנל, "המלקטות"/מייה, "הקבורה באורנן"/קורבה, "אולימפיה"/ מאנה, "המגהצות"/דגה, "נשף במולן דה לה גאלט"/רנואר, "הקתדרלה ברואן"/מונה, "תפוחים ותפוזים"/סזאן, "סלעים ליד המערות מעל לשאטו נואר"/סזאן, "ראש איכרה הולנדית"/ואן גוך, "מסעדת הסירנה באנייר"/ ואן גוך, "דיוקן עצמי" 1887/ואן גוך, "הכנסייה באובר"/ואן גוך, "הארוחה או הבננות"/גוגן, "וזהב הגוף שלהן"/גוגן. מומלץ לשוטט במוזיאון על פי סדר התערוכות, שגם משקף את ההתפתחות הכרונולוגית של האמנות. בחלק התחתון של המוזיאון נמצאות היצירות הריאלסיטיות, הניאו קלסיציסטיות והרומנטיות, שסימנו את אמצע המאה התשע עשרה.
אל תחמיצו את יצירותיו של הריאליסט המדהים קורבה, יצירות שישאירו אתכם עם פה פעור. אחר כך ממשיכים אל האגפים שמייצגים את האימפרסיוניזם - אותו רצון לשקף בציור את מה שרואה העין. מונה, הוא אחד המפורסמים שבאמנים אלה, אולם במקום יצירות רבות של אמנים אחרים מהזרם האימפרסיוניסטי. סדרות גדולות של ציורים, שנובעות מהרצון להנציח את הרגע החולף, החד-פעמי, וגם יצירות שמראות את פריז של האוסמן, מצויות כאן. אבל לא רק את מה שנקלט בעין רצו להעביר, אדוארד מאנה למשל, מעביר מסרים של ביקורת חברתית חריפה בציוריו. "אולימפיה" ו"ארוחת בוקר על הדשא" הן אמירות בוטות כלפי הבורגנים החדשים בפריז, הוללותם וצביעותם. כשנתלו היצירות הללו בסלון הפריזאי דאז, היה צריך לגונן עליהן מפני מקלות ההליכה המגולפים של האדונים, שהורמו להכות בהן בכעס.
כאשר ממשיכים לשוטט באגפי המוזיאון מגיעים אל הפוסט אימפרסיוניסטים - אלה שמרדו וזנחו את האימפרסיוניזם, לטובת ייסוד שפה אמנותית חדשה. פול גוגן המציא את הסמבוליזם, ורצה ליצוק תכנים משמעותיים לערכי הנצרות והמיתוסים, שאיבדו מכוחם, לדעתו. הוא הרחיק עד טהיטי ואיים נוספים כדי לחפש אחר אותה רוח אותנטית וטהורה, אותה קיווה להשיב אל אירופה המתועשת. המדונה שלו היא בת האיים שאוחזת במנגו, תחליף למריה האירופית שמכבר נס ליחה. ון גוך - אבי האקספרסיוניזם, מתאר במכחולו לא את מה שקיים בטבע, אלא את הלכי רוחו, תחושות, שאינן פרטיות ואישיות בלבד ואשר חובקות כל. שדה כחול ושמיים צהובים, משיכות מכחול רוגשות, שאנרגיה מתפרצת מהן בלי גבול. ושוב, הנופים הצרפתיים במלוא יופים. סרא וסיניאק - הפוינטליסטים - שלקחו את האמפרסיוניזם צעד אחד הלאה. במקום משיכות מכחול רחבות ומהירות, סרא וחבריו מנסים לפרק את הדימוי המצויר לאינספר נקודות זערוריות או ריבועים, ובכך לחקות נאמנה את דרך הראייה האנושית. אחרון הפוסט אמפרסיוניסטים הוא פול סזאן. ד`אורסיי מאפשר לספוג מעט מהאווירה הרוחשת של מאה השנה המשמעותיות והרוחשות ביותר בתולדות פריז, עת היתה הבירה הבלתי מעורערת של האמנות המהפכנית.
מוזיאון האופרה (Musee de l`Opera) הוא מוזיאון קטן, השוכן במה שהיתה הכניסה הפרטית של הקיסר לאופרה. המוזיאון מציג את האופרה דרך: סצינות, תסריטים, תצלומים ואביזרים שונים ומגוונים, מודלים של תפאורות ועוד.
מוזיאון הצבא (Musée de l'Armée) בפריז נחשב לטוב בתחומו בעולם. המוזיאון מחולק לשני אגפים: באגף המערבי בקומת הקרקע מוצגים כלי נשק וציוד מסין, יפן הודו וטורקיה, בקומה השניה מוצגים פריטים מהמאות ה-14 עד ה-18, בקומה השלישית ארטילריה. באגף המזרחי קיימות תצוגות מימי לואי ה-16 ועד נפולאון השלישי (קומות שניה ושלישית). כל קומה מחולקת לחדרים המציגים תקופה אחרת בהיסטוריה הצבאית והמלחמתית הכללית והצרפתית בפרט מתקופת האבן ועד מלחמת העולם השניה. בין שני האגפים נמצאת כנסיית החיילים, שהיא חלק מה"דום" (Dome). לאחר הביקור במוזיאון כדאי לבקר בכנסיית ה-Dome (אותו כרטיס כניסה) ובה קבר נפולאון בונפרטה, אחיו יוזף (מלך נפולי), וקבר הגנרל פוש.
האדריכלים רוג`רס ופיאנו הקימו בשנות השבעים את מרכז פומפידו (Centre d`Art et de Culture Georges Pompidou) - בניין עתידני החושף את שלד הפלדה, קירות הזכוכית וצבעיו העזים. רחבה מרוצפת ומשופעת משתרעת בחזית המרכז ומשמשת כאזור הקבלה של המוזיאון ותיאטרון פתוח לציירי רחוב, פנטומימאים, לוליינים ועוד. מאחור ניתן לראות בבירור את צינורות התחזוקה: לבן - איוורור, כחול - מיזוג אוויר, ירוק - מים, צהוב - חשמל, אדום - תקשורת. מטרת המרכז היא לקשר בין האומנויות לפעילות היומיומית. במרכז ארבעה אגפים: בקומות השלישית והרביעית נמצא המוזיאון הלאומי לאמנות מודרנית משנת 1900 ועד ימינו. המחלקה לפיתוח תרבותי - חינוך, בידור, תורת הנאום ועוד. ספריית עיון ציבורית והמכון למחקר ותיאום אקוסטיקה. בקומה החמישית קיימת מרפסת תצפית.
בית ויקטור הוגו (Maison de Victor Hugo) הוא הבית בו התגורר הסופר שהשאיר לנו את "עלובי החיים", "הגיבן מנוטרדאם" ועוד יצירות מופת. הוא חי בקומה השניה בבית Roben Guemenee, הבית הגדול בכיכר בשנים 1832 עד 1848. כאן כתב הוגו את "עלובי החיים" והשלים עבודות אחרות. בתצוגה: שחזור חדרי המגורים והעבודה, ספרות, כתבים ועוד. יש צורך בתיאום מראש.
האמן הנון-קונפורמיסט והרומנטיקן דלקרואה התגורר במקום משנת 1857 ועד מותו בשנת 1863 וכיום פועל כאן מוזיאון על שמו (Musee Eugene Delacroix). בשנים אלה, כבר היה צייר מוכר וידוע, אשר הספיק לכונן בעירו סגנון ציור "רומנטי" בניגוד לניאו-קלסיציזם השכלתני והשמרני שנכח לפניו. הוא נסע אל ה"אוריינט", ביקר במרוקו, אלגי`ר ומקומות נוספים, ושב עם פלטה חדשה של צבעים עזים, נושאים אקזוטיים, רעיונות וחוויות ומקוריות שניערה את הזירה האמנותית סביבו. כאן, בבית זה, צייר, בין היתר, את שני הציורים: "The Entombment of Christ" ו-"The Way to Calvary". גן המוזיאון נחשב לאחד המקומות הרומנטיים בעיר והקומה הראשונה נחשבת למוזיאון לאומי ובה יצירות האמן.
הסופר התגורר במקום בשנים 1840 עד 1847 תחת שם בדוי (Monsieur de Brugnol), כדי להימנע ממבקריו הרבים. בתקופה זו כתב את רוב יצירותיו, וביניהן "La Cousine Bette" (בשנת 1846). במוזיאון הנושא את שמו (Maison de Balzac) אפשר לראות את הספרייה ובה חלק מהיצירות המקוריות, תצוגה על חיי האמן, ציורים ורישומים של בני משפחת הסופר וחבריו, כולל חדר גברת חנסקה (Hanska), המוקדש לאישה הרוסייה עימה התכתב במשך 18 שנה והיתה אשתו במשך חמישה חודשים עד מותו בשנת 1850.
330 יצירות מאת הפסל והצייר סלבדור דאלי מוצגות במוזיאון דאלי (Espace Montmartre Salvador Dali) בתאורה מיוחדת .דאלי שנולד בקטלוניה, ספרד היה חלק מתנועת האוונגרד האמנותי, שקישרה בין אמנים מארצות אירופה השונות. הקשר היה אמיץ במיוחד בין ברצלונה, בירת קטלוניה לפריז. הקמת תנועת הדאדא (בפריז) למשל, היכתה בדאלי הצעיר והשפיעה עליו רבות, מתנועה זו, שהוקמה בפריז, עם אמנים כמו דושאן למשל, גרמה לסוריאליזם להיווצר. לדאלי, סוריאליסט מובהק, היה חלק מרכזי ביצירה הסוריאליסטית, ויחד עם חבריו הפריזאיים (והאחרים), כמו הקולנוען לואי בונואל, פרץ דרך לביטוי שונה ומהפכני באמנות. הסוריאליזם של דאלי מבקש להציג אוסף של סמלים, אשר מחברים את הצופה אל התת-מודע, אל פחדים עמוקים, כמיהות מודחקות ועוד. הסוריאליסטים התלהבו מאוד מעבודתו של פרויד, ורצו ליצור ולהביע את העולם הנסתר של הנפש, שהואר בכתביו וניסוייו. ברבות מהיצירות של דאלי קיימת נוכחות של הפחד מהמוות, העיסוק בנרקיסיזם ומין יחד עם תסביכים פרוידיאניים שונים לרוב. השפה החדשה שיצר דאלי השפיעה ומשפיעה עד היום, לא רק בספירה האמנותית או הפילוסופית, אלא גם על עיצוב, אופנה, ותחומים שמקיפים את רובנו בחיי היום יום.
במוזיאון האופנה והתלבושות (Musee de la Mode et du Costume) מוצגות תערוכות סלקטיביות, המורכבות מהאוסף העצום של כ-12 אלף תלבושות מלאות וכ-60 אלף אביזרים נוספים, הכוללים בגדי גברים, נשים וילדים משנת 1753 עד ימינו. המוזיאון מוקדש להתפתחות האופנה וחלק מהתצוגה נתרם על ידי משפחת רוטשילד והנסיכה המנוחה גרייס ממונקו.
בסוף ינואר 2001 נחנך בפריז מוזיאון חדש לאמנות עכשווית - בשם ארמון טוקיו (Palais de Tokyo), לא הרחק מארמון טרוקדרו, מול מגדל אייפל על גדות נהר הסיין. לא מדובר במוזיאון רגיל אלא באתר עליה לרגל משעות הצהריים (12:00) ועד חצות, המקבץ אליו אנשים מכל הגילאים ומכל שכבות החברה. מנהלי המקום טוענים כי מטרת המקום היא לאפשר לאמנים ומעצבים לשלב בין צרכיהם ורצונותיהם ללא מעצורים. הקו המאפיין את המקום הוא עכשוויות, דינמיות ותנועתיות, הן מקומית והן גלובלית. במקום נערכים מספר פעמים בשבוע מופעי מוסיקה אלקטרונית, קיימים חדרים למשחקי וידאו וכמובן יצירות של כ-30 אמנים מרחבי העולם.
מוזיאון האופנה והטקסטיל (Musee des Arts de la Mode) נוסד בשנת 1986 ומצדיע ומקדם את התעשייה העתיקה והמפורסמת של העיר. האוסף כאן כולל 12 אלף תלבושות ו-100 אלף דגמי בדים מהמאה ה-18 ועד היום.
מוזיאון הטבע (Museum National d`Histoire Naturelle), אשר קיבל את שמו ויעודו בשנת 1793, הוקדש למחקר, שימור והדרכה. אז הוקמה פינת החי וטיפול בחיות שהובאו מגני חיות, שרבים היו בבעלות פרטית של נסיכים ושחקני קרקס. כך התוודעו הפריזאים לפילים, דובים, ג`ירפות ועוד. בשנת 1870 עלו רוב החיות על שולחנות התושבים בשל המצור הגרמני, אך חלקן ניצלו. המוזיאון מחולק לארבע מחלקות: מינרלים, הצמחייה, השלדים ובעלי החיים. הצילום במוזיאון אסור.
מוזיאון קרנבלה (Musee Carnavalet) נמצא בשתי אחוזות שחוברו ביניהן והוא משקף את ההיסטוריה של פריז. החדרים מעוצבים ומרוהטים וכוללים יצירות אומנות בהתאם לתקופות. הבניין המרכזי הוא Hotel Carnavalet, שנבנה בשנת 1548. בשנת 1989 חובר בית Peletier מהמאה ה-17. חדר לואי ה-15, חדר הנשפים של בית ונדל (Hotel de Wendel) מראשית המאה העשרים, התקרה של Charles le Brun מהמאה ה-17, גלריית מאדאם דה Sevignes, חדר הקבלה מ-Hotel d`Uzes הם חלק מהחדרים אליהם מומלץ להקדיש תשומת לב מיוחדת. האוסף מסודר באופן כרונולוגי: ב- Hotel Carnavalet עד 1789 וב-Hotel le Peletier מהמהפכה דרך הקיסרות השניה ועד ימינו.
מוזיאון ההגירה (Cité nationale de l'histoire de l'immigratio) עוסק בהיסטוריה של ההגירה לצרפת. המוזיאון הוקם בשנת 2007 במטרה לעורר את המודעות לנושא ההגירה בצרפת ולשילוב המהגרים בחברה. בתערוכות המוצגות במוזיאון מופיעים סיפורי מהגרים, צילומים, ציורים, פוסטרים וכו', כולם עוסקים במציאות ההגירה, השורשים והאדמה. במקום בו שוכן המוזיאון פעל בעבר המוזיאון הלאומי לאמנות אפריקה ואוקייניה, אך הוא שולב במוזיאון Quai Branly.
הקונסייז`רי (Conciergerie) הוא השם שניתן לאגף בתחומי הארמון הישן, שהיה נתון בידי מנהל המשק של ארמון המלך. החל מהמאה ה-14 שימש המקום כבית כלא ובתקופה שלפני המהפכה ישבו בו מי שפגעו בשוגג או ניסו להתנקש בחיי המלכים. בזמן המהפכה נכלאו בו כ-4,000 איש בדרכם לגיליוטינה, וביניהם מארי אנטואנט ושארלוט קורדה, שדקרה את המנהיג הקיצוני מארה בחדר האמבטיה. במבנה קיימים כמה אולמות גותיים, שחודשו במאה ה-19, ובהם חדר השומרים החמושים (מעל אולם זה שכן הטרקלין הגדול של הארמון), המטבחים, הכלא, חדר המשמר, חצר הנשים. האולמות הם עדות לתזכורת ההיסטוריה הטראגית שהתרחשה במקום.
בקומה הראשונה של מוזיאון האורנג'רי (Musee de l`Orangerie) נמצא אוסף וולטר גיום - אימפרסיוניזם עד שנת 1930. בשני החדרים העגולים בקומת הקרקע תלויה סדרת הציורים של מונה: נימפות המים (Nympheas) והגן בג`יברני (Giverny).
מוזיאון גרווין (Musee Grevin) הוא סניף של מוזיאון מאדאם טוסו שנוסד בשנת 1882 ומתאר את המאה ה-19 בעשרים סצינות, בהן ויקטור הוגו על רקע הנוטרדם, טולוז לוטרק במועדון במונטמרטר, ז`ול ורן במסע למרכז כדור הארץ, גוסטב אייפל במגדל הנושא את שמו ועוד.
רוצים לקרוא עוד על טיול בפריז? הכתבות הבאות עשויות לעניין אתכם:
טיולים בישראל
צפייה במפת הכתבה
תגובות שהתקבלו
מוזיאונים בפריז
10/04/11 08:51 מאקי
החסרתם לדעתי את אחד המוזיאונים החדשים והמעניינים בעיר:
Le musée du quai Branly לאומנות אפריקה, אוקיאניה, אסיה והאמריקות.
האוסף גדול, מרתק והמוזיאון עצמו יחודי ומעניין.
פרטים: www.quaibranly.fr
רותי