מפלים באיזור הגן
גישה: הגן הלאומי שוכן לצד כביש מס` 87 בחוף הצפון-מערבי של הכנרת.
הבאים מכביש טבריה - ראש פינה: פונים בצומת כפר נחום לכיוון טבחה. הכניסה למבואת הגן והמזח - כשלושה ק"מ צפונית לצומת טבחה.
הבאים מכיוון עין גב: בצומת יהודיה פונים לכיוון גשר אריק. הכניסה למבואת הגן והמזח כשלושה ק"מ לאחר הגשר.
הכניסה למבואה: בשדרת דקלים רחבה היורדת לכיוון הכנרת.
גן לאומי כפר נחום שוכן בבקעת טבחה בחופה הצפון-מערבי של הכינרת. הוא משתרע לאורך החוף ממפרץ אמנון ועד תל כנרות. לא ידוע על שם מי נקרא הכפר, אך אגדה מאוחרת מספרת שאולי הוא נקרא על שם נחום הנביא. הבקעה מוכרת גם בשמה הערבי א-טבחה. שמה היווני הוא "הפטפגון" שמשמעו שבעת המעיינות. בעברית נקרא המקום "עין שבע" - תרגום של השם היווני, כשהמילה שבע לא מציינת את מספר המעיינות, אלא באה כסמל לשפע וברכה, כמו בשמות באר שבע, בת שבע ועוד.
רשות הטבע והגנים הכשירה בתחום הגן הלאומי אזור מסייע ומשלים לביקור בעתיקות בכנסיות ובמעיינות. הוקם מעגן שמאפשר למבקרים להגיע לכפר נחום בשיט מטבריה ומעין גב. היות שמפלס המים באגם משתנה חליפות, נבנה מזח צף המתאים עצמו למפלסיה המשתנים של הכנרת. האזור הוא השער הימי והיבשתי ובסיס יציאה למכלול האתרים בכפר נחום. נבנתה מבואה הכוללת כביש גישה רחב ונוח, והוכשרו מגרשי חניה לאוטובוסים ולרכבים פרטיים ושבילים לתנועה רגלית. במבואה מבנה חדש ומרשים בנוי אבני בזלת, שמשתלב בנוף ובמבנים האחרים הנמצאים לאורך רצועת החוף של הגן הלאומי. במבנה יש תחנת מידע, חנות מזכרות, משרדי הגן ושירותים.
רצועת החוף לאורך הגן היא מהבודדות בחופי הכנרת שבה נשמרו החי והצומח בצורתם הטבעית. צמחית גדות הכנרת מאופיינת בנוף דמוי סוואנה של שיזף מצוי מלווה בצומח עשבוני עשיר, ובסמוך לקו המים צומחים קנה מצוי ושיח אברהם מצוי. לאורך חופי הגן הלאומי ניתן לצפות במגוון עשיר מאוד של עופות מים וציפורי שיר, יציבים וחולפים, כמו אנפות, אגמיות, שלדגים, ברווזים, קורמורנים, ועוד מינים רבים אחרים.
בקעת טבחה עשירה בנביעות, רובן של מים גפרתיים הבוקעים בטמפרטורות שונות ובמליחות שונה, ואדמתה אדמת סחף פוריה מאוד, שמצטברת בשפך נחל כינר או בשמו הערבי נחל ג`מוסיה, היורד מן ההרים בסביבות עמיעד. עד סוף המאה ה-19 היה המקום עזוב ומוזנח, וחיו בו רק כמה משפחות בדוויות משבט ערב אל סמכיה.
מעיין איוב ומפל איוב - בצמוד לגבולה הצפוני של כנסית בכורת פטרוס, בין הכביש לכנרת, נסתרת מעין העוברים על הכביש, מצויה "חלקת אלוהים קטנה" - מעיין איוב ומפל איוב. המעיין שעד מלחמת העצמאות נקרא גם מרחץ איוב או חמאם אל איוב, נמצא במורד מדרגות שמסתיים ברחבה בנויה. מעל המעיין מצויים שרידיה של בריכת הרמה מהתקופה הרומית-ביזנטית. גובהה הפנימי של הבריכה שישה מטרים וחצי, קוטרה שני מטרים וחצי ועובי הקירות מטר וחצי. כיום זורמים מי המעיין דרך פרצה בתחתית בריכת ההרמה, ולכן מפלסה נמוך. בעבר מילאו המים את הבריכה עד גדותיה והם שימשו להשקיית חלקות חקלאיות במדרונות תוך ניצול כוח הגרביטציה.
למי המעיין מיוחסות סגולות מרפא, ורבים באים לרחוץ במימיו. מסורות שונות מספרות שלמעיין זה הגיע איוב כדי להירפא מהשחין שבו הכה אותו השטן. המערה הקטנה הנראית על צלע ההר מעל המעיין קשורה אף היא למעיין וסיפורו, ועל פי אותן מסורות במערה זו התגורר איוב בבואו לרחוץ במי המעיין.
מדרגות נוספות, שיורדות מהרחבה לכיוון הכינרת, מובילות למפל איוב - מפל מים קסום המתפרץ מתוך צמחייה סבוכה של פטל. מי המפל, בדרכם אל הכנרת הסמוכה, יוצרים מארג של בריכות שכשוך צלולות ופלגים זכים. גוני הכחול והירוק ושחור אבני הבזלת של החוף יוצרים שילוב נדיר וקסום של צבעים וריחות. בזמנים שבהם מפלס הכנרת גבוה, מגיעים מי האגם עד למפל ואזי ניתן להגיע אליו רק בשחייה.
עין נור - זהו הגדול והחשוב שבמעיינות, והוא נקרא גם עין איובת אל טבחה ועין עלי א-ט`אהר. הוא נוצר בעצם משתי נביעות בעלות הרכב מים שונה. מימיו מלוחים ואינם טובים לשתייה. מעל המעיין יש בריכת הרמה מתומנת, שיסודותיה הם כנראה מהתקופה הרומית. גובהה של כל צלע שמונה מטרים, וקוטרה 20 מטרים. במאה ה-18 תוקנה הבריכה על ידי המושל הבדווי של הגליל עלי א-ט`אהר ומכאן שמה. עד אמצע שנות ה-30 היתה הבריכה עזובה ופתוחה ומימיה זרמו אל הים. כשנרכשה סביבת הבריכה בידי חברת המיסיון האיטלקי היא כוסתה בגג בטון. כיום זורמים המים אל המוביל המלוח שמתחיל באזור ונועד לתפוס מי מעיינות מלוחים במיוחד המתנקזים לכנרת, כדי להוריד את מליחותה.
ממעין נור יצאה אמת מים אשר היתה קיימת כבר בימי בית שני, וחצתה את בקעת גנוסר על עמודים ששרידיהם נעלמו בסוף המאה ה-19. המים שימשו להשקית השדות. האמה סיפקה גם מים חמים למרחץ הרומי שהיה ליד מעיין עין כינר - מעיין הנובע על הצוק התלול של תל כנרות. המעיין והאמה נזכרים אצל יוסף בן מתתיהו: "ועוד מקור נאמן וחזק משקה את הארץ (גנוסר), הוא נקרא בפי יושבי המקום בשם מעיין כפר נחום" (מלחמות היהודים ג`).
למקום שבו נשפכים מי המעיין החמימים לכנרת, מגיעים בחודשי החורף דגי הכנרת, בפרט השפמנונים הרגישים לקור. בעבר הרחוק האמינו שארצות רחוקות ומקווי המים קשורים ביניהם על ידי מחילות תת-קרקעיות. היות שהשפמנון השוכן במי הכנרת ובמי המעיין מצוי גם בנילוס, האמינו שמי הכנרת ומי הנילוס קשורים בקשר תת-קרקעי דרך המעיין. אסמכתא לאמונה זו נמצא אצל יוסף בן מתתיהו: "ויש החושבים את המעיין הזה לאחד מעורקי יאור מצרים כי הוא מגדל דג בתבנית עורב המים שהוא מצוי ביאור הסמוך לאלכסנדריה" (מלחמות היהודים ג`,ו`,ח`). השם עורב המים ניתן לשפמנון כנראה בשל צבעו או בגלל הקולות שהוא משמיע כשמוציאים אותו מהמים.
קשר נוסף למצרים ולנילוס אפשר למצוא בפסיפס מהתקופה הביזנטית, הנמצא בכנסית הלחם והדגים. מעל צמחים וציפורים מקומיים כמו קורמורנים, אנפות, נחש המים או זעמן שחור, ברכיות, ביצנית אוז, הרדוף וקנה מצוי, מופיע גם הנילומטר - מבנה שכמוהו היו ממוקמים על גדות הנילוס למדידת הגאות והשפל. במימי המעיין שוכן סוג מיוחד של סרטן: הסרטן העיוור (סומית הגליל). סרטן זה אנדמי לעין נור, ועיניו מנוונות בהיותו חי רוב הזמן במחילות חשוכות.
לתחילת הכתבה
אתרים קדושים לנצרות
כפר נחום - כפר נחום ידוע בשל חשיבותו העצומה לנצרות. העיר היתה מקום מגוריו של ישו ובברית החדשה היא אף נקראת "עירו": "וירד באנייה ויעבור ויבוא אל עירו". (מתי ט` 1). צפון-מערב הכנרת היה מרכז לפעילותו של ישו בגליל: סמוך לכפר נחום מצא ישו את השליחים הראשונים. הוא לימד בבית הכנסת בכפר נחום, הפליא בדרשותיו וחולל בעיר ובסביבתה נסים רבים: הלך על פני המים, האכיל המון רב בשתי כיכרות לחם וחמישה דגים, הרגיע סערות בים, גירש שדים, ריפא חולים ועוד נסים רבים אחרים.
בתקופה הביזנטית, כאשר הפכה הנצרות לדת השלטת באימפריה הרומית, קודשו האתרים אשר זוהו עם נסים וסיפורים אלו, על ידי הנוצרים, ונבנו עליהם כנסיות. כנסיות אלה נחרבו, ככל הנראה עם פלישת הפרסים לארץ. במשך הזמן כוסו החרבות ומקומן המדויק אבד. בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 זוהה מיקומן מחדש. חלק מהאדמות באזור נקנו על ידי אגודות נוצריות שונות וכנסיות חדשות נבנו ושוחזרו על שרידיהן של העתיקות.
אזור טבחה - הר האושר - כפר נחום מכונה "המשולש הקדוש" - משולש דמיוני שאותו יוצרות שלוש הכנסיות המנציחות את פועלו ונסיו של ישו:
כנסית הר האושר היא כנסיה יפהפיה הממוקמת בפסגתו של הר המתנשא כ-125 מטרים מעל פני הכנרת ומשקיף על נופה המרהיב ועל הרי הגולן והרי הגליל. על פי המסורת הנוצרית זה המקום שממנו נשא ישו בפני תלמידיו ומאמיניו את "דרשת ההר" או "דרשת האושר" על שם המילה "אשרי" הפותחת כל אחד מהפסוקים הראשונים בדרשה. בהר האושר בחר ישו את 12 השליחים אשר הפיצו את תורתו.
כנסית נס הלחם והדגים (כנסית טבחה) היא אחד מהאתרים המקודשים ביותר לצליינים. המסורת הנוצרית מספרת שבמקום זה שהה ישו עם תלמידיו ועם המון מלוויו, כ-5,000 איש, שנאספו שם ולא היה להם מה לאכול. ישו הושיבם בנאות דשא והאכיל את כולם בחמישה כיכרות לחם ובשני דגים. לאחר שאכלו ושבעו עוד נותרו 12 סלים מלאים לחמים ודגים. בכנסיה רצפת פסיפס עתיקה, המנציחה את נס ריבוי הלחם והדגים ותיאורים מרהיבים מעולם החי והצומח של הכנרת.
בסמוך לכנסיה זו נמצאת כנסית הבכורה על שם פטרוס. על פי המסורת הנוצרית, במקום זה התגלה ישו לתלמידיו לאחר צליבתו. הם הכירו אותו בעקבות הנס שעשה להם כשמילא את מכמורתם בדגים וערך להם סעודה על גבי סלע. במקום זה הכתיר ישו את שמעון פטרוס להיות לשליחו הראשון, הסמכות העליונה בקרב התלמידים ובעצם האפיפיור הראשון בכנסיה הנוצרית.
בין שרידיו של כפר הדייגים יש בית כנסת קדום, מהגדולים והמפוארים שהתגלו בארץ. בית הכנסת בנוי אבני גיר מסותתות, מקושטות בעיטורים מעולם הצומח והחי, עיטורים גאומטריים ועיטורים יהודיים מובהקים כמו מנורה, שופר ומחתה. בקרבת בית הכנסת מצוי אתר בעל חשיבות גדולה למבקר הנוצרי, זהו ביתו של השליח שמעון פטרוס שבו גר ישו בהיותו בכפר נחום. מעל שרידי הבית ניצבת כיום כנסיה, המשמשת מקום תפילה לאלפי הצליינים המבקרים במקום. הכנסיה מודרנית בעיצובה, עשויה מתומן בטון שמרכז רצפתו שקוף והוא תלוי באוויר מעל השרידים הקדומים.
(אתר העתיקות מוחזק על ידי הכנסייה הפרנציסקנית והכניסה אליו בתשלום).
אתרים נוספים בתחום הגן הלאומי:
מאוזולאום:
במרחק של כ-200 מטרים מצפון לבית הכנסת נתגלה בשנת 1977 מבנה מאוזולאום מהמאות הראשונה-השניה לספירה, שהיה שייך כנראה לאחת המשפחות העשירות בכפר נחום. מהמבנה העל-קרקעי אשר היה בנוי אבני גזית מגיר קשה נותר חלק קטן. החלק התת-קרקעי בנוי אבני גזית ובזלת, והוא נותר כמעט בשלמותו. מבנה הקבורה המרכזי מוקף ממערב, מצפון וממזרח בפרוזדור שתקרתו קמרון חביתי, עשוי אבני גזית. בתוך החדר המרכזי ובמסדרון המערבי התגלו ארונות קבורה - סרקופגים עשויים אבן גיר.
כנסית 12 השליחים היוונית אורתודוקסית נמצאת בתחום של היישוב כפר נחום העתיק, בצמוד למבואה והמזח של הגן הלאומי. הכנסיה הוקמה בשנות ה-20 של המאה ה-20, בימיו של הפטריארך היווני דמיאנוס. היא מקורה בכיפות ורודות, ובנויה בסגנון הכנסיות היוונית האופייניות לארצות הבלקן. ליד הכנסיה נבנה בית אחוזה ששימש את הפטריארך בימי החורף. כנסיה זו מוקדשת ל - 12 השליחים שנבחרו על ידי ישו.
לאחר מלחמת העצמאות עבר הגבול בסמוך לכנסיה והיא נשארה בשטח הפקר, הוזנחה ושימשה כרפת. ב-1969 החלו עבודות השיקום, הכנסיה והווילה הסמוכה לה שופצו, ומסביב טופחו בוסתנים ומטעים. בכנסיה תמשיחי קיר המתארים אירועים שונים הקשורים לפועלו של ישו והשליחים באזור.
בית תמרה, בית בודד ונטוש שצמחית פרא מקיפה אותו, נמצא בעיקול הדרך, בין כנסית הלחם והדגים וכנסית בכורת פטרוס, מעברו השני של הכביש. זהו ביתו של ירקן תל אביבי שרכש אדמות באמצע המאה ה-20. בתו תמרה התישבה כאן ב-1952 והחלה להקים חווה לגידול בעלי חיים ולגידולי שדה. היא נפטרה ממחלת הסרטן ב-1959. אמה פירה (אסתר) הקימה את הבית והתגוררה בו עד מותה ב-1984.
לתחילת הכתבה
