טיאנאנמן ומרכז בייג'ין
בייג`ינג. חורף דצמבר. חזרתי אל אותה אכסניה שבה לנתי בעבר. דיירי המקום שדרו דרך קבע שמחו לראותי בשנית. כמעט כלום לא השתנה. אקווריום גדול בפתח האכסניה שדגים גדולים שחו בו. ימים ספורים לאחר מכן נפח את נשמתו אחד הדגים. בערבו של יום הרחתי ריח מוזר נכנסתי למטבח ופתחתי את מכסה הסיר. דג הנוי בושל בתוך המים והסירחון שעלה מהסיר לא הפריע לעובדים הסינים להסב לשולחן עגול ולאוכלו.....
יום שישי תחילתו של חודש דצמבר שלג כבד ירד וירד היער כוסתה כולה במעטה לבן וטהור. העצים נצבעו לבן ופקקי התנועה נוצרו כמובן מאליו, וגם התור הארוך למוניות .השלג חדל מלרדת ומישהו רשם על חלון מכונית חונה ni hao שפירוש הדבר- "שלום" בסינית. אחרי יומיים שהשלג נמס והתמונה המדהימה הזאת של עיר לבנה ועצים לבנים, נשכחו ונעלמו טרדות פקקי התנועה ורק הזיכרון של עיר מושלגת ולבנה נותר בזכרוני.כיכר Tiananmen נמצאת בסמוך לעיר האסורה. בכיכר הרבה סינים שמעיפים עפיפונים גדולים בצורות שונות, ציפורים, דרקונים שמועפים גבוה בשמים עד כי קשה לעקוב אחריהם ונדמה כי הם נוגעים בשמים שאינם ממש כחולים בגלל הזיהום באוויר. בכיכר תמצאו גם מוכרי מזכרות, גלויות, מפות דגלי סין ודגלי האולימפידה ושעוני מאו.
מאו נפטר בספטמבר 1976 ,ז"א לפני יותר מ-20 שנה אך הסינים עדיין מגלים לו חיבה גדולה והראיה לכך היא עמידתם בקור העז בשקט, ולא התלוננו ואני עימם. כולם חיכו להיכנס לראות את שליטם המת בתוך המאוזילאום .שוטרים\חיילים פיקחו על הסדר. בפנים אסור לצלם ולכן אין טעם להביא מצלמות. בכניסה לבניין קנו הסינים פרחים מפלסטיק והניחו אותם בכניסה לאולם. שוטר הראה בידו להיכנס לתוך אולם גדול. בחדר שכב לו מאו בתוך ארון זכוכית. אפשר היה לחתוך את האוויר בסכין או אפילו להפיל נוצה ולשמוע את קול נפילתה על רצפת האולם.
הבטתי בארון הזכוכית , אינני מבינה הכל ואינני יודעת הכל אך לי נראה מאו יותר כבובת שעווה, אבל אולי זהו מאו האמיתי. לא היה לי הרבה זמן להבחין מקרוב וכבר שוטר אחר כיוון אותנו ליציאה. מחוץ לאולם שוב נראו מוכרי המזכרות. סינים הצטלמו למזכרת. סמוך לכיכר "לכדו" אותי אומנים או סטודנטים לאומנות שציירו ציורים על בדי משי ואורז. כולם הזמינו אותי לבקר בגלריה במטרה אחת לנסות למכור ציורים, אך אין צורך למהר לקנות בחופזה. אחד מהמקומיים לקחני אל רחוב גדול אחד שניתן למצוא בו חנויות המוכרות צבעים, בדים, מכחולים וציורי קליגרפיה סינית. המקום נקרא Li liu chang גם כאן אל תשלמו את המחיר הראשוני שאומרים לכם. (לדיעה כללית, באותו רחוב נמצא בית דואר).
במרכזה של העיר בולט זוהר חנויות פאר עם מותגים אירופאים, סופרמקטים אירופאים לעומת הסופרמטק הממשלתי (פערי המחירים בהתאם). מלונות הפאר לעומת סמטאות ושווקים ומוכרי בטטה מתוקה ( כדאי לנסות...) אנשים קשיי יום. סין הפתיעה אותי גם בחיי הלילה שלה. בארים, פאבים , מועדוני לילה, דיסקוטקים ומוסיקה חיה, כמעט כולם מתרכזים באיזור אחד-Sanlitun. בכולם תדרשו להזמין משקה או שכרטיס הכניסה כולל משקה ראשון. המחיר יקר 30 יואן למשקה. מה עוד מוזר בעיר הזו? - גם בשעת לילה עומדים ילדים ומנסים למכור ורדים אדומים, אחרים ביקשו כסף או אוכל שהיה ברשותי. עיוור ניגן בקור מקפיא על כלי נגינה מסורתי ועל כולם משגיחים אלו הגובים את הכסף מאותם ילדים ושולחים אותם שוב ושוב לקבץ נדבות. מישהו אמר לי שבהודו זה יותר גרוע. אז מה אמרתי, זה עדיין צורם.
הקור של העיר דירבן אותי לרדת דרומה אל מקום עם שמש חמימה. נסעתי בחברת ידיד ל- Guangzhou. פניו היו מועדות לאירופה בטיסה מהונג קונג. " למה שלא תבואי להונג קונג" - שאל. ובעצם למה לא. 3 שעות באוטובוס מכאן ובכלל יש לי כמה ידידים שגרים שם.
בפעם הראשונה שביקרתי בהונג קונג היה זה בשנת 1997 לפני שהועברה לידי סין.
שהות בהונג קונג
רבים טועים וחושבים שהונג קונג הינה אי אחד אבל למעשה הונג קונג מחולקת למספר איים: HK island, Lantau island ,Lamma,Cheng Chau, Po Toi, Tung Lung island והניו טריטוריס (New Territotries) המחברים את הונג קונג לאמא סין. אוכלוסיית הונג קונג מגוונת וחיים בה אירופאים,סינים, הודים, פיליפינים, יהודים ועוד ועוד. שלחתי גלויה לחברתי , הדרך הישנה והטובה כי טלפון לא היה ברשותי ודואר אלקטרוני גם לא היה . שמתי בול על גבי הגלוי ה ושלשלתי את הגלויה בתוך תיבת מכתבים ירוקה וכך נותר לי רק לחכות. חג המולד התקרב ובא ודיירי האכסניה שבה לנתי הזמינו אותי למסיבת חג המולד.
רחובות העיר היה עמוסים לעייפה מסיבות לרוב. רוב חיי הלילה מתרכזים ברחוב Lang Kwai Fong בו ריכוזי בארים, מסעדות, מועדונים, מוסיקה חיה ועוד. אינני נמנית על טעמה המר של הבירה אך בבדיקה שערכתי מחירה של הבירה היה 40 דולר הונג קונגי. עבר חלף לו שבוע וראש השנה האזרחי הגיע והוזמנתי על ידי חברי מהאכסניה שדרים בה דרך קבע למסיבה קטנה בבית של אליסון, סינית מקומית שגרה בתוך בית קטן עם מרפסת. במסיבה נכחו אורחים מקומיים, חברי האכסניה הצעירים , 6 כלבים גדולים וקטנים והרבה הרבה אוכל. סמוך לחצות האורחים עזבו ואנו נשארנו לספירה לאחור. שנת 2002 נכנסה וזיקוקים אין, זיקוקים אמרו לי יהיו בראש השנה הסיני.
בספריה הציבורית ישנה גישה לאינטרנט בחינם, בדקתי את הדואר האלקטרוני. בתיבת המכתבים חיכה לי מכתב מחברתי. Celia Chio החזירה תשובה לגלויה ששלחתי. שמחתי שהגלויה מצאה את ייעדה. היא כתבה הכל בפרטי פרטים. היא זכרה הכל -היכן נפגשנו, מה קנינו וביקשה להיפגש בדיוק באותו המקום באותה שעה. אחרי שיחת טלפון מרגשת סיכמנו להיפגש בדיוק באותו המקום. הבטתי בשעון שהיה תלוי בבנק בתחנת המטרו Mongkok. הבחורה מאחרת. לרגע כבר חשבתי שאינני נמצאת במקום הנכון אך קול נשי שקרא בשמי הפנה את מבטי לאחור.
היא לא השתנתה. אותה תסרוקת, אותה בחורה שפגשתי בשנת 1997. על כוס קפה סיפרה לי שהתרגשה למצוא את גלויתי. כמעט שום דבר לא השתנה בחייה. ביקרנו בכנסיה שבה היא מבקרת כל יום ראשון, בשוק הציפורים, דגי הזהב , שוק פרחים ועוד שוק שלא ידעתי את שמו וההליכה בו היתה כמעט בלתי אפשרית. שתינו מיץ סחוט טבעי באותו המקום וכאן הוזמנתי לשהות בחברתה מספר ימים עד נסיעתה לסין לביקור משפחתה שם. כך יצא לי להכיר משפחה סינית טיפוסית. חזרתי לאכסניה שהנוף הנשקף ממנה מרהיב. ביום יפה ניתן לראות בבירור את האיים האחרים, ציפור שנקראת Kite דאתה בשמים וסבך ירוק של עצים משרה אווירה שקטה לעומת המולת הרחוב הסואנת.
חבריי המליצו לי לבקר במוזיאון ההיסטורי ביום רביעי. "בימי רביעי כל המוזיאונים בחינם". הביקור במוזיאון לא איכזב , גיאולוגיה, ארכיאולוגיה, החי והצומח, הקבוצות הראשונות שהגיעו להונג קונג, אופרה, הדואר הראשון, מלחמת האופיום, מלחמת יפן והכל מלווה בהסברים מעמיקים, סרטי וידיאו ואינפורמציה ממחשב . בהחלט מומלץ ועדיף לבקר מוקדם בבוקר כדי להספיק ולראות את כל המוזיאון. לאחר הביקור במוזיאון חיפשתי מקורות מידע נוספים בספריה הציבורית, אחד הדברים שעיינו אותי הוא rock carvings שנמצאו על גבי סלעים, אלו הן חריטות על גבי אבנים, כתב סיני קדום. אחד מהאיים שבו ניתן לראות זאת הוא Po Toi island שניתן להגיע אליו במעבורת בלבד. היה קשה להבחין בכיתוב על גבי האבנים אך האי עצמו יפה ומסלולי ההליכה בו יפים ניתן להקיף את האי בהליכה רגלית.
אי אחר בו ניתן לראות את הכיתובים הוא Tung Lung Island , באי זה השתמשו פירטים ויש בו אתר ארכיאולוגי, מסלולי הליכה רגליים עם נוף פראי שגלי הים מתנפצים על גבי צוקים וחובבי הטיפוס ימצאו באי עניין רב. יצאתי לביקור באי בחברת חברים מהאכסניה: ג`ס, בקי, רוג`ר, פיונה ואני. גם לכאן ניתן להגיע רק במעבורת היוצאות לאי רק בסופי השבוע. ליד האכסניה שלי היו בונקרים, זיכרון מהמלחמה. חבריי הבטיחו לקחתני לראות בונקרים נוספים ב- Territories New. יצאנו לטיול רגלי, פיונה, אוליבר, דייב ואני אל ההר הכי גבוה בהונג קונג , לא זה לא ה-peak כמו שרבים טועים וחושבים אלא זה- Tai Mo Shan שנמצא ב- New Territories גובה 957 מטרים וכמעט פי שתיים מגובהו של peak. טיפסנו רגלית והנוף היה מרשים במיוחד והדרך לא פחות. הליכה על סלעים ומעבר בבתים סינים שהיו בעבר בתוך חוות קטנות מבודדים מהעיר הסואנת.
חבריי לקחוני לחורים שנחפרו ושימשו כמקום מסתור במלחמה עם יפן."את אוהבת מערות .?" שאלה אותי פיונה. "אם את מעונינת נוכל לבקר, ביום אחר כמובן, במכרה ברזל, הוא סגור כיום, בעצם הוא נסגר לפני 20 שנה, אולי אפילו יותר, נצטרך לעבור דרך שער ברזל , פנסים ...."לפני שסיימה את דבריה הבעתי את רצוני להצטרף. וכך היה. פיונה, סם וחברתו ואנוכי יצאנו למסע במכרה ברזל כשבוע לאחר מכן מצוידים בפנסים אוכל ומים. זחלנו מתחת לשער ברזל. השער היה נעול, הכניסה למכרה אסורה . בכניסה למכרה עטלפים . 2 ק"מ הליכה בתוך המכרה, מסילת ברזל ישנה, מסכות, קערות לאורז, צופסטיק ישן, קופסאת ביסקוויטים ריקה, מקדש קטן , חדר משרדים עם מפה של המכרה ולוח שנה משנת 1967. אז לקחתי את אותו תאריך שבו ביקרנו 3.2 02. על מסילת הברזל עמדה עגלת ברזל. הכל עמד מלכת ורק ניתן לדמיין את האנשים שעבדו שם, את רחש או יותר נכון רעש עגלת הברזל על המסילה ואת קולות נקישת הפטיש.
בחלק האחרון של המכרה הלכנו בתוך מים והרחנו ריח של ברזל . כיבינו את הפנסים ולאחר שעינינו התרגלו לחושך ראינו נקודת אור רחוקה - היציאה. עברנו בין קרשים עד שמצאנו את היציאה. יותר מ- 3 שעות הלכנו במכרה חוויה מרגשת ויוצאת דופן. האבק שכיסה אותנו והלכלוך מהעטלפים היו דבר טפל לעומת המחשבה על בניית המכרה העבודה הקשה והשנים שנדרשו לבנות מכרה כזה, הסכנה שבהליכה במכרה והיציאה לאוויר העולם ונפשנו חפצה במקלחת חמה שתסיר את כל הלכלוך שהצטבר.
