הביקור בבייג`ינג ובדה טונג

בזמן שברקע התרחשויות ה-11 בספטמבר והמולת החג הלאומי של סין, פרידה עושה סיור קניות בעיר ומבקרת באתרים בעיר כדי לשמור על שפיות. היא ממשיכה מערבה לדה טונג ומפספסת את הרכבת למונגוליה, תקרית המביאה אותה למחשבות פילוסופיות, אך בסופו של דבר מגיעה לאולן בטאר.
פרידה דיין
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: הביקור בבייג`ינג ובדה טונג
Depositphotos/Empty Vectorist

קניות בבייג'ין

בייג`ינג, בירת סין מונה כ- 12 מיליון נפש ואולי אפילו יותר. שטחה של העיר כ- 16,800 קמ"ר והיא מחולקת ל- 4 טבעות. אמצעי התחבורה בעיר הם: מוניות, אוטובוסים, ורכבות תחתיות. עולת נסיעה באוטובוס - יואן אחד וכ-3 יואן ברכבת התחתית. במוניות המינימום הוא 10 יואן, כאשר התשלום מתבצע על פי המונה.

באכסניה שבה לנתי צפו רוב המטיילים בשידורי ה- CNN ששידרו ללא הפסק את מאורעות ה- 11 בספטמבר. שידורים ישירים ממקום הארוע, פרשנים ופוליטיקאים - כולם חזו מלחמה והאצבע כוונה לעבר אפגניסטן. נכנסתי לחדר כשכולם היו מרוכזים בשידורים. הראתי לסטנלי, בחור סיני שחי כיום בקנדה את הדברים שקניתי. הוא הסתכל היטב ושאל "כמה" (כלומר כמה שילמת). לאחר ששמע את תשובתי צחק צחוק מתגלגל כך שבקושי יכולתי לשמוע את הקולות שבקעו ממכשיר הטלויזיה. "You have been ripped off" - אמר.
"rip off"?- שאלתי . "מחר נצא לקניות ביחד"- הוסיף. הסכמתי. אחרי הכל סטנלי דובר סינית ויוכל להתמקח על המחיר. Rip off זה מצב כאשר אינך יודע את המחיר המקומי וגובים ממך מחיר יותר גבוה או כאשר אינך יודע להתמקח היטב על המחיר. וזה קורה הרבה, במיוחד כאשר המחיר לא מסומן על גבי המוצר. במקומות שבהם המחיר נקוב כמו בסופרמרקטים המקומיים- זהו המחיר האמיתי.

יום למחרת סטנלי, סמנתה, אנדי, מנדי ואני יצאנו לקניות בעיר ומקומות לא חסר. סטנלי לקח אותנו לשווקים. מנדי קנתה כמעט כל מה שראתה, התחמקה על המחיר כשאנדי תמיד מתלונן שרגליו כואבות. סטנלי אמר שבייג`ינג השתנתה והתפתחה. מרכזה של העיר נראה כמו עיר אירופאית, בתי מלון מפוארים, בנייני זכוכית, מרכזי קניות, מסעדות עם שמות אמריקאים, בתי קפה, מכוניות יקרות, הרבה זרים אך מאידך ישנם בתים ישנים בסימטאות צדדיות ורוכבי אופניים עמוסים קרטונים ומשא כבד. סטנלי התפעם שוב ושוב מהשינויים שקרו בעיר. "זה לא היה פעם" - אמר כשראה בניין זכוכית גבוה. המחירים שגבו בבית הקפה היו גבוהים. ולכן פנינו היו מועדות למסעדה קטנה באחת הסמטאות. סטנלי תרגם מסינית לאנגלית ולהיפך. מנדי הראתה שוב ושוב את קניותיה, קצת מנוחה מהליכה ארוכה ומנדי כבר ביקשה שאצטרף אליה למחרת היום לעוד מסע קניות.

אציין כאן כמה מהמקומות הפופולריים לקניות:
שוק המשי שנמצא בין Friendship store לבין Jaianguo fan daim. כאן ניתן למצוא כמעט הכל- משי, פרטי לבוש סיני, מזכרות, נעלים, מפות, תרמילים, תיקים, שעונים, מעילים עם תויות של north face (חיקויים , לא אמיתי) והמוכרים תמיד אומרים: "רק בשבילך בזול..." או "אתה תגיד כמה אתה רוצה.."...ופה חברים לא לשכוח להתמקח. שוק פופולרי אחר הוא שוק הפנינים (נקרא Hong qiao), גם כאן לא מוכרים רק פנינים אלא גם בגדים, מכשירי חשמל, שעונים, תיקים, מזכרות וכמובן פנינים. בקומה התחתונה יש דגים שונים ומשונים. השוק נמצא ליד מקדש השמים (Tiantan). השוק פתוח כל יום. שוק נוסף שלא ביקרתי בו אבל מטיילים אחרים שביקרו בו המליצו עליו בחום הוא Panjia yuan או בשמו dirt market שמתקיים בימי שבת וראשון משעות הבוקר המוקדמות ועד לשעות הצהריים.
אישית עייפתי מקניות אחרי זמן קצר אך למרות כל זה נגררתי אחרי מנדי בקניותיה. ככה מצאנו שווקים קטנים שלא הוזכרו בשום מקום.

אחרי מספר ימים של קניות שנדמה כי לא השארנו דבר לאחרים החלטנו לבקר בעיר האסורה. עלות הכניסה 40 יואן ואין הנחה לסטודנטים. העיר האסורה גדולה וכמות המבקרים בה אך הוא. הכל נראה בעיר אותו הדבר ולאחר כשעה החלטנו לעזוב אל לא לפני שביקרנו במוזיאון שנמצא בתוך העיר האסורה ובו ניתן ללמוד על התרבות הטיבטית. המוזיאון ראוי לביקור. במקום פסלים ותמונות מהתרבות הטיבטית. רוב פניהם של הפסלים היו כעוסות אולי כדי לגרש את הרוע או אולי מסיבה אחרת. מכיוון שלא היה בסביבה דובר אנגלית ולא היו הסברים נשארתי בלא תשובה..אבל אולי אתם הקוראים שורות אלו יודעים את התשובה ותוכלו להעשיר את ידיעותי אודות התרבות הטיבטית?!

 באחד הימים הבאים ביקרתי בשגרירות ישראל בעיר וקיבלתי מידע אודות יהודי סין. באותם ימים לאחר מאורעות ה-11 בספטמבר, הסינים הפסיקו להנפיק ויזות לישראלים ועל כן החלטתי שעד שתפוג הויזה שלי אנצל את הזמן כמה שרק ניתן.

לתחילת הכתבה

פסטיבל הירח ופארקים בעיר

1.10.2001 זהו יום חג לאומי בסין (יום העצמאות). הגורל רצה וביום זה היה ירח מלא שאפשרה את חגיגת פסטיבל הירח. הדבר הראשון שעשינו ביום חג זה היתה לאכול את עוגת הירח. הדבר השני היה ללכת לכיכר טייאנמן כמו מילוני סינים אחרים ו"ללכת" זה במרכאות כפולות כי בעצם צעדנו צעדי נמלה. מעולם לא ראיתי כל כך הרבה אנשים במקום אחד צועדים אל עבר מקום אחד, וכשהצלחתי להגיע לכיכר גילתי שבעצם לא קורה בה כלום.

בייג`ינג למי שלא יודע תארח את המשחקים האולימפים בשנת 2008 ורואים זאת בכל מקום וכן לראשונה הצליחה סין להיכנס למשחקים האולימפים בכדורגל. המונים יצאו לרחובות במסע ארוך של כלי רכב, הולכי רגל וכולם צעקו "china ", "china", נושאים תמונת פוסטר של שחקני הקבוצה ומאמנה. אחד מחברי הקבוצה נתן לי שני דגלים- האחד דגל סין והשני דגל הקבוצה. כולם היו מאושרים. שני מטיילים אחרים שהיו עימי שהבינו את משמעות הדבר לא הפסיקו להתלהב...אותו כדור גרם להרבה אנשים לחייך ולצהול ואולי זה הדבר החשוב מכל...שוטרים פיקחו על הנעשה ברחוב ולמחרת היום לא יכולת שלא לדעת מיהם חברי הקבוצה ומאמנה שכן על מסכי ענק ליד תחנת הרכבת וכל העיתונים הוצפו בתמונות ובמידע עליהם.

 באכסניה שבה לנתי הציעו נסיעה לחומה הגדולה, לצד הפחות תיירותי שלה, ל- Huang hua הנמצא במרחק שעתיים נסיעה. לפני תחילת ההליכה על החומה נפגשנו עם מדריך סיני שהצית זיקוקי דינור. ההליכה נמשכת 3 שעות ובחלקה כוללת ירידה תלולה. אין ספק שההליכה מרשימה. לפני שאתם יוצאים בדקו את מצב מזג האוויר. הליכה בגשם או בשלג מסוכנת ואתם עלולים להקלע לסכנות החלקה. בחלקים שונים של החומה עמדו מקומיים וגבו 1 יואן עד 2 יואן (בסה"כ 5 יואן) עבור מעבר בשטח אדמה פרטי.

הכבישים בעיר עמוסים לעייפה. דרך אחת להמלט מההמולה היא לבקר בפארקים. הכניסה אליהם בתשלום שנע בין 1 יואן ל- 5 יואן. תלוי בפארק. אחד הפארקים הפופולרים הוא Bei hai בו ניתן להרגע מהמולת הרחוב. בפארק אגם גדול ומקדשים. פארק אחר נמצא ליד מקדש השמים (Tian tan). הכניסה אליו עולה 30 יואן. פארק אחר הוא Jing Shan שנמצא ליד העיר האסורה. דמי כניסה. 2.4 יואן. פארק נחמד שבו ניתן לשמוע סינים שרים ומנגנים בכלי נגינה מסורתיים.

 נסיעה בת שעה מהעיר תוביל אתכם לארמון הקיץ Summer Palace. הפארק גדול ובו אגם, מקדשים ומוזיאון. דמי הכניסה הם 20 יואן (10 יואן לסטודנט), אבל יש לשלם בנפרד לאחד המקדשים ולמוזיאון.

לתחילת הכתבה

סיור בדה טונג

לפני שעזבתי את סין ידעתי שלא אוכל לקבל ויזה נוספת, על כן בימים הנותרים שנשארו לי עליתי על רכבת ל-Datong כמו מטיילים רבים אחרים. (עלות הנסיעה ברכבת 31 יואן ל- hard seat ו- 714 יואן ל-hard sleeper). הנסיעה ברכבת האיטית נמשכת 8 שעות וברכבת המהירה 5 שעות.בדה טונג ישנן מערות חצובות שבהן פסלי בודהה. עלות הכניסה 25 יואן. יצאתי ברכבת הלילה, ב-hard seat כשבקרון היו גברים סינים שנעצו בי עיניים סקרניות. "ni hao" (שלום) - אמרתי והם הסירו מבטם. היתה זו נסיעה מתישה ללא שינה כך שהגעתי לדה טונג עייפה. קרוב לודאי שבתחנת הרכבת יציעו לכם טיול מאורגן. אם תחליטו לצאת עימם דעו שיש עוד אופציה. אוטובוס רגיל מתחנת הרכבת ל- Xinkaili ומשם עוד אוטובוס.

אפשרות נוספת היא לקחת טיול מאורגן בן 5 שעות למערות ול- Hanging Monastery דרך ה- CITS שנמצא בכניסה לתחנת הרכבת והסיורים שלהם יוצאים כל יום בשעה 09:00. מדריך הסיור דובר אנגלית. עלות הסיור 100 יואן לשני האתרים. רבים אחרים הציעו לקחתני לסיור תמורת 200 יואן. הם טענו שבעונה הזו אל מתקיימים סיורים על ידי ה-CITS- משהו שאח"כ התברר כלא נכון. בסופו של דבר נסעתי לראות את מערות הבודהה לבד ולא לקחתי את הסיור המאורגן. פסלי הבודהה באזור מרשימים. אחד מהם גדול במיוחד. חלקם מעוטרים בצבעים שונים. המקדש התלוי גם הוא מרשים במיוחד במבט המשקיף על כל המקדש.

יום לפני פוג תוקפה של הויזה הייתי אמורה לנסוע ברכבת למונגוליה. הנסיעה נמשכת 30 שעות. עלות הנסיעה 600 יואן ל- hard seelper. שתי רכבות ישירות יוצאות מבייג`ינג בימי שלישי ורביעי.באותו בוקר יום שלישי קיבלתי טרמפ לתחנת הרכבת עם קבוצת תיירים מהולנד. בתחנת הרכבת לאחר שכולנו ירדנו מהאוטובוס שאלה אחת התיירות. - "היכן התיק האפור שלך"? , אך היה כבר מאוחר מידי. האוטובוס עזב את המקום ולא ניתן לאתרו. התיק האפור הכיל את אוהלי. החלטתי לוותר על הרכבת ולנסות לאתרו. קצת מאוחר יותר מאמציי השתלמו וכך למחרת היום עליתי על הרכבת למונגוליה בידיעה שהחורף מתקרב וזהו גם היום האחרון שאני יכולה לשהות בסין.

 ברכבת חשבתי על יום האתמול, על פספוס הרכבת וההפסד בגין אי ניצול כרטיס הרכבת, על כל אותם אנשים שניסו לעזור לי. מכל זה למדתי לקח לבדוק היטב אם ברשותי הכל לפני שאני עוזבת את המקום, לא להיות פזיזה. אך אולי היה זה סתם ביש מזל?

לתחילת הכתבה

מעשייה לסיום

מעשה באדם מבוגר שחי עם בנו על גבעה קטנה. יום אחד אבד סוסו והשכנים באו לנחמו על האבידה. "איך אתם יודעים שזהו ביש מזל"- שאל. לאחר מספר ימים הוחזר הסוס ואיתו עוד כמה סוסי פרא. אחד השכנים בא לברכו על מזלו הטוב."איך אתה יודע שזהו מזל טוב"?- שאל האיש.
אחרי כמה ימים החל בנו לרכב ושבר את רגלו. שוב הגיעו השכנים לנחמו על ביש המזל. "איך אתם יודעים שזהו מזל רע?" שאל.
חלפה שנה ומלחמה התרחשה ובנו של אותו איש לא נשלח לחזית בגלל בעיות ברגליו. ואז חשב האיש בליבו- בזהו מזל טוב?

סיפור מעשיה זה רק משל הוא. לכאורה, "פספוס" הרכבת נראה כביש מזל בתחילה אך בסופו של דבר היה זה לטובה, סימן לחכות, לא למהר ולנסוע בימות החורף הקרים למונגוליה. ביום שבו סוף כל סוף נימנתי על נוסעי הרכבת למונגוליה חלקתי את תאי ברכבת עם משפחה מונגולית שחזרה מאוסטרליה במסגרת לימודי אנגלית. ביקורת גבולות בסין, מכס, ביקורת גבולות של המונגולים, החלפת המסילה ומונגולים רבים יוצאים לקנות פירות לפני מעבר הגבול. "יותר זול" הסבירה לי אחת המונגוליות. כמות הארגזים שהועמסו אח"כ לרכבת היתה גדולה.

 שמש ומדבר קיבלו את פנינו. פה ושם נראו יורטות שחיים בהם מונגולים. באולן בטור , בירת מונגוליה, היה חמים. נאסן שמנהלת גסט האוס לקחה אותי ועוד מספר מטיילים אל הגסט האוס. התארחנו אצל אישה מבוגרת ונכדה. מיותר לציין שהאישה לא דיברה אנגלית אך בימים שבהם התארחתי אצלה הרגשתי כמו בבית. הימים החמים העיר הבירה לא חזו את העתיד, לא שיערתי שיהיה כל כך קר. למרות הכל כשפניי מועדות למערב מונגוליה יצאתי בחברת חמישה בחורים למסע קטן שבאמצעו אמשיך בדרכי למערב. לתוך מיני ואן נכנסנו אנדרו, וג`קוב, מארה"ב, פול מאנגליה, מייקל וג`קמי מאוסטרליה עם באקי, בחור מונגולי ששימש מתורגמן ונהג מונגולי למסע ברחבי מונגוליה. לצערי הרב, חליתי באמצעו של המסע, שיעול כבד שלא הפסיק ציפצופים באוזנים וחום גבוה. נאלצתי לחזור לעיר לשכב במיטת חוליי שבועיים רצופים. עצתי לכם- לא לטייל בעונת החורף במונגוליה. קר! קר מכדי לתאר במילים. הקור ממש חודר לעצמות.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על אסיה