מהאוניברסיטה עד לבת שלמה
3/11/04 - יום 1 (מאוניברסיטת חיפה למוחרקה) - במוחרקה (איליה, תומר):
הגענו לאוניברסיטת חיפה, שם אמא של יעקב הקפיצה אותנו לאזור תחילת המסלול. הצטלמנו וירדנו לתחילת המסלול (אחרי שכיוונו אוטובוס של תימנים דתיים למקום "בלתי ידוע", שאמרנו להם שאנחנו יודעים אותו). הלכנו במסלול היפה של דרך נוף כרמל (סימון ירוק), והתלבטנו אם נספיק לעשות היום את המסלול הארוך (16 ק"מ) או את הקצר (11 ק"מ). הגענו ל"צומת ההכרעה" וישבנו לאכול בפינה חמודה נורא, אבל הגיע אוטובוס מלא בילדי ביה"ס טיפשים שדרדרו עלינו אבנים. אחרי מריבה קצרה בה איימנו עליהם, ניגשתי למורה וביקשתי ממנה להרגיע את הברברים הקטנים, וכך היא עשתה. החלטנו לבסוף ללכת במסלול הקצר, ויצאנו לדרך.
עברנו דרך עוספייה (סשה קצת חשש מלהיכנס לשם, אבל נרגע כשראינו בחור ידידותי מדריך בצבא עם M-16 + כוונת טלסקופית). מילאנו שם מים וקצת הלכנו לאיבוד, אך לאחר ייעוץ של בדואי חביב, עלינו על "דרך המלך למוחרקה" והמשכנו במסענו.בהמשך התלבטנו אם נספיק לעשות את הדרך שנותרה לנו במסלול ארוך (4 ק"מ) או קצר (2 ק"מ), אך בסופו של דבר פספסנו את הפניה למסלול הארוך, וההתלבטות נחסכה מאתנו. המשכנו בדרך עד שהגענו למנזר הכרמליטים, שם פגשנו נזיר חביב שסיפר לנו על המסדר ונתן לנו למלא מים.
לאחר מכן חיפשנו מקום לישון בו, ולאחר מספר התלבטויות מצאנו פינה לצד הדרך, והתחלנו ללקט עצים למדורה. מסיבה לא ברורה כל הזמן הזה תומר הלך להתפנות פעם אחר פעם וטען שהמים במנזר הם חומר משתן. לאחר הדלקת המדורה הכנו מנות חמות וספגטי שהספיקו לנו לכל הלילה. המשכנו לאכול ואחר כך פנינו לשחק טאקי, שח-מט לאור נרות ועוד משחק רוסי עם שם מוזר. לבסוף החלטנו לפרוש לישון ב-21:45, למרות שסשה פרש קודם ויעקוב התעפץ גם פה. לילה טוב!
4/11/04 - יום 2 (מהמוחרקה ליער ליד כרם מהר"ל) - מהיער (איליה):
קמנו עם חבלי לידה קשים ליד המוחרקה ויצאנו לדרך בסביבות 6:45. אני ואורן רצנו למנזר לזרוק זבל ולמלא מים, ואחרי שנבחו עלינו כלבים ניגשנו הצידה לתצפית לראות את השמש היפהפיה שזרחה מעל העמק הסגרירי. הלכנו בשביל אדום בדרך טרשית, מוזרה ויפה, שהזכירה לי את הרי טורה-בורה באפגניסטן, בהם מצולם בן-לאדן מהלך לו עם מקל.
לאחר מור"ק קצר ב`חרבת-כרך` (מהספר של יעקב שורר-פאירמן), הגענו לדלית אל-כרמל. חיפשנו מקום לקניות ולאוכל, ולבסוף הצטיידנו במעט ציודי מזון. המסעדות היו סגורות בבוקר, אך במרכז הישוב מצאנו את מסעדתו של טליע, דרוזי חביב כבן 70, שהכין לנו פיתות נהדרות עם לבנה וקפה, וסיפר לנו על שירותו בצבא ועל דליה והדרוזים. הצטלמנו עם טליע, התברברנו מעט בישוב, וביציאה ממנו (שם קיבלנו עצה מצעיר שקרן ומחקלאי שטען כי מכיר את כל הארץ מתעלת סואץ ועד בירנית, אבל חוץ מגבול לבנון- והוא דווקא נתן לנו ייעוץ טוב).
שם עלינו על שביל אדום לכרם מהר"ל, ואחרי שעברנו את מזבלת דליה התחלנו ללכת בנחישות. סשה חשב שהמסלול להיום קצר מדי, ויישאר לנו המווווווון זמן, ואז התחלנו להגות תכניות כמו להגיע עד הים. בסוף ויתרנו על הרעיון והעלינו קצב עד כרם מהר"ל (בדרך אליה קטפנו אשכולית והכרנו מקרוב עצי שזיפים, אבוקדו ושיחי עגבניות ומלפפונים). אכלנו צהרים בשדה בישוב, אחרי שהצלחנו להעליב ולגרש כלב שחור שהתיידד איתנו יתר על המידה ופזל למזון שלנו... יצאנו מכרם מהר"ל בעוברינו את חוות הסוסים והלכנו בכביש להתחבר עם שביל ישראל.
אחר כך התחלנו לעלות בשביל לישוב עפר, אך היה כבר 4 אחר הצהריים- זמן העצירה, וחיפשנו מקום לינה. לאחר התלבטויות רבות זזנו מהשביל מלא הקקי הפרתי, ותוך ויכוחים סוערים יצרנו "מתחם שינה" חדש ומשופר על גבעה מעל השביל, כך שאנחנו ישנים מפוזרים על שטח ברדיוס של כ-25 מטר. ירדנו לשביל ועשינו מדורה כיפית עם בישולים וסיידר שהכנתי על פי מתכונו של ספיר (תפוחים ירוקים, קינמון וסוכר). הברחנו חתול שפזל למזון שלנו והתפנינו משם ב-22:30, תוך השתנה אימתנית לתוך המדורה (ועוד נשארו המון עצים יבשים- הם גדלים פה כמו פטריות אחרי הגשם). הלכנו לישון לאור פנסים ונרות (אני), ומחר מצפה לנו יום יפהפה עם נוף מדהים ומזג אוויר משופר (בתקווה ללא גשם). שני חבר`ה אמרו שהם פורשים מחר, אז נקווה שהטיול ימשיך להיות כל כך מהנה גם בסד"כ מצומצם. לילה! (ובוז לתנים שעושים לנו קולות לפעמים).
תוספת: התנסות עם חזיר בר בלילה:
בשעה 2:20 הגיע לאזור השינה שלנו חזיר בר בלמ"ז. מיכאל, שהתעורר 5 דקות לפני כן (עקב שאגות תנים), עצר את הדהיר של החזיר על ידי הארה בפנסו. גם קוסטה התעורר מהקול של החזיר וראה את חלקו מהשיח (בגודל של כלב גדול). אחר כך לקח לו זמן להירדם.
מכרם מהר"ל
5/11/04 - יום 3 (מהיער ליד כרם מהר"ל לשדה ליד בת שלמה) - מהשדה (איליה וסשה):
תכננו לקום ב-6:00 אז קמנו ב- 6:30, התארגנו ויצאנו מהיער בסביבות 8:10, אחרי שהעפנו את העצים ששמנו על השביל ופיזרנו את המדורה שעשינו במקום. התחלנו במסלול יפהפה שעולה לישוב עופר. טיפסנו על אבנים יפות ועברנו מסלול "אתגרי" ביער בין עצים וערוץ נחל. עלינו בכביש לעופר, והתיישבנו על הדשא לאכול. אז התחיל ה"רומן" המעניין של היום עם כלבה (דמויית-זאבה) יפהפיה. היא באה לאכול ולהיות אתנו, ואחרי שנתנו לה לטעום "כרית" מהאוכל האיכותי שלנו לבוקר (כריות וחלב עמיד), היא התאכזבה ממזוננו.
סיימנו לאכול ועשינו קניות, לא מצאנו שירותים ויצאנו לדרך (לאחר ברבור קל) והכלבה אחרינו. הלכנו בדרך יפה ביער, והכלבה אחרינו, והנוף והים... נתנו לכלבה לשתות והמשכנו, אבל אמרנו שחייבים להיפרד ממנה כי היא תתייבש / תלך לאיבוד. קוסטה וסשה עצרו באיזשהו שלב ולא נתנו לה לעבור אותנו וסימנו לה "לכי לשם". הם התעקשו והיא עזבה אותנו כשירדנו לכיוון צומת זיכרון.
משם פנינו מזרחה לכיוון שמורת הר חורשן והתיישבנו בין עצים לאכול. החלטנו לעשות מסלול קצר יחסית לקראת סוף היום, אז שכבנו ל-20 דקות מנוחה ללא חולצות ואז יצאנו לדרך. תומר ויעקב היו לקראת פרישה, והמשכנו במסלול בדיוק כמתוכנן סביב שמורת הר חורשן. פגשנו בדרך כמה אופנוענים "מגניבים" עם אופנועי שטח וכמה רוכבי אופניים, ובסוף הגענו למקום עם ספסלים ו"נקודה לאיסוף גחלים". חלקנו רצו להישאר שם לישון, אבל הרוב התנגד. בינתיים תומר זרק: "רגע אני חוזר", ורץ לחרבן בקרבת השביל בשדה. כעסנו כי נשאר לנו זמן קצר עד השקיעה, אבל היה מצחיק כשעבר שם רוכב אופניים מבוגר ושאל אותנו: "מה הוא עושה שם?". אחר כך הוא ייעץ לנו איפה לישון, תומר חזר והמשכנו לכיוון בת שלמה.
עלינו ליישוב הישן (כשעברה אותנו "פיאט-אונו שטח"), והלכנו עד שפגשנו את ההורים של תומר. הם צחקו עלינו קצת, תומר העביר אלינו חלק מציודיו ונפרד דרמטית והלכנו בגשר לבת שלמה החדשה. הגענו לקצה הישוב וניגשנו ל"בית על גלגלים". בעליו, שנראה "שאנטי" במקצת, מילא לנו מים מצינור ההשקיה שלו. הוא הציע לנו לישון בבית נטוש בסביבה (אותו הוא החליף ב"בית על גלגלים" שלו) ואחר כך ייעץ לנו על הדרך להגיע למקום לינה על הכיפה בדרום הישוב. נפרדנו מיעקב ועלינו בשביל הלא נכון לכיוון הגבעה ואז בא אוסף של טעויות...
כשנתקלנו ב"גדר פרות", במקום לעשות אחורה-פנה ולחפש דרך אחרת בחיפוש אחרי מקום לינה, החליטו כמה חבר`ה (שלא ננקוב בשמם) שהדבר הכי מדליק הוא לעבור מעל הגדרות ולפלס דרך בשטח לא עביר, רק כדי לחצות עוד גדר ועוד אחת. ואז, כשהיה נדמה (לי לפחות), שהמצב על הפנים- אין דרך קלה החוצה (הסתבכנו) והשמש כבר שקעה, מצאנו אזור מגודר נקי מפרות (אבל לא מהקקי שלהן), שבו ארגנו מקום ללינה וגזיה (השטח מכוסה בעשב ולא ניתן היה לעשות מדורה). ישנו חמשתנו ואכלנו עוד ארוחת ערב טעימה ומשביעה: מנות חמות, מרק, אורז ותה. מסביב הפרות עוד עושות מדי פעם מווווו, ממרחקים שומעים את המושב בת-שלמה, מלמעלה שמיים. דיברנו בין היתר על אילו דברים כל אחד מתכנן לעשות כעת, כשהקורס נגמר.
לתחילת הכתבה
מבת שלמה לבנימינה
6/11/04 - יום 4 (מבת שלמה לבנימינה) - מגני הברון ותחנת הרכבת (איליה):
יום אחרון לטיול- עשינו היום הליכה רצינית! קמנו בשדה בבת-שלמה, בתקווה שאין עלינו כתמי חרא, אחרי שגלשנו בלילה מהמזרונים שלנו במורד השדה... התארגנו די מהר ואני ואורן בדקנו אם יש מוצא יותר קל מהשדה מאשר אתמול. ואכן היתה יציאה כמעט ללא טיפוס. מסתבר שישר מתחתינו היה אזור של סוסים (הקקי שלהם שונה מהפרות), ויצאנו מהאזור שלהם דרך גדר אחת לתוך בת שלמה.
מילאנו מים שוב בבית של הבחור ה"שאנטי", הפעם ב-7 בוקר, ללא רשותו. ניגשתי בשקט לצינור ומילאנו את כל הבקבוקים, כשבסוף אנחנו כבר שומעים קולות ניגוב אף רמים מהבית. אתמול שמעתי אותו אומר משהו על "המים מהבאר", אז חששנו שמה שמילאנו אלה מי השקיה מלוכלכים מהבאר, אז שתינו אותם בזהירות...
המשכנו לפארק ששקלנו לישון בו אתמול (בכניסה לשמורת הר חורשן) ואכלנו בו ארוחת בוקר. עשינו תה וסיימנו את הממרחים, ואמרנו שלום לכמה רוכבי אופניים. משם עלינו להר-חורשן- שמורה יפהפיה, אפילו שנשארנו רק 5. עלינו בשביל שחור ותלול מאוד עד לחורשה יפה, שם לא היה סימון טוב, אך לבסוף מצאנו שצריך לפנות שמאלה, ועלינו על השביל האדום שמקיף את השמורה. הלכנו בנוף של היער היפה עד השעה 11:15, אז התחלנו לרדת. שם שוב לא היה סימון אדום טוב ובדרך-לא-דרך, תוך שאנחנו מסתמכים על שורת עמודי חשמל כסימן לשביל ישראל, הגענו לבסוף לשביל המיוחל! כמה שמחה היתה שם, ואז גם התחיל האס"ט...
המשכנו דרומה בשביל ישראל ועצרנו לצהריים ליד המחצבות ביער חן. בישלנו מרק ואכלנו לשובע, למרות הדאגה ש"לא יהיה מה לאכול...". בעיקר, בזכות קופסאות השימורים שסשה סחב, וכאשר כולם שלפו את כל ציודי המזון שנשארו להם. גם כאן היה כלב-יומי, היתה זו כלבה די טיפשה של מטפסים שהיו בקרבת מקום. האכלנו אותה במיץ טונה וסרדינים, שיירי טונה וחצי קבנוס! אחר כך הלכנו להסתכל על המטפסים וראינו אותם בביצועים מרשימים.
המשכנו בשביל דרומה ופנינו מערבה לכיוון רמת הנדיב. בדרך עברנו ליד בית שנשמעו ממנו צרחות איומות. אני חשבתי שמישהו צועק כך "בצחוק", אחר כך דמיינתי לעצמי התעללות קשה, ולבסוף מישהו הציע ששוחטים שם חיה. כשהתקרבנו ראינו איש אחד צורח ועושה תנועות של אומנות לחימה. הבנו שאולי מדובר בבית משוגעים...
עלינו לגבי הברון, שם רצתי לשירותים ואז טיילנו בגנים היפים. החלטנו לקצר את המסלול ולוותר על מבצר שוני, ולעומת זאת- לראות את השקיעה ממורדות הכרמל. יצאנו מהגנים ועלינו חזרה על שביל ישראל ונהנינו מהנוף המדהים לים והשמש השוקעת, וגם מראה מישור החוף עד חדרה. לבסוף נכנסנו לשמורת חוטם כרמל המדהימה, ודילגנו שם בין אבנים חדות, מחוררות על ידי מי ים תטיס הקדום. ישבנו בקצה ההר וצפינו אל הים והשמש המדהימה השוקעת. אז חלפו על פנינו איש מבוגר ובחורה יפהפיה. חזרנו לאחור והמשכנו לרדת אחריהם. הגענו לתחתית ההר ומסילת הברזל, שמראה החוטם והרכס ממנה יצרו אצלי את הפנטזיה לטייל בראש ההר. ביציאה מהשביל היתה גדר תיל, אותה הזוג עבר בשניות, כי לא היו להם תיקים, ואף נראה כי הם התנשקו על הפסים ואז הם נעלמו- אכן היה מאכזב.
עברנו את גדר התיל ופנינו לבנימינה, כשהאס"ט בשיאו. שאלנו כמה בנות בדרך מה יש לעשות עד בוא הרכבת, ובסוף דרור מהמדור שלי ייעץ לנו לקפוץ לפיצריה לא הרחק מהרכבת. היא אכן היתה פתוחה, ונהנינו שם מפיצה, מאפה וגלידה- ברגעים האחרונים של הטיול. משם חתכנו ברגל לרכבת, החבר`ה מהמרכז נסעו, ואנחנו, הצפונים, מחכים לרכבת של 20:15 לחיפה- זה עוד 20 דקות. היה טיול נהדר! אכן! ואז קוסטה הלך שוב לחרבן... ומיש התחבשן על הספסל. ואני עדיין רושם. עכשיו לא.
לתחילת הכתבה
