הרכב שלנו
בשעה טובה ומוצלחת קנינו רכב. אמנם רצינו טאטה סומו (Tata sumo) או משהו מקביל אבל בסופו של חיפוש רכשנו ג`יפ 4X4 מסוג סוזוקי מרוטי (Suzuki Maruti) מודל 97`, מנוע בנזין 1000 סמ"ק, ולהבדיל מאחיו הישראלי יש לו גוף ארוך.
אז איך זה התחיל: כבר בארץ ידענו כי הדרך הנוחה ביותר עבורנו לטייל תהיה ברכב פרטי משלנו, כשזמננו בידינו ומיטלטלינו על גגוננו. אולם ידענו גם כי מעטים הם הישראלים שהגשימו שאיפה זו וזאת בשל המערכת ההודית המסורבלת והבלתי יעילה. אבל לא התיאשנו וליקטנו מידע מבחורה שעשתה את זה בעבר תוך תחושה שיהיה בסדר. כחודשיים לפני הטיסה, קיבלנו מייל שזוג ישראלים מציעים בהודו רכב למכירה מסוג טמפו טרקס (Tempo trex). לאחר מספר מיילים התברר שהם יכולים למסור את הרכב בתחילת ספטמבר, הדבר לא התאים לנו מבחינת הזמנים, לכן איחלנו להם בהצלחה ויצאנו לדרכנו.
את תלאותינו בדלהי ואת נסיונותי הכושלים לרכוש רכב כבר פירטתי. כשראינו שהימים עוברים אבל רכב אין יצרנו שוב קשר עם הזוג וסיכמנו שאנו קונים מהם את הרכב, ארזנו מיטלטלינו ויצאנו לנקודת המפגש- מאנאלי (Manali). במאנאלי חיכינו 9 ימים מורטי עצבים, שלחנו שלושה מיילים דאוגים לבעלי הרכב עד שזכינו לתשובה שהרכב כבר נמכר... לפתע באה הישועה ממנהל המלון שמצא ג`יפ שבתוך שעתיים כבר חיכה ליד המלון. התאהבנו בו מיד. כל מה שנותר היה לנסות ולקצר תהליכים כדי שהרכב יהיה בידינו במהרה כי בהודו, כמו שרובכם יודעים, כל דבר לוקח המווווווון זמן, וכך גם בנושא רכישת הרכב. למזלנו בעל הרכב היה מעונין למכור אותו במהירות ונעזר לשם כך בעורך דין.
את הרכב קנינו מבעל חברת טיולים במאנאלי ולכן הרכב נשא בגאון מספר צהוב (רכב ציבורי). אנחנו נזקקנו למספר לבן (רכב פרטי). לא שאי אפשר לנסוע ברכב עם מספר צהוב אלא שרכב ציבורי חייב במיסוי שונה, אישור לנסיעה בכל הודו (אם אין אישור כזה הוא מוגבל אך ורק למדינה בה הוא רשום), מיסי מעבר אסטרונומיים בין מדינות שונות וכבישי אגרה (בעל רכב פרטי משלם כ-10 רופי, בעל רכב ציבורי יכול להגיע לתשלומים של 1,800 רופי) והטרדות מצד השוטרים (בדיקת רשיונות תכופה וכו`). בנוסף, הרכב יכול להמכר רק במדינה בה הוא רשום. לכן, אם אתם רוצים לרכוש רכב והוא נושא מספר צהוב רצוי להמירו למספר לבן וזו פרוצדורה הלוקחת כחודש עד חודש וחצי. הסיבה היא כי הודים רבים נוטים לזייף מספרים ולכן הרשויות מקפיאות את המספר על מנת לוודא שהוא אותנטי לפני ההמרה.
לנו היה מזל ובעליו של הרכב היה בעל קשרים בשימלה (Shimla), עיר הבירה של הימצ`ל פראדש (רק בעיר הבירה ניתן לבצע המרה של מספר רישוי מצהוב ללבן), והתהליך ארך רק 8 ימים. כפי שכתבתי בכתבה הקודמת על הרכב, לא ניתן להיות בעלי רכב ללא כתובת קבועה בהודו, לכן בעל הרכב רשם את הרכב על שם אישתו, חתם לי על כל מסמכי המכירה העתידית של הרכב והכין עבורי אישור "אין התנגדות למכירה בכל הודו", הידוע גם כטופס NOC. הלכנו לעורך דין והוא הכין טופס בו כתוב, שלמרות שהרכב שייך רשמית לאשת המוכר הוא בפועל שייך לי כי אני שילמתי עליו. קיבלנו רשיון רכב חדש מרשות השלטון המקומית ובו מספר שילדה, מספר מנוע, מספר הרכב הישן ומספרו החדש, ביטוח שבעליו הקודמים ביצע והוא תקף עד דצמבר ויצאנו לדרך, לא לפני שקרצפנו את שם החברה מדלתות המכונית, קילפנו את שלל המדבקות שקישטו את הרכב, כתבנו על הדלת הימנית (דלת הנהג) באותיות קידוש לבנה- Edwy 5X4 והצטלמנו למזכרת.
בקצרה- מה צריך כדי לקנות רכב בהודו
- למצוא רכב מתאים.
- לוודא שיש לו מספר לבן- אם לא יש להמירו ללבן.
- טופס מספר 29 חתום מראש על ידי מי שרשום כבעליו של הרכב בניירות.
- טופס מספר 30.
- הסכם חתום על ידי עורך דין שהרכב אכן שייך לכם.
- רשיון רכב חתום ותקף ופרטיו תואמים לרכב, ובמקרה של רכב עם מנוע דיזל גם אישור של בדיקת פליטת גזים בתוקף.
- ביטוח בתוקף.
- רשיון נהיגה מהארץ ובינלאומי יחד ושניהם בתוקף.
- הרבה אומץ וגם טיפת מזל לא מזיקה.
דברים שחשוב לדעת
- היה מנוע? ההודים מוכרים רכב כמות שהוא. אין כזה דבר למכור רכב תקין. אם התמזל מזלכם הוא תקין. קחו בחשבון הוצאות נוספות, לנו למשל הרכב לא סחב בעליות. הצצה חטופה הבהירה לי שצריך לטפל במערכת ההצתה של המנוע, התענוג עלה 3,000 רופי וכלל דיסטרוביוטור חדש, כוהל חדש וסט מצתים, יחד עם ניקוי קרבורטור והחלפת דיזה למידה גדולה יותר. בדקו כל פרט, צמיגי הרכב למשל יכולים להיות חלקים לגמרי, בלם יד הוא רעיון מגוחך וחגורות בטיחות סתם מפריעות לסגור את הדלת אז מורידים אותן. אז שימו לב ובדקו היטב!
- מי משלם? את שכרו של עורך הדין שילמנו אנו, זה הנוהל פה, הקונה משלם עלויות נוספות. ממש הפוך מישראל.
- עד הגרוש האחרון... אל תצפו ליושר אישי מצד המוכר, להטבות או הנחות. ההודי הממוצע מרגיש חובה ציבורית לעשוק את התייר "העשיר" וכל זה בהשראה/הרשאה ממשלתית, כל מי שחושב שאני מלעיז יציץ נא בתעריפי הכניסות לאתרים ויראה שההודים משלמים 10% מתעריף של תייר. גם בעל החברה שקנינו ממנו את הרכב היה נחמד וידידותי עד שהגענו לנושא התשלום.
- לאן נטייל השבוע? על מנת להתמצא בכבישי הודו רכשנו עוד בארץ אטלס מפות של לונלי פלנט Lonely planet. בהודו הוא הרבה יותר זול, חכו עם הקניה להודו. בנוסף מצאנו פה אטלס מפות שנקרא New tourist India road atlas במחיר 50 רופי ויחד ניתן לתמרן בכבישי הודו. אם המפות לא עוזרות תמיד אפשר לפתוח חלון ולצעוק את שם המקום, המקומיים כבר יכוונו אותך. במידה והמקומיים לא יודעים, גילינו שהשוטרים מאוד ידידותיים ועוזרים בשמחה והכי כדאי לשאול סיקים כי הם דוברי אנגלית. שימו לב, המפות ההודיות לא תמיד מצביעות לצפון, שלא תגיעו בטעות לבנגלדש...
חוקי הנהיגה ההודים על רגל אחת
- מהירות הנסיעה בכבישים נעה סביב ה-40 קמ"ש או 70 קמ"ש בכביש מהיר. חוץ מזה שיטת הנהיגה שונה ממה שלימדו אותנו בשעורי התאוריה בארץ: הקפידו על יד אחת האוחזת בהגה ויד אחת ההולמת בצופר, אחרת אתם עלולים לדרוס מישהו שלא שם לב שאתם מאחוריו.
- גם בכביש פועלת שיטת הקאסטות, זאת אומרת- אני גדול וחזק ואתם קטנים אז פנו את הדרך. כך ניתן לראות אוטובוס יוצא לעקיפה בכביש לא פנוי ומוריד רכבים לשוליים או מכריח אותם לעצור וכל זה בצפירה רמה של 18 צופרים שמחוברים להם יחד בצרמוניה נוראית ומחרישת אוזנים.
- אל תצפו לקבל זכות קדימה, קחו אותה! ריקשות, חמורים, רוכבי אופנים וכל מי שקטן מכם בכביש נמצאים שם רק כדי להפריע ואתם צריכים לטאטא אותם הצידה בצפירות, ככל שהצפירה רמה יותר- טוב יותר.
- אם יצאתם לעקיפה והמרחק לא הספיק איתות אורות מהיר והרכב ממול ירד לשוליים או יעצר עד שתסיימו את העקיפה, מרחק בטוח ליציאה לעקיפה הוא כ-10 מטרים מהרכב הבא ממול.
- אופנועים, וספות, ריקשות, אופניים וכו` לא נחשבים כרכב לצורך הענין, בעצם אתם צריכים להתחשב רק במי שגדול מכם (אוטובוסים ומשאיות), להשתדל לא לדרוס את האחרים, לצפור המון ולצפות לכל סיטואציה שתעלה. רוב הסיכויים שתופתעו מחדש כל יום.
- דבר אחד קיים מעל חוקי הכביש הפרועים בהודו וכולם מצייתים לו ללא עוררין- לפרות זכות בלתי ניתנת לערעור להשתמש בכביש כרצונן, הן רובצות להן באמצע הנתיב, חוצות לא במעבר חציה (לא שיש מעבר חציה) מחרבנות באמצע הכביש וכולם ללא יוצא מן הכלל נותנים כבוד, עוצרים או עוקפים אם צריך. בקיצור הפרות הן המלכות הבלתי מעורערות של הכביש ההודי.
- ואם חלילה התפנצ`ר רכבכם או נתקלתם בבעיה כלשהי בדרך, השתמשו במשולש ההודי- תקעו ענף עץ רענן במקום בולט ברכב, הקיפו את רכבכם במעגל אבנים ושבו לנוח בצידי הדרך- כך עושים כולם.
אסכם את ימי הנהיגה הראשונים שלי בהודו במשפט אחד: לנהוג בהודו זה כמו לשחק באולינג הפוך, כשהמטרה היא- לא לפגוע בחיילים!
