רגעים מהטיול
חזרנו הביתה ומייד נכנסנו למעגל השגרה: צריך למצוא עבודה, בית, לארגן חתונה ועוד מיליון דברים שרק חיכו במשך חמישה חודשים לטיפולנו המסור. בין לבין מראים את התמונות למשפחה ומנסים לענות לשאלה המסובכת: איך היה? גם שבוע אחרי אנחנו עוד לא ממש מצליחים לענות, כי היה הרבה. היו רגעים שבהם רק רצינו לחזור ורגעים אחרים שבהם חיוך ענק היה מרוח לשנינו על הפרצוף, אז מנסים לראות הכל מנקודת המבט הנכונה. מהתמונות בכל מקרה מצטייר טיול מלא חוויות ואולי זה מה שנזכור עוד כמה שנים, אבל עכשיו יש עוד הרבה זכרונות אחרים.
לפני שנחתנו לתוך הצבעים הריחות והרעש של מרכז העיר דלהי בהודו תכננו טיול שבו נבלה כמה שיותר בטבע, בהליכה אל מקומות מבודדים וצפייה בחיות בסביבתן הטבעית, את התרמילים ארזנו בכל ציוד הטיולים שיש בבית מתוך ציפייה לבלות כמה שפחות בבתי מלון וכמה שיותר באוהל ובטבע. אחרי טיול מדהים בדרום אמריקה שענה בדיוק על הציפיות שתיארנו עכשיו, הציפיות היו גבוהות. הנחיתה בדלהי הייתה קשה, אבל היינו נחושים להנות ושמרנו על מצב רוח טוב, אולם ככל שהזמן חלף והטיול לא ממש התרומם, כך היה לנו יותר ויותר קשה לשמור על מצב הרוח החיובי.
אחרי שלושה שבועות בהודו נמאס לנו מהבירוקרטיה ומהאנשים וגם מהנוף היבש ועברנו לנפאל, שם טיילנו שבועיים נהדרים ואז נתקענו בשביתה ונאלצנו לברוח לסין. בסין נתקלנו בבעיה בהארכת הויזה, אז שינינו תוכניות וטסנו לויאטנם, שם סוף סוף הצלחנו לטייל מעט, אבל אחר כך במדינות קמבודיה ולאוס שוב נתקלנו בבעיות בהוצאת ויזות, הנוף נשאר די חד גוני ושוב התאכזבנו. כמובן שרבות מהבעיות שנתקלנו בהן נבעו מחוסר הכנה או שאננות שלנו, אבל עדיין נתקלנו בבעיות רבות שלא הכרנו מהטיול בדרום אמריקה, בראשן כמובן הויזות הארורות.
הגענו למזרח חדורים במוטיבציה וברוח קרב לכבוש פסגות ולהנות מהטבע, אבל על כל יום של הנאה התמודדנו עם ימים רבים של בירוקרטיה, נסיעות, סידורים וארגונים שהוציאו את הטיול מהקצב שבו קיווינו שיתקדם וגם הצליחו להוציא אותנו משלוותנו. אחרי כל פסקת ההתבכיינות הזאת אנחנו חייבים להוסיף שהיו גם דברים שבשבילם היה שווה לחצות את הגלובוס. דירגנו את מצעד המומלצים שלנו, שלכל מי שנוסע למזרח כדאי לראות ולחוות. אז לקרוא ולזכור.
סין וטיבט
ובמקום הראשון - טיבט. המחוז הסיני המבודד הזה השאיר אותנו נפעמים מהנוף, מלאים התרגשות מהדמויות הססגוניות שממלאות את הערים הטיבטיות, עם גרון צרוד מרוב דיונים פילוסופיים, עם מסר לעצמנו והשקפת חיים יותר מעוצבת. מעטים המקומות שגורמים לך לערוך דין וחשבון עם עצמך. טיבט הצליחה להפעים את ליבנו. הדרך בה חווינו את טיבט התחילה בקטמנדו בנפאל ונמשכה בשמונה ימים של מסע ג`יפים מודרך, כשכל יום אנחנו מתקרבים יותר ללב טיבט, היא העיר לאסה. ההדרגתיות בחשיפה לדת שמטיפה לצדקה וצנעה ותוך כדי החשיפה לפאר של המנזרים הבודהיסטים הביאה אותנו לדיונים על הסתירה הטיבטית בפרט ובכלל ביחסים בין דת ושלטון. טיבט השאירה עלינו חוויה עמוקה ובוגרת. המינוס הגדול של הטיול הזה היה הדרכה לקויה ואין לי פתרון בשבילכם. לצערי, כל המדריכים שנתקלנו בהם במזרח לא היו מספקים, אבל המבנה של הטיול שיוצא מקטמנדו מצוין והחוויה מדהימה. שימו לב גם לנושא הויזה. אם אתם מעוניינים להמשיך מטיבט לתוך סין אתם חייבים לגשת לשגרירות סין בקטמנדו ולהוציא ויזת תיירים בנוסף לאישור הביקור בטיבט או לצאת מטיבט אחרי הסיור ולפני פקיעת מועד הויזה המיוחדת לטיבט. כמובן שזול ופשוט יותר לבקר בטיבט כשנכנסים מסין, אך החוויה המושלמת תתחיל מגבול טיבט - נפאל, דרך מישורי מורדות האוורסט ועד מרכז לאסה.
האווירה העירונית בסין - הרחוב הסיני מהווה אתגר לעיניים ולראש. כל כך הרבה מה לראות מסביב. ראשית, דוכני האוכל - הרבה אוכל, הכל מוצג מול העיניים, אוכל מגוון ומתובל בצורה מיוחדת, ירקות שאין בארץ עם טעם חזק של אדמה ולא של הנדסה גנטית, בשר שפרוש על הדוכנים וחטיפים על שיפודים. בימים הראשונים אכלנו מדוכן לדוכן ומצמצנו שפתיים לכל עבר. שנית, הרחוב בסין- מדרכות רחבות, שבילי אופניים, פחי זבל עם הפרדה למיחזור, חנויות עם חלונות ראווה נוצצים, פינות חמד עירוניות כמו אגם עם שולחנות סביבו וזקנים משחקים דמקה, גני ציפורים אליהם באים האנשים עם ציפורי המחמד שלהם בכלובים מעוצבים ומוציאים אותן לטיול, סיניות לבושות בהידור, חצאיות בלון ופליסה, עקבים וקישוטי שיער. העיר הסינית נעימה להליכה ומעלה חיוך על הפנים. הרגעים היפים ביותר שלנו בסין כללו שיטוט חסר מטרה ברחובות העיר, ישיבה לכוס תה בבית תה ליד אגם, משחק קלפים באמצע גן מטופח והתבוננות בחברה הסינית המסודרת, הממוקדת ועם זאת מלאת ההומור והחן.
טיול הסוסים בסונגפאן - שלושה ימים של שמש, נוף ירוק וכפרי, חברה נעימה של עוד זוג ישראלי, של מדריכים מקומיים מנוסים ושל עדר סוסים ריחני. כל אלה העלו חיוך תמידי על הפנים שלנו. כאן מצאנו טבע ושקט. אין תיירים אין רוכלים אין מרצ`נדייס ויש טבע, קצת מאמץ גופני וסוסים, קמפינג מפנק על גדת הנחל ואוכל שבושל בשטח. שדאות קלה עם אוירה מיוחדת. ובכל זאת, אנחנו מדגישים, זה לא לכל אחד, לא כולם אוהבים לשבור את הטוסיק על הסוס, לא כולם עולים לגובה בלי כאבי ראש מפוצצים, לא כולם אוהבים לישון באוהל ולאכול אוכל מעושן, אבל למרות שזה לא לכולם, זה לרובכם, כי אנחנו הישראלים מעריכים את הדברים הקטנים ביום טיול: השמש, הנוף, הסוסים, הצחוקים עם המדריכים ובשבילנו, שמחפשים טבע בתולי יותר, סונגפאן, עיר קטנה בצפון מחוז סצ`ואן בסין היתה מקום מושלם.
לדוג עם קורמורנים - החוויה הזו נמשכה רק שעה וחצי מתוך טיול של יותר מחמישה חודשים ובכל זאת היא לעד תיזכר כאחת הגדולות. הקורמורן הביא דג, הדייג פתח את המקור שלו ואני משכתי את הדג החוצה. קיבלתי דג בלי ראש, הראש יצא מהגרון של קורמרון אחר, עדויות למריבה מתחת למים ואז השתמשתי בראש כדי לפתות קורמרן רחוק להתקרב, מיד קפץ אחד אחר, תפס לי את האצבע ואת הראש וגנב אותו. מה, איזה חצוף! שאני אוותר לו? אין מצב. תפסתי אותו בזנב, משכתי אותו למעלה, פתחתי לו את המקור ואחרי מאבק קצר זכיתי בחזרה בראש הדג. החזרתי את הקורמרן למים. פרחתי שם, הרגשתי כאילו מצאתי את מקומי ונהניתי מכל רגע. ובכל זאת, אנחנו מזהירים, לא כל אחד יהנה ממגע עם קורמורן, מלשלוח לו אצבעות לגרון ולגעת בדגים, אבל מי שמוכן לנסות, מובטחת לו חוויה מדליקה באגם שמתחת לעיר דאלי, במחוז יונאן שבסין.
הודו ונפאל
שמורת הטבע קורבט בצפון הודו - עדרי פילים מסתובבים בבר, איילים מכמה מינים חוצים את השביל, חזירת בר ואחריה שלושה גורים, טווסים וקופים עד שנמאס וסיכוי לראות טיגריס. כל מי שחולם לראות חיות, הודו היא המקום הכי טוב במזרח לראות אותם. הפארק נוסד כשמורה מוגנת ב - 1936 ומקיף 1300 קמ"ר. נמצאים בו זוחלים כמו פיתונים, קוברות, קרוקודילים, מעל ל- 580 מיני ציפורים וגולת הכותרת: יונקים גדולים: 143 טיגריסים, 600 פילי בר ואלפי איילים. בילינו שלושה ימים, כשלא עברה שעה בלי שנרשמה תצפית מרגשת, שכללה הרמת משקפת, אינסוף תמונות וקריאות התפעלות בלחש, כמו "איזה רעש עושים פילים כשהם חוצים ג`ונגל" או "הנה בארקינג דיר" ו"איזו ציפור זו?" את השאר אתם יכולים לדמיין. רק אחרי שעזבנו את הודו וגיליתי שבשאר מדינות המזרח כמעט ואין חיות בר, למדתי להעריך את שמורת קורבט וההיצע העצום של חיי הבר בתוכה ואולי באמת אפילו תצליחו לראות את גולת הכותרת, הטיגריס.
טרק בהודו - דווקא בגלל שזה היה הטרק הראשון שלנו והיה לנו מאוד קל להתארגן ולצאת אליו לא הערכתי אותו מספיק, אבל לאורך כל הטיול הוא נשאר מדד להשוואה ועלה על רוב הטיולים האחרים שעשינו. ערב ראשון בחיק הטבע, אוהל, מדורה, אורז מתבשל ולידו רוטב חצילים, עגבניות ובצל. תענוג. זו הסיבה שלקחתי חופש מהעבודה והחיים ונסעתי להודו. אומנם אפשר וכדאי לטייל בארץ, אבל בחו"ל יש יתרונות אחרים: האפשרות ללכת חמישה ימים ולפגוש רק מקומות ואנשים חדשים היא כמעט איננה אפשרית בארצנו הקטנטונת והתענוג בחוויה של לטייל במקום חדש הוא כל-כך גדול וכל-כך כדאי. הטרק הזה, שהתחיל בעיירה נייניטל ונגמר בראמנגר, הצטיין בנוף מגוון שהשתנה כל יום, בעלייה לגובה שמאפשר תצפיות נוף רחבות, בהליכה נעימה ולא מאוד קשה ובהרבה מפגשים עם בעלי חיים. והכל עם תיק על הגב, אוהל, בנזיניה, שקט, טבע, שלווה ואף תייר אחר מסביב.
פסגת האנפורנה - טיפוס בשביל מתפתל במעלה ובמורד ההר במשך יותר משניים עשר יום, שגרת טיול של קפה על בנזיניה בבוקר ואורז על מדורה בערב, המון שעות עם עצמך לחשוב ולחשוב ועוד המון שעות זוגיות על השביל, מול הנוף, בלילה באוהל. התהליך שמסביב לטרק הוא חוויה והדרך שבה אנחנו מטיילים עם אוהל ובנזיניה ועם תיק גדול על הגב מעצימה את החוויה הזו עד לקצה היכולת (גם שלנו). החלק היפה ביותר של המסלול הוא שלושת הימים שליד הפסגה בהם עולים מעל גובה העננים ומזג האוויר מאיר פנים והדרך יפה יותר. נכנסנו ליער אלונים ואחריו ליערות אורנים, השביל הפך צר ומלא נחלים קטנים חצו לרוחבו. כמות שיירות החמורים, אשר מובילים אספקה לכפרים המבודדים פחתה והשביל גם נעשה נקי יותר, הדרך זרמה ואנחנו התקדמנו במהירות. ביום השביעי למסלול הגענו לשלג. זה התחיל בגוש שלג גדול לצד הנהר, הפך במהרה למפלים מושלגים שירדו מההרים וקפאו במקומם והגיע לפסגות לבנות שעטפו אותנו מכל עבר. בסוף היה גם שלג על השביל עצמו וזרקנו כדורי שלג סמליים אחד על השני. מצב הרוח הוסיף להשתפר כשבאותו יום פגשנו את היאק הראשון. הטיפוס לפסגה הוא אתגר לכל אחד ודורש לאסוף את כוחותיך ולמשוך קדימה ועם כל זה, טרק האנפורנה מתאים לכל אחד. אפשר ללכת רק ארבע שעות כל יום, אפשר לישון בגסט האוס ולהתקלח כל ערב, אפשר לא לוותר על אוכל טוב ובילויים לתוך הלילה, אפשר לטייל בגיל מבוגר ולהיעזר בסבל או בסוס, אפשר לטייל את המסלול עם ילדים ואפשר גם כמונו, לתת את כל הכוח ולהפוך את המסלול לאתגר. אין לנו ספק שנפאל היא המדינה המתאימה ביותר לטרקים במזרח.
הרגע בו הקרנף הרים את הראש - רון התקדם לעבר קצה השיח, המצלמה מוכנה בידו, מאחור המדריך ביקש שלא נתקרב עוד ואז זה קרה, אחד הרגעים המרגשים שנזדמנו לי בחיים, ראינו קרנפים, בטבע. נקבה וגור הולכים בסבך וזכינו לתצפית ממרחק של 50 מטרים בלבד מהם. גם עכשיו קופץ לי הדופק כשאני כותבת לכם. זה קרה בשמורת צ`יטואן בדרום נפאל, אחרי שלושה ימים בהם חיפשנו את הקרנפים. הפארק הוכרז כנבחר אונס"קו ב-1979 והוא מאכלס פילי בר, 100 טיגריסים בנגליים, 350 קרנפים (זהו אחד המקומות היחידים בעולם בהם עדיין נמצאים קרנפים אסייתים ומספרם הולך ופוחת בגלל ציד גם בתוך השמורה), נמרים, חתולי בר, איילים, קופים, נחשים, ציפורים ועוד. שמורת קורבט בהודו ושמורת צ`יטואן בנפאל דומות במגוון בעלי החיים בהן וגם הצמחיה שלהן דומה. בקורבט כמויות בעלי החיים גדולות יותר וקל יותר לראות אותם, יש גם סיכויים טובים לראות פילי בר, בצ`יטואן ישנם הקרנפים ותשתית תיירותית נעימה בהרבה מבשמורה ההודית, אבל אנחנו כמובן ממליצים לבקר בשתיהן.
לאוס, קמבודיה, ויאטנם
מקדשי אנגקור - ביומנו הראשון טיפסנו על גבעה תלולה וכשהגענו לפסגה ראינו מבנה פירמידה בגובה 13 מטרים עם מגדלים סביבו ומדרגות צרות המובילות למעלה. בהתרגשות טיפסתי על המדרגות עד לראש המגדל, הנוף היה נרחב, ראינו את העיר, הרים, אגמים, תצפיות מיוחדות על מגדלי אנגקור וואט. למקום קוראים Phoom bakheng והוא אחד המגדלים הקדומים במתחם אנגקור בקמבודיה, שבו שוכנות עתיקות של עיר שלטון מפוארת מהמאה ה14 לספירה. מקדש הבאיון (Bayon ), על מאות פרצופי הבודהה שלו ועשרות המטרים של ציורי הקיר שלו הוא עוד דוגמא לפאר ולחשיבות שנתנו העמים הקדומים לארכיטקטורה. ההשקעה הכלכלית והאנושית בבניית המקדשים האלו, ויש הרבה מהם באנגקור, היא עצומה ואנחנו טיפסנו עליהם והסתובבנו במסדרונותיהם המקורים, מרגישים מאוד קרובים להיסטוריה. ככל שיעברו השנים כך האתר הזה ילך וישתפר, התשתיות סביבו ילכו וישתפרו, עמדות ההסברה על המקדשים יהיו ברורות יותר וכל הביקור באתר יהפך מהנה יותר. אין ספק שכל חובב ארכיאולוגיה והיסטוריה יתמוגג מהאתר. אתר אנגקור הוא אחד מהאתרים הספורים הייחודים, שניתן למצוא כמותם רק במזרח הרחוק וששוה לטוס רק בשבילם עד לשם.
צלילות בקמבודיה - בעיר סיהאנוקוויל בדרום קמבודיה החוויה שמתחת למים התעלתה על החוויה שלמעלה על היבשה. הסביבה הימית של קמבודיה שונה מזו שאנחנו מכירים מהים האדום או מהים התיכון, הצבע השולט הוא סגול, מגוון עשיר של אלמוגים ודגים צבעוניים, חלזונות קטנטנים ויפיופים ודגים גדולים באורך מטר וחצי בשם cobia והכי מרגש - sting rey ענק (כמו מנטה), שישן בשקט מתחת לסלע. מאוד שמחנו למצוא סביבה ימית עשירה ושונה ממה שאנחנו מכירים ונקווה שהקמבודים יצליחו לשמור עליה, למרות שכרגע, בהיעדר חוקים לצלילה וחוסר פיקוח על הדייג (עדיין דגים כאן עם דינמיט!!), העתיד לא נראה ורוד.
חווית המהוט - יש חוויות בטיול שהן כל כך משוגעות שהם יישארו איתך בזיכרון לנצח. כזו היא רכיבה על פיל. המושב הכי נוח על הפילה הוא על העורף שלה, הרגליים מחבקות את הצוואר של הפילה והידיים נשענות על עצמות המצח שלה. מתרוממים בעליות ויורדים לשיפוע מסוכן בירידות. במקרה הצורך תמיד אפשר להחזיק לה באוזניים. עלינו על הפילות, אני ורון מקדימה על העורף, כל אחד על פילה משלו ומאחורינו ישבו המהוטים, מדריכים מלאוס. ירדנו אל הנהר וחצינו אותו על הפילות כשהמים מגיעים לפילה עד האוזניים, החדק צף למעלה כמו שנורקל, הפילה נלחמת נגד הזרם ואנחנו נרטבים ונקרעים מצחוק. בקצה הנהר היה מדרון תלול ובוצי, הפילות עלו בו בעזרת הברכיים כשאנחנו עליהן, כמובן. בכלל, מפתיע כמה הן משתמשות בברכיים כשהן עולות ויורדות, מפתיע יותר איזה שיפועים הן מסוגלות לעבור בשלום. הפילה הביאה אותי בג`ונגל לתלולית בוץ, הרכינה ראש והופ, התגלשתי על החדק עד למטה. אז זו לא חוויה לכל אחד, אבל לאוהבי חיות ולכל מי שיש בו רוח הרפתקנית, רכיבה על פיל בסגנון המהוט כמו שחווינו בלואנג פארבאנג שבלאוס היא ממש הגשמת חלום.
לגונה צלולה בתוך מערה קראסטית באזור ואנג וויאנג בלאוס - גם זו נקודה קטנטונת שחלפנו בה בטיול ובכל זאת זה מקום שאין כמותו. פיסת גן עדן קטנה של מי טורקיז, מערה, זרם מאתגר ושקט של בוקר. זה יישאר כמו זיכרון קטן ומתוק ואלה בדיוק האתרים שמאפיינים את המזרח, מקומות קטנים שמעלים חיוך נקודתי על הפנים. הרבה יותר מתחושה כללית מוצלחת שנשארת כל הטיול.
נוף כפרי בוויאטנם וקציר האורז - כולם מדמיינים איך הם עומדים ומולם נפרשות טרסות עד האופק ובהן שדות מוצפים של אורז. הנוף הזה קיים ואפילו לא כל כך נדיר. כשגילינו אותו לראשונה בהודו ובנפאל התרגשנו רק קצת, דווקא בוויאטנם עם עונת קציר האורז הוא קיבל משמעות מיוחדת. ירוק מסביב, שקט, כולם עובדים בשדה, כביש שטוח ורחב עד לשפת הנחל. הנחל צר ורדוד ומוקף בשדות אורז ירוקים - זהובים, שממש עכשיו נקצרים. המקומיים מובילים גבעולי אורז בסירות אל מקום איסוף מרכזי ושם יש מכונה גדולה שנראית כמו מטחנת אורז - נכנסים גבעולים ויוצאים גרעינים. המחזה של עבודה משותפת ומאומצת מסביבנו היה מקסים. רון גוייס למשימה, חלץ נעליים והתחיל לדשדש בתוך הגרעינים כאילו שהוא הופך גרעיני אורז עוד מהקיבוץ, הגברות מסביב בכל אופן הריעו לו. זו תקופה של עשיה, כולם עמלים ושמחים לראות תוצאות. אלו היו כמה ימים שהשאירו עלינו רושם ייחודי של חקלאות אסייתית, ממש כמו שאנחנו נוטים לדמיין. כמובן שהחוויה התעצמה בנינג בינג, שם ערמות האורז מובלות על סירות בנהר מתחת למערות גירניות בנוף מקסים.
המלצות לפני סיום
ולמרות כל האתרים המקסימים האלה היה לנו לא קל. היו הרבה רגעים קשים ויש לנו גם כמה המלצות איך להתכונן יותר טוב לטיול במזרח, שיהיה מעבר לטיול סוף צבא שמטרתו רק בילויים, אלא יכלול גם גילוי של מקומות, תרבויות וטבע:
1. לונלי פלנט - הספר הזה חיוני ביותר כשמטיילים בסין ועוזר להתגבר על רוב מכשולי השפה. הוא יגלה לכם מקומות בהודו, שמורות ואתרים שלא מוכרים בקרב אוכלוסיית מזללות השאנטי ויאפשר לכם לראות את האתרים של הודו בלי להינגף כל הזמן מול הבירוקרטיה. אנחנו מצטערים שלא למדנו את הודו טוב יותר ולבסוף ברחנו ממנה בתחושת החמצה. דווקא במדינות דרום מזרח אסיה, וויאטנם, לאוס, קמבודיה ותאילנד הוא פחות חיוני.
2. ויזות - קחו אותן בחשבון. הן הוצאה רצינית, הן דורשות הכנה מראש של כמה ימים והן מגבילות בזמן את השהות בכל מדינה. שימו לב לדרך בה אתם נכנסים לטיבט ואיזה אישור יש לכם כדי להישאר בסין.
3. נסו לרדת לעומק הדברים - קנו ספר לעתיקות אנגקור כדי ללמוד על הרקע של האתר. זה יהפוך את העתיקות למשמעותיות הרבה יותר.
4. שכרו קטנועים ואופניים בכל הזדמנות - אין טיול כטיול עצמאי.
5. כדאי להקדיש זמן ללאוס - אפילו לבקר בה ראשונה, לפני תאילנד, וויאטנם וקמבודיה. היא תאפשר לכם להכיר את הנוף הירוק האופייני למדינות האלו בדרך הכי טובה. אנחנו הגענו ללאוס בסוף וקצת פיספסנו אותה.
6. בקרו בטיבט.
ולשאלה הנצחית: טיול ראשון לדרום אמריקה או למזרח? והתשובה שלנו היא לדרום אמריקה. בדרום אמריקה הטיול יותר קל, אין התעסקות מתמדת בהוצאת ויזות והמידע למטייל העצמאי זמין יותר. דרום אמריקה ככלל מפותחת יותר, תיירותית וניתן לטייל בה באיזה סגנון שתבחרו.
במזרח היה לנו הרבה יותר קשה לראות טבע נקי מאדם והטיולים הם יותר מכפר לכפר. כמובן שהתרבות הכל כך שונה והדת במזרח בולטים ונגישים יותר וניתן גם ליצור קשר עם התושבים המקומיים ביתר קלות, מה שמוסיף לאוירת הטיול, אבל בסיכומו של עניין, לזוג כמונו שמחפש טרקים, טבע שקט מסביב וחיות, דרום אמריקה זוכה.
