בנגלור - חלום בלהות
משדה התעופה הגענו במונית לאזור המג`יסטיק (מאחר ומקריאת הודעות גולשים למדתי שזה האזור שאליו כדאי לתייר להגיע), מה שהתברר כ-Big mistake, כל המלונות היו מג`ויפים ודוחים אחד אחד והמחירים גבוהים ביחס לגועל נפש. כל המג`יסטיק הזה היה עלוב, מלוכלך ועם אנרגיות רעות. אנחנו לא מפונקים והייתי בהודו לא פעם, אבל זה מגעיל ולא בא לנו טוב בכלל. מאוחר, חושך ואנחנו עייפים מהיום הארוך והלחוץ. הרגשנו שאין לנו הכוחות להמשיך לחפש את עצמנו, אז התמקמנו באחד המלונות הדוחים, קרוב לקולנוע המג`יסטיק. נהיה לי רע מלהיזכר במקום הארור והמטונף עם האנשים המגעילים שעבדו שם. אלוהים, כמה רציתי שיגיע הבוקר. אני לא ממליצה להגיע לשם, עדיף לשלם יותר ולא להיות במיץ של הזבל.
לינה ומחיר חדר: 250 רופי, אין מים חמים, מטונף ברמות. לא עלה בדעתי לזכור את שם המלון, בקיצור חדר דוחה, מלון דוחה, עובדים דוחים ואל תגיעו לאזור הזה.
בנגלור - מייסור
10.1.06: ברוך השם, הגיע הבוקר בזריזות שלא הייתה מביישת טירונים. בחמש בבוקר ארזנו והתאדינו מהמלון לתחנת האוטובוס הקרובה. עלינו לאוטובוס מקומי ( 102 רופי לאדם) לנסיעה שארכה כ- 4 שעות. הגענו בצהרים למייסור. מייסור היא עיר בסיס ליציאה למקומות שונים בדרום קרנאטקה. מזג האוויר היה חם ולח, לצידי הדרכים ראינו מסגדים והכיפות של המבנים היו מאוד צבעוניות, כמו עוגות קצפת בורוד, ירוק וכחול. הגענו למרכז העיר - לכיכר גנדי וחיפשנו מלון בשם ,parklane בעקבות המלצות רבות שקראתי עליו, אבל כנראה לא רק אני קראתי את ההמלצות, כי הוא היה מלא. אז חיפשנו, מצאנו והתמקמנו במלון: Govardhan והלכנו לאכול במסעדה שבמלון Parklane, שהתגלתה כמסעדה שווה, אוכל טעים ואוירה נעימה מאוד. בדרך חזרה למלון הכרנו את בריאן, אמריקאי שמצא את עצמו בהודו בעקבות מסע פנימי שלו, שקרה לו לדבריו עקב קריאת ספר של אדם שהיום הוא הגורו שלו. ישבנו איתו לכוס קפה ושיחה מעניינת. יותר מאוחר אני תולה כביסה ליד החדר שלנו על מרפסת גג והגיעו קופים לבקר. ניסיתי לתקשר איתם ואז הגיע תייר גרמני מחדר לידינו והזהיר אותי מהקופים שיכולים להיות בלי הודעה מוקדמת אלימים. התחילה שיחה בה אנחנו מבינים שהוא חי 8 שנים בתאילנד ולומד לנזירות. כולו מכוסה קעקועים מכושפים וכשאני כותבת כולו אני מתכוונת הכל, כולל פנים ואצבעות, על הראש ראסטות ועל הפנים צלקות של הרבה הרבה פירסינג, איש מעניין. יצאנו לטייל בשוק דבאראג`ה שהוא שוק מקורה במרכז מייסור ובו נמכרים: ירקות, פירות, גושי סוכר, קטורת ואבקות פוג`ה בשלל צבעים, כלי מטבח והרבה צמידי זכוכית יפים ובשלל צבעים.
11.1.06: חם מאוד ואנחנו עם הפנים לארמון המאהאראג`ה, שנמצא למעשה במרחק ראיה והליכה מאזור המלונות, אך כדי להגיע לכניסה אליו צריך להגיע לצידו השני הרחוק. אפשרי ללכת, אך זו הליכה ארוכה והשמש הכתה בראש. נסענו בריקשה (10 רופי). לפני הכניסה לארמון ישנו שוק קטן מקומי. ארמון המהרג`ה הוא המבנה המרכזי במייסור, הודי-מוסלמי בעיצובו ומוקף בגן. הוא נבנה ועוצב על ידי אדריכל בריטי ומכיל אלמנטים רבים ועושר גדול. זוהי יצירת פאר ראוותנית ובזבזנית כשחושבים על העוני שברחוב. חלונות ויטראג` צבעוניים, תקרות מגולפות, תמונות שמן (היפות ביותר שאני ראיתי בחיי), שמתארות בציור ריאליסטי שיורד לפרטים אירועים במייסור בימי המלוכה ודלתות ורהיטים, המגולפים בעץ ומקושטים בשנהב.
הרחוב שמוביל לדואר הגדול הוא אזור, המשופע בחנויות תכשיטים, לא תכשיטים תיירותיים, אלא דברים מקומיים. שמנו לב שבחזית כל חנות מצויירת באבקה לבנה צורה שנקראת יאנטרה ( יאנטרה: צורה ויזואלית, צופן של מהות קדושה, תיאור סימבולי ליקום אלוהי). הגענו לדואר שהיה פתוח ועבדו בתוכו אנשים או שנראה היה כאילו הם עובדים, אך הם אמרו שחג היום והדואר סגור. התעקשו שסגור, אז סגור. עוד אנחנו מתבאסים ועושים אחורה פנה ואיש הודי הולך אחרינו ומנסה להגיד לנו משהו, ניסיתי להבין מה הוא רוצה ובסוף ירד לי האסימון, הוא ראה שיצאנו עם שקית מהדואר והסביר לנו שצריך להכין חבילה ושהוא רוצה לעשות זאת. אז נזכרתי שבהודו יש סטנדרטים גבוהים וחוקים נוקשים: החבילה חייבת להיות עטופה ותפורה בבד לבן. שאלתי אותו איפה החנות שלך והוא הוביל אותנו כמה מטרים ליד הדואר. שם ברחוב, בכניסה למבנה רעוע שנדמה כי היה פעם מפואר, ועל כך העידו 2 דלתות עץ ענקיות תחת תקרת אבן מקושתת, הוא שם כיסא ואמר לי לשבת. בזריזות נעלם וחזר עם קופסת קרטון ועם עוד בחור. סיכמנו על 100 רופי והם התחילו לעבוד במרץ. הוא היה מקצוען! כל בית המלאכה שלו היה בתוך תיק צד אחד קטן. אני והוא סידרנו את הדברים בקרטון, הוא סגר עם מסקנטיפ, חתך את השארית וסגר בדיוק בגובה הנחוץ כמו מהנדס. שלף מהתיק בד לבן, חוט ומחט ויחד עם העוזר הם תפרו חליפה לחבילה. לסיום, הוא שלף טוש עבה שחור ונתן לי לרשום את הכתובת כשהוא מנחה אותי מה ואיפה לרשום. הייתה לנו חבילה לתפארת הודו.
בדרכנו חזרה, ברובע התכשיטים, ראינו איש מבוגר שישב על כיסא ברחוב ושזר באופן מקצועי מחרוזות כשהוא נעזר באצבע הרגל שלו. מה שהוא עשה נקרא Stringer שזה בעברית שוזר, עוד סוג של מקצוע שראיתי בהודו גברים שעוסקים בו. בערב המשכנו לשוטט ברחובות הרחוקים יותר, נראה היה שהגענו לרובע מוסלמי לפי אווירת הרחוב והדמויות שראינו, בכל קרן רחוב הציעו לנו בלחש סמים מכל סוג. המקומיים במייסור עלו לנו על העצבים, קבצנים נדבקו אלינו בעקשנות אין קץ וכל הודי משועמם שעבר לידנו דרש לדעת מאיפה אתה, מתי באת, איך קוראים לך ומה אתה רוצה.
לתחילת הכתבה
פרטים טכניים במייסור
אינטרנט: זול ( 20-30 רופי) לשעה. איפה, קשה להסביר, צריך לשוטט ברחובות, לדוגמא בדרך לדואר המרכזי וברחובות הסמוכים לבתי המלון ולשים לב לשלטים המודיעים על INTERNET. במלונות, המחיר הוא 50 רופי לשעה.
לינה: - Parklane hotelמסעדת המלון בהחלט שווה ביקור.
מחירי החדרים: החל מ - 100 רופי לחדר סינגל ועד 250 רופי לחדר עם 4 מיטות, קומה א`.
כתובת: 2720 sri harsha road, next to keb building
טל. 0091-821-2430400, 5260100 פקס: 2428424
- Govardhan hotel
מלון נחמד, מגיעים אליו מאותו הרחוב של Parklane hotel , אבל פונים שמאלה לסמטה קטנה שנמצאת ליד בית קולנוע גדול.
מחירי החדרים: 240 רופי. חדר נחמד בקומה 3 על מרפסת גג. בחדר מאוורר, מקלחת ושירותים. מחירי החדרים החל מ - 150 רופי לחדר סינגל ועד 650 לחדר זוגי עם מיזוג אויר.
כתובת:
sri harsha road, mysore 570001 טל. 0091-821-2434118, 2431960 פקס. 2420998
ארמון המהרג`ה: כרטיס כניסה 20 עולה רופי. אסור להכניס מצלמה והפקדתה בכניסה עולה 5 רופי. פתוח בשעות 10:00 -17:00. חובה להוריד נעלים ולהלך יחפים בשל אריחי הרצפה המצויירים.
לתחילת הכתבה
ממייסור למדיקירי - המסע לאחוזת הקפה
12.1 : בצהרים יצאנו מתחנת האוטובוס במטרה להגיע למדקירי באוטובוס מקומי (87 רופי לאדם). התמקמנו בנוחיות ויצאנו לדרך, דרך יפהפייה שזורה ביערות בג`ונגל ובמקדשים צבעוניים. הגענו למדיקירי בחמש אחה"צ לאחר נסיעה של ארבע וחצי שעות.העיר מדיקרי היא בירת המחוז קרוג, אזור הררי. בעיר ישנן סוכנויות טיולים שמארגנות טרקים ומדריכים וישנם גם מקומות לינה. אנחנו לא נשארנו בעיר, אלא המשכנו לכפר קאקאבה. מתחנת האוטובוס יוצאים החוצה, עולים בעלייה קטנה, שם נמצאים אוטובוסים שנוסעים לכפרים שבאזור. הכפר קאקאבה נמצא כ- 35 ק"מ ממדיקירי (16.5 רופי לאדם). כעבור שעתיים, בשבע וחצי בערב, חושך מצרים הגענו לכפר. חוץ מקיוסק קטן היה שם כלום אחד גדול. שאלנו איפה אפשר ללון, כי הייתי בטוחה שישנם מקומות לינה בכפר, נאמר לנו שאין חיה כזו ורק באחוזות קפה ישנם מקומות לינה. מדובר במרחק עלייה של בערך 4 - 5 ק"מ מהכפר. למזלנו, היה שם בחור עם ריקשה, הוא הסיע אותנו למעלה תמורת 50 רופי (שזה המחיר המקובל שם) הגענו לאחוזת Palace Estate, שם קיבל את פנינו אחד מבני המשפחה ששמו Poovanna. אנחנו עייפים הרוסים וחושך, לא רואים כלום. אומרים שלום ושואלים אם יש חדר וכשהוא עונה לנו שיש חדר והמחיר הוא 1000 רופי ללילה בלי ארוחות, הייתי בשוק, לפני הטיול קראתי על האזור והאחוזות והמחירים שמטיילים רשמו היו כ - 350 רופי כולל אוכל ללילה. לא הייתי מוכנה לזה ולא ידענו מה לעשות בסיטואציה הזו. צימר העץ, שכלל מקלחת + מים חמים/שירותים היה נקי, יפה ומזמין. בעל המקום ראה שאנחנו במצוקה ואמר שלמחר יוכל לארגן לנו חדר אחר זול יותר והוסיף ואמר שמחר מתפנה גם חדר במחיר 750 רופי. גם זה לא ממש הלהיב אותנו ונשארנו נבוכים. הוא ראה שיש מצב אז הציע שנישן הלילה בצימר ב- 500 רופי ומחר נעבור לחדר בנוי בלי שירותים ומקלחת שיסדרו לנו מחר, במחיר 450 רופי ללילה. הסכמנו ונשארנו. הכינו לנו תה/קפה שלא היה טעים, אבל הודינו בנימוס, ונתנו לנו דף בו נתבקשנו לקרוא ולמלא את הכללים במקום. הכללים כללו בקשה לא ללכת עם בגדים חושפניים מידי, לא לשתות אלכוהול בחדרים, לא לעמוד על ספסל האבן שבחצר ולא לעשן סמים. כמו כן קיבלנו הסבר שבכל בוקר בשעה 9:30 מוגשת בבית המשפחה ארוחת בוקר וב - 19:30 ארוחת ערב. מקובל לאכול בבתי המשפחות שמשכירות את החדרים, כיוון שאין באזור עיר ו/או מסעדות. עייפים, הלכנו לישון.
Palace estate
13.1 : בוקר אור. התעוררנו במקום חבל"ז! מתחילים להבין היכן אנחנו נמצאים וזה מדהים. שטח אחוזה גדול שעליו בנוי בית המשפחה שכוללת 3 אחים, נשים, ילדים סבא, סבתא ודודה. בחזית הבית דשא, גינת פרחים מטופחת ושטחי אדמה עליהם מפזרים את פולי הקפה לייבוש. השביל אל הבית, כמו שרואים בתמונה, מסומן בכדורי תותח ישנים מהתקופה בה היו פורטוגלים בהודו, התשובה לשאלתי מהיכן השיגו דבר מיוחד זה היא שאבי המשפחה מצא ולקח. סביב האחוזה נמצאים מטעי קפה, פלפל וכמון ומגורי הפועלים שלהם. בבית המשפחה ישנו חדר קטן בו תלויות תמונות אבותיהם. אשת אחד האחים הסבירה לנו שהם לא בדיוק הינדים, שיתכן שאבותיהם הגיעו מכורדיסטן והם לא הינדים, לא בודהיסטים ולא מוסלמים, אלא מאמינים באבות קדומים. בנוסף לזה, הם אינם צמחונים ואוכלים בשר חזיר. המחוז נקרא קרוג ובני המשפחה נקראים Corge והם דוברי אנגלית מצוינת. מאחורי בית המשפחה נבנו 3 חדרים בנויים על הקרקע ועוד יחידת עץ עם מדרגות ומרפסת בה 4 צימרים מרווחים, נקיים, מיטות עץ רחבות, מצעים נקיים, נוף מדהים.
הארוחות שמוגשות במקום הן מגוון רב של מנות צמחוניות מקומיות (דרום הודו) טעימות מאוד גם אם אין מצב שאני זוכרת את שמות כל המאכלים שהוגשו לנו. האחוזה נמצאת במקום גבוהה באזור יערות גשם, בוש, עצי פרי, ובמרחק הליכה קצר מאוד מהאחוזה ישנה הפתעה בדמות מפל מים. האזור סביב מתאים לטיולים רגליים קצרים וארוכים. ביום הראשון טיילנו בסביבה הקרובה במפל ובמקום שהם קוראים לו Palace ומשם ירדנו אל הכפר קאקאבה להתקשר לארץ. בכפר יש קיוסק, מספרה ושתי מכולות קטנות בלי מקרר, אין בית מרקחת ואין דואר, ממש מינימום. מהנסיעה אתמול בדרך לכפר הרגיש ירון גירודים עצבניים בכל הגוף וגילינו שכל כולו עקוץ באופן קיצוני, דבר שגרם לו לסבל וכיוון שלא היה בקרוב בית מרקחת מרחתי לו משחה אנטיביוטית שהקלה עליו. במשך היום הכינו כמו שסוכם אתמול את החדר שהיינו אמורים לעבור אליו, אבל אנחנו נשארנו בצימר העץ, היה לנו שם נוח ונעים והחלטנו לשלם את המחיר בכיף.
14.1: יום טרק עם מדריך מקומי, יחד עם טיילת ספרדייה שהייתה במקום. המסלול היה הקפה ענקית של האזור, חלק מההליכה בבוש, אז קופחת השמש והחלק הכיפי - ההליכה בתוך הג`ונגל, שם נעים ומוצל, עם ריח עצים ופרפרים וקולות של יער. מידי פעם עצרנו לראות את הנוף עוצר הנשימה ולקחת קצת אויר. ההליכה לא הייתה קלה ולצערנו לא ראינו בעלי חיים, למעט פרפרים, מחילה של נחש, מערה של חזיר בר וקולות של נקר שמאוד רציתי לראות, אבל לא הצלחתי. חזרנו לפנות ערב עייפים ומרוצים מאוד.
15.1: האווירה במקום קיבוצית משהו, רגועה ושלווה. העברנו יום של טיולים בקטנה סביב האחוזה ובמפל ובקריאת ספרים. אוירה של נקי וטבע רחוק מהעולם. בערב, אחד האחים Prasad - - פתח אתנו בשיחה ואמר לנו, שבדרך כלל הם לא אוהבים לארח ישראלים ושברגע הראשון שהגענו הם די רצו להיפטר מאתנו, אבל אחר כך הוא והמשפחה שלו ראו שאנחנו מנומסים, שקטים, נחמדים ומלאי אהבה (זה הוא אמר לא אני). הוא שאל למה הישראלים מתנהגים בדרך כלל בצורה לא נעימה. הוא נתן כל מיני דוגמאות שקרו להם עם ישראלים בעבר, עניתי לו שלא כולם כאלה ושאולי בגלל שרוב הטיילים הישראלים הם צעירים, הם עדיין ולא שמים לב איך הם מתנהגים. לא נראה לי ששכנעתי אותו, אבל אנחנו לפחות השארנו בשבילכם רושם טוב.
16.1: נפרדנו מהמפל ולאחר ארוחת בוקר אחרונה באחוזה, הריקשה מחכה לנו. הרגשנו שעושים לנו כבוד מאחר וכל המשפחה ושאר האורחים ליוו אותנו לריקשה בחיוכים ומילות פרידה חמות.
לסיכום: ארבעה לילות עברו בכיף. חשבון של 4300 רופי ל 4 לילות + אוכל ושתייה. האוכל היה מעולה ומגוון לעומת הקפה/תה שהיה על הפנים.
האחוזה - פרטים טכניים:
apparanda prakash poovanna
palace estate, kakabe 571212
codava land, karnataka, south india
טלפונים 08272-238446 or 238346
* מקובל להתקשר ולהזמין חדר מראש, הם מופיעים בלונלי פלנט.
מחיר חדרים: 750 רופי בחדר בנוי או צימר עץ ב - 1000 רופי ללילה.
מחירי ארוחות: 70 רופי לארוחת בוקר ו - 110 לארוחת ערב- לאדם.
הדרכה: 200 רופי למדריך לטיול של 5 שעות לערך, שהוזמן על ידי המשפחה.
מזג האוויר (ינואר) בשעות היום חם וקר בלילה.
* טיפ: מומלץ להביא חומר דוחה יתושים וחומר מרגיע עקיצות, כי אין להשיג בקרבת מקום.
לתחילת הכתבה
מקארנאטקה דרום מערבה לקנור שבמדינת קרלה
ב- 11:00 עלינו על אוטובוס מקומי לרג`פוט (16 רופי) כשהמטרה היא להגיע לעיר קאנור בכיוון דרום מערב, על החוף במדינת קארלה. (הרעיון להגיע לכאן התקבל בעקבות הודעה של גולש בפורום שהמליץ על קאנור בחום). דרך קופצנית ולאורכה נוף כפרי טבעי ירוק ויפה, שטובל בבתים יפים עם חצר וגינה. הגענו לרג`פוט כעבור שעה וקצת. עיר קטנה ורגועה ואוירה של שאנטי. שקוף שבמקום הזה לא מורגלים בתיירים, איש לא ניגש ולא הציק לנו. בצהרים אנחנו עולים לאוטובוס מאוד צפוף לקאנור (41 רופי) ושוב דרך כפרים ונוף מיוער וירוק ובתי וילות מרשימים. 3 שעות נסיעה והגענו לקאנור.
השעה חמש לפנות ערב ומכאן אנחנו מתלבטים האם להישאר בעיר או להגיע לחוף שעליו המליצו לנו. התושבים בסביבה לא תיקשרו באנגלית. שאלנו אם ישנם מקומות לינה על החוף ואמרו לנו כן, אז עלינו על ריקשה וביקשנו להגיע לחוף הים. כשהגענו לשם נגלה לפנינו חוף ים ארוך וחולי, לידו ביצה מסריחה, זה היה חוף עירוני ללא מקומות לינה. כאמור, רמת התיקשור לא הייתה משהו. חזרנו בחזרה לתחנת האוטובוס ועלינו על אוטובוס מקומי לעיירה קטנה בשם muzhappilangad, אליה הגענו כעבור כשעה. מהתחנה בה ירדנו, במרחק של קילומטר בערך, נמצא חוף הים והריזורט. העיירה קטנה ומשעממת, אין תיירים ואין באוויר דינמיקה שמאפיינת מקומות נופש מתויירים לטוב ולרע, וזה כולל חוסר תקשורת עם המקומיים. מסיבה שלא הבנו אותה, אף נהג ריקשה לא רצה להסיע אותנו לחוף הים ולא קיבלנו תשובה למה מלבד גיחוכים וחיוכים לא ברורים. בצר לנו צעדנו לכיוון החוף. זה לא היה תענוג כזה גדול אחרי יום של נסיעות לצעוד עם תרמילים ק"מ למקום שאתה לא בדיוק יודע איפה הוא והיינו די עצבניים. הגענו לחוף, פנינו שמאלה והמשכנו ללכת על החוף ובמקביל לים. הייתה שעת שקיעה והשמש הייתה כדור אדום ומרשים שלא ממש עשה לנו את זה, היות ורצינו כבר להגיע ולא ידענו מתי זה יקרה. אחרי זמן מה של הליכה ראיתי על החול את השלט שמכוון ל - Pavilion beach resort. יש! הגענו. החלק הקשה בטיול הוא להגיע למקום בערב לאחר יום נסיעות מתיש ועד שמוצאים את הגסט האוס והפינה ומתמקמים, אז מתחילים ליהנות. בשעה שהגענו לריזורט היה חושך ולא ראינו כלום סביב. בכניסה לריזורט שמאלה ישנו מבנה מסעדה קטן, שם מצאנו איש שניהל את המקום והשכיר לנו בונגלו. הוא אמר שזו מסעדה בה ניתן להזמין אורז עם ירקות וקארי או חביתה וטוסט, לא הייתה שתייה קרה וכן שום פינוקים אחרים, זה מה יש. היינו זוג התיירים היחיד.
muzhappilangad
17.1: קמנו ליום שמש נפלא, עלינו על בגדי ים ושעטנו אל החוף הארוך והחולי. בילינו את כל היום במים ובטיולים לאורך החוף, שבקצהו קבוצה של דייגים בפעולה. שם בקצה ישנו, בנוי בתוך הים על סלע, פסל סביבתי עשוי ברזל בדוגמת מגל וחרב. נראה היה שהייתה שם אמירה כלשהי, לא ידענו אז, אבל אחר כך הבנו שמדינת קרלה היא קומוניסטית וזה הסביר את סמל המגל והחרב שראינו מצוייר בכל מקום על הקירות והמדרכות. בדרך מהחוף אל העיר בנויות וילות עם גינות, נראה שבעיר הזו גרים אנשים לא עניים. בעיר עצמה לא ראינו משהוא שעניין אותנו, כאמור גם לא הצלחנו לתקשר עם המקומיים באנגלית. החוף עצמו ארוך, רחב, חולי ויפה. אנחנו לא התחברנו למקום ולא נעים לרבוץ על החוף כשבחורים הודים מקומיים משתמשים בו כמסלול נסיעות מועדף במכוניות ובאופנועים ונדבקים ומנג`סים במיוחד. לא הרגשנו רצון להישאר והחלטנו שלמחרת אנחנו חותכים לגוקרנה, שעליה שמענו רבות ונצורות, אז החלטנו לבדוק. דרך מנהל הריזורט ניסינו להזמין ריקשה לבוקר, הוא אמר שאין בעיה והוא מארגן את זה. אחרי חצי שעה הוא משנה את הגרסה עם סיפור של שביתת נהגי ריקשה וכך, שוב נאלצנו ללכת לכביש הראשי ברגל, קצת כושר לא הזיק לאיש.
פרטים טכניים:
לינה: Pavilion beach resort כתובת:
muzhappilangad beach kannur, kerala 670662
טל. 2833471-0497
מייל:
[email protected] מחיר בונגלו: 350 רופי לזוג. בבונגלו: מקלחת, שירותים, מאוורר ומקבלים מצעים ומגבות. בריזורט יש בנוסף, מבני חדרים ממוזגים ויקרים. אין במקום שתייה קרה, אינטרנט, אוכל/שתייה ופינוקים.
ריקשות לעיר אין, או שסתם לא היה לנו מזל ואף נהג ריקשה לא רצה להגיע לחוף אליו וממנו.
