הקדמה
- יציאה: 2.9.07 - ת"א-עמאן בשעה: 18:45 ולאחר 25 דקות נחיתה בעמאן. מעמאן המראה לדלהי ב- 21:15 לטיסה של חמש וחצי-שש שעות. נחתנו ב- 5:30, זמן דלהי.
- הפרש שעות: שעתיים וחצי קדימה בהודו.
- תקציב: 900 $ (לא כולל כרטי טיסה).
- מחיר כרטיס טיסה: 688$, כולל מיסים - ת"א-עמאן- דלהי /-עמאן- ת"א ב- Royal Jordanian
- שערי מטבעות: 40.50 רופי לדולר, 4.12 ש"ח לדולר.
ימים 1,2 - דלהי
תהליך שדה התעופה לקח חצי שעה. החלפנו 10$ בטרמינל ויצאנו החוצה מצד ימין, שם הזמנו מונית מהמשרד הקטן תמורת 83 רופי לאדם, משלמים במשרד, מקבלים פתק והולכים אחרי הנהג שבתור. תוך חצי שעה הגענו למיין בזאר. לא נעים להיות באזור בחודשים אפריל-אוקטובר, כי חם אש. שכרנו חדר באזור כדי לשים תיקים, להתקלח ולנוח. את כרטיסי הרכבת לקאלקה ושימלה הזמנתי דרך האינטרנט בכרטיס אשראי והאישור שנשלח למייל משמש ככרטיס לכל דבר. הרכבת תצא ב- 22:00 לקאלקה לשש שעות נסיעה. בינתיים טיילנו, החלפנו כסף, אכלנו והספקנו להשתתף בתהלוכה חגיגית כלשהי שעברה במיין באזאר. ב- 20:00 יצאנו מהמיין בזאר בריקשה לתחנת הרכבת והגענו כעבור חצי שעה. ברציף המתאים תלו על הלוח את רשימות הנוסעים ואפשר לוודא שאתם מופיעים ברשימה. הכרטיסים היו למחלקה איי2 (מחלקה של סליפרים+מיזוג אויר). במחלקה זו יש 4 סליפרים בכל תא ועוד 2 (אחד מעל השני) במסדרון שמול התא. כל נוסע מקבל 2 סדינים+שמיכה+כרית עם ציפה, והכל נקי מבריק ועטוף בנייר! כל זה תמורת 609 רופי. בלילה קר אז נכנסים לישון עם הבגדים וגרביים, צריך חולצה ארוכה.
* בנות: מומלץ להזמין סליפר עליון, הרגשה טובה/בטוחה יותר.
ימים 3,4- קאלקה, שימלה
הגענו כמתוכנן לקאלקה ב- 5:00. יורדים מהרכבת ועוברים לצד השני של הרציף, שם חיכתה "רכבת צעצוע" בה יש רק מקומות ישיבה והיא מחכה עד שמגיעה הרכבת מדלהי. במשך הנסיעה מקבלים תה+עוגיות וארוחת בוקר, הדרך מהממת, הנסיעה כיפית ויש גם עצירות בדרך. מחיר הכרטיס לשימלה: 270 רופי.
לאחר 6 שעות נסיעה, הגענו בשעה 12:00 לתחנה הראשונה בטיול שלנו: שימלה. ביציאה מתחנת הרכבת בשימלה אפשר לנסוע במונית עד למעלית עירונית שעולה למעלה למול (Mall), מרכז העיר. שילמנו למונית 80 רופי (4 אנשים). קונים בקופה כרטיס (7 רופי לאדם) ועולים במעלית, אחריה יש מעלית נוספת ואז מגיעים למרכז העיר: מסעדות, מלונות, חנויות, תחנת אוטובוס, בנקים ועוד. בחרנו להישאר לישון ב- ימק"א. כדי להגיע לשם עולים מהמול למעלה, לכנסיה, ועוקפים אותה מצד ימין, מגיעים לקולנוע, עולים במדרגות והגעתם. השכרנו חדר זוגי בחוץ במחיר 550 רופי, מקלחת/ושירותים בחדר, מים חמים וכולל ארוחת בוקר בסיסית. במקום יש מסעדה, שירותי כביסה, טלפון וטניס שולחן. במבנה יש חדרים זולים יותר עם שירותים/מקלחת משותפת (200). המקום נחמד, גם המיקום והנוף אבל יש מגרעת והיא שבחדר היה טחוב ומאוד לא נעים ולכן אני לא ממליצה עליו. בשימלה יש להשאיר את החלונות סגורים כי קופים יכולים להיכנס ולקחת חפצים. נשארנו בשימלה 2 לילות.
מלון שאותו לא בדקתי אך קראתי עליו המלצות: Hotel City View, חדרים מצויינים ומאובזרים. נוף יפה.
כתובת: The Ridge, u.s.club road , Shimla 171001
טלפון: 01772811666
מייל: [email protected]
שימלה היא עיירת נופש יפה ונקייה, מוקפת חורשות אורנים, מקום גבוה אליו בורחים מהחום הלוהט באזורים הנמוכים יותר של הודו. בחלק מהרחובות יש מבנים בסגנון בריטי קולוניאלי. יש משרד מודיעין לתיירים ברחוב הראשי (פתוח משעה 9 עד 18) ואפשר להיעזר בו לאינפורמציה בנוגע למעברים והדרכים ולקנות מפה של הימצ`אל פראדש. הדרך הראשית נקראת מול (mall). מצד שמאל של הכנסיה, בכיכר, ישנה עלייה למקדש הנומן, כשלושים דקות של עליה קשה אבל שווה בשביל הטיול, הנוף והקופים. להיזהר, כי הם חוטפים כל מה שאפשר. לדוגמא, לי חטפו משקפי שמש דיזל שהיו על ראשי!. אכלנו במספר מקומות אבל הכי נהניתי במסעדה סינית/הודית בשם Alfa. היה לי שם טעים במיוחד.
מזג האויר: חם ביום וקר בלילה. די משוגע, רגע שמש, רגע אפור, רגע גשם וכן הלאה.
בשימלה אפשר/כדאי ורצוי לדאוג לקבל אישור מעבר לעמק ספיטי: Application for the inner line permit. יש ללכת בבוקר במורד המול ואחרי הבנקים ישנו בניין גדול של משטרה. יורדים במדרגות שמאלה ויש שם בניין נמוך יותר שרשום עליו collectorate. נכנסים ועולים לקומה ראשונה מעל הכניסה. בצד שמאל ישנו משרד בו יש לבקש טופס, למלא אותו ולצרף צילום של ויזה, דרכון ו-2 תמונות פספורט ולבוא לקחת את הטופס מאושר כעבור חצי שעה. האישור הוא ל- 15 יום בספיטי והתוקף מתחיל מאותו יום שקיבלתם, אז נא לשים לזה לב ואם צריך שהאישור יתחיל מאוחר יותר מאותו יום, נסו לבקש. אני ממליצה להגיע עם כל הצילומים והתמונות ולא להיכנס מספר אנשים ביחד כי אז הפקיד חוסך עליכם טופס, נותן לכם אחד ושולח אותכם החוצה חזרה לרחוב על מנת לצלם. הסיבה לאישור הזה היא שעמק ספיטי קרוב לגבול טיבט ששייכת לסין ותידרשו להראות אותו מהיציאה מרקונג פיו ועד קאזה. הוצאת האישור לא עולה כסף ויש מכונת צילום לפני הירידה לבניין המשטרה.
ימים 5,6- סרהאן
יום 5- נסיעה משימלה לסראהאן
יצאנו ב-9:00 בג`יפ (4 אנשים) במחיר 3000 רופי. בדיעבד נראה לי ששילמנו יותר ממה שמקובל באלף רופי אבל לא נבכה על זה עכשיו. הדרך הייתה מופלאה ונהר הסטלג`, שמתחיל מפסגת ההימלאיה ומסתיים בים של פקיסטן, ליווה אותנו. בשעה 14:00 הגענו לעיירה ראמפור. עשינו עצירה בבאזאר המקומי שנמצא בין סמטאות צרות, נטול כלי רכב ושקט. היו בו רק מקומיים ונראה שהם לא רגילים לתיירים לפי המבטים, לא מציקים ולא פונים אלינו. אכלנו בדאבה מקומית, התקשרנו משם לארץ (3 דקות בעשרים רופי) והמשכנו בדרכנו. בשעה 17:00 הגענו לכפר סאראהאן (Sarahan), כפר קטן במיקום אסטרטגי, החולש על נופי העמק. הכפר ידוע במקדש העץ העתיק ששמו Bhimkali Temple, על שם האלה קאלי והקומפלקס כולו (מקדש וגסטהאוס) בנוי מעץ ואבן, מקום יפה. כדי להכנס למקדש עצמו צריך להוריד נעלים, לשים כיסוי ראש ולא להיכנס עם מצלמות ודברי עור. מה שהרשים אותי שם זה עבודת העץ המגולפת והשילוב של העץ ואבן הצפחה. במתחם היפהפה של המקדש יש גסטהאוס, השכרנו חדר זוגי ב- 200 רופי ללילה, מקלחת של דלי עם מים חמים. מקום מומלץ. בכפר יש שמורה ובית גידול לציפורים וארמון של המהרג`ה האחרון של בושאר. הארמון היה סגור ואפשר היה לטייל רק בגן. יש בכפר מספר מסעדות עם אוכל מקומי ומערבי. למי שרוצה אוכל "תיירותי", יש מלון בשם Narkanda שיש בו מסעדה תיירותית עם חלונות גדולים שצופים על נוף משגע.
יום 6- סראהאן
בכפר יש שוק מקומי קטן ואנחנו טיילנו סביב הכפר. ברקע הרים ויערות והכל טובל בפרחי בר צבעוניים כמו ציור אימפרסיוניסטי. נכנסנו לשביל שבכניסה אליו היה שלט על שמורת ציפורים. לא ראיתי ציפורים אבל שמעתי, והגענו לנקודת תצפית על הכפר והאזור כולו.
מזג אויר: לפעמים יש שמש וחם ולפעמים היא מסתתרת מאחורי העננים ואז קריר ואפרורי. חשבתי שזה סוף העונה כעת ולכן יש מעט תיירים, אבל מוכר מקומי אמר לי שכל השנה מגיעים אליהם ושהחודשים הטובים ביותר לדעתו הם מאי-יוני והגרועים הם יולי-אוגוסט.
ימים 7- 10 - עמק קינור
יום 7- נסיעה מסראהאן לסאנגלה - מזג אויר נפלא
תחנת האוטובוס נמצאת קרוב למתחם המקדש/הגסט האוס. בשעה 8:00 יוצא אוטובוס לראמפור שעוצר גם בג`ורי- 17 ק"מ. ומג`ורי יש אוטובוס לסאנגלה, כנראה ב- 14:00. החלטנו ללכת על ג`יפ (4 איש)- 1500 רופי לנסיעה של 120 ק"מ לכפר סאנגלה. תוך חצי שעה נכנסנו רשמית לעמק קינור. יצאנו ב- 10:00 והגענו ב- 13:00, נסיעה בדרך יפה ונהר הסטלג` ממשיך ללוות אותנו. הגענו לסאנגלה - גובה 2680 מטר.
השכרנו חדרים בגסט האוס Baspa Guest House (נמצא מיד אחרי גשר בכניסה לכפר). חדר זוגי 300 רופי שירותים/מקלחת דלי ומים חמים. יש חדרים זולים יותר ויקרים יותר. מקום מומלץ. יש בכפר אוכל מקומי ומערבי, טלפון ואינטרנט. עמק סאנגלה זכה לכינוי "העמק היפה ביותר בהימלאיה", בעמק פזורים כפרים עתיקים ומכל עבר ניבט נוף הררי מרהיב. הכפר מקסים, יש בו מקדשים עתיקים וברקע רואים את עמק קינור ואת ההר קיילש.
יום 8- סאנגלה - מזג אויר מהמם
יצאנו מהכפר לטיול רגלי בכפר הסמוך קאמרו. עוברים את הגשר ונכנסים ימינה לשביל שדי מהר מתפצל ל-2. בוחרים בשמאלי, דרך סלולה מתפתלת דרך מטעי תפוחים עד לשער אבן. משם נכון טיפוס תלול אל הכפר קאמרו, לשעבר בירתה של אימפריית בושר ששלטה בקינור. על קאמרו חולש מקדש קאמאקיה-דבי שנראה כמו מבצר, המקדש פתוח רק בשעות 8-9 בבוקר ו- 19-20. במורד הגבעה ישנם עוד מספר מקדשי עץ בודהיסטים והינדים ובתי כפר ישנים. מהמקדש המשכנו לטייל בשביל אחר והמשכנו לטייל מחוץ לכפר בלי מטרה מיוחדת. מפה לשם עלינו וירדנו בין התפוחים וצמחיית הבר הורודה. התושבים בסביבה מאירי פנים וחביבים ביותר. אחרי שחזרנו לסאנגלה ירדנו לתוך הכפר, גם שם ביקרנו במקדשים עתיקים ועבודות גילוף עץ מדהימות והכל משולב בתוך בתי הכפר.
יום 9- נסיעה מסאנגלה לראקונג-פיו, בירת קינור
יצאנו באוטובוס מהכפר (30 רופי) בשעה 7:00 והגענו קצת לפני 9:00, כשעתיים נסיעה - בערך 28 ק"מ. בכניסה לעיר יש מסעדות, מלונות, שוק מקומי ושירותי טלפון ואינטרנט. תחנת האוטובוס נמצאת בשביל למעלה לכיוון המשטרה, שם פונים ימינה וישר עד הסוף, ובצד שמאל התחנה. רוב התיירים לא נשארים לישון ברקונג פיו, אלא נוסעים באוטובוס/מיניבוס אל הכפר קאלפה הנמצא מעליו ונשארים שם. אנחנו לא התלהבנו לא מהעיר ולא מהכפר אבל היו הרבה שכן. מבחינתי היה אפשר לוותר על עצירה ברקונג פיו ובקאלפא ולקחת ג`יפ מסאנגאלה ישר לנאקו (Nako). בקאלפה הציורי נמצא מתחם המקדשים נאראיאן נאגיני, מקדשים לאלים הינדיים וטיבטיים ולאלים המקומיים של העמק. מומלץ לצאת לשוטט בכפר ולעלות למעלה לכיוון הפגודה שבמעלה הגבעה, ככל שמוסיפים לעלות, הנופים יפים יותר.
אוטובוסים מקאלפה לרקונג פיו יוצאים בשעה 9:00 וב- 16:00, 30 דקות, 5 רופי. מונית לרקונג פיו תעלה 250 להלוך ושוב, 150 לכיוון אחד, אפשר לרדת בהליכה של 45 דקות במורד ההר ואפשר ללכת בדרכי קיצור במקום לעקוב אחרי הכביש המתפתל.
ימים 10-15 - עמק ספיטי
יום 10- נסיעה מרקונג פיו לנאקו
מזג אויר מעולה. יצאנו ב- 7:00 בג`יפ לנאקו (1500 רופי). באמצע הדרך יש נקודת גבול שם בודקים ורושמים את אישור הכניסה לספיטי. הנוף השתנה בהדרגה מהרים מכוסי יערות עצי מחט שאפיינו את האזור עד כה לנוף מדברי, הרים גדולים, חשופים ומרשימים בצבעי מדבר, נהר הסטלג` התחלף בנהר הספיטי. לאחר שלוש וחצי שעות הגענו לכפר נאקו, הנמצא בגובה 3600 מטר. זהו כפר קטן ועתיק שנמצא על הדרך מעמק קינור לעמק ספיטי.
בכניסה לכפר יש גסטהאוסים, מסעדות ומכולת. כדאי לדלג על המסעדות והגסטהאוס ולהמשיך פנימה לכיוון האגם בהליכה של כ- 225 מטר. רואים אגם מוקף בשדות וממש לידו נמצא מחנה אוהלים ומשם רואים את הכפר. לפני המחנה נמצאת גומפה עתיקה מן המאה ה-11. יש גם גסט האוס לא רחוק משם. בכניסה למתחם האוהלים בא איש הודי והראה את המקום, אוהלים זוגיים כשבכל אוהל 2 מזרונים, שמיכות ומנורה, האוהל נסגר היטב וזה יעלה לנו 100 רופי לאדם. יש 2 אוהלים שהם שירותים (נקי), אוהל מקלחת ודלי וטנק מים בחוץ. יש אוהל מסעדה ומוכרים במקום מים, נייר טואלט, עוגיות, גפרורים וכד`. אהבנו את המקום ואת התחושה שם ונשארנו.
לפני זה עלינו למחנה אוהלים אחר שמצאנו לפני. היה שם בחור בסטלה רצינית, שאמר לנו שהמחיר הוא 2000 רופי לאדם! ללילה! באוהל ונקרע מצחוק כשאמרנו לו שזה יקר. נכון שהיה שם ליגה, 5 כוכבים, אבל הוא קצת נסחף. מזג האויר דליל וקריר יותר, שמים תכלת ואויר צלול ונקי. לפעמים השמש חזקה ולפעמים מעונן ומטפטף אבל סה"כ מזג אויר נוח. אפשר וכדאי לטייל סביב לכפר, בחורשה, למעלה, למטה ובתוך הכפר הכי עתיק, שהזמן עצר שם מלכת. בערב אכלנו במחנה טאלי. בלילה נשבה רוח חזקה בחוץ אך באוהל היה נהדר וחמים ובבוקר קמנו לשקט פלאי ונוף מושלם. אהבתי את המקום מאוד.
יום 11- נסיעה לטאבו, גובה 3300 מטר.
יצאנו ב- 8:00 בג`יפ, לאחר שעה יש נקודת גבול לבדיקת האישורים ומכאן נכנסים רשמית לספיטי = אזור הררי בצל הרי ההימלאיה שנהרות עצומים חוצים ויוצרים סביבם איזורים ירוקים ופורחים, ההרים המושלגים ברקע, אגמים גדולים באמצע המדבר, גומפות ציוריות וכפרים קטנים ואותנטיים השוכנים בגובה רב.
לאחר שלוש שעות נסיעה הגענו לטאבו והנוף ומזג האויר מצויינים. השכרנו חדר בגסט האוס של המנזר, החדרים עם המקלחת/שירותים היו תפוסים אז נאלצנו לקחת חדר בלי מקלחת/שירותים המשותפים. לא משהו אבל רצינו להישאר שם וזה רק לילה אחד אז לא נורא. החדר עלה 150 רופי ללילה, נדמה לי שחדר עם שרותים עולה 250. בכל מקרה, נחמד ומומלץ לישון בגסט האוס הזה שהוא צמוד למנזר Tabo Ancient Monastery. יש בפנים ספרייה מצוינת וגם מוזיאון קטן (הספריה בחינם והמוזיאון בתשלום), חנות מזכרות קטנה, טלפון שאותו חיברו ביום שהגענו ואווירה טובה.
גומפה היא בעצם מנזר טיבטי וזו של טאבו היא גדולה ומרשימה במיוחד. הגומפה נבנתה בשנת 996 לספירה והיא מהחשובות ביותר לטיבטים. אומרים שהדלאי לאמה הנוכחי אמור לפרוש אליה בעוד מספר שנים. את הגומפה עיטרו אומנים מקשמיר והיא אחת הדוגמאות הטובות בעולם לאומנות הודו-טיבטית. במתחם יש מספר מקדשים וכולם נבנו במאות העשירית עד השש עשרה אך רק האולם המרכזי היה פתוח. ראינו את הציורים העתיקים שבו ומשחזרים עבדו שם על חלק מהציורים. מעברו האחר של הכביש, מול הגומפה ניתן לטפס על צלע ההר כדי להשקיף על הכל מלמעלה ולבקר במספר מערות, במערה אחת גדולה ראינו ציורים עתיקים באותו סגנון כמו שבגומפה וגם שם עשו עבודות שחזור.
יום 12- נסיעה מטאבו לדאנקר- הגומפה נמצאת בגובה 3890 מטר.
הסיבה העיקרית לבקר בדאנקר היא מראה הגומפה בת אלף השנה והנופים שנשקפים ממנה. כדי להגיע לדאנקר יוצאים ב- 8:00 מטאבו באוטובוס לכפר בשם Schichling, כשעה נסיעה. בכפר מחפשים מקום להשאיר את תיק הגב וצריך למצוא טרמפ או לשלם למישהו כדי להגיע לדאנקאר ומשם יש לטפס כדי להגיע לגומפה. בחזרה לחזור לשישלינג, לקחת את תרמילי הגב ולנסוע לקאזה או להישאר לישון בשישלינג. אפשרות אחרת היא להשאיר את התרמיל בטאבו ולחזור לטאבו באוטובוס של 15:00. בכפר דאנקר המקום האחד שראיתי שאפשר לאכול וללון בו זה מנזר. אנחנו עשינו משהו קצת משוגע ולא שיגרתי- ירדנו בתחנה אחת אחרי שישלינג ומשם רצינו לטרק עד לגומפה. חיפשנו מה לעשות עם תרמילי הגב שלנו, ראינו בית בודד קרוב לנקודה בה הוריד אותנו האוטובוס והייתה שם אישה מקומית שלא הבינה אנגלית אך הבינה שאנחנו רוצים מקום לתרמילים ונעלה אותם באיזה חדר מלא קקי. אנחנו התחלנו לטפס, זה היה הטיפוס הכי קשה שהיה לי בחיים ובסוף היה סיפוק- המיקום דרמטי ומרהיב. צריך לקחת הרבה מים כי אין היכן להצטייד בדרך, כובע שמש וקרם הגנה. למעלה בגומפה היה קצת מאכזב. הנוף והדרך היו מהממים אבל רק אולם אחד היה פתוח, בו ראינו ציורי קיר עתיקים (צריך פנס) אך במקום לא היו נזירים וכל החדרים האחרים היו סגורים. נראה נטוש.
עייפים, צמאים ורעבים מצאנו מנזר ואירגנו לנו שם אוכל- אורז, עדשים ותה. לפתע החלה סופה- רוח, גשם וברד ונהיה קר ואפור וכמו שזה בא כך, אחרי חצי שעה, זה עבר כלא היה. ירדנו חזרה לנקודת ההתחלה והשוס היה שהאישה שנעלה לנו את התיקים לא הייתה. מה עושים? ניב פרץ את המנעול והשארנו שם כסף לשכן, חשבנו שהוא מבין וישלם לאישה. חיכינו על הכביש ואז הגיעה האישה וראתה אותנו על הכביש עם התרמילים ולא ידעה איך זה יכול להיות כי היא יודעת שהמפתח אצלה והתיקים נעולים בבית שלה. היא ניגשת ומדברת איתנו בטיבטית, אנחנו לא מבינים והיא לא מבינה אותנו ולא מבינה שנתנו כסף לשכן שבטח לא הביא לה. היא חוזרת וכועסת אז נתתי לה שטר של מאה רופי כדי שתרגיש טוב, היא לא הבינה כלום ובסוף הסתובבה והלכה. לא נעים. בשעה 16:30 הגיע אוטובוס לקאזה, היה צפוף רצח ותוך שעה הגענו.
קאזה-בירת ספיטי
קאזה, השוכנת בגובה 3640 מטר, היא המרכז המנהלתי והתחבורתי של ספיטי. מתחנת האוטובוס יש לטפס מעט למעלה ואתם בלב העיירה, ברחוב הראשי שהוא שילוב של שוק, חנויות לתיירים, גסט האוסים ומסעדות. אם ממשיכים עוד למעלה, עד קצה הכפר, יש עוד מקומות לינה. השכרנו חדר ב-200 רופי בגסט האוס Dekyit, שנמצא בשביל צדדי במרכז הכפר, חדר על גג בית פרטי.
יום 13- קאזה
בלילה ירד גשם ובבוקר קמנו וראינו שלג על ההרים סביב, שבע בבוקר, השמש זורחת והולך להיות יום מהמם. יום של סתלבט והסתובבויות בכפר ובשוק.
יום 14- טיול לכפר קיבר וממנו למנזר קי
בבוקר יצאנו בג`יפ- 400 רופי (4 אנשים) לכפר קיבר, שנמצא בגובה 4205 מטר. בקיבר יש גסטהאוסים אם רוצים להישאר שם לילה או יותר. יש גם אוטובוס אבל רק בצהריים. שתינו בגסטהאוס שבכניסה לכפר כוס תה על המרפסת ויצאנו לדרך. לאחר כ-4 שעות הליכה עם הפסקות, הגענו למנזר קי.הדרך יפהפיה, עם עליות וירידות ושלג מסביב. במנזר קי עשה לנו נזיר סיור סימלי, תרמנו כסף וקיבלנו הסבר בסיסי בלבד ואם שאלנו משהו קצת מורכב הוא הסתבך. מה שחשוב, כמו בכל טרק, זה לקחת מספיק מים וכובע וקרם הגנה מהשמש וגם מקל הליכה מאוד עוזר. קבענו עם הנהג של הבוקר שיבוא בארבע לאסוף אותנו מקי גומפה וכך היה. בקי אין מסעדות אז אפשר להביא לדרך משהו לנשנש. קיבר הוא כפר גבוה מאוד ועדיף לעלות רק אחרי יומיים שלושה של התאקלמות באזור (4200 מטר גובה - סכנה למחלת גבהים אם לא נזהרים!). אם יש בעיות נשימה - לרדת מיד בגובה או לחזור לקאזה.
גומפת קי (Ki Gompa)
הגומפה העתיקה, הגדולה והמרהיבה ביותר בספיטי, ממוקמת בגובה של 4116 מטר על מצוק באמצע הנוף המדברי ההררי. בחודשי הקיץ יוצא כל יום בשתים בצהריים אוטובוס מקאזה אל קי גומפה וקיבר. שעות פתיחה: 7:00-19:00.
ימים 15-17 - מנאלי
יום 15- נסיעה מקאזה למנאלי
התחברנו לעוד 4 אנגלים, סה"כ 7 אנשים ושכרנו ג`יפ לנסיעה למנאלי. יצאנו ב- 7:00 והגענו בערך ב- 16:30. המחיר לכולנו היה 4500 רופי (כל אחד 1250 רופי). הנסיעה הייתה נוחה ויפה. מזג האויר קיצי. בדרך עוברים בקונזום פאס ורוטנג פס. במנאלי הלכנו לאזור ניו מנאלי והתמקמנו במלון Rising Star, שהיה נחמד. חדר זוגי עלה 300-500 רופי. ההגעה אליו היא בעליה מהעיר ופנייה שמאלה, אפשר גם בריקשה, למי שלא מכיר.
ימים 16,17 - מנאלי, מזג אויר קיצי (עמק קולו)
טיילנו בושישט, באולד מנאלי, בחורשה וגם בכפר דונגרי, היכן שנמצא המקדש Adimbalha, מקדש עץ עתיק.
ימים - 18-22 - טרק בעמק קולו
יום 18- ממנאלי לנגר
בבוקר ירד גשם שוטף במשך כמה שעות ואז התבהר ונהיה יום קיצי. נסענו במיניבוס מתחנת האוטובוס בעיר לנגר, כשעה נסיעה. נגר מקום יפה וצריך כושר כדי לטייל בה כי הכל בעליות מעלה, מעלה. יש בנגר טירה עתיקה מדהימה ולישון שם עולה כיום כ-2000 רופי ללילה. פעם זה לא היה כל כך יקר אבל עכשיו זה ככה.
בנגר השכרנו חדר (300 רופי) במלון Poonam Moontain Lodge. אני לא ממליצה עליו בשום אופן! הבעלים של המקום הוא איש דוחה בשם ראבי ומשהו בתחושת הבטן שלי אמר ללכת משם. הסיבה שנשארתי היתה שהיינו בחבורה והתכוונו לצאת לטרק ביחד (זה יותר בטיחותי לטרק בעמק קולו ועמק פרווטי בקבוצה) ויצא שהאנגלים שאיתם יצאנו לטרק בחרו בו והתכוונו לעזוב למחרת בבוקר אז ויתרתי, אבל בדיעבד הצטערתי. אל תבחרו במקום הזה, לא חסרים מקומות אחרים. הטרק עלה 127 $ לאדם עבור: הסעה לנקודת ההתחלה, 4 לילות לינה בשטח, אוהלים, שקי שינה ושמיכות, מדריך, 6 פורטרים, אוכל ושתיה חמה (שלוש ארוחות ביום) והסעה ממניקרן לצ`נדיגר. אנחנו לוקחים איתנו מים ותרמיל קטן אישי. התוכנית: יציאה מנגר, סיום במניקרן ומשם לצ`נדיגר לרכבת לדלהי. כרטיס רכבת למחלקה הראשונה עלה 890 רופי, כמו במטוס.
יום 19- יום ראשון לטרק
לקחו אותנו בנסיעה לנקודת התחלה בשם Rumsu. חלק מהדרך ירד גשם וחלק מהזמן היינו בין עצים. זה היה יום הליכה קשה ומלא עליות. הגענו בחמש אחה"צ למחנה לילה ראשון בגובה 3000 מטר. הלכנו היום כ- 10 ק"מ של עליות. השטח ירוק ומלא כל ס"מ בחרא של פרות וסוסים שחיים כאן חופשי לשמחתם, בינתיים. נתנו לנו כמה יריעות פלסטיק שאפשר לשבת עליהן אחרת זה רק על קקי והפורטרים החלו להקים אוהלים- לכל זוג אנשים אוהל ואוהל מטבח. התארגנה מדורה ואז התחיל גשם. נכנסנו לאוהלים עד שהפסיק הגשם, חזרנו למדורה וקיבלנו ארוחת ערב- מרק עגבניות וספגטי מול האש עד ששוב ירד גשם חזק ונכנסנו לאוהלים.
יום 20- יום שני לטרק
בערך בשבע בבוקר השמש זרחה והשמיים התבהרו. יש מדורה ומכינים צ`פטי, הפורטרים מטפלים בנו יפה. הליכת הבוקר החלה עם שמש והרים מכוסים ירוק, הלכנו כ- 12 ק"מ. רוב הזמן היה גשום, אפור וקר, צריך כפפות, כובע צמר ומעיל גשם עם כובע. ההליכה פחות קשה מאתמול. בסביבות ארבע- חמש עצרנו למחנה הלילה. הגשם התחזק, כולנו רטובים, קר וקשה. נשארנו באוהל כשעה עד להפוגה.ישבנו ליד המדורה שעות, שתינו מרק עגבניות, אכלנו ולא זזנו מהאש כי קר. הנוף יפה, ההרים ממול מתכסים בשלג מול העיניים שלנו.
יום 21- יום שלישי לטרק (עמק מלאנה)
כל הלילה היה גשום. היום הלכנו לכפר מלאנה. זה היה יום ההליכה היפה ביותר, מוקפים ירוק בלי סוף, יערות ועצים גבוהים שלא נגמרים. ההליכה קשה כי הדרך בוצית, מחליקה וטובענית ביותר וסכנת ההחלקה גורמת להליכה מאוד מחושבת. מרחוק הכפר נראה יפה ומבטיח, ממוקם באמצע שום מקום וסביבו שדות שיחי גראס ענקיים ובתי עץ ציוריים, אך כאמור יפה מרחוק זה היה. בפנים זה נראה שונה- כפר מג`ויף במיוחד, אסור לגעת בבתים ובאנשים המקומיים שמאמינים כי הם צאצאים של אלכסנדר הגדול. הם עוינים ולא שמחים שעוברים להם בכפר ולא מסתירים את זה. קצת אחרי היציאה מהכפר מקימים את המחנה להלילה. גשום, קר ואפור ואנחנו רטובים וקצת מייאש מזג האויר הלא כיפי הזה. הפורטרים הקימו את האוהלים ואנחנו נכנסנו לתוכם כי הגשם לא מפסיק. המדורה הייתה לא משהו בגלל התנאים הקשים. בערב אכלנו מרק עגבניות וספגטי ודי מהר פרשנו מהמדורה לאוהלים. אז כולנו החלטנו שאנחנו מקצרים את הטרק, מוותרים על לילה נוסף בשטח בגלל תנאי מזג האויר, כי היינו אמורים לישון לילה נוסף בשטח אבל עייפנו מהגשם. אז מחר נישן בקסול.
יום 22- יום רביעי לטרק - קסול
ירדנו בבוקר בשביל ממלאנה במשך כשלוש שעות הליכה והגענו לסוג של דרך, משם עצרנו רכב. שילמנו לו 450 רופי (5 אנשים) לשעה נסיעה עד קסול, אליה הגענו בצהריים. השכרנו חדר זוגי ב- 250 רופי במלון Holiday Home. בחדר מרפסת, מקלחת מים חמים ומצעים נקיים, מומלץ. הסתובבנו בכפר, חנויות, אוכל, טלפון, אינטרנט וכמובן מקלחת אחרי 4 ימים. קסול הוא כפר יפה בטבע, רק חבל שישראלים החליטו שצריך לכבוש כל מקום נעים ולמלא אותו בשלטים בעברית, אוכל ישראלי וכאלה. לא בשביל זה נסענו להודו.
ימים 23-24 - קסול, מניקרן, צ`נדיגר, דלהי
יום 23- קסול-מניקרן
יצאנו בשעות הבוקר לכפר הסמוך מניקרן, רבע שעה נסיעה באוטובוס מקומי. במניקרן חדר במלון עולה בין 250-500 רופי ללילה, תלוי במלון ובחדר. יצאנו לסיבוב מתחנת האוטובוס שמאלה על הגשר לשוק המקומי לכל אורכו, עוברים ליד המרחצאות החמים. בלילה אכלנו בדאבה מקומית הכי קרועה שיש. מקום קטן ואינטימי בו ישבו מקומיים סטלנים ואפילו בעל הבית הזקן מנהל את העניינים ומגלגל ג`ויינטים ומחכה לקשר עין להציע גם לנו. כשאמרנו "לא תודה, לא מעשנים" הכנסנו אותו לשוק, מה? מכל העולם באים לכאן (להודו) לעשן ג`ארס ואתם לא? באותו ערב היה משחק הגמר בקריקט בין פקיסטן והודו, ההודים נצחו והייתה חגיגה והמולה וגם אני השתלבתי בצעקות ובקפיצות, היה הזוי ומצחיק.
יום 24- נסיעה ממניקרן לצ`נדיגר (7 שעות) והגעה לדלהי
במסגרת הדיל של הטרק הייתה כלולה נסיעה לצ`נדיגר, בג`יפ ב- 9:00 בבוקר, כדי להספיק לרכבת של 18:20. ראבי, האיש הדוחה מנגר, הגיע עם נהג באיחור של יותר משעה בתרוץ של פנצ`ר ואני לא האמנתי למילה שיוצאת מהפה שלו. ברכב שהוא שכר לא היה נוח לשבת מאחורה. אז יצאנו באיחור וגם הנהג עשה לנו הפסקות בדרך מבלי שידענו שאנחנו מבזבזים זמן יקר ומבלי לדעת שהדרך עוד ארוכה. כשהמונית עצרה בתחנת הרכבת השעה הייתה כמה דקות לאחר הזמן בה אמורה הרכבת לעזוב, שמענו את ציפצוף הקטר ובטירוף טסנו לפלטפורמה. אלוהים שמר עלינו, הרכבת איחרה ובזכות זה עלינו עליה. מחלקה ראשונה, מיזוג, שתייה, כיבוד, אוכל, שירותים כמו במטוס. נסיעה נוחה ומרגיעה של 4 שעות עד לדלהי. אני מזכירה: לא ללכת בכפר נגר למלון של ראבי ולא לצאת איתו לטרק.
בשעה 22:00 הגענו לדלהי לתחנה של המיין באזאר והשכרנו חדר ב- Hotel IndIA Internationl DX- חדר זוגי עם מיזוג 800 רופי. מקלחת מים חמים מגבות, נייר טואלט ומצעים, טלויזיה ומקרר. ממליצה.
כתובת: 2485 Nalwa steet, behind Imperial Cinema, Chuna Mandi, Pahar Ganj
טלפון: 23583754, 23589025, 23583755
כתובת מייל: [email protected]
ואיך שאלוהים שמר עלי היום במיוחד: הגענו למלון ואני באה לשלוף דרכון כדי להירשם, ומבינה לזוועתי שאין לי את חגורת הכסף על המותניים, נהיה לי שחור בעיניים אבל לא איבדתי את העשתונות. עשיתי סריקה במוח והבנתי איפה זה אמור להיות, עזבתי את כולם, כולל את חבר שלי בסערה ורצתי את כל הדרך חזרה כמעט עד לכניסה של המיין באזאר, באמצע הלילה, בלי פחד ובלי לראות אף אחד ממטר, נכנסתי למלון שבו עצרנו בדרך לבדוק חדר ושם, כשנכנסתי לשירותים, בודאי שכחתי את החגורה. נכנסתי למלון ובקוליות אמרתי לפקיד באסרטיביות ששכחתי את הפספורט שלי בחדר שהראו לי קודם, הוא לקח אותי לחדר ולשמחתי החגורה הייתה מונחת בתמימות על כיסא בכניסה לשירותים - תודה לאל! נתתי לו מאה רופי ויצאתי משם כמו רוח סערה, עצרתי ריקשה, שתיתי מים קרים ונשמתי לרווחה.
ימים 25-30- דלהי
אחרי 2 לילות, בגלל שהכסף הלך ונגמר, עברנו למלון yes please - חדר זוגי- 400 רופי ללילה. בחדר: קו�לר ומאוורר, טלויזיה, מגבות, נייר טואלט (חדר עם מזגן עולה 600 רופי).
כתובת: 3088, Gali Sangtrashan, near Police post, Pahar Ganj
טלפון: 41698877 , 41698888
* במלון אנופ המחירים זהים.
התכנון היה בימים שנותרו לנו, לנסוע לאגרה, לבקר בטאג` מאהל ולהמשיך באותו היום לפטיפורסיקרי ואני ממליצה על זה. בגלל כל מיני סיבות החלטנו להעביר את הימים הנותרים בדלהי. מזג האויר השתפר, ביום בצל היה נעים, בשמש עדיין חם, בערבים מאוד נעים בחוץ וכיף לשבת במסעדות שעל הגגות. אפילו היה בוקר קריר וגשום קל. באוקטובר יהיה יותר נעים בדלהי. עשינו הרבה הסתובבויות בפהרגאנג`, בסמטאות הרבות סביב, אכלנו במסעדות השונות וביקרנו בשווקים שונים.
נסיעה של חצי שעה בריקשה ל- Dilli Haat, שזה שוק נקי ומסודר, כניסה עולה 15 רופי, יש שירותים ומסעדה, בגדים, בדים, תיקים דברי עץ ושאר קישקושים לתיירים. רגוע, אם כי המוכרים מציקים כמו בכל מקום. כל מה שיש שם ראיתם/תראו בכל שוק. מתאים למי שרוצה מקום רגוע ושקט, אותנו זה לא ריגש.
משם ממשיכים בריקשה לקוטאב מינאר, אתר ארכיאולוגי חשוב ויפה וזה המקום ממנו התחילה דלהי עוד מתקופת הרג`פוטים. היינו בג`נפט מרקט (השוק מתחיל או נגמר, תלוי מאיפה באים, בקונוט פלייס)- שוק ארוך ותיירותי מאוד. בגדים, תכשיטים, פעמונים, תיקים, בדים, מזכרות, חרוזים... בשוק הזה המוכרים מגזימים מאוד וכל דבר יעלה שם פי 4 מהמיין באזאר ומהצ`אנדי צ`וק, שהוא בעיקר שוק מקומי ובחלקו גם סיטונאי. טיילנו גם בפאליקה באזאר, שהוא שוק תת קרקעי ממוזג בקונוט פלייס, אפשר לקנות בו בעיקר ביגוד (ג`ינסים וטריקו), מעילי עור ועוד. המוכרים שם מאוד מציקים. היינו שוב בצ`אנדי צ`וק, שוק מקומי שיש בו מתחמים (בדים, תכשיטים, כלי נחושת ועוד).
טיפים
כסף:
כשיוצאים לטיול בכפרים קטנים בהם אין בנקים שמחליפים דולרים, מומלץ להצטייד ברופיות בנקודת הציוויליזאציה הגדולות (דלהי, שימלה, מנאלי, לה). שער הדולר משתנה לפעמים כל יום, צריך לבדוק לפני שיוצאים ולדעת. כשמחליפים שטר מזומן של מאה דולר נותנים תעריף טוב יותר משטרות קטנים.
תיקשורת:
טלפונים ואינטרנט יש כמעט בכל מקום. המחירים משתנים. בדלהי התקשרתי ממקום אחד ב- 10 רופי לדקה ויש מקומות שלקחו 20 רופי לדקה ובאחד הכפרים יצא 7 רופי לדקה וכן הלאה, כנ"ל לגבי שעת גלישה באינטרנט. יש מקומות שזה 50 רופי לשעה, יש ב- 80 רופי לשעה וכן הלאה.
ביגוד מומלץ לבנות לאזור
2 מכנס ארוך, 2 טריקו שרוול ארוך, סווצ`ר/פליז עם כובע, שאל, 1-2 חולצות קצרות, 3 זוגות גרביים, כובע שמש, כובע וכפפות צמר לטרקים, וזלין לשפתיים, קרם הגנה מהשמש, נעלי הליכה ומעיל גשם דק אם מתכוונים לצאת לטרקים. כמעט כל הטיול הסתובבתי עם מכנס דק ארוך, שימלה עם שרוול קצר ועליה טריקו שרוול ארוך, כשהיה שחם הורדתי אותה וכשקר הוספתי שאל או פליז. נעלי הליכה וגרביים וכפכפי גומי.
שק"ש
כשיוצאים לטרקים מאורגנים אמורים לספק שקי שינה.
כבישים
בשל מזג אויר ומפולות, רצוי לברר לפני שיוצאים לדרך מה מצב הכביש בקטע הבא שבו רוצים לנסוע, שכן אלה נחסמים לפעמים. רגישים במיוחד הם הפאסים - קונזום פאס (בין ספיטי ללאהול), רוטאנג פאס (בין מנאלי ללאהול) וארבעת הפאסים הנוספים בין קיילונג ללה. רגישות מיוחדת יש גם בחודשים שלפני יולי ובאוגוסט בגלל המונסונים. אם יש קטע כביש חסום, מחכים שיחדשו את הכביש והתנועה או, אם זה קטע קצר יחסית, נוסעים עד החסימה, עוברים אותה ברגל עם הציוד על הגב - ונאספים על ידי אוטובוסים או משאיות בצד השני. ממוצע נסיעה בזמן הוא בערך 20 ק"מ לשעה.
הליכה בגבהים
קשה כמו גם כל מאמץ גופני ויש לעשות את אלה בהדרגה. כדורי ברזל מומלצים לגבהים.
