מתאילנד לקמבודיה
יום ה`, ה- 9.10.03, הוא יום תחילת המסע. שעת אחר הצהריים בנמל התעופה של בנגקוק, לאחר הנחיתה הרכה בתום 10 שעות טיסה. החתמת דרכונים מהירה, החלפת סכום קטן של כסף בנמל, ואני לוקח את האוטובוס מהשדה אל העיר, שם יורד בתחנה האחרונה באנגלמפו ליד הקאוסאן.
למרות שהייתי במקום פעמים רבות, אני חש התרגשות מחודשת של מקום מוכר אך שונה, מקום של אווירה, של שינוי, של התמזגות עם משהו שונה, שנותן אווירה מתאימה לניקוי הראש והנפש. שעת הערב בבנגקוק האדירה, המפלצתית, אך גם התוססת, המטרפת, יחד עם תחושת השכונתיות של רחוב הקאוסאן על דוכניו השונים ובמיוחד עם האורז הדביק, המנגו וחלב הקוקוס, שהוא מאכל כה פשוט אך תמיד טעים לחיכי.
יום המחרת הוא יום חדש, שבו מתחיל כבר המסע, ללא טיסה או נסיעה, אלא שוטטות בעיר בנגקוק, אותה עשיתי ואעשה עוד פעמים רבות, בעיר שבה אני פשוט נהנה כל פעם מחדש. זהו טבעו של כל טייל עם תחושות, שיגיונות ומשיכות לא מובנות או ברורות, וכמו שאומרים, על טעם וריח אין להתווכח. האמרה מתאימה במלוא מובן המילה לבנקוק, בה יש רבים הסולדים מן העיר, ולך תבין זאת.
את היום העברתי בביקור בגלריה הלאומית ובלומפיני פארק בבנגקוק, אך כמובן שזה היה חלק מאותה שוטטות רגלית משולהבת לאורך הנהר צאו פראיה, במרכז העיר ובשאר מקומות הבילוי. בו ביום גם קניתי כרטיס הסעה מבנקוק לקמבודיה.
כל כך הרבה התלבטויות היו לי לגבי הנסיעה לקמבודיה. קמבודיה, שם שנחקק בזיכרוני עוד ממשחקי הילדות. המדינה העניה שאף אחד לא החשיב אותה, במשחק אסיה, תואם המונופול, כי לא הניבה הכנסות רבות. לימים, כאשר ההתלהבות מהמזרח גאתה ומאחר ופעמים רבות שרצתי באזור המדובר וקמבודיה תמיד עמדה כפסע לכניסה, היה בתוכי מין יחס צונן אליה. התחושה הקרירה לא נבעה כמובן מזיכרון הילדות, כי אם מאותו מקום מטורף, שבו קם מנהיג מקומי בדמותו של פיל פוט והרג בעמו באכזריות נוראה.
הרג של כל משכיל או של מי שנחשב משכיל, גם של אותו מסכן שהרכיב משקפיים ויצר לו דמות של משכיל בעצם מראהו זה, לא זכה לחסד של חיים. 3 מיליון מאחיו רצח, ואני צריך להיכנס למקום כזה ולחיות בתוכם. ארץ שעדיין יש בה חשש למוקשים בשדות ושודדי תיירים במקומות עזובים.
לאחר לבטים רבים, חודש לפני צאתי למסע זה, החלטתי להכליל גם את קמבודיה במסעי, ואז במהלך כל החודש הזה החלה ההתלבטות איך להיכנס לקמבודיה, בדרך היבשה או האוויר. נעזרתי בעצות של טיילים שהיו, והחלטתי, שאת חווית הכניסה דרך היבשה לא אפספס, כי אותה אני אוהב ולא בגלל החסכון בטיסה, שבאמת די יקרה יחסית.
קניתי כרטיס במאה באט בקאוסאן ומייד לאחר מכן ראיתי גם הצעת מחיר שלא תאומן של 44 באט!!! (מאותן הצעות מיוחדות המוכרזות מדי פעם למשיכת הטיילים). כמובן שרבות דובר ונאמר על המחיר המצחיק הזה, שיש מי שמסבסד אותו וברור שזה הגסט האוס בקמבודיה. עם כל זאת, זה בהחלט חוויה ובהחלט לא הצטערתי שעשיתי זאת, משום שידעתי ואף ציפיתי לכך וזאת הייתה חוויה, למרות שאני לא מזוכיסט.
ב- 11.10.03 בשעה 06:30 התייצבתי בקאוסאן, משם לקחו אותי לכביש הראשי. רק לאחר שעה הגיע האוטובוס, שלקח אותנו במשך 4 שעות לעיירה ארניפארטט התאילנדית. שני נוסעים לא רצו לעלות לאוטובוס לאחר שהבטיחו להם אוטובוס גדול ועוד הבינו שאת זה מחליפים בגבול ולא כפי שאמרו להם שאוטובוס אחד גדול ונוח ייקח אותם עד לסיאם ריפ שבקמבודיה. היו עוד כמה, שגם להם הבטיחו הבטחות דומות ולאחר התלבטות הם עלו לאוטובוס.
בארניפארטט האוטובוס נפרד מאיתנו ונשארנו במסעדה מקומית, שם החל כל המונקי ביזנס של הנציג הקמבודי, שביקש למלא טפסים לצורך עשיית ויזה. שני טיילים דרום קוריאנים לא הסכימו לשלם 25 דולר עבור הויזה, משום שידעו, שזה עולה רק 20 דולר. הנציג הקמבודי התרגז מאוד, ואמר שלא יחכה להם בגבול אם יהיו שם עיכובים, אך הם חייכו.
לאחר שעה ראיתי אותו מחלק את הדרכונים החתומים ושאלתיו מדוע לא אסף את שלי. אז הוא הבין שפשוט שכח אותי ואמר, אתה תעשה יחד עם הדרום קוריאנים את הויזה בגבול. ואכן בגבול לאחר שעברנו את המחסומים והפקידים התאילנדים ניגשנו אל הצד הקמבודי. הדרך מהצד התאילנדי לקמבודי שהוא מרחק בן מספר מטרים מלווה בכל המסכנים של העולם המנסים לשלוח ידם, אולי להשיג משהו בתחינה או משיכה או לנסות למכור דבר מה שאף אחד לא מעוניין בו.
בצד הקמבודי, דרשו את אותו מחיר של 25 דולר, בתואנה, שהם צריכים ללכת להחתים את הדרכון במשרד אחר ואז ברור, שבמשחק הזה כולם מתואמים ומרוויחים את החמש דולר ולך תתווכח איתם על כך. אמרתי לקוריאנים עזבו את זה, זה משחק סגור מראש, בואו ניתן להם ונגמור את הסיפור המשעשע הזה מהר, שלא נצטרך עוד להישאר כאן ולפספס את שאר הטיילים האחרים, שממשיכים לרכבים הפתוחים האוספים אותנו לתוך קמבודיה לכיוון העיירה סיסופון.
רק לאחר 15 דקות חזר הקמבודי עם הדרכונים ובתוספת של הניירת הנספחת, המשכנו אל אשנב אחר ומשם אל המכוניות הפתוחות המצפות לנו למסע של כמה שעות מאובקות, קופצניות, בדרכים לא דרכים ודחוסים למדיי בין תרמילנו לביננו.
במהלך מסע זה בן כמה שעות, אנו עוברים מספר גשרים עמוסים בקמבודים, התקועים בפקקים, עקב גשר רעוע, שהתמוטט, לאחר שלא עמד במשא העובר עליו וכתוצאה מכך נוצר לחץ ועומס על הגשרים האחרים.בשלב זה כבר מופיע נציג נוסף המלווה את הטיילים. זהו הנציג של הגסט האוס הקמבודי שלמעשה מסבסד את נסיעתנו. כאן דווקא ראיתי יתרון מסוים בהתערבות הנציגים המסיעים אותנו, כאשר אנו יורדים מהרכבים יחד עם ציודנו ופוסעים רגלית ועוברים את הפקקים והגשרים העמוסים.
לאחר מספר מאות מטרים, רכבים אחרים ממתינים לאוספנו. כך עשינו בשני מקרים, בהם נקלענו לפקקים, ולכן לא ראיתי את אשר רבים אחרים התלוננו בעבר, על עיכובים מיותרים, שאני בהחלט מאמין, שהם עברו, כדי ליישם אינטרסים של בעלי הגסט האוס.
באותן דקות ארוכות בהן אנו פוסעים לכיוון הרכבים הממתינים, דברתי עם נציג הגסט האוס ואמרתי לו, שטיילים לא אוהבים את כל המונקי ביזנס הזה שבעלי הגסט האוס עושים איתם, ולכן הם ממליצים לא לישון בגסט האוס המסוים הזה בתום אותו מסע. הנציג היה קצת נבוך ואמר שבמקרה של יום זה אין זה כך, כי המציאות מדברת בעד עצמה, ואולי בגלל ששוחחתי עמו על כך הגענו יחסית בשעה סבירה לעומת השעות ששמעתי מטיילים אחרים, שנעו לאחר חצות ואף ממש סמוך לשעות הבוקר.
בסופו של מסע זה הגענו אל סיסופון ושם לאחר מנוחה וארוחת ערב במסעדה מקומית נפרד מאתנו הנציג הקמבודי בחום רב. היה משעשע - כאשר נתתי לו יד ללחיצת תודה, הוא לקח את ידי וחיכך אותה בלחיו לאות תודה על כך שלא טענו כלפיו, תוך כדי בקשת סליחה ומחילה אם היה דבר מה שלא השביע את רצוננו עד לאותו קטע של מסע.
עלינו שוב על אותם רכבים פתוחים ולאחר נסיעה קצרה בשעת חשיכה על אחד הגשרים, עברנו עם ציודנו לאוטובוס. נסיעה של 3 שעות נוספות הביאה אותנו באישון לילה, שעה 23:15, לגסט האוס בשם סוק סאן. זה אם כן הגסט האוס, שסבסד לנו את הנסיעה ואני מצפה לראות איך הוא מתכוון לקחת מאיתנו את הסבסוד הזה. שני הקוריאנים מייד בורחים מהמקום לגסט האוס אחר, כי הם מכירים את כללי המשחק המלוכלכים. אני בכל זאת נשאר, כאשר אני אומר עוד בדרך לנציג מטעם הגסט האוס, שהמשחק מוכר אבל נראה מה אתם מציעים.
כאשר הוא מראה לי חדר ואני בוחר אחר והוא מבקש 5 דולר ואני אומר 4 ואין ויכוח והחדר נחמד, אני מקבל על עצמי את המקום. היום הארוך הזה מסתיים כאשר בשעוני אני רואה את השעה 24:00 ואת התאריך המתחלף ל- 12.10.03. אבל אני עדיין חש רעב ומעביר במסעדת הגסט האוס עוד שעה ובינתיים קובע עם נציג הגסט האוס שהתלווה אלינו ויודע אנגלית, שהוא יהיה רוכב האופנוע שלי למחרת בבוקר (שזהו למעשה כבר אותו יום).
לתחילת הכתבה
מתחם אנגקור
השעה 05:00 .ב- 12.10.03, ישנתי 3 שעות ורוכב האופנוע שלי, דופק על דלתי, כדי שנזוז לראות את מתחם המקדשים המפורסם באנקור ואת המפורסם שבהם - אנקור וואט, אותו רבים באים לפקוד ולהצטלם בו עם הזריחה. אז ללא ארוחת בוקר, בצינת הבוקר החשוך, על אופנוע, לאחר מספר ק"מ, מגיעים לשער הכניסה ושם מצטלמים, מקבלים כרטיס עם תמונה, משלמים 40 דולר לשלשה ימים של סיור ונכנסים למתחם. התשלום הוא 20 דולר ליום אך אם שילמת 40 דולר קבלת את היום השלישי חינם.
עליך להחליט מייד כדי לקבל את הבונוס. תמונת פספורט אין צורך להביא, משום שהשירות כולל צילום והפקת התמונה המוכנסת לתוך תעודת הכניסה, אם כי השומר מצפה לקבל תמונה וכשאין בנמצא מתקבל השירות ללא תמורה. מי שקצר בזמן, ואולי גם בכסף, ומסוגל ורוצה לדחוס ביום אחד כמויות של מקדשים לצפייה או להסתפק בעיקריים שבהם, יכול בהחלט לראות את המקדשים החשובים והמרכזיים ועם קצת יותר לחץ גם את האחרים במתחם המרכזי.
פגשתי את רוב התרמילאים שהיו עמי ביום המסע מבנקוק לסיאם ריפ ורובם הגדול העמיסו יום מלא באזור המקדשים הראשי, מבוקר עד לילה ולמחרת עזבו, חלקם הגדול לויטנאם והיו שניים שחזרו לתאילנד.
כך החל היום הראשון בסיור המקדשים המרכזיים במעבה הג`ונגל, שעד לפני שנים ספורות עוד היו שודדים את התיירים במקומות מסוימים בו. סיור המקדשים מתחיל במקדש המפורסם והמרשים בצורתו ובמימדיו - אנקור ואט. משם, לאחר 3 שעות, המשכתי למתחם המקדשים של אנקור תום, בהם ניתן לראות (לפי הסדר הבא) את באיון, באפון וחומות הפיל. במקדש preah khan המרשים ניתן להתרשם מעוצמת הג`ונגל החודר בין כתלי המקדש ברשת סבוכה של שורשי עצים מתפתלים בינות לקירות ומרסקים כך אט אט את המקדש שהיה פאר ועוצמת מלכים קדומים. עצי הג`ונגל סביב אדירים ומרהיבים ביופיים.
לעיתים חשתי צורך להתנתק ממבטי על המקדשים הרבים, שלשמם מגיעים תיירים כה רבים, ופשוט לעמוד ולהתבונן בעצי הענק וגזעיהם האיתנים, הנטועים בטבעיות דוממת ומנסה לקרוא מתוכם, אולי יביעו דבר מה על אותה אימה לה היו עדים בכל אותם שנים. על תהפוכות גורל ועוצמות מתגלגלות של בני גזעים ולאומים אנושיים, המחדירים רוע וסבל גם לטבע הרוגע הנשקף לעיני הסוקרים הנרגשים. ובין רגש דומם של עצים ומקדשים אני ממשיך לסקור ועובר למקדש ngak pean והתמונה המרהיבה של עץ חובק שער טא סום אינה חדשה בלקסיקון תמונות הטיילים האחרים.
משם ל- east mebon ולאחר מכן למקדש taprohm שבו הרבה עצים זרועים פרא בין חומותיו. משם ל- ta keo ו- hnom bareng שם אני מסיים את היום הארוך, לאחר שהייה של שעה ארוכה במקום ותצפית על הבלון (הכדור פורח), הג`ונגל, אנקור ואט, השקיעה, המקדש עצמו ושאר הנופים סביב. עם רדת החשיכה חוזר אל העיירה סיאם ריפ למנוחה המלווה באכילה טרופה והמשך סיור בלב העיירה, אזור הבילויים, המסאז`ים ושאר בתי קפה והמסעדות. שוב אני זוכה לראות את העיירה בשעת חשיכה כמו ביום ההגעה, אך עם יותר שעות, שלווה וזמן, לבילוי ושוטטות, של גילוי ומילוי מלאי הסקרנות ותאוות ההצצה.
מקדשים ואגמים
ביום המחרת אני יוצא עם רוכב האופנוע שלי, לאחר ארוחת הבוקר, לכיוון המקדש העתיק והמרוחק קמעה, עם הלבנים האדומות, הנקרא bantery srey. עם ההגעה, מנצל את שעת הבוקר היפה, לטפיחה בגב רוכב האופנוע, לעצירות חטופות בתחנות עלומות הנקרות בכל אותה דרך עוברת כפרים דלים ועניים. ואני חש את הצורך, לראות, לחוש, לגעת, לדבר, לחייך, להתוודע ולנוע בחצרותיהם ובינם ולשכוח את אותה ריצה של נהירה, של הספק, לראות עוד מקדש ועוד אתר.
כאן היא עצתי לאותם אלה, שזמנם באמתחתם, עוד 20 דולר מזדמנים מוכנים לצאת מכיסם, שלשה ימי סיור מתנגנים, מובטחים, בין כפר למקדש, בין טבע ואדם, להרס וחורבן, המשתקם ברוח הזמן, בעת תחייתו של דור חדש, צמא לממון של תייר שבע ולא זב דם.
חדוות הכפר ממלאת כוחות לספיגת מהמורות של דרכי עפר רעועות וקופצניות, המובילות לשמורה קטנה בהרים. הדרך מובילה אותי במהלך רגלי של חצי שעה למפל קטן בין עצי הג`ונגל וסלעי ענק.
מעטים המגיעים, אך זוהי דרכה של התמודדות עם סוחרי התיירים, חפצי מילוי זמנם של הטיילים, הממליצים על אתר ואולי מקבלים משוב מאחרים. לא תלונה ולא חדווה אבל גם זוהי חוויה למרות הצפייה העמומה. אך המטרה כאן היתה להמשיך אל המפל הגדול ביותר בקמבודיה, ולכך חשבתי שאנו ממשיכים. אך אז נוצרה כאן אי הבנה, שנפתרה בהסברו של רוכב האופנוע שטען כי:
- סיאם ריפ והאזור סביב מחולק לאזורי תשלום שונים.
- אני שילמתי עד האזור הנתון המכיל מקדשים אלה ואתרים מסוימים.
- כניסה לאתר בו נמצא המפל הגדול כרוך ב-20 דולר נוספים.
- האתר מרוחק מאוד ומבחינת שעות מדובר בזמן רב בגלל תנאי המעבר הקשים.
- התוכנית שלנו לא דיברה על האפשרות זו.
כיוון שהיה כבר אמצעו של יום זה, נתתי לעצמי זמן לחשוב אם אכן יהיה כדאי להשקיע עוד יום באתר טבע נוסף. אין זה בטוח שדרך זאת כל כך נוחה או נעימה על אופנוע, אך זוהי תחושה אישית לאור מה ששמעתי או ניסיתי להבין בהמשך.
בחזרה מן הטבע, לכיוון מתחם המקדשים הגדול של היום הראשון. בדרך עוצרים במקדש הודי גדול ומרשים בשם pre rup ומרום מקדש זה ניתן להשקיף על כל כפרי הסביבה. גשם עז ניתך למספר דקות, שמאפשרות אתנחתא בדוכנים סמוכים, לצד מבטי תחינה של רוכלי חצר המקדש המפצירים, קנה דבר מה. אחת התופעות בה נתקל המטייל באזור זה, הינה תופעת הרוכלים, ילדים בני 6 עד בוגרים, נשים וזקנים, כולם מנסים למכור מוצרים שונים למטיילים. הם לא יעזבו וינדנדו, עד אשר ייצא הטייל מתחום האתר ולכשיגיע לאתר הבא ייתקל שוב באותה תופעה. צריך להתייחס לתופעה בהבנה ולא כאל מטרד, כפי שיש רבים אחרים הרואים זאת. פשוט להתעלם לחייך ולהמשיך הלאה.
באחד האתרים המקודשים פנתה אלי ילדה קטנה בת 10 וניסתה לשכנע אותי לקנות מים או פילמים במחיר שאינו מציאה. ניסיתי ללמוד ולראות האם מדובר בסוחרת קטנה ואכן הופתעתי מיכולת התיקשור והנכונות למחיר שיהיה טוב גם לה וגם לי. קניתי ממנה בסופו של דבר 2 פילמים, כדי לתת לה הרגשה טובה על כך שנתנה לי להבין את דרכה ותרבות מסחרה. בעת ששילמתי לה, יצאה מכיסי גם מצית פשוטה, אשר פועלת כמצית אלקטרוני. הילדה, שרק לפני דקה קלה, נראתה כמו סוחרת מבוגרת וממולחת, הפכה בעת משחקה עם המצית לילדה בגילה, צוחקת בצחוק של ילדה קטנה שזיהתה משחק מפליא לראשונה.
מתחם המקדשים הגדול ועצירה ב- bateay kdei ב- sras srang וב- prasat kravan מביא אותי לכלל החלטה שתמה לה שעת הצפייה והגיע הזמן להציץ לכיוון אגם טונלה ספ הממוקם מחוץ למקדשי הממלכה העתיקה. תום עונת הגשמים ואגם טונלה ספ האדיר מתהדר בגודלו המדהים. האגם ספג את כל כמויות הגשמים ושילש את גודלו. רק בשיא עונת היובש יחזור לממדים צנועים יותר.
בהגיעי סמוך לאגם, עוצר השומר ומפציר בי שאקח סירה בעשרה דולר. כיוון שמלכתחילה בתוכניתי לחזור למקום זה לצורך הפלגה לפנום פן בסירת מירוץ, לא ראיתי לנכון להשכיר סירה. אבל ניחוח האגם ותחושת שלווה משכה בכל זאת לכיוון הפלגה נעימה והיכרות עם סביבת אגם תוססת עם שוק צף ובתי מגורים על המים.
סביבת השוק וכל ההמולה הרבה, היתה די מלהיבה, ולצד האגם, הדייגים, הבתים הצפים וכל הסובב אותו, היא מהווה סיבה להוסיף אותה להצצה החטופה, שתבוא יומיים לאחר מכן בחטף של הספינה המהירה.
שעת חשיכה, והגיע זמן להתרחץ מהר ולהספיק להגיע לארוחה ולמופע שהומלצו על ידי הקמבודים. תמורת 12 דולר, בקבוק משקה על סך 2 דולר ועוד טיפ של דולר למלצר, קבלנו ארוחה משובחת, ללא כל הגבלה, מלווית במופע מקומי, חינני ותרבותי, שנותן גם רגיעה וגם הנאה לאחר יום רב עשייה. כל כך נהניתי, שלאחר יומיים הלכתי שוב למשהו כזה, רק שלצורך הגיוון בחרתי מקום אחר. זה נחשב להוצאה גדולה במדינות כאלה, ממש 5 כוכבים לתרמילאים.
בסיאם ריפ, נתקלתי במספר רב של מסעדות גדולות, המקיימות מופע מסורתי, לצד ארוחה, של אכול כפי יכולתך עם אוכל ברמה טובה. ברוב המקומות, אוכלוסיית התיירים בנויה בדרך כלל מקבוצות גדולות ומאורגנות, כאשר באופן טבעי, התרמילאים דלי התקציב מחפשים בדרך כלל את הארוחות הזולות של המסעדות המקומיות.
14.10.03 .בוקר יום זה מתחיל בארוחת בוקר בגסט האוס ונסיעה למקדש המרוחק הנקרא beng melea. בדרך עוברים את כפרי האזור וחווים שוב את אשר הקדמתי לספר ביום האתמול - עם כפרים בסגנון ונופים קצת שונים, תלוי בעין הבוחנת. מגיעים אל היעד, ואני יוצא למקום עם מדריך מקומי, המכיר את המקדש על בוריו אך אינו דובר אנגלית, ומצפה לקבל טיפ צנוע בסיומו של הסיור המודרך בן מחצית השעה.
המקדש הנראה לעיני הוא חורבן מושלם בפנימיותו ואף המצב של חומותיו אינו מעורר תהילה רבה. ההרס נובע מהתפרצות הג`ונגל למבנה. חלק מהמראה המרשים של המקדש מתקבל דווקא הודות להתפצלותם של שורשי העצים בינות ללבנים שבעות הימים ולהיווצרותם של צורות ופיתולים בין הרס וים של גלי אבנים, שהיו בימים תקינים ספריות קדושות של מלכים קדומים. משם ממשיכים לכפרי הסביבה ועוצרים במקדש lolie ומשם ממשיכים למקדש bac hong ואחריו ל- prehko. היום מסתיים בארוחה ומופע.
סיור ב-סיאם ריפ
15.10.03 - יום זה מוקדש כולו לעיירה סיאם ריפ. הסיור מתחיל סביב החיים לאורך נהר סיאם ריפ בלב העיירה ולאחר מכן ביקור במקדש wat thmei, שם ממוקמות בפגודה העצמות של חללי המלחמה מול החמר רוז. לידו המקדש המעוטר בתמונות יפות. בקרתי במקום בו מייצרים, מציגים וגם מוכרים יצירות מרהיבות מעץ ואבן ממש מפוסלות. המוצגים עשויים ממגוון של עצים יקרים ומשובחים ועולים אלפים רבים של דולרים. ממולו עוד מקום של יציקות ויצירות ממלט יצוק ומעוצב. ביקור ב- old market.
ביקור בכפר התרבות, מקום שרק נפתח ועדיין בבניה, המייצג מעין קמבודיה מיניאטורית על אתריה ומקדשיה החשובים. ביקור בחוות משי. ביקור במוזיאון מלחמה המתאר את הנשק והמוקשים הקטלניים בהם השתמשו החמר רוז. חזרה אל הגסט האוס לאיסוף כרטיס הספינה אותה הזמנתי יום קודם להפלגה לפנום פן הבירה. כעת אני פונה אל רוכב האופנוע שלי, וזה דורש מחיר מופקע על שירותו. סגרתי עמו מחיר של 6 דולר ליום הראשון, ליום השני המרוחק מגיע לו 10 דולר, ליום השלישי 15 דולר ואילו ליום הרביעי שוב 6 דולר.
היה לי נוח לעבוד איתו כי הוא מקומי, מכיר את אשר רוצה הטייל לראות ויודע אנגלית. הרגיז אותי שהוא דורש פתאום 25 דולר על היום השלישי. אני בחושיי הטבעיים לא רציתי ליצור מהומה ושילמתי, אבל נתתי לו להבין שאני רואה בזה מרמה.
כאן הייתי רוצה לומר לשאר הטיילים, כי רבות הן ההמלצות לא לקחת את הגסט האוס המסבסד אתכם, משום, שהם עושים הכל כדי שתגיעו לעיירה בשעת לילה מאוחרת ולא תעברו למתחרים. יש בזה הגיון, כי המחיר, שהם גובים עבור ההסעה הוא באמת מצחיק. מאידך, במקרה שלי, לא היו לנו עיכובים מיוחדים למרות שהגענו רק ב- 13:15, משום, שבאמת הייתה בעיה בדרכים באותו היום.
גם אם הייתי לוקח מונית מהגבול לעיירה, לא הייתי מגיע לפני השעה 20:00. עם זאת, ברור לי, שהם היו דואגים לעיכובים מבוימים במידה וכל העיכובים הנזכרים לא היו טבעיים. נוסף לכך, הגסט האוס נתן לנו חדרים באמת טובים במחיר של 4 דולר, שכלל מיטה זוגית, סדינים, שמיכות, מאוורר, שירותים ומקלחת צמודים, מגבות וחדר שנראה חדש על כל הריהוט שבתוכו.
חדי העין יוכלו להבחין בהוראות הכתובות בחדרים, שאחת מהן אומרת שבעלי הגסט האוס רשאים לעצור יציאתו של טייל מהגסט האוס במקרה של ויכוח על תשלום. לגסט האוס יש צוות עובדים גדול מאוד של 25 איש, לא כולל בני המשפחה, והללו למעשה עובדים ללא תמורה, כאשר היכולת שלהם להשתכר היא כאשר הם מציעים את שירותיהם לטיילים בהסעה לאתרים הנדרשים.
כיוון שמדובר בצוות גדול, הם מחלקים את הימים על פי הגעת הטיילים ובכל יום נתון ינסה להתמודד על שירותי הטיילים מספר מצומצם של אופנוענים, שאם לא זכו בדיל או טייל מתאים, לא יוכלו להתמודד ביום אחר על תורם שעבר. כך למשל, אם זכה מישהו מרוכבי האופנוע בטייל, ששכר את שירותיו תמורת 6 דולר ליום והטייל הסתפק בשירותו ואינו זקוק לו לימים נוספים, יהיה זה שכרו הצנוע, עד שיגיע תורו שנית בסבב. הבחור שזכה בי למעשה זכה בתמורה טובה אותה ניצל עד תום.
המלצתי היא, שגם אם השתמשתם בשירותי הגסט האוס אליו הגעתם באישון לילה, השתדלו להימנע מלהשתמש בשירות המוצע לכם ונסו להשיגו לבד. בסך הכל הרי במה מדובר, בתשלום של עוד 10 או 15 דולר ששילמתי יותר? למרות שבמקומות אלה 15 דולר זה עוד 4 לילות שינה בגסט האוס ובחדר טוב יחסית כמתואר לעיל. אבל לא זאת היא הנקודה, אלא תחושת עלבון של אדם שאתה נותן לו פרנסה והוא מנסה לעשוק אותך. היה יותר יפה אם היה מנסה למכור מרכולתו ואני הייתי נותן לו זאת כטיפ. אך, הוא בעל ניסיון ויודע, שיהיה נדיר לקבל טיפ הגון מטיילים.
נתקלתי רבות בניסיונות מעין אלה במזרח והיו מקרים, שכמעט יצאתי למלחמה כנגדם. אבל לעיתים חושים מסוימים, מחודדים ועם ניסיון אומרים לך לא, זו לא העת או הפעם המתאימה, אבל תעביר את המסר הלאה. הצעה נוספת למקרה המתואר, לשלם את שכר טרחתו של נותן השירות בתום היום וקביעת המחיר ביום השני. הוא, נותן השירות כבר יחפש אתכם בנרות, כי גם סכומים של מספר דולרים מהווים עבורו הכנסה טובה.
בעיה נוספת קיימת בצד הבטיחותי. לרוכבי האופנועים אין קסדות ויש מקרים בהם טיילים לא מוכנים לקחתם לסיור ללא קסדה והם פשוט מפסידים מקור הכנסה. יש חשיבות לקסדה, כי מדובר ברכיבה בדרכי עפר, עם מהמורות וכל מיני הפתעות לא צפויות. רוכב האופנוע שלי מספר לי על מקרה של חברו, שהתהפך עם האופנוע בגלל כלב שקפץ לכיוון האופנוע שלו וגרם לו לפציעה ממנה סובל ויסבול כל חייו.
לא עוברת שעה קלה, מזמן שסיפר לי סיפור זה וכלב גדול, בבהלה ובניסיון לברוח מהאופנוע, נכנס ממש לגלגלי האופנוע. רק בבלימה פתאומית, ממנה אנו כמעט עפים, הוא עוצר על גוף הכלב המיילל בכאב.
בקשר לנושא הכסף - אין בעיה להשתמש בדולר או בכסף מקומי ואפילו בבאטים תאילנדים. הדולר הוא הכי פופולרי, אך יש מקרים בהם צריך כסף קטן ואז עדיף שיהיה גם כסף מקומי או שפשוט תקבלו עודף כזה. כמובן, רצוי מאוד להגיע עם הרבה שטרות של דולרים בודדים.
לתחילת הכתבה
פנום פן ומעבר לויאטנם
16.10.03 - בשעת בוקר מוקדמת מגיע רכב מאסף, העובר בין הגסט האוסים השונים ואוסף את הטיילים להפלגה מסיאם ריפ לפנום פן על האגם האדיר הטונלה ספ. לאחר מספר שעות של הפלגה מהירה ברחפת, האגם מתקצר לנהר טונלה ספ, עד ההגעה לפנום פן הבירה היושבת במפגש שלושת הנהרות, המקונג, הטונלה ספ והבאסאק. עם הירידה מהסיפון מתנפלים כל מיני נציגי מלונות וגסט האוסים להציע את חדריהם. לאחר קבלת החדר בגסט האוס שבחרתי, הממוקם במרכז העיר, יצאתי לעבר ארמון המלך. השדרות הרחבות הדומות לשדרות העיר פריס ולאורך הנהרות והטיילת שלהם. האנשים, מצבת ויטנאם קמבודיה והמונמנט לעצמאות.
17.10.03 - העיר פנום פן ושווקיה. בשדה ההרג - killing field הידוע בשם צואאונג אק. במקום עמוד הזיכרון עם הגולגלות וקברי האחים. משם למוזיאון טול סלנג - הכלא שנקרא s-21 בהם מוצגים תמונות מזוויעות של ההתעללות ורצח העם. כמו כן מוצגים אזורי העינויים, החדרים והצינוקים. המשך סיור בשווקי העיר, בנהר, באזורי מסחר ואפילו במוסך פחחות וצבע. בקור בצ`די המרהיב פנום ואט וסיור במרכז העיר בסנטרל מרקט, שתמונה שלו מעטרת גם את אחד השטרות.
18.10.03 - אגם boeund kak במקום זה ממוקם המסגד הגדול של פנום פן ואזור המסגד לאורך גדת האגם, זרוע בגסט האוסים זולים. המוזיאון הלאומי עם יצירות של פסלי בודהה ויצירות שונות של מקומות ואמנות עץ ואבן. העיר פנום פן, אוסף רב של שיכונים גדולים, שווקי ענק, עיר מזרחית טיפוסית, צבעונית ומיוחדת. הייתי נשאר בה עוד כמה ימים, אם היה לי מספיק זמן, למרות ששלשת הימים, ששהיתי בה היו מספיקים להכרת האתרים וספיגת האווירה המיוחדת.
19.10.03 - שייט מפנום פן לצאו דוק ויטנאם. את הויזה עשיתי יומיים לפני כן בסוכנות קפיטול במרכז העיר ושם גם קניתי את הכרטיס לרחפת לויטנאם. ביום השייט הייתי היחיד שיצא לויטנאם ובעל הבית של הסוכנות אמר לי, היום אתה אח"ם, כי אף אחד לא קנה כרטיס ואני חייב לתת שירות, אז אני מוציא אפילו בהפסד.
על הספינה, נציג הסוכנות משכנע אותי להחליף כסף ויטנאמי, בטענה, שבעיירה צאו דוק אי אפשר להחליף, דבר שאינו נכון ולכן הוא גם מציע שער נמוך יחסית ויותר גבוה אם אחליף שטר של 50 או 100 דולר. אני מסתפק בשטר של 20 בהנחה שאין כל בעיה להחליף בעיירה הויטנאמית.
לאחר הפלגה של כשעתיים לערך, הספינה עוצרת בגבול ואני ניגש לעמדה הקמבודית לחותמת יציאה ולאחר מכן לעמדה הויטנאמית לחותמת כניסה. אין לי עדיין תחושה שעברתי את הגבול, אילולא היינו עוצרים בעמדה, בה יש ציון של הגבול עם הביתנים והדגלים. קמבודיה מאחורי ויטנאם בראש מעייני.
