הבנות מספרות
לרגל תחילת שנת הלימודים בחרנו לשלוח כתבה מאת מאי ועדי בנותינו. אנו מצרפים הצלחה בלימודים לחברים והחברות מרעות ומקווים שהקשר ישמר דרך המכתבים והאתר. כתבה מורחבת על מקלוד גאנג` ופינוקים אחרים נעלה בהמשך.
מאי ועדי מספרות
היי לכולם! אנו נמצאים עכשיו בדרמסאלה במקלוד גאנג`, מקום מושבו של הדלאי למה מנהיג הטיבטים. הלכנו לשמוע ולראות אותו והוא מאוד חביב ומחייך הרבה. לפני כמה ימים עשינו, עדי ואני, קורס בישול הודי ועכשיו אנחנו עושות קורס בישול טיבטי.
לפני שהגענו לדרמסאלה, היינו בעמק פארבאטי בכפר קטן שנקרא פולגה ובכפר שנקרא מניקראן שיש בו מקדשים ומעיינות חמים. היינו גם במנאלי שם יש הרבה ישראלים. מרוב שהעיר מלאה בישראלים, היה שם אפילו פלאפל אמיתי! לפני כן היינו בלה באזור שנראה כמו מדבר, אך מלא נהרות ומים ולכן הכפרים ירוקים ופורחים. המים מגיעים מהפשרת הקרחונים והטיבטים מכוונים אותם לשדות ולכפרים, משקים את השדות, עושים כביסה ורוחצים כלים בתעלות שברחובות.
פגשנו בנזירים בודהיסטים (שמאמינים בבודהה), וביקרנו במנזרים ומקדשים טיבטיים. השתתפנו בטקסים וקיבלנו לשתות תה עם חמאה שזה די טעים. בכל מקום שאנחנו הולכים אליו יש פרות ברחוב וכאן בדרמסלה וגם בדלהי, ברחובות יש קופים שגונבים אוכל.
הודו היא לא כמו שחושבים. לא נחשים, לא מחלות ולא אנשים מגעילים (לקבצנים הנכים מתרגלים מהר והם לא מפחידים). בהודו מקומות מרהיבים, נחלים, מפלים, טיולים, אוכל טוב ואנשים נחמדים. תמיד יש מה לעשות. למשל, לפני כמה ימים למדתי לסרוג כובעים ולימדתי את עדי אחותי ואנחנו סורגות ביחד. יש פה קורסי מסאז`, קורס יוגה, בישול, והרבה קורסים אחרים. יש לנו הרבה חברות וחברים ישראלים שאנחנו פוגשים בכל מקום מחדש וזה כיף ומרגש להיפגש שוב.
קצת מושגים בהודו:
נמסטה - שלום בהודית
ג`ולא - ברכה לשלום בטיבטית
דאלבט - אורז עם עדשים, המאכל הנפוץ ביותר.
גנישה, פרבאטי, ושיווה הם אלים. לגנישה, הבן של פרבאטי ושיווה, יש ראש של פיל.
אי מספרת על הרחוב במקלוד גאנג`
ברחוב במקלוד גאנג` יש דברים משונים. למשל הקבצנים שמגיל קטן למדו אותם לומר בקשיש בקשיש, או רופא השיניים שעוקר ברחוב ומדביק שיניים לכל דורש. יש לו הרבה שיניים על השולחן ולמי שחסרה אחת הוא מדביק במקום או עוקר שיניים כואבות עם פלייר גדול (עושה בחילה ממש).
גם מתקן מטריות יש כאן. הוא מפרק ומרכיב מטריות משומשות ושבורות. התופרים יושבים בתאים קטנים ותופרים בישיבה מזרחית על מכונות שמניעים אותן ביד. קנינו בד בחנות בדים בדרמסלה והתופר תפר לכולנו (חוץ מלאבא) שמלות טיבטיות. אפשר לראות כאן פרות שקטות ברחובות שלא עושות כלום חוץ מלהעיף את ערמות האשפה. גם קופים יש כאן והם עושים ממש בלאגן בפחים ולא מפחדים מאנשים.
כדי לחגוג את סוף המונסונים, הגיע פסטיבל אל העיר. חוגגים למרות שכל יום יורד כאן גשם פתאומי ומציף את הרחובות. הרחוב הצר התמלא דוכנים והמוכרים ישנים בלילה ברחוב. גם המון דוכני אוכל הגיעו לעיר ומקשטים אותה. האוכל כל כך מיוחד וצבעוני שכולם ניגשים ומצלמים. גם לונה פארק הגיע לכבוד הפסטיבל. יש בו גלגל ענק שאיש אחד הולך עליו ומסובב אותו וכל הילדים מפחדים לעלות עליו בדיוק כמו התיירים. גם תירסים שמעשנים אותם על גחלים מוכרים כאן אבל הם יוצאים שרופים וקשים כאבן. אני לא אוהבת אותם אבל זה עניין של טעם. במסעדת Ashoka תוכלו למצוא שניצל עוף מצויין. אני כבר אכלתי אותו עשר פעמים ולא קרה לי כלום, למרות שאבא אומר שהוא מעדיף דל-בט ברחוב (דל-בט זה אורז עם עדשים).
אנחנו ישנים ב-Chocolate Log ויש פה כדורי שוקולד נהדרים וגם פשטידות ועוגות. שרול, בעלת הבית, כל כך אהבה אותנו שהיא הזמינה אותנו לארוחת ערב אצלה בבית. בבוקר אנחנו אוכלים ב- Shambhala שם האוכל מצוין ומקום כיפי לשבת בו (האוכל מגיע מהר). יש שם ילדה קטנה שקוראים לה סאנצ`ו. היא טיבטית והיא מאוד חמודה וכולנו אוהבים אותה. לפני כמה ימים עלינו ברגל לאכול פיצה בדרמקוט. זה היה "טרק" לפיצה. בקיצור, אנחנו מבלים.
הבנות מבשלות
עדי מספרת על קורסים במקלוד גאנג`
מומלץ לעשות קורס בישול הודי וקורס בישול טיבטי. את שני אלה מאי ואני עשינו. אמא ואבא עשו יוגה ומסאז` שוודי. בקורס בישול הכנו ביום הראשון סמוסה ומלאי כופתא. סמוסה זה מאפה בצורת משולש ממולא בתפוחי אדמה או ירקות, ומטוגן בשמן עמוק. בדוכנים ברחוב זה עולה 5 רופי. מלאי כופתא זה כדורי גבינה אפויים ברוטב.
ביום השני הכנו פלק פניר שזה תרד עם גבינה. הכנו גם צ`אנה מסאלה שזה חומוסים עם תערובות תבלינים. ביום השלישי הכנו אלו פרנתה שזה סוג של לחם ממולא תפוחי אדמה. בקורס בישול טיבטי הכנו ביום הראשון מומואים עם קיפולים לכל מיני ארועים. מומו זה כיסוני בצק ממולאים בירקות או תפוחי אדמה ולפעמים בשר. למדתי להכין עוד כמה דברים אבל אם נספר הכל לא יישאר זמן לאכול. בתאבון.
מתכון להכנת "מומו":
בצק למומו -; 750 גרם קמח, כפית אבקת אפיה, אחת ורבע כוסות מים.
לערבב וללוש ולחכות כמה דקות שהבצק יתפח.
מילוי -; חצי בצל, רבע כרוב, חצי כפית פלפל שחור, חצי כפית מלח, שלוש כפות שמן וכפית גינג`ר (זנגוויל). לערבב את חומרי המילוי.
מרדדים את הבצק דק ובעזרת כוס חותכים לעיגולים. על כל עיגול שמים מעט מהמילוי, מקפלים וסוגרים עם האצבעות בלחיצות וקיפולים קטנים בהתאם לצורה שרוצים. כל צורה מתאימה לארוע אחר.
מאדים בסיר כפול, כמו של קוסקוס, ו/או לטגן קלות בשמן עמוק.
אפשר גם להכין מילוי מתוק: שתי כפות קמח, שתי כפות שומשום ושתי כפות סוכר.
למי שמכיר אותנו ולמי שגולש וקורא, נשמח שתכתבו גם לנו.
להתראות ממאי ועדי.
