בדרמסאללה כיף לאללה

דרמסאלה בעצלתיים

דרמסאללה, עיירה השוכנת במעבה נוף מיוער והררי הינה מקום מושבו של הממשל הטיבטי הגולה, המנהיג הרוחני הדלאי-למה ושל אלפי פליטים טיבטים המגיעים לאיזור מטיבט הכבושה על ידי סין בקצב של 500 פליטים בשנה, כך משנת 1949!

נוסף ליופי היערות ופסגות ההרים מסביב כך גם הנוף האנושי מורכב בעיקר מטיבטים יפי תואר ומנזירים צעירים ומרשימים. אלה בולטים בקרחתם המודרנית (האמורה להרחיק מהם מבטי הבנות..ללא הועיל) וידיהם השריריות שאחת מהן מבצבצת מלבושם המיוחד, האדום כהה, שרירית על שום אין ספור השתתחויות דמיות שכיבת שמיכה שהם מבצעים ביום במסגרת התפילה. ברכנו על אנשים נהדרים אלה שסבבו אותנו נוסף לתיירים הבאים וממש התחברנו לסיפורם נוגע הלב, בשיחות, בקריאה, בראיון ממש שערכנו לאחד מהם, אסיר פוליטי לשעבר ואפילו במפגש ולחיצת יד עם הדלאי-למה בעצמו!

דרמסאללה למעשה הינה עיירה משעממת ואנו ככל התיירים האחרים עלינו לכפרים ממעל: מקלוד גאנדג` בו שהינו והכפרים היותר שקטים וציוריים בגסו ודרמקוט בהם טיילנו ופגשנו חברים. האווירה במקום מקסימה ונעימה ולאחר יומיים בלבד החלו הילדים להסתובב במקום כבשלהם, מה שאפשר לנו הגדולים ללכת לקורסים שונים בשעות הצהריים, לבלות בערבים, להיות כשאר הצעירים..."מה יש לכם שלושה ילדים? איפה?"

למחרת הגעתנו כבר נרשמו רותי דניאל ונמרוד לקורס בישול טיבטי, הילדים כדי ללמוד ולהינות ורותי בגלל מראהו המצודד של הטבח - סנג`י. תפקידם של ר"ז וכרמל במשפחה בתחום זה מצטמצם לאכילה ולא להכנה..

דניאל:" בקורס הבישול היה מאוד כיף. המורה-סנג`י מאוד נחמד ויודע מלא עיברית כמו:"חצי כפית מלח,כורכום, שום, שמן, ללוש בצק מאה פעם...". ביום הראשון הכנו מרקים טיבטים כי גם בדרמסאלה כולם טיבטים כמו בלה...המרקים היו ממש טעימים. בשני המרקים הראשונים היה ירקות ונודלס בשתיי צורות שונות ובמרק האחרון היו מומואים עם ירקות והמרק הזה היה קצת חריף... בסוף השיעור סנג`י הכין גם צ`אומיין שזה איטריות עם ירקות והכל יחד מוקפץ.. בעיקרון נודלס סיני...נורא נהננו וישר נרשמנו לעוד יומיים: קורס של לחמים וקורס של מומואים. למחרת הכנו שלושה סוגים של לחמים: האחד ממולא בירקות ותבלינים השני מאודה עם תבלינים והשלישי - לחם שחור טיבטי. גם הכנו עוגיות ממש טעימות מסוכר חום ולבן בצורות ממש יפות. בסוף סנג`י הכין אגרול ואכלנו הכל...היה מאוד טעים. בקורס של המומואים היה הכי כיף!! הכנו שלושה סוגי מומואים: ירקות, תפוחי אדמה ושוקולד שזה גם היה מעולה. אבא וכרמל היו מופיעים בכל סוף שיעור וטועמים בהנאה.."

בסיום קורס הבישול נרשמנו ההורים לקורס מסאז` בן 6 ימים, שעתיים וחצי בכל יום. כרמל ישן בזמן הזה תחת השגחת דניאל ונמרוד. גדולת הקורס באווירה הנעימה שבו, התאספה לה חבורה נהדרת של ישראלים שהגיעו כמו לתיבת נוח: זוגות זוגות ואכן הרגשנו כי אין כמו קורס כזה משותף לזוגיות הנהדרת שנרקמת לנו לגבהים חדשים.

הימים עברו להם ביעף כשכל יום כזה מתחיל בארוחת בוקר מאוחרת, כל יום במקום מומלץ אחר, הכל מפה לאוזן. ארוחת הצהריים היתה לרוב מורכבת מתירס "על האש" שקנינו ברחוב במחיר מופקע של חצי שקל, ארוחת הערב היתה שוב בילוי, לרוב אצל ענבל: בחורה ישראלית מקסימה אשר פתחה מסעדה יחד עם בן זוגה הטיבטי טנזין. הפכנו למשפחה אחת גדולה והמקום הפך לנו לבית. הילדים עזרו במטבח, כרמל שיחק בצעצועים שמצא במקום ואנו עסקנו בעיקר בבליסה ופטפוט עם המון החברים שכאילו התנקזו להם יחד עימנו למקלוד גאנדג`: מירב וסער שממשיכים מסלול דומה לשלנו ואחרים שהגיעו במסלול היותר מקובל - מלה דרך מנאלי.

מרכיב בבילויים במקום תפס לו ה"קולנוע", היו מספר כאלה וכולם דומים אולם צר בגודל של אוטובוס קטן, מושבי אוטובוס, שניים בכל צד של המסדרון וטלביזיה ענקית עם מכשיר dvd. הסרטים מהחדשים ביותר המוקרנים באקרנים אך אנו נהננו בעיקר ממציאתו של נמו...

באחד הימים השכמנו לתפילת בוקר במנזר הראשי הסמוך למשכנו של הדלאי למה. הנזירים כמאה במספר ישבו בשני גושים והפליאו בשירה עמוקה והרמונית. לאחר התפילה החל מעין ויכוח בין נזירים מקבוצה אחת לשני נציגים של הקבוצה השניה. היינו מהופנטים למראה הויכוח הפילוסופי (כפי שבררנו בהמשך). העובדה שהשפה הטיבטית עדיין לא שגורה בפינו הפכה אותנו ערים במיוחד למימיקה ולאינטראקציה בין המשתתפים. איזו תרבות שיחה ודיון, הלוואי כך בכנסת ישראל!

מידי פעם היו הנזירים מוחאים כף יד אחת בשניה בתנועה מיוחדת, הוסבר לנו בהמשך כי האחת מסמלת את החכמה והשניה את הדעת, במחיאת הכף מאמין הנזיר כי דבריו יובעו בצורה המיטבית. עזבנו את המקום לטובת ארוחת בוקר וחזרנו עם פתיחת המוזאון הטיבטי המצוי באותו מתחם. מכיוון שהטיבטים כולם גולים בהודו ומגיעים לאחר מסע מפרך בהרי ההימאליה אין במקום מוצגים אלא עדויות וצילומים מוברחים של זוועות הסינים בעם הטיבטי. השארנו בספר המבקרים ברכה ותפילה נרגשת לעצמאותם.

לתחילת הכתבה

פוגשים את הדלאי-למה

באחד הימים נפוצה השמועה: למחרת מקבל הדלאי-למה את התיירים לפגישה אישית במתחם משכנו במקלוד גאנדג`. נרשמנו במשרד ה-security וחיכינו בציפיה ליום המחרת. השעה נקבעה לאחת עשרה ושלושים. התאספנו כארבע מאות תיירים במנזר בו ביקרנו מספר ימים קודם, כולם כמעט מכירים את כולם לפחות במראה. כעבור שעה סודרנו בשורה ארוכה ועברנו על פני המנהיג כשהוא לוחץ יד בחמימות לכל אחד מאיתנו. כרמל שנמנע ממגע עם כל הזרים החפצים בקרבתו, כאילו הופנט מהמעמד, קרב למנהיג שהתכופף אליו בשמחה גלויה ולחץ את ידו. קיבלנו חוט אדום קטן שמיד ענדנו בגאווה ולא הורדנו אותו עד לשעת כתיבת שורות אלו...לילדים הסברנו כי מדובר באישיות בסדר גודל של גנדי המנוח או של קלינטון יבדל לחיים ארוכים ולשמחתנו נמרוד התבטא כי ההמתנה הארוכה "היתה שווה".

באותו ערב הלכנו הגדולים לצפות בסרט "קונדן", בבימוי של מרטין סקורסזה. סרט המספר את סיפור חייו של הדלאי-למה הארבע עשרה (הנוכחי) החל מ"גילויו" בשנת 1939 בהיותו בן ארבע ועד יציאתו לגלות בהודו כמעט מיד לאחר הכיבוש הסיני בשנת 1949. שתי החוויות יחדיו הפעימו את ליבנו!

שני בני לוויה קבועים היו לנו בשבועיים בהם שהינו באיזור: המונסון והריקשה. הריקשה - תלת אופן חסר מגבלות לקחה אותנו מידי מספר ימים במעלה העליה לבגסו או דרמקוט הגבוהים, משם ירדנו בטיול רגלי נעים, תלוי במזג האוויר. המונסון הפליא בפרצי גשם בעיקר בשעת צהריים ולילה אך עם מטריה משפחתית גדולה שרכשנו ושהות בזמן המתאים בבית קפה כלשהו יכולנו לו ללא קושי.

ביקור הקוף- באחד הימים נראה אחד מהקופים הנראים כאן ביער בחלון חדר הילדים בו שהתה גם רותי. בשלב הזה רותי עוד התלהבה והסבה את תשומת לב הילדים לקוף הנחמד שנעלם לו בינתיים. לפתע נפתחת הדלת ופניו המוכרות של אותו הקוף נראו הפעם מקרוב קרוב (הקוף ככל הנראה נכנס למלון דרך חלון פרוץ במסדרון) כולם (ר"ז מדגיש שהוא לא היה בחדר...) פרצו בצווחות, רותי היתה מספיק בענינים בכדי לדחוק את הקוף החוצה בעזרת הדלת, הקוף מצידו ניסה לחשוף שיניים אך מצא עצמו בחוץ. כרמל פרץ בבכי נוכח המהומה ולא עזב את רותי לשעה ארוכה. מאז טרח לספר את הסיפור שמובא כאן כציטוט לכל ישראלי שפגש, כך במשך מספר ימים... את עיקר הסיפור תפסו הצווחות של דניאל והצפרניים של הקוף, בסדר הזה..

הסתבר שלא הינו היחידים שנפגשו עם האורחים הבלתי קרואים. ההמלצה היא כמובן לנעול את הדלתות אך אם כבר זוכים בביקור הרי שעיקר רצונם של אורחים אלו הם הפירות שלרוב על השולחן, בסיום הארוחה יצאו כלעומת שבאו. לקראת סיום שהותנו במקלוד נרשמנו הגדולים לקורס "רייקי" בן יומיים. למדנו את אומנות הריפוי ושוב עברנו חוויה חזקה ומאחדת. עזבנו את המקום מאוהבים באנשי המקום, מאוהבים האחד בשני, ובעיקר מאוהבים בילדינו המקסימים שהפכו לשותפים שווים בטיול, בזכותם עברו הימים בהנאה צרופה, בזכותם אנו מרגישים משפחה שהיא חבורה, חבורה שהיא משפחה.

לתחילת הכתבה

טיפים

בלי טיפים אי אפשר. כל אחד ממליץ בעיקר על המקומות והחוויות הנעימות שאותם חווה. לא עברנו בכל המסעדות, בכל המלונות ובכל מדריכי הקורסים הלכנו על פי אינטואיציה והמלצות ונפרט קצרות.

קורסים
מסאז`: "מהינדר" מדריך המסאז` אהוד הישראלים הינו דידקט אמיתי. הוא יודע להעביר נפלא את שיעור המסאז` כשהוא מטבל את דבריו באימרות מצחיקות כגון "princes is gone lovvve it" או בעיברית מצחיקה "עכשיו לעשות נעים, עכשיו ללוש,בסדר?" ניתן למצוא אותו במחצית הרחוב הראשי במקלוד, שמאלה ליורדים על פי שלט המכניס לסימטה קטנה. עלות הקורס 1400 רופי לשישה מפגשים בני שעתיים וחצי כל מפגש.

רייקי: יוגש מורה הרייקי הכניס אותנו בהוד והדר לעולם המדיטציה והרייקי, בסבלנות הסביר כל דבר ויחדיו עברנו פעמיים ארבע שעות שעברו מבלי משים. עלות קורס רייקי I 1500 רופי ורייקי II 3000 רופי. ניתן למצוא אותו על פי שלט בהמשך הרחוב לאחר השוק, שוב שמאלה ליורדים.

בישול: קורסי הבישול מתחלקים בין בישול טיבטי והודי. רותי ממליצה בחום על סנג`י הטיבטי (כבר הסברנו למה...) המקום באמת נעים, השיעורים מתקיימים מידי בוקר בשעה 10:00 ושוב אחר"צ בשעה 17:00 הם כוללים את הנושאים אותם פירטה דניאל. עלות מפגש 150 רופי וכמובן שאוכלים בסוף לשובע... "המטבח של סנג`י" כפי שנקרא המקום צמוד לדואר מיד לאחר השוק.
לא נרשמנו לקורסי יוגה, מדיטציה או ויפסנה, נסו בעצמכם.

מקומות לינה
עברנו פעמיים מקומות לינה: הראשון היה מלון green כשאנו מגיעים מותשים מנסיעת לילה מקשמיר. בחרנו בו על פי הלונלי פלנט ועזבנו אחרי יומיים, שילמנו כמו ברוב המקומות במקלוד 250 רופי לחדר זוגי. ציונו:סתם מלון. המקום השני היה ה-chocolate log, התרשמנו מהמקום והיינו מוכנים לשלם 400 רופי עבור חדרים מפוארים. הבעיה הייתה שבעונת המונסון הטחב שולט והמקום יחסית מוצל ואינו יכול לרטיבות. מומלץ בעונה החמה. משפחת שפירא העבירה ימים נפלאים במקום זה המתברך בבית קפה עם עוגות שוקולד משובחות. המקום השלישי בו השתקענו היה מלון hunted hill, אחרון חביב במקלוד לאחר השוק ולאחר המסעדה היפנית. החדרים היו גדולים ונקיים, כל חדר מורכב משני קירות שהם למעשה חלונות ענקיים לנוף משגע, הרגשנו בתוך גלויה! עלות החדרים לאחר מיקוח קל 250-300 רופי. בבגסו התרשמנו ממקום לינתם של אוהד ושרה, גסט האוס משפחתי "כמו בלדאק" עם בית קפה קטן, מרפסת שמש נעימה ושמו sky-pie. בדרמקוט הגבוהה יותר תמצאו מקומות לינה זולים יותר ומבודדים יותר.

מסעדות
עיקר הזמן העברנו בשהיה במסעדות ובבתי קפה. הוספנו משקל שאיבדנו בטרקים...

ברחוב הראשי במקלוד בו מתהלכים לא מעט וב-bagsu road ממנו וימינה לכיוון בגסו מסעדות כטיפות הגשם. Chukis עם הדלת הכתומה של ענבל מצטיינת באוכל "כמו בבית". לא דווקא הזיוה והמלווח בהם מתהדרים מסעדות אחרות כדי למשוך ישראלים אלא דווקא ארוחת הבוקר עם הלבנה, כדורי השוקולד (אתם כבר לא תהנו מאלו שגלגלו דניאל ונמרוד) והחיוך הנהדר של ענבל. לידה המסעדה עם הדלת הירוקה, מומלצת על שום ה-special musli וסתם כדי לשנות.לא רחוק משם קפה shambala - על פי הלונלי פלנט אולי תזכו לפגוש בו את ריצ`ארד גיר. אנו התרשמנו בעיקר ממהירות ההגשה והאוכל הזול. המקום לא התאים לנו בשעות היום בהם רצינו אור ואוויר נעים. היפנית במורד הרחוב אחרי השוק מרשימה בחלל הנעים ובמנת הסושי בימי שלישי ושישי, אל תגיעו אחרי שמונה!
על "מרכז" מקלוד (לא תטעו) חולשת ממרום מסעדת/בר mcloo שם מצאנו בירה טובה וחגגנו יום הולדת לבניו (יש הטוענים שקוראים לו באמת חיים...). כארבעים מטרים משם לכיוון בגסו נמצאת המסעדת האיטלקית nix. תמצאו אותה בנקל על שום המרכול בקידמתה בו נמכרים עוגיות ה-brownis איתם הינכם חייבים לקנח סעודה זולה של אוכל איטלקי נהדר. בבגסו נפגשים כולם במסעדת "אואזיס", יתרונה כאמור במאכלים הישראלים ובהיותה פתוחה כמעט כל שעות היממה. בדרמקוט נודעה לה הפיצה האגדית. בשביל הרומנטי בין בגסו לדרמקוט גילינו את מסעדת "חיפה", בודדה ונעימה, פיצה אכלנו רק שם והיה נהדר. חוץ מזה תגלו לבטח עוד מקומות, אל תתאמצו לנסות את הקוראנית במורד לאחר היפנית...

אינטרנט
האינטרנט בדרמסאללה מפתיע, הקווים הינם קווי isdn ולאלה מבינכם שיש להם מצלמות דיגיטליות כדאי לשלוח ממקום זה קצת תמונות ארצה לחברים/משפחה. ניתן גם לפרוק את המצלמות ולצרוב התמונות על גבי דיסק. ניתן גם לסרוק תמונות אם אין לכם מצלמה דיגיטלית וחשקה נפשכם לממש ההמלצה המשפחתית. כל זה בעלות נמוכה של 30 רופי (3 שקלים) לשעה. אם תגיעו כמו כולם ממנלי,חכו ותהנו, במנלי הקווים איטיים להחריד.

קולנוע
מחיר כרטיס קולנוע גם הוא 30 רופי והסרטים מוקרנים ברציפות משעות הבוקר ועד חצות, לא פלא שכולם הולכים ל"הצגה יומית", תרתי משמע.

טלפון
הקשר הטלפוני עם הארץ מאד נוח, בכל מקום ישנם תאי התקשרות ושירות call-back (2 רופי לדקה) שונה מאד מהנתק שחווינו בלדאק.

בית חב"ד
קבלת שבת - בבית חב"ד בדרמקוט לא ביקרנו אך מי שכן הגיע לשם בליל שישי נהנה מאוד. במקום משפחה קטנה: רב, אישתו וילדיהם הקטנים.

לתחילת הכתבה

תודות:

כרגיל נסיים בתודות: הרשימה ארוכה אך ססמת "למטייל" היא להגיד תודה ואנו הפנמו אותה מכל הלב... נודה לאוהד ושרה הנהדרים שהביאו לנו מהארץ חבילה ענקית עם ריח של בית. מילאו את החבילה: עליזה ששלחה שוקולדים שהספיקו לכל קהילת הישראלים, משפחת חתוכה ששלחו עוגיות מעשה ידיה של יעל ודיסקים של מוסיקת ילדים לכרמל ומשפחת נבון שטרחו לצרוב לנו שני סרטים למחשב עבור כרמל. תודה לכולם. כן נודה לענבל על החמימות והאהבה שחשנו במסעדה שלה ולכל שאר הישראלים היפים שבילינו איתם בקורסים, בבתי הקפה, במשחקי הקלפים או סתם במפגשי בזק בכל קרן רחוב, כולם מחייכים אוהבים ונחמדים, איפה הרכות הזו בארץ?

ממטבחו של כרמל: