מבלים במקלוד
זהו יומנו החמישי כאן במקלוד ולדעתי אחד הימים המוצלחים. למקלוד הגענו לאחר נסיעת לילה ממנאלי, נסיעה של 10 שעות שעברה בקלות. לפנות בוקר, מעט לפני 5 הגענו למקלוד, מאחר שהשעה היתה מוקדמת במיוחד ישבנו על ספסל, שתינו צ`אי שקנינו מבעל מסעדה חרוץ במיוחד והמתנו לשעה 7:00 בבוקר לחפש גסטהאוס. בעוד אנו ממתינים ראינו לצדנו ליד פח זבל ופרות רבות קבוצת עופות דורסים (נראו לנו כמו עיטים) שעשו מלחמה עם העורבים. המחזה היה מדהים וזו פעם ראשונה עבורנו שאנחנו רואים עופות דורסים ממרחק כה קטן.
בבוקר יצאתי לחיפוש גסטהאוס, עברתי את כל הגסטהאוסים המומלצים בלונלי פלנט ובמקומות אחרים ואפילו נסעתי לכפר בגסו לחפש גסטהאוס ושום דבר לא מצא חן בעיני. לאחר סיבוב נוסף עם עופרי נכנסתי למלון שנראה במיקום טוב, מצאנו חדר גדול מאוד, ריצוף שיש, נקי עם מטבחון + מקלחת ושרותים נקיים ומסודרים. לאחר דין ודברים הסכמנו על 550 רופי לחדר, הבאנו את כל החבורה, ניקיתי את השרותים והמלקחת שוב (בכל זאת מדובר בנקיון הודי) ויצאנו לאכול ארוחת בוהוריים שלאחריה נכנסתי למיטה לשינה טובה ומתוקה.
זיו והילדים הלכו לדואר ומצאו את החבילה שנשלחה אלינו מהארץ, שמחה גדולה אחזה בכולנו לאור חבילות השוקולד פרה, הויטהפורט הקווינרי והפורטשיין דיליייט וכמובן הארי פוטר 1, לו עופרי חכתה בקוצר רוח. שמחנו וחגגנו, התאוששנו, התקלחנו, קצת טלויזיה (יש סרטים לא רעים כאן בכבלים) ונרדמנו שמחים וטובי לבב.
ביום השני להגעתנו יצאנו לטיול רגלי למפל באזור הכפר בגסו, הטיול היה קל ונעים, המפל היה מקסים, הילדים טבלו במים, עופרי פחות ומעיין הרבה הרבה יותר, ומשם עלינו לבית קפה נחמד שנמצא על ההר. אחרי צ`אי וצ`יפס ושיחה נחמדה עם ישראלים אחרים כמובן, חזרנו לאיטנו למלוננו. ביום שישי החלנו לנסוע באוטובוס המקומי לדרמסאללה העיר, הנסיעה היתה כבת 20 דקות, נחמדה וקלילה. ירדנו מעט אחרי מרכז העיר וגילינו שוק מרכזי חסר ייחוד, לא ממש ידענו לאן כדאי ללכת ומאחר ותום היה עייף במיוחד אכלנו משהו קל, קנינו בד לתפור לזיו ולבנים בגדים הודיים וחזרנו באוטובוס ובעמידה חזרה למבול הסיטרי במקלאוד.
הגשם היה כה חזק שמיד ברחנו למסעדה הקרובה ביותר, כמובן שאכלנו שוב והיה טעים ונחמד ולאחר שהגשם נרגע הסתובבנו ברחוב הראשי בו גילינו מספר בתי קולנוע שמציגים סרטים מגוונים לאורך היום. גילינו שבשבת יש את צ`רלי והשוקולדה, התלהבנו מאוד וקבענו שבשבת נלך לסרט. בשבת בבוקר קבענו לטייל בטבע וכך יצאנו מצוידים בכמה סנביצ`ים וביצים קשות לכיוון הכפר דרמקוט שנמצא במעלה ההר. שמענו שהכפר נחמד ומשקיף על נוף יפה. כבר בתחילת העליה היתה שמחה גדולה מאוד מכיוון שעברנו ליד להקת קופים מקסימה, היו שם קופים קטנים וגדולים, זכרים ונקבות והם שחקו והשתוללו ואפילו גילו בנו מעט ענין (וטוב שכך). כללי הזהירות עם קופים חשובים כאן מאוד בעיקר בגלל סכנת נשיכה ומחלות כמו כלבת ולכן אנחנו נמצאים תמיד במרחק בטחון. כלל נוסף וחשוב הוא לא לחייך אליהם מכיוון שהם מפרשים את החיוך כתוקפנות. וכך נזהרים וסקרנים התבוננו בקופים ונהננו מאוד, השובבות של הקופים, המשחק על העצים, פשוט מקסים.
המשכנו בדרכנו למעלה שם פגשנו את ערד, בחור ישראלי חמוד שישב באמצע היער הזה על ספסל ועבד על המחשב הנייד שלו, מה שמשך מיד את ילדינו אליו כבמטה קסם. ערד המליץ לנו להמשיך מדרמקוט לכפר שנקרא: נדי ומשם לאגמון דל. סמכנו על עצתו ובהגיענו לדרמקוט יצאנו בשביל לנדי, שם פגשנו זוג מקסים בשם חני ואביגדור שהגיע להודו בעקבות ילדיהם הגדולים והם מטיילים כאן מספר שבועות. החיבור היה מידי וכך מצאנו את עצמנו מטיילים ביחד לנדי ולאגם דל, מפטפטים, צוחקים ונהנים, אוכלים צהריים ביחד בנדי וחוזרים במונית משותפת למקלאוד (עקב מזג אויר גשום). יום הטיול היה נהדר, נוף ההרים והערפל, הצמחיה הסבוכה וההרים שסביבנו היה נפלא, מרגיע ומשרה שלווה.
האזור כאן כה ירוק ומלא מים וצמחיה שפשוט אי אפשר שלא להנות מננו. בדרכים כאן רואים נזירים טיבטיים צועדים, תיירים מכל העולם, קופים, פרות והמוני חשופיות שילדינו נהנים לשחק איתן. בהגיענו חזרה למקלוד, התארגנו וליציאה לסרט צ`רלי והשוקולדה. הצטיידנו בשוקולד ונכנסנו לאולם קולנוע קטן וחמוד עם מסך יפה וכסאות נוחים להפליא. הסרט היה מאכזב משהו אבל השוקולד חוסל עד הקוביה האחרונה.
ביקור אצל הדלאי לאמה
ביום ראשון קמנו מאוחר, עשינו שיחת משפחה על מנת להבהיר עמדות כמו התיחסונתנו למשפט החוזר ונשנה בכל סיבוב בעיר: "תקני לי תקני לי...", בהקשר לתכניותינו בהמשך, התנהגות בטרקים וטיולים (שנשמע קצת פחות קיטורים) והפחתת כמות המריבות בין ילדינו. הנושאים לובנו ברצינות רבה, החלטות נלקחו ויש לקוות לשיפור בימים הקרובים. מאחר ויצאנו מאוחר, היתה דרישה מהקהל לארוחת צהריים ולאחר מכן יצאנו לביקור בביתו ובחצרו של הדלאי לאמה. מיד לאחר הגיענו למתחם נפתחו ארובות השמיים ומבול החל לרדת. נכנסנו לחנות ספרים שבמתחם ויצאנו עם ספר ילדים וספר של הדלאי לאמה - 365 משפטים מהלב לכל יום בשנה. בקרנו בגומפה ובמוזיאון הטיבטי שמספר על הזוועות שעושים הסינים בעם הטיבטי, עצוב ומדכא ובהחלט מעלה רגשות קשים. הקראתי לילדים חלק מן המלל במוזיאון וכולנו התעצבנו למראה הסרט על אכזריות הסינים כלפי הטיבטים. לטענת הטיבטים כ-1.2 מליון טיבטים נהרגו מפגיעת הסינים, כ-6000 מבנים נהרסו במהפכת התרבות הסינית בטיבט, פליטים טיבטיים רבים מנסים לברוח מטיבט לשכנותיה מדי יום.
בחזרה ממתחם הדלאי לאמה עברנו באזורים במקלאוד בהם לא בקרנו קודם לכן, דרך יערות חמודים ושכונות טיבטיות צפופות ומשם הגענו חזרה למרכז מקלוד. מכיוון שלא הספקנו לאכול מנה אחרונה בארוחת הצהריים נכנסות למסעדה איטלקית בשם: Jimmy Italian Kitchen והזמנו מוס שוקולד שהיה משובח ביותר וכך התפנקנו כל חד עם מוס שוקולד והוספנו גם ופל אמריקאי עם רוטב שוקולד טעים וגלידה. יצאנו בהחלטה שלכאן בהחלט נחזור ועברנו כמה משרדי נסיעות על מנת לברר על נסיעה לרישיקש ולאמריצר. במרכז העיר פגשנו ישראלים נוספים, פטפטנו, כמה קניות ולא ייאמן אבל חזרנו לאותה מסעדה איטלקית לארוחת ערב - היה מעולה ולא עמדנו בפיתוי והזמנו עוד כמה מנות אחרונות.
התחנה הבאה - רישיקש
לאחר בירורים והתלבטויות, החלטנו לוותר על בקור באמריצר ולצאת ישר לרישיקש. השיקולים שהנחו אותנו היו שהנסיעה לאמריצר אפשרית רק באוטובוס מקומי, 7 שעות נסיעה שעשויות להתארך גם ל-10 שעות, הגעה לאמריצר ליום אחד ומשם נסיעה של 12 שעות נוספות לרישיקש. עם ארבעה ילדים, 2 מוצ`ילות ו-5 תיקים- הדבר נראה לנו מתיש ביותר וחוץ מזה צריך להשאיר משהו לביקור הבא בהודו.
וכך ביום שני קנינו כרטיסים לאוטובוס תיירים שיוצא מדרמסאלה לדרהדון בשעה: 18:00 בערב ואמור להגיע ב-6:00 בבוקר לדרהדון. מדרהדון ניתן לקחת אוטובוס מקומי בנסיעה של כשעה לרישיקש.
מחיר הכרטיס היה 520 רופי לאדם ואנחנו רכשנו 4 כרטיסים ל-4 מקומות באוטובוס. בתכניתנו בשלושת הימים שנותרו לנו כאן במקלוד היה לצאת למסלול מומלץ לטיול נוסף בין כפרי האזור אך מזג האויר החל להיות סוער וגשום ולא אפשר לנו לצאת לטיולים ארוכים אלא לגיחות קצרות בסביבה.
ניצלנו את הזמן לשלוח חומר באינטרנט, לקרוא, לאכול במסעדה האיטלקית ובמסעדה הטיבטית הנחמדה שגילינו, להכיר מעט שבילים במקלוד, לקשקש עם ישראלים שפגשנו במקום ולראות עוד כמה סרטים כמו שודדי הקריביים, עידן הקרח ואפילו מדגסקר.
מקלוד מלאה במודעות ובפרסומות על קורסים שונים אבל אנחנו החלטנו לוותר על החוויה ופשוט להנות מפינוקיו של המקום: אוכל טוב, מלון טוב, ספרים טובים ואנשים מאוד נחמדים וזיו אפילו עשה כאן קרחת!!! במסגרת הזמן הרגוע כאן זיו הספיק לעשות 3 מצגות של סאנריידר במהלך הימים הללו וימים יגיו אם היתה ברכה בעמלו.
חוויה מעניינת נוספת שהיתה לנו היא ביקור נוסף במתחמו של הדלאי לאמה שמטרתו היתה צפיה בדיון בין הנזירים. בחצר המקדש ישנו אזור תחום בו מחולקים הנזירים לזוגות, אחד יושב ואחד עומד וכל אחד מביע את דעתו בנושא כלשהו ובסיום הבעת דעתו הוא מוחא כף בהתלהבות. הדיון סוער, משעשע, מעניין וניתן לראות שחלק מן הנזירים אכן עסוקים בדיון ומשמעויותיו וחלקם עסוקים בקהל הצופה.
התרשמותנו ממקלוד גאנג` היא שמטיילים רבים מגיעים הנה לקורסים, לרמת החיים הטובה יחסית להודו ולאווירה הכללית הרוחנית של המקום. מקלוד היא בסך הכל עיירה קטנה עם שני רחובות מרכזיים קטנים, שפע גסטהאוסים, מסעדות וקורסים ואוכלוסייה טיבטית נעימה. אין לי ספק שאחרי המונסון בחודש אוקטובר כשמזג האויר מאפשר לזאת אפשר לצאת ולטייל יותר באזור ולהנות מיופי היערות, משפע המים ומאוויר נעים.
בכל מקרה, שבוע במקלוד היה נעים עבורנו, רגוע ושליו, ומנוחה טובה לקראת השלב השני בטיול שלנו בו עוברים יותר מהר ממקום למקום ובעיקר לפני הטרקים של נפאל. את מקלוד עזבנו ביום רביעי אחר הצהריים כאשר לקחנו מונית מהמלון שלנו לתחנת האוטובוס במרכזית בדרמסאללה (120 רופי) ושמם יצאנו באוטובס תיירים מצוין לדרהדרון. באותו יום גם נהג המונית וגם נהג האוטובס שלנו נהגו בחוסר זהירות בלשון המעטה ואם נדייק במופרעות מזעזעת שאפילו אנחנו שכבר התרגלנו מעט לנהיגה של הודו היינו מתוחים ביותר.
אבל סוף טוב הכל טוב, ב-5 לפנות בוקר הגענו לדרהדון ומשם אוטובוס מקומי (שחיכינו לו שעתיים וחצי) לרישיקש.
