מגיעים למזרח הרחוק!

ובכן, ב-6.2.07 המריאה טיסה מספר 118CX מאוקלנד להונג קונג, ואנחנו עליה כמובן. אחרי כ- 10 שעות נחמדות נחתנו ביעד שלנו, ומשם... נפרדתי מאבא, אמא, עומרי, אלון ויובל שנשארים שבוע בהונג קונג. אני, בתור הבכורה קיבלתי "בונוס" מיוחד מהוריי המקסימים - ואני טסה לשבוע אל רותם, חברה שגרה ב- Seoul, עיר הבירה של דרום קוריאה. הייתי מאושרת, מאוד מתרגשת מהאפשרות לטוס לבד ועוד יותר מהפגישה עם רותם החמודה בחו"ל. הטיסה מהונג קונג לסיאול עברה במהירות ובקלילות, ובשדה התעופה כבר פגשתי את רותם ואבא שלה, שגיב. כל כך שמחנו להפגש! צחוק, בכי, אושר.

 דרום קוריאה גובלת בצפון עם צפון קוריאה (באופן מפתיע), במערב עם הים ואחריו סין, במזרח עם הים ואחריו יפן. זוהי הסיבה העיקרית שתיירים רבים מדלגים עליה - ומגיעים לסין ויפן. את כל המדינה לא יצא לי להכיר, אבל את העיר אני מכירה בצורה די טובה ואנסה להסביר גם לכם. כהקדמה: בסיאול חיים 12 מיליון תושבים- כמעט פי 2 מבכל מדינת ישראל! מאוד אהבתי את העיר. היא מערבת בצורה מאוד יפה מסורת קוריאנית ביחד עם מערביות וטכנולוגיה, ומעניין לראות את הבניינים החדשים והמודרניים ביחד עם החנויות והמאכלים המסורתיים שנמכרים.

הספקתי להיות בכמה איזורים בעיר, כשהמעבר ביניהם התבצע לרוב ב- Subway (הרכבת התחתית). האיזור הראשון בו טיילתי עם נאווה, אמא של רותם נקרא Insa-Dong, ובו נמצאת בין השאר שגרירות ישראל. באופן יחסי זהו "הרחוב של התיירים" והוא מאוד מאוד נחמד. המון חנויות חמודות של דברים קוריאניים טיפוסיים כמו למשל כלי חרסינה בצבע תכלת, מסכות עץ קטנות מגולפות בגסות, ממתקי אורז לכבוד ראש השנה הקוריאני שמתרחש בשבוע הבא, וכמובן דוכני רחוב של אוכל טיפוסי. מומלץ מאוד לטעום פנקייקס קטנים ומתוקים במילוי שעועית -; נשמע צירוף די גרוע אבל משובח!

משם הגענו בהליכה אל ארמון הקיסר- Gyeongbokgng Palace. קיסר אמנם אין כבר תקופת זמן ממושכת, ובכל זאת השומרים עם בגדיהם המבדרים ממשיכים לעמוד בכניסה ולהקיף את החומה. כדאי מאוד לראות חילוף משמרות, זה אדיר! סגנון הצביעה בתוך המבנים ובגגות כולל את כל צבעי הקשת והמבנים בסגנון סיני שכזה... מקסים. בשטח הארמון אף נמצא The National Folk Museum בו ביקרנו. הוא מציג בקצרה ובעזרת דגמים קטנים את החיים הקדומים בקוריאה. נחמד.

למחרת הלכתי לבצפר אחרי חצי שנה "בלי"- אולי בכל זאת אחרי זמן ממושך מתחילים קצת להתגעגע (לא בהצהרה רשמית). אז היה ממש מרגש. הצטרפתי אל רותם לכל השיעורים שלה, הכרתי את כל החברות והחברים, והיה כל כך מגניב. לגמרי הרגשנו בסרט (אני- כ"תלמידת" בית ספר שיש בו לוקרים, קפיטריה לארוחת צהריים ועוד.. ורותם- היא בדרך כלל ישראלית יחידה בתיכון ועכשיו יכולה לדבר בו בעברית!). אחרי היום הראשון בבית הספר שהיה מאוד מאוד מאוד מאוד מוצלח, החלטנו שאצטרף אליה לעוד יומיים לימודים- שישי ושני שאחריו.

ביום שבת יצאנו (רותם ואני) לטייל בעיר. רותם הראתה לי שלושה איזורים שונים - Namdaemun Market, Myeong-Dong, ו- Itaewon. המקום הראשון הוא שוק מקומי על שטח גדול מאוד, עם הרבה סימטאות. נמכרים בו המוני דברים - איפור, ביגוד, אוכל ועוד מלא שטויות. כיף להסתכל על צורת החיים של האנשים שם, על האוכל המוזר שלהם, הבגדים, צורת המכירה ושאר מאפיינים. המקום השני- "מיונג דונג", הינו מדרחוב של חנויות יוקרה ומותגים.

שם יכולנו לראות חנויות מקסימות, בתי קפה מתוקים וגם לשם כמובן דוכני הרחוב הרבים הגיעו. והאיזור האחרון נקרא "איטאוון", בו נמצאים יותר מערביים מאשר במקומות אחרים. הרבה חנויות בגדים, ובין השאר אפילו דוכנים שמוכרים מגוון רחב של בגדים לכלבים! שופינג לא עשיתי- כי לצערי אין מקום בתיק, אני עדיין בעיצומו של הטיול והדברים די יקרים. מילא, לפעמים מספיק להסתכל. בערב יצאנו למסעדה ובר עם חברות והיה ממש מש ממש כיף!! אחריו יום ראשון חלף במנוחה, וביום שני הלכנו שוב לבית הספר- כיף כל כך!

 בערב יצאנו - רותם, הוריה ואני ל- Seoul Tower - מגדל גבוה (מאוד מזכיר את המגדל של אוקלנד למי שמכיר) שעומד בראש גבעה ומשקיף על העיר. עלינו למעלה- העיר ממש מדהימה בלילה! בכל חלון לרוחב 360 המעלות ניתן היה לראות רק עיר, עיר, עיר. אורות צבעוניים ופקקי תנועה בעיקר (למרות שרוב הכבישים הם אוטוסטרדות- חמישה נתיבים!!).

 את ארוחת הערב אכלנו בסעדה קוריאנית מסורתית. השולחן קטנטן - בגובה של כ-30 ס"מ, ומסביבו כיסאות ללא רגליים. ממש ככה - רק מושב קטן ומשענת מרופדים. אורז עם ירקות שהזמנו הגיע בתוך קערת אבן לוהטת, ותוך כדי אכילה הוא עדיין היטגן כך שחייבים לערבב- שלא יישרף! את הטעם אפשר להגדיר כמעניין- לא טעים מדי אבל אכיל בהחלט.

ולמחרת מוקדם בבוקר כבר עזבתי את דרום קוריאה. היה ממש מעציב להיפרד מכל המשפחה המקסימה שאירחה אותי במשך שבוע שלם. הם ממש הצליחו לגרום לי להרגיש בבית, והיה לי באמת כל כך כיף! דרום קוריאה התגלתה כמדינה מאוד נחמדה, אפילו שלא ביקרתי באחת "העונות היפות" (בסתיו כל העלים מאדימים, מוריקים ומצהיבים בצבעוניות מרהיבה) אלא בעונה בה כל העצים קרחים, ובכל זאת העיר יפה ומיוחדת, הקוריאנים חמודים ואני בטוחה שיש עוד מלא מה לראות באיזורים השונים במדינה. שוב טסתי לבד, הפעם המאורע מלחיץ הרבה פחות. בהונג קונג נחתתי בסביבות הצהריים, ונפגשתי בשדה עם משפחתי היקרה. הם שמחו למצוא אותי בריאה ושלמה.

לתחילת הכתבה

וקצת על השבוע שלהם בלעדי: הונג קונג היתה המפגש הראשון שלנו עם המזרח. מפגש רך ונעים. תחנתנו הראשונה היתה רובע הקאולון -; שם בילינו את היומיים הראשונים מוקסמים מההסתובבות בשווקים הצבעוניים - הציפורים, הפרחים דגי הזהב. וגם שוק הליידיס שיש בו אוכל, בגדים וצעצועים. התגוררנו במלון קטן בלב האזור הסיני Mongkok. המלון שוכן בבנין מוזנח למדי ובו חדרים קטנים שהופתענו מרמת נקיונם.

נהנינו מהמפגש עם הרחוב המלא בסינים ובחנויות סיניות קטנות מיד עם היציאה מדלת הבניין. את המשך השבוע בילינו בדירתו המפנקת של חבר, שמתגורר באי. כאן כבר הקדשנו את זמנינו למנוחה והסתובבות בעיר ביום ובלילה. ערב אחד הוקדש לביקור במוזיאון החלל, בו תצוגות נחמדות בנושאי חלל ואסטרונומיה. מחצר המוזיאון צפינו בשעה 20:00 במופע הלייזר המרשים על גגות בנייני האי. טיול נחמד אחר היה לויקטוריה פיק.

 תצפית פנורמית יפה על העיר, הנמל והמפרץ (למרות שהראות לא היתה מהמשובחות...). עלינו לגבעה ב- Peak Tram, בילינו שם מס` שעות -; הילדים במשחקי מולטי-מדיה חדשניים ואנחנו בבית קפה. לקראת ערב ירדנו ברגל בשביל. מקום נוסף בו ביקרנו היה פסל בודהה ענקי (הכי גדול באסיה) מברונזה שהוקם לאחרונה על גבעה בגובה 520 מטר, במקום שנקרא Ngong Ping Plateau. לסיכום- בילינו שבוע נהדר בהונג קונג. על מרבית האטרקציות התירותיות שבה (כגון דיסנילנד, אושן פארק ועוד) ויתרנו והעדפנו להנות מהמטרופולין הסינית הסואנת ומלאת החיים. שמחנו לפגוש את גל (בריאה ושלמה..) שמאד נהנתה בסיאול ועלינו כולנו לטיסה לבנגקוק.

לתחילת הכתבה

נחתנו בבנגקוק לקראת 5 אחר הצהריים. קבלת המזוודות וכל העניינים התנהלו כרגיל, עד שהגענו ליציאה מהשדה. מיד קפצו עלינו המוני נהגי המוניות, כולם מנסים להשיג עבודה וכסף, שואלים: "Lady do you need a taxi?", "Where are you going?" ועוד.. וויתרנו על התענוג שבלנסוע איתם, עברנו ל"תחנת המוניות המאורגנת" בחוץ (ובחום), כדי למצוא מונית בה נצליח להידחס ביחד עם כל תיקינו... גם בחוץ צריך להתמקח, ורק בתחנת המוניות השניה שבדקנו הצלחנו להגיע למחיר של 400 באט (כיום בערך 8 באט שווים לשקל) למונית גדולה, שהסיעה אותנו אל הגסט האוס שלנו- ";New Siam 2". מסתבר שהנהג לא בדיוק הבין אותנו ונסע עד למוזיאון הלאומי- במזל המוזיאון קרוב לגסטהאוס ולא בצד השני של העיר.

 בכל מקרה בנסיעה כבר הספקתי לראות שבנגקוק די מלוכלכת, עמוסה במכוניות, בחוץ מלא אנשים ומדי פעם תקוע איזה פסל מוזהב ויפהפה שלא קשור לכלום. לאחר בירורים והסברים הצלחנו להגיע למקום הנכון, ולקחנו שני חדרים. הגסט האוס נמצא בקירבת הקוואסאן (האיזור של המטיילים בעיר), אבל ברחוב מעט שקט יותר ונחמד. לילה עלה לנו 2,240 באט לשני חדרים גדולים. את ארוחת הערב אכלנו במסעדה על יד הגסטהאוס שלנו, והיא סימנה לנו התחלה של סגנון טיול חדש - מעכשיו כל הארוחות שלנו יהיו רק במסעדות. לחשוב שעד היום כל מסעדה הייתה "אירוע" יקר ומיוחד, מעכשיו זה יהיה יומיומי. מוזר!

ביומיים הבאים עומרי הרגיש לא טוב, ואמא ואבא נשארו איתו בחדר הממוזג. אנחנו בינתיים יצאנו לתור את העיר. את יומנו הראשון (14.2.07) בבנגקוק התחלנו בשיט. נהר ה- Chao Phraya הגדול חוצה את כל בנגקוק, ומתוכו מתפצלות המוני תעלות דקות לעיר כולה. על גדות התעלות בנויים בתי עץ מוגבהים בהם חיים התאילנדים, ואותם יצאנו לראות. כמעט בכל אחד מהרציפים שנקראים Pier נמצא אדם שיציע שיט בתעלות הנהר. שיט של שעה אמור לעלות 1000 באט, ושיט של שעה וחצי 1200 באט. התמקחנו והצלחנו להשיג שיט של שעה לארבעתנו ב-800 באט.

 לאחר תשלום המקדמה, מוכר הסיור ניסה לקרוא לאחד מבעלי הסירות שהיו על יד המזח, אך הם העדיפו להמשיך את מנוחת הצהרים שלהם. נראה היה לנו שעבדו עלינו ושלא תגיע סירה. אולם הוא התקשר לבעל סירה אחר אשר הגיע לאחר מספר דקות. בזמן שאבא התמקח, אנחנו חיכינו על יד הנהר. פתאום ראינו בתוך המים (הירוקים והמזוהמים) תאילנדי מתרחץ ומכבס את בגדיו. אחרי 5 דקות הגיעה גם אישה ושטפה בנהר המלוכלך כלים מלוכלכים... הזוי לגמרי!

 הסירה שהגיעה לאסוף אותנו הייתה סירה דקה ומאורכת עם ספסלי עץ קטנים, שיכולה להכיל עד כ-10 אנשים והיתה כולה לרשותנו! כשרק יצאנו לדרך זה היה קצת מבהיל- הסירה חורקת כזו (הרי היא עשוייה מכמה קרשים...) וטיפות חודרות לתחתית. גם צריך להשתדל לשמור על איזון בין הצדדים אחרת הסירה נוטה... בקיצור מצחיק. המנוע המרעיש נמצא מאחורה, פרופלור קטן נמצא כ-3 מטרים מאחורי הסירה, מחובר למוט ברזל.

 במבט לאחור, אני יותר מבטוחה שהדרך היפה ביותר לראות את בנגקוק היא מתוך המים. קודם כל, לא חם כי כששטים בסירה יש רוח קרירה- וזהו יתרון רציני, חוץ מזה, החיים המרתקים שמתרחשים בצמוד לתעלות מדהימים וכל כך שונים ממה שאנחנו רגילים. אפשר לראות את האנשים הפשוטים חיים, שום "הצגות לתיירים".

לתחילת הכתבה

במהלך ההפלגה ירדנו במוזיאון סירות המלך (30 באט, אישור לצילום עולה 100 באט). מוזיאון קטן שמכיל סירות עתיקות בהן נוהגים להשיט את המלך בחגיגות מיוחדות. הסירות המרשימות מוזהבות, דקות ומאורכות, באמצען מוצב מבנה קטן ומוגבה שמיועד למלך, ובקדמה יש פסל מגולף בעץ. נחמד לראות. חזרנו לסירתנו והמשכנו בשיט בתעלות צרות יותר ו`אמיתיות` יותר. הוקסמתי, הנוף היה מדהים. לא הרים, פרחים או שלג כמובן, אבל כן תרבות חדשה, סגנון חיים אחר ומעניין. משני צידי התעלה היו בתים - מוזנחים יותר, מוזנחים פחות... כולם בנויים על מקלות מעל המים.

בעצם החיים של המקומיים מתרחשים בחוץ, פתוחים לכל. לרובם הייתה מרפסת קטנה וחמודה עם שני ספסלים, המון בגדים תלויים לייבוש על חבלים, ובחצר של הרבה בתים נמצא גם מזבח קטנטן- "דגם" קטן של מקדש, אליו הם מגישים מנחה (שלרוב מכילה בקבוקי מים פחיות שתייה קלה, פירות, עוף בגריל ועוד מיני מאכלים) פעם ביום. באחת התעלות נעצרנו וקנינו לחם, אותו זרקנו בחתיכות קטנות אל המים. המוני דגים (אני חושבת שהם היו שפמנונים) קפצו וכמעט שנלחמו אחד בשני על פיסות הלחם, למרות שהיה ברור שבקרוב תגיעה עוד סירה, גם היא מכילה תיירים שישמחו להאכיל את הדגים...

 אחרי שעה הגענו (לצערי) לנהר הגדול בחזרה, וירדנו בתחנתנו האחרונה- מקדש Wat Arun. מכלול המבנים מאוד יפה, והמבנים מסודרים כך שבאמצע השטח יש מקדש גדול ומסביבו עוד ארבעה קטנים. העיצוב החיצוני מאוד הרשים אותנו- המקדש לבן בעיקרון, ועליו אינסוף פיסות חרסינה "שבורות" בצבעים והדפסים שונים. הפיסות יצרו צורות (פרחים לדוגמא) מעניינות, מסודרות בסימטריה. הקפנו את המבנה, צילמנו, נהננו והמשכנו. ראינו עוד כמה מקדשים קטנים ואחר כך חצינו עם מעבורת לצידו השני של הנהר. משם הלכנו ברחוב (שנמשך במקביל לנהר) לכיוון הגסטהאוס שלנו.

לאורך הרחוב היה בעצם מיני שוק- כל מוכר פרש על המדרכה שמיכה קטנה ועליה פיזר את מרכולתו. אחד מכר כובעים, אחרת שרשראות, אחד פסלי בודהה קטנים ועוד מלא שטויות. הכל כל כך זול! הדוכנים התרבו והגענו לשוק גדול יותר עם המון סוגי אוכל: נודלס, פירות מכל הסוגים, עוף, בשר, דגים וג`וקים, ועוד מלא דברים שאין לי מושג איך קוראים להם... אחרי כמה דקות של הסתכלות עקפנו את השוק והמשכנו ברחובות העיר. גילינו שיש ביננו שובר שיאים, ללא ספק יובלי הקטן הוא "מסובב הראשים" המוצלח ביותר. כל בנאדם שני מסובב אחריו את הראש ויש גם כאלו שנוגעים בו ומדברים אליו. הוא די מפוחד ומבוייש למען האמת... "תכונה תאילנדית" מעצבנת ומציקה זו לא פסקה בכל המזרח ואפילו עד היום...

 למחרת כמו שכבר ציינתי עומרי ואבא נשארו במלון, אנחנו נסענו ליום של קצת שופינג וחידוש המלתחה. את "מסענו" התחלנו ב- MBK- קניון עצום- 7 קומות!! אבל אחרי חיפוש, ובסופו של עניין, לא מצאנו בקניון הצפוף מציאה גדולה והחלטנו לעבור אתר קניות. רק יצאנו החוצה- וגילינו שחם. יובל ישר החליט ש"או שניסע בטוק-טוק, או שנאכל במקדונלדס, או שתיקנו לי משחק". אולי מקום ממוזג בכל זאת יתאים... נכנסנו ואכלנו במקדונלדס, אלון ויובל פרחו. משם המשכנו לכיוון קניון שנקרא Big C.

 הלכנו ברגל, כל 10 דקות צריכים ריענון עם אוויר קר, ונכנסים לאחד הקניונים היפים- בכלל לא האמנתי שיש קניונים כל כך יפים בתאילנד הלא מתקדמת (או מאוד מתקדמת כמו שהסתבר...). מאוד אהבנו את החנות הענקית ZEN, כדאי להגיע (ובמיוחד לקומה החמישית...) ה- Big C התבררה כחנות גדולה עם הרבה בגדים (וגם דברים אחרים) זולים וטובים לחידוש המלתחה, נהננו לקנות ובסביבות 5 אחה"צ, אחרי שסיימנו לקנות, חיפשנו מונית לקאווסאן. רוב הנהגים סירבו או נקבו במחיר מופקע. בסוף מצאנו נהג שהסכים להסיע אותנו על מונה, וגילינו למה כל שאר הנהגים סירבו... זו השעה הכי פקוקה ביום ובמשך רבע שעה המונית שלנו נשארה באותו מקום.

הנהג הנחמד הציע לנו לנסוע דרך התעלות, וזוהי ללא ספק הדרך הנוחה ביותר להתנייד בזמני פקקים. נתקלנו באחד הדברים ההזויים- סירת אוטובוס שכזו... זוהי סירה מאורכת ומרעישה שמגיעה ל"רציף" מאולתר, שני סדרנים קופצים מהסירה ובשניות ספורות כל האנשים ממהרים לעלות אליה - כי תוך רגע היא כבר מפליגה בדרכים... שני הסדרנים מסתובבים על דפנות הסירה, חובשים קסדות ולוקחים תשלום זול במיוחד - עשרה באט למבוגר. יום לאחר מכן קיבלנו המלצה חמה ממקומים לא להשתמש במעבורת זו מכיוון שהיא מסוכנת ולא מתאימה לזרים אלא למקומיים בלבד. ירדנו באחת התחנות ומשם לקחנו טוק-טוק אל הגסט האוס שלנו.

 אז מזה בעצם טוק-טוק? זוהי "מונית" נפוצה ברוב ארצות המזרח. בכל מדינה הטוקטוק מגיע בגרסה קצת שונה- בתאילנד זהו רכב די קטן שנראה כמו צעצוע, מקדימה יש מושב אחד לנהג ומאחורה יש מקום לעוד כ-2 מבוגרים. ממש כיף לנסוע עם רוח בפנים, מצד שני הנסיעה מרגישה כמו נסיעה במכוניות מתנגשות (ולא כדאי להתנגש כי במקור הם לא מיועדים לזה..). בנסיעה זו גם גילינו אגב שרמזור אדום בכביש הוא בגדר המלצה בלבד.

לתחילת הכתבה

למחרת ביקרנו גם בארמון המלך (The Grand Palace) שהיה מאוד מרשים- הכל מוזהב/ צבעוני/ זוהר ומיוחד. הבעיה היא שמאווווד חם (בעיקרון כמו בכל מקום בבנגקוק), מומלץ לקנות מניפה, זה עוזר! באחד המקדשים שבמתחם ראינו את בודהה האיזמרגד (קטן, עשוי מאבן הג`ייד הירוקה וקדוש לתאילנדים) לבוש באחת משלוש התלבושות שלו- ודווקא ב"תלבושת החורף"- איזה חורף בדיוק?! לא ידענו כלום על הבודהיזם, ועכשיו כשאנחנו יודעים קצת יותר אני יכולה לשתף: בודהה היה נסיך הודי במאה ה-6 לפנה"ס והוא וויתר על עושרו כדי לחפש את "ההתגלות" וגם `מצא` אותה ומאז הדת התפשטה.

 במאה ה-3 לפנה"ס הבודהיזם הגיע גם לתאילנד. בעיקרון "הבודהה השמן" שאנחנו מכירים הוא הבודהה הסיני, והבודהה הרזה הוא התאילנדי. מהארמון הלכנו ל- Wat Po בו שוכן הבודהה השוכב והעצום, והוא בהחלט מרשים. בחזרה למלון נסענו (כולנו!!) בטוק טוק אחד, בפעם הראשונה לא האמנתי שאנחנו נדחסים כולנו- ממש כמו התאילנדים, בהמשך (והיו עוד פעמים רבות) התרגלתי.

וביום הבא, יום שבת, אנחנו יוצאים "מוקדם" בבוקר לכיוון איזור המסעדות הישראליות - על מנת למצוא את הג`חנון הנכסף!! מצאנו אותו במסעדת "המטייל" והיה בהחלט משובח. משם נסענו כשעה אל שוק סוף השבוע- Chatuchak שהיה ממש ענקי והכיל מלא דברים איכותיים. היה כיף! את הנסיעה עשינו במונית. הקושי היה למצוא נהג שיסכים לקחת את שישתנו לפי מונה. רק הנהג החמישי הסכים, וזה נמצא חשוב מאוד מכיוון שהעלות היתה כ-80 באט בעוד כל הנהגים האחרים ביקשו 150 באט ומעלה.

ב-19.2 (ראש השנה הסיני) ביקרנו בארמון Vimanmek. הגענו אליו במונית והסקנו שנסיעות בטוק-טוק עדיפות בהרבה. שני סוגי הנהגים לא מבינים אנגלית, ובשניהם חובה להתמקח, אבל היתרון הרציני בנהג הטוק-טוק הוא שהוא לא יכול לדבר איתך ולהציק לך בזמן הנסיעה - מה שנהגי מוניות בהחלט מסוגלים... הנהג המעצבן גם הודיע לנו שהארמון סגור והוריד אותנו בצד השני, כך שהייתה לנו חצי שעת הליכה מזיקה בחום. מילא גם את זה עברנו... במתחם יש המון בניינים קטנים, אבל החלטנו לדלג ולהגיע לעיקרי והחשוב. המשטר שם ממש מאורגן- קיבלנו בדים לכיסוי רגליים/ כתפיים, את כל התיקים והמצלמות היינו חייבים להשאיר בלוקר והסיבוב בתוך המבנה הוא רק עם מדריך "דובר אנגלית" לא מובנת.

 אבל לטובת המבנה אני חייבת לציין שהוא מאוד יפה, עשוי כולו עץ טיק ונחשב לאחד מבתי העץ הגדולים בעולם. טוב לדעת ולראות. משם לקחנו סירה לתחנה מספר 5 = צ`יינה טאון. היום חוגגים את ראש השנה הסיני, ואם יש חגיגה- אנחנו מצטרפים!! הכביש ברחוב הראשי היה מגודר, כאילו שיהיה מצעד. שאלנו את אחד השוטרים במקום והוא הסביר שבשעה 4 הנסיכה של תאילנד אמורה לעבור. שמחנו לכבוד וחיכינו...

בינתיים הסתובבנו בין הדוכנים הקטנים, היה די צפוף. מכרו בעיקר אוכל סיני (שמסריח) ושטויות לא נחוצות כך שלא היה מעניין מדי... השעון הראה 4 ולא נראה כאילו המכוניות שעוברות בכביש עומדות להפסיק לנסוע. השוטר הבא איתו דיברנו אמר שבשעה 5 הנסיכה מגיעה, וגם שעה זו עברה בלי שום נעשה. אח"כ נאמר לנו גם שש וחצי, שבע.... החלטנו שכלום לא קורה ואפשר לנטוש, למרות שזה היה מבאס - מאוד רציתי לראות את הנסיכה!

 בסוף רק אמא ויובל חזרו למלון, אנחנו חיכינו עד תשע וחצי (כל חצי שעה אמרו לנו שהיא תגיע עוד חצי שעה) וכשראינו שגם אז לא עומד להשתנות עזבנו... מאוד התאכזבנו מהנסיכה התאילנדית. שמענו שהעם התאילנדי מאוד אוהב אותה- למה היא מבריזה?! L אם מישהו שהיה באותו ערב ראה את הנסיכה- בבקשה תודיעו לנו כי נשארנו במתח עד היום- אולי פיספסנו אותה ב-10 דקות?

את היום הבא העברנו ללא הרבה מעש, ובשעה שבע בערב כבר היינו בתחנת הרכבת המרכזית, ומשם ברכבת שלנו - חיכתה לנו נסיעה של 15 שעות כייפיות. כשהגענו הרכבת נראתה די מזוהמת וקצת לא נעימה, מבחוץ במיוחד. אבל כשהתיישבנו במקומות שלנו והקרון התמלא - המקום נראה בייתי ונעים יותר. כל זוג מושבים הפך בהמשך הערב לזוג מיטות - תחתונה ועליונה. לגבי אוכל - אפשר לקנות בקרון ארוחת ערב סבירה או להצטייד מראש בסנדוויצ`ים.

הנסיעה הייתה חוויה כיפית במיוחד, מצחיק מאוד לצחצח שיניים בכיור בקרון, לראות את כל האנשים מתארגנים לשינה - ממש כמו בטיול שנתי. לא לפספס. השרותים דרך אגב הינם "בול פגיעה" ישירות על פסי הרכבת, ומכאן שלא מומלץ ללכת על פסי הרכבת בתאילנד... בבוקר הגענו לצ`אנג מאיי- עיר מתוקה אבל על צפון תאילנד בכתבה הבאה. עד אז- שיהיה שבוע מעולה! להתראות!

לתחילת הכתבה