גרמפיאנס

פארק לאומי גדול והררי, לא רחוק מהחוף וקרוב באותה מידה למלבורן. אחרי הרעננות של טרה-בולגה, החופים והנופים של הפ�רום והדרמטיות של הגרייט אושן רוד, חשנו קצת אכזבה למראה צוקי הגרמפיאנס. הנופים יפים אמנם, אך בחיים הכל בסופו של דבר יחסי- אם היינו באים הנה בהתחלה כנראה היינו מתלהבים הרבה יותר. יחד עם זאת, זהו עדיין מקום טוב לבוש-ווקינג (Bush walking) ובוש-קמפינג, ובעיקר טיפוס וגלישת צוקים, אם אתם בעניין... אנחנו בהחלט נהנינו מכמה הליכות טובות.

 העיירה הולס-גאפ (Halls gap) הינה מרכז המטיילים בפארק ובה מרכז מבקרים מושקע, מרכז תרבותי אבורג`יני ואתרי קמפינג לרוב. אתרי הקמפינג של הפארק הלאומי פזורים ברחבי הפארק, ובאחד מהם לנו בלילה הראשון (יש לשלם במרכז המבקרים 11$ עבור אישור). בעוד שבדרך להולס-גאפ חנינו באתר קמפינג נפלא של השמורה, מרווח, מפולס (חשוב מאד לאיכות השינה בקראוון) ומוקף שרכים ירוקים, הרי שלקראת לילה הגענו לחניון שקצת פחות התאים לקראוון שלנו. בלית ברירה פילסנו דרך בין ענפי האורנים הנמוכים וחנינו בשיפוע ניכר. לא נורא, לפחות השכנים היו נחמדים! למחרת ויתרנו על חווית הקמפינג בבוש וחנינו בחניון מסחרי מרווח ונוח בהולס-גאפ. נודה שעם כל האהבה לבוש-קמפינג, קצת התעייפנו מנזירותם של חניוני הפארקים הלאומיים, ובמיוחד קצנו בשרותי ה"בול פגיעה"...

 עם הגענו לפארק עשינו סיור תצפיות (ב- Boroka וב- Reed, שם ה"מרפסות" המפורסמות אשר תצלומיהן נמצאות בכל ז`ורנל בו מוזכר הפארק) ובמפלי מקנזי. המפלים זרמו בשצף קצף למרות היובש היחסי בסביבה, תודות לויסות מערכת הסכרים. התערבות בוטה אמנם בדרכי הטבע, אך הגרמפיאנס הינו אגן ניקוז ענק והמים בסופו של דבר משמשים קהילה גדולה למדי.

 למחרת צעדנו ברחבי ה- Wonderland, קניון יפה הזוכה לשם קצת גדול ממידותיו- ה"גרנד קניון". היה נחמד ובעיקר אהוב על הילדים, שכן הוא דרש קיפוץ על אבנים קצת מעבר לסטנדרט הנוח (מדי) במסלולי אוסטרליה. המסלול ממשיך בקניון קצר נוסף, צר עוד יותר ומרשים הקרוי ה"רחוב השקט", ומגיע לתצפית הפינקלס.

 קינחנו במפל נוסף ומענין, סילברבנד (Silverband) שמו, מפל דק ויפה הנופל אל תוך ערמת אבנים ונעלם- בתחתיתו לא תמצאו לא בריכה ולא נחל, המים פשוט נעלמים בתוך האדמה מתחת לגל האבנים, ומופיעים שוב כמאה מטרים לאחר מכן!

לתחילת הכתבה

בלארט

מהגרמפיאנס אנו נוסעים מזרחה לעבר מלבורן דרך "ארץ הזהב", בה התגלה הזהב לראשונה בשנת 1851 ובה החלה בהלת הזהב. אמנם מעטים התעשרו, אך רבים נהרו לכאן אחרי החלום ונשארו, כך שאוכלוסיית ויקטוריה הוכפלה עשרות מונים. בסוברן-היל בילינו יום שלם בעיירת כריית הזהב המשוחזרת, ביקרנו במכרות זהב מתחת לקרקע, סיננו זהב אמיתי בנחל (באתר מפוזר כל שנה זהב אמיתי בשווי 25 אלף דולר!) והרגשנו כמו בתוך "בית קטן בערבה", לדור שזוכר את הסדרה... העיירה הנה מוזיאון חי, בה תוכלו להתבונן בבעלי מלאכה רבים עוסקים במלאכת יומם בדיוק כמו במאה ה-19. הביקור היה מרתק ומהנה (אני חייב להודות שהרבה מעבר למצופה), ומומלץ ביותר.

 עוד בבלארט גן חיות קטן ונחמד לבילוי של שעתיים, לא משהו מיוחד, אך אנו בשבוע הבא כבר בניו-זילנד ולא יכולנו לוותר על עוד מפגש עם החיות האוסטרליות! בגן חיות זה זכינו לראות לראשונה טזמניין-דוויל (Tasmanian devil)- חיה אוסטרלית שלמדנו להכיר מערכת החיות האוסטרליות של הילדים. בניגוד לחיות האוסטרליות האחרות, מדובר בחיה מאד לא ידידותית בעלת לסתות חזקות במיוחד, שנוהגת לנשוך בחוזקה כמעט כל דבר. ה"טזי" (זהו כינויו) נראה כהכלאה בין חתול לכלב, צבעו בעיקר שחור וניתן למצוא אותו כיום בטבע רק בטזמניה ולא בחלקים אחרים של אוסטרליה. על אף כל מה שכתבנו, הילדים ובעיקר תומר חיבבו את ה"טזי" עד מאוד. אגב, דמותו של Taz מהלוני טונס (טוויטי וחבריו) מבוססת על החיה הלא כל כך חיננית הזו!

לתחילת הכתבה

מלבורן

את הסיטי של "עיר החשמליות" ביקרנו ביום ראשון. האוטובוסים אינם פועלים ביום זה, אולם החשמליות ממשיכת לחתוך את הכבישים כתמיד. בגדה הדרומית השוקקת סיירנו בשוק אומנויות ונהננו ממופעי רחוב מרשימים. כאשר התעייפנו מההמולה, חיפשנו שקט בגנים הבוטנים הנאים, אך אלו רעשו במוסיקת חתונה אשר התקיימה במקום. את הדרך לגנים הבוטניים עשינו ברגל לאורך נהר היארה החוצה את העיר, תוך שאנו משקיפים מרחוק על הנוף הארכיטקטוני המגוון של מלבורן- בניינים עתיקים (במושגים אוסטרליים כמובן, מן המאה השמונה עשר ואילך), גורדי שחקים מודרניים וגנים רבים. על אף שמלבורן עיר מגוונת ותוססת, נודה שלא מצאנו בה את החן העירוני של סידני.

 למלבורן בהחלט לא מומלץ להכנס לעיר עם קראוון, ולכן החנינו את הקראוון לחניית לילה ב- Melbourne caravan park (כמובן big4) אשר נמצא בקובורג (Coburg), שכונה בצפון העיר. הנסיעה מקובורג למרכז העיר עוברת בעיקר דרך שכונות מהגרים- יוונים, סינים, לבנונים ואחרים, והנוף העירוני והאנושי כאן שונה מאוד מאוסטרליה של הפרברים, שכל כך אהבנו. רונית מצידה אהבה קטעים בנסיעה כאשר נהנתה מ-Window shooping ברחוב Bruscwick Rd, אשר בו ניתן למצוא חנויות רבות של בגדי מעצבים, רהיטים וכלי בית מעוצבים, ומגוון גדול של בתי קפה וברים. הרחוב, אשר הזכיר לה את פלורנטין התל-אביבית, הביא אותה להתייחסות סלחנית יותר כלפי הצדדים הפחות אסתטיים של מלבורן, שנגלו לעניינו באזור זה.

 יום נוסף במלבורן בילינו בגן החיות העירוני, שהינו גן החיות הוותיק ביותר באוסטרליה כולה, ובו נפרדנו מהחיות האוסטרליות שכל כך אהבנו. בגן החיות יש אוסף חיות מרשים מרחבי העולם כולו- אסיה, אפריקה, אמריקה וכמובן אוסטרליה. חלק מחיות הגן שוכנות עדיין בכלובים מיושנים (קטנים וצפופים) אולם חלק גדול מן החיות כבר זוכות למרחב רב הרבה יותר. בגן תצוגה מרשימה של חתולים מסוגים שונים, והילדים נהנו מאוד לעבור בגשר מעל כלוב האריות, ואהבו את כלובי הקופים, תצוגת הזוחלים ואקוואריום הפלטיפוס (היונק מטיל הביצים האוסטרלי המפורסם).

 בהמשך שהותנו במלבורן התארחנו אצל משפחה ישראלית אשר שוהה כאן בשליחות (זוכרים את פיני ורונית אותם פגשנו בקווינסלנד ביום הראשון בקראוון?). זכינו לאירוח חם ונפלא, לחומוס ופיתות, וגם להציץ לשכונות היפות יותר של העיר. לאורך החוף הדרומי לסיטי (סנט קילדה ודרומה) מצאנו את מלבורן השקטה והיפה, וכן, גם העשירה... טיילת נהדרת עוברת שם בין מרינות, פארקים ובתי קפה, ובחוף בריטון תוכלו לראות את החוף המפורסם עם בקתות העץ הצבעוניות. נוכל להמליץ כאן על נסיעה לאורך חוף הים היפה ולעצור למנוחה טעימה בבית הקפה ב- Ricket Point.

 כמעט ביום האחרון באוסטרליה נסענו לנקודת המפלט הקרובה ביותר למלבורן- רמות הדנדנונג (Dandenong Ranges), שם במרחק קצר מהכרך ההומה פגשנו לרגע שוב בארץ הירוקה שאהבנו. בדנדנונג נפרדנו מהכבישים המתפתלים בתוך היער, משבילי ההליכה בין השרכים, מהתוכים עם הצרחות המשוגעות ומהעיירות הקטנות המנומנמות כמו בתוך ציור. קינחנו בשמורתו המיוחדת של וויליאם ריקט (William Ricketts Sanctuary), פסל שהלך לעולמו, אשר ביטא בפסליו את הקשר בין האדם לטבע וגם מחה בחריפות על יהירות האדם הלבן ויחסו לאדמה ולילידי היבשת. בפארק בו התגורר ויצר הפסל, סיירנו בין מאות דמויות הקרמיקה הפזורות בין שבילי היער ומתמזגות בסלע, צמחיה ומים. פיוטי, מרשים ומומלץ!

לתחילת הכתבה

סיכום הטיול באוסטרליה

זהו, מחר אנו טסים לניו-זילנד! קשה להאמין שכל כך מהר עברו שלושה חודשים ואנו נפרדים מהיבשת המדהימה הזו- 7500 ק"מ בקראוון ועוד אלף במדבר, ונגענו רק בקצה! מחר גם מחזירים את הקראוון, הבית שלנו, ולמרות הציפייה לחויות חדשות יש קצת עצבות של פרידה באוויר. לא נסכם כאן את הטיול, שכן דרך ארוכה עדיין לפנינו, ובכל זאת, להלן סיכום קצר משפחתי וסובייקטיבי לחלוטין בנקודות:

  • מרגש: חיות בטבע- חיות אוסטרליות כמו פלטיפוס, אינצ`ידה ואחרות, שעוד אתמול בקושי שמענו עליהם, חדרו למרכז תשומת ליבנו וריגשו אותנו כל פעם מחדש. קנגורואים, קואלות, קאסוורי, אלמוגים צבעוניים, דגים מדהימים ואפילו צבי ים... תוכים, פוסומים, תנינים, אמו, והרשימה עוד ארוכה.
  • מפחיד: חיות אחרות בטבע- נחשים ארסיים שחצו את מסלולנו לא פעם (תמיד לפני רונית...), סטינגר-ריי שיצאו ממחפורתם בחול מטר לפנינו (שוב ליד רונית) ועכבישי ענק שעירים.
  • חוויתי: אי החול פרייזר בעל האגמים היפהפיים; להיות על אי קטנטן קילומטרים מהיבשה בריף הגדול; לשנרקל עם צבי ים; לעוף בגרייט-אושן-רוד!
  • יפה: קשה כל כך לבחור... ובכל זאת- יערות הגשם הנוגעים בים בצפון הרחוק, האיים בקווינסלנד- פרייזר, וויטסנדי, ההרים הכחולים בניו סאות` ווילס, נופי הפ�רום וחוף הגרייט אושן רואד בויקטוריה... וכמעט שכחתי את מדבר המרכז האדום המדהים!
  • מציק: זבובי החול בקווינסלנד, שבועות של גירודים...
  • טעים: שפע דגים ופירות ים טריים (הרבה Fish & Chips... אפילו תומר למד לחבב דגים) וכמובן מרק הדלעת של רונית בימים קרים, והלבנה תוצרת בית (המכונה "גבינה לבנה" לטובת הילדים...)
  • מעצבן: יום גשום בדיוק כשמתכננים לבלות יום שליו בים (הפחידו אותנו מהפכפכות מזג האוויר בויקטוריה, אבל אצלנו דווקא ניו סאות` ווילס זכתה בתואר המדינה בעלת מזג האוויר ההפכפך ביותר).
  • כיף: להיות משפחה של עשרים וארבע שעות, לחיות בקצב אחר, קצב החופש- טבעי ולא מאולץ!

לתחילת הכתבה