הקדמה
"וזה דבר עליתה ונפילתה של לה-סיוטאדלה- המצודה- אשר זכרה המביש עודנו קיים ועומד לדיראון, אשר שמה עודנו שם נרדף לדיכוי: קטלוניה, קנאית לחירותה וחוששת כי מרחפת עליה סכנה, התייצבה ב- 1701 לצדו של הארכידוכס מאוסטריה, במלחמת הירושה. משהובסה במלחמה זו ובספרד עלה לשלטון בית בורבון, נענשה קטלוניה בחומרה רבה. המלחמה היתה ארוכה ועקובה מדם, אולם תוצאותיה היו גרועות עוד יותר. הגדודים הבורבונים החריבו את הארץ. הם נהנו מחסות השלטונות ולא בררו באמצעים. בעקבותיהם הגיע הדיכוי הרשמי... פליפה, דוכס אנז`ו, היה שליט נאור. הוא לא היה צמא דם, אבל יועצים חורשי רע דיברו באוזניו סרה על הקטלונים כמו גם על נתינים נוספים של הכתר הספרדי. על כן הורה לבנות בברצלונה מבצר אדיר, שבו שיכן דרך קבע חיל כיבוש, מוכן ומזומן לצאת ולדכא כל התקוממות העשויה לפרוץ. מבצר זה כונה למן ההתחלה "לה-סיוטאדלה". בו התגורר המושל, מנותק לחלוטין מהאוכלוסיה. ברחבה שמאחורי המבצר עמדו הגרדומים שם נתלו האסירים שהואשמו בהתקוממות ושם התגוללו גופותיהם חסרות החיים של הפטריוטים שהוצאו להורג, טרף לחיות השמים. בצלו של מפלץ זה קיימו אנשי ברצלונה חיים קודרים כשהם בוכים מחרטה וזעם. פעם או פעמים ניסו לכבוש את המבצר במפתיע אולם נהדפו לאחור ללא כל קושי. המגינים לעגו למתקיפים: דרך חרכי הירי השתינו על המתים והפצועים. בתמורה לא יכלו לעזוב את מבצרם ולא להתערב בקרב האזרחים. ...... "לבסוף אחרי מאה ומחצית המאה לקיומה נהרסו חומותיה של לה-סיוטאדלה. האדמה שעליה עמדה והבנינים שהיו עליה הוענקו לעיר, כמו על מנת למחות כאב כה רב שהצטבר שם. כמה מאותם בנינים נהרסו ובצדק. הוחלט להפוך את המקום לפארק ציבורי, להנאת כולם. מתוך ניגוד נוגע ללב השתרשו העצים ונבטו הפרחים באותו מקום נורא שבו בוצעו עוולות רבות כל כך......" (מתוך: `עיר הפלאות` מאת אדוארדו מנדוסה הוצאת שוקן, 1994. מספרדית: אביבה ברושי).
היסטוריה
הביקור בפארק
ממש בכניסה מכיוון שער הניצחון (לפארק יש כמה כניסות). נמצא המוזיאון לזואולוגיה הנקרא גם Castell dels tres dracs - טירת שלושת הדרקונים. הוא עוצב על ידי האדריכל ליואיס דומנך אי מונטנר שעיצב מבנים רבים בעיר וביניהם בית החולים סנט פאו, היכל המוסיקה הקטלאנית, בית אמאטייה בפסאו דה גרסיה ועוד. במוזיאון מוצגים פוחלצים של חיות וצפרים ועצמות של חיות שונות כגון דינוזאורים. בצמוד אליו נמצא המוזיאון לגאולוגיה שבו אוסף מרשים של גבישים.
במרכז הגן נמצאת מזרקה מרשימה גבוהה המוקפת בבריכת מים ובה שטים ברווזים מסוגים שונים, המזרקה נבנתה בשנת 1882 על-ידי קבוצת אדריכלים בראשות ז`וזפ פונצ`רה ובהם גם אנטוני גאודי בהיותו סטודנט לארכיטקטורה. שילוב של פיסול באבן, ירק ומים. מוטב שלא להסתפק רק בצפייה במזרקה אלא גם לטפס בגרם המדרגות המוביל לתצפית על המזרקה והפארק. פסל ענק של ממותה משנת 1907 ניצב לצד המזרקה ומשמש אתר מבוקש לצילומים.
ממולה אגם מלאכותי גדול בו ניתן לשוט בסירות משוטים ולצידו במה עגולה מוגבהת. בסופי השבוע תופסת שם תזמורת עירונית את מקומה ומנעימה בנגינת מוזיקה לתושבים הבאים לרקוד סרדנה. מחול עממי, איטי ופשוט הנרקד במעגל, בו נועלים המהדרין שבמחוללים נעלי בד לבנות.
בקצהו השני של הפארק נמצא גן החיות של ברצלונה שבו דרים בעלי החיים במרחבים גדולים ומרווחים. הגן מפורסם בקוף השימפנזה הלבקן שבו המכונה "פתות שלג".
בצד הגן, משיק לגן החיות שוכן הפרלמנט של קטלוניה, בניין זה שימש בעבר הנשקיה של המצודה. בשנת 1932 הוסב לשמש כפרלמנט של קטלוניה, אך נסגר בתקופת הדיקטטורה של פראנקו, ושב לפעול כפרלמנט בשנת 1980. לצידו עומד "המוזיאון הלאומי של קטלוניה לאמנות מודרנית" שנחנך בשנת 1945. שהשם לא יטעה אתכם אמנות מודרנית רוצה לומר אמנות קטלאנית מן המאה ה- 19 ועד שנות ה- 20 של המאה ה- 20.
מול בניין הפרלמנט והמוזיאון נמצא גן מלבני קטן המוקף גדר שיחים ובמרכזו בריכת מים עם שושני מים ובמרכזה פסל לבן בוהק המכונה "יאוש". היציאה הנוספת של הגן מובילה לתחנת הרכבת Estació de França.
בגן נמצאים מאות עצים שהובאו מרחבי העולם ולמרגלותיהם שלטים קטנים המציינים את שמו הבוטני של העץ וארץ מוצאו. בגן עשרות פסלים לזכרם של אישים או אירועים. בימי השבוע פוקדים את הגן מאות מקומיים ותיירים, מטיילים בין שביליו שוכרים אופניים ורוכבים בסביבתו שטים באגם ומצטלמים.
למרות שכבר ביקרתי בפארק ובסביבתו עשרות פעמים אני שב לשם מידי פעם במיוחד בימי ראשון אחר הצהריים. עת נוטה היום לערוב (בערך החל מן השעה חמש לפנות ערב, או בימות החורף אף מוקדם יותר) נוהרים אל הגן מאות צעירים עם טמבורים וניצבים מעגלים מעגלים על הדשא, בין הפרחים והעצים, מנגנים, מתופפים, משך שעות מוזיקה במקצבים שונים. המון אדם, חגיגה של צבעים, ריחות בעיקר זה של החשיש והמריחואנה, צעירים אחרים עוברים בין הנוכחים מציעים פחיות בירה, סנדוויצ`ים תוצרת בית או מיני מאפה שהכינו בעצמם והם מוכרים אותם במחיר מעט גבוה.
אחרים פורשים יריעות בד על הארץ מנסים למכור תכשיטים, רקמות, כלי עישון ועוד. בפינות אחרות עומדים צעירים ומתאמנים בשילוח כדורים או מקלות לאוויר ותפיסתם או בנפנוף סרטי בד צבעוניים, אולם החביב מכולם הוא אותו צעיר אשר הסתובב בפארק לבוש בגדים צבעוניים עטור פירסינגים ובידו קופסת קרטון שהציע בחיוך את מרכולתו. סקרנותי גברה.
- "מה אתה מוכר" - שאלתי אותו.
- "טרופאס דה מריחואנה" ענה בפשטות. כלומר כדורי שוקולד ממולאים במריחואנה ועוד הוסיף: "סון מוי בואנאס. קיירס פרובאר?" (הם ממש טעימים רוצה לנסות?) מחיר לאחד 300 פזטות (7.20 שקל) מחיר לשניים 500 פזטות (12 שקלים). וזה חומר מעולה, חזק במיוחד. אם קניתי ממנו או לא? את זאת, אני מותיר לכם לנחש.
לתחילת הכתבה
