הקדמה
פארק מדהים זה הוגדר כפארק בעל חשיבות עולמית בשתי קטגוריות. האחת, בשל הצומח והחי הייחודיים לאזור והשניה תחת קטגוריית התרבות.
שבט אבוריג`יני גדול יושב כאן זה אלפי שנים. שתי האיכויות האלו מדהימות בפני עצמן. הטבע רוחש חיים בכל רגב אדמה, בול עץ או מים. פס הקול המלווה את היום והלילה מגוון וקולני. הניסיון לעקוב אחר הקולות חושף עוד ועוד מינים של בעלי חיים. הכל רוחש סביבך, ג`ונגל טרופי ענק.
בתוך כל הטבע הזה חיים, תקועים בזמן, האבוריג`ינים. שבט מלקטים וציידים, שוכני מערות ומקומות מסתור בסלע. הם חיו לפי עונות השנה הקיצונית כאן, ניזונים משפע שורשים ופירות, דגה עשירה וקנגורו. זה חודש שאנו מנסים ללא הצלחה להתחכך באבוריג`ינים אך היינו צריכים להצפין עד ל- Top End כדי להבין. עמדנו תחת צילו של סלע ענק סורקים את ציורי הקיר היפים שעל פניו. ציורים מרהיבים, חלקם עתיק, חלקם נצבע מחדש ע"י ציירים אבוריג`ינים בני זמנינו. אבוריג`ינים בני זמננו, מושג בלתי נתפס כמעט. עד לפני ארבעים שנה בלבד גר במקום שתיירים מטיילים בו עתה, ממש מתחת לסלע הציורים שלפנינו, שבט מלפני ארבעים אלף שנה... מסע בזמן עבורנו, קפיצה אכזרית עבורם. כיצד ניתן לגשר על פער שכזה ולהגיע לעולם המאה העשרים ואחת. חלק מהשבט נדחק לאזורים רחוקים. חלק מהצעירים מבטל את מורשתו, מנסה למאמץ את דרכיו של האדם הלבן. רובם מוצאים עצמם בשולי החברה, מאבדים עצמם באלכוהול. אחרים, ראויים להערצה, חיים עם הקדמה ומנסים לשמר את מסורתם. המסורת אינה כתובה, עדיין לא המציאו את הכתב... היא עוברת מאב לבנו ומאם לבתה. המרוץ לשימור החל והזמן קצוב. קשה לשמר את ידע זריקת החנית או ליקוט שורשים, כשאתה יכול לקנות מוצרים בסופר. האבוריג`ינים כבר אינם הולכים ערומים ואינם שוכני מערות. דור הזקנים, שעשה את ילדותו בעידן עתיק, עדיין זוכר, עדיין מתגעגע, אך הולך ונעלם.
פארק קאקאדו
שתי הפלגות יש בקקאדו. הצפונית בנהר East Alligator, והדרומית בנהר South Alligator החוצה את הפארק ונקרא גם ה-Yellow Water. זקני המקום יאמרו שהכינוי דבק בו כשהיו בנהר אלפי הבופלו שרמסו את הגדות ועכרו את המים בגוון צהוב. כיום לאחר מפעל ענק לחיסול הבופלו המים חזרו לגוון צלול, צמחיית המים עשירה וכמוה גם מגוון עופות המים. מה שמצביע על יכולתו של הטבע לתקן את עצמו עם עזרה קלה שלנו. בנוסף לבופלו שהובאו לכאן כבהמות משא והתרבו ללא שליטה, נשארו בפארק גם סוסים, חזירים לרוב וחתולים שהסתגלו לסביבה הפראית והתרבו באין אויבים.
ההפלגה בנהר East Alligator מתמקדת בחיי האבוריג`ינים והקשר שלהם לסביבה דרך הדגמות וסיפורים ובנוסף...חיפוש קרוקודילים. ההפלגה ב-South Alligator מתמקדת בטבע, נוגעת בו החל מפרחי הלילי הענקיים שעל המים, דרך אלפי הציפורים המקננות שם וכלה כמובן... איתור קרוקודילים.
המלצתנו, קחו את שתי ההפלגות, האחת אחר הצהרים והשניה עם זריחה.
בעונה הרטובה הפארק סגור למבקרים. הדרכים מוצפות והגישה לחלקים נרחבים מהפארק נעשית באמצעות סירות.
בלב הפארק ישנם "איים" של מכרות האורניום המעשירים את הטריטוריה הצפונית. הרצון לכרות את מרבצי האורניום, להחזיר לאבוריג`ינים את אדמתם ולהקים פארק טבע והכל על אותה אדמה, נשמע צירוף בלתי אפשרי. ממשלת אוסטרליה החזירה לאבוריג`ינים את אדמתם אך בו בזמן חכרה מהם חלק גדול מהשטח, הקימה פארק בינלאומי, שילבה בתוכו את שימור ותיעוד המסורת האבוריג`ינית ואישרה כריית אורניום לצד הפארק. שילוב עדין ורגיש של צרכים בו הכסף "מפצה" על הכל ובכל זאת הצלחה. אין ספק שההתמודדות של האבוריג`ינים עם השינוי היא הסיפור האמיתי, קשה, נוגע ללב ומרגש.
מקום קשה, חם, לח ואכול יתושים (בעיקר בחלקו הצפוני). מקום מרתק, מלא הוד ומצטלם נפלא.
אל תחמיצו.
מיומנה של עדי
"...נכנסנו לפארק, ראינו סרט על קקאדו פארק באינפורמישן. אחר כך נסענו למין שייט שרואים בו תנינים. הנהג הסביר לנו שיש עץ אחד שמקלפים ממנו את הקליפה וקושרים שני חוטים בצדדים ואז יוצאת קערה. האבוריג`ינים השתמשו בה כדי לשתות מים מהנהר כי אם הם היו מכניסים את היד או הראש אז תנין היה יכול לאכול אותם. זה שימש להם גם כמו נר על המים. הם היו שמים על הקליפה גחל והשיטו אותו. החרקים הקטנים באו אל האש ואז הדגים הקטנים טרפו אותם ואז באו הדגים הגדולים לאכול את הקטנים והם היו תופסים אותם. את הדג הם עטפו בקליפה ושמו באש ואז פרסו את הקליפה כמו מפית ואכלו. בסוף הם זרקו את הקליפה לאש ולא היו צריכים לרחוץ כלים. אה, וגם בגלל שהקליפה רטובה אז הדג מתבשל יותר טוב. ראינו שני קרוקודילים שטורפים בני אדם ואחד שלא. הוא גם הראה לנו שיש צמח ששוברים את העלים שלו לחצי אז יוצא ריח טוב. ראינו גם מקלות וחניתות ואיך מעיפים רחוק כדי לצוד. ראינו גם את כלי הנגינה הזה, מקל חלול שהם נושפים בו. הוא סיפר שאיש אחד בא ושמע דיג`ירדו... דיג`ירדו...אז הוא קרא לכלי הנגינה דיג`ירדו. הלכנו לראות את השקיעה. השקיעה הייתה מקסימה והלכנו לישון בקמפינג אחרי שנפרדנו מכל הישראלים שהיו בשקיעה.
...שטנו בעוד סירה וראינו איזה שישה תנינים מפחידים ומלא ציפורים. אחר כך הלכנו למוזיאון של האבוריג`ינים וראינו מלכודת גדולה לתפוס דגים. יש סל רשת מענפים שבתוכו יש עוד סל יותר קטן שבקצה שלו יש קוצים. הדג נכנס למלכודת והוא לא יכול לצאת כי יש קוצים. יש להם גם חמש עונות. ראינו סרט על העונה הגשומה וראינו שנקבת התנין שמה את הביצים שלה במקום כלשהו באדמה ורק צריכה לקוות שהם לא יטבעו מהגשם. הרבה חיות מתות, כמו הקנגורו. הוא פשוט טובע כי אין לו איפה להיות."
ה- Top End בוער
אפשר לחשוד בכל הריינג`רים השומרים על הפארקים ב-Top End, שהם פירומנים. להצית אש זהו ה"תחביב" המקובל כאן בעונה זו, חודש לאחר העונה הרטובה, המפלס יורד במהירות והעשב הגבוה מתחיל להצהיב. זה שנים של מסורת, בהן בחודש מאי ותחילת יוני השמיים מכוסים ענן שריפות ההופך את השקיעות למרהיבות עוד יותר. אלו הן שריפות יזומות, שריפות "קרות". העשב כאן כל כך גבוה שאם נמתין לייבושו המלא במהלך העונה היבשה, יתרחשו כאן שריפות ענק בלתי נשלטות שיכלו עצים ובעלי חיים רבים. הצתות קרות, כאשר מרבת העשב עדיין ירוק, מלחכות את גזעי העצים אך אינן מכלות אותם, חולפות על פני בולי עץ ומותירות אותם מעשנים אך שלמים ומתקדמת באיטיות המאפשרת לבעלי החיים לסגת. בזים מרחפים מעל קו האש ונהנים מבעלי החיים הנסים מהאש או מברביקיו לטאות. המטרה יפה אך הדעות חלוקות לגבי התוצאה. כיום מתברר, ישנם זני ציפורים הנמצאים בסכנת הכחדה בשל מחסור בזרעים. בשנים האחרונות החלו לדלל את השריפות השריפות היזומות ולהותיר לטבע לעשות את שלו. הדעות חלוקות והמסורת נמשכת. האבוריג`ינים אגב יזמו בעבר שריפות. כך יכלו ללקט ברביקיו של לטאות ונחשים מן המוכן.
הפארק הלאומי קתרין ג'ורג'
בעלייה צפונה דילגנו על הפארק הזה אך עתה אנו יורדים חזרה דרומה ומבלים יומיים נהדרים בפארק. השארנו את מכת היתושים מאחור, מזג האוויר חזר להיות יבש, הטמפרטורות יורדות בלילה והרבה יותר נעים. רוב שטח הפארק אינו נגיש אלא באמצעות מסוק. את הלילה הראשון עשינו בקמפינג נחמד ליד ה- Edith Falls. מפל רחב יורד לבריכת ענק ומותר ואפשר לשחות. נקי מקרוקודילים, חשבנו. מסתבר שקרוקודילים קטנים של מים מתוקים חיים שם, אך הם אינם מסוכנים לנו. הרגשה קצת מוזרה לשחות עם הידיעה הזו אבל המים נפלאים. בערב שוב ישבנו על הדשא צופים בהצגת שקופיות של הריינג`ר המקומי.
בוקר, משכימים לאט ויוצאים במסלול מעגלי קצר למפלים העליונים ולרחצה נוספת בבריכות חדשות. אחר הצהרים כבר היינו מעברו השני של הפארק לחניית לילה. עם בוקר יצאנו, מצוידים בשתי סירות קנו במעלה הנהר. החלק הקשה היה לעקוף את המפלים בדרך, אך מעבר לכך החוויה נהדרת. בשעות אחר הצהרים המאוחרות נפרדנו מהפארק, הצטיידות אחרונה בקתרין במלאי מזון ויצאנו לדרך ארוכה לכיוון קווינסלנד.
בדרך לקווינסלנד
כאלפיים קילומטר לפנינו וחניות לילה לצד הדרך, שקיעות, מדורה קטנה, שמיכת כוכבים וזריחות מדבר. זה כחודש שאנו מתעוררים בזריחה מה שמבטיח לנו בוקר שקט וארוך. הקמפר הקטן דורש התארגנות מתואמת, כולם קמים, כולם הולכים להתרחץ. קמים ביחד או מתפנקים ביחד במיטה. עם זאת, כל אחד מוצא את הפינה השקטה שלו לפתוח את הבוקר. גם הערסל והאוהל הם הרחבה ניכרת של הטריטוריה שלנו.
בבוקר היום השני חצינו את המעבר בין הטריטוריה הצפונית למדינת קווינסלנד. לא נסענו הרבה אותו יום. דליפת מים מהירה השאירה את המנוע שלנו ללא מים וללא חיווי והמנוע הלך. אנחנו לא הלכנו לשום מקום אותו יום. חוויה די מעניינת להיות באמצע שום מקום ללא טלפון וללא קשר. העברנו פתקאות עם כמה מכוניות חולפות וחיפשנו אפשרויות חולפות לגרירה. משהו בהחלט לא מוגדר ולכן לפנות ערב הרמנו את הגג והתכוננו לשינה. הגורר הגיע ולאחר כשעתיים הרמנו שוב את הגג והפעם בפתחו של מוסך.
מהפך אמיתי במצבנו ובכל זאת מצב הרוח היה טוב. למחרת קראנו בעיתון המקומי!!! על הפיצוץ בתל אביב ונכנסנו לאינטרנט וראינו את התמונות ובא לבכות.
ועוד מיומנה של עדי
"...כל היום נסענו ועשינו שיעורים בדרך ובסוף הגענו ל-Rest Area שממולו הייתה פוליס סטיישן ושמנו אוהל והלכנו לישון. בבוקר קמנו והתחלנו לנסוע. האוטו נתקע באמצע המדבר והוא לא יכול לזוז. אני אמרתי שבטח הוא חולה כי כשהוא רעב הוא צריך דלק, כשהוא צמא הוא צריך מים וכשהוא נתקע אז הוא חולה. ואבא צחק."
מאונט אייזה
עיר על קצה המדבר עם מוסך ענק אחד של קיווי תכול עיניים המלקט את לקוחותיו מדרכי המדבר במשאית הגרירה שלו ומותיר אותם לחסדיו במהלך הימים הבאים. ברוח קצת פחות מבודחת, זוהי העיר הגדולה ביותר בעולם בשטחה בשל ישוב המסופח אליה, מרחק 200 ק"מ. זוהי עיר מדבר שהוקמה לשרת את מכרה הכסף והנחושת הענק שלידה. הסיורים תחת האדמה במנהרות המכרה יקרים להחריד אך הביקוש לכך רב וביצוע של מנהרת תיירים מיוחדת לכל המשפחה כבר החל. כרגע לא מורשים לרדת מי שלא מלאו לו שש עשרה ואנו מוותרים על האטרקציה היחידה בעיר, ועולים על הסיור העילי מעל המכרה.
מיומנה של מאי
"הלכנו לראות את המכרה שליד העיר. זה מכרה ענק, עשרים וחמישה קילומטר לכל צד ועשרים וחמש קומות מתחת לאדמה. ועוד מה יש מעל לאדמה! לילדים אסור ללכת מתחת לאדמה בי זה מפעל עובד ומסובך, אז לקחנו את הטיול העילי. גם הוא היה יפה. יש משאית שעוברת כל הזמן ומפזרת מים כדי שהדרך לא תהייה מלאת אבק. כשיוצאים מהמפעל צריכים לשטוף את האוטובוס כדי לא להוציא אבק. זהו מפעל לנחושת וכסף וראינו אבנים משני הסוגים.
חזרנו, לקחנו חדר בבקפקר, אכלנו ספגטי בולונז, דיברנו עם ניו זילנדית ואנגלי, טיילנו בעיר ל- ANZ (בנק) להוציא כסף ואכלנו גלידה במקדונלד. מחר נלך לעיר לקנות טושים חדשים ופסיפס וכמובן לבדוק מה עם האוטו..."
החופים מתרחקים
הימים חולפים, קרביו של הקמפר שלנו עדיין פתוחים ואנו מוכנים לפתוח את כיסנו רק לא להיכנס לסוף שבוע נוסף כאן. רוח הדברים היא שבין כך ובין כך נשלם.
בינתיים אנחנו מתבטלים באכסניה היחידה שבעיר. זקן מלוכסן עיניים נתן לנו את מפתחות החדר. "רק ליום אחד" אמרנו, "הרכב נכנס למוסך". הוא צחק. "קחו לשבוע, לכל מי שבא לכאן יש רכב במוסך".
בינתיים אנחנו מתכוננים ללילה השלישי באכסניה...
הדרך לחופים הנפלאים של קווינסלנד ארוכה יותר משתכננו. בינתיים שומרים על המורל ומחכים.
נסו לשמור גם אתם שם על עצמכם והלוואי ולא נקרא יותר בעיתון אוסטרלי מקומי לא על רצפת חתונה נופלת ולא על פיגועים ולא על חללים. חיזקו ואימצו שם.
