מהו ה- WWOOF
WWOOF - Willing Workers of Organic Farms, הוא ארגון עולמי שלא למטרות רווח, שמטרתו עידוד ההיכרות עם אורח-חיים אקולוגי וחילופי תרבויות. הארגון מקשר בין משפחות או משקים חקלאיים שבחרו להיות מארחי ווף (WWOOF Hosts) לבין מתארחי-ווף (או בעגה המקצועית- וופרים. זה אנחנו- המטיילים!). חלק גדול מהמשקים הם אורגניים או לפחות בעלי מודעות גבוהה לאיכות הסביבה ולאקולוגיה. הוופרים חיים בבית המארח כחלק ממשק הבית, כולל לינה ואוכל, בתמורה לכמה שעות עבודה ביום (באופן רשמי, כ-4 שעות). העבודה נעשית כחלק מהשתתפות בשגרת החיים של המקום בו מתארחים.
ווף קיים בארצות רבות ברחבי העולם, ביניהן אוסטרליה- בה התנסיתי אני בוופינג. ארגון הווף באוסטרליה מוציא פעמיים בשנה, בינואר וביוני, את חוברת הווף - WWOOF Book, שמרכז מידע ופרטים עדכניים על מאות מארחי ווף ברחבי אוסטרליה. כדי להצטרף לארגון ולהתחיל לעשות וופינג צריך לקנות את החוברת- ההצטרפות עולה נכון לכיום 55$ (אוסטרלי) ליחיד או 65$ לזוג, תקפה לשנה (אין הגבלה על מספר המקומות שתוכלו להגיע אליהם במשך השנה הזו) וכוללת ביטוח של המצטרפים- סביר להניח שאלו ה- 55$ המשתלמים ביותר שתוציאו בטיול שלכם. כאן נגמר העיסוק היחיד שלכם בכסף במסגרת הוופינג, וכל השאר נעשה במתכונת של לינה ואוכל תמורת עבודה- שגם היא, ברוב המקרים, אטרקציה בפני עצמה.
ארגון הווף באוסטרליה - www.wwoof.com.au/
טיפ - רצוי לקנות את החוברת האחרונה שיצאה, כיוון שהרבה דברים משתנים מחוברת לחוברת- מארחים מוציאים את עצמם מהרשימה, משנים את תנאי הקבלה שלהם, ומארחים רבים חדשים מצטרפים. בנוסף ההצטרפות כוללת ביטוח - בוופינג עוסקים בדרך כלל בעבודה חקלאית או פיזית, ואם כבד מאבדים איזו אצבע לטובת הקומביין של הדוד משה (סתם, סתם... להירגע) רצוי להיות מכוסים.
חוצמזה, נכון שאין כמעט מארחים שבודקים שאכן הוופרים שלהם רשומים ויש להם חוברת, אבל רבאק, את המערכת הזאת אל תתעקשו לדפוק. כל עניין הוופינג מושתת על רצון טוב והכנסת אורחים- הכסף משמש להוצאת החוברות ואחזקת אתר האינטרנט של ווף. התשלום החד-פעמי הזה, שמכסה באוסטרליה בקושי שני ימי מחייה דחוקים ונטולי אטרקציות, יביא אתכם למקומות וחוויות שלא חלמתם עליהם לזמן בלתי-מוגבל.
למה זה טוב?
בגדול- ה ח ו ו י ה. וופינג מאפשר למטיילים מכל העולם לחיות עם מקומיים, מאבוריג`ינים ועד יאפים מצוחצחים, מקאובויז ועד נזירים בודהיסטים, מה שבטוח שכולם אותנטיים בדרכם. וופינג הוא הנגטיב המוחלט של טיול מאורגן, תפיסה אחרת לגמרי של תיירות- במקום להחליף חוויות בכסף וללכת בשבילים מסומנים, חיים בתוך הדבר האמיתי בתור חלק מהמשפחה, מפשילים ידיים ועוזרים לחלוב את הפרות ולהאכיל את התנינים. זו רמה אחרת לגמרי של היכרות עם המקום, דרך האנשים שגרים בו, יודעים אותו ואת הקסם שבו.
אישית, ראיתי את הוופינג גם כעצירה למנוחה מהטיול. בלי הצורך לחשוב כל הזמן איפה ישנים הלילה ומה אוכלים, ועם זאת הרגשתי שאני מנצלת את הזמן בצורה הטובה ביותר- ביקרתי במקומות יפהיפיים וחוויתי חוויות מיוחדות.
ועוד משהו- בוופינג לומדים המון. על אורח-חיים קצת אחר, לרוב אקולוגי (על פרמקאלצ`ר- בהמשך) ומחובר לטבע ולאדמה.
מידע שימושי
- בראשית קונים את החוברת. באתר של ווף אוסטרליה (קישור מצורף לכתבה) יש קישור לרשימת WWOOF Agents, בדרך-כלל סוכנויות נסיעות או אכסניות, בהן ניתן לקנות את החוברת ולהצטרף לארגון. יש כאלה בערים ובעיירות המתויירות יותר, בכל רחבי אוסטרליה. עקרונית ניתן להזמין את החוברת עוד מהארץ, בדואר (ולשלם עבור דמי המשלוח), אבל לדעתי ממש אין טעם, מה גם שלרוב המארחים אפשר להגיע בהתראה קצרה יחסית.
- המארחים ופרטיהם מוצגים בחוברת בחלוקה גיאוגראפית למדינות ולאזורים. כל מארח כותב על עצמו מספר שורות, שאמורות להכיל מידע שימושי כגון:
- מי המארח (משפחה? זאב בודד? קומונה של הרי קרישנה?).
- איזו עבודה מתבצעת במקום- במה תעסוק בתור וופר.
- מנפלאות האזור ואטרקציות לשעות הפנאי.
- תנאי קבלה- יש מקומות שמוכנים לקבל רק בודדים או זוגות, יש מקומות שמקבלים גם משפחות שלמות, ילדים ומבוגרים, יש מקומות שמארחים בהם עשרה וופרים בבת אחת. ויש את אלה שלא משנה להם.
- זמן שהייה- יש כאלה שמעדיפים שהיות קצרות, יש כאלה שלא מקבלים וופרים לפחות מכמה שבועות- בדרך כלל מקומות מרוחקים מאוד, ויש את אלה שלא משנה להם.
- איפה תישן ומה תאכל- יש שמארחים באוהל ויש שמארחים בסוויטה... יש צמחונים/טבעוניים ויש את אלה שלא מוכנים להכניס צמחוניים אליהם הביתה, או מבקשים שמי שיש לו דרישות תזונתיות מיוחדות באוכל ידאג לעצמו. ויש כאלה ש... לא משנה להם.
- הארדקור אקולוגיה (או באוסטרלית: Hard-Case)- יש מארחים מועטים שאדוקים לדרך החיים הספציפית שלהם, ומעוניינים לארח רק אחים-לאמונה ובכך לממש את חזון הפארמקאלצ`ר. כדי ליצור איזון קיימים גם כמה מארחים עירוניים שמגדלים בזיליקום באדניות.
- ועוד כהנה וכהנה... וכמובן דרכי התקשרות- מספר טלפון או כתובת מייל.
וכמו שאמרתי, אין שום דרך שבעולם לתייג את מארחי הווף באוסטרליה תחת כותרת אחת. הדבר היחיד שמשותף לכו-לם הוא, שהם מכניסי אורחים. הווף מבוסס על רצון טוב משני הצדדים, והוא חסר התחייבות לחלוטין, ובדיוק מסיבה זו חשוב מאוד לזכור שכוופר, בסופו של דבר אתה מתארח בביתו הפרטי של מישהו, והוא שמכתיב את התנאים לשהייתך. המארח לא מחוייב לקבל אף אחד שלא בא לו לקבל, מכל סיבה שהיא.
- מי המארח (משפחה? זאב בודד? קומונה של הרי קרישנה?).
- בחירת מארח: רצוי לסמן לעצמכם כמה אופציות למקרה שההוא עסוק, זה מלא, זה לא בא לו וההוא נסע לחופשה.
- מתקשרים. אומרים שלום, מה המצב. בשיחת הטלפון הראשונה הזאת חשוב מאוד לערוך איזשהוא תיאום ציפיות. לא תמיד הדברים הם במאה אחוז כפי שהם כתובים בחוברת, ורצוי שתדעו לאן בדיוק אתם הולכים לפני שאתם מטלטלים את עצמכם ואת פקלאותיכם לאיזו חווה לגידול ברוקולי שנמצאת במרחק 300 ק"מ מכל מקום יישוב.
- מתי מתקשרים: כשיודעים לאן רוצים להגיע. אם יודעים חודשיים מראש, מה טוב. אם יודעים יום מראש, גם טוב. אל תפחדו להתקשר ולשאול; תזכרו שבסך הכל מדובר באדם שהיה ידידותי מספיק די לפתוח את שערי ביתו בפני וילדחייעס מכל רחבי תבל, וכאמור שניכם יודעים שאתם לא חייבים שום דבר אחד לשני.
- ו... זהו. מגיעים, נשארים יום, נשארים חודשיים. ממשיכים הלאה.
קצת על העבודה
איזו עבודה: כוופרים תחיו כחלק מהמשפחה המארחת, כולל הארוחות, הטיולים, הברביקיו ושגרת העבודה. כלומר, אם המארחים מייצרים יין, תעבדו בכרם. אם למשפחה יש בית קפה אז ממלצרים (כן, יש גם כאלה!). יש גם חווה לגידול תנינים, כמה חוות סוסים, סטיישנז באאוטבק וקאנטרי קלאב של נודיסטים איפשהו בקווינסלנד. אתם עובדים ביחד עם המארחים שלכם.
כמה: העיקרון המנחה הוא שעובדים כ-3-4 שעות ביום. אבל העקרונות העקרוניים יותר הם אלו שנוגעים לרוח ההתנדבות והרצון הטוב- אף אחד לא ייקח לכם זמנים על כמה עבדתם וימדוד את התפוקה היומית מול כמה אתם אוכלים בארוחות. תנאי העבודה נקבעים על ידי המארח בהתאם ללוח הפעילות של המקום... בהתאם למסורת האיזי-גואינג של אוסטרליה, המסגרת הזו בדרך כלל גמישה עד לא קיימת.
זהירות: שמעתי על כמה מקומות שניצלו לרעה את הוופרים שלהם ודרשו מהם לעבוד במשך כל היום כדי לעזור להם בייצור תפוקה מסחרית. זה לא אמור להיות ככה.
מה צריך להביא לוופינג
- רצוי להסתובב עם שק"ש ו/או מצעים. יש גם מקומות שמבקשים מהוופרים שלהם להביא לעצמם אוהל.
- אם מתכננים טיול עתיר-וופינג כדאי להביא בגדי ונעלי עבודה- בהרבה מקומות ודווקא בחווייתיים שמביניהם העבודה היא פיזית, בחוץ, בשדה.
- מכונית- כעיקרון אם בונים את הטיול על וופינג אפשר בהחלט להסתדר בלי מכונית. מצד שני, מכונית נותנת יתרון גדול כשגרים באיזו חווה נידחת, ומעניקה לכם גמישות בטיולים בסביבה, הגעה ועזיבה וכו`.
כסף
כאמור תחלופת הכספים היחידה בוופינג היא קניית החוברת. יש מקומות מועטים מאוד שמבקשים תשלום עבור השהייה, והם מצהירים על כך בחוברת (אישית ראיתי בזה פגיעה בעקרון של עבודה-מחייה, והעדפתי שלא להגיע למקומות כאלה). יש מקומות שמסיבות שונות מבקשים מהוופרים לדאוג לעצמם לאוכל- כדאי לשים לב ולהיות מודעים לזה מראש.
וופינג מצמצם מאוד את עלויות הטיול, אבל גם אם מתכננים טיול שכולו וופינג רצוי לצאת עם סכום כסף כלשהוא. יש את הנסיעות ממקום למקום- בארץ ענקית כמו אוסטרליה גם כאשר נוסעים בטרמפים נהוג לפעמים, בנסיעות ארוכות, להתחלק בהוצאות דלק עם הנהג. בנוסף גם בשהייה בחוות יהיה תמיד על מה להוציא, מדי פעם קופצים לעיר, ו... תמיד, גם באמצע השומקום ההכי שומקומי באוסטרליה, יהיה איפה להחליף כסף בבירה.
רקע
קצת על אורח חיים אקולוגי- פארמקאלצ`ר (Parmaculture)
תורת ה- Parmaculture, שהומצאה אי-שם בדרום מערב אוסטרליה, גורסת כי על האדם לחיות אורח-חיים אקולוגי, לגדל את המזון אותו אוכלים הוא ובני-ביתו, תוך שיתוף פעולה ועזרה הדדית בינו לבין אמא-טבע. הפארמקאלצ`ר הופץ ברחבי העולם ויושם בהצלחה, בין היתר, באזורים מוכי-מצוקה באפריקה ובהודו בהם שיטות החקלאות הרגילות כשלו מלהאכיל את האוכלוסיה. בית פארמקאלצ`רי יהיה בית שנבנה על ידי דייריו והם מייצרים בשטחו את מרבית צרכיהם- חשמל, מים וגידולי מזון. יש גם שירותים אורגאניים בהם מורידים נסורת במקום מים (...). יש מעט מאוד בתים פארמקאלצ`ריים "מלאים"- להגיע למצב כזה לוקח כמעט חיים שלמים.
הוופינג הומצא במקור על ידי אנשי פארמקאלצ`ר (כן, גם זה נולד באוסטרליה), מתוך כוונה להפגיש אנשי פארמקאלצ`ר ממקומות שונים בעולם, וכדי שאלו יחליפו ביניהם רעיונות ויעזרו זה לזה בבניית המערכות הביתיות שלהם. כאמור הרעיון התפשט ופרץ הרבה מעבר לגבולות הקהילה האקולוגית, אבל עדיין יש מארחי ווף רבים שחיים תחת עקרונות פארמקאלצ`ריים חלקיים, וזו בהחלט חוויה ששווה להתנסות בה.
וופינג בעולם
מארחי ווף יש בהמון-המון מדינות בעולם, בכל היבשות (רשימה מלאה- באתר. תספרו לבד); אצלנו בארץ רשומים שלושה. (מי שמכיר פרטים, אני אשמח לשמוע...) מדינות שיש בהן הרבה מארחים, בדומה לאוסטרליה, מוציאות חוברת משלהן והשימוש בה הוא כפי שכתבתי כאן. עבור שאר המדינות קיימת החוברת Indipendent WWOOF Hosts, שגם אותה קונים אצל סוכני ווף או מזמינים בדואר. היא עולה פחות כסף מהחוברת הארצית ואינה כוללת ביטוח. בניו-זילנד, אגב, (ויכול להיות שבמדינות נוספות שאני לא מודעת אליהן) וופינג נחשב כעבודה ולכן ההצטרפות לווף מותנית בויזת עבודה, שאנחנו כישראלים לא מקבלים. וופינג למי שאין לו ויזת עבודה- לא חוקי. באסה לנו.
ו... זהו בעצם. לפני שאספר על המקומות שהייתי בהם בוופינג, קצת חומר למחשבה- בוופינג אנחנו שגרירים של רצון טוב, אפילו קצת יותר מבדרך-כלל. מארחי ווף מקבלים לבתיהם ולשגרת החיים שלהם אורחים מכל רחבי העולם, ובניגוד לכלמיני עסקני תיירות שרואים בנו כמטיילים מקור לפרנסה, הם עושים זאת מתוך הכנסת אורחים, סקרנות תרבותית ובעיקר אמונה בשיתופיות ויושר הדדי. אם הגישה הזו לא הדדית, זה לא עובד.
חוויות אישיות
פיליפ איילנד
המקום הראשון שלי בוופינג היה בפיליפ איילנד שמתחת למלבורן, אצל דייויד- צייר שחי לבדו בבית חצי-פארמקאלצ`רי. הבית נבנה על ידי דייויד עצמו, כולל שירותים אורגאניים, גנרטור חשמל וגינת ירק בתחילת דרכה. העבודה בבית כללה את המשך בניית הבית והגינה (עבודות בסיסיות בכל בית פארמקאלצ`רי) ועבודות בית בסיסיות שונות. ישנתי בחדר אורחים בתוך הבית, בישלנו ואכלנו ביחד.
הבית של דייויד היה המפגש הראשון שלי עם רעיון הפארמקאלצ`ר. השהייה שם היתה נינוחה למדי- כשמשהוא היה צריך להיעשות דייויד היה מבקש את עזרת אחד הוופרים (הוא היה מאפשר לשניים-שלושה להתארח אצלו בבת אחת), ובשארית הזמן הייתי פנוייה לטייל באזור.
* אחרי ההתנסות הראשונה הזו החלטתי שכבחורה שמטיילת לבד (כולל טרמפים והכל, היי, אל תטעו) אני ארגיש יותר בנוח להתארח עם משפחות או זוגות, ולא עם בודדים. ועכשיו זהו, הצד הפולני שבי סיים את דברו.
מארגרט ריבר
המקום השני שהייתי בו בוופינג היה שונה לחלוטין מקודמו- משפחה (יהודית!) במארגרט ריבר שבדרום מערב אוסטרליה, עם יידישע מאמע אמיתית שאימצה אותי לחיקה החם. גרתי בסוויטת אורחים מצוחצחת, ארוחת ערב אכלנו עם יין לאור נרות ואחר כך ראיתי "פיוצ`ראמה" עם הילדים בדי-וי-די. המשפחה גרה מחוץ לעיר, בבית עם שדה פרחים בקנה מידה מסחרי אך קטנטן, שכל יום הייתי עובדת בו כארבע שעות. כל קשר ביניהם לבין פארמקאלצ`ר- מקרי לחלוטין.
היה נחמד, אחרי שבועות של התחרעות וקמפינג. נחתי קצת, וכשהתחלתי להרגיש בבית (ז"א- גרה עם אמא) המשכתי הלאה.
קייפ דאמפייר
(או בכינויו- "המקום שהכי אהבתי באוסטרליה"). התארחתי אצל סבתא אבורג`ינית, צאצאיה לדורותיהם ובעלה הניו-זילנדי, שחיו על חלקה משלהם, גובלת בחוף, בקהילה אבוריג`ינית במעלה קייפ דאמפייר (צפון מערב אוסטרליה), בקצה דרך עפר (ואבנים גדולות שנתקעות בגלגלים, ואבנים קטנות יותר שנכנסות למנוע) שאורכה כ- 200 ק"מ וזמן הנסיעה בה הוא 8 שעות. החלקה היתה ג`ונגל פראי של אקליפטוסים וחוף- שומקום אמיתי. אני ובחורה נוספת שהייתי אתה שם ישנו באוהל ליד החוף, אכלנו עם המשפחה והתקלחנו בחלומות. העבודה אמורה היתה להיות בעיבוד קרקע ושתילת גן-ירק, רק שבכל פעם שהתחלנו לעבוד הזמינה אותנו בעלת הבית לכוס תה. וכשהזכרנו לה שיש לנו עבודה לעשות היא רק חייכה ושאלה, מה דעתכן על עוד ספל.
החיים בקייפ הסתכמו בדייג עם המשפחה, ציד סרטנים וביקורים אצל השכנים (שעה נסיעה לכל כיוון). שקלתי מעבר קבוע אבל מתישהוא תפסה אותי המציאות והזכירה לי שיש לי עוד חודש בויזה ואני עוד בדיוק בחצי הדרך שרציתי לעשות, וכך, בסופה של שהייה מאושרת ביותר, אספתי את שברי האוטו שלי (למי שמגיע לשם- לא לעלות עם אוטו רגיל!!) וירדתי בחזרה לברום.
ה ת ח נ ה
בכל הטיול הזה היה לי חלום אחד גדול- לחיות בתחנה (סטיישן), אחת מחוות-הענק לגידול בקר או כבשים- בין מרחבים צחיחים ושוממים של אאוטבק, לרכב לעבר השקיעה מלווה באחיה החסונים של מאגי מ"ציפורים מתות בסתר" (וגם ללמוד לרכב על סוסים באותה הזדמנות), לטעום קצת את החיים הקשים. בסופו של דבר, התחנה שהגעתי אליה היתה דווקא מרחב צפוף וסבוך של אקליפטוסים- "קנדל ריבר סטיישן", במעלה קייפ יורק (900 ק"מ מהעיירה הסמוכה, מאריבה).
... והנה אוסטרליה. הסבתא של השומקום, אנשים שחיים על סוסים כדי לטפל בפרות. האזור עצמו נראה כמו קרוקודיל דאנדי, כולל הקרוקודילים ושושנות המים. התחנה עצמה, מסתבר, לא תיפקדה מי יודע מה ועמדה להחליף בעלים תוך שבועיים. הבעלים הישנים, זה שקיבל וופרים, היה בשלבים מתקדמים של איבוד עצמו (ואת מפעל חייו) לדעת, והחדש, שהיה קצת פחות מכניס אורחים, הציע בחביבות להטיס אותי החוצה משם בצסנה הפרטית שלו אחרי כמה ימים. אבל בסופו של דבר הרי יש הרבה תחנות נורמליות, שלא עומדות על סף פירוק, והמסקנה הסופית שלי היא שלמרות הכל אי אפשר להיות באוסטרליה ולעשות וופינג בלי לטעום לפחות טיפה מהחיים האלה.
מוסר השכל: כשמארח נשמע קצת מטורלל בטלפון, סביר להניח שהוא באמת קצת מטורלל. לא צריך לנסוע 900 ק"מ כדי לבדוק את זה מקרוב, זה סתם מסבך את העניינים.
נימבין- וולפגאנג
הוופינג האחרון שלי, ואחד המקומות האחרונים שהייתי בהם באוסטרליה בכלל, היתה החווה של וולפגאנג, ליד נימבין (צפון ניו סאות` ויילס). כל האזור של צפון נס"ו- פנימה ליבשת מביירון ביי, הוא האזור ה"אלטרנטיבי" של אוסטרליה וערש הוופינג. יש שם כל כך הרבה מארחים, שחלק מהם מצאו צורך להפריד את עצמם ממרכז העדר, מחקו את שמם מהחוברת ובכל זאת ביתם תמיד מלא. וולפגאנג, לדוגמא, שכל אחד בנימבין יידע להפנות אליו וופרים תועים.
וולפגאנג חי בחווה פארמקאלצ`רית למהדרין (סוף-סוף), ואירח בה כמעט-תמיד קומונה מתחלפת של כעשרה וופרים. חיינו בנפרד מוולפגאנג, בקרוואנים, קרונות רכבת ואוהלים שהיו מפוזרים בחווה, היה לנו מטבח, שירותים ומקלחת נפרדים ו-וולפגאנג קנה לנו מצרכים לבישול. כל בוקר היינו עובדים כחמש שעות- כל אחד על פרוייקט משלו (אני ניכשתי שדה מקוצים בגודל של עץ קטן... מישהוא שיפץ קרונות רכבת, מישהיא טיפחה חלקת מלונים), וכאן גם בפעם הראשונה, באמת עבדתי באופן מסודר. היינו מקבלים יומיים חפשיים בשבוע, בהם היינו (הוופרים) נוסעים בדרך-כלל לטייל ביחד, לנימבין או לפסטיבלים שהיו בסביבה. וולפגאנג עצמו לא התערב לנו כל כך בשגרה.
