הקדמה
אנו נפרדים זמנית מהחופים ועולים מערבה ל- Highland, אל הרמה המתנשאת לגובה של 700-900 מטרים מעל גובה פני הים. הכביש עולה בתלילות, ושדות קנה הסוכר הנרחבים אשר לאורך רצועת החוף מפנים את מקומם לטובת גבעות ועמקים ירוקים, חלקם מכוסים עדיין ביערות הגשם, וחלקם בעשב רענן המנוקד בעדרי הבקר הפזורים בו. פרות יש כאן בוודאי יותר מאנשים, ואולי גם נחלים- כל דקותיים אנו חוצים איזה נהר או לפחות "קריק" קטן, והתוואי ההררי מספק מפלים ציוריים בשפע.
משהו בנוף מזכיר לנו את טוסקנה, האוויר הצלול, הגבעות הירוקות זרועות בתי חווה כפריים מבודדים, ועיירות קטנות שקטות בעלות רחוב "ראשי" אחד. הגובה עושה את שלו וקריר כאן למדי, אך היערות שסביבנו מזכירים לנו שאנו בעצם עדיין באותו אזור טרופי, ולמרות הנוף האירופאי אלו הם יערות גשם, עם שרכים ושורשים מתפתלים.
קורנדה
התחלנו את הטיול בקורנדה- מכונת תיירות משומנת למדי, אך יחסית עוד בטעם טוב. עבור חלק ניכר מהתיירים באזור, זוהי הגיחה היחידה מהחוף אל עבר Atherton Tablelands, אך נדמה כאילו אין כמעט תייר בקיירנס שאינו עולה לכאן. החלטנו להיות תיירים ככולם, ולמרות שאל קורנדה עולה גם כביש רגיל, בחרנו לעלות ברכבל ולרדת ברכבת ההיסטורית לקיירנס. עבור השימוש בכלי תחבורה אלו תשלמו לא מעט (כ-200$ למשפחה). החוויה נחמדה למדי אך לא הכרחית, והיא מספקת מבט לא שגרתי על יערות הגשם (מלמעלה מהרכבל), וכן תצפית יפה על ערוץ ומפלי ברון (Barron Gorge). המפל שראינו היה מרשים אומנם, אך זרזיף לעומת מה שתוכלו לראות בעונה הרטובה, אז הקניון כולו שוצף. בירידה חזרה ברכבת, חולפים על פני אותו מפל מצד שני, וגם על פני כמה ערוצים ומפלים נוספים.
בעיר עצמה שוק מפורסם, הגירסא המקומית לנחלת בנימין שלנו, וגני חיות קטנים לפרפרים, ציפורים וקואלות, בהם, שלא כמו בגני החיות הגדולים יותר, תוכלו לגעת בחיות- שמחה גדולה לילדים. בגן הציפורים עמדו עלינו תוכים צבעוניים, בגן הפרפרים התעופפו סביבנו פרפרים לרוב, אולם שיא ההתלהבות היה בגן הקואלות, שם האכלנו וליטפנו קנגורואים מסוגים שונים, ותמורת מחיר נוסף החזיקו הילדים קואלה. כאן המקום לספר, שמאז גן החיות הראשון שבו היינו בסידני, שקד ותומר "הרוסים" על קואלות. כבר קנינו בובות וגם חולצות, והאושר של שניהם היה רב בהחזיקם את החיה המקסימה הזו! את השוק בחנה רק רונית בעוד אני עושה עם הילדים סיבוב קואלות נוסף, ולא התלהבה מכל המזכרות הממוסחרות יתר על המידה.
מחוז האגמים
למחרת עלינו דרך Gilles Highway למחוזות האגמים והמפלים. הדרך מספקת נופים מרשימים. פסחנו על אגם Barrine, ואגם איצ`ם (Lake Echam) היה תחנתנו הראשונה. שם בילינו כמעט חצי יום בשחיה, הקפת האגם (שביל נוח ביער הגשם), פיקניק ותצפית על צבי המים המתוקים אשר מקננים שם. בקמפינג הסמוך לאגם עשינו את הלילה, ונמליץ עליו בחום- זוג חביב מחזיק שם אתר מהסוג האינטימי והשקט, עם אווירה ביתית ויחס אישי, יחד עם כמה כלבים וגיבוב חיות משונה (כמו למה ובנות יענה), שעימם שמחו הילדים לשחק. בערב היה קריר וגשום לפרקים, אך בסככת המטבח הבערנו אח (לאחר מאמצים רבים של ביקוע עצים לבערה עם גרזן) ולצידה אכלנו וישבנו שעות ארוכות עם ספר וגיטרה, עד שנעצמו העיניים.
והערת אגב- אנו פוגשים כאן כל הזמן בעלי חיים, בין אם בטבע, בגני חיות, או כאלו מבויתים, והמגע הזה עושה לכולנו טוב. הילדים למדו ליצור קשר עם החיות, ואם פעם היו מפחדים, הרי שכאן הם ששים לשחק, להאכיל וללטף.
מסלול הליכה חביב למפל נסתר הסמוך ממש לאגם עשינו למחרת היום, לפי הוראות בעל הקמפינג הנ"ל- בקרו כאן והוא ישמח לתת לכם הסברים מפורטים.
לא רחוק מכאן ביקרנו את גדול עצי ה- Red Chadder באוסטרליה, כבן 500 שנה וגובהו 40 מטרים- עץ מדהים בגודלו שפעם היו רבים כמותו, אך רובם ככולם נכרתו. עץ נוסף מרשים נמצא בפאתי העיירה הקטנה והנחמדה יונגברה- זהו ה- Curtain Fig tree. לטובת אלו התמהים כיצד גדל דבר שכזה- הנה ההסבר: כמו עצים רבים שראינו ביערות הגשם, בעלי אסופת הגזעים המשונה המשתרעת בקוטר של חמישה מטרים ויותר, גם עץ זה התחיל כזרע טפיל אשר נבט בראשו של עץ מארח. במלחמה על השמש ביער הגשם, יש לנבט כזה יתרון היות ויש לו אור בשפע והוא גדל למעשה מלמעלה למטה, הפוך לצמח רגיל. הטפיל שולח שורשים כלפי מטה אשר עוטפים את העץ המארח, אלו מתפתלים סביבו, מתרחבים, ולבסוף הטפיל גדל כל כך עד שהוא הורג את המארח. עץ ה"ווילון" התפתח כך, אלא שהמארח נטה על צידו בשלב מסוים, מה שהביא לווילון של שורשים היורדים כלפי מטה. המארח נרקב ונעלם בסופו של דבר, ונשאר העץ שבתמונה!
מפלים
מפלים יש כאן לרוב, קשה למנות את כל אלו שראינו, אך בדרך קצרצרה של כעשרה קילומטרים הקרויה Waterfall Circuit road ליד מילה-מילה (Milla Milla), תפגשו בשלושה מהיפים ביותר. הראשון והאחרון מתאימים לרחצה, המים לא קרים מידי ותוכלו לשחות מתחת למים הנופלים (עיסוי נפלא לגב), או לשבת על סלע מאחוריו ולהביט על העולם דרך מסך של רסיסי מים. המפל השני הוא דווקא היפה ביותר לדעתנו. מעטים יורדים בשביל התלול לתחתיתו, אך כדאי בהחלט. על מפלי מאלאנדה דלגו על מנת לא לקלקל את הרושם במפל, שקולקל על ידי בריכת שחיה מכוערת והרבה בטון.
ההתלבטות על אונדרה:
זו לא המלצה כי לא היינו שם, המקום הזה רחוק שלוש שעות של נסיעה קשה מהאזור הנ"ל ולא מופיעה כמעט בשום מקום מילה עליו. כמה מקומיים סיפרו לנו שזהו אתר מופלא, פארק וולקני ייחודי בעולם. התלבטנו קשות, חצי לילה שינינו דעה עשר פעמים, אך היות וחלפו כבר עשרה ימים בקראוון מבלי שאפילו התחלנו בכלל להתקדם דרומה (כזכור התוכנית בקראוון היא קיירנס עד מלבורן), למרות הגעגועים ל"אאוטבק", החלטנו לוותר הפעם על גיחה צדדית נוספת.
קני הסוכר בקווינסלנד
אנו נוסעים בשפלת קווינסלנד- כל הדרך קני סוכר, עוד ועוד שדות, מכונות אימתניות קוטפות אותם ומרסקות ויש כאן אפילו מוזיאון סוכר. בעצירה מקרית בדרך ליד גן שעשועים נחמד, עולה בי זכרון ילדות של מציצת קנים שאבי היה מביא לנו מדי פעם. אני הולך לשדה הסמוך, אוסף כמה קנים ומנסה לעורר את התלהבות הילדים. הלדרמן כמעט נשבר לי עד שהקנה נחצה, ואני מוצץ את המקל, לועס ונותן למיץ הסוכר להינגר אל פי- תענוג. תומר קצת מגלה עניין ומנסה ללעוס, נראה שדווקא טעים לו, אך שקד מעקמת פרצוף ותומר כבר לא מעונין (מילה של שקד זה אלוהים בשבילו). אני חושב על דור ה"אינסטנט", למה להתאמץ למצוץ קנה סוכר אם אפשר לפתוח את מגירת הממתקים? הם חוזרים לשחק, אני נשארתי לבד לכלות חצי מטר קנה סוכר, תענוג עם טעם של פעם!
לתחילת הכתבה
לטייל עם ילדים
הילדים מתחילים להתרגל לנסיעה בקראוון וכך גם אנחנו. אולם נראה שמי שנהנה בעיקר מהנהיגה זה רון, בעוד אני והילדים משוועים לכל גיחה אפשרית החוצה. בעלייה התלולה ל - Table Land פניה של שקד נצבעו בגוון ירקרק, שחלף מיד ברגע שעצרנו והתחלנו להקיף את אגם איצ`ם הציורי והיפה. הסיבובים המפותלים עברו על תומר בקלות רבה יותר, בעיקר בזכות שירי הילדים שהתנגנו ברקע.
הילדים נהנים מאד לצעוד ביערות הגשם הרבים הסובבים אותנו. מבין כל המסלולים הקצרים שעשינו הם אהבו בעיקר את הקפת אגם איצ`ם ואת מסלולי ההליכה למפלים. בכל מסלול שאנו צועדים אנחנו מחפשים "אוצרות" אופיניים לאזור. אוצרות היער שונים מאוצרות הים, וכאן התמקדנו בעיקר באיסוף עלים במגוון צבעים וגדלים. בערב נעזרנו באוצרות היומיים לתרגול המנייה של תומר והחישובים של שקד. בניגוד למה שחשבתי, מאוד קשה להושיב את הילדים ללמידה פורמלית בתום יום טיולים ארוך, אולם במהלך יום טיול אנו מנסים ללמד בדרך אחרת. אנחנו סופרים אוצרות, מחשבים מרחקים וזמנים, לומדים להכיר חיות חדשות ולהכיר מחדש חיות ישנות. הילדים מאוד חופשיים עם הטבע העוטף אותנו וניגשים ברצון ובחיבה רבה לכל חיה הנקרית בדרך, אולם קשה להם יותר להתחבר עם הסביבה האנושית. מחסום השפה קשה מאד לשניהם. שקד לא יוצרת מגע עם ילדים אחרים ואף נרתעת מהם. תומר לא מבין מדוע לא מבינים אותו ומדוע הילדים האחרים פונים אליו באנגלית. ציטוט: "אני יודע עברית וגם אוסטרלית, אבל למה כולם מדברים אלי באנגלית?"
