הקדמה - המסלול בארץ השמש העולה

המסלול שלנו ביפן התחיל בקיוטו והסתיים בטוקיו. היו מספר סיבות בגללן החלטנו לשמור את טוקיו לסוף, כאשר העיקרית בהן הייתה הרצון ליצור סוג של הדרגה בחוויה ובתקווה שטוקיו תהיה הקליימקס בסוף. כמו כן, רצינו נחיתה רכה יחסית בעיר פחות אינטנסיבית. בדיעבד, זו הייתה בחירה נכונה, גם מבחינת פריחת הדובדבן, אשר נמשכת כשבועיים (פלוס מינוס). הגענו בדיוק לשיא שלה בקיוטו, שזו חוויה מטורפת. הבעיה היחידה בבחירה הייתה, הצורך לנסוע ישירות לאחר הנחיתה בשדה התעופה נריטה (טוקיו) לקיוטו. לא קל להתחיל נסיעת רכבת של כ - 3 שעות לאחר מסע של 22 שעות ברוטו, מתל-אביב לטוקיו.

 החשש מהנסיעה התגלה כחסר הצדקה. מערכת הרכבות ביפן היא כל כך יעילה ונוחה, כך שהנסיעה לקיוטו הפכה לחוויה הראשונה שלנו ביפן. למרות זאת, מומלץ לבדוק מה המחיר של טיסה הנוחתת בקיוטו וממריאה חזרה לארץ מטוקיו. במקור עמדתי להזמין טיסה כזו, אך בשל הפרש מחירים של כ - 140 דולר לכרטיס, החלטתי שעדיף לעשות את הנסיעה ברכבת מנריטה לקיוטו, שכן בכל מקרה רכשתי את ה - Rail Pass, עליו עוד יוסבר בהמשך.

 בקיוטו היינו שלושה ימים וחצי. ניתן להישאר שם יותר, אך להערכתי שלושה ימים וחצי אינטנסיביים יכולים להספיק. משם המשכנו לנרה (Nara), שהיא עיר מקדשים קטנה, כ - 45 דקות נסיעה מקיוטו. תיירים רבים יוצאים לנרה כטיול יומי מקיוטו. בחירה זו הגיונית, יחד עם זאת נרה היא עיר נחמדה מאוד, שכדאי לבלות את בה את הלילה ולהסתובב ברחובותיה בשעות הערב, לאחר שמרבית התיירים עזבו.

 לאחר לילה אחד בנרה (Nara) המשכנו לעיר המקדשים קויסאן (Koyasan). זו נסיעה של כשעתיים וחצי עד 3 שעות, שחלקה אינו כלול ב - Rail Pass. בקויסאן בילינו לילה אחד והמשכנו להירושימה. שוב, נסיעת רכבת לא קצרה של מעל 5 שעות. בהירושימה היינו שני לילות. הקדשנו חצי יום להסתובבות בפארק ומוזיאון השלום, ועוד יום מלא לאי מיאג`ימה (Miyajima), הנמצא כ - 45 דקות נסיעה מהירושימה. משם המשכנו לשני לילות בטקיאמה (Takayama) ולמזלנו נפלנו על פסטיבל האביב (14-15 באפריל). יש בעיר פסטיבל דומה גם באוקטובר. זו עיר נחמדה מאוד, אך ניתן לקצר את השהות ליום אחד, אם מגיעים שלא בפסטיבל.

מטקיאמה המשכנו לטוקיו, בה בילינו 6 לילות. מטוקיו יצאנו ליום טיול לקמקורה (Kamakura), הנמצאת במרחק של שעה נסיעה. טוקיו היא עיר מדהימה, שהצליחה לספק לנו ריגושים בכל אחד מהימים שהקדשנו לה. אנשים שפחות מתלהבים מערים גדולות או מצפייה באנשים המטורפים, שממלאים את רחובות טוקיו, יכולים להקדיש לה פחות זמן, אבל בכל מקרה לא פחות מ - 4 ימים. ההמלצה שלנו היא להקדיש לטוקיו זמן רב יותר, הכול כמובן תחת אילוצי לוחות זמנים.

 סך הכול היינו ביפן 15 לילות ועוד יומיים ברוטו של טיסות, כלומר הטיול כולו ארך 17 יום. קשה לומר האם זה המסלול האופטימלי, שכן אין לי מושג מה הפסדנו במקומות אחרים. אני יכול לומר בוודאות כי מסלול זה סיפק לנו חוויה מדהימה. כל בוקר התעוררנו ושאלנו עצמנו האם היפאנים המשוגעים האלו (בצד החיובי של המילה) יצליחו גם היום להדהים אותנו. כל יום הם הצליחו מחדש. סיימנו את הטיול עם הרבה טעם של עוד, וכבר בשדה התעופה, בדרך חזרה לארץ, היה ברור לשנינו כי אנחנו נחזור ליפן יותר מוקדם ממה שחשבנו. בשביל פעם ראשונה ביפן, המסלול בו בחרנו היה ממצה מאוד, וזאת מבלי לקרוע את עצמנו בנסיעות ממושכות מידי ותיזוז אובססיבי בין אתרים ומלונות. בכל מקרה, אם היה לנו יותר זמן, היינו מאריכים את הטיול לשלושה שבועות וכוללים בו אתרים נוספים. מאוד מומלץ לתזמן את הביקור על פריחת הדובדבן.

לתחילת הכתבה

על הטיסות אליה וממנה

בחירת הטיסות היתה שילוב של מחיר, זמן הטיסה ברוטו ושעת הנחיתה. אנחנו טסנו בתחילת אפריל 2009, כך שהמחירים נעו בין 1,200 דולר עד 1,700 דולר לטיסות הרלוונטיות. הזמנתי את הכרטיסים כשלושה חודשים מראש, דבר אשר התגלה כהחלטה נכונה, שכן מחיר הכרטיסים רק עלה לקראת מועד הטיסה. כמובן מדובר בטיסות סדירות בלבד. חברות התעופה הזרות עוצרות באירופה והטיסות שלהן נמשכות מינימום 19 שעות ברוטו. יש קו טוב מאוד של קוריאן איר, אשר עוצר בסיאול. לטיסה עם קוריאן שני יתרונות בולטים: האחד, היא קצרה יחסית ואורכת כ - 18 שעות בלבד. השני, מסיאול ניתן לקחת טיסה ישירות למספר רב של יעדים ביפן, כך שניתן להתחיל את הטיול בכל איזור שרוצים. לעומת זאת, מחיר הטיסה היה מעל 1,500 דולר לכרטיס, כך שלא מדובר באלטרנטיבה הזולה.

אל-על טסה דרך בנגקוק או הונג קונג, ויש לה קונקשיין טוב יחסית, כך שהטיסה היא הקצרה ביותר, כ - 16 שעות בלבד. עם זאת, לטיסה זאת היה חיסרון מהותי עבורנו. היא נחתה בטוקיו בשעת ערב מאוחרת. היה לי חשוב מאוד לנחות בשעה מוקדמת של היום, כדי שנוכל להגיע באותו היום לקיוטו ולהספיק לטייל קצת. רציתי להימנע ממצב בו אגיע לעיר זרה באמצע הלילה. גם זו הייתה החלטה נבונה, אם כי מי שנשאר בטוקיו יכול לנחות בלילה, שכן הכול ביפן מאוד מסודר ואין בעיה להסתדר בכל שעה. אנחנו טסנו עם אוסטריאן אייר בהלוך וחזרנו עם סוויס. שילמנו 1,300 דולר לכרטיס. הטיסות לא היו קלות, אך השירות של חברת התעופה היה טוב מאוד. לאחר סקר אינטרנט מקיף, רכשנו את הכרטיסים באתר של אשת טורס. כרטיסים דומים באתרי חברות התעופה היו מעט יקרים יותר.

לתחילת הכתבה

הרכבות והתחנות המעוצבות

תשתית הרכבות ביפן היא המפותחת בעולם. הרכבות מגיעות כמעט לכל פינה בארץ הזאת וביעילות מדהימה. הרכבת היא אמצעי התחבורה הנוח ביותר והזול ביותר, ועדיפה בהרבה על אמצעי תחבורה אחרים כמו השכרת רכב או טיסות פנים. הרכבות הן מהירות מאוד, נקיות מאוד, ויוצאות בדחיפות גבוה מאוד. הכול כל כך יעיל, שכמעט אין צורך לתכנן את מועדי הנסיעה. פשוט מגיעים לתחנת הרכבת. הזמן המקסימאלי שחיכינו לרכבת, או בקונקשין בין רכבות, היה 30 דקות. בקווים העמוסים, כמו מנריטה לקיוטו, לא חיכינו יותר מעשר דקות לרכבת. זו רמת יעילות מדהימה, שהופכת את הנסיעה ברכבת למהירה ונוחה יותר מטיסת פנים (לאתר הרכבות וללוחות הזמנים: http://www.hyperdia.com).

 רוב הרכבות ביפן הן של חברת ג`אפאן רייל (Japan Rail) או בקיצור JR. עם זאת, קיימות מספר חברות נוספות, הפועלות בעיקר בתוך ערים גדולות או באזורים בעלי ריכוזי אוכלוסיה גבוה. לשם ההמחשה, מנריטה יוצאות שלוש רכבות למרכז טוקיו. האחת מהירה של JR, השנייה מקומית של JR והשלישית מהירה של חברה פרטית. המחירים די דומים. בתוך טוקיו פועלות לצד ה-JR עוד שתי חברות של רכבת תחתית, כך שצריך לשים לכך לב שכן המעבר בין החברות מחייב תשלום נוסף עבור הנסיעה.

 הקו הידוע ביותר הוא השינקאנסן או הבולט טריין (Bullet Train). הוא נמתח מצפון המדינה עד הקצה הדרומי של האי המרכזי, לאורך החוף המזרחי. מדובר ברכבות הטסות במהירות של כ - 250 קמ"ש. הדחיפות של רכבות אלו היא מדהימה. כך למשל בין טוקיו לקיוטו, מסע של מעל 500 קילומטר יוצאת רכבת כל עשר דקות, במרבית שעות היום. מאחר שרכבות אלו מהוות תחליף מצוין לטיסות פנים, מחירן הוא בהתאם. כיוון אחד מנריטה לקיוטו עולה 143 דולר. נסיעה מנריטה למרכז טוקיו, ברכבת מהירה קייסי סקאיי ליינר (Keisei Sky Liner) עולה כ - 20 דולר. נסיעה ברכבת התחתית בטוקיו עולה כ - 1.4 עד 1.6 דולר. אוטובוסים בתוך הערים עולים בין 1.2 דולר ל - 3.6 דולר לנסיעה, תלוי באורכה (כל המחירים לפי 100 ין לדולר).
ההתנהלות עם מזוודות ברכבת היא קלה יחסית. בדרך כלל יש מדרגות נעות או מעלית לפלטפורמה של הרכבת. עם זאת, היו מספר פעמים, שנאלצנו לסחוב את המזוודות במדרגות בעיקר ביציאות צדדיות של תחנות, או בתחנות קטנות יחסית. להערכתי, במרבית המקרים ניתן למצוא פתרון החוסך את סחיבת המזוודות, עבור מי שהסחיבה בעייתית עבורו.

 קו המטרו יאמאנוטה (Yamanote) של ה - JR, זאת תופעה שכדאי להרחיב עליה מעט. זהו קו מטרו עילי ומעגלי, אשר עובר במרבית המרכזים הגדולים של טוקיו. זה הקו העמוס ביותר בטוקיו, שבשעות השיא יש בו סדרנים מיוחדים שתפקידם לדחוס את האנשים פנימה. בשתי התחנות המרכזיות של היאמאנוטה (Yamanote), שינג`וקו וטוקיו סטיישן, עוברים מידי יום 3 עד 4 מיליון אנשים. זו הדרך הנוחה והמהירה ביותר לנוע בעיר המטורפת הזאת, שיש לה כמה וכמה מרכזי ענק. הרכבת מגיעה כל שתיים עד שלוש דקות, דבר אשר מייתר את הצורך לרוץ לרכבת. לוקח לה כ - 20 דקות בערך להשלים חצי מעגל, כלומר הנסיעה הארוכה ביותר. המשמעות היא, שמגורים בסמיכות לקו זה שם אותנו עד 20 דקות נסיעה מכל נקודה מרכזית בעיר. הקו המעגלי מתחבר לשתיים או שלוש תחנות של ה -JR, בהן עוברות רכבות השינקנסן. ממנו ניתן בקלות לעלות על שתי רכבות מהירות שונות אשר נוסעות לנריטה. אומנם זו יכולה להיות חוויה לחיים, אך מומלץ להימנע מנסיעה בקו הזה בשעות השיא.

במקומות רבים בעולם תחנות רכבת מרכזיות הן לא דבר אסתטי במיוחד, ונמצאות באזורים פחות נעימים של העיר. ביפן המצב שונה לחלוטין. תחנות הרכבת הם מרכז חיים שוקק מאוד, הן נקיות ויש בהן מרכזי מסחר טובים יחסית. למשל, תחנת הרכבת המרכזית של קיוטו ממוקמת בתוך בניין ענק, חדש ומדהים, הכולל מרכז קניות איכותי מאוד וכן הרבה מסעדות טובות. ככה הוא המצב בהרבה מהתחנות המרכזיות של טוקיו, אשר הפכו למרכזים מסחריים ענקיים. בערים קטנות יותר, מרכזות התחנות את מרבית חיי המסחר, ומסביבן ניתן למצוא מלונות טובים ולא יקרים. לפיכך, לא צריך לחשוש ממלונות הנמצאים בקרבת תחנות הרכבת, או ממסעדות הנמצאות באזור התחנות או בתוכן. מעבר לכך גם האיזורים הסליזים לכאורה ביפן הם נקיים, מסודרים ולא מסוכנים (לאתר הרכבות ביפן: www.japanrailpass.net/eng/en001.html).
לתחילת הכתבה

מידע על ה - Japan Rail Pass

הג`אפאן רייל פס - JRP, היא תופעה יפנית מעניינת. היפאנים יודעים כי המדינה שלהם נחשבת יקרה יחסית עבור תיירים, על כן הם מנסים להקל עליהם. תיירים, ותיירים בלבד, יכולים לרכוש את הדיל הטוב ביותר במדינה - נסיעה בכל רשת הרכבות של JR, ללא הגבלה, תמורות עלות חד פעמית קבועה. את ה - JRP ניתן לרכוש רק מחוץ ליפן ומחירו הוא 283 דולר לשבוע, 451 דולר לשבועיים ו - 577 דולר לשלושה שבועות. בארץ כמובן המחיר יקר בעשרות דולרים, כי הסוכן כאן חייב לגזור קופון שמן. הפתרון הוא לרכוש את ה - JRP בסוכנויות בחו"ל באמצעות האינטרנט (לאתר הרכישה בבריטניה: http://www.tteuk.com). אנחנו שילמנו 471 דולר עבור JRP לשבועיים, כולל משלוח ועלויות המרת מטבע, לעומת 560 דולר שרצו בארץ.

 באמצעות ה - JRP ניתן לנסוע חופשי בכל רכבות השינקנסן, מלבד קו הנוזומי (Nozomi), שהוא הקו הסופר-מהיר בין טוקיו לאוסקה. על הקו הזה פועלות מספר רכבות אחרות של ה - JR, הנוסעות באותה מהירות, אך עוצרות ביותר תחנות. זה מאריך את הנסיעה בעשרים דקות בערך, דבר שממש לא הפריע לנו כתיירים שזמנם בידם. כאשר רוכשים את ה - JRP בסוכנות מחוץ ליפן, מקבלים מין כרטיס זמני הדומה לכרטיס טיסה ישן, בו יש מספר דפים והעתקים. כאשר מגיעים ליפן, יש לגשת לאחד ממשרדי הכרטיסים של ה - JR המיועדים לכך ולהמיר את הכרטיס הזמני בכרטיס רכבת רב פעמי, הנראה כמו פנקס חיסונים. מרגע ההמרה, תוקפו של הכרטיס מתחיל לרוץ, כך שיש לתזמן את מועד ההמרה בהתאם לתכנון הנסיעות. אנחנו רכשנו JRP לשבועיים, כך שהמרנו את הכרטיס הזמני לכרטיס רב פעמי מיד עם הנחיתה בנריטה. משרד הכרטיסים נמצא מיד עם היציאה מהמדרגות הנעות בקומת הקרקע ממנה יוצאות כל הרכבות.

הפנקס הקטן שמקבלים אינו עובר במכונות הנמצאות בשער לתחנות הרכבת. כדי להיכנס לתחנה, צריך לעבור לצד ביתן הקונדוקטור, אשר נמצא בדרך כלל בקצה של שורת מכונות הכרטיסים בשער לתחנה. קצת ארכאי עבור מערכת רכבות סופר מודרנית כמו של היפאנים, אך ככה זה עובד. ניתן פשוט להציג את הפס ולעלות לרכבת, כולל לשינקנסן, ללא שמירת מקום. במקרה כזה חייבים לשבת בקרונות בהן המקומות אינם שמורים. ייתכן מצב שלא יהיה מקום בקרונות אלו, על כן תמיד עדיף ללכת למשרד הכרטיסים ולשריין מקום לפני העלייה לרכבת. זה לוקח כמה דקות ולא עולה כסף. ה - JRP תקף גם לכל המעבורות שמפעילה JR וכן לקו המטרו המרכזי של טוקיו, היאמאנוטה (Yamanote).

 מחישוב שעשיתי בתום הטיול, הגעתי למסקנה כי רכישת ה - JRP חסכה לכל אחד מאיתנו כ - 130 דולר בעלות הנסיעות. מעבר לחיסכון הכלכלי, ה - JRP מעניק נוחות רבה בתכנון הטיול, הוא חוסך את הצורך בכסף מזומן וכן את העמידה בתורים. זה פיתרון מאוד מומלץ ביותר, אותו מנצלים מרבית התיירים הזרים ביפן.

לתחילת הכתבה

סגנון המלונות ביפן

לינה היא ההוצאה הגבוה ביותר ביפן, על כן חיסכון בתחום זה יכולה לצמצם מהותית את העלות הכוללת של הטיול. המחיר הממוצע ששילמנו עבור לילה עמד על כ - 110 דולר לזוג. לשם כך, נאלצנו לבלות כמחצית מהלילות בחדרים ללא אמבטיה ושירותים צמודים. בסופו של דבר, היכולת שלנו לוותר על שירותים צמודים חסכה לנו משהו כמו 200 דולר בסך הוצאות הלינה. בדיעבד, אולי עדיף היה לשלם את המחיר הגבוה יותר ולא לוותר על שירותים, אם כי הדבר העניק לנו יותר גמישות בבחירת המלונות (לאתר מלונות ביפן: http://www.itcj.jp/eng/index.php).

 באופן כללי, יש שלושה סוגי מלונות ביפן: מלונות בינלאומיים, מלונות עסקים ומלונות ביתיים מסורתיים הנקראים ריוקאן (Ryokan). המלונות הבינלאומיים היו הרחק מחוץ לטווח היכולת שלנו, כך שהאלטרנטיבות שלנו היו מלונות העסקים, או מלונות מסורתיים פשוטים יותר, שכן גם כאן יש אופציות יקרות מאוד. בכל המלונות הגדולים ובמרבית הריוקאנים יש עמדת אינטרנט חינם וכן חיבור אלחוטי או קווי חינם למי שמגיע עם מחשב נייד. קצבי החיבור הם מהירים מאוד, כך שלא צריכה להיות בעיה להתקשר בנוחות לכל העולם עם Skype.

 באופן כללי, ההמלצה שלנו היא מלונות מסורתיים, שמחירם די דומה למלונות העסקים, אך הם מעניקים חוויה יפנית, הכוללת שינה על מחצלות טטמי ומזרוני פוטון מקוריים, שהם דקים יותר מהפוטון המקובל בארץ. החדרים אינם כוללים בדרך כלל שירותים צמודים. מלונות אלו נקראים ביתיים, אך למעשה זה סוג של גסטהוס. כלומר, לא ממש חיים בתוך הבית של היפנים. עם זאת, הם מאפשרים אינטראקציה מאוד נחמדה (ולא מחייבת) עם המארחים היפנים וכן עם מטיילים נוספים מהעולם. מרבית המטיילים שפגשנו בריוקאנים היו אנשים די דומים לנו, כלומר מטיילים עצמאיים בשנות ה - 30 שלהם ומעלה. מיותר לציין, כי המלונות בהם שהינו היו מאוד נקיים, כולל השירותים והמקלחות המשותפים.


מחיר החדר במרבית הריוקאנים נקבע לפי מספר האורחים, כלומר זוג משלם כפול וכך הלאה. המחיר עבור זוג בחדר ללא שירותים ואמבטיה בריוקאן בסיסי ינוע בין 70 ל - 120 דולר ללילה. המחיר בריוקאנים מפוארים מגיע למאות דולרים ללילה. יש לציין, כי במקרים רבים ניתן לקבל גם ארוחות ביתיות בריוקאנים בתוספת תשלום. בדרך כלל, הארוחה מוגשת בחדר עצמו, חוויה מאוד נחמדה ומומלצת, לפחות פעם אחת.

 מלונות עסקים הם מלונות גדולים יחסית, הכוללים מאות חדרים ומיועדים במקור לאנשי עסקים יפנים זוטרים, שאין להם כסף למלונות פאר. החדרים הם קטנים מאוד, אך כוללים אמבטיה ושירותים, וכן עוד הרבה שירותים נלווים החשובים לאיש העסקים היפני, כמו כביסה וגיהוץ. הם ממוקמים בדרך כלל לצד תחנות רכבת גדולות או באזורי עסקים. המחיר אינו גבוה יחסית, ובמקרים רבים הוא אף נמוך מזה של ריוקאן. מלונות אלו הם תמורה טובה עבור הכסף, הם מאוד פונקציונאליים ודומים לחדרים במוטלים אמריקאים בסיסיים. רשת מלונות עסקים מאוד נפוצה נקראת טויוקו-אין (Toyoko-inn), בה כל המלונות והחדרים נראים כמעט זהים זה לזה. יש להם מאות מלונות בכל רחבי המדינה, וכמו כל דבר ביפן הם מאוד נקיים. התפיסה העסקית שלהם דומה מעט לתפיסה של רשתות מזון מהיר כמו מק`דונלדס. המוצר זהה לחלוטין בכל אחד מהסניפים, כך שאין הפתעות לטובה או לרעה.

 המלונות ביפן מתמלאים הרבה זמן מראש, שכן היפנים הם אנשים יסודיים, הם מתכננים מראש ולא שומרים כלום לרגע האחרון או למזל. מומלץ להתחיל ולהזמין את המלונות לפחות 3 חודשים מראש, בעיקר במקומות להם ביקוש גבוה בעונות השיא ובסופי שבוע, כמו קיוטו וקויסאן. בשני מקומות אלו, לא היה קל למצוא חדרים טובים כאשר הזמנתי שלושה חודשים מראש. אני מניח שאם לא היה מיתון כבד יחסית ביפן, גם שלושה חודשים לא היו מספקים. תכנון מוקדם של כל המסלול יכול לחסוך לא מעט כסף, שכן הוא מאפשר להשיג מקומות במלונות שנותנים את הערך הטוב ביותר לכסף. אנחנו יצאנו מהארץ עם כל המלונות מוזמנים מראש.

לתחילת הכתבה

כסף ועלות הטיול

ההתנהלות בנושא הכסף היתה אולי הדבר היחיד ביפן, שהוא לא קל ונוח יותר בהשוואה לארה"ב או אירופה. אומנם, במרבית המסעדות והמלונות מקבלים כרטיסי אשראי, אך מידי פעם נתקלנו במקרים בהם, גם מלונות לא קיבלו כרטיסי אשראי ונדרשנו לשלם במזומן. מרבית הכספומטים ביפן נמצאים בתוך חנויות נוחות, הפתוחות 24 שעות, כך שזה די נוח. עם זאת, תיירים זרים יכולים למשוך מזומן רק בכספומטים של רשת סבן אילבן (Seven Eleven). כמו כן, ניתן למשוך מזומן מהכספומטים של הדואר (JP), הנמצאים די בשפע במרכזי ערים ותחנות רכבת גדולות. היקף המשיכה המקסימאלי שהצלחתי למשוך במשיכה בודדת היה 20 אלף ין. אולי בעלי כרטיסי פלטיניום ואחרים יוכלו למשוך יותר. כאשר חזרתי לארץ ראיתי, שעבור כל משיכה כזו שילמתי לבנק משהו כמו 5% נוספים עבור עמלות משיכת מזומן והמרת מטבע. ניתן לחסוך עלות זו, אם מגיעים עם דולרים במזומן וממירים אותם ביפן. עם זאת, המרת דולרים נראית, על פניו, הרבה פחות נוחה, שכן מלבד שדה התעופה לא ראיתי מקומות בהם ניתן להמיר דולרים לינים (אך גם לא חיפשתי).

 אחד החששות הגדולים מפני טיול ביפן הוא העלות הגבוה. אך למעשה, כבר בזמן התכנון הבנו, כי העלות השוטפת היא סבירה מאוד ואף זולה יותר מהרבה ארצות במערב אירופה, כמו בריטניה, גרמניה, שוויץ, צפון איטליה ועוד. הדבר העיקרי אשר מייקר את הטיול ליפן הוא מחיר הטיסה, שעשוי להיות יותר מכפול. מנגד, האוכל הרבה יותר זול מאירופה ובמרבית המקרים גם יותר זול מישראל. מחיר ארוחה לשני אנשים במסעדה ממוצעת (אך טובה) ינוע בין 40 ל - 60 דולר. כמובן, שניתן להוזיל את זה, אם אוכלים אוכל מהיר מקומי, כמו צלחת אטריות (ראמן), שיפודים (יאקיטורי), סושי על סרט נע (Running Sushi) וכדומה. מי שלא מסוגל, או לא רוצה להיגמל מאוכל מערבי למשך כל ימי הטיול, יצטרך לשלם יותר עבור הארוחות.

אמצעי חיסכון חשוב הוא התחבורה הציבורית. הימנעות מנסיעה במוניות היא מתכון טוב לחיסכון. כפי שכבר נכתב, התחבורה הציבורית ביפן היא מדהימה ואין סיבה אמיתית להוציא עשרות דולרים על מוניות. מבחינתנו, מוניות היו מחוץ לתחום ולא נכנסו למונית אפילו פעם אחת.

 בסך הכל, עלות הטיול שלנו כולל טיסות, לינה, מחייה שוטפת, כניסה לאתרים, תחבורה וקניות, עמדה על 7,400 דולר לזוג.

לתחילת הכתבה

מקיוטו לקויאסאן ומקדשיה

בקיוטו התאאחנו בריוקאן בשם טרי סיסטרס אין אנאס (Three Sisters Inn Annex), הנמצא ממש צמוד למקדש Heiann-Shrine, בצפון מזרח העיר (לאתר של ריוקאן בקיוטו: http://www4.ocn.ne.jp/~k3sisanx/index2.html). הוא נמצא באזור מגורים שקט יחסית ובמרחק הליכה (לא קצרה) מרובע הגיון. בסביבת המלון היו לא מעט מקומות ביתיים קטנים לאכול בהם, סניף דואר עם כספומט, ותחנה של קו אוטובוס מספר 100, שהוא הקו המיועד בעיקר לתיירים ועובר במרבית האתרים הנפוצים. המלון קטן, ביתי, נקי מאוד אך גם בסיסי מאוד. מומלץ לשלם עוד קצת ולקחת חדר עם מקלחת, אם כי המקלחת המשותפת היא נקייה מאוד ומשרתת רק שני חדרים. בעל המקום מדבר אנגלית, והוא מאוד ערוך לתיירים. מבחינת מיקום המלון, הוא היה מעט רחוק מהתחנה המרכזית (30 עד 40 דקות באוטובוס בשעות שיא), אבל במיקום מרכזי לצאת ממנו לשורה ארוכה של אתרים, כולל המקדשים בחלק הצפון מערבי והצפון מזרחי של העיר. כמו כן, לא הייתי פוסל לינה באחד המלונות מסביב לתחנה המרכזית של קיוטו או ברובע גיון.


 כדאי לקנות כרטיס אוטובוס יומי, לברר מתי תאורת הלילה פועלת במקדשים ולא לפספס זאת, להסתובב בלילה ברובע גיון ולחפש גיישות, ללכת בערב לפארק מרויאמה (Maruyama) ולאכול שם באחת המסעדות, או הדוכנים מסביב לשולחנות המשותפים. אפשר גם להסתובב בתחנת הרכבת המרכזית ולחפש מסעדה טובה בקומת הקרקע, לעלות ברגל מתחנת האוטובוס למקדש קיומיזו (Kiyomizu) ומשם לרדת בסמטאות צפונה עד פארק מרויאמה (Maruyama).

 בנארה (Nara) לנוו בריוקאן קטן בשם נקטה בד אנד ברייקפסט (Nakata Bed & Breakfast), אשר נמצא במיקום מצוין, באמצע הדרך בין תחנת הרכבת של ה - JR (לאתר של ריוקאן בנרה: http://www16.ocn.ne.jp/~nakatabb/egtoppage.html). המקום ממוקם כשבע דקות הליכה מהתחנה וכשבע דקות מהכניסה למקדש המרכזי. המקום זול יחסית, נקי מאוד וחדש לחלוטין. החדרים הם ללא מקלחות ושירותים, אך יש מספיק שירותים משותפים, כך שאין לחץ. האירוח כולל ארוחת בוקר בסיסית ובעל הבית (שהיה לפעמים קצת יותר מידי נחמד ולא הפסיק לדבר) מדבר אנגלית טובה יחסית.

 כדאי לעשות את הסיבוב הרגלי שממליץ הלונלי פלאנט, להיכנס למקדש המרכזי עם אלף המנורות, למרות שזה עולה כסף. ממש לא כדאי לפספס את מקדש תודאי ג`י (Todai-ji) הענק, להסתובב ברחובות הקניות והאוכל המקורים, שמחברים בין תחנת הרכבת של קינטטסו (Kintetsu) ובין הרחוב המרכזי שעולה למקדשים.

 בקויאסאן (Koyasan) לנו במקדש בשם אקו אין (Eko-in), הנמצא כמה עשרות מטרים מהכניסה לבית הקברות, שהוא אחת האטרקציה המרכזיות. השהות והלינה באחד מעשרות המקדשים בעיירה הקטנה הזאת היא למעשה החוויה העיקרית. בעבר, המקדשים היו מארחים יפנים, שבאו לתחזק כל תקופה את יחסיהם עם בודהה, אך כיום לנים במקדשים אלו הרבה תיירים, וזאת בשביל החוויה האותנטית שעדיין קיימת שם (למייל של ארגון התיירים בקויאסאן: http://www.shukubo.jp/eng/index.html).

מדובר בסיפור לא זול שעולה כ - 200 דולר לזוג ללילה, אבל זו חוויה נהדרת ששווה את המאמץ והכסף. השהות במקדש כוללת אירוח בחדר מסורתי גדול יחסית, עם קירות נייר מצוירים וארוחה יפנית מסורתית, המוגשת בחדר עצמו, או בחדר אוכל משותף. בבוקר מוקדם, ניתן ורצוי מאוד להצטרף לתפילה, אותה עורכים הנזירים במקדש. חוויה מאוד מעניינת, אשר מזכירה מקדשים בודהיסטים בהודו וטיבט. יש לציין, כי בחדרים אין מקלחת או שירותים וצריך להשתמש באמבטיה (סנטו) המרכזי. גם זה יכול להיות חוויה מרתקת.

כאמור, בעיירה יש עוד עשרות מקדשים מארחים שחלקם יותר אותנטים וחלקם פחות. הבעיה המרכזית היחידה היא להזמין מקום שם, שכן רק לבודדים מהמקדשים יש אתרי אינטרנט, אך לא ניתן להזמין באמצעות האתר. הטלפון שלהם מופיע באתר, על כן ניתן לעשות הזמנה טלפונית. מאוד מסורבל, אך שווה את המאמץ.

 כמו כן, כדאי לעלות למקדש בדרך שיוצאת מלב העיירה דרך בית הקברות ולעשות שם סיבוב בלילה. להסתובב באזור המקדשים, שנמצאים במזרח העיירה, להיכנס למקדש עם גן האבנים (zen) הכי גדול ביפן ולהתרחץ בסנטו של המקדש.

לתחילת הכתבה

מהירושימה לטוקיו השוקקת

בהירושימה לנו בטוקיו-אין (לאתר של המלון: http://www.toyoko-inn.com/eng), אשר נמצא על פיס בוליברד (Peace Blvd). יש איזור מלונות נוסף לאורך קו קרוניות הרחוב שיוצאות מהתחנה של ה - JR. ברחוב זה נמצא מלון אקטיב (לאתר של המלון: http://www.hotel-active.com/hiroshima/index.html), העושה רושם טוב ולא יקר. נראה לי, שעדיף לקחת מלון לאורך הרחוב של הקרוניות, זה יותר נוח וקרוב לריכוזי קניות ומסעדות. עם זאת, גם איזור שדרת השלום היה נוח עבור מי שמוכן ללכת עוד כמה דקות ברגל.

 כדאי להקדיש יום מלא למיאג`ימה (Miyajima). מאוד כדאי לראות את השער והמקדש, שנמצאים בתוך המים גם בבוקר בשעת גאות, וגם אחר הצהריים המאוחרים בשעות השפל. כדאי לקנות עם ההגעה לעיר פס דו-יומי, הכולל נסיעה חינם בקרוניות, מעבורת למיאג`ימה (Miyajima) ואת הרכבל לראש ההר. ניתן לרכוש מהכרטיסן של קרוניות הרחוב תמורת 2,000 ין. לא לוותר על הטיול הרגלי בן השעה מהרכבל העליון למצפור בראש ההר. להקדיש למוזיאון השלום ולפארק סביבו חצי יום לפחות. לאכול אוקונומיאקי במסעדת אוקונומי-מורה (Okonomi-mura), עליה ממליץ הלונלי פלאנט, ולהסתובב במדרחוב הגדול באזור המסעדה.

 בטקיאמה שהינו בריוקאן (לאתר של הריוקאן בטקיאמה: http://www.kuwataniya.com) , הנמצא במיקום טוב, כ - 10 דקות הליכה מתחת ל - JR וקרוב לנהר. המקום נעים עם חדרים נחמדים ולא נורא קטנים. אין מקלחות בחדרים, אך יש סנטו קטן. כדאי לנסות לקחת ריוקאנים מרכזיים יותר, שנמצאים על הנהר או בחלק העתיק של עיר. כמו כן, שווה להיכנס לפחות לבית אחד בעיר העתיקה, לשתות סאקאי באחד המזקקות בעיר העתיקה, לנסות ולראות את אחת המרכבות המקושטת, אשר מוצאות מהביתים המיוחדים שלהם רק בפסטיבלים, לבקר במוזיאון הפתוח בו מוצגים בתים יפנים מסורתיים.

 בטוקיו התארחנו במלון סוטון פלייס הוטל (Sutton Place Hotel Ueno), הנמצא מאוד קרוב לתחנת Ueno של ה - JR. זהו מלון לא גדול, חדש יחסית, מעוצב מודרני (בוטיק לכאורה) ומגיש ארוחת בוקר. יש בו כל את השירותים הנוספים כולל כביסה. החדר קטן יחסית, אך עדיין נוח מספיק. המחיר ששילמנו היה 110 דולר ללילה, מחיר מאוד לא יקר עבור טוקיו. באזור Ueno יש עוד מלונות רבים, שמחירם אינו גבוה יחסית למקובל באזורים אחרים של טוקיו. הדבר העיקרי אשר הנחה אותי בבחירת מיקום המלון היה קרבתו לתחנת JR. כלומר, לקו היאמאנוטה (Yamanote), אשר מעלותיו הוזכרו מוקדם יותר. למרות היעילות של היאמאנוטה כדאי לשקול לקחת מלון באזור שיבויה או שינג`וקו. כמו כן, איזור האראג`וקו נראה נחמד. הכול בהתאם לתקציב.

 יש לבקר ברובע הרג`וקו (Harajuku), להסתובב בשוק הגדול ליד תחנת Ueno, ללכת לרחוב קפבשי (Kappabashi) ולקנות סושי מפלסטיק. בחיים לא לוותר על שוק הדגים Tsukiji ולאכול באחת הסושיות בכניסה לשוק. היכנסו לאחת מאין סוף החנויות של הכול במאה ין, לקנות במוג`י (Muji) וביוניקולו (Uniqlo). להסתובב במדרחוב של גינזה בסוף שבוע מבטיח חוויה מעולה, להסתובב ברחוב אומוטסנדו (Omotesando) וברחובות הקטנים בצידו הצפון מזרחי. כמו כן, אין כמו לשתות קפה בסטארבקס מעל הצומת הגדולה של שיבויה ולהסתובב בחנויות מוצרי החשמל הענקיות, ואיך לא בחנויות הקומיקס-מגנה באקינברה (Akihabara). לאכול כדאי מאוד ביאקיטורי ולשתות סאקה בטעם סקורה בשוק Ueno, מתחת לגשר של הרכבת. אם אתם רוצים לראות חתונה מקומית אז תלכו בסוף השבוע למקדש מג`י (Meji). אם אתם בקע של משחקי וידיאו אז היכנסו לאחת מאין סוף חנויות הפצ`ינקו.

לתחילת הכתבה

כתב וצילם: אמיר טייג
 יוני 2009