אופנועי האנוי
אחרי התארגנות קצרה בבנגקוק, טסנו להאנוי עם חברת התעופה אייר אסיה (Air Asia). מייד ברדתנו מהמטוס חשנו במשב הרוח הצונן של השלטון הנוקשה. שדה התעופה מלא שוטרים חמושים בארשת פנים חמורת סבר, שבולשים אחרי כל תזוזה וניד ראש. בעודנו עומדים בבקרת הדרכונים ניגש אלינו לפתע שוטר בכיר, פשפש בדרכונים, לקח את הדרכון של טבע וקרא לה לבוא אחריו בנוקשות, ליבי החסיר פעימה ונדרכתי, שנינו עקבנו לראות מה הולך להיות, מוכנים להתערב אם יהיה צורך. נרגענו כשהבנו שהוא פשוט מפנה אותה לדלפק בידוק ריק ומרים אותה בעדינות כדי שהבודק יראה מי זו הילדה שבתמונה. טבע היתה די משועשעת מהעניין והחלה במופע חיוכים וחנדלעך לעבר השוטרים סביבנו, לאט לאט פניהם החמורות הפכו לחיוך רחב ורך, תוך שהם מתפעלים מהקטנה וצוחקים.
החלפנו קצת כסף בשדה התעופה ומיד הפכנו למיליונרים! ($1 = 16000 ויאטנם דונג). ביציאה מהשדה חיכה לנו נציג של דימה שאסף אותנו לעיר. כשהיינו בבנגקוק נכנסו לסוכנות הטיולים גרין-האוס שמנוהלת בידי ישראלי בשם מרטין. מרטין התלהב ממשפחתנו והציע לנו לתאם שסוכן עמית שלו מהאנוי- דימה (שיש עליו המון המלצות חמות) יבוא לאסוף אותנו משדה התעופה. כמובן שהסכמנו בחפץ לב. לאחר שהודנו לדימה והבטחנו להיות בקשר בהמשך, הלכנו לגסטהאוס שהומלץ לנו ובו אנו שוהים כעת-Ocean Stars Hotel בעיר העתיקה.
האנוי היא עיר האופנועים האין סופיים. העיר כולה מוצפת בכמויות לא נתפסות של אופנועים שנוסעים בערבוביה, לרוחב כל הרחוב, כמו גלים של מכת ארבה. לתייר המצוי נראה שאין שום חוקי תנועה. באופן מדהים, כולם מסתדרים. גם המדרכות הצרות בעיר העתיקה מופקעות לטובת חניית האופנועים או דוכנים וההליכה בהן בלתי אפשרית בעיקר עם ילדים. אנו מדלגים בין פיסת מדרכה פנויה לפיסת כביש שהתפנתה והולכים בטור כשהבנות ביננו. במצב זה גם חציית כביש פשוטה הופכת למבצע מורכב הדורש זריזות ותשומת לב רבה מכל הכיוונים.
העיר העתיקה מוזנחת, צפופה ומעניינת, היא מחולקת לרחובות לפי בעלי המקצועות השונים (שריד לגילדות בעלי המלאכה) ומרתק לטייל בין החנויות השונות שצופנות בתוכן הפתעות ולגלות בהן תגליות מעניינות. יש את רחוב הפחחים, רחוב החנויות הסיניות הצבעוני והיפה, רחוב חנויות הבגדים, רחוב כלי העבודה, רחוב חנויות משחקי ילדים, רחוב צמחי המרפא. ברחוב כלי הנגינה נהננו לנגן בכלים ויאטנמיים, וברחוב הממתקים הבנות נהנו מהמגוון העצום של הממתקים והטעמים. הרחוב כולו מלא חנויות רבות של ממתקים צבעוניים ("ממתקיידות"), מפוזרים בשקיות וניתן לבחור ולקחת מה שרוצים. ביום אחר מצאנו קונדיטוריה מפתה ועמדנו חצי שעה לבחור לכל אחד את העוגה שלו.
חוויה מוזרה היתה לנו במוזליאום של הוצ`י-מין, בו ניתן לחוות את הסדר והנוקשות חסרת הפשרות של השלטון. נכנסנו דרך השער הראשי, הפקדנו את תיקינו, שעברו שיקוף, ומשם חוייבנו ללכת בשביל שמתוחם על-ידי שני פסים לבנים מהם אסור לחרוג! נסיון של הבנות לדלג ביניהם נתקל במבט כעוס וסימון נוקשה להישאר בין הפסים בלבד! ההליכה מותרת אך ורק בקבוצות. לאחר הליכה ארוכה הגענו למוזילאום עצמו בו חנוטה גופתו של הו צ`י מין כמיטב המסורת הקומוניסטית. במתחם ישנה גם הפגודה על עמוד אחד, מוזיאון הו צ`י מין והבית בו גר הוצ`י-מין. לדעתי ולדעת הבנות ניתן לוותר על חוויה זו, צפריר דוקא די נהנה. טיפ: הכניסה הראשית היא דרך 17 S`O. מכניסה זו צריך ללכת בין קווים ולראות סרט "חינוך מחדש" כדי להמשיך למוזילאום. כניסה דרך 8 S`O חוסכת את חווית ה"חינוך מחדש" כי מגיעים ישר ובדרך הקצרה למוזליאום עצמו.
מומלץ בחום ללכת למופע תאטרון בובות מים (Water Puppets). המופע המקסים מתרחש כולו בבריכת מים המהווה את הבימה. בצד הבימה (מחוץ למים) יושבת להקת נגנים וזמרים של מוסיקה ויאטנמית, שמלווים את המופע בניגון, שירה ודיבוב. המופע מצחיק ומהנה לגדולים ולקטנים. המופע מתקיים בכל יום. יש הצגות בשלוש בצהריים, חמש, שש וחצי, שמונה ותשע וחצי בערב. בשבת יש הנחות לילדים. מומלץ לקנות כרטיסים בכסאות הראשונים (היקרים יותר). מומלץ בחום לבקר גם במוזיאון לאתנולוגיה. במוזיאון תצוגות יפות ומעניינות על חיי המיעוטים השונים שבויאטנם וכן תצוגה יפה של החיים בתקופת הצנע בויאטנם שלאחר המלחמה. בחצר המוזיאון יש תצוגה יפה של בתים שונים מרחבי ויאטנם. כניסה 20,000 דונג למבוגר ו10,000 לילד.
סאפה וכפרים בסביבה
ביום חמישי בלילה עלינו על רכבת לילה לסאפה (Sapa). הבנות התרגשו מאוד מהתא היפה והמיטות ברכבת ולאחר שסיימו לקפוץ בין המיטות, לכבות ולהדליק את כל המנורות, לצלם מכל זווית אפשרית ולמצוא מקום נוח לבובות, נרגעו מעט ואחר-כך נרדמו עד תום הנסיעה. עניין הרכבות התגלה כדבר מעניין ביותר: מסתבר שחוץ מהרכבת הרגילה המחולקת לתאים עם מיטות קשות (Hard Sleeper) ותאים עם מיטות רכות (Soft Sleeper) יש גם רכבת תיירים, יקרה יותר אך טובה יותר ובטוחה יותר מבחינת גניבות, כיוון שכמעט רק תיירים נוסעים בה והחלונות מסורגים בכדי למנוע גניבות במקומות בהם הרכבת נוסעת לאט. לאחר התלבטות קצרה החלטנו לא לחסוך הפעם ולנסוע ברכבת התיירים. רכבת התיירים שיוצאת לספא נקראת Sp3 ורכבת התיירים שחוזרת מסאפה נקראת Sp4. ברכבת קרונות של מספר חברות שונות, בכל קרון מעט תאים ובכל אחד מהם 4 מיטות נוחות,ו את התא ניתן לנעול מבפנים. לרכבת זו לא ניתן לקנות כרטיסים באופן עצמאי, כמו לSp1- או ל- Sp2. ניתן להשיג את הכרטיסים בכל סוכנויות הטיולים ומומלץ להזמין יומיים-שלושה מראש ($20-21).
כשהגענו (לאחר 8 שעות נסיעה) לתחנת הרכבת בלאו קאי (Lao Cay) חיכה לנו רכב מהמלון שהביא אותנו לסאפה. סאפה היא חלום של מקום, גן- עדן של ממש. העיירה הקטנה, היפה והנעימה שוכנת על צלע הר, מתחתיה ואדיות, עמקים מוריקים משובצים בבתי כפרים וסביבה הרים גבוהים וירוקים, טראסות אורז והרבה עננים וערפילים קסומים. השילוב של הנוף המדהים, גסטהאוס טוב ואוכל מעולה במסעדות יוצר את גן- העדן.
גובהה של סאפה (כ- 1600 מטר), מיקומה בין הרים גבוהים (עד 3000 מטר) והיותה באזור גשום ורטוב יוצרים פה מזג אוויר אשר משתנה במהירות וכמעט אף פעם לא צפוי. משך היום יש לחילופין ערפילים, התבהרות, שמש, עננים, גשם, שוב חמימות רגעית, עד שבשעות הצהריים בין שלוש לארבע שוטפים הערפילים בשניות את כל הרחובות ולא מאפשרים לראות כמעט כלום. אחד הדברים הקסומים פה זה פשוט לשבת ולראות איך בשניה מתהווים פה עננים בכל הגדלים ונעלמים באותה המהירות. טבע, חובבת העננים הידועה, הגשימה פה חלום שלה לטעום ענן! באחת הפעמים שירד ענן על העיר הוא הזדחל לאט לעבר חדרנו, פתחנו את החלון ומעט מהענן גלש לו פנימה. טבע שלחה יד, תפסה פיסת ענן חמקמקה וטעמה. לדבריה לענן יש טעם רך קריר והוא טעים מאוד.
כיוון שהאזור יפה וניתן לשהות פה זמן רב החלטנו לנסוע לסאפה באופן עצמאי ולא דרך "תור" ולארגן לנו מכאן טיולים כרצוננו, החלטה שהתגלתה כנבונה ביותר למי שזמנו לא רץ לו, שכן כך עברו להם ימינו בסאפה בנחת בין טיול ומנוחה. בעזרתם האדיבה והנעימה של חברת Sapa Nature Tour "תפרנו" טיולים לפי רצונותינו וכוחותינו. במקום "טרקים" ארוכים של יומיים שלושה אירגנו טיולים יומיים בני כמה ק"מ, עם ג`יפ, נהג ומדריכה מדהימה, מומלצת ביותר בעיקר למי שמטייל עם ילדים בשם Zu ("זו") - כך כולם נהנו. לדעתנו, עדיפה הליכה מתונה ומהנה על פני הליכה ארוכה ומעייפת (בהתחשב בכושרם של הילדים).
טיילנו לשני כפרי מיעוטים באזור- שבט המונג (Black Mong) ושבט הזאו (Zao). בדרך דילגנו בין שלוליות (יומיים לפני לא פסק הגשם) נהננו מהבוץ, ליטפנו תאו תינוק חמוד ששערותיו התגלו כקשות כמו מברשת, נהננו משפיריות ענקיות ומכפריות שליוו אותנו לאורך הדרך, תוך פטפוט ונסיון למכור לנו עבודות יד צבעוניות (כל הטיול כולל ארוחת צהריים עלה $ 32). עדן צהלה בכל פעם שראתה חזרזיר קטן ושתי הבנות שמחו לראות אפרוחים וברווזים מהדסים בין טראסות האורז. טבע נהנתה מאסוף אבנים מנצנצות ושלל עלים וצמחים.
Zu בת ה-16 התגלתה כמדריכה טובה, עדינה ומתוקה, עם גישה מדהימה לילדים ולב רחב מלא אהבה. הבנות ואנחנו התאהבנו בה והתקשנו להפרד ממנה בתום הטיול, כך ששכרנו אותה לטיול נוסף (שאינו מחייב מדריך) בו ירדנו לכפר קט-קט (Cat Cat) שנמצא מתחת לסאפה. ירדנו בניחותא לכפר, הגענו למפל היפה, למדנו מעט על צמחים שראינו בדרך וזו קלעה לבנות זרים משרכי ענק. בעליה חיכה לנו הג`יפ שהחזיר אותנו לסאפה, ישר לBagutt & Chocolat- שם כולנו חגגנו בשמחה חודש לטיול, תוך התענגות על עוגות טעימות.
אחר-כך זו ועדן קנו בשוק כדור נוצות וזו לימדה את הבנות לשחק בו. ביום אחר נסענו ל"מפל הכסף" (Silver Waterfall) ולמעבר ההרים הגבוה בויאטנם (Tram Tong). למזלנו תפסנו יום טוב והצלחנו לראות את הנוף המדהים שנשקף מהפס. בדרך טיפסנו לפגודה (אשר התגלתה כמקום תצפית בלבד ולא כפגודת תפילה) הנמצאת קצת לפני הפס וממנה יש תצפית יפה על הנוף (הטיול עלה $ 18). השוק בסאפה יפה וצבעוני בכל יום ולא רק ביום שבת (כפי שרשום בספרי הטיולים) וכייף להסתובב בו, לקנות בו מזכרות ופירות נהדרים ולפטפט עם הנשים מהשבטים, ששמחות לתרגל אנגלית ולעזור. שווה גם סתם לטייל בסאפה היפה ,לעלות לחלקו העליון של השוק, בו ניתן למצוא הכל מתחתונים ועד מכנסי טרקים, מעילי פליס חמים, מעילים, כובעים...להגיע לאזור הכנסיה, לאכול תפוח אדמה מתוק צלוי בגחלים, ללכת לאגם היפה ולהנות מהבתים היפים והאנשים הנחמדים.
