הקדמה
דמיינו: יער גשם עם צמחיה צפופה ודקלי קוקוס גבוהים המגיעה כמעט עד המים, רצועת חוף עם חול לבן, ים שקט, וצפיפות של פחות מאדם אחד לקילומטר של חוף. הקראוון שלנו חונה עשר מטר מכל זה, ושביל העובר בסבך, ממנו בוקעים ציוצים בלתי פוסקים, ומדי פעם מגיחות ממנו לטאות ענק, מחבר אותנו לחוף.
כאשר קפטן קוק היה כאן, עלתה אוניתו, ה"אנדוור", על שרטון. הוא כמעט איבד אותה יחד עם מלחיו ועם הקריירה. גם כאשר תיקן אותה לאחר מספר חודשים, הצליח רק בקושי רב ועם לא מעט מזל לחלץ אותה שוב לים הפתוח דרך סבך השוניות של השונית הגדולה, ה- Great barrier reef. על כן קרא למקום הזה קייפ טריבולישן, והסביר ביומנו "כי כאן התחילו כל צרותינו", וגם להרים מסביב נתן שמות ברוח דומה, כמו למשל Mount sorrow. בשבילו המקום הזה היה סיוט, בשבילנו- הוא חלום!
ואם כבר קוק, הנה אנקדוטה- מסתבר, שבדומה לרוב האנשים בזמנו, אפילו אלו שהיו יורדי ים אמיצים אך התחנכו במי הים הצפוני הקפוא, לא ידע הקפטן המהולל לשחות, כך שגם ברגעי נחת לא יכל ליהנות מטבילה קצרה במי הים החמימים כאן. אנחנו דווקא שוחים ונהנים, או לפחות אלו בינינו שלא בהיסטריה מסיפורי ה"סולטיס", אך על כך בהמשך...
מהמדבר לצפון
שוב מעבר חד, כמו מסידני למדבר. גם כעת טסנו, וכמה שסיפרנו על המדבר הירוק, הירוק היום ירוק יותר. שעתיים טיסה לקיירנס הביאו אותנו לליבו של האזור הטרופי בצפון החוף המזרחי של אוסטרליה, ואפילו שכעת זוהי לא סתם העונה היבשה, כי אם גם שנת בצורת, ירוק עד מכסה כאן כל פינה. בקיירנס הספקנו להנות מהטיילת היפה- אמנם המפרץ לרגליה אינו משתבח בחופי רחצה, כי אם במים בוציים משהו ומלאי מנגרובים, אך מפצה על כך טיילת ארוכה ומושקעת, עם מבחר מתקנים לילדים, מזרקות, מתקני פיקניק ציבוריים (עם גריל גז לשימוש חופשי כנהוג כאן- אין סרחון ולכלוך של פחמים!), והשיא- בריכות ציבוריות ע-נ-ק-יות. הילדים חגגו, ולמחרת בבוקר בילו כאן שעות רבות עד אשר הבאתי אני את הקראוון- הבית החדש שלנו ל- 80 הימים הבאים.
הקראוון שלנו
לטובת הקטנת הסיכון והחסכון בזמן, בחרנו להשכיר ולא לקנות. ההיצע אדיר, והכל מופיע באינטרנט. כל אחד שישווה ויבחר מה שמתאים לו. המחיר משתנה כתלות בעונה ובתקופת ההשכרה, ואם מדובר בתקופה ארוכה, ניתן בהחלט להתמקח על המחיר ולהציג הצעות מתחרות. אנחנו בחרנו במפלצת אמיתית- קראוון ל-6 אנשים, כמעט 7 מטר, עם כל האביזרים לטובת נוחות מרבית עם הילדים, מה שבא כמובן על חשבון הכיס, והנוחות בכביש. בעקבות ה"סיירים" הגענו לחברת BMCC, חברה לא מהגדולות, אשר נתנה לנו לבסוף את ההצעה הטובה ביותר. במסירת הרכב (תהליך האורך כשעתיים בממוצע), הופתעתי לפגוש משפחה ישראלית נוספת (בשליחות במלבורן), פיני ורונית וארבעת ילדיהם, אשר יוצאים בדיוק עם אותו רכב. כמובן ששמחנו והחלפנו טלפונים, בודאי עוד ניפגש בדרכים. בסוכנות ההשכרה, לשמחת כולם, חיכתה לנו גם חבילה כבדה עמוסת ספרים ששלחנו לשם מהארץ מבעוד מועד על מנת להקטין את המשקל בנדודינו עד לכאן.
לאחר טקס המסירה, הספקתי להתברבר מעט ברחובות קיירנס, עד אשר חברתי לרונית והילדים אשר חיכו לי במלון, לאחר שעבר עליהם בוקר מהנה של פעילויות בטיילת. השמחה היתה רבה, הילדים התמקמו מיד במיטה הגבוהה עם שפע של משחקים ופצחו במשחק, בעוד אנו הגדולים התפצלנו לטובת סידור הציוד בארונות (רון) וקניות (רונית). מיד לאחר סיום הקניות יצאנו צפונה, כאשר היעד הוא קייפ-טריבולישן, משם נסתובב חזרה ונדרים במשך כמעט שלושה חודשים עד מלבורן. בפרספקטיבה של שבוע בקראוון- פשוט כיף! על אף הנדודים יש לנו כעת בית, וכל אחד מצא בו את מקומו, הילדים נהנים כל כך שקשה להוציא אותם החוצה ("לא הספקנו לשחק" נשמע בכל פעם מחדש...) והעיקר- האוכל נהדר... לרונית מטבח מאובזר, כתמיד היא מפליאה בבישוליה, וכולנו מתענגים עליהם.
Better Roads for Queensland:
זו לא סיסמא שהמצאתי, כי אם נוסח מדויק של שלט שמופיע הרבה בצידי הכבישים, ואני מזדהה עימו בהחלט! בדרך המתפתלת לכיוון פורט-דגלאס, מסלול אחד של אספלט מחוספס וקופצני לכל כיוון, בערך ברוחב הקראוון, ואפס שוליים. כאשר ראיתי במראת ימין את הקו הלבן- נעלם זה שבשמאל, ולהפך. טור ארוך של מכוניות זריזות יותר השתרך מאחורי, וכל מכונית שבאה מולי גרמה לי ללפות כה חזק את ההגה עד ששרירי כאבו. בהמשך לקייפ טריבולישן אחרי חציית נהר הדיינטרי, התווספו להנ"ל גם צמחיה נמוכה (כלומר נמוכה יחסית- אנחנו בגובה של 3.5 מטר!) שיש להיזהר ממנה, מה שאולי מסביר את מיעוט הקראוונים כאן. טוב, לא להיבהל, עם כל זאת הכל ענין של הרגל, ובדרך חזרה כבר היה קלי קלות, אבל היו נכונים למאמץ לא קטן בנהיגה. ידידים אוסטרלים שרכשנו בדרכים ועימם בילינו ערב נעים בקייפ, הבטיחו לנו שככל שנדרים הכבישים ישתפרו. בכל אופן, המאמץ שווה: פיתולי הדרך טומנים בחובם נופים מרהיבים, ושרכי הענק וענפי העצים הפורצים אל הדרך לקייפ מדהימים ביופיים. הדרך עוברת בחלקה ממש בתוך יער גשם, חוויה מרשימה, אבל הפיצוי האמיתי נמצא בסופה, כפי שסיפרתי בפתיחה...
צפונה מקיירנס
את החוף הראשון פגשנו ב- Palm cove, לא רחוק מקיירנס, שם בילינו את הערב הראשון עם הקראוון. למחרת המשכנו ל- Mossman, שם עצרנו לטיול ב- Mossman Gorge. מסלול קצר מוביל לנהר בו ניתן גם לשחות, ומסלול היקפי נוסף עובר ביער הגשם, שם נהננו לראשונה מקרוב מהסבך של יער הגשם, עצים ענקיים, צמחים טפילים הצומחים בצמרות ושולחים שורשים מטה, שרכים ואפילו ראינו נחש מתפתל בסבך הצמחיה. שלטים מזהירים מהצמח העוקץ (Stinging tree) - מעין סירפד, שמגע עימו יגרום לכאבי תופת אשר יכולים להימשך גם חודשים - כמובן שניזהרנו!
את נהר הדינטרי חצינו על גבי מעבורת הנמשכת בכבלים, ומכאן מתפתלת הדרך הסלולה והמרהיבה עד לקייפ טריבולישן, תוך חציית ערוצים רבים אשר יכולים לחסום את הדרך בעונה הרטובה, אך כעת לא היוו בעיה. מקייפ טריבולישן תוכלו להמשיך רק עם רכב 4x4 עד לקצה הצפוני- קייפ יורק.
על פי המפה שהיתה ברשותנו, אתר הקמפינג הצפוני ביותר היה Noah beach, כ-5 ק"מ דרומית לקייפ. הגענו, ומצאנו אתר מהחלומות- מספר קטן של שטחים לחניה, מבודדים ומוסתרים בתוך צמחייה, אין חשמל וגם לא מים, רק שרותים, וכל זה צמוד לחוף בתולי ומדהים. הבעיה היחידה- זהו אתר של ה- National parks, וצריך עבורו Permit מראש כך למדנו, אולם כעת יום ראשון, אין עם מי לדבר, וגם ממילא אין קליטה בטלפון הסלולרי. השעה המאוחרת ואופטימיות מוגזמת גרמו לנו להניח שאין סיכוי שכל המקומות שעדין לא תפוסים מוזמנים. במאמצים רבים ניווטנו את ה"מפלצת" שלנו אל תוך הסבך, ורצנו לחוף. לאחר כשעה קלה, ממש לפני חשיכה, לאחר שרחצנו בים ושיחקנו עם הילדים בחול, תוך אלתור כלים מאגוזי קוקוס שבורים, הגיע הזוג שתבע את מקומו המוזמן והתפוס.
פאדיחה, אין מילה אחרת! למזלינו, בזמן הקצר שבילינו על החוף הספקנו להכיר משפחה מקסימה, ברוס ולואיז מקנברה, עם שני ילדיהם, והם הזמינו אותנו לחלוק איתם את החניה שלהם. התנצלנו ארוכות בפני כולם, ושוב במאמצים לא קטנים הזזנו את הרכב בצמוד לאוהל של ידידינו החדשים. בהמשך פגשנו גם עוד זוג צרפתי, שהתגלה בעצם כזוג ישראלי מבאר שבע (ואין מה לומר מלבד הקלישאה, "איזה עולם קטן"...), והם סיפרו לנו שיש קמפינג נוסף גם בקייפ טריבולישן עצמו. בבוקר הינו צריכים לספר את סיפור המעשה גם לריינג`ר, שבדק שלכולם יש אישור. זה האחרון היה חביב מאוד, ורק וידא שמעתה נדע מה לעשות. אל דאגה, נדע בהחלט!
אם אתם נוסעים, דעו לכם גם אתם- אתרים רבים של ה- National parks פזורים כאן, הם מאד בסיסיים ומתאימים למתבודדים מבינכם, הם גם זולים, אולם הם לא תמיד מופיעים במפות ומדריכים (אלו מכילים בדרך כלל רק את הפארקים המסחריים). יש להשיג ספר מיוחד בו מופיעה רשימתם (לא ברור היכן, עדין לא השגנו), וכאמור יש להזמינם מראש (בטלפון או באינטרנט). למחרת המשכנו מעט צפונה והתמקמנו בקמפינג של קייפ-טריבולישן. אתר אמנם פחות אינטימי, אך עדיין די דליל וכמעט ללא קמפרים גדולים (כנראה בשל הדרך), מאובזר היטב, ועדין צמוד לחוף ים מדהים.
חוויות ביערות הגשם
בקייפ טריבולישן תוכלו להשתתף בהרבה פעילויות על מנת לחוות את יערות הגשם ולפגוש מקרוב את בעלי החיים שבו, אך אל תשכחו להנות גם מהשקט והשלווה בנוף המיוחד של המקום. בכל מקום בו תהיו תוכלו אפילו רק להקשיב לצלילי היער וציוצי הציפורים, ועם מספיק סבלנות, במוקדם או מאוחר, תפגשו במיני חיות שיזדמנו לסביבתכם כמו לטאות ענק, מיני ציפורים, חרקים ענקיים (מחלקם רצוי שתיזהרו), ועוד. התמזל מזלי לפגוש כבר בדרכינו באחת העצירות את ציפור היערות הענקית, ה- Cassowaries, כשני מטרים גובהה, כאשר היא מלווה כמה גוזלים צעירים מפוספסים, בגודל של תרנגול ממוצע. זוהי חיה שנותרו ממנה כאן רק כאלף עד אלפיים פרטים וכיום היא מוגנת מאד, ובאזורי הקינון שלה תראו לאורך הכביש שלטי אזהרה ופסי האטה שיאטו אתכם, בתקווה שכך ימנעו דריסות מיותרות של ציפורם החוצות את הכביש.
באזור כמה מסלולים להליכה עצמאית ביערות. אנו צעדנו לאורך Myal beach, והלכנו בשביל הקרשים (boardwalk) של Dubuji, אך מומלץ גם לצאת לסיורים מודרכים בהם תבינו טוב יותר את שעינכם רואות. לסיור לילה מודרך יצאתי לבדי (כלומר עם קבוצה, רונית לא ממש התלהבה וזה נראה לא מתאים לילדים), כאשר גולת הכותרת הינה כמובן למצוא קרוקודילים (או Crocks בקיצור, כפי שאומרים כאן). קרוקס דווקא לא מצאנו באותו הלילה, אך הסיור בהדרכת ה"קרוקודיל דנדי" המקומי היה מרתק. הלכנו בכמה ערוצים (Cricks), עטלפים התעופפו מעלינו, הכרנו מקרוב כמה סוגי זוחלים, צפרדעים, יונקי כיס קטנים, עכבישים וחרקים אחרים, ראינו ציפורים ישנות (כן, פשוט ישנות ולא זזות בקצהו של ענף דק, כך שיקשה על טורפיהן להגיע אליהן) ושמענו הסברים מאלפים על היער. מומלץ ביותר!
קרוקודילים פגשנו דווקא למחרת, כאשר יצאנו כולנו לשייט בנהר ה- Cooper. השייט מהנה, אמנם עם קצת יותר מידי הסברים באוסטרלית מהירה ולא תמיד ברורה על מיני המנגרובים בנהר (אשר גדלים כאן בשפכי הנהרות בהם מתערבבים מים מתוקים ומלוחים), אולם העיקר שפגשנו בקרוקודילים בסביבתם הטבעית, חויה חד פעמית.
הקרוקודילים, אגב, יוצאים לים לעתים, אולם זה קורה בדרך כלל בעונה הרטובה, כך שהרגשנו בטוחים לשחות (השלטים מזהירים באופן כללי לא לשחות היכן שהקרוקודילים נמצאים, אבל היכן הם? את זה לא כותבים. ובכן, אנו שחינו לאחר ששמענו שהריינג`ר המקומי מאשר זאת, ובכל מקרה יש לברר נקודתית בכל מקום ותמיד להתרחק משפכי הנהרות). פעילות נוספת ואטרקטיבית לטעמי היא שייט קיאקים מסביב, אך שינוי מזג האוויר ורוחות חזקות הביאו לביטול השייט המצופה. הרוחות הללו הקשו עלינו גם את הישיבה על החוף עם הילדים, ונפרדנו מהמקום, כנראה מוקדם מידי, ובידיעה ברורה שנתגעגע אליו.
מכאן אנו חוזרים לקיירנס, ובפעם הבאה נדווח לכם מאזור Atherton tablelands, שם נחגוג את ראש השנה.
לטייל עם ילדים
המעבר לקראוון מקל במידה רבה את הטיול עם הילדים. במהלך השבועיים שטיילנו בלי קראוון הילדים שאלו שוב ושוב "אז מתי נגיע לקראוון?" (וגם רון הסתכל בעיניים קלות על כל Camper שעבר). לבסוף, רון הגיע עם הבית החדש שלנו לנקודת המפגש - המלון בקיירנס, וכולנו צהלנו משמחה. החלטנו לקרוא לבית שלנו Hakuna Matata (בלי דאגות), מתוך השיר המפורסם מהסרט "מלך האריות".
בזמן שרון סידר את הקראוון יצאתי ללקט מזון. שוטטתי כמעט שעתיים בחנות Woolworth ענקית, תוך ניסיון לנחש אילו מוצרים הילדים יאכלו ומה יאהבו ומה הכי דומה לאוכל שהם מכירים מהארץ. יצאתי משם עם עגלה עמוסה, ארנק ריק ולב כבד- האם הצליח לי? ארוחת הערב שכללה מרק דלעת (מאבקת מרק) ושקדי מרק מהארץ, אורז (Tilda) ושיפודי עוף מוקפצים במחבת הוכתרה בהצלחה גדולה וכמובן מהווה גם שיפור ברמת התזונה של הילדים (לא עוד נאגטס וצ`יפס!). ביום שקיבלנו את "האקונה מטטה", הגיעה גם חבילת הספרים ששלחנו מבעוד מועד מהארץ לקיירנס. שקד הסתערה מיד על ספריה החדשים וקראה בשקיקה שני ספרים, תומר שמח גם הוא לגלות ספר חדש ומקסים של הצמד הנהדר דונלד אקסל וג`וליה שפרד (הענק הכי גנדרן בעולם). כך מצאתי עצמי מקריאה שוב ושוב את הסיפור המצחיק בעודנו יושבים על החוף המדהים של Cape tribulation. ההפוגה בקריאה נוצלה, כמובן, לאיסוף צדפים, אבנים, אגוזים (מיני "אוצרות", כפי שתומר אוהב לכנותם, והוא כבר מילא חצי בגאז` באוצרותיו), ולא לקריאת הספרים החדשים שלי...
