התוכנית - להפתיע את בת הזוג לכבוד יום ההולדת ולטוס לחופשה בסנטוריני. המציאות - סנטוריני קורצת אולם משך החופשה הקצר ביותר ארוך מידיי למציאות חיינו. השורה התחתונה – שבועות באתונה, פעם שנייה עבורי פעם ראשונה עבור בת הזוג.
טיסות: כרטיסי הטיסה (הלא זולים) משווקים ע"י ישראייר אלא שאת הטיסה לאתונה מוציאה לפעול חברת התעופה הלאומית הצכ'ית ורק בחזרה מקבל את פנינו מטוס (וצוות) ישראייר בכבודו ובעצמו. קצת מפתיע. שירותי הטיסה כוללים לא כלום (כוס חד פעמית של מים לא נחשבת) והכבודה המותרת מסתכמת בטרולי לנוסע. ההחלטה לשלם מראש עבור מושבים נוחים יותר מתבררת כנכונה משני טעמים: המרווח לרגליים מאפשר לצאת מעברה בלי להטריח אחרים והשילוב של בחירת מושבים מראש עם כבודה המוגבלת לטרולי מאפשר
online check-in והאחרון מבטיח סידורי קרקע יעילים במיוחד (משמעותי בעת שהשדה עמוס).
לינה: שני לילות במלון Electra Metropolis Athens. המלון ממוקם בחלק התחתון של טבלת המלונות המתהדרים בחמישה כוכבים: ארוחת הבוקר טובה אבל לא מדהימה, הנוף מחלון החדר עלוב (על אף שביקשתי חדר הפונה לאקרופוליס), עובדי המלון התדפקו על דלתנו יתר על המידה, זרימת המים במקלחת לא מספקת וגם המים לא חמים כמצופה. יתר על כן המיטה היא בעצם שתי מיטות Twins (לעזאזל, בד"כ אני מקפיד לבקש מיטה זוגית ואילו הפעם שכחתי). מנגד הנוף הנשקף מקומה 10, המשלבת בריכה שקופה ויפהפיה (נפתחת ב-11:00) וחדר אוכל (המשתרע בחלקו במרפסת), פשוט מרהיב ולא רק בגלל האקרופוליס הניצב בגאון. מיקום המלון פנטסטי. המלון מחדש את בקבוקי המים אבל לא את קפסולות הנספרסו. שורה תחתונה: החסרון המשמעותי של המלון הינו ROI נמוך. לא להתבלבל עם מלון Electra Athens ברחוב Ermou הסמוך. https://www.electrahotels.gr/hotels/electra-metropolis-athens/
קורונה: נכון לשבועות אין הגבלות בשני צידי הטיסה למעט הדרישה למילוי טופס כניסה לישראל. באתונה נתבקשנו לעטות מסכות אך ורק בקרונית המעפילה לגבעת הזאבים.
מזג אוויר: חם אבל לא בצורה מעיקה
תכנון טיולים הנה מיומנות שהולכת ונבנית ואין ספק שעידן הקורונה הכהה מיומנות זו. ערב הטיסה אני מחזיק תוכנית טיול לא מהוקצעת מספיק והתכנון נמשך לתוך הלילה ומופסק רק לטובת סידור המזוודה ובגלל הLaptop- והמדפסת שעושים יד אחת נגדי ומסרבים לעבוד במשך שעה ארוכה ומורטת עצבים.
3.6 משחק מקדים:
בבוקר אני מלווה את הבת הקטנה לגן חובה, משלים סידורים אחרונים ויחד עם בת הזוג נוסעים לנתב"ג. בשדה ניכר העומס כבר בתור המכוניות המשתרך בכניסה אליו. אנחנו מתקשים להבין אם החנייה בחניון לטווח קצר מוגבלת ל-24 שעות (מסתבר שהחנייה מוגבלת בעונת השיא). שלט שמוצב בכניסה לחניה מקדים את עונת השיא מה-15.6 ל-1.6 מה שמסתכם ב-135 ש"ח ליום (90 ש"ח שלא בעונת השיא). הואיל ואנחנו מאחרים (1:0 לבן הזוג) אנחנו לא מתעכבים עוד ומחנים את הרכב בחלק הלא מקורה של חניון הכרם...בטרמינל בת הזוג ואשה הרה עולות זרות למדרגות נעות ועוזבות אותן אחרי שיחה ערה שבמהלכה האחרונה משתפת אותנו במין העובר. שמישהו יאהב אותי כמו שבת הזוג חברותית ואוהבת לדבר...
כאמור סידורי הקרקע לבעלי טרולי יעילים מאוד ונחמד אף לגלות שמשטרת הגבולות הוחלפה במסכים פחות משועממים. אנחנו מצטיידים במרשרשים אירופאיים ואופטימיים מידיי ניגשים לDuty Free. כמנהגי אני מצטייד בסכיני גילוח ובת הזוג במתנות לשתי בנותיה (שקר כלשהו של ויקטוריה סיקרט אבל שקר עם נצנצים). התור משתרך לאיטו ומסתיים בקופאית שבא לה למות ולא טורחת להסתיר זאת. ההמתנה המייגעת גובה מחיר קלורי בדמות ביסלי ברביקיו...:-)
הטיסה בת ה-110 דקות עוברת מהר ואנחנו מוצאים את שדה התעופה באתונה שומם לחלוטין. ללא ספק נרשם שיא בתחרות 'מדלת המטוס לדלת המונית'. למעשה כל סידורי הקרקע מהירים כל כך שאנחנו מקדימים את הנהג שמגיע אוחז בשלט עם שמי. זו לא הפעם הראשונה שאני משתמש בשירותיה המומלצים בחום של חברת Welcome Pickups. https://www.welcomepickups.com/
אמנם השדה ריק אבל התור למוניות נראה מאיים – יתרון נוסף לשירות ההסעות. הדרך הדי פקוקה למלון נמשכת כ-40 דקות במהלכן הנהג ואנחנו משווים מחירי דירות שערורייתים במדינותינו.
במלון מקבלים את פנינו מקרונים נהדרים ואנחנו לא מאכזבים אותם. אנחנו גם לא מפסיקים להתפעל מהפיסטוקים הטריים ועוד מיני חטיפים מפנקים ש"הושארו" עבורנו. בפועל המציאות יותר אפורה ובדיעבד מסתבר לנו שהמחירון נפל והסתתר ועל הכל (למעט המקרונים) שילמנו ב-check-out...
כיכר החוקה, הגנים הלאומיים והפלאקה:
מהמלון אנחנו יוצאים לכיכר Syntagma ובדרך בת הזוג מצטיידת בקפה לא מוצלח. "כיכר החוקה" הינה מרכזה התרבותי והפוליטי של העיר הממוקם ליד בניין הפרלמנט היווני. מול בניין הפרלמנט ניתן לצפות בטקס החלפת המשמר הנערך כל שעה עגולה. לא טרחנו. בסמוך לבניין הפרלמנט, שהיה פעם ארמון המלוכה, נמצאים הגנים. הגנים הלאומיים ניטעו בשנת 1840 , על ידי המלכה עמליה. היא דאגה להקימם סביב ארמון המלוכה. כיום הם פתוחים לציבור הרחב. אנחנו מצלמים עבור ההורים של בת הזוג את המלון העתידי שלהם (מלון Amalia מומלץ בחום) ונכנסים לגנים. את פנינו מקבלים דקלים מרשימים והשיטוט בגנים נעים מאוד ובחלקו מוצל. בגנים מגרש משחקים סטנדרטי לילדים. בשל עבודות בינוי לא כל חלקי הגנים נגישים לנו.
בדרך ל-Plaka אנחנו חולפים על פני המלון. ה-Plaka הינה השכונה העתיקה והמפורסמת ביותר של אתונה ומיושבת ברציפות כבר 5000 שנה. את השכונה מחלק הרחוב הראשי Adrianou לפלאקה העליונה ולפלאקה התחתונה ובעבר נקראה השכונה "שכונת האלים".
השיטוט ברחובות השכונה נעים מאוד, השכונה משובצת חנויות תיירות החוזרות על עצמן (ניכר שהיוונים לא מזלזלים ב"עין הרע") ובתי קפה ובארים מזמינים קורצים מכל עבר. אנחנו התפתנו לאחת מוצלחת ומומלצת. אנחנו בוחרים לשבת במרפסת הגג (יופי של בחירה) ומזמינים זיציקי, סלט חצילים, לחם עם זיתים, סלט יווני וסודה. האוכל טרי וטעים, נוף הגגות והדגלים הרבים המתנוססים הם מתכון מובטח להנאה וגם המחיר סביר ביותר. במקור הזמנתי ארוחת ערב במסעדה מפונפנת בגג המלון אבל הואיל והזמנתי מסעדה מאותה סוגה גם למחרת החלטתי לוותר על זו שבמלון – החלטה נבונה בהחלט. השמש מתחילה להיכנע, השימשיות מקופלות ואנחנו נהנים מהכל.
בצער אנחנו נפרדים מהטברנה וממשיכים בשיטוט ברחוב הראשי עד לכיכר Monastiraki. בכיכר אנחנו מצטיידים בערימת דובדבנים (שסיימה את דרכה כחפץ שאין לו הופכין במלון) ובת הזוג קונה לעצמה שקר קוסמטי כלשהו.
אנחנו שבים על עקבותינו, שבעים ומרוצים ושמחים להתעדכן שהבנות שלי בארץ מסתדרות נפלא.
4.6 תרבות, גורמה ומה שבינהם:
לא מוקדם מידיי אנחנו מעפילים לקומה העשירית לארוחת בוקר שם מתגלה לנו נוף מרהיב של אתונה הסוחט צילומים רבים. ארוחת הבוקר טובה ולא יותר מזה.
אנחנו יוצאים לכיוון האקרופוליס ובניגוד לטיול הקודם שלי באתונה הדרך לאקרופוליס ברורה יותר ומעוררת ספקות פחות. הצטיידנו מראש בכרטיסים (ישנה התחייבות ליום אך לא לשעה). יש להצטייד במים וכובע אבל לא בתיקים גדולים מידיי. האקרופוליס "העיר העליונה" מתנשא לגובה 150 מטר ובנייתו הגיעה לשיאה במאה ה-5 לפנה"ס. בדרך אנחנו חולפים על פני תאטרון דיוניסוס שנבנה במאה ה-4 לפנה"ס. מ-64 השורות, שנועדו לכ-17,000 צופים, שרדו רק 20 שורות ובו הועלו לראשונה מחזותיו של סופוקלס.
אנחנו חולפים על פני ה-Propylaeas השער לאקרופוליס. שער ברנדנבורג הוא פרופילאה (פרו – "לפנ"י פילאה – "עמודים") המבוססת על המבנה ההיסטורי שכאן. אנחנו ממשיכים לכיוון ה-Erechtheion מקדש לאלים אתנה ופוסידון ומקום קבורתו של ארכתאוס ממלכי אתונה הראשונים. דמויות הנשים המפוסלות הן עותקים (5 דמויות הועברו בשל זיהום האוויר למוזיאון האקרופוליס ואחת נלקחה ע"י לורד בריטי). במקדש עצמו פוסידון המכה בתקרה וברצפה ומוציא מים מהמעיין, בתחרות שערך עם אתנה. לפי המיתולוגיה נועדה התחרות לקבוע מי מהשניים יונצח בשם העיר. בסמוך לקבר, בצדו הצפוני, עץ זית. לפי המיתולוגיה נטעה אתנה את העץ הזה, בהמשך התחרות עם פוסידון, בהכותה על הסלע בחנית. אנחנו מתיישבים בצידו האחורי של המקדש ובת הזוג פותחת בשיחה קצרה עם משפחה קנדית לה ילד חמוד.
מהמקדש אנחנו ממשיכים לפרתנון שנבנה בסגנון דורי באמצע המאה ה-5 לפנה"ס כהודיה לאתנה, על ניצחון אתונה במלחמת פרס-יוון ונקרא רשמית "המקדש של אתנה הבתולה" ("פרתנוס נגזר מהמילה היוונית לבתולה "פרתנוס"). במאה ה-6 הוסב המבנה לכנסייה ובמאה ה-14 הוסב למסגד. המבנה חרב חלקית בשנת 1687 לאחר התפוצצות של מחסן תחמושת שנפגע מפגז במלחמה בין ונציה והעות'מאניים . במאה ה-19 נלקחו חלק מעיטוריו ע"י שגריר בריטניה והובאו לאנגליה.
אנחנו מסיימים בנקודת תצפית הגבוהה ביותר בה מתנוסס דגל יוון אבל רוחות עזות מגרשות אותנו ורבים אחרים (אל תשאלו איך אני יודע אבל שמלה לביקור באקרופוליס היא לא רעיון מוצלח). בביקורי הקודם באקרופוליס לא צלחתי את המובאה אליו עקב הרוחות שהביאו לסגירה פתאומית של האתר.
הביקור באקרופוליס הוא גולת הכותרת בטיול באתונה, מוצלח ביותר ואין לוותר עליו. יש לציין שהאתר עמוס במבקרים (בשל המבואה שמהווה צוואר בקבוק) ולא כדאי לבקר בו בימים שהכניסה אליו ללא תשלום. במבואה פרושים עובדים נמרצים שמאיצים במבקרים להזדרז ולא להצטלם. האתר נפתח ב-8:00 וייתכן שזה רעיון לא רע להקדים ולהגיע. http://odysseus.culture.gr/h/3/eh355.jsp?obj_id=2384
הליכה קצרה מהאקרופליס מובילה אותנו ל- Dipylon Gate (לא משהו לספר עליו בבית) ואנחנו נכשלים להצטייד במים. אנחנו סוטים סטייה קלה לכלא של סוקרטס: בשנת 399 לפנה"ס הואשם סוקרטס בכפירה באלים ובהשחתת בני הנוער (סוקרטס באמצעות דו שיח דיאלקטי היה מביך את בני שיחו ומוכיח שאין הם יודעים על מה הם מדברים וכך רכש אויביים רבים). העצירה בכלא היא אנקדוטלית לחלוטין ומצדיקה עצירה בהקשר הזה בלבד.
מהמערה המסורגת אנחנו ממשיכים דרך נקודת תצפית על האקרופוליס לאנדרטת Philopappos. האנדרטה נבנתנה על ידי אחותו האבלה של הנסיך פילופאפוס שמת בשנת 116. העפלה היא בבחינת "עוד מאותו דבר" אבל השילוב עם האקרופוליס פשוט מתבקש. ברום הגבעה אני משוחח עם בנותיי והבת הגדולה מפצירה בי להזמין להן אוכל במקום לאכול בצוותא עם הסבתא (הבקשה נדחית על הסף).
בדרך ל- Varvakios market אנחנו עוצרים בקיוסק הראשון שנקרה בדרכנו ומצטיידים בסודה ומים.
בביקורי הקודם באתונה ביקרתי בשוק ומצאתי אותו מסריח ולא מזמין, פייר? הרושם נשאר בעיינו ואם בפעם הקודמת חשדתי שפספתי משהו היום אני משוכנע שלא. בדרך לשוק אנחנו נתקלים ב-Little kook שרק לתמונה יש סיכוי להמחיש את המראה המתגלה. בית הקפה שהחל מחלל אחד התפשט לחללים נוספים וכל הרחוב לבש קסם ובאופן פלאי העומס האדיר של פרטים משתלב בצורה הרמונית ולא מכבידה. בת הזוג לא מפסיקה לצלם וכמעט נאלצתי לגרור אותה משם לכיוון השוק לא לפני שקנינו בובות בלרינה לבנות בחנות מרהיבה העמוסה בדמויות חרסינה. החנות צפופה מאוד ועמוסה מאוד ומצדיקה הצצה גם אם לא מתכוונים לקנות דבר.
הביקור בשוק כאמור מיותר אבל אנחנו מצטיידים בגרעינים שחורים שעוד ישמשו אותנו בהמשך. כל האזור עמוס בציורי גרפיטי חלקם מרשימים ורובם לא. ישנו סיור מודרך בעקבות ציורי הקיר אולם יש להזמינו זמן רב מראש. אנחנו ממשיכים לכיכר הברזל, בוחרים אקראית במסעדה ואוכלים סלט ופסדו ציפס. תוך כדי הארוחה אני מזמין כרטיסים למוזיאון האשליות (מתאפשרת כניסה כל חצי שעה) אולם אני מתבלבל ומזמין כרטיסים ל-17:00 במקום ל-15:00. מעצבן. אנחנו מסיימים את ארוחת הצהריים ומגיעים למוזיאון האשליות. ולמזלנו הואיל וחלון הזמנים 15:00 איננו מלא מתירים לנו להכנס. המוזיאון מומלץ בחום. ישנן אשליות אופטיות סטנדרטיות אך מוצלחות. את הביקור מלווים עובדי המקום שעוזרים בבימוי של האשליות ומתנדבים לצלם את המבקרים. מומלץ הן למבוגרים ובודאי לצעירים. יש לציין שמופע ההולגרמות לא מתקיים. משך הביקור מוגבל ל-50 דקות והמוזיאון פתוח עד 22:00. https://museumofillusions.gr/athens/en/
ביציאה מהמוזיאון אנחנו מבקשים מאחת העובדות הכוונה לחנות הממתקים Hans & Gretel אולם זו שולחת אותנו לשיטוטים ארוכים. אחרי מאמצים רבים אנחנו מאתרים את החנות ואני קונה לבת הקטנה סוכריה ענקית וברד בשבילי.
בחנות סמוכה אנחנו קונים מחזיק מפתחות נחמד לבת הגדולה. אנחנו עוברים שוב ולא בפעם האחרונה דרך Little kook (מה שגוזר עוד צילומים) ומשם לאורך רחוב Ermuo המחבר את כיכר מונסטיראקי וכיכר סִינְטַגְמָה, רחוב אֶרְמוּ (Ermou) הוא מדרחוב הקניות המרכזי באתונה. אנחנו עוצרים לבקלוואה וקאדיף לטובת הגבר ובחנות נעליים לטובת האשה...
בשלב התכנון המסלול ליום זה נראה מאתגר אולם בפועל סיימנו מוקדם מהצפוי מה שאפשר לנו לעלות על רכבת תיירים מזדמנת. רכבת התיירים עוברת באזורים הלא מתוירים והלא יפים של העיר ובאופן כללי איננה מומלצת אולם לנו היא התאימה ואפשרה לנו לשבת ולפצח את הגרעינים שאמצנו בשוק. במהלך הנסיעה ראינו את הטקס המגוכח שנערך בחזית הפרלמנט ו"זכינו" להתקל בהפגנה פרו פלסטינאים.
לא ברור מה היה ילדותי ומעצבן יותר ההפגנה או הילד ברכבת שלא הפסיק להפריע. את ההסברים באנגלית היה קשה מאוד לשמוע.
אנחנו פורשים למלון למנוחה טרם ארוחת הערב. בת הזוג מאשרת שלא תהיה בעיה להגיע למסעדה ברגל (מרחק 1.8 ק"מ מהמלון). חצי מהדרך עוברת ברחוב המרכזי וחציה ברחובות די שוממים שלא צועקים יוקרה. מה שמעורר בנו חשש קל שטעינו בדרך. הסביבה הלא מזמינה לא מסגירה את המסעדה הנעימה שחצרה מסתתרת מאחורי חומות גבוהות, אנחנו נכנסים בשער המסעדה וכאילו עוברים לעולם אחר, הכל מהודר, מזמין ויוקרתי, איזה דיסוננס. המסעדה Aleria (עיר בקורסיקה) מומלצת בחום ומגישה תפריט של 5 או 6 מנות. על אף שהבחירה מצטמצמת לכמות המנות (5 או 6) ישנו קצר בתקשורת ביננו לבין המלצר. אבל לבסוף הוא מחליף לנו מנה מהים במנה אחרת. המנות כיאה למסעדות גורמה קטנות, מיוחדות, מעוררות טעמים אקזוטיים ומוגשות בלווית הסברים רבים. המלצר מגיש לנו מנה נוספת שאיננה כלולות בתפריט וכל המנות מוצלחות ומיוחדות מאוד. המחיר בהתאם. אנחנו מוותרים על היין שמזיק לכיס. המסעדה מומלצת בחום. https://www.aleria.gr/en/.
אנחנו מתייעצים עם המלצר אם בטוח לחזור בשעה מאוחרת זו ברגל, מתעודדים ומחליטים לחזור ברגל. אנחנו משאירים טיפ נדיב ועושים את הדרך חזרה. החלק הראשון כאמור פחות נעים אבל ייתכן מאוד שזה רק בראש שלנו. בחזור אנחנו חולפים שוב דרך Little Kook וריטואל הצילומים חוזר על עצמו. הפעם מצלמת אותנו מישהי שנראית מסטולה לגמרי. משם אנחנו ממשיכים למלון. תם ונשלם יום מושלם.
5.6 Anafiotika וגבעת הזאבים:
אנחנו מתעוררים לארוחת בוקר בקומה העשירית והפעם נתקלים במספר ישראליים במעלית ובחדר האוכל מה שעולה להם במחיר צילומים שלנו על רקע הנוף המרהיב. ה-check-out מהיר ועובדי המלון המיומנים מציעים לנו לאפסן את המזוודות. אנחנו יוצאים ל- Anafiotika בשיפולי האקרופוליס המזכירה נוף איים יווני טיפוסי. הרחובות צרים ומטפסים. אנחנו נעצרים בבית קפה מצודד לסודה ושייק פירות קפואים. המלצרית מזהה שהיא ובת הזוג חולקות את אותו טלפון נייד והיא מזדרזת להסביר איך להתאים את הרזולציה של המצלמה (עכשיו באים?).
אנחנו ממשיכים לשוק הפשפשים (פתוח ביום ראשון). בשוק אנחנו קונים חולצה לבת הגדולה שלי (ההדפס לא יוצא מושלם והמוכרת מזכה אותנו בהנחה), בת הזוג מודדת שמלה ובניגוד לנכתב החנויות ברחוב Ermou פתוחות ביום ראשון.
אנחנו נתקלים פעם אחת יותר מידיי ב–Little Kook ומקנחים בעוגת גלידה ענקית לצד כרכרה מהאגדות. גם פנים בית הקפה ממשיך את אותו קו של עומס פריטים שאיננו מעיק. לזמן קצר אנחנו מצטערים שהבנות לא כאן אתנו להנות.
מבית הקפה אנחנו מעפילים בעצלתיים ל-Lycabettushill. הגבעה מתנשאת לגובה 277 מטר ובה שכן המקדש לכבוד האל זאוס. הדרך לרכבת המעפילה לגבעת הזאבים משלבת עליות די תלולות ומדרגות לרוב אך לא קשה מידיי. אנחנו רוכשים כרטיסים הלוך ושוב אבל לוקחים בחשבון שאולי נעשה את הדרך חזרה ברגל. אנחנו ממתינים מעט לרכבת שתצא לדרך אולם זמן ההעפלה קצר. הנוף בגבעת הזאבים מרשים מאוד וסוחט תמונות רבות. אנחנו מתיישבים בבית הקפה בפיסגה לסודה ואספרסו. מבית הקפה אנחנו יורדים בשביל יפה ממנו ניתן לראות את הים ובריכות כחולות המשובצות בגגות ובחצרות הבתים. השביל מסתיים ברחבה שממנה המשכנו לאורך הכביש. הירידה קצרה וקלה ואין צורך לרדת ברכבת https://www.lycabettushill.com
הדרך למלון חולפת בשתיקה ואחרי המתנה בלובי אנחנו פורשים לכיכר ולמסעדה בשם דומה PIAZZA לארוחה אחרונה בהחלט. אנחנו מזמינים סלט יווני וציפס ומאיצים במלצרים ללא הרף להוציא לנו את ההזמנה מהר הואיל והנהג הקדים והשעון דוחק. אנחנו אוכלים בחטף וממהרים למונית שכבר ממתינה לנו. בדרך לשדה התעופה הנהג ששולט בשפה האנגלית קודח בלי הפסקה. התור בשדה התעופה מתעכב כי למה לטרוח למלא את טופס הכניסה לארץ מראש אם אפשר לעכב את כולם? אנחנו מגלים שאי אפשר היה לעשות check-in מבעוד מועד כמו כן אנחנו מגלים שאחת המזוודת כבדה מידיי ואנחנו נאלצים לשלוח אותה לבטן המטוס. את המזוודה השנייה אנחנו לוקחים איתנו – טעות חמורה. בבידוק הביטחוני עוצרים אותנו ולוקחים לנו את כל בקבוקי הנוזלים לרבות הבקבוקים של ויקטוריה סיקרט עם הנצנצים. לא עוזרות התחינות של בת הזוג והבקבוקים נזרקים לפח. בת הזוג לא אומרת נואש ועוד בשדה מזמינה לבנותיה נצנצים חדשים ואנחנו מצטיידים בשוקולד למשפחה. הטיסה לארץ אורכת 100 דקות ועוברת בנעימים כמו גם החופשה כולה.
