לוח השנה שבד"כ מציין את חג השבועות ב ו' בסיוון זעק: חו"ל המועד. מצוידים בתקווה למזג אוויר טוב רכשנו בספטמבר 2016 כרטיסי טיסה לווינה במחיר של 280$~ למבוגר.
במטיילים שלושה דורות ובפרוטרוט: 7 מבוגרים, 3 ילדים, ו-2 תינוקות למניינה של חברת התעופה האוסטרית.
הטיול מאתגר הן בשל משרעת הגילאים והן בשל העובדה שהטיול האחרון שלנו במסגרת המשפחתית המצומצמת היה ל...וינה וחבל קרינתיה. תכנון הטיול השתדל להתמודד עם שני האתגרים האחרונים.
משך הטיול: נחיתה בערב יום שני, והמראה מווינה בערב יום שבת. בהרכב פחות מאתגר ובטמפו גבוה יותר שלושה ימים לווינה מספקים בעיניי.
מקום לינה: מלון אוסטריה המצוין והמומלץ בחום:
- מיקום מעולה - שתי דקות הליכה (לא כביטוי אלא ממש שתי דקות הליכה) מכיכר השבדים, בה חולפים קווי הרכבות U1 ו-U4.
- ארוחת בוקר מצוינת
- חדרים מרווחים ומעוצבים להפליא
- שירות אדיב
ההסתייגות היחידה היא שהמלון מצויד במעלית אחת קטנה וישנה (כדאי לבקש חדרים בקומות התחתונות). לא לחינם המלון, בדרגת שלושה כוכבים, זוכה לציון מעולה (9) באתר "בוקינג". https://www.hotelaustria-wien.at/en
נעזרתי בספרים המוצלחים והמוכרים לי היטב מהטיול הקודם: "המשפחה המטיילת", "פספורט" ו-"שיחור" , בד"ר גוגל וכמובן בפורום הרלוונטי ב-"למטייל".
תחבורה: את הכרטיסים השבועיים למטרו אנחנו קונים רק ביום השני לטיול (הוא יום שלישי) הואיל ותוקף כרטיס שבועי פג בחצות הלילה של יום שני הקרוב. פטור מתשלום ניתן גם לילדים שחוצים את גיל 6 בתלות בשנת הלימודים (בניגוד ל-OBB). הכרטיסים השבועיים הם לא הקומבינציה הזולה ביותר אבל הם נוחים מאוד ופוטרים אותנו מהתעסקות מטרידה.
אפליקציית ניווט: בשלב התכנון אני נוהג תמיד להשתמש ב-Google Maps. הפעם התנסיתי לראשונה גם בשימוש באופציית הניווט שלו. אמנם, המעבר משלב התכנון לשלב הניווט הוא מידי, קל ונוח אבל הניווט, לדעתי, פחות מוצלח מזה של Here ועד מהרה החלפתי את Google Maps ב-Here המוצלח והטוב.
מזג אוויר: חם מאוד (באחד הימים נרשמה טמפרטורת שיא של 32 מעלות).
הערה אחרונה בהחלט לפני שיוצאים לדרך: כרגיל הפוסט מיועד הן לשימור זיכרונותינו והן לשימוש הקורא האלמוני.
"כאן טסים בכיף":
את הרכב אנחנו בוחרים להשאיר בחניון לטווח ארוך – נוח יותר, זול יותר ובהרכב הנתון בטוח יותר.
בשלב סידורי הקרקע מתחוור לי מדוע לא יכולתי להזמין לאשתי (בצוותא עם התינוקת) מושב בסמוך לשאר המשפחה: תינוקות ניתן להושיב אך ורק בצד הימיני של המטוס בשל מסכות החמצן.
סמוך לבת הגדולה מתיישבת גברת נחמדה. הבת הגדולה מעבירה את הטיסה בלאכול לגברת את הראש עם כפית. הגברת מתגלה כשושה גורן שחקנית שמשחקת, בין היתר, בסדרה "כאן גרים בכיף". אנחנו נהנים מגלגל ההצלה הלא צפוי ומעבירים את הטיסה בכיף. האוכל הוא לא משהו לספר עליו גם לא הארוחות הכשרות.
בשדה התעופה בווינה אנחנו אוספים את המזוודות (החדשות) מהמסוע הנקוב בעוד שאת העגלות יש לאסוף סמוך למסוע מרוחק. השעון מעודד אותנו בדרכנו לרכבת ה-CAT ונראה שנספיק לרכבת הקרובה, אולם למעלית המזדחלת תכניות משלה...החצי השעה הלא צפויה בשדה מנוצלת לצרכי כל בשר...
גם הרכבת הבאה מבטיחה להגיע ליעדה ב-16 דקות, משם נוסעים תחנה אחת במטרו וחיש אנחנו בכיכר השבדים. המלון סמוך מאוד לכיכר ואנחנו עושים את צעדינו הראשונים בדרך עליה נשוב עוד לעייפה. אנחנו מתארגנים בחדרים, ונחרדים לגלות שהדרכונים של חלק מהמשתתפים נעדרים. פנייה לפקידת הקבלה לא מקדמת אותנו, הלחץ גובר וחולפות דקות ארוכות עד שהדרכונים נמצאים שהם תחובים לאחד התאים במזוודות מסודרים בשלווה כאילו כלום – העייפות נותנת את אותותיה...
ברווחת הקלה אנחנו יוצאים לכיכר השבדים לארוחת לילה. הכיכר עמוסה בדוכני ז'אנק פוד ואנחנו בוחרים בפיצה. הפיצה מוגשת לנו יחד עם אולטימטום: עלינו לסיים את הפיצה עד אחת עשרה או ללכת לאכול במקום אחר. לשאלתנו המוכר מודיע לנו שהשעה דקה ל-11: יש לאוסטרים את זה ביותר אדיב?
אוגוסטין במאי
כתמיד, היום הראשון מוקדש להיכרות עם לב העיר. אנחנו פוסעים לעבר Universitätskirche Mariä Himmelfahrt הסמוכה וחוזים באשליה האופטית הנחמדה. הכניסה חינם וכדאית רק אם מטיילים בקרבת מקום. מהכנסייה הישועית אנחנו ממשיכים ל-Judenplatz הקושרת את גורל היהודים משנת 1421 לגורל היהודים במלחמת העולם השנייה.
מהכיכר אנחנו פוסעים דרך רחוב Graben לעבר הקתדרלה. אנחנו מתעכבים סמוך לאנדרטת הזיכרון לקורבנות המגיפה הגדולה שם אני משמיע את שיר הילדים: "oh du lieber Augustin". https://www.youtube.com/watch?v=8PdAwGx7bJE
מסביב לקתדרלה כבר מצטופפים תיירים רבים. אני, אמי והבת הגדולה (אחרי הפצרות רבות) מעפילים באמצעות מעלית למגדל הצפוני (בביקור הקודם שלנו בקתדרלה טיפסנו למגדל הדרומי). באופן מפתיע התור למעלית קצר מאוד אולם הנוף המתגלה לנו מרשים מאוד ועולה על הנוף, הנשקף מהמגדל הדרומי. גם התצפית על גג הרעפים (רבע מיליון רעפים) מרהיבה יותר. הבת נהנית ממשקפת חמדנית אופיינית למקומות דומים. סה"כ העפלה למגדל הדרומי מספקת יותר (343 מדרגות) אבל העפלה למגדל הצפוני משתלמת יותר. שוב (כמו בביקור הקודם) אני לא בטוח שאיתרתי את הקפלה של יוג'ין מסבוי אבל גם הפעם אני לא מתעכב ללבן את הסוגיה. הכניסה למגדל הצפוני ממוקמת בתוך הכנסייה בעוד הכניסה למגדל הדרומי ממוקמת מחוץ לקתדרלה.
http://www.stephanskirche.at
הואיל ואנחנו מתכננים לאכול מאוחר, עצירה בקפה זאכר משתלבת היטב. הרכב המטיילים לא מאפשר לנו לבקר בבית הקפה של מלון זאכר אבל כן בזאכר tube הסמוך. אנחנו יושבים בחצר החיצונית לבד, וטוב שכך. קפה, קולה וכמתחייב על פי כללי הטקס עוגות זאכר טורט עושים את דרכם אלינו בשיירה. http://www.sacher.com/sacher-cafes/sacher-cafe-vienna
מבית הקפה אנחנו ממשיכים ל-Motýlí dům דרך Albertinaplatz ובקושי מצליחים לעצור את הילדים מלרוץ לממטרות. חוות הפרפרים מחליפה את האווירה הסואנת באווירה שלווה באחת. כ-400 פרפרים מכ-40 זנים שונים עפים ומהווים אטרקציה מלהיבה לילדים: למרות שהמקום קטן בהרבה מחוות הפרפרים באי הפרחים בשוויץ הוא מוצלח יותר, הואיל והפרפרים גדולים יותר. הבת הגדולה מבועתת מהפרפרים שעפים בקרבתה (ואולי זו החנות המזכרות שקורצת לה בחוץ) אבל האחרים נהנים מהפרפרים בכלל ומהפרפר הענק שנוחת לי על הראש בפרט. קחו בחשבון שהטמפרטורה בחממה נעה בין 26 מעלות ל-35 מעלות עם לחות של 80%. הביקור בבית הפרפרים נרשם כביקור מוצלח מאוד לילדים כמו גם למבוגרים. http://www.schmetterlinghaus.at/en
בצאתנו מבית הפרפרים מתגלות שוב הממטרות, הפעם אנחנו לא עומדים בפרץ והילדים נהנים מהדרור להירטב עד לשד עצמותיהם. אנחנו מרטיבים גם את התינוקות שבחבורה וממשיכים הלאה לסיור בחצר ארמון החורף (מדלגים על כל המוזיאונים).
אנחנו משוטטים ב- Burggarten,Heldenplatz ו-Volksgarten, צופים מבחוץ בפרלמנט וממשיכים דרך Rathausplatz לפיצרייה Scarabocchio המומלצת. שעת הצהריים מותירה את המסעדה ריקה ולנו זה מתאים. הפיצה טעימה מאוד ועולה בהרבה על הקולגה שלה מאתמול.
בחזרה מארוחת הצהרים אנחנו עוצרים שוב בגן הוורדים המהמם. הפעם אנחנו רובצים בגן ובני המשפחה עושים עצמם מקשיבים לפרטים ולהסברים שאני ממטיר עליהם.
אנחנו חוזרים ברגל למלון דרך כיכר סטפן ופוסחים בטעות על גלידרייה בכיכר השבדים.
עם רדת הערב ובהרכב חלקי אנחנו עושים את דרכנו לפראטר (מרחק 2 תחנות). בניגוד לשיא העונה, מתקנים רבים אינם פעילים אבל הבת הגדולה ובת דודתה נהנות מאוד במתקנים השונים. הבת הגדולה ואני משתדלים להתנסות במתקנים חדשים כגון מכוניות מתנגשות, גלישה על גבי מרבד במגלשות ארוכות ורכבת הרים עטורת אפקטים במבנה סגור...אמנם, הבת הגדולה לא מצליחה לתפעל את המכונית המתנגשת (והמפעיל מאותת לי להצטרף אליה) והילדה הצעירה נחרדת מהאבובים אבל סה"כ שלושת הבני-דודים נהנים מאוד. הביקור בפראטר מתחיל ומסתיים בקרוסלת שרשראות בכניסה. הנקניקיות בהן הצטיידנו בפארק הבהירו לנו שהחוויה הקולינרית בטיול הקודם היא לא מעידה חד פעמית והמוכרים מקפידים למכור לחם עבש ונקניקיות דוחות.
לסיום היום אנחנו מקבצים את הילדים בחדר שינה אחד וחלקנו פוקדים את הקזינו העיקרי (והכמעט יחיד) בעיר. סביב שולחן הרולטה אין כסאות וההימור המינימלי אחרי חצות הוא 10Euro כך שאנחנו מפסידים את ההקצבה היומית במהרה וחוזרים למלון עם הרגשה חמצמצה. http://www.casinos.at/en
אדג'יו בווינה
הבוקר מפציע אבל תחזית מזג האוויר מאיימת בסופות ברקים. אני דוחה את הביקור בארמון שנברון, שאמור להיות גולת הכותרת, ליום אחר ובוחר ביום לו התכנון הפחות מבטיח.
מכיכר השבדים יוצאת הרכבת הצהובה (רכבת הטבעת). את הכרטיסים רוכשים ברכבת עצמה והמחיר כולל אוזניות אישיות. משך ההקפה (בתוואי החומה הדמיונית): 25 דקות. הרכבת לא מכסה אתרים רבים והנסיעה ברכבת מעט מאכזבת (כנראה שלתינוקת שדורשת תשומת לב, מניות באכזבה). https://www.wienerlinien.at/eportal3/ep/channelView.do/pageTypeId/66533/channelId/-47394
לאחר ששבנו לכיכר השבדים המשכנו רגלית ל- kunst haus (לא ראינו בטיול הקודם) ומשם המשכנו ל-Hundertwasser village. שוטטנו במרכז, עצרנו למנוחה ארוכה להאכלת התינוקות וקינחנו בגלידה. http://www.hundertwasser-haus.info/en
באמצעות tram אנחנו עושים דרכנו לארמון Belvedere ארמונו של יוג'ין מסובי. בכניסה לגנים אנחנו משתרעים על הדשא ואח"כ על הספסלים על מנת לאפשר מנוחה לילדים. ישנם שירותים בתשלום בשני הארמונות. אנחנו מתכננים את ההליכה כך שתמתח מהארמון העליון לתחתון.
הגנים והמזרקה יפים מאוד ומצדיקים הגעה גם אם לא מבקרים בארמונות עצמם. https://www.belvedere.at/en
בסמוך לארמון התחתון תחנת tram עליה אנחנו מוותרים לטובת הליכה שמסתיימת בסניף מקדונלד'ס. משם למלון - מי ברכבת תחתית ומי ברגל.
אחרי מנוחה והתרעננות במלון אנחנו יוצאים רגלית לארוחת ערב ב-Figlmüller. ישנם שני סניפים: אחד מגיש שניצל חזיר בעוד השני מגיש גם שניצל עגל. אנחנו בחרנו באחרון. התור המאיים משתרך עד למחוץ למסעדה ואנחנו תוהים אם כדאי להמתין. אולם מקץ חצי שעה מושיבים אותנו בחדר נפרד - בדיוק להרכב שלנו. השניצלים היו מעולים (לדעת אשתי טובים מאלה שמגישים ב- Plachuttas) – היה משתלם לחכות. https://www.figlmueller.at/en/figlmueller-baeckerstrasse-en.html
לא נותר אלא לפקוד את הגלידריה בכיכר השבדים אותנו פספסנו אתמול.
הערב הופך ללילה בקזינו ווינה (אין ממש קזינו אחר בווינה) והפעם הדוד נשאר לשמור על כל הילדים. בחזרה קלים מכסף, מטפטף עלינו גשם בפעם הראשונה אך לא האחרונה בטיול.
עמק הוואכו – יופי עוצר נשימה:
כבר מספר שנים אני משתעשע ברעיון לשלב ביקור במנזר מלק ובעיירה Durnstein באחד מטיולנו. היציאה מווינה לעמק הוואכו דורשת תכנון מוקפד על אף הכרטיס המוצע, Wachau Ticket, הכולל: הגעה מווינה למלק, ביקור במנזר, שייט ל-Durnstein, המשך שייט מ- Durnstein ל- krems ורכבת לווינה. נשמע פשוט? לא ממש. השייט מוצע ע"י 2 חברות אבל שתיהן מרימות עוגן בהפרש של חמש דקות כך שלמעשה ישנה רק הפלגה אחת המשתלבת בסבירות עם התכנון לעיל. חשוב להבין, שהכרטיס אמנם מאפשר להוציא לפועל את התוכנית לעיל אבל איננו מחויב או/ו בנוי לשם כך.
אנחנו יוצאים מהמלון בזמן ומגיעים בזמן לתחנת הרכבת Westbahnhof (ע"י שתי רכבות תחתית מכיכר השבדים). לאחר רכישת הכרטיסים (יש לקנות כרטיס גם לבת ה-6+ בניגוד לרכבת התחתית), אנחנו מתפנים לאיתור הרכבת ל-St.Polten (בה מחליפים רכבת למלק). להפתעתי, אנחנו מגלים שהרכבת שאמורה הייתה לצאת בשעה 9:40 ולהגיע ליעדה ב-10:10 דוהרת ושרירה רק בצרור הדפים שאני מחזיק בידי: מסקנה קריטית: יש לאשרר את יציאת הרכבות מאוחר ככל הניתן. אנחנו מאתרים רכבת חלופית ל-St.Polten אבל הדיילת מסבירה לנו שזו רכבת של חברה פרטית ולנו כרטיסים לחברת הרכבות OBB. שוב מאתרים רכבת ליעד הרצוי הפעם של החברה המתאימה. העיכוב המצטבר עד עתה לא עולה על 20 דקות אבל הרכבת החלופית עושה דרכה ליעדה בזמן כפול מהרכבת המקורית כך שהפער עומד על שעה.
הרכבת עצמה (רכבת קומותיים) נעימה מאוד, לא עמוסה וכוללת שירותים. הרכבת מגיעה ליעדה באווירה נינוחה וזו מפנה מקום ללחץ בן חצי דקה כאשר ספירה זריזה על הרציף מגלה לנו ששני בני משפחה עדיין נינוחים ובתור לתאי השירותים...
ריצה למודיעין מגלה שרכבת למלק אמורה לצאת כל רגע. אנחנו מסתערים על הרכבת בידיעה שאם נפספס אותה הפער בין התכנון להוצאה לפועל כבר לא יהיה ניתן לגישור.
כאמור, הרכבת עמוסה ומספר מקומיים מנחים אותנו באיזו תחנה לרדת.
לא קשה לאתר את המנזר השולט על הנוף ואולם הדרך אליו פחות ברורה ויש לשאול מספר אנשים. למנזר דרך תלולת מדרגות (לא קשה אם אין עגלות) ודרך מאגפת שמאפשרת גישה של כלי רכב למנזר. אנחנו משלבים את שתי הדרכים וחצי דרך עוברים לאורך הכביש ואת החצי הנותר אנחנו משלימים במדרגות – לא פשוט עם 3 עגלות וחלק כמעט נשברים. סוף סוף אנחנו מגיעים למנזר ומחליפים את ה-voucher בכרטיסי כניסה. הכניסה עם עגלות אפשרית באמצעות מעלית. התצוגות במנזר מעניינות אבל על הכול מאפיל הנוף הנשקף בחלק הפתוח בין המוזיאון לספרייה שסוחט צילומים רבים. הצצה בשעון מגלה את מחיר השיבוש בתחילת היום – הזמן שנותר לביקור במנזר לא עולה על שעה – אנחנו ממשיכים לספרייה (המרשימה) ומשם לכנסייה אבל שעת ההפלגה נושפת בעורפנו כך שאנחנו מוותרים על הביקור בגנים (אני מתפצל מהקבוצה ורץ לראות את הגנים שפספסנו. השאר סוללים את דרכם למטה). http://www.stiftmelk.at/englisch
ברחוב הציורי של העיירה אנחנו מאחדים כוחות וממשיכים לכיוון הספינה. אני תר אחר הספינה (כאמור קיימות 2 חברות) ומחליף את ה-vouchers בכרטיסים של חברת הספנות BRANDNER(הבחירה שרירותית אבל שעולים על הסיפון 5 דקות לפני היציאה לדרך – הבררנות מפנה מקום לאנחת רווחה). אנחנו מרוצים מה"בחירה" – מפלס הביניים ממוזג ואגפו האחורי ריק. אנחנו מחליפים כוחות, מזמינים שתייה וצ'יפס (ממש טעים) ונהנים מנוף יפהפייה, ממנוחה ומההסברים באנגלית על הנקרה בדרכנו.
לרחוב הראשי ב- Durnstein ניתן להעפיל שוב במדרגות או בדרך מאגפת. אנחנו מתגלגלים בעצלתיים בדרך השנייה, חולפים דרך השער העתיק ומולנו מתגלה רחוב צר ומקסים. אנחנו תרים אחרי מסעדה עליה קראתי מבעוד מועד: "ריצ'ארד לב הארי", מאתרים אותה ומתיישבים רק כדי לגלות שהמטבח סגור ולא מגיש ארוחות צהריים בשעות הצהריים – הגיוני... למזלנו לצד המסעדה מסעדה נוספת שמקבלת את פנינו בסבר פנים יפות בחצר נעימה. המלצרים אדיבים מאוד למרות ההמולה והרעש שאנחנו מייצרים. אנחנו נהנים מארוחה טעימה וגומלים בטיפ נדיב. לאחר הארוחה אנחנו ממשיכים לטייל ברחוב הראשי, עוצרים מדי פעם בחנויות שנקרות בדרכנו עד לתצפית יפה (לשרידי בית האסורים לא העפלנו). העיירה מתכתבת עם ההיסטוריה המאוד מעניינת של כיבוש עכו, צלאח א-דין והמלך האנגלי – כדאי מאוד להכיר...בעייני (אשתי פחות מסכימה) זו העיירה היפה ביותר בה ביקרנו באירופה – לפחות בעניים הסובייקטיביות שלי.
לבסוף אנו חוזרים למזח להמשך ההפלגה לקרמס (20 דקות הפלגה). בקרמס אנחנו הולכים כק"מ וחצי עד לתחנת הרכבת שם מחכה לנו רכבת מהירה לווינה. ברכבת הילדים משתוללים אבל הנסיעה חולפת מהר.
בהגיענו לווינה אנחנו מחליטים לסיים את היום ב-café central המפורסם (בטיול הקודם שלנו לווינה פעמיים הגענו באיחור לבית הקפה). באולם העתיק, פסנתרן מחפה על ההמולה שאנחנו מייצרים והעוגות גם הן מצוינות. http://www.palaisevents.at/en/cafecentral.html
אנחנו חוזרים ברגל כדי להתרשם מהארמון והמדרחובים בשעות ערב (שלא לומר כדי לאכול נקניקיית רחוב נוספת).
על אף האינטנסיביות הרבה, יום זה נבחר פה אחד ליום היפה ביותר בטיול. השילוב של הנוף היפה עם המנזר השולט והעיירה היפיפה פשוט עוצר נשימה – תרתי משמע במקרה שלנו. הלילה הקזינו יצטרך להסתדר בלעדינו.
שנברון בשידור חוזר
כאשר אנחנו מגיחים מתחנת המטרו שב- Karlsplatz מתגלה ברוב הדרה ה-Karlskirche, כנסייה מרשימה ביותר אשר בבריכה שבחזיתה פסל של הנרי מור. הילדים מצטלמים עם נגן אקורדיון, שלראשו ראש חמור. http://www.karlskirche.at
לאחר זמן לא מבוטל בכיכר שבחזית הכנסייה אנחנו פוסעים לעבר ה- Naschmarkt. בשוק הססגוני אנחנו מצדיים בזיתים, לחם (בנוסף ללחם שהצטיידנו בו בכיכר השבדים) ובקלוואה (סה"כ, אנחנו מהלבנט). הבת הגדולה ואני חולקים בורקס טורקי (לא טעים כבפעם הראשונה).
מקצה השוק אנחנו נוסעים ברכבת התחתית לארמון שנברון. אמנם רכשתי כרטיסים באינטרנט בבוקר אבל הפעם ידעתי שאין צורך לדייק. התורים היו לא משמעותיים כפי שהיו בשיא העונה למרות שבחלק מהחדרים ניכר עומס מבקרים. אנחנו בחרנו (שוב) בסיור הגדול לו ערך מוסף וחלפנו על החדרים תוך כדי שאני מקריא מתרגום ה-audio guide שברשותי. ביציאה מהסיור לאחר התארגנות אנחנו מבקרים ב- Privy Garden (הפעם לא הופתעתי מכך שהשער האוטומטי לא מתמסר בקלות לכרטיס מודפס והשימוש בטלפון הנייד עדיף).
לאחר הסיור בגנים אנחנו תרים אחר מקום לארוחת צהריים ומוציאים חלקת דשא מתאימה ומוצלת. בתפריט: כל מה שהצטיידנו עמו בשוק + קופסאות שימורים מישראל.
בסיום הארוחה אנחנו חולפים על פני האובליסק, החורבה הרומית ומזרקת נפטון שלצערנו נכנעה אף היא לחום הכבד. משם אנחנו ממשיכים למבוך (הדי מוגבל) ולמספר מצומצם של שעשועי מים מינוריים. סה"כ נחמד לילדים, אבל ממש לא "Must". בכניסה למבוך התפצלות דרכים שאחת מובילה לרמפה (לאיתור ילדים אבודים 
) ושניה למבוך עצמו. עם סגירתו אנחנו מתיישבים בספסל הסמוך לכניסה ומתרעננים עם קרטיבים בטעם קולה.
לא קל אבל בסוף מצליחים לשכנע את הילדים לטפס לעבר הגלורייט - הטיפוס מאיים, אך למרבה המזל, לא מקיים. למעלה אנחנו מתיישבים על הספסלים, מצטלמים, ומביטים בנוף הנהדר של הגנים, הארמון והעיר. אני מציע לבת הגדולה ולבת דודתה הצעה שהנחתי שתדחה על הסף: ירידה לגנים והעפלה בשנית לתצפית בתמורה לכסף – צר, לי כסף מגלגל את העולם, והבנות מתגלגלות (פשוטו כמשמעו) כמעט עד למטה וחוזרות לתצפית לאיטן. יחד אנחנו עושים את דרכנו לתחנת המטרו.
בכיכר השבדים שוב פיצה, ממש לא טעימה (גורלה של כל פיצה שלישית בחמישה ימים), גלידה בגלידרייה מעולה ושוב קזינו שהפעם מאיר פנים (לחלקנו). בקזינו אנחנו שומעים עברית (כמעט לראשונה בטיול) ונתקלים בדילר שדורש במפגיע להשתתף בליטרת הבשר של כל זוכה...
תיק אחרון:
הואיל ולטעמנו היום האחרון הוא יום מייגע שמשתרך בחישוב הזמן לאחור, אנחנו מעדיפים טיסות בוקר מאוחרות: לנים בשדה, קמים בבוקר, אוכלים ארוחת בוקר וטסים חזרה. לצערנו הפעם לפנינו טיסת ערב שנוחתת סמוך לשעה אחת לפנות בוקר בת"א.
אנחנו קמים מאוחר ויוצאים מהמלון מאוחר לכיוון תחנת המטרו Wien Mitte, שם ישנו סידור נהדר של ביצוע check-in ושליחת המזוודות - לפחות לחברת Austria airlines (אבל לא לאלעל) – פתרון מעולה למי שמתכנן לטייל ביום האחרון המקצר את זמן ההגעה לשדה הנחוץ טרם ההמראה.
הקהל מוותר על ביקור במוזיאון השוקולד ואנחנו עושים את דרכנו במטרו למעלה רחוב הקניות – Mariahilfer. ברחוב אנחנו משוטטים ללא תכלית וללא שלל ועוצרים רק במקדונלד'ס (הבת הגדולה נענשת בשל התנהגותה דבר שמעכיר את האווירה). אנחנו זורמים לכיכר מריה תרזה שם מופיעה להקה ומסביבה מתגודדים צעירים רבים. מהכיכר אנחנו ממשיכים לגינות באזור למנוחה ומחליטים בספונטניות לפקוד פעם נוספת את café central. בתור לבית הקפה, ענן שחור נשבר ופורק את זעמו עלינו ושום אירופאי מנומס ומתורבת, לא מפנה את הדרך לתינוקות...תזכורת גם לטעמים הטובים שבבית – למי ששכח...עוגת השטרודל הפעם מאכזבת (יש שתי עוגות שטרודל עם ובלי גלידת וניל ושתיהן שונות) אבל עוגת האגוזים נפלאה. הגשם הכבד נחלש ובחוץ קבוצה שואגת של אוהדי יובנטוס צועדת בהפגנתיות. אני חושב לעצמי: "איזה חבל שאני עתיד להפסיד את גמר ליגת האלופות" – לא נורא, גם יובנטוס עתידה. מטרו, CAT והביתה בשמחה רבה (הבת הגדולה שוב יושבת לבד ומפתחת שיחה עם אישה נחמדה. התינוקת ישנה רוב הזמן – איזה כיף {כמעט – אבל זה סיפור אחר}).
בעלייה למטוס אנחנו מבחינים שהשארנו תיק ב-CAT, כמה חבל...
אחרית דבר:
יומיים אחרי הטיסה שלחתי ל-CAT בקשה לאיתור התיק. להפתעתי מחלקת האבדות שלהם מצאה את התיק ושלחה אותו ללא תשלום לנתב"ג. באופן אירוני הקושי לאיתור התיק התגלה דווקא בנתב"ג – טוב גם לאוסטרים יתרונות משלהם 
...
