אז החלטנו לטוס באוגוסט, בכל זאת. למרות העומס, מזג האוויר המעיק, וכמויות של ישראלים שמשתלטים על אירופה.

כבר אין התלהבות של צילומים בשדה התעופה ולא תכננו להצטלם במטוס, עד שקלטנו שיושב עימנו לא אחר מאשר הכפיל של שלומי שבת, הזמר הישראלי, שבאופן מפתיע מתברר שהשניים הופיעו יחד והגאורגי הנחמד שלידנו נגן ידוע גם בישראל. ועוד דבר שדחף אותנו להצטלם היה השיעמום בהמתנה המייאשת להמראה שיצאה באיחור.

נחתנו בלילה והגענו לדירה שנסגרה מתוך פשרה בגלל הגודל הקטן שלה אך לא הייתי מוכנה לוותר על מזגן בחדר השינה מה שמסתבר די נדיר בטביליסי וראו הוזהרתם- חם פה יותר מאשר בארץ, לחות דביקה גם בחוץ בלילה, ואשרינו שזכינו לישון תחת מזגן.

ביום הראשון חיפשנו את עצמנו וגוגל מאפ'ס עזר לנו בחיפושים, הגענו למסעדה שבעלי לשעבר (והיום שותף לטיול) עף עליה ואני אומרת זאת גם בדיעבד אחרי שבחן עוד מסעדות.

Pasanauri. שמה.

אני אישית שומרת כשרות אז מנועה מלתת דעה. ביקרנו גם בקניון "גלריה", קניון של שבע קומות הכי מיותרות שראיתי, לא ממליצה גם לא לאוהבי הקניונים.

אח''כ נסענו בפוניקולר- רכבת על הר, לפארק שהוא תצפית על טביליסי.

הנסיעה הייתה עיניין של שתי דקות, הפארק יכול להיות מעניין מאוד עבור ילדים, ופחות מעניין עבור בוגרים.

מה שכן , פגשנו שם צייר מדהים בכישרונו ובאופיו, שצייר עבורנו דיוקן בעשר דקות.

היה מזגן, הייתה חוויה.

כל ההתחלות מרגשות

*Davit Aghmashenebeli Ave (הרחוב שבו צולמה התמונה עם הרמזור) אהבתי את האזור.

בערב, היה מושלם בעיניי. נסענו במונית שהזמנו באפליקציית בולט (שהיא חובה) לגשר השלום שחוצה את נהר קורה, שם רדפו אחרינו עם הצעות לשיט בנהר. מצידו השני של הגשר, בין הסמטאות מגיעים לאזור המדרחוב השוקק של טביליסי.

כמה אנרגיות ! מוזיקה, ברים ופאבים, מסעדות רחוב ואפילו חנויות מזכרות שנשארו פתוחות עד חצות הלילה.

ובין כל ההמולה, לפני שנחשפנו לחשפניות שעומדות כשני רחובות מתחת...תפסו את עיניי סמלים יהודיים, בקריאות התרגשות והתלהבות כמו ילד שמצא את האפיקומן הבנו שזהו בית הכנסת הגדול, ולמרות שהיה סגור נכנסנו. פתח לנו אותו בחשאי שומר מקומי שהיה במתחם והורה לנו להיות בשקט, נתן לנו חמש דקות להציץ לבפנים. הרגשה טובה ומקום יפה. הוא ביקש אחר כך כמה לארי לאלכוהול, ממש שליח מצווה.

מעט מהאור דוחה הרבה מהחושך

למחרת נסענו לשוק לילו, בילינו שם ארבע שעות. מדובר בשוק אינסופי שמחולק לקטגוריות, ואם היה לי מטוס פרטי הייתי מרשה לעצמי לקנות יותר. לא היה לי אכפת מהחום, המחנק, הצפיפות, הרגשתי כמו ילד בדיסנילנד.

ביום חמישי נסענו עם מדריכה לחבל היין-קאחתי. נכנסו לראות איך מכינים צ'ורצ'חלה- ממתק מפירות וצימוקים, מאמינה שחטיפי הבריאות של פיטנס יותר טעימים.

זה לא שיפודי עוף, זה בסיס לממתק פירות

משם המשכנו לבית ישן ובו טאבון שם הכינה עבורנו אישה מבוגרת את הלחם המקומי שנקרא לאבש. אחד הטעימים. כן, טעמתי, אני הייתי משגיחת הכשרות במקום.

שימו לב, הלחם טעים רק כשהוא טרי, במסעדות מגישים לפעמים לחם כזה שעברו עליו שלושה ימים של רגשות כבדים והוא מוגש מאוד יבש וצמיגי.

איפה שהוא בדרך, הדלת לא נפתחת, אין אפקט.
מטווח ירי בדרך

ואז הגענו לעיירה שרבים היללו אותה - סירנרי.

עלינו לחומה עשויה מאבנים שמובילה למרכז העיר. הדרך צרה ועמוסה בדבורים ולא נעימה בכלל.

אני לא יודעת אם זה השרב הכבד, אבל סירנרי בסך הכל עיירה פוטוגנית כמו בחורה באתר הכרויות, רק שבמציאות מגלים שהיא לא יפה יותר מצפת העתיקה והיא גם לא מעניינת יותר מפרדס-חנה, לכן מיהרנו לחזור, מאוכזבים מאותו היום ומקווים לשיפור בהמשך. המלצה שלנו ושל המקומיים - תשאירו את חבל היין כברירת מחדל, לסוף הטיול.

ביום שישי הלכנו לאגם הצבים, כל כך רציתי להיות צב באותו הרגע ולהכנס חזרה הביתה.

מקום נחמד לשיט קצר למי שאוהב. יש שם בתי קפה בלבד. חזרנו תוך פחות מחצי שעה.

נ.ב. אין שם צבים.

משם נסענו לבית חב''ד, אנשים כל כך מאירי פנים, נתנו לנו נרות שבת והסבירו לנו איפה יש מקווה כלים (כן נו, קניתי סיר לבשל בו כי הדירה רחוקה מבית חב''ד) בהמשך הרחוב, אני מציינת את זה כי גם שם יש בית כנסת נאה.

בית כנסת ברחוב של בית חב''ד

ביום ראשון נסענו יחד עם מדריך מקומי דובר עברית, למקום הכי יפה בטיול שלנו וזה לדרך הצבאית - קזבגי. שם ישנו לילה אחד.

הרים מטורפים, בתוליים, גבוהים, סלעים מרהיבים, אגמים... נופים שהמציאות יפה להם מהתמונות. לפני שתשטפו את העיניים, ממליצה לנסוע רק עם נהג כי הדרך מלחיצה מאוד ולא ממש בטיחותית.

נוף המשקיף על העיירה מצחטה
אנדרטת השלום
בוקר טוב וקר.

טרקטרונים אין צורך לקבוע מראש, יש בכל הדרך מקומות להגיע בספונטניות ולעלות. מה שכן, המחיר לא היה שווה את הנסיעה (שעתיים) אבל זה יהיה שקר לומר שהנופים לא היו יפים בעיניי, פשוט הייתי במקומות טובים יותר.

ביום שלישי, היינו רוב היום בבית כי השותף שלי היה חולה, אבל עם מגבות קרות על המצח ושאר קומפרסים להורדת חום, לקראת הערב הוא התאושש מעט ויצאנו לאכול במסעדת ''מנדיס'' של בית חב''ד, זוהי המסעדה הבשרית שלהם והתחייבתי להמליץ עליה כעל מסעדה משובחת ולא כברירת מחדל לשומרי כשרות. באמת שהאוכל שם היה ממש טעים והמחירים סבירים ביותר.

אחר כך נסענו לקניון סיטי, בהתחלה הוא נראה קטן , שתי קומות שגרמו לנו לעקם פרצוף ולשאול את עצמנו האם לשם כך באנו... ואז, בדרך לשירותים, נגלה בפנינו עולם חדש, עוד 3 קומות רחבות וגדולות, וזהו רק צידו האחד.

נ.ב. היינו שם בסופר בקומת קרקע, התרגשנו (צהלנו וקפצנו למול מבטם התמוה של המקומיים) להתקל בכמה מוצרים מהארץ בעלי כתוביות בעברית (מצ''ב תמונה)

ביום רביעי הזמנו מונית לשוק דינמו.

מה שמצחיק זה שהנהג הוריד אותנו רחוב אחד אחרי הדירה ששכרנו.

חשוב שתקראו עד סוף הפסקה כדי שלא תטעו כמונו...

בהתחלה נחנקנו מהריח של הדגים,העופות, הגבינות והירקות...נכנסנו באחת הסמטאות הלא נכונות וצחקנו על כך שקוראים לזה אטרקציה.

יומיים לאחר מכן, שותפי למסע חזר מאותו השוק עם כמה שקיות ואמר לי: "את לא מבינה, השוק הזה, יש מאחוריו מתחם שלם שלא ראינו, יש שם מלא חנויות" והלכנו לכיוונם של שערים פתוחים בין דוכני הרחוב. שם היה מעין מבוך קטן של חנויות נחמדות. ואז זה קרה- חצינו את הכביש לאחר שיצאנו מצידו השני של מתחם החנויות, שם נכנסנו באחת הסמטאות ונגלה בפנינו שוק גדול, כזה שמזכיר מאוד את שוק לילו הזכור לטוב.

אני מאוד אוהבת שווקים אז נהנתי, עד ששוב השותף שלי הרגיש לא טוב לאחר שהקיא לילה קודם, מה שגרם לי להתחיל לחשוב שאולי הוא בכלל אלרגי לקניות.

הכניסה לשוק (אחת מהן)
כניסה למתחם חנויות קטן ונעים

ביום חמישי נסענו למרחצאות העתיקות בטביליסי. שכרנו חדר פרטי ב 160 לארי, שם היו שתי בריכות גופרית- אחת רותחת ואחת קפואה ולשתיהן ריח חזק של ביצה חמה שטוגנה יומיים במחבת.

קודם כל מקום מהמם, הייתה גם סאונה אבל אתם תזיעו גם בלעדיה.

יש אפשרות לשכור את החדר לשעה ויותר וצריך להתקשר להזמין מראש מקום.

יש שם אופציה לקירצוף ומסאג' שויתרנו עליה.

היינו שם שעה ונהננו מאוד.

שעתיים לפני כן, אכלנו במסעדה החלבית של בית חב''ד, אולי אני סטיגמטית קצת אבל כך או כך הם הצליחו להפתיע אותנו לטובה. הזמנו גם חצ'אפורי וגם פיצות והרשמנו את כולם עם יכולות האכילה שלנו.

ממליצה מאוד.

ואם כבר מדברים על חב''ד, הם אנשים מקסימים והעמקנו איתם שיח נעים ומקרב. מוזר לומר שאתגעגע אליהם?

ביום שישי הלכתי לעשות ציפורניים בחצי מחיר מהארץ, גם העבודה שלהם חצי כוח אבל פשוט אין לי עוד מה לכתוב מהרפתקאות היום הזה.

ואפשר לסיים כבר את הבלוג הארוך הזה ולסכם.

גאורגיה: "היי, זאת גאורגיה, פנויים לדבר?"

אנחנו: "אמ..לא ממש..אנחנו באמצע לארוז"

גאורגיה: "אוקיי..תרצו לחזור אליי מאוחר יותר?"

אנחנו: "לא, תודה"

היתרונות : אוכל טוב, מוניות זולות, שווקים וקניות זולות ומהנות (תלוי מה ואיפה) , קזבגי. מי שאוהב טיפוסי הרים וטרקים יכול להנות יותר.

החסרונות: מקומות מומלצים מתבררים כאכזבה (היו סיבות שלא נסענו לעיירות נוספות וזה כי ראינו תמונות ושמענו פידבקים מישראלים כנים באמת)

מזג אוויר מעיק, ובקיצור - לא מקום תיירותי במיוחד.

אז מקווה שנהנתם מהבלוג אם לא תהנו מהארץ, וזכרו שההנאה האמיתית היא החופש, שינוי אווירה, בילוי לצד אנשים שגורמים לנו לחייך... ולהרגע. בסך הכל היה כייף ;)