זהו זה. פוסט אחרון בהחלט, דקה ורבע לפני שהכל נגמר. אנחנו מסכמים יומיים דחוסים ומעניינים בסידני, ושוב עולים על המטוס.…
חייבת להודות שכשעמדתי מול בית האופרה בסידני, אחד הבניינים המפורסמים בעולם- ממש התרגשתי. בניגוד לניו זילנד, שם לא ידעתי למה לצפות, כאן הרגשתי כאילו הכל יצא מסרט והפך אמיתי....
אבל אחרי כמה שעות, אתה מרגיש כמו בכל עיר גדולה אחרת וההתרגשות נעלמת. רק המבטא נשאר. חצי מהאנשים אתה לא מבין, כי הם מדברים אוסטרלית ....ואת החצי השני אתה לא מבין כי הם מהגרים (המוני סינים והודים), שבואו נגדיר את זה כך, האנגלית שלי נשמעת אוקספורדית ליד שלהם..…
עיר יפה סידני. שילוב של חדש וישן, ים וירוק והכל רחב וגדול.
עשינו סיבוב רגלי ארוך בעיר (20,000 צעדים היום- 13.5 ק"מ...) ושטנו במעבורת ממפרץ אחד לשני. אפילו זכינו היום למזג אויר מושלם עם שמים כחולים, פיצוי על הגשם שלא הפסיק לרדת אתמול…
באחד מגני החיות ראינו במכה את כל החיות האוסטרליות המשונות מקנגורו ועד קואלה. ומה שגיליתי להפתעתי הוא, כי לקנגורו שלל אחים ובני דודים, כשכולם בעצם אותה חיה בגדלים שונים…
שמחתי שהאוסטרלים גילו גדלות נפש וכינו את אחת הקנגוריות החמודות בשם מכובד וראוי.…
זהו. אני הולכת לישון. הגוף כבר עייף וגם המוח… אלו היו 23 ימים ארוכים ונשארו עוד יומיים בבנגקוק באמת הרבה זמן להיות בדרכים... זו היתה חויה אדירה ותודה לכם שליוויתם אותנו במסע.
כאן החכם והמכשפה בצד השני של העולם. לילה טוב....
