כל הלילה ירד גשם, והיה די נחמד להתכרבל מתחת לשמיכה במיטה המחוממת בסדין חשמלי (מנהג רווח פה- סדין חשמלי בכל צימר ומוטל). בבוקר קמנו וראו איזה פלא- הגשם המשיך לרדת...
אבל לנו בתוכנית מופיע הקרחון הגדול המכונה פרנץ ג'וזף (סתם חוקר אוסטרי שהגיע לקרחון במאה ה-19 והחליט לכנות אותו ע"ש הקיסר. השאלה היא למה השם עדיין לא שונה לאיזה פפקונקה מאורי...).
בתום נסיעה בתוך הירוק הרטוב הזה, הגענו לעיירה שגם היא קרויה פרנץ ג'וזף ומתפרנסת כולה מהקרחון. עיירה שלמה (המונה בערך שלושה רחובות) מלאה במוטלים, מסעדות וחנויות למטיילים. גם אנחנו כמובן, נכנסנו לאחת החנויות החמודות הללו, שתמיד כוללות גם בית קפה קטן עם וי פי חופשי, והצטיידנו בגרבים חמות יותר מאלו שהבאנו עמנו ובכובעי צמר (משום מה, בעודנו אורזים בבית, סבר החכם שאין צורך בכובעים וצעיפים, כי לא יהיה קר מדי- אבל היום אנחנו יודעים, שאין דבר יותר בלתי צפוי מאשר מזג האויר פה. כל התחזיות דברו על מעונן חלקית בקרחון- אך אנחנו הגענו לגשם שלא נפסק דקה).
לאחר שסיימנו את הקפה מול האח, שמנו פעמינו אל תחילת השביל המוביל אל הקרחון, בגשם שוטף כמובן...
כבוגרי הטרק בפארק אייבל טסמן (ראה פוסט מלפני יומיים), באנו מצוידים במעילי הניילון ועם שני הכובעים החדשים הרגשנו מוגנים להפליא. בהזדמנות זו אני רוצה להודות לחברת טבע- נאות שהוציאה גרסה משלה לנעלי בלנדסטון- אותו המראה, רק עם רפידת טבע - אטומות לגמרי לגשם ונוחות ממש, גם למי שסובל מדורבן והיי פוס באותה רגל... הן בהחלט היו קנייה שווה וזכו לשם טבעסטון…
השביל אל הקרחון ( ענין של שעה לכל כיוון), כולל צעידה דרך ג'ונגל קטן, עובר דרך מפל ואף חוצה נהר שזורם לו לאיטו. אני כמובן צעדתי לצלילי מוזיקה שמחה שבקעה ממכשיר הסלולר שלי, והייתי משוכנעת שבסוף יצוץ הישראלי שיענה לשירת "רוצי שמוליק קורא לך" וישיב לי בשמחה "ושולח אלף נשיקות, כן כן", אך חוץ מיפנים מחייכים ואנגלים מנומסים לא היה כנראה אף ישראלי, שיעריך את הרפרטואר המוזיקלי המשובח. האמת היא, שפרט לזוג ישראלים אחד שפגשנו בתחילת הדרך, לא פגשנו עוד אף מדבר עברית אחד לרפואה. לא נורא, אנחנו מייצגים את העם והמדינה בכבוד יחסי.
הקרחון, כדרכם של כל הקרחונים בעולם, הולך ומצטמצם בשנים האחרונות. למעשה, אם פעם אפשר היה להגיע ולטפס עליו, היום מגיעים עד מרחק של כמה מאות מטרים ממנו ומשקיפים עליו. המעוניינים לטפס עליו חייבים להגיע בקבוצה מאורגנת הטסה אליו במסוק.
כן כן, מה שאתם רואים, זה מה שנשאר מקרחון פרנץ יוזף האדיר, שלפני מאה וחמישים שנה שנה הגיע למקום בו היום מתחיל השביל- דהיינו 4 ק"מ קדימה…
במהלך הצעידה, כששאלתי את החכם, אם גם אני נראית דבילית כמוהו בשקית הזבל הלבנה שלגופי, הוא הסתכל עלי במבט מעמיק והפטיר ביובש, שממש לא - למעשה, עם הכובע החדש והפונפון, אני נראית כמו נרקיס עם חרק ענק שיושב עליו…
לאחר שסיימנו את המסע רטובים ושמחים( איזה כייף זה להגיע לסוף ולעמוד במשימה...), ולאחר שהתייבשנו בחדרנו במוטל ( אחלה מוטלים במדינה הזו- מרווחים, נקיים, מאובזרים היטב וזולים...), יצאנו בגשם השוטף אל הבריכות החמות הנמצאות מרחק מאה מטר מהמוטל. פשוט תענוג: בתוך ג'ונגל קטן ממוקמות 3 בריכות חמות, כל אחת בחום אחר, כשמלמעלה יורד גשם קר. שילוב מצוין. הפעם אפילו הצטלמתי ( לא היו יפניות רזות, רק דובות בכל מיני גדלים, אז עפתי על עצמי...).
אחרי שעה נעימה במים סגרנו את היום ועכשו אנחנו רובצים בחדר וכותבים פוסט…
צעדנו היום 10,982 צעדים ודילגנו על ארוחת ערב- אבל זה רק בגלל שאכלנו ארוחת צהרים בערך בחמש והיא לא כללה לחם צר ומים לחץ....
אנחנו כבר 11 שעות לפניכם, מאחלים לכם יום טוב ומקוים שתשמרו לנו על החצי הצפוני של הכדור....