את היום התחלנו ממש מוקדם. אחרי כוס קפה ובלי לאכול אפילו, שמנו פעמינו למזח על אגם ואקאטיפו בקווינסטאון, כדי לעשות את המעשה האמיץ האחד שנעשה במהלך הטיול…
כפי שכבר כתבתי בעבר, ניו זילנד היא המקום לחובבי הריגושים, הצמאים למנה בריאה של אדרנלין בגופם...החל בסירות ג'ט מהירות המקפיצות אותך על נהרות שוצפים, המשך בכל סוגי הצניחה, רחיפה, ודאייה וכלה בבנג'י המפורסם שנולד פה בניו זילנד וחוגג החודש יומולדת 30!!!
אז זהו, שאני האדם הכי פחות חובב ריגושים מהסוג הזה. הרכבל בחרמון מצליח להוציא ממני צרחות המגיעות עד קוניטרה שבסוריה ועל רכבת הרים לא עליתי מעולם. גם בסרט תלת מימד אני נוהגת לצרוח, ובמקרים חמורים ומפחידים במיוחד- אני עושה פיפי במכנסיים…
לכן, כשהחכם החל להכנס לעומק תכנון הטיול ושטח בפני את האפשרויות השונות, התחלחלתי... זה התחיל ב"בואי נעשה צניחה חופשית" ותודה לאל, נגמר בסוף במצנח רחיפה אליו התחברנו היום.
בהמשך, וכדי לא לפשל במספר הצעדים היומי, צעדנו במסלול מסביב לאגם, שעובר דרך גן בוטני ותהינו מה טוב עשו הניו זילנדים בגלגול הקודם, שאלוהים שפך דוקא עליהם את כל היופי הזה…
משם המשכנו את יום האקסטרים ושמנו פעמינו אל האתר המקורי בו נולד הבנג'י. מדובר באופרציה שלמה- מרכז מבקרים עם סרטים, חנות מזכרות והכי חשוב מרפסת ממנה ניתן לצפות מאד מקרוב על המטורפים שקופצים בצרחות אימים ועוד משלמים בשביל זה…
בניגוד לאתרים אחרים בעולם- כאן קופצים מגשר אל נהר הזורם חמישים מטר מתחת, כשרק הרגליים קשורות, כך שהקפיצה עם הראש למטה. וכן, זה מפחיד כמו שזה נשמע... חייבת להודות, שלי הספיק להסתכל במשך דקות ארוכות, על קפיצה אחרי קפיצה כדי להתמלא באדרנלין, מה שנקרא בשפה מקצועית- התרגשות באמצעות צד ג'…
אחרי כל ההתרגשות- נסיעה של שעתיים וחצי אל טה - אנאו, העיירה הקטנה בה אנו ישנים היום, היתה ממש במקום.
עכשו החכם מנסה לראות משחק הכדורסל המדובר, אבל האינטרנט לא משהו, וכשהצעתי לו להשתמש בסלולארי הוא הסביר לי שסטודמאייר על שני המטרים ושמונת הסנטימטרים שלו, לא נכנס לסמסונג... אז הוא צופה במשחק באופן מקוטע ( מתחבר, מתנתק וחוזר חלילה..) ואם אלו לא יסורי נפש- אינני יודעת מה הם יסורים…
צעדנו היום 10,150 צעדים. אכלנו ארוחת ערב צנועה והחכם לא אכל עוד פעם גלידה בפטגוניה ( מסתבר שזו רשת...).
שיהיה לכם יום טוב. מזכירה לכם לברך אותי מחר ליום הולדתי (כדי שלא יהיו פדיחות ותרגישו לא נעים....) ותשמרו לנו על החצי השני...
