הבוקר התחיל בצורה מדהימה. בעלת הצימר גלגלה אלינו לדירה עגלה עם ארוחת בוקר מדהימה- חוץ מהחביתה והטוסטים עם החמאה, קרוקטים של תפוחי אדמה ופרוסות העגבניה והאבוקדו, היא הניחה על צלחת מעוטרת, ערימת ואפלים שהכינה דקה קודם ולידם פירות חתוכים, סירופ מייפל וקצפת סמיכה וטעימה. אוי, זה היה טעים כל כך...
מהרגע שעלינו לסירה, לא הפסיק לרדת גשם (למרות שהתחזית הבטיחה בוקר קריר אך שמשי) ובנוסף לרוח והקור, השפריצים של מי הים לא הוסיפו לחום גופנו. אך אנחנו לא נפלנו ברוחנו: לאחר שעה וחצי של שיט בים לאורך המפרצים, ירדנו במפרץ אוארורה ושמנו פעמינו אל השביל המוביל לג'ונגל
רק אנחנו, הג'ונגל והגשם…
אחרי שעה של הליכה בתוך היער הגענו לפתע אל החוף ואז צעדנו על שפת הים וההרגשה התחלפה- מפרק של אבודים לסצינה בלגונה הכחולה...
בתום חמישה קילומטר הגענו בסופו של דבר למפרץ טונגה, שהיה נקודת הסיום של המסלול שלנו ( מטיילים קצת פחות מאותגרים מאתנו, ואם נדייק- פחות מאותגרים מחלק מאיתנו...) עושים מסלול של 19 ק"מ וחוזרים שמחים ועליזים…
בשעה שלוש הופיעה אוניה קצת יותר גדולה מסירת המנוע המקפיאה של הדרך הלוך, ואספה אותנו לשיט חזרה לנקודת היציאה. זו כבר היתב אוניה סגורה היטב עם קפה ומאפה וחימום נעים. הספינה עצרה בכל מפרץ ואספה את המטיילים האחרים שנראו מאושרים על כך שסיימו את המסע הגשום שלהם. כל כך הרבה פרצופים קפואים ומחייכים…
בטוב לבנו בקפה החם- התיישבו לידינו שני זוגות אמריקאים מבוגרים, שספרו לנו בשמחה שהם בטיול משפחתי שסופו יהיה בחתונת בנם של אחד מהזוגות. הנ"ל החליט להנשא לבחיר ליבו דוקא בניו זילנד, וזאת למרות ששניהם אמריקאים מקליפורניה, אין להם שום קשר לניו זילנד ולמעשה הם התלבטו בין חתונה כאן לבין חתונה באיסלנד... ההורים הסבירו שלדעתם, הזוג הצעיר לא התכוון שמישהו יבוא לחתונה, אבל בכל זאת 32 בני משפחה וחברים נסעו עד לניו זילנד כדי להשתתף בארוע...
זו הזדמנות מצוינת להעביר מסר לקקות - עם כל זאת שאני די מחבבת אתכם- אין מצב שאני באה לחתונה בסוף העולם. הכי רחוק שאני מוכנה, זה אולמי בון בון בנתניה.... ראו הוזהרתם…
חזרנו אל אותו צימר, לחום הנעים ולבעלת הבית ששאלה אם נרצה את אותה ארוחה גם מחר (נרצה, בטח שנרצה...). צעדנו היום 14,000 צעדים ולמרות שלא אכלנו ארוחת צהרים- אכלנו ארוחת בוקר ענקית אז זה לא נחשב.
שתהיה לכם שבת נהדרת ואל תשכחו לשמור על הצד השני....
